ל"ג בעומר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 35: שורה 35:


"ואמרתם כה לחי" - פיוט שכתב מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל ה[[בן איש חי]].
"ואמרתם כה לחי" - פיוט שכתב מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל ה[[בן איש חי]].
== ראו גם ==
* [[תבנית:הידעת?/י"ח אייר ה'תש"ע]]


[[קטגוריה:מועדים]]
[[קטגוריה:מועדים]]

גרסה מ־05:16, 16 באפריל 2010

ל"ג בעומר הוא היום בו סופרים שלושים ושלושה ימים לעומר והוא חל בתאריך י"ח באייר. מנהג ישראל לשמוח ביום זה ולעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי, רשב"י, במירון. למנהג האשכנזים בבוקר יום זה מסתיימים מנהגי האבלות שהחלו לאחר פסח כאבל על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו.

הפסקת מנהגי האבלות

בימי ספירת העומר נוהגים מנהגי אבלות, מפני שבימים אלו מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי התנא רבי עקיבא, משום שלא נהגו כבוד זה בזה.

לשיטת חלק מחכמי ישראל בל"ג בעומר פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות (כן כתבו כמה ראשונים וביניהם המאירי יבמות סב, ב)

לשיטה אחרת מתו התלמידים במשך 33 ימים המתפרסים על פני כל התקופה שבין פסח לשבועות, הימים בהם אין חגיגיות. (מובאת בראשונים מסורת בשם התוספות (לא נדפס בגמרתנו), שתלמידי ר"ע מתו במשך ל"ג ימי חול שאינם מיוחדים לשמחה, שאם נפחית מארבעים ותשעת ימי ספירת העומר 7 ימים של פסח ואיסרו חג, 6 שבתות, 3 ימי ראש חודש, ישארו ל"ג ימים שבהם מתו תלמידי ר"ע, וכנגדם צריך לנהוג אבלות במשך ל"ג ימים רצופים. ויש שנהגו בהם בתחילת הספירה ויש בסופה. ומסורת זו כתב אבן שועיב שהובא בב"י, וכ"כ הרמ"א תצג, ג, וביארו דיניה הב"ח ומ"ב תצג, יג, ובאו"ה שם.)

לפי שיטות אלו, מבוקר יום ל"ג בעומר ואילך לא נוהגים מנהגי אבלות, ואף נוהגים מנהגי שמחה מסוימים כאיסור תענית ואי אמירת תחנון, וכך מנהג האשכנזים וחלק מקהילות ספרד.

לפי שיטה אחרת פסקו התלמידים מלמות ביום ל"ד לעומר ועל כן מנהגי האבלות פוסקים בבוקרו של יום זה, וכך מנהג רוב עדות ספרד כפסיקת השולחן ערוך (וכ"כ אבן שועיב ותשב"ץ ח"א קעח (הובאו בב"י תצג), והשו"ע תצג, ב).

לשיטה זו אין כל חגיגיות ביום ל"ג בעומר. למרות זאת, גם הספרדים נהגו לשמוח בל"ג בעומר ולעלות לקברו של רשב"י במירון, וזאת על אף שמעטים מחכמי ישראל (כמו החתם סופר) התנגדו לדבר.

מנהגי היום

מנהג ישראל לשמוח בל"ג בעומר ולעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון. יש נוהגים לעשות "חלאקה" במרון ביום זה. בירושלים נפוץ המנהג לעלות לקברו של שמעון הצדיק ולעשות שם "חלאקה".

כסיבות לשמחה זו נאמרו כמה טעמים. נביא את העיקריים שבהם:

  • יום זה הוא יום שמחת התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, והוא יומא דהילולא דיליה, וביום זה החל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו לאחר שמתו רבבות תלמידיו והיה העולם שמם; ואלו שלימדם - רבי יהודה בן אילעאי ורבי מאיר ורבי יוסי בן חלפתא ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע [שער הכוונות לאר"י הקדוש דף פז, הובא במשנת חסידים ובחיד"א בספרו טוב עין סימן ח"י אות פז ובכה"ח, וכ"כ הפרי חדש].
  • בספר פרי עץ חיים לאר"י הקדוש נכתב שביום זה נפטר רשב"י, והביאו זאת כמה אחרונים (חמדת ימים, יערות דבש למהר"י אייבשיץ, חיי אדם, בני יששכר, מרן החיד"א זצ"ל בספרו ברכי יוסף, מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל בספרו כתר מלכות סי' רה, רבינו בעל ה'תניא' זצ"ל בסידורו, אף שבשו"ע שלו לא הזכיר זאת); ואמנם מסקנת החיד"א ועוד אחרונים שמדובר בטעות סופר [הגאון חיד"א בספרו מראית עין בליקוטים סימן ז אות ח, הודפס שנה לפני פטירתו; בן איש חי בספריו המאוחרים יותר - דעת ותבונה דף ד, הילולא רבה; שו"ת דברי נחמיה; שו"ת מבשרת ציון חלק א, להגאון רבי בן ציון מוצפישליט"א] וכן הוכיחו החוקרים ע"פ כתבי יד של הפרי עץ חיים [ישורון כרך טו] ואכן לא מצאנו שנזכר הדבר בראשונים או בכתבי המקובלים או תיירי א"י בתקופה הקדומה לאר"י [שו"ת מבשרת ציון שם]. [וראה גם בספר כף החיים להגאון רבי יעקב חיים סופר ז"ל, סימן תצג ס"ק כו].
  • הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל כתב כי אומרים כי ביום זה נפטר רשב"י וכן ביום זה יצא רשב"י מהמערה לאחר שהסתתר בה 13 שנה מפני הרומאים שביקשו להורגו (ערוך השלחן סימן תצג סעיף ז).

בעל ה'בן איש חי' כתב ספר "הילולא רבה" לאומרו ביום ל"ג בעומר.

ביום זה נהגו להדליק מדורות ולירות בחץ וקשת, וכמה טעמים ניתנו למנהגים אלו.


שירים לכבוד רשב"י

רבותינו ז"ל חיברו פיוטים לכבוד רבי שמעון בן יוחאי ע"ה, ונתפשטו הפיוטים בקהילות ישראל בס"ד.

"בר יוחאי נמשחת אשריך" - חיברו רבי שמעון לביא ע"ה.

"ואמרתם כה לחי" - פיוט שכתב מרן רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל הבן איש חי.

ראו גם