כף הקלע

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

כף הקלע - הוא מושג קבלי שמתאר את אחד השלבים שהנשמה יכולה לעבור אחר פטירת האדם, בתור עונש על עבירות שנעשו במשך שנות חייו (כדי לטהר את הנשמה מטומאת עוונותיה). שלב זה מתרחש (במידת הצורך) עוד בטרם כניסת הנשמה לגהינום או לגן עדן.

מקור וביאור המושג[edit]

בשמואל א כה כט נאמר: "וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע.". ופירש במצדות ציון, ש"כף הקלע" הוא "כלי העשוי כעין מקבל ובראשו כעין כף, ובו יניחו האבן הנזרק" (במונחים של ימינו: "מטקה"). והיינו שהפסוק נותן המחשה גשמית למושג רוחני שמתאר מצב שהנפש תנוע ממקום למקום כדוגמת אבן הנזרק באמצעות כף הקלע. חז"ל בתלמוד שבת קנב ב קיבלו במסורת (תורה שבעל פה) שנרמז בפסוק זה עונש לנשמת רשעים (כביכול "אויבי האלקים") לאחר פטירתם (עונש מיוחד שמתרחש טרם עונש הגהינום).

ובזוהר פרשת תרומה מבואר (עפ"י תרגום הסולם[1]):

"וזו היא (נפש) שאין לה מנוחה, זו היא שכתוב בה, ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, שזו היא ההולכת ומשוטטת ומתגלגלת בכל העולם, ואין לה מנוחה כלל ימים ולילות...".

ובביאור הנושא כתב הרב אליהו דסלר בספר מכתב מאליהו[2], שרשעים שהתרגלו בחייהם לחפש אחר התאוות הגופניות, יהיו נענשים אחרי פטירתם על ידי כך שכוח הטומאה (כוח שנוצר ע"י העוונות שעשו בחייהם) ידחוף אותם להמשיך לחפש באובססיה אחרי אותם התאוות, ולא ישיגו מאומה בחיפוש זה הואיל ואחר הפטירה הנשמה כבר נפרדה מהמציאות הגשמית. וכך הם דבריו:

"ורעבון זה של הרשעים לתאוות, אפילו לאחר מותם ידחפם לחפש אחריהן מקצה העולם ועד קצהו, וזה גדר עונש כף הקלע, המוזכר בספרים הקדושים. כי הלא הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות, והסתת היצר וקטרוג ועונש היינו הך, כמו שכתוב בספר צידה לדרך, וכן כתב הגר"ח מוואלאזין, שעונש שמים והחטא אחד הם, פירוש שכח הטומאה שנוצר בקרב החוטא על ידי החטא, הוא עצמו הכח המעניש את האדם, וידוע שרק אחר עונש כף הקלע מגיע החוטא למדרגת עונש גיהנם, וכבר כתב הגאון רש"ז זצ"ל, הלואי ויזכה החוטא לגיהנם, פירוש כי גיהנם ענינו חרטה ובירור, ועל ידי זה בא בסוף לידי תיקון. אך כף הקלע היא גלות נוראה של חיפוש אחרי מה שאי אפשר למצא שם. וכבר נאמר בספרים שמלאכי החבלה, שהם התאוות עצמן וכח הטומאה שבהן, לא יתנו מנוח לנפש הרשע, אלא יריצוהו הלאה והלאה, וכבר יחשיב לו לכעין מדרגה אם ירשוהו להכניס את עצמו על דרך גלגול באבן הדומם, פירוש שיעשה הדומם וישכח את תאוותו לרגע, ובכף הקלע עצמה אין תיקון, אלא שאורך הזמן משכח לאט לאט, כי הנפשות הדבוקות לתאוות העולם הזה נשארו אצלן כל גדרי העולם הזה...".

רוחות משוטטות בתולדות המחקר המדעי[edit]

הבהרה: דברים המוזכרים בתלמוד ובזוהר אינם צריכים סמוכין ממחקר מדעי כל שהוא, ובפרט שלמחקר המדעי אין כלים אמינים לבחון מציאות שאיננה גשמית. ואמנם הואיל ובדורנו לא כולם זכו לאמונה בסיסית, לכן ראויים הדברים דלהלן להיות מוצגים.
מקור הדברים דלהלן מתוך המאמר רוחות של נפטרים במכשיר ההקלטה, ומתוך המאמר חיים שלאחר החיים.

מציאות זו של ה"כף הקלע" - שישנם נשמות המשוטטות בעולם, ולא עולות לגן עדן ואף לא לגהינום, יש לה מעט סמוכין אף במבחן בדיקות מעשיות, כדלהלן.

