ישו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(מפורש לעיל)
שורה 67: שורה 67:


במקורות מסוימים, מקובל לכנותו "אותו האיש", כנראה מחשש להזכיר שם [[עבודה זרה]] {{מקור|שו"ת תורת חיים א מט|כן}}.
במקורות מסוימים, מקובל לכנותו "אותו האיש", כנראה מחשש להזכיר שם [[עבודה זרה]] {{מקור|שו"ת תורת חיים א מט|כן}}.
==אזכוריו במקורות חז"ל==
שמו של ישו מופיע מספר פעמים ב[[תלמוד]] וב[[תוספתא]]. ברוב המקורות הוסרו אזכוריו בשל ה[[צנזורה]], והם הובאו ב"חסרונות הש"ס" ובמהדורות החדשות של התלמוד.
בתלמוד {{מקור|בבלי סנהדרין קז ב}} מסופר, כי ישו היה תלמידו של [[יהושע בן פרחיה]]<ref>אודות השאלה הכרונולוגית- ראה לקמן</ref>, ופעם התארחו יחד באכסניה בעיר אלכסנדריה שב[[מצרים]], שם אמר יהושע בן פרחיה: "כמה יפה אכסניא זו". ענה לו ישו: "רבי, עיניה טרוטות" (כלומר: עיניה של בעלת האכסניה היו כעורות). אמר לו רבו: "רשע! בכך אתה עוסק?!" ו[[נידוי|נידהו]]. ישו ניסה להתקבל חזרה, אך יהושע בן פרחיה סרב לקבלו. כתוצאה מכך, זקף ישו לבנה והשתחווה לה. כשאמר לו יהושע בם פרחיה: "חזור בך!", אמר לו ישו: "כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה". הגמרא שם מתארת אותו כמי ש"[[מכשף|כישף]] ו[[מסית|הסית]] ו[[מדיח|הדיח]] את ישראל".
על מעשה זה אומרת ה[[ברייתא]] המובאת ב[[מסכת סוטה]] {{מקור|בבלי סוטה מז א$מז ע"א|כן}}: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו".
על אחריתו של ישו מספרת הברייתא {{מקור|בבלי סנהדרין מג א|כן}}: "בערב הפסח תלאוהו לישו הנוצרי, והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום: ישו הנוצרי יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל, כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו. ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח", ואע"פ שאסור ללמד זכות על המסית<ref>שנאמר {{מקור|דברים יג ט|כן}} "ולא תחוס עינך עליו ולא תחמול ולא תכסה עליו". </ref>, דינו של ישו היה שונה משום שהיה מקורב למלכות.
ב[[מסכת גיטין]] {{מקור|בבלי גיטין נז א$נז ע"א|כן}} מסופר, כי לפני ש[[אונקלוס]] [[גיור|התגייר]], הוא העלה ב[[אוב]] את ישו (המכונה שם כ"פושעי ישראל"). שאל אותו: "מי חשוב בעולם הבא?" ענה לו ישו: "ישראל". שאל אותו האם כדאי להידבק בהם? ענה לו ישו: "טובתם דרוש, רעתם לא דרוש, כל הנוגע בהן כאילו נגע בבבת עינו". שאל אותו אונקלוס במה דנים אותו בעולם הבא? אנה לו ישו: "בצואה רותחת, שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת".
במספר מקומות ({{מקור|בבלי ברכות יז ב}}; {{מקור|בבלי סנהדרין קג א}}) מתואר ישו כמי ש"מקדיח תבשילו ברבים".
===תלמידיו===
בתלמוד {{מקור|בבלי סנהדרין מג א|כן}} מובאת ברייתא:
"חמשה תלמידים היו לו לישו הנוצרי, מתאי, נקאי נצר ובוני ותודה. אתיוה למתי, אמר להו: מתי יהרג? הכתיב מתי אבוא ואראה פני אלהים! - אמרו לו: אין, מתי יהרג דכתיב מתי ימות ואבד שמו. אתיוה לנקאי, אמר להו: נקאי יהרג? הכתיב ונקי וצדיק אל תהרג! - אמרו לו: אין, נקאי יהרג, דכתיב במסתרים יהרג נקי. אתיוה לנצר, אמר: נצר יהרג? הכתיב ונצר משרשיו יפרה! - אמרו לו: אין, נצר יהרג, דכתיב ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב. אתיוה לבוני, אמר: בוני יהרג? הכתיב בני בכרי ישראל! - אמרו לו: אין, בוני יהרג, דכתיב הנה אנכי הורג את בנך בכרך. אתיוה לתודה, אמר: תודה יהרג? הכתיב מזמור לתודה! - אמרו לו: אין, תודה יהרג, דכתיב זבח תודה יכבדנני".


