לב וכלי דם

From ויקישיבה
Revision as of 09:31, 2 July 2013 by Yeshivaorgil bot (talk | contribs) (קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

הגדרת המושג[edit]

הלב הוא האיבר השרירי, המזרים את הדם בגוף.

הלב מכונה במקרא גם בשם לבב[1] ובשם שכוי[2]. בתלמוד, וגם בין העמים הקדמונים, ציינו לפעמים במונח לב גם את הקיבה[3],ולעיתים קשה להחליט בתיאורי חז"ל על מחלות "לב" אם מתכוונים ללב או לקיבה[4]. לפעמים מתכוונים במונח לב לבית החזה, שבו נמצא הלב[5].

באופן מושאל משמש המושג לב כביטוי למרכז החיים, ומרכז החושים, הרגש, השכל והרצון[6], ובמובן זה של רצון ושכל הושאל המושג לב לבורא[7]; כביטוי לאמצע הדבר או למרכזו[8]; כביטוי להסכמה כללית, פה אחד[9]; כביטוי למלא דבר במלוא הרצון והכנות[10]; כביטוי לרעיונות כמוסים, שאין מדברים עליהם[11]; וכביטוי לקירבה ומשיכה[12].

הלב בלשון בני אדם נכלל בכלל בשר[13].

כלי הדם מכונים במקרא ובספרות התלמוד בשמות שונים:

עורקים[14]. אמנם יש לציין, כי בלשון חז"ל לא מוזכר כלל המונח עורק; וורידים, הנקראים כך מפני שהם תמיד מלאים דם, ונעשים אדומים כוורד[15]. אמנם יש לציין כי בדרך כלל משמש המושג ווריד בחז"ל לכלי דם שאנו מכירים כיום כעורקים[16]; חוטים, שהם שם משותף לכל כלי הדם, ולעיתים משמש גם כשם לחוטי חלב[17]; גידים, שלעתים משמש המושג הזה כביטוי לכלי דם[18], אך בדרך כלל משמש מונח זה במובן של עצבים היקפיים, כגון גיד הנשה[19], וכן משמש הוא ככינוי לאיבר המין הזכרי[20]; מזרקים[21]; שורייקי[22].

הענף ברפואה העוסק בחקר הלב ובטיפול במחלות לב נקרא קרדיולוגיה[23].

רקע היסטורי[edit]

העולם העתיק רופאי העולם העתיק הכירו בחשיבותו הרבה של הלב לעצם החיים, ותיארו תיפקודים שונים של הלב[24].

היו שסברו, כי הלב הוא האיבר הראשון שנוצר באדם[25].

האסכולה האלכסנדרונית של המאה ה-3 לפני ספירתם לימדה, שהחדר השמאלי מכיל רק אוויר, שאותו הוא מקבל מהריאות, ומזרים את האוויר דרך אב-העורקים במטרה לצנן את הדם. אמנם כבר גלינוס הוכיח בניסיונות פומביים, שאב-העורקים מכיל ומזרים דם, והפריך בכך את הדעה שזורם בו אוויר[26], אך מרבית חכמי העולם העתיק וימי הביניים סברו, כי אמנם החדר השמאלי מכיל אוויר, ומזרים אותו לעורקים, כדי לצנן את הריאות והדם[27].

היו שסברו, כי חבלות בלב הן קטלניות[28], ויש שכתבו, שהמוות הוא מיידי, לאחר כל צורה של חבלה בלב[29]. היו שסברו, כי פגיעה בחדר השמאלי של הלב היא מסוכנת יותר[30].

העולם המודרני האנטומיה, הפיסיולוגיה והקרדיולוגיה המודרנית החלו רק במאות הי"ז-י"ח למניינם. הפיסיולוגיה השיטתית של הלב החלה בתיאור מחזור הדם על ידי הרווי בשנת 1628.

רקע מדעי[edit]

מיקום וצורה הלב מונח בחזה, בין שתי הריאות, מעל הסרעפת. גודלו בערך כגודל אגרופו של בעליו; משקלו נע בין 400-200 גר'; נפחו הפנימי - כ-500 סמ"ק. צורתו כחרוט, כשבסיסו מונח כלפי מעלה, ימינה ואחורה, וקודקודו מונח כלפי מטה, שמאלה וקדימה.

מבנה הלב בנוי בעיקרו משכבה שרירית[31]; הציפוי הפנימי, שממנו נמשכים מסתמי הלב נקרא פנים-הלב[32]; הלב עטוף בקרום הנקרא כיס-הלב[33].