בשנת 1959, פרידריך יורגנסון (משוודיה), גילה באופן אקראי, שאם מעמידים את הרשם קול במקום מבודד ושקט, מתקבלים קולות חלושים מאוד ובלתי מובנים, אחר שהקשיב היטב להקלטות, התברר שמדובר בדיבור של בני אדם, אם כי בקצב מהיר מדיבור ממוצע. אחת הקולות, זיהה כקולו של אמו המנוחה קוראת לו: "פרידל הקטן שלי, האם אתה יכול לשמוע אותי?". מאז הקליט יורקנסון מאות רבות של קולות. עפ"י רוב השמיעו מילים ספורות בלבד. למשך חמש שנים ניסה יורגנסון לפענח את התופעה, ופנה למומחי אלקטרוניקה על מנת לפתור את התעלומה. תחילה חשבו כי מקורם של הקולות בהקלטות רדיו לא מבוקרות או בגלי רדיו אקראיים, אך ההסבר לא נתן מענה שתואם לתופעה. את התוצאות ממחקרו, פירסם יורקנסון בספר "קולות מן החלל".

במקביל למחקרו של יורגנסון, חוקרים נוספים עסקו בחקר הקלטות מסוג זה. רבים מן הקולות הזדהו בשמותיהם, ולפעמים מדברים בעניינים הזכורים להם מחייהם עלי אדמות. על פי רוב, הדברים שהם מזכירים ידועים רק להם ולבעל ההקלטה. פעמים רבות הישויות המדברות מעירות הערות ענייניות כלשהן על המתרחש בחדר במהלך הניסוי. כשהקולות מוסרים הודעה בפעם הראשונה, ניכרים בהם סימנים מובהקים של קוצר רוח וחרדה.

פסיכולוג לטבי בשם ד"ר קונסטנטין ראודיב, התרשם מעבודתו של יורגנסון, וביקש להשתתף בהדגמה טכנית. בניסוי נכחו ראודיב, אשתו, ד"ר זנטה, ד"ר מאורינה - ועד בלתי תלוי. ראודיב תאר את תוצאות המפגש:

"בהקלטה הראשונה שערך יורגנסון בנוכחותנו, נשמעו קולות שלא יכלו בשום פנים ואופן להיות קולותיהם של הנוכחים בחדר. ד"ר מאורינה, למשל, העירה תוך כדי הקלטה שנראה לה שהנשמות הנמצאות למעלה חיות באושר ובשאננות. הקול השיב לה: "שטויות". מילה זו נשמעה בבירור וזוהתה בנקל כשהאזנו לקלטת לאחר מכן".

ד"ר ראודייב המשיך את עבודת המחקר של יוגרסון. עד 1968 הקליט ראודייב למעלה מ-70,000 קולות מתים. ברבות מההקלטות תוארו שמות ופרטים ביוגרפיים מעברם של הדוברים. המסר שעלה ממרבית סרטי ההקלטה היה: "המתים חיים, קונסטנטין, אנא האמן בכך".

באחד המקרים הקליט ד"ר ראודייב קול שזיהה את עצמו בשם וינסטון צ'רצ'יל. ד"ר ראודייב בדק במעבדתו את הקול, והשווהו לקול של צ'רצ'יל שהוקלט עוד בחייו. הבדיקה נעשתה על ידי ספקטוגרם, מכשיר המאפשר רישום קול של אדם בצורה ויזואלית. הקול היה זהה.

ראודייב פירסם את מחקריו בספרו "פריצת דרך". לאחר מכן נעשתה התופעה מוכרת וכונתה בשם: "קולות ראודיב", ובשלב מאוחר יותר: Electronic Voice Phenomenon (תופעת הקולות האלקטרוניים) ובקיצור EVP.

ד"ר ריימונד קאסט, חוקר קולות מתים, שמע קולות מוקלטים על רשמקול, שאמרו: "ראודייב, איש זה קרוב לקבר". שלושה חודשים לאחר מכן, נפטר ראודייב.

אחת התיאוריות הראשונות שהוצעה להסבר התופעה באופן השולל את האפשרות של על-טבעי, היתה של פרופסור הנס בנדר, מאוניברסיטת פיבורג שבגרמניה, אשר סבר שהקולות נובעים מן התת מודע של החוקר, המשדר אותות, ואלו נקלטים על הסרט כקולותיהם של בני אדם. אך ברבות הימים, ככל שהלך והשתפר הציוד הטכני ששימש לניסויים, שינה פרופסור בנדר את דעתו.