===ישו בן פנדירא===
===ישו בן פנדירא===

גרסה מ־13:10, 31 ביולי 2018

Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

ביהדות, ישו הוא משיח שקר ואדם רגיל (שנולד מאב ואם) שעשה מעצמואיפוה כתוב שהוא עשה ולא אחרים אליל[1].

בתלמוד מובא שישו היה תלמיד חכם שסרח, החל לעבוד עבודה זרה, עד שלבסוף הוצא להורג על שכישף והסית והדיח את ישראל‏[2]. הרמב"ם כתב, שישו ותלמידיו הם ממוסרי ישראל, מינים ואפיקורסים[3]. ועוד כתב הרמב"ם על ישו, שלא רק שישו לא עשה את מעשי המשיח, אלא שעוד עשה הפוך‏[4].

על פי רוב מזוהה עם ישו הנוצרי, אך זיהוי זה שנוי במחלוקת.

ישו בתלמוד

ישו במפורש

שמו של ישו מופיע בכמה מקומות בכתבי חז"ל[5].

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין מסופר על ישו שהיה תלמידו של יהושע בן פרחיה. שניהם התארחו יחד באכסניה בדרך מאלכסנדריא שבמצרים לירושלים, שם אמר יהושע בן פרחיה: "כמה יפה אכסניא זו". ענה לו ישו: "רבי, עיניה טרוטות" (כלומר: עיניה של בעלת האכסניה היו כעורות). אמר לו: "רשע! בכך אתה עוסק?!" ונידה אותו. ישו ניסה להתקבל חזרה, אך יהושע בן פרחיה סרב לקבלו. בתגובה, זקף ישו לבנה והשתחווה לה. כשאמר לו יהושע בם פרחיה: "חזור בך!", אמר לו ישו: "כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה"‏[6]

במקום אחר במסכת סנהדרין מובא שישו הוצא להורג על שכישף והסית והדיח את ישראל:

Geresh.png והתניא בערב הפסח תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו ארבעים יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל Geresh.png
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מג, עמוד א'.


בתלמוד הבבלי מוזכר ישו פעם נוספת בשמו, בסיפור על אונקלוס שמכיון שרצה להתגייר, העלה באוב כמה משונאי ישראל, אחד מהם הוא ישו:

Geresh.png אונקלוס בר קלוניקוס בן אחותו של טיטוס רצה להתגייר... הלך והעלה באוב את ישו. אמר לו: "מי חשוב בעולם הזה?", אמר לו: "ישראל", אמר לו: "האם כדאי להתדבק בהם (כלומר להתגייר)?", אמר לו: "טובתם דרוש, רעתם לא תדרוש - כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו" Geresh.png
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נז, עמוד א'.

שמו של ישו מופיע גם בכמה סיפורים נוספים בגרסאות הלא-מצונזרות של התלמוד והתוספתא[7][8].

בן פנדירא ובן סטדא

שם נוסף שנמצא בתוספתא ובתלמוד הוא "בן פנדירא", או "בן סטדא". מבין מפרשי התלמוד יש המזהים את "בן פנדירא" או את "בן סטדא" עם ישו, לאור כך שלשניהם היו אירועי חיים דומים, ועוד שלעיתים בן-פנדירא מכונה במפורש "ישו בן-פנדירא"‏[9][10].