בתוך הלב קיימים ארבעה חללים: הפרוזדור הימני[34] - קולט את הדם הוורידי מכל הגוף דרך הווריד הנבוב העליון[35], ודרך הווריד הנבוב התחתון[36]; החדר הימני[37] - מקבל את הדם הוורידי מהפרוזדור הימני, ומזרים אותו לתוך מחזור הדם הריאתי, דרך עורק הריאה; הפרוזדור השמאלי[38] - קולט את הדם המחומצן מהמחזור הריאתי דרך ארבעה וורידי הריאה; החדר השמאלי[39] - מקבל את הדם המחומצן מהפרוזדור השמאלי, ומזרים אותו לכל הגוף דרך אב-העורקים[40].

בין הפרוזדור והחדר הימניים לבין המקבילים להם משמאל נמצאת מחיצה שרירית פנימית. בין הפרוזדור הימני לבין החדר הימני נמצא המסתם השלוש-חדודי[41], המאפשר זרימת דם מהפרוזדור לחדר, אך מונע זרימה הפוכה, מהחדר לפרוזדור; בין החדר הימני לעורק הריאה נמצא מסתם-הריאה[42], שאף הוא מאפשר זרימת דם רק מכוון החדר לעורק הריאה ולא להיפך; בין הפרוזדור השמאלי לבין החדר השמאלי נמצא המסתם הדו-צניפי[43], המאפשר רק זרימת דם מהפרוזדור לחדר ולא להיפך; בין החדר השמאלי לאב-העורקים נמצא מסתם אב-העורקים[44], שמאפשר זרימת דם מהחדר לאב-העורקים ולא להיפך.

אספקת הדם הלב עצמו מקבל אספקת דם משני העורקים הכליליים[45], אשר מסתעפים מאב-העורקים.

מערכת עצבית בתוך שריר הלב מצויה מערכת עצבית, אשר תפקידה להסדיר את הפעלת התכווצויות שריר הלב בצורה מחזורית ומתואמת: קליטת הדם הוורידי, והעברתו לריאות לצורך חימצון; קליטת הדם המחומצן מהריאות, והעברתו דרך מערכת העורקים אל כל תאי הגוף. מערכת זו היא עצמאית, ומתנהלת בסדר קבוע.

דופק ונפח דם במצב מנוחה מתקיימות בכל דקה כ-70-60 סמ"ק דם מהחדר השמאלי לאב-העורקים. לפיכך מוזרמים בכל דקה 5-4 ליטרים של דם. בזמן מאמץ יכולה תפוקת הלב להגיע עד 25 ליטר לדקה, דבר הנעשה על ידי החשת הדופק ועליה בנפח הפעימה.

תיפקוד מערכת הלב וכלי הדם משמשים להובלה פנימית של הדם, שתפקידו העיקרי לספק מזון וחמצן לתאי הגוף, ולסלק מהם הפרשות ודו-תחמוצת הפחמן. מחזור הדם בבני אדם הוא מחזור סגור, היינו מערכת כלי הדם מזרימה את הדם במחזורים שונים מהלב ואל הלב, כאשר חילוף החומרים בין תאי הגוף לבין הדם מתבצע בפעפוע דרך דפנות כלי הדם, ואין קשר פתוח עם חללי הגוף.

מחזור הדם זרימת הדם המחומצן מהחדר השמאלי של הלב, דרך אב-העורקים ומערכת העורקים, אל כל תאי הגוף, וחזרתו של הדם הוורידי המחוזר אל הפרוזדור והחדר הימניים נקרא המחזור הגדול; זרימת הדם המחוזר מהחדר הימני, דרך עורקי הריאה אל הריאות, וחזרתו של הדם המחומצן אל הפרוזדור והחדר השמאליים נקרא המחזור הקטן. המחזור הגדול מביא חמצן וחומרי מזון נחוצים לכל התאים בגוף במערכת כלי הדם הנקראים עורקים, ומחזיר מהתאים אל הלב דם המכיל תוצרי פירוק של חילוף החומרים, ובעיקר את דו-תחמוצת הפחמן במערכת כלי הדם הנקראים וורידים; המחזור הקטן מביא את הדם המחוזר מתאי הגוף אל הריאות באמצעות עוקרי הריאה, שם משתחרר הדם מדו-תחמוצת הפחמן וקולט את החמצן, ובצורה זו הוא חוזר אל הלב דרך וורידי הריאה.

