כתובת קעקע: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת)
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־19:47, 4 ביוני 2018

כתובת קעקע הוא איסור תורה על עשיית סימנים בגוף על ידי שריטה ממולאת בדיו שאינה נמחקת לעולם.

מקור וטעם[עריכה]

מקור האיסור הוא מהפסוק (ויקרא יט, כח): "וכתובת קעקע לא תתנו בכם".

טעם האיסור הוא כדי להרחיק מעבודה זרה, שכך היה דרך עובדי ע"ז לקעקע על גופם את היותם שייכים לאותה עבודה זרה, ולכן אסרה התורה עשיית כתובת קעקע (ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מא; חינוך רנג ועוד).

מדיני האיסור[עריכה]

האיסור הוא לכתוב על שריטה שבבשרו בדיו או בצבע אחר. אם לא חרט את הכתוב בעור בשרו או חרט בעור בשרו ולא מילא את החריטות בדיו או בצבע אחר - אינו לוקה. לדעת רבי שמעון, אינו חייב מלקות, אלא אם כן כתב בתוך החריטה שם של עבודה זרה, שנאמר: "וכתובת קעקע לא תתנו בכם, אני ה'", ודורשים: "אני ה'" - ולא אחר, ומכאן שעיקר חיוב מלקות, לדעתו של רבי שמעון, הוא משום השם של עבודה זרה בכתובת קעקע. אמנם, אין הלכה כמותו.

אם כתבו עליו כתובת קעקע ולא סייע לכותב- פטור (שכן זהו לאו שאין בו מעשה).