יעקב אבינו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
" וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (ל"ב,כ"ה) - - ויקישיתוף,Bastique
יצחק מברך את יעקב - ציורו של Flinck מהמאה ה-17 - המקור:ויקישיתוף Davepape
יעקב יורד מצרימה -תחריט גוסטב דורה

יעקב אבינו (2108-2255) לבריאת העולם נמנה על שלושת האבות, יחד עם אברהם אבינו ויצחק אבינו. כמו אביו, גם הוא נולד בארץ אך חי 21 שנה בחרן אצל לבן הארמי, דודו. היה אחד מתאומים שנולדו להוריו וכך הכתוב מתאר :" וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי (גֹייִם) [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר(כ"ג).

כבר מראשית חייו הוא חי בצל אחיו, אשר היה בעל תכונות שונות לגמרי:

  • וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" (כ"ה)
  • וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב (כ"ו)

והתוצאה:"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים"(כ"ז)

ברכת יעקב

יצחק אבינו מתכוון להעניק ברכה לבנו עשיו, אך רבקה אימנו יוזמת מהלך כי הברכה של יצחק אבינו תיפול בחיקו של יעקב אבינו. מדרש תנחומא מוסיף את הרקע להתרחשות: "ותכהין עיניו - למה כהו עיניו? לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא: יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך.

ויקרא את עשו בנו הגדול - ולמה קורא לו בנו הגדול? אלא למדנו שמחניפין לרשעים בשעתן. לפי שראה שהעולם הזה בידו, קרא לו בנו הגדול. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפים לו, וכביכול אף מלכותי אינה מתבוססת. אבל לעתיד לבא, אני פורע ממנו ומלכותי מתבוססת, שנאמר: (ספר עובדיה א') ו"עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, אותה שעה והייתה לה' המלוכה".

ואכן יעקב אבינו זוכה בברכה, המקובלת במסורת היהודית:

"וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וְיִשְׁתַּחֲוֻ) [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (כ"ז,כ"ח-כ"ט).

יעקב לעומת ישראל

קורותיו של יעקב אבינו מתוארים בספר בראשית על פני שבע פרשיות: מפרשת תולדות עד לפרשת ויחי [1]. הסיבה העיקרית לכך היא פרשת חייו המיוחדת במינה, חייו היו סוערים מאוד מרובי נפתולים וסיבוכים .

הרב ד"ר ירמיה מלחי מהמחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן מקדיש לנושא:לא יעקב יקרא שמך עוד כי אם ישראל מאמר בדף השבועי לפרשת השבוע. תחילה נסקור את תולדות חייו של יעקב אבינו בשלושת הפרשות הראשונות:

  • "... וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם - יֹשֵׁב אֹהָלִים" [2] - זהו התיאור הראשוני בפרשת תולדות. ולפי חז"ל מידתו של יעקב אבינו היא מידת האמת כפי שכתוב :"כל הצדיקים תפסו כל אחד ואחד אומנותו. אברהם תפס את ברית המלה, יצחק תפס את התפלה ויעקב תפס את האמת שנאמר תתן אמת ליעקב" (ילקוט שמעוני פרשת שלח רמ"ז תשמג, בספר מיכה מצאנו את הכתוב :" תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, מִימֵי קֶדֶם." [3] .
  • יעקב - עניין התרמית והערמה - בא מייד לאחר מכן. הפרשנים שואלים כיצד ? כתב הרב בנימין אפרתי: "כשגדלו, קנה יעקב את בכורתו של עשיו תמורת נזיד עדשים. עשיו ראה בזה ניצול חולשה ושקר: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" [4] ופירש יונתן בן עוזיאל: " ויאמר באמת קרא שמו יעקב וישקר לי בזאת שתי פעמים את בכורתי לקח והנה עתה קיבל ברכתי " (תרגום לפירוש יב"ע שם) בהמשך, יעקב משקר לאביו העיוור (בהוראת אימו), וטוען כי הוא עשיו, ובכך מקבל את ברכת יצחק, ברמאות. הדברים כה נחרצים, עד כי אנו מוצאים שכשהנביא רוצה לבטא את השקר והעורמה המשחיתה את ישראל, הוא משווה אותם ליעקב, ברמיזה: "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" [5].
  • וְלָמָּה רִמִּיתָנִי זועק יעקב אחרי "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ" (כ"ט,כ"ה). מדרש תנחומא מספר על לאה אימנו כיצד הוכיחה אותו: "מכל הלילה הייתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבוקר 'והנה היא לאה', אמר לה: בת הרמאי! למה רימית אותי?! אמרה לו: ואתה למה רימית אביך?! כשאמר לך: 'האתה זה בני עשו?' אמרת לו 'אנכי עשו בכורך' ואתה אומר 'למה רימיתני?!' ואביך לא אמר עליך: 'בא אחיך במרמה'?! [6]
  • וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב -, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל-בְּלִי הִגִּיד לוֹ, כִּי בֹרֵחַ הוּא.(ל"א,כ'). רק כך הוא מצליח להמלט מלבן כאשר מצבו הכלכלי בשיא, כפי שנאמר: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ, מְאֹד מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, צֹאן רַבּוֹת, וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים, וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים [7].

