כרם נבות

מעשה כרם נבות הוא אחד מחטאיו החמורים של אחאב שבעקבותיו נקרעה המלכות מזרעו. כחלק מהחטא, אחאב גורם בעקיפין (בעזרת איזבל אשתו) למותו של נבות על מנת לרשת את כרמו. תוכחתו של אליהו "הרצחת וגם ירשת" הפכה ברבות השנים לביטוי המבטא חוסר צדק המוביל גם לרווח בצידו לעושה העוולה.

תוכן המעשה

ליד היכל אחאב ביזרעאל בשומרון היה לנבות היזרעאלי כרם. אחאב שרוצה לקנות את שדה נבות, מכיוון שהיה ליד ביתו, מציע לו להביא לו כרם טוב יותר מהכרם הקיים או לקנות אותו בכסף בשווי הכרם. על אף הצעתו של אחאב, נבות מסרב למכור את הכרם ואומר כי איננו מסכים להצעתו של אחאב מפני שאינו רוצה לאבד את נחלת אבותיו וכן שאינו רוצה לחלל שם שמיים- "חלילה לי מה' תתי את נחלת אבותי לך"". ייתכן ודבריו של נבות "חלילה לי מה'" נובעים גם מהתנגדותו למטרה לשמה אחאב רצה את הכרם. תוספות סנהדרין כ ב מסבירים כי ייתכן ואחאב רצה את הכרם על מנת להקים בו מקום לעבודה זרה כדברי הפסוק "והיה לי לגן ירק כמו המתקדשים והמטהרים אל הגנות". על פי פירוש זה מובן גם מדוע נענש אחאב על אף שהיה מותר לו להפקיע ממון על פי משפט המלך, אם כי בפירוש נוסף אומר תוספות כי אין ביכולתו של המלך לקחת ממון אחרים למען שימושו האישי אלא רק למען עבדיו וטובת המדינה. לאחר שנכשל בקניית כרם נבות, אחאב חוזר לביתו מדוכדך ואינו אוכל לחם. אשתו איזבל שואלת אותו לפשר התנהגותו והוא מסביר לה כי נבות מסרב למכור את הכרם. ניתן להבחין כי אחאב משנה מעט מהסיפור המקורי כאשר הוא מדבר עם איזבל ואומר כי הציע לנבות שייתן לו "כרם תחתיו" על אף שבמציאות הציע לו הצעה נדיבה יותר הכוללת כרם טוב יותר מהכרם הקיים. כמו כן, אחאב משמיט גם את הסיבה בגינה נבות מסרב למכירה ומציג את דברי נבות ללא טעם- "לא אתן לך את כרמי". איזבל ששומעת על צרתו של אחאב אומרת לו כי היא תדאג לבעיה ושולחת אותו להמשיך ולהתעסק בענייני המלוכה. היא כותבת ספרים בשם אחאב בהם היא מצווה על הזקנים הנמצאים במקום נבות לעשות צום בו יפשפשו במעשי אנשי העיר ולשכור שני אנשים שיעידו עדות שקר כנגד נבות כי קילל שם שמיים ואת המלך וידונו אותו למוות בסקילה. הזקנים עשו כדבר איזבל, ולאחר ששלחו לה כי נבות נידון למוות היא הולכת לאחאב וקוראת לו "קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת". כאשר אחאב שומע כי נבות מת הוא לא תוהה כיצד היה המעשה אלא הולך ישר אל כרמו לרשתו. כאשר אחאב ירד לכרם נבות, הקב"ה נגלה לאליהו ואומר לו לרדת לאחאב ולהתנבא עליו "כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה". אליהו אומר לאחאב כי בעקבות מעשיו והתמכרותו לעשות הרע בעיני ה' בית המלוכה של משפחתו יכרת ויועבר לאחר. לאחר ששומע אחאב את תוכחתו של אליהו, הוא קורע את בגדיו, שם שק על בשרו והולך באיטיות כאדם הדואג ומתאבל על מעשיו. בעקבות תגובתו של אחאב, הקב"ה מרחם עליו ואומר לאליהו כי מפני שהוא נכנע מפני הקב"ה הרי שכריתת המלכות לא תהיה בימיו אלא רק לאחר מותו בימי בנו. המלבי"ם מפרש כי אין מדובר כאן בתשובה שלמה של אחאב אלא רק בכניעה מפני יראת העונש, ולכן לא בוטלה הגזירה לגמרי אלא רק נדחתה. אמנם, כניעה זו היא שגרמה לכך שאליהו לבסוף לא מושח את יהוא למלך ואת חזאל כשם שנצטווה על ידי הקב"ה אלא מעביר אחריות זו לאלישע.