בתלמוד בבלי במסכת שבת[11] ובמסכת סנהדרין[12] מצוטט קטע המזהה את בן סטדא ואת בן פנדירא כשני כינויים לאותו האדם. הציטוט מופיע באגביות בתוך דיון בנושאים אחרים, כאשר בתחילה מופיע הכינוי "בן סטדא" ‏[13], ולאחר מכן נקשר הכינוי בן סטדא עם בן פנדירא:

Geresh.png וכן עשו לבן סטדא בלוד ותלאוהו בערב הפסח. בן סטדא? בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא. בעל? פפוס בן יהודה הוא! אלא אמו סטדא. אמו? מרים מגדלא נשי היא! כדאמרי בפומבדיתא: "סטת דא מבעלה" Geresh.png

מהציטוט הנזכר ניתן להסיק שאותו האדם היה בנה של מרים מגדלא נשיא (=קולעת שער לנשים) המכונה גם "סטדא" (=סוטה), שהייתה נשואה לאדם בשם פפוס בן יהודה, והיה לה מאהב בשם פנדירא. במקום אחר בתלמוד הבבלי מוזכר אותו פפוס בן יהודה שהיה נועל את אשתו בבית‏[14], ורש"י שם מפרש: "בעלה של מרים מגדלא נשייא היה, וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם. ומדה שאינה הוגנת היא זו, שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם, ומזנה תחתיו". במאמר מובהר כי מרים היתה נשואה לפפוס בן יהודה, אך אבי הבן היה פנדירא‏[15].

פירושו המילולי של "מרים מגדלא נשייא" הינו "מרים קולעת שיער הנשים". יש הסבורים ש"מגדלא שיער נשייא" הוא לשון נקייה עבור זונה[16]. יש הקושרים שם זה למרים המגדלית, ומסבירים שהמשמעות של "מרים המגדלית" היא "מרים מעצבת (=גודלת, בארמית) השיער", במקום ההבנה המסורתית כאזכור לעיר מגוריה, מגדלא. מרים זו מוזכרת גם במקומות נוספים בתלמוד בבלי ‏[17].

בן סטדא מוזכר גם בתלמוד הירושלמי. במסכת שבת‏[18] ובמסכת בסנהדרין‏[19] באותו הציטוט בסוגיות המקבילות לתלמוד הבבלי שאוזכר בפיסקאות הקודמות. אולם עם שינוי קל, בתלמוד ירושלמי במסכת סנהדרין מופיע השם "בן סוטרא". אותו הציטוט מופיע אף בתוספתא המקבילה לסוגיה‏[20].

השם "סטדא" מפורש בתלמוד כנוטריקון: "סוטה זאת (מבעלה)" (בארמית, "סטדא דא מבעלא"). אולם לא נמצאו אזכורים אחרים לשם זה מלבד כאן. ייתכן אולי שסטדא היה שמו האמיתי של ההורה של אותו האדם. כמו כן יש הקושרים אותו לשמעון מגוס, עקב כך שבספר האפוקריפי מעשי פטרוס, מתאר שמעון מגוס את עצמו כ-"huios ho stadios", (הבן העומד, או: הבן העמיד). סיפורי תולדות ישו מערבים דברים על בן סטדא מהתלמוד יחד עם דברים אחרים מהסיפורים על שמעון מגוס במעשי פטרוס, ולכן ייתכן שסטדא הוא שמעון מגיס עצמו. אחדים מנסים לצדד ולתמוך בגירסת התלמוד הירושלמי "סוטרא", ואומרים שאין זה גרסה משובשת לשם "סטדא" על אף שהאחרים נוטים לראותה כשיבוש מוטעה של השם "סטדא".

בין פרשני התלמוד קיימת מחלוקת האם בן-פנדירא ובן-סטדא הוא ישו. לדעת הרמב"ם, בן-פנדירא הוא אכן ישו‏[21]. ואילו לדעת רבנו תם מהתוספות, בן-פנדירא איננו ישו‏[22].

תלמידיו של ישו

בתלמוד הבבלי מובאת ברייתא, בה נאמר:

Geresh.png חמישה תלמידים היו לו לישו: מתאי, נקאי, נצר ובוני ותודה Geresh.png
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מג, עמוד א'

בנוסף לכך לעיתים במקורות חז"ל מופיעים אנשים אחרים שתכונתם היא מינות, ויש כאלו המייחסים אותם לתלמידי ישו.

