יריחו
|
|
יְרִיחוֹ היא עיר בבקעת הירדן, על יד ים המלח, בנחלת שבט בנימין. יריחו היתה העיר הראשונה שכבשו ישראל בכניסתם לארץ ישראל בימי יהושע בן נון, ולכן נקראת "מנעולה של ארץ ישראל". כיום לא מתגוררים יהודים בעיר.
שמות העיר
בתורה, מוזכרת תמיד העיר בשם יְרֵחוֹ[1]. החל מתקופת יהושע, נקראת העיר לרוב בשם יְרִיחוֹ, אולם עדיין לעיתים מופיעה בשמה המקורי. רש"י מסביר את משמעות השם "יריחו" (בשם יוסף בן גוריון): "פנג הוא אפרסמון, וגדל ביריחו, ועל שם הריח נקרא יריחו" (רש"י מלכים ב כ יג). במקום אחד נכתב שמה יְרִיחֹה (מלכים א טז לד).
כינוי נוסף ליריחו המוזכר בתנ"ך הוא "עיר התמרים", משום שבקעת הירדן מלאה בעצי תמר. יש מפרשים ש"בעל תמר", המוזכר בספר שופטים, הינו "מישור יריחו" (תרגום יונתן שופטים כ לג; ורש"י שם).
יריחו בתנ"ך
בתורה
העיר משמשת כציון מקום חנייתם של בני ישראל לפני כניסתם לארץ: "וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (במדבר כב א). מערבות מואב יצאו ישראל למלחמת מדין (במדבר לא יב), ושם עלה משה אל הר נבו ומת (דברים לב מט ודברים לד א). יריחו כעיר, מוזכרת כאחד מן המקומות שבהם צפה משה לפני מיתתו (דברים לד ג).
בימי יהושע
לפני הכניסה לארץ ישראל, שלח יהושע שני מרגלים לרגל "את הארץ ואת יריחו". על פי חז"ל, מרגלים אלו היו כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר (במדבר רבה טז א). המרגלים הגיעו ליריחו, לביתה של רחב הזונה, שהחביאה אותם מפני שליחי המלך. היא הבריחה אותם דרך חלון ביתה, שהיה בחומת העיר, והשביעה אותם כי בעת כיבוש העיר יצילו את משפחתה.
לאחר שבני ישראל חצו את הירדן, הקימו את גל האבנים ומלו, נערכו ישראל לכיבוש העיר הראשונה, יריחו, שמתאורת כעיר "סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא" וכעיר של גבורי חיל (יהושע ו א-ב). ה' מבטיח ליהושע כי יתן בידו את יריחו. כיבוש העיר התבצע, על פי ציווי ה', על ידי הקפת העיר עם ארון הברית ושבעה כהנים שתקעו בשופרות פעם ביום, במשך ששה ימים, וביום השביעי שבע פעמים. ביום השביעי, לאחר שהכהנים תקעו בשופר, הורה יהושע לעם להריע, וחומת העיר נפלה. לאחר שנפלה החומה, הכו ישראל את כל תושבי העיר, למעט משפחתה של רחב הזונה. את רכוש העיר הורה יהושע להחרים לה', ואת העיר עצמה שרפו באש.
על אף ציוויו של ה' את יהושע, עכן בן כרמי מעל בחרם, ולקח משלל העיר אגרת שנער ומאתיים שקל כסף ולשון זהב אחת. בעקבות כך, בני ישראל נכשלו במלחמתם הבאה- מלחמת העי, ולאחריה, על ידי גורל, מצאו את החוטא והרגוהו.
לאחר כיבוש העיר, קלל יהושע את את מי שיבנה את יריחו: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (יהושע ו כו), כפי שאכן קרה לחיאל בית-האלי (ראה לקמן). פירושים שונים ניתנו לקללה זו. על פי רד"ק, הואיל והיתה זו העיר הראשונה שכבשו ישראל, יש להשאירה כתרומה (ו יז). הרמב"ם הסביר, שהטעם הוא על מנת שחורבות העיר ישארו כעדות לנס שהתרחש, שהחומות לא נפלו כבכל מלחמה רגילה אלא שקעו באדמה במקומן (מורה נבוכים חלק שלישי נ)
כשחלקו את ארץ ישראל לשבטים, היוותה יריחו נקודת גבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים[2], אך בפועל היתה בתחומו של בנימין יהושע יח כא.
בניית העיר מחדש
הערות שוליים
- ↑ חוקרים מסוימים העלו את ההשערה ששם זה מרמז את אל הירח, שכנראה שהעיר שמשה מקום חשוב בפולחנו (דעת מקרא יהושע ב א; ארץ ישראל בתקופת המקרא עמ' 89 ועוד).
- ↑ ביהושע טז ז מוזכרת יריחו כקצהּ הדרומי-מזרחי של נחלת בני יוסף, שנפלה בחלקו של אפרים, ובפרק יח פב' יב מוזכרת העיר כקצהּ של נחלת שבט בנימין.