כתב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כתב הוא ביטוי של רעיון מופשט על ידי סימנים גרפיים קבועים מראש על חומר. בדינים רבים יש משמעות לכתב, כמו בכתיבת ספר תורה, תפילין, ומזוזות, גט, מלאכת כותב בשבת, ועוד.

קיימים סוגים רבים של כתב, כגון כתב אשורי הדרוש, לדוגמה, בכתיבת סת"ם; כתב פרובינצאל; כתב משיט"א; כתב וועלי"ש;

מלבד הפונט שבו כותבים, ישנה משמעות גם לאופן יצירת הכתב: לדוגמה, לגבי כמה ענינים יש הבדל בין חק תוכות לבין חק יריכות.

קיימים הלכות וכללים רבים הנוגעים להגדרת כתב כלשהו כנחשב כתב בהקשרים פרטניים הלכתיים.

האם כתיבה נחשבת כדיבור

קיים נידון הלכתי האם מצוות שבדיבור, ניתנות להתקיים על ידי כתיבה; האם כתיבה נחשבת כדיבור.

לדוגמה:

  • רעק"א דן האם כתיבה כדיבור לגבי ספירת העומר - האם מי שכותב את מנין הימים בספירת העומר, יוכל לצאת בכך ידי חובת המצווה.
  • דוגמה נוספת האם הנשבע בכתב חלה שבועתו?

סוגים של כתבים (פונטים)

  • כתב אשורי:
    כתב סת"ם אשורי לפי מנהג האשכנזים (כתב בית יוסף)
    אותיות האל"ף בי"ת בלשון הקודש. כתב אשורי נקרא גם "כתב סת"ם".בכתב אשורי שבו ניתנה התורה ושבו כותבים ספרי תורה תפילין ומזוזות, מצויות כ"ז אותיות: כ"ב אותיות מא' ועד ת' וחמש אותיות סופיות: מנצפ"ך.פרטי הדינים המתייחסים לצורתה של כל אות מהווים מסכת שלמה בזעיר אנפין. ההלכה מתייחסת לכל איבריה של האות, תיאור דמותה, יחס הגודל בין האיברים השונים ועוד. כ"ז מסכתות הלכתיות אלו היו במשך כל הדורות תורה שבעל פה. כל פרטי האותיות שנתקבלו בסיני עברו דור אחר דור מסופר לסופר. על פי קבלה זו נכתבו בכל הדורות ספרי התורה, התפילין והמזוזות. מפאת הגלויות והצרות גברה השכחה בין הסופרים ורבותינו הראשונים כתבו בספריהם את הפרטים שנצרכו לדורם[1]. לאחר מכן נוצר צורך בריכוז כל ההלכות הקשורות לצורת האותיות ונתחברו על ידי רבותינו הראשונים ספרים מיוחדים לנושא זה[2].
  • כתב פרובינצאל: הוא כינוי לסוג כתיבה של אותיות עבריות, נקרא כך כפי הנראה משום שנהגו להשתמש בו בדרום צרפת (פרובנס). הוא דומה דמיון מסויים לכתב אשורי, והוא מה שנהוג כיום לכנות בשם כתב רש"י כתב זה מוזכר באבן העזר סימן קכו[3].
  • כתב משיט"א: כתב הנועד לכתיבה מהירה, דומה למה שמכונה בזמנינו "אותיות כתב" בניגוד ל'כתב אשורי', או 'אותיות דפוס'. כתב משיט"א מוזכר במשנה ברורה על אורח חיים סימן תקנד בהקשר של כתיבה כאשר היא מותרת בחול המועד שגם כאשר מותר לכתוב בחול המועד, יש לכתוב בכתב משיט"א שהוא מעשה הדיוט ולא בכתב אשורי שהוא מעשה אומן. [4]

'חק יריכות' לעומת 'חק תוכות'

חק יריכות: "יריכות" הם הקווים היוצרים את האותיות. כתיבה שיוצרת את האות על ידי כתיבת הקווים של האותיות מכונה "חק יריכות" היינו שחקק את הקווים של האותיות.

חק תוכות הוא ההיפך מחק יריכות - חק יריכות היינו שחקק את הפנים של האותיות ואת מה שמסביב לאותיות, ועל ידי כך נוצרו הקווים של האותיות מאליהם. חק יריכות נחשב לכתיבה בכל עניין. לעומת זאת, חק יריכות לא נחשב כתיבה לגבי כמה ענינים, כגון כתיבת ספר תורה, ועוד.

חק תוכות הוא אחד הפסולים בכתיבת סת"ם, כאשר הכשרתה של האות לא נעשתה על ידי כתיבה, אלא על ידי גרירה, מחיקה, משיכה וכד'. למשל, אם הסופר רצה לכתוב את האות "ה" ובטעות נתמלא החסר ויצאה האות "ח", ומחק הסופר את המקום שנתמלא והפך את האות להיות "ה", הכתיבה פסולה, ויש למחוק את האות ולכתבה מחדש. חק תוכות פוסל גם בכתיבת גט[5]. חק תוכות פוסל גם אם תינוק מצליח לקרוא את האות לפני החקיקה, כל עוד אנו רואים שאין צורתה עליה ופסולה, אבל עם עיקר צורתה עליה וכשרה גם כך, ניתן לחקוק והכתיבה תהיה כשרה. דיני חק תוכות מבוארים בשולחן ערוך אורח חיים לב יז ונושאי כליו שם, ובמשנה ברורה בקונטרס "משנת סופרים". פסול חק תוכות הוא משום שכתוב בתורה "וכתבתם" על מזוזות ביתך ובשעריך. [6] דהיינו: שצריכים לכתוב את הסת"ם - כתיבה באותיות עצמן, ולא פעולה מסביב לאות באופן שהאות נוצרת מאליה. "חק תוכות" פסול בכתיבת סת"ם משום שהאות לא נוצרה באופן ישיר על ידי כתיבה, אלא באופן עקיף ע"י גרירה של הדיו עד שנשארה צורת האות, וכיו"ב.

