כותח

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

כותח או הכותח הבבלי הוא מין מאכל שמטבלים בו מאכלים אחרים, המוזכר במקומות רבים במשנה ובתלמוד.

רכיבי המאכל והשפעותיו[edit]

בכותח מעורבים בין השאר קמח, וחלב חמוץ. בתלמוד מובא כי הכותח מתיש את כח הגוף (פסחים מב.), בשל הקמח שמתעפש לאחר זמן בתוך הקמח (רש"י שם). וכן הוא מטמטם את הלב בשל הנסיובי דחלבא שהוא השומן שבחלב שממנו נעשה הכותח. מסיבה זו הזהיר רב משרשיא את בניו שלא לטעום ממאכל זה בשום פנים ואופן (כריתות ו.).

אופן אכילתו[edit]

הכותח שימש לטיבול בלבד {{מקור{(}}שבת יט. וברש"י), הוא היה חריף מאוד ואין אדם יכול לאכול ממנו כזית בכדי אכילת פרס (פסחים לו:). מסיבה זו אסור למכור אותו בחנויות שלושים יום קודם הפסח (פסחים שם).

הכותח משמש כטִבול טוב מאוד ובריא לזרעיני פשתן, אך לא היו יודעים מכך רק תלמידי החכמים שאסרו לומר זאת לעם הארץ פן יעקרו את זרעוני הפשתן לצורך זה (נדרים מט.). כמו כן היו רגילים לטבול בו ביצים קשות, ולכן חז"ל (ברכות ס:) השתמשו בביטוי "כי ביעתא בכותחא" (כביצה בכותח) כמשל לדין פשוט וברור, כלומר, שגם דין פשוט וברור לכולם כמו הדין שמותר לאכול ביצה בכותח, לא יורה אדם בפני רבו (על פי הסבר רש"י שם.

הלכותיו[edit]

  • לחם הנאפה בשביל כותח, אינו חייב בחלה, אלא אם כן עשו אותו בצורה ערוכה ומסודרת, שאז יתכן שישתמשו בו לצרכים אחרים (ברכות לז.).
  • בגמרא (שבת סז:) מובא, כי אין לרקד בשעת הכנת הכותח, משום דרכי האמורי.

פרשנויות[edit]

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: המקובל בוויקישיבה לשלב את הפרשנויות השונות בגוף הערך, ולא לחלק בין דברי חז"ל לפרשנויות כדרך החוקרים..

על פי הרב קוק (עין איה שבת פרק ו אות קט), הכותח מסמל את הפיכת הדברים שיצאו מכלל שימוש לשמישים ומועילים, שהרי הוא נעשה מחלב ולחם שהתקלקלו ויצאו מכלל שימוש, ולכן ריקוד לכותח נחשב לדרכי האמורי, מפני שדרך הרשעה להגדיל את הדברים הקטנים, ובמקום לרקוד על תיקון הדברים המקולקלים המשמעותיים, מטים את השמחה הזו לדברים טפלים בעלי חשיבות מועטה.

יש שטענו כי ה"שתיתא" המוזכרת בתלמוד בכמה מקומות היא הכותח‏[1].

הערות שוליים

  1. גאלאמב, דוד ב"ר יהודה ליב, התורה והתלמוד חלק שלישי