בתוספתא[23] מופיע סיפור על רבי אליעזר בן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל, שהכיש אותו נחש. בא אליו איש בשם "יעקב מכפר סכניא", לרפא אותו "משום" (מכוחו של) ישו בן-פנדירא. רבי ישמעאל אומר לו כי הוא (אליעזר) איננו רשאי לתת לו. אליעזר משיב לו "אני אביא לך ראיה שירפאני", אבל לא הספיק להביא ראיה עד שמת. אמר רבי ישמעאל: "אשריך בן דמא שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצת גדירן של חכמים, שכל הפורץ גדירן של חכמים סוף פורענות בא עליו, שנאמר "ופורץ גדר ישכנו נחש"‏[24]". הכוונה היא שיותר טוב למות מאשר להתעסק במינות[25].

במסכת שבת שבתלמוד הבבלי מופיע סיפור על רבן גמליאל ואחותו אמא שלום, שרצו להתל באחד מתלמידיו של ישו, שהיה דיין בבית דין:

Geresh.png אימא שלום הייתה רעייתו של רבי אליעזר, ואחותו של רבן גמליאל. היה פילוסוף אחד בשכונתם, שהיה מפרסם עצמו שאינו מקבל שוחד.

רצו לגחך עליו. נתנה לו אימא שלום נר מזהב‏[26], ובאה אליו עם אחיה לדין. אמרה לו: "אני רוצה מחצית מנכסי בית אבא!". אמר להם: "תחלקו". אמר לו רבן גמליאל: "והלא כתוב לנו בתורה, שכאשר יש בן הבת אינה יורשת?" אמר לו השופט: "מיום שגליתם מארצכם, ניטלה תורת משה, וניתן במקומה ספר אחר, ושם כתוב: 'הבן ובת ירשו כאחד'".

למחר חזר רבן גמליאל והכניס לו חמור לובי‏[27]. אמר להם השופט: "גלגלתי לסוף הספר, וכתוב בו: 'אני לא לגרוע מתורת משה באתי, ולא להוסיף על תורת משה באתי'. וכתוב בה: 'במקום שיש בן הבת אינה יורשת'". אמרה לו אימא שלום: "יאיר אורך כנר!"‏[28]. אמר לה רבן גמליאל: "בא החמור ובעט בנר"

Geresh.png
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קטז

תלמידיו של ישו מופיעים גם בכמה סיפורים נוספים במקורות חז"ל[29][30].


שמו

שמו המקורי היה "ישוע"[31]. עם זאת, ברוב המקורות היהודיים מופיע כ"ישו"‏[32]. לשינוי זה ישנם מספר הסברים:

  • יש התולים זאת בתעתיק מההגיה הלטינית של השם "ישוע".
  • יש שכתבו כי השם "ישו" מרמז בראשי תיבות ימח שמו וזכרו[33].
  • הרב קוק מסביר, כי ישו פגם בעיניו, כשאמר על בעלת האכסניה ש"עיניה טרוטות" (ראה לקמן), ולכן נשמטה האות ע' משמו[34].

במקורות מסוימים, מקובל לכנותו "אותו האיש", כנראה מחשש להזכיר שם עבודה זרה (שו"ת תורת חיים א מט).

ישו בן פנדירא

במספר מקורות, מובאת דמות בשם "ישו בן פנדירא" או "בן סטדא" שחי בדור החמישי לתנאים. תלמידו, יעקב איש כפר סכניא, היה מרפא על פי שיטתו, והדבר נאסר על ידי רבי ישמעאל, משום שמפרא בשיטתו של ישו בן פנדירא[35].

אותו בן פנדירא היה כותב כישופים בשריטה על בשרו, ועל כן מוגדר כשוטה (בבלי שבת קד ב).

ישו בן פנדירא נתלה בערב פסח בלוד משום שהסית, ואף הכמינו עדים בשביל להרוג אותו על כ ה(בבלי סנהדרין סז א; ירושלמי יבמות טז ו).