כלי הדם - העורקים[46] המביאים את הדם מהלב אל תאי הגוף, מתחילים באב-העורקים ומתפצלים לצינורות הולכים וקטנים, החודרים לכל רקמות הגוף; בדרך חזרה מתאי הגוף אל הלב, מתאסף הדם בוורידים[47] קטנטנים, ההולכים וגדלים, עד לווריד הנבוב העליון והתחתון, אשר מביאים את הדם מהחלק העליון והמחלק התחתון של הגוף אל הפרוזדור הימני של הלב. מערכות העורקים והוורידים הסופיים שבתוך הרקמות מתחברים ברשת של כלי דם קטנטנים המכונים נימיות[48].

הלב וכלי הדם במקרא, בחז"ל ובראשונים[edit]

חיוניות ותכונות

חיוניות עובדת חיוניותו של הלב באה לידי ביטוי בדברי שלמה המלך: 'מכל משמר נצור לבך'[49].

חשיבותו של הלב ופגיעותו הרבה מתוארים בכך, שהוא רב חולאים מכל האיברים, ורב בריאות מכולם וכו', שהוא בחולאים מתמידים הפוגעים אותו בכל עת מדאגות ויגונות, ופחד ונטירה, ואהבה וסכנות, ומזגו עם העתים בהיפוך ושינוי מתוספת ומגרעת הנשימה מבלעדי המאכלים הרעים והמשתה הרע, והתנועות והטרחים, והשינה והיקיצה, כולם פועלים בו, וזולתו מן האיברים במנוחה[50]; הלב לפי זוך הרגשתו, הבאה בסיבת צלילות דמו, וריבוי האוויר שבו, מרגיש בדבר הקל ביותר שיפגע בו, ודוחהו מעליו כל זמן שנשארת בו היכולת לכך וכל איבר אחר אין הרגשתו כהרגשת הלב, ולכן תתעכב בו הליחה עד התהוות בו החלאים[51].

תכונות לב כאיבר מוזכר רק במקומות בודדים במקרא[52], ולעומת זאת בכל מאות האיזכורים של הלב במקרא[53] הוא בא כביטוי לתכונה נפשית, שכלית או התנהגותית. אמנם יש לציין, כי על פי ידיעותינו במדע כיום, המוח הוא הממונה על התיפקודים השכליים, הרגשיים וההתנהגותיים, בעוד שללב כל תפקיד בתחומים אלו, ואין הוא משמש אלא כמשאבה להזרמת הדם בגוף. ואכן, לא נמצאו כל שינויים שכליים או רגשיים במושתלי הלב הרבים בדורנו, ואין להם כל דמיון התנהגותי לתורמי הלב[54].

על פי מיקראות מן התנ"ך נימנו במדרש[55] חמישים ושמונה התכונות הבאות של הלב:

רואה[56], שומע[57], מדבר[58], הולך[59], נופל[60], עומד[61], שמח[62], צועק[63], מתנחם[64], מצטער[65], מתחזק[66], מתרבך[67], מתעצב[68], מפחד[69], משתבר[70], מתגאה[71], מסרב[72], מתבדה[73], מהרהר[74], מרחש[75], מחשב[76], מתאווה[77], סוטה[78], זונה[79], נסעד[80], נגנב[81], נכנע[82], משתדל[83], תועה[84], חרד[85], ניעור[86], אוהב[87], שונא[88], מקנא[89], נחקר[90], נקרע[91], הוגה[92], כאש[93], כאבן[94], שב בתשובה[95], חם[96], מת[97], נמס[98], מקבל דברים[99], מקבל יראה[100], מודה[101], חומד[102], מתקשה[103], מטיב[104], עושה מרמה[105], מדבר מתוכו[106], אוהב שוחד[107], כותב דברים[108], חורש[109], מקבל מצוות[110], עושה זדון[111], עושה סדרים[112], מתגדל[113].

מרכז החכמה והרגש בין חכמי ישראל שררה מחלוקת ביחס לשאלה היכן מרכז החכמה, המחשבה, והרגש - במוח או בלב[114].

אנטומיה[edit]

מיקום חז"ל ידעו, שהלב הוא בצד שמאל[115], והוא בין קנה לריאה, וכנפי הריאה מסככים עליו, ותלוי בכיס, ודומה לאתרוג, ושני בתים בלב ושתי אזניים[116].

