Open main menu

ירבעם בן נבט

ירבעם בן נבט הוא מלכה הראשון של ממלכת ישראל. ירבעם מרד בשושלת בית דוד ופיצל את עם ישראל ל"ממלכת ישראל", שכללה את רוב השבטים, ו"מממלכת יהודה", שכללה את השבטים יהודה ובנימין. בדברי חז"ל מוצג ירבעם כסמל לאדם רשע, ונמנה על אחד מהאנשים שאין להם חלק לעולם הבא. סיפורו מופיע בספר מלכים א, יא-יד.

Contents

סיפורו של ירבעם במקראEdit

נבואת אחיה על מלכותוEdit

בעקבות חטאי שלמה המלך, שהרבה נשים, סוסים כסף וזהב בניגוד לדברי התורה האוסרת על מלך לעשות זאת, אמר לו ה' שאחרי מותו הוא יקרע ממנו את רוב הממלכה , וישאיר רק שבט אחד, בעבור דוד אביו.

ירבעם בן נבט וצרועה היה איש גיבור חיל, שמונה בידי המלך שלמה על כל פועלי בית יוסף. ירבעם "הרים יד במלך" - כלומר דיבר אליו באופן לא מכובד, והוכיח אותו ברבים על כך שבנה את המילוא, וסגר פרצות שפרץ דוד בחומה - שתי פעולות שפגעו במקום העליה לרגל. [1]

הנביא אחיה השילוני פגש בירבעם כשהיה בשדה. אחיה קרע את שמלתו החדשה [2] לשנים עשר קרעים, נתן לירבעם עשרה מתוכם ואמר: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָּוִד. עוד הבטיח אחיה בשם ה': אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי, וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל.

שלמה רצה להמית את ירבעם אך ירבעם ברח אל שישק מלך מצרים.

חלוקת הממלכהEdit

אחרי מות שלמה הלך בנו רחבעם לשכם, כי לשם באו כל ישראל להמליך אותו. בינתיים שלחו אנשים מישראל וקראו לירבעם, שחזר ממצרים. ירבעם וכל ישראל ביקשו מרחבעם להפחית את העבודה והעול שהיו בימי שלמה. זקני רחבעם יעצו לו לשמוע לעם, אך הילדים שגדלו עמו הציעו לו להכריז שהוא יכביד את העול, ורחבעם שמע לעצתם. בעקבות כך פרץ מרד בעם, ובו נרגם אדרם, השר הממונה על המס, ורחבעם הצליח לנוס לירושלים. שבט יהודה ושבט בנימין נותרו נאמנים לשושלת דוד, אך על עשרת השבטים האחרים מלך ירבעם - והממלכה לא אוחדה, למעשה, עד היום.

ירבעם מלך עשרים ושתים שנה. הוא התחיל את ממלכותו בבנין: הוא בנה את שכם וישב בה, ולאחר מכן יצא ממנה ובנה את פנואל. בהמשך מוזכר שהוא ישב בתרצה.

חטאי ירבעם ונבואת הפורענות של אחיהEdit

מתוך חשש שישראל יעלו לרגל ובעקבות זאת ישובו לבית דוד, יצר ירבעם "תחליף" לירושלים: הוא בנה שני עגלי זהב והציב אותם בבית אל ובדן, מינה כהנים משבטים שונים ובדה מליבו חג בט"ו לחודש השמיני (חודש אחרי סוכות). בנוסף, הוא העמיד שומרים שלא יתנו לאנשים לעבור ליהודה ולעלות לרגל (תענית ל:)

כאשר עלה ירבעם להקטיר על המזבח שבנה בבית אל בחג שהמציא, הגיע לבית אל איש אלהים מיהודה שניבא נבואת פורענות על המזבח, ונתן סימן: המזבח יקרע והדשן ישפך. המלך הצביע על הנביא ואמר: "תפסוהו", וידו יבשה - והמזבח נקרע כדבר הנביא. לבקשת ירבעם התפלל עליו איש האלהים וידו נרפאה.

אחר הדברים האלה חלה אביה בן ירבעם, וירבעם ציוה על אשתו להתחפש, לקחת בידה מתנות, וללכת לאחיה השילוני - והוא יאמר לה מה יהיה עם הנער. לפני שהגיעה לאחיה, הודיע לו ה' שאשת ירבעם תבוא בקרוב, וכשנכנסה קרא לה אחיה – שכבר היה עיוור – והודיע לה שנגזרה גזירה קשה על בית ירבעם: בגלל חטאי ירבעם, שעשה אלהים אחרים ומסכות, לא ישאר איש מצאצאיו. אביה החולה ימות, אמר הנביא, וכל ישראל יספדו לו – והוא יהיה היחיד מבית ירבעם שיזכה לקבורה מכובדת. עוד בישר הנביא ש-ה' יעניש את כל ישראל כתוצאה מחטאי ירבעם, עד שיגלה אותם מאדמתם.

אשת ירבעם שבה לתרצה וגילתה שבנה כבר מת, כדברי אחיה.

אחרי מות ירבעםEdit

לאחר מות ירבעם, בשנתו השניה של אסא מלך יהודה, מלך נדב בנו על ישראל במשך שנתיים. הוא הלך בדרכי אביו ועשה הרע בעיני ה'. בשנתו השניה, בזמן שצר על גבתון, אחת מערי פלשתים, מרד בו בעשא בן אחיה, הרג אותו ומלך תחתיו. לאחר שהתחיל למלוך הרג בעשא את כל בית ירבעם, ובכך קיים את נבואתו של אחיה.

דמותו של ירבעםEdit

לאורך ספר מלכים תואר ירבעם כדוגמא לרשע: כך הושוו אליו מלכי ישראל החוטאים: "וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וַתַּחֲטִא אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיסֵנִי בְּחַטֹּאתָם" (בעשא), "וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (עמרי) ועוד רבים.

חז"ל מכלילים את ירבעם ברשימת שלושת המלכים שאין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ.). בגמרא (סנהדרין קא:) נדרש שמו: ירבעם - שריבע עם. [רש"י: שריבץ את ישראל והשפילם.] דבר אחר: ירבעם - שעשה מריבה בעם. דבר אחר: ירבעם - שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט - בן שניבט ולא ראה. עוד אומרים עליו שהיתה בו גסות רוח וגאווה, ודורשים את הפסוק "חבר הוא לאיש משחית" - חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית ישראל לאביהם שבשמים.

ובהמשך הגמרא אומר רבי אבא: "...שתפשו הקדוש ברוך הוא לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו, מי בראש? - בן ישי בראש - אי הכי לא בעינא [אם כך איני רוצה]".

הערות שולייםEdit

  1. רש"י; רד"ק - עפ"י סנהדרין קא:
  2. עפ"י רד"ק אין להכריע מפשט הכתובים האם היתה זו שמלתו של אחיה או ירבעם