ימי ושני אריכי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
אריכות ימים ושנים.יש מבחינים בין אריכות ימים ושנים, לבין אריכות שנים ללא אריכות ימים: אריכות שנים שיש בהם גם אריכות ימים, היינו שנים ארוכות אשר כל הימים שבהן הם מנוצלים, ועל כן גם הם נחשבים לארוכים. ועל כגון זה נאמר: "ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" (משלי ט).לעומת זאת, אצל האדם שימיו מבוזבזים וריקים מתוכן אין לדבר על אריכות ימים; ואם בכל זאת הגיע לזיקנה אפשר לומר עליו שזכה לאריכות שנים בלבד. על אברהם נאמר (בראשית כז, ז): "ואלה ימי שני חיי אברהם". אצל אברהם אבינו שימיו היו מלאים, נאמרה עליו הכפילות: "ימי שני חיי אברהם"[1].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מסופר על עיר שבית הקברות שלה היה מלא מצבות, שגיל הנפטרים אשר היה חקוק על המצבות היה נמוך מאוד. על מצבה אחת היה חקוק נפטר בן עשרים שנה וחמשים יום. על אחרת היה חקוק נפטר בן שלושים שנה ועשרה ימים וכן הלאה. כל מי שנכנס אל בית הקברות היה משתומם לפשר הדבר. מדוע נפטרים כאן בני אדם צעירים? ההסבר שניתן לכך היה: במקום זה נוהגים לציין את מידת האריכות ימים של הנפטרים, ומחשבים רק את הימים הארוכים המנוצלים. על הפסוק: "ואברהם זקן בא בימים" מובא בזוהר הקדוש, שכל הימים מזמן שנברא האדם ובא לעולם הזה, עומדים בקיומם ומזהירים לאדם בכל יום שיתנהג בדרך התורה. וכשבא היום ומזהירו והאדם עושה באותו יום עבירה כלפי אדונו, עולה יום זה בבושה ועומד לבדו בחוץ עד שהאדם עושה תשובה. אם זכה - שב היום למקומו. וכשנפקדים כל הימים שלו, אותם הימים שחטא בהם - ולא עשה תשובה - חסרים הם. אוי לו לאדם שהחסיר ימיו לפני המלך הקדוש, ולא השאיר למעלה ימים שיתעטר בהם בעולם הבא. וכשמתקרבים הימים, אחר פטירתו, לפני המלך הקדוש, אם צדיק הוא האדם, כשיצא מהעולם, נכנס בימים שלו, והם לבושי כבוד שמתלבשת בהם הנשמה. אוי לו לאדם שחסרים ימיו למעלה, כשרוצים להלביש הנשמה בימים שלו, אזי אותם הימים שפגם בהם ועשה בהם עבירות הם חסרים מהבגד שמלבישים אותו. וכל שכן אם רבים הם הימים שפגם בהם ולא יהיה לו במה להתלבש בעולם העליון. בוא וראה אברהם שנהג בצידקות כל ימיו עליו הכתוב אומר "בא בימים" משום שזכה כשנסתלק מהעולם הזה, שבאותם הימים שלו נכנס והתלבש בהם ולא נחסר מלבוש הכבוד כלום דכתיב "בא בימים".