הלב סגור מלפנים על ידי מפתח הלב, אשר מורכב משש עצמות[117].

חדרי הלב חז"ל תיארו שיש ללב שני חדרים, המכונים חללים - האחד גדול, והשני קטן[118]. בזיהוי חללים אלו מצינו מספר הסברים: יש מי שכתב, שהחלל (החדר) השמאלי הוא הגדול, והימני הוא הקטן[119]; יש מי שכתב, שהחלל הגדול הוא החלל אמצעי, והחלל הקטן מתייחס להרבה חדרים קטנים שמסביב לחדר[120]; ויש מי שכתב, שללב יש שלושה חללים[121]. יש מי שהסביר, שחלל גדול נקרא כל אחד מהחדרים, וחלל קטן נקרא כל אחד מהפרוזדורים[122].

טרפש הלב [123], הוא כיס הלב[124].

כלי הדם הגדולים חז"ל תיארו שלושה קנים: אחד פורש ללב, אחד פורש לריאה, ואחד פורש לכבד[125]. יש מפרשים ש'קנים' המוזכרים כאן מכוונים לכלי דם גדולים - הפונה ללב הוא אב-העורקים[126]; הפונה לריאה הוא עורק הריאה; הפונה לכבד הוא עורק הכבד, או הווריד הנבוב התחתון[127].

כמו כן מתוארים בחז"ל עורקי הראש[128], הנקראים וורידים[129], או מיזרקים[130].

כל העורקים והוורידים של הגוף הדופקים, מהלב הם דופקים[131].

פיסיולוגיה[edit]

פעילות הלב נתפסה הן כמזרימת הדם בגוף, והן כחלק ממערכת הנשימה, שהיא יוצאת מן הלב דרך הריאה, "ודבר זה ברור מאד שאין נשימה אלא כשיש חיות בלב, שממנו ולצורכו היא הנשימה וכו', משום שדרך החוטם יוצא האוויר החם מן הלב, ונכנס בו אוויר קר לקרר הלב, ואם אין לב אין נשימה"[132], "והלב צריך לריאה ולגרון, ולאף, ולסרעפת, ולשריר המניע את שריר החזה, המסיע לפעולת הנשימה, המעמידה את מזג הלב על תיקנו בעזרת האוויר הנכנס והאד היוצא"[133].

רפואה מונעת[edit]

מאכלים חז"ל מנו מספר מאכלים שהם טובים ללב, ומספר מאכלים שהם רעים ללב:

תבשיל של תרדין[134] יפה ללב, בתנאי שהוא שלוק ומבושל היטב על מקום שפיתת הקדירה בתנור[135].

גרגרי שבולים קלויות מועילים ללב, ומבטלים מחשבות של דאגה[136].

למה נקרא שמה שעועית[137], שהיא משעשעת את הלב[138].

חז"ל קבעו[139], שמשקה העשוי מאספרגוס[140] טוב למחלות לב, בתערובת של יין[141], בתנאי שאיננו משכר.

סתם בצל רע ללב, אבל בצל כופרי יפה ללב[142].

פת לחם הוא עיקר מזונו של הלב[143].

כותח הבבלי, העשוי מפת מעופשת במצקת, מי חלב ומלח, מטמטם את הלב, היינו סותם את הלב[144].

מי שאוכל שש עשרה ביצים, וארבעה אגוזים, ושבעה גרעיני צלף פורח, ושותה רביעית היין דבש בתקופת תמוז על קיבה ריקה, נעקר חיבור ליבו[145].

גורמים ומחלות המפריעים בתיפקוד הלב[edit]

גורמים חז"ל קבעו מספר דברים שגורמים להפרעות בתיפקוד הלב:

כל המאריך בתפילתו ומעיין בה, סוף בא לידי כאב לב, שנאמר[146] 'תוחלת ממשכה מחלה לב'[147], והכוונה לכאב נפשי, כאדם מצפה ואין תאוותו באה[148].

עמידה קשה ללב[149].

מחלות מספר מחלות לב והטיפול בהן מוזכרות בחז"ל:

חולשת הלב נגרמת מרעב[150], ומאכילת חרדל בכל יום[151]. מצב זה מקשה על הלימוד[152]. הטיפול - יביא בשר מירך ימין של איל, ויביא צפיעי בקר, ואם אין לו יביא קיסמים מהערבה, ויעשה מהם גחלת, ויצלה בהם את הבשר ויאכלנו, וישתה אחריו יין מזוג[153].