אופנים שנחשבים לחק תוכות

  • חק תוכות ע"י כתיבה: לדעת כמה מהפוסקים יש אופנים שנחשב חק תוכות על ידי כתיבה. לדוגמא: אם נכנס ראש האות למ"ד לתוך אויר האות דל"ת שבשורה העליונה, ברגע שהסופר ממשיך את האות למ"ד ומחבר אותה אז בעצם בתחילה שרק נכנס הראש של האות למ"ד לתוך האות דל"ת היא נהפכה לאות ה"א וכשהוא המשיך את האות למ"ד הוא שוב הפך את האות ה"א שנוצרה לאות דל"ת בחזרה, וזה נקרא חק תוכות ע"י כתיבה.
  • חק תוכות בלח דהיינו שהדיו עדיין לח ולא התייבש ונוצר כתב שלא ע"י כתיבה. נביא שתי דוגמאות:

א- סופר שהתחיל לכתוב את האות אל"ף והקולמוס שלו היה מלא בדיו יתר על המידה, וכשבא להשלים את האות נתמלא האות בדיו ונראה מלמעלה כמו עיגול שחור על כל האות (ולא ניכר צורת האות אל"ף). ומיד הסופר שאב את הדיו המיותר וחזרה האות לצורתה. השאלה היא - האם אנו נאמר גם בזה חק תוכות כיוון שהתבטלה צורת האות ושוב חזרה לעצמה ע"י שאיבת הדיו? דנו בכך, האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות כיוון שהדיו לא נגע בקלף עצמו אלא הוא רק נשאר באויר אע"פ שהוא באמת שינה כביכול את האות. אך העובדה היא שכאשר הסופר שאב את הדיו האות חזרה לצורתה, סימן הוא שהדיו המיותר לא נגע בקלף. מצד שני האות נעשתה לא ע"י כתיבה אלא ע"י שאיבה ועוד אם היינו משאירים את הדיו קצת על האות ולא שואבים אותו מהר, היה נופל על הקלף. ב- סופר שהשאיר יריעה כתובה אך הכתב יבש, ונשפך לו בטעות דיו על היריעה, מיד כשראה זאת ספג את הדיו שנשפך. אמנם יש קצת מראית אפור על הקלף אחרי שניקה אותו, אך ניתן לקרוא בבירור את המילים. האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות? במקרה זה- אנו נאמר ודאי שהיה כאן חק תוכות כיוון שהאותיות השתנו לגמרי ואבדו את צורתם, ומה שהסופר הצליח להחזיר את צורתם ע"י ספיגת הדיו, בגלל שהכתב היה יבש והדיו שנשפך היה נוזלי ואפשר לספוג אותו ועדיין לא נספג בקלף.

ראה עוד

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. . דינים שונים של האותיות מובאים בספר יראים, המנהיג, בספר התרומה, באור זרוע, ברמב"ן ועוד.
  2. . הראשון שריכז את כל הלכות האותיות הוא רבנו אברהם ב"ר משה מזונשייהם תלמיד המהר"ם מרוטנבורג. שם ספרו הוא: "תיקון תפילין". רבנו אברהם היה "ראש לכל כותבי תפילין שהיו בדורו ואחריו לא היה כמוהו" - כעדות בעל ה"ברוך שאמר". שני לו היה רבנו שמשון ב"ר אליעזר. בספרו "ברוך שאמר" הוא כתב הגהות, השלמות ודינים מחודשים לספר "תיקון תפילין". החוט המשולש הוא רבנו יום טוב מיהלהויזן, תלמיד ה"ברוך שאמר" והמרדכי. הוא היה מגדולי מנהיגי יהדות אשכנז בתקופת הרא"ש. הוא יגע בנגלה ובנסתר ל"ג שנים כדי ללבן את צורת האותיות על כל פרטיהן. בספרו "אלפא ביתא" (נקרא גם "ברוך שאמר האחרון" או "האשכול") ארבעה חלקים: א. תיאור קצר של האותיות; ב. תיאור מפורט של האותיות עם ראיות וסברות; ג. סוד תמונת הרכבתם עם סוד תבניתם (ביאור ליודעי תורת הסוד); ד. תואר צורתם לפי הספירות עם ביאור שמותם וסידרם (ביאור עמוק בתורת הסוד).
  3. פתחי תשובה אבן העזר סימן קכו סק"ג
  4. לשון המשנה ברורה או"ח תקנ"ד סק"ז: לעשות במועד - כתב בשערי תשובה נהגו לסדר צרכי רבים בח"ה למנות גבאים ופרנסים. ונ"ל דאם צריך לכתוב בענין זה לא יכתוב כתב אשורית כ"א משיט"א או כתב שלנו דבכתב אשורי שהוא מעשה אומן הלא לא הותר צרכי רבים כ"א כשהוא לצורך הגוף וכנ"ל:
  5. לגבי חתימת עדי הגט בחק תוכות ראה בית שמואל אבן העזר קל כ.
  6. נכתב ע"י מכון בית אל