הגמרא דנה בייחוסו של אותו אדם, ומסיקה כי אביו היה פנדירא, אולם בעל אמו נקרא "פפוס בן יהודה" ואמו נקראה "מרים מגדלא נשיא", והכינוי "סטדא" מרמז לאמו- "סטת דא מבעלה", כלומר זינתה תחת בעלה. יש מקורות המספרים, כי פפוס בן יהודה היה נועל את הבית בצאתו, על מנת שאשתו לא תזנה תחתיו, אף פעם אחת ביום הכיפורים חלון חדרה נותר פתוח, ועבר על ידו יוסף פאנדרי, שהוציא את מרים מן הבית בעזרת סולם וברח עמה מירושלים, וממנו ילדה את ישו[36].

האם ישו המוזכר בתלמוד הוא מחולל הנצרות?

ישנו קושי לזהות את ישו מחולל הנצרות עם תלמידו של יהושע בן פרחיה, שכן יהושע בן פרחיה חי בראשית תקופת הזוגות, בימי ינאי המלך, ואילו על פי המקורות ההסיטוריים ישו מחולל הנצרות נולד מספר שנים קודם הספירה הנוצרית, ומת כשלושים שנה לאחריה.

כבר הראשונים נדרשו לשאלה זו. התוספות והרא"ש (תוספות הרא"ש סוטה מז א) ועוד, הסבירו כי אכן ישו הזה איננו ישו מחולל הנצרות.

הרמב"ן, לעומתו, טוען כי אכן זמנו של ישו מחולל הנצרות היה בתקופתו של יהושע בן פרחיה, אולם הנוצרים זייפו את שנת לידתו[37].

רבי יחיאל מפאריס טוען ב"ויכוח רבנו יחיאל מפאריס", כי ישו מחולל הנצרות כלל אינו מוזכר במקורות היהדות.

יתכן כי ישו בן פנדירא הוא ישו מחולל הנצרות, והדבר מתאים מבחינה כרונולוגית, שכן ישו בן פנדירא חי בדורו של רבי ישמעאל, שהוא הדור בו חי ישו מחולל הנצרות. הדבר מתחזק גם לאור העובדה ששם אמו היה מרים, כשם אמו של ישו.