יוקר הלב היינו שליבו כבד עליו[154], ולפיכך הכוונה למצב נפשי ירוד ומדוכא. הטיפול - ישתה חילתית[155] במשקל שלושה זהובים, במשך שלושה ימים[156]; ואם התחיל לשתות זאת לפני השבת - מותר לשתותו בשבת, אפילו במקום שלא נהגו הבריאים לשתותו, כי אחרת מסתכן הוא[157]. טיפול אחר - יביא שלוש חלות של שעורים, וישרה אותן בכותח שלא עברו עליו ארבעים יום ויאכלן, וישתה אחריהן יין מזוג[158].

פירחא דליבא [159], היינו דפיקות לב או התעלפות[160]. הטיפול - יביא שלוש חלות של חיטים, וישרה אותן בדבר ויאכלן, וישתה אחריהן יין חי[161].

צירחא דליבא [162], היינו כאב לב[163], או לחץ בלב[164], או דלקת בלב[165]. הטיפול - יביא נינייא[166] בשיעור של שלוש ביצים, וכמון[167] בשיעור של ביצה, ושומשום[168] בשיעור של ביצה, ויאכלם[169]. דרך מניעה של כאב לב היא על ידי טעימת קצח[170]. אכן ריח הקצח הוא מסוכן[171], וכמות גדולה שלו - מזיקה[172].

הגונח מליבו מי שגונח מליבו, היינו שמיילל ומייבב מכאב לב, אין לו תקנה אלא שיינק חלב עז רותח משחרית לשחרית[173], ורפואתו שצריך לינק בעצמו מן הבהמה[174], ודבר זה מותר אפילו בשבת[175], ואף על פי שאין בו סכנה[176].

כאב לב באופן כללי קבעו חז"ל: כל כאב, ולא כאב לב[177], ולפי ההקשר בתלמוד, מסתבר שמדובר בכאב אורגני; מכת לב קשה לגוף[178].

אוטם הלב מוזכר, כנראה, במקרא בשם תמהון לבב[179].

הפרעות קצב כשהגידו ליעקב שיוסף חי, כתוב בתורה[180] 'ויפג לבו', וכתבו המפרשים, שהכוונה שחסרה קצת דפיקת לבו והתעלף[181], והיינו שיעקב סבל באותו רגע מהפרעה בקצב הלב. ויש מי שכתב, שמכיוון שהמצב היה הפיך, כנראה מדובר במנגנון וזו-ואגלי של התעלפות[182].

לבוב בעולם העתיק היה מקובל לעשות חתך במרכז החזה ולהוציא דרכו את הלב, בעוד הבהמה בחיים, והיו מקריבים את הלב והעור לעבודה זרה, והעור הנשאר היה לבוב[183].

פרטי דינים[edit]

בדיני טריפות

ניקב הלב נקב מפולש לבית חללו, בין שניקב לחלל גדול, ובין שניקב לחלל קטן - טריפה[184]. יש מי שכתבו, שנקב מפולש דרוש להטריף דווקא אם הנקב נוצר כתוצאה ממחלה, אבל אם נמצא קוץ או מחט בשריר הלב, הרי הבהמה טריפה, גם אם הנקב לא חדר לבית חללו[185]. הטעם: יש לחשוש, שהמחט חדרה דרך מערכת העיכול.

ניקב קנה הלב , אפילו במשהו - טריפה, והוא-הדין בנקיבת הקנה הפונה לריאה, והקנה הפונה לכבד[186].

ניטל הלב דין ניטל הלב לא נמצא בתלמוד, ולא נמנה ניטל הלב בין הטריפות של חסרה, כי בעלי חיים אינם יכולים להתקיים בלא לב[187]. על כן יש הסבורים, שאם נמצאה תרנגולת בלא לב, הרי היא כשרה, כי בוודאי אבד הלב[188], ואם נבראה חסרת לב, הרי היא נבלה[189]. לעומתם, יש שכתבו שניטל הלב טריפה[190]. דעה זו מבוססת על ההנחה, שבעלי חיים יכולים להתקיים ללא לב[191]; ויש שכתבו, שיכולים בעלי חיים להתקיים בלא לב, כי יש להם דבר אחר המתפקד במקום הלב[192].

עצם בלב [193] - יש מי שכתבו, שהבהמה כשרה[194]; יש מי שכתב, שהבהמה טריפה[195]; ויש מי שחילקו, שאם הוא שחור או אדום, הבהמה כשרה, כי אנו מניחים שהוא נעשה מדם, ואם הוא לבן הבהמה טריפה, כי חוששים שסופו לנקב את הלב[196].