נמשיך בקצרה: בפרשת וישלח תקיים מפגש עשָׂו אחיו כאשר - כל השיטות כשרות - דורון, תפילה למלחמה. בין לבין , מתואר המאבק של יעקב עם ה"איש" המסתורי שלפי פירוש חז"ל הוא "שרו של עשו". יעקב נאבק עִמו "עַד עֲלוֹת הַשָּחַר" (ל"ב,כ"ה). ואז הוא גם זוכה בשם החדש ישראל:"וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. [8].

לשינוי שמו מביאים הפרשנים את הטעמים הבאים:

  • רש"י מפרש: "לא יאמר עוד שהברכות באו אליך בעקבה ובמרמה כי אם בשררה וגילוי פנים" (ל"ב,כ"ט).
  • רמב"ן וספורנו מפרשים שיעקב לא ייקרא עוד "יעקב" מלשון עקב ושפלות, אלא "ישראל" - לשון שררה וגדולה לעתיד לבוא.

הרב ד"ר ירמיה מלחי מציג הסבר נוסף: "אילו כל המאורעות המסופרים כאן קרו לאדם מן השורה, הרי יכולים אנו לתאר לעצמנו באיזו קלות יכלו מעשים כאלו להפוך את לבו של האדם עד שלא יהיה צדיק תמים. וכבר ראינו שמעשים כאלה עשו לבן וגם עשָׂו, ובכל זאת לבן נשאר לבן הארמי, ועשָׂו נשאר עשָׂו הרשע, ואילו יעקב אחרי הכול נשאר יעקב אבינו, "הבכיר שבאבות". על עניין גדול זה עמד המהר"ל מפראג בספרו גבורות ה': [9]

והמסקנה: בעולמנו , ששולטים בו עשָׂו ולבן, אנו הולכים בדרכי יעקב אבינו שלימדנו להיות הולכי תמים ופועלי צדק ודוברי אמת בלבבנו, אבל פעמים שעל כורחנו עלינו לעשות כמעשה עשָׂו ולבן. הוא מביא את דברי מחבר הפירוש "ליקוטי אנשי שם" לספר בראשית:

בעניין הוא המשורר הק' (=הקדוש) אמר 'עִם-נָבָר תִּתָּבָר וְעִם-עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל' (תה' יח: כז) ירצה, כי באותה מידה שרצה ה' לזכות את ישראל וכו' כן באותה מידה מצווה עלינו להתנהג בכל מיני ערמה ומרמה נגד רשעים, נחשים ערומים, תיתו טרף, אשר במחשך יערימו ויתכלו עלינו. וכמו שמצווה התורה עלינו 'לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ' (ויק' י"ט,ט"ז) היינו שהחיוב לעשות כמה תחבולות להציל את חברנו הטובע בנהר וכדומה, כן מצוות התורה 'הבא להרגך השכם להורגו' ולולא זה יהיה צדיק אובד בצדקו ורשע מאריך ברעתו וכו'.