ראה גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק י"א, הלכה י.
  2. "והתניא בערב הפסח תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו מ' יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל" תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מג, עמוד א'.
  3. "אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורוסין - מצווה לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו וצדוק ובייתוס ותלמידיהם 'שם רשעים ירקב'" משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק י', הלכה ב.
  4. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם, פרק י"א, הלכה י.
  5. האזכורים לישו בתלמוד נמצאים רק בכתבי היד מלפני 1554, השנה בה האפיפיור הורה לסלק מהתלמוד ומכתבים יהודיים אחרים, את כל האזכורים האלה מכיוון שהם נחשבו כעלבון וכגידוף. לכן, אזכורים אלה נמצאים רק בגרסה הבלתי מצונזרת של התלמוד או של התוספתא. כל שימוש מאוחר יותר בשם "ישו" נובע מהאזכורים האלה.
  6. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קז, עמוד ב'.
  7. "ישו הנוצרי" במסכת עבודה זרה טז ע'ב, יז ע'א)
  8. ישו הנוצרי, דוגמה של "בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים", אולי רמז לזבחים לאלילים. (תבנית:בבלי, תבנית:בבלי)
  9. תוספתא חולין ב
  10. תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פ"ב ה"ב
  11. דף קד ב
  12. דף סז א
  13. "תניא אמר להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו אמרו לו שוטה היה ואין מביאין ראיה מן השוטים"
  14. "וזו היא מדת פפוס בן יהודה שהיה נועל בפני אשתו ויוצא" תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף צ, עמוד א'
  15. "בן סטדא? בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: בעל - סטדא, בועל - פנדירא"
  16. כך למשל נעשה שימוש בעיסוק בגדילת שיער ככינוי לזונות - "זונות מפרכסות זו את זו" (תלמוד בבלי, שבת לד א‏).
  17. במסכת חגיגה דף ב' עמוד ב' - במעשייה שמספר מלאך המוות לאחד האמוראים, על אודות שליחות שנשלח מאלוהים ליטול את נשמתה של מרים מגדלא נשייא, אולם מלאך המוות טעה בשליחותו ונטל את חייה של מרים אחרת, וחייה של מרים מגדלא נשייא נצלו
  18. פרק יב הלכה ד דף ע עמ' ב[1]
  19. פרק ז הלכה יב דף מ עמ' ב[2]
  20. שבת יא, טו. ובסנהדרין י, יא.
  21. "ישוע הנוצרי שחיק עצמות, והוא היה מישראל שאף על פי שהיה אביו גוי ואמו ישראלית, העיקר בידינו, גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, ואולם נקראהו ממזר להפליג בחרפתו" אגרות הרמב"ם, מהדורת י.שילת, ירושלים תשמ"ז, עמ' קכ.
  22. "אומר רבנו תם דאין זה ישו הנוצרי, דהא בן סטדא דאמרינן הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה בימי רבי עקיבא, כדמוכח בפרק בתרא דברכות, וישו היה בימי יהושע בן פרחיה, כדמוכח בפרק בתרא דסוטה: 'ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחה לישו הנוצרי בשתי ידים', ורבי יהושע הוה קדים טובא לרבי עקיבא" תוספות שבת קד ע"ב, ד"ה בן סטדא (נוסח מושלם על ידי חסרונות הש"ס). וכן בתוספות הרא"ש שם מופיעה דעה זו בשם רבנו תם.
  23. תוספתא חולין ב
  24. קהלת י
  25. סיפור זה מופיע גם בתלמוד ירושלמי (עבודה זרה דף יא ע' א, שם עירו של יעקב שם "סמא") ובתלמוד בבלי (עבודה זרה כז ב)
  26. מנורה מזהב
  27. חמור חזק ויקר
  28. כלומר זכור את השוחד שנתתי לך!
  29. בהמשך התוספתא בחולין ממשיכה בסיפור על אליעזר בן הורקנוס, "שנתפס על דברי מינות והעלו אותו לבמה לדון". ההגמון (השופט) אמר לו "זקן כמותך יעסוק בדברים הללו?" אמר לו אליעזר "נאמן דיין עלי" ההגמון סבור שאליעזר דיבר עליו, אבל לא התכוון אליעזר לדיין ההוא אלא לאביו שבשמים. ההגמון אמר לו "הואיל והאמנתני עליך אף אני כך אמרתי. ... הרי אתה פטור." וכשנפטר מן הבמה, היה אליעזר מצטער שנתפס על דברי מינות. נכנסו תלמידיו לנחמו אבל לא קיבל. נכנס רבי עקיבא ואמר לו "רבי, אומר לפניך דבר. ... שמא אחד מן המינין אמר לך דבר של מינות והנאך (ונהנית מזה)?" אמר לו אליעזר "הזכרתני. פעם אחת הייתי מהלך באסתרטיא [ברחוב] של צפורי, מצאתי איש כפר סכניא ואמר דבר של מינות" בשם ישו בן פנדירא. "והנאני ונתפשתי על דברי מינות, שעברתי על דברי תורה!"
  30. תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, טז:-יז.
  31. ככל הנראה, שם זה הוא ביטוי מקוצר של השם "יהושע" (ראה לדוגמה - עזרא ג ב, נחמיה ח יז).
  32. בחלק מהגרסאות, גם בלשון הגמרא שמו "ישוע", ראה לדוגמה בכתב יד ירושלים, ספריית הרב הרצוג, לתלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף מ"ג עמוד א'.
  33. באר יצחק על איגרת רבן יוחנן בן זכאי דף מט. הערה 368; אוצר המדרשים אייזנשטיין איגרת רבן יוחנן בן זכאי עמוד 217.
  34. "פנקסי הראי"ה" חלק ראשון, פנקס י"ג פסקה קלב
  35. בבלי עבודה זרה כז ב; קהלת רבה א ג; תוספתא חולין ב כב ועוד.
  36. אגרת רבן יוחנן בן זכאי ק', וראה פירוש באר יצחק שם. וראה חי"ד סי' צח סוף אות א.
  37. כתבי הרמב"ן, מהד' מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג, ח"א עמ' שו. ב"המעיין" מובא מאמר, בו מועלית השערה לפיה הנוצרים איחרו את לידתו לכ- 70 שנה קודם החורבן בכדי להתאימם עם נבואתו של דניאל דניאל ט כד.