שני לבבות בעוף [197] - טריפה[198].

כיס-לב מלא מים [199] - יש מי שהכשיר את הבהמה[200], ויש מי שהטריף[201].

טרפש הלב - אין טריפות בטרפש הלב, היינו גם כשהוא חסר, או ניקב, או נימוק, או שיש לבהמה שני טרפשים, וכיו"ב - הבהמה כשרה[202].

בדיני הכשרו לאכילה[edit]

אכילת לב האוכל לב של בהמה, משכח תלמודו[203], ויש שכתבו להיזהר מלאכול גם לב חיה ועוף[204]; לעומתם יש שכתבו, שרק בני תורה, צנועים, יודעי ספר ומדקדקים נזהרים בזה[205]. יש אומרים, שרק זכרים צריכים להקפיד להימנע מאכילת לב[206]; ויש הסבורים, שגם נשים צריכות להקפיד בכך[207].

טעם היוצא מן הלב אינו אסור באכילה[208].

דם הלב המובלע בבשרו, דינו כשאר דם איברים, שעוברים עליו בלאו, ואין חייבים עליו כרת[209].

דם הלב הנמצא כנוס בתוך חללו, אם הוא בבהמה, שיש בתוך החלל כזית, חייבים עליו כרת, ואם הוא בעוף, שאין בדמו כזית, יש בו איסור של חצי שיעור, אבל אין עוברים עליו בכרת או בלאו[210].

מליחה צריך לקרוע את הלב, ולהוציא את דמו קודם המליחה[211]. יש אומרים, שלאחר הקריעה והמליחה מותר לאכול הלב אפילו בבישול; ויש מחמירים שלא לאכול לב מבושל, אלא צלי בלבד[212]. ובדיעבד אם בישלו, מותר גם לדעת המחמירים[213].

אם מלחו את הלב ולא קרעו קודם לכן, או שצלו את הלב מבלי לקורעו קודם, חייבים לקורעו אחר מליחתו, והלב מותר באכילה, אף על פי שנמלח עם הדם שבתוכו[214], ויש מחמירים[215].

אם בישלו את הלב בלי קריעה - יש מי שכתב, שדינו כמו במליחה וצלייה, ומותר לאחר קריעה[216]; ויש שכתבו, שהתבשיל אסור, עד שיהיה כנגד הלב כולו[217], והלב עצמו אסור, אפילו כשיש ששים כנגדו[218].

חלב הלב מותר באכילה[219].

כלי דם יש אומרים, שבעת השחיטה צריך לחתוך גם את עורקי הצוואר, המכונים וורידין[220], ולשיטה זו הצורך בחיתוך הוורידים הוא כדי להוציא מהם הדם, ולא כחלק מהלכות שחיטה, ודי לנקב בהם[221], וכן לא נאמר דין זה אלא בעוף, אבל בבהמה אין צורך לנקבם[222], אלא אם כן הוא רוצה לצלות את הבהמה כולה כאחת[223]; ויש אומרים, שאינו צריך לנקב את העורקים אפילו בעוף[224], ומכל מקום ממידת חסידות ראוי להיזהר בנקיבת העורקים[225].

ניקור כלי דם מסויימים, המכונים בשם חוטין, מוזכרים בחז"ל ובפוסקים, שאסורים משום דם[226], וצריך לנטלם מן הבהמה[227], או לחתכם[228].

יש מי שכתב, שכלי דם אסורים מן התורה[229]; יש מי שנסתפק אם איסור כלי הדם הוא מדברי סופרים או מן התורה, ואף אם הם אסורים מן התורה, אין לוקים עליהם אלא מכת מרדות[230]; ויש מי שכתב, שאינם אסורים אלא מדרבנן[231].

בעניינים שונים[edit]

ווידוי בשעה שמתוודה בתפילת 'אשמנו' ובתפילת 'על-חטא' יכה באגרוף על לבו לומר אתה גרמת לי[232].

קבורה לאחר שמורידים המת לקברו, מניחים את ידיו על לבו[233]. אמנם בימינו המנהג לשים את ידי המת בצידי גופו, וטעם השינוי הוא, כי כיום הנוצרים נוהגים לשים ידי המת על לבו בתור סמל הצלב, ולכן שינו בקהילות ישראל[234].