Open main menu

כבוד

כבוד של אדם הוא המידה בה זולתו מפגין את הערכתו כלפיו.

Contents

שורש הכבודEdit

הקב"ה נקרא גם מלך הכבוד והתרגום של כבוד הוא "יקר" (כמו למשל במגילת אסתר "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן") כשמייקרים משהו מכבדים אותו. קיום רצונו של אדם זהו כבודו[1]

התייחסות לכבודEdit

בהלכהEdit

בהלכה יש כמה סוגי כבוד: האדם חייב בכבוד הוריו[2] גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, כלומר איסורי דרבנן [3]. מותר להפסיק באמצע ברכות קריאת שמע לשאול בשלום אדם מכובד [4]למדו במדרש שהממעט כבוד שמים ומרבה כבוד עצמו כבודו מתמעט, והמרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו כבודו מתרבה [5]. בגדי כהונה נעשים לכבוד [6].

כבוד מלכותEdit

יש חיוב לכבד את המלך ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ודין זה מדאורייתא מהפסוק "שום תשים עליך מלך"[7] מצוה לרוץ לקראת מלכים כדי לראות בכבודם ואפילו מלכי גויים כדי שאם יזכה יבחין בין כבוד מלכי גויים למלכי ישראל[8].

במוסרEdit

בחלוקה גסה ניתן לומר ששיטת המוסר של סלובודקה נוקטת את כבוד האדם כמכשיר מוסרי (אתה בן מלך, אל תעש עבירות כי זה לא מכובד לבן המלך) לעומת שיטת המוסר של נובהרדוק נוקטת בצורה הפוכה (מה כבר חשוב האדם, מי אתה שלא תכבד את הקב"ה ותעבור עבירות)

בחסידותEdit

רבי נחמן מברסלב אומר שהאדם צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום.

ראה גםEdit

הערות שוליים

  1. ספר חסידים סי' קנב
  2. בעשרת הדברות "כבד את אביך ואת אמך" שמות כ
  3. ברכות יט:
  4. שו"ע או"ח סי סו
  5. במדבר רבה ד, כא
  6. שמות פרק כח
  7. סנהדרין כב
  8. ברכות יט