תאוריה נוספת גרסה כי הקולות נובעים משידורים בתדרים נמוכים של סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב. במרס 1971, הפיזיקאי ומהנדס האלקטרוניקה פיטר הייל, אחד מגדולי המומחים במערב והחשוב ביותר בבריטניה בתחום המיסוך האלקטרוני, ערך ניסוי, שתכליתו למנוע מגלי האתר כל גישה אל הרשמקול ואל שאר ציוד ההקלטה. הניסוי נערך במעבדה המוגנת מגלי רדיו של חברת "בלינג ולי" בע"מ שבאנגליה. כשהוצא הציוד מן הבידוד והושמע סליל ההקלטה, אותרו עליו קולות שאחד מהם שאל בשפה הלטבית: "היכן רודיב?". רודיב היה שמו של אחד החוקרים.

ד"ר יואכים זוטצק, מן הלשכה המרכזית לטכנולוגיה טלגראפית בברלין, ומנהל צוות המחקר לאקוסטיקה, בדק את הקולות ע"י ניתוח הצלילים על גבי תרשימים גראפיים של דיבור. מסקנת הבדיקה היתה, שתחומי התדרים של הקולות המוקלטים הם מ- 200 הרץ ועד 6-7 קילוהרץ, תחום זהה לזה שבו נקלטים קולות בני אדם. מבדק זה פסל את האפשרות כי הקולות מגיעים ממקור הזייתי כלשהו.

אזהרה: אין לבצע ניסויים כאלו ללא שאלת רב, מחשש איסור "ודורש אל המתים" (דברים יח יא).

הדרך להינצל מעונש כף הקלע[edit]

הרב ש. דובער בספר אמרי בינה [3] כתב להבהיר, שכף הקלע אינו אלא דרך לנפש האדם להשתחרר אט אט מה"מאסר הרוחני" שנוצר מטומאת העוונות. אך בעודו בחיים, יכול להשתחרר ממאסר זה על ידי שיחזור בתשובה מאותם העוונות.

ואכן רבי יעקב כ"ץ בשו"ת שב יעקב [4] כותב:

"דיברה תורה (אודות האפשרות לעונש של "כף הקלע") בשוטים וברשעים גמורים שמתו בלא תשובה... (אבל) רוב העולם, אפילו רשעים גמורים מתחרטים ומתוודים קודם מותם, ואפילו מי שנטרף הזמן שאינו יכול להתוודות בפיו, מתוודה בלבו מסתמא, ורחמנא (=אלקים)... מקבלו בתשובה...".

ואולם הרב יעקב משה הלל בשו"ת וישב הים[5] כתב להשיג על דברי השב יעקב, והוכיח מכתבי האר"י ז"ל שאם כי התשובה בוודאי מכפרת ומצילה מרוב העונש של כף הקלע (וגם מכל עונש נוסף), עם זאת אין התשובה מספיקה לבדה כדי למנוע לגמרי את העונש, אלא צריכים גם תיקונים קבליים. ובירחון התורני אור תורה[6] מובא בשם בעל הבן איש חי שלימוד התורה מנחיל לנפש את האפשרות להינצל מכף הקלע.

והרב אהרן ראטה זצ"ל, ספר טהרת הקודש[7] כתב שאמירת קריאת שמע שעל המיטה בכוונה הוא תיקון גדול שמועיל להציל (יחד עם התשובה) מעונש חיבוט הקבר.

וכתב החיד"א[8] שאמירת הקדיש (אחר אמירת תהילים), על ידי בני המנוח, יש בה כדי לסייע להציל את נשמת המנוח מאותם כחות הטומאה של כף הקלע.

דיבוק[edit]

ערך מורחב - דיבוק

ישנה מציאות שנשמה שנמצאת במצב של "כף הקלע", חודרת אל תוך גוף של אדם חי, בכדי להקל מעליה (באופן זמני) את צער העונש. וזהו הנקרא "דיבוק".

ראו גם[edit]

לקריאה נוספת[edit]

  • הרב יואל שווארץ, גן עדן וגהינום עמוד 33. ירושלים תשס"ד.
  • הרב זמיר כהן, ספר המהפך חלק א עמוד 250.

קישורים חיצוניים[edit]


הערות שוליים

  1. אות קצט.
  2. חלק ב עמוד סב.
  3. עמוד 44.
  4. ח"ב שאלה טז.
  5. ח"א סימן יח.
  6. תשרי תשע"א עמוד עב
  7. מאמר תיקון היסוד פרק ט.
  8. קשר גודל סימן ח אות ד.