יחד עם זאת, מסיים הרב : "גם כשאנו נאלצים לעשות כמעשיהם, לא תמוש מנגד עיננו דמותו של יעקב אבינו, איש האמת, שגם כשנאלץ לעשות כמעשיהם לא הפך לבו להיות כמותם, ובפנימיותו נשאר הפכם של לבן ועשָׂו, כדברי המהר"ל מפראג שהובאו לעיל. כך באין ברֵרה צריך לנהוג בעולמנו זה, עד שיפציע שחר גאולתנו, כדברי המלאך ליעקב "שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּחַר". ועל תקופה זו, כשיהיה ה' אחד ושמו אחד, נתברך יעקב מפי המלאך, והסכים הקב"ה עִמו כי "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל". באותם ימים לא יצטרך עוד יעקב לנהוג בעקבה ובמרמה אלא בשם "יִשְׂרָאֵל" יכונה, וכל הנהגתו תהיה של "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ". ולימים אלו, שבהם תפציע שמשו של יעקב ותתגלה צדקתו, מייחלים אנו שיבואו ויגיעו בקרוב."

המסלולים של יעקב בראי הושע הנביא

בפטרת פרשת השבוע וישלח, בספר הושע ניתן לראות את מסלול בריחתו ושובו של יעקב מארם נהרים. לכאורה, רק פסוק אחד בהפטרה דן בבריחת יעקב, המשפט הפותח את ההפטרה: "ויברח יעקב שדה ארם ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר" [10] . אבל בפסוקים בפרק הקודם, בספר "הושע" שהם פסוקי ההפטרה על פי מנהגי הספרדים, נרמז ומפורש מסעו של יעקב.

התאור נותן תמונה כללית בלבד של המסלול בו ברח יעקב מפני עשו. הסיפור התמקד במקומות גיאוגרפיות-היסטוריות הבאות:

  1. יעקב יוצא מבאר-שבע לחרן.
  2. בדרך הוא חולם ב"מקום" שייקרא בפיו "בית אל"
  3. הוא נושא רגליו ישירות [11] לארץ בני קדם... - "פדנה ארם" .
  4. בחזרתו הוא עובר את הנהר (= פרת), הר הגלעד, ביגר סהדותא הוא נפרד מלבן ומגיע מחניים.

בפרשה הבאה נפגוש בשני אתרים נוספים לפני מעברו את הירדן מערבה: פנואל וסוכות.

מעיון בפסוקי ההפטרה בספר הושע עולה שקיימת אפשרות לציין נקודות נוספות במסלולו של יעקב, בהליכתו לארם נהריים בהתאם לפירוט בכתובים: "בחבלי אדם אמשכם... איך אתנך כאדמה אשימך כצבואים, נהפך עלי לבי... כאריה ישאג, כי הוא ישאג... גלגל... עגלים... כמו שחל... כלביא... כלבנון... כלבנון... כיין-לבנון... כברוש רענן" [12] .

זאב ח' ארליך (ז'אבו) [13] מנסה לאתר מקומות נוספים במסלולו המלא של יעקב אבינו:

  • יעקב יוצא מבאר שבע - הולך ב"דרך האבות" (דרך מקום המקדש) עד ""בית-אל".
  • יורד אל הגלגל שבבקעת הירדן - או ממשיך על גב ההר עד הגלגל שליד שכם [14]
  • עובר בגשר אדם - בדרכו משכם לבקעת הירדן דרך נחל תרצה, הוא תל דמיא היום. בביטוי "בחבלי אדם אמשכם", וגם בהזכרת העיר אדמה, יש יותר מרמז למעברו של יעקב בסביבה.
  • צבואים - רמז על בקעת הירדן בגלל שהיא הרי הייתה בין ארבע ערי הכיכר בהפיכת סדום ועמורה אדמה וצבויים ועל כך רומז הנביא בביטוי "נהפך עלי לבי" .
  • שחל ולביא - המוזכרים בהפטרה, קשורים לגאון הירדן כפי שנאמר "כאריה יעלה מגאון הירדן" [15], והרי את הירדן חצה בדרך לארם נהרים.
  • עבר הירדן - "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" [16] תנאי השטח, מדרונות ההרים במזרח השומרון מגיעים עד לאפיק הירדן והתנועה שם קשה ולכן יש להיעזר במקל.
  • ממשיך ללבנון אולי עובר גם בעיר ליש-לשם-דן, הנרמז:"וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם... עֲגָלִים יִשָּׁקוּן". בהר הלבנון עובר ברכס שממזרח לבקעה, רכס החרמון-שריון-שניר, המכונה 'מול הלבנון'.