מדוע ירש אחאב את כרם נבות

הגמרא סנהדרין מח ב מביאה מחלוקת מדוע ירש אחאב את כרם נבות לאחר סקילתו. חכמים מסבירים כי נכסיהם של הרוגי מלכות, שנהרגו מכיוון שמרדו במלך, מועברים למלך ולכן מכיוון שנבות הואשם בקללת המלך ובמרידתו נכסיו הועברו לאחאב. מנגד, רבי יהודה מפרש כי נבות היה בן אחי אביו של אחאב ולכן היה ראוי ליורשו, וכי אחאב הרג גם את בניו של נבות על מנת שיהיה יורשו היחיד כמו שנאמר "אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי". לפי כל אחד מהפירושים, הסיבה שאיזבל האשימה את נבות גם במרידה במלך וגם בקללת ה' (על אף שאחד מהם היה מספיק לירושתו) היא משום שהיא רצתה לעורר כעס בעם על נבות שלא יבדקו האם הוא אכן אשם בדבר או שמדובר בעדי שקר.

מדוע נענש אחאב?

מקריאה ראשונה של המעשה ניתן לראות כי איזבל היא זו שגורמת למותו של נבות ללא ידיעתו של אחאב ולא ברור מדוע אליהו מאשים דווקא את אחאב בחטא זה שלכאורה כלל לא היה מודע לו. האברבנאל מתרץ קושי זה בכך שאיזבל סיפרה לאחאב על כוונתה לאחר שאמרה לו כי היא תיתן לו את כרם נבות- "ואין ספק שמייד הגידה לו מה שהיה בלבה לעשות שכתבה ספרים בשם אחאב אל הזקנים".

מנגד, דברים אלו אינם מפורשים בפסוקים וייתכן שחטאו של אחאב איננו משום שידע מהם מעשיה של איזבל, כי אם בגלל שהוא לא ניסה למנוע ממנה לעשות אותם. כאשר איזבל אומרת לו כי היא עתידה להביא לו את כרם נבות- הוא לא שואל אותה כיצד היא עתידה לעשות זאת אלא מניח לה לעשות כרצונה והיא אף משתמשת בשל כך בחותמו האישי. יתרה מזאת, לאחר שאיזבל אומרת לאחאב כי "אין נבות חי כי אם מת", אחאב עדיין לא שואל אותה כיצד זה קרה אלא רק ממהר לרשת את כרמו. אחאב אמנם לא רצה ליזום בעצמו את מותו של נבות, אך גם לא ניסה למנוע מאיזבל לעשות דבר זה למענו.

חומרת המעשה

הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש ד ט מתייחס לכך שעל אף שבית אחאב היה משוקע בעבודת האלילים, עדיין לא נגזר דינו של אחאב כי אם על גרימתו להרג נבות. הוא לומד מכך על חומרתו של איסור שפיעות דמים שהוא משחית את יישובו של עולם: "אף על פי שיש עוונות חמורים משפיכות דמים, אין בהן השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים ואפילו עבודה זרה ואין צריך לומר עריות או חילול שבת, אינן כשפיכות דמים. שאלו העוונות הן מעבירות שבין אדם למקום, אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חברו. וכל מי שיש בידו עוון זה הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצוות שעשה כל ימיו, שקולין כנגד עוון זה ולא יצילוהו מן הדין... צא ולמד מאחאב עובד עבודה זרה... כשנסדרו עוונותיו וזכיותיו לפני אלוהי הרוחות, לא נמצא עוון שחייבו כליה ולא היה שם דבר אחר ששקול כנגדו אלא דמי נבות".

בנוסף, לומד הרמב"ם הלכות גזלה ואבדה א יא ממעשה זה על חומרת התאווה שעלולה להביא לידי שפיכות דמים. לדבריו, תאוותו של אחאב לכרם נבות הביאה אותו לידי איסור לא תחמוד שהוביל בסוף להריגתו של נבות "התאווה מביאה לידי חימוד והחימוד מביא לידי גזל. שאם לא רצו הבעלים למכור, אף על פי שהירבה להם בדמים והפציר ברעים יבוא לידי גזל, שנאמר "וחמדו שדות וגזלו" (מיכה ב', ב). ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם, או מנעוהו מלגזול, יבוא לידי שפיכות דמים. צא ולמד ממעשה אחאב ונבות".