המסלול המפותל לעיל, אולי, מרומז בדברי הושע בסיומה של הפטרתנו: "כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם..." [17] .

בני יעקב

המדרש [18]. מספר כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".וכתוב [19]:"נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין"


בני יעקב נולד [18] שנת הלידה
לבריאת העולם
נפטר בן[18] יום ההילולה מקור השם מקום קבורה משוער [20]
ראובן י"ד בכסליו ב"א קצ"ג 2193 155 או 124 י"ד כיסלו "כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי"(כ"ט,ל"ב)
שמעון כ"ח בטבת ב"א קצ"ד 2,194 120 כ"ד כיסלו "כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי"(ל"ג) צפונית מכפר סבא
לוי ט"ז בניסן ב"א קצ"ה 2,195 137 [21] "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" (ל"ד)
יהודה ט"ו בסיון ב"א קצ"ה 2,195 119 ט"ו בסיוון "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (ל"ה) יהוד
דן ט' באלול ב"א קצ"ה 2,195 125 ט' אלול "דָּנַנִּי אֱלֹקים" (ל',ו') אשתאול, כפר דנה בעמק יזרעאל
נפתלי ה' בתשרי ב"א קצ"ה 2,195 133 "נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (ח')
גד י' חשוון ב"א קצ"ה 2,195 125 י' מרשוון "(בָּגָד) [בָּא גָד]" (י"א)
אשר ד' בשבט ב"א קצ"ה 2,195 123 י"ב טבת "בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת"(י"ג)
יששכר י' באב ב"א קצ"ו או קצ"ז 2,196 122 י' באב "נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי "(י"ח)
זבולון ז' בתשרי ב"א קצ"ז 2,197 110 ה' תשרי "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי" (כ')
דינה הרב דוד צבי הופמן מעלה השערה:"ואולי ניתן לה ,שמה על לפי שבקשו אחיה נקמתה, כמו "כי ידין ה"[22]. ארבל
יוסף| כ"ז תמוז ב"א קצ"ט 2,199 110 א'תמוז " אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי" (כ"ג) שכם
בנימין י"א במרחשון ב"א ר"ז 2,207 115 כ"ד מרחשוון "שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין" (ל"ה,י"ח) מזרחית מכפר סבא


מקור:ספר סדר הדורות

בין יעקב לבין ישראל בברכות

הבאנו לעיל את דברי הרמב"ן וספורנו כי השם "יעקב" הוא מלשון עקב ושפלות ואילו השם "ישראל" -מסמל שררה וגדולה לעתיד לבוא. השימוש בשני השמות, כל פעם למטרה הייחודית שלו, בולטת בברכות יעקב.

הרב בנימין לאו [23] מציג את הקטבים בשמות.

  • "במהותו הוא יעקב - אוחז בעקב אחיו ונוהג בעורמת החלש, שכוחו בפיתוליו. בחלומו הוא סולם הניצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נלחם במלאך ויכול לו."
  • את השם הלאומי שלו, "ישראל", קיבל לאור החלום הזה, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".

וכך לאורך כל ספר בראשית יש לנו זהות כפולה. לעתים הוא "יעקב": משתחווה, מתרפס ומבקש לשרוד. לעתים הוא "ישראל" - זקוף, תובע את זכותו ונאבק על מקומו. לעתים, ילדיו מזכירים לו את היותו ישראל (כמו בסיפור חטיפת דינה בשכם).

המחשה טובה לכך יש בברכה לשמעון ולוי. מצד אחד הוא דוחה אותם באומרו :"בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי". אך מצד שני הוא מסיים את ברכתו במלים: "אחלקם ביעקב, אפיצם בישראל". הרב לאו מבחין בין "אחלקם" לבין "אפיצם" הוא פשוט. אם "לחלק" פירושו לקחת את השלם ולהפוך אותו לפיסות קטנות הרי "להפיץ" פירושו להכפיל. הפצה אינה מחלקת את השלם אלא מעצימה אותו.

כאשר שהוא חושב על "ישראל", על הלאום ועל המאבקים שמחכים לבני בניו לאורך ההיסטוריה, הוא מבין שבלי הכוח המניע הזה אין כלל סיכוי, לכן "אפיצם בישראל".

ומסיים הרב: "בכל דור צריך שיהיה משהו מאותו כוח של "מי לה' אלי" שמסמל את הקנאות של שבט לוי. זו הקנאות של פינחס, זו הקנאות של המכבים וזו קנאות של ישראלים שמבקשים לעמוד זקופים על משמר חייהם."

יעקב אבינו לא מת

במסכת תענית מצאנו כתוב משמו של רבי יוחנן "יעקב אבינו לא מת", ומיד נשאלה שם השאלה שעולה אצל כולנו: וכי סתם ספדו לו, חנטו וקברו אותו? ענה ר' יצחק לשואל שהוא לומד זאת מהפסוק בירמיה ל': "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שִבְיָם". הפסוק מקיש את יעקב לזרעו, והלימוד מכך - "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

הרב יורם אליהו [24] מביא את דברי המהר"ל: שכיון שיעקב הוא אחרון האבות לכן הוא תכלית האבות "וממנו יורשים ישראל תכליתם ואחריתם... ויעקב רוב ימיו היה בצרה שהיה נרדף עד שבסוף נח מצרתו וממנו היה דומה לזה תכלית ואחרית ישראל". היון ותכלית ישראל הוא נצחי לכן אמרו חז"ל ש"יעקב אבינו לא מת" ...וזה מורה על טוב ישראל שיהיו נצחיים". נמצא שחז"ל רצו לבטא בכך את נצחיותם של עם ישראל, שאף על פי שהם עוברים צרות וייסורים, תכליתם היא נצחית ובלא שינוי, כפי שנאמר ש"יעקב לא מת".

רבנו הרצי"ה מוסיף "שיעקב אבינו הוא כלל ישראל. הוא אישיות מיוחדת, בריה מיוחדת, מציאות מיוחדת, שמזדהה הזדהות ממשית עם עניין הבנים, לכן מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" - יעקב מזדהה עם זרעו. עניין האבא הוא עניין הבנים. אצל יעקב אבינו מתגלה כבר האתחלתא של עם ישראל, האתחלתא של שבטי ישראל. אברהם אבינו היה הגרעין שלנו, הזרע שלנו. אצל יעקב אבינו, מתגלה כבר משפחה, בית יעקב, זאת דרגת האבהיות המיוחדת שלו: הוא אישיות יחודית, והוא כבר התחלת כלל ישראל" [25] .


הערות שוליים

  1. לאברהם שלוש פרשיות, וליצחק פרשה אחת
  2. כ"ה,כ"ז
  3. ז',כ'
  4. בראשית פרק כ"ז
  5. ירמיהו, ט'
  6. מדרש תנחומא ישן, ויצא, י"א
  7. ל',מ"ג
  8. ל"ב,כ"ט
  9. רבי יהודה ליוואי בר' בצלאל (מהר"ל מפראג), גבורות ה' פרק נד (ירושלים תשנ"א), עמ' רלז.
  10. הושע יב, י"ג
  11. למרות שעל פי המדרש חונה הוא שנים רבות בבית מדרשם של שם ועבר
  12. הושע יא, ד' - יד, ח'
  13. מקור: שבועון מקור ראשון
  14. "מול הגלגל אצל אלוני מורה", דברים יא, ל'
  15. נחום ב, ג'
  16. לב י'
  17. הושע יד, י'
  18. 18.0 18.1 18.2 ילקוט שמעוני לפרשת שמות
  19. סדר עולם רבה
  20. מקור, בין השאר, מנחם מיכלסון,יהודה סלומון ומשה מילנר , מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל - משרד הבטחון ההוצאה לאור
  21. רק שמת לוי החל שעבוד מצרים לפי סדר עולם רבה
  22. דברים ל"ב,ל"
  23. אנחה באמצע הברכה - "הארץ"
  24. במאמרו יעקב אבינו לא מת באתר כיפה
  25. שיחות הרצי"ה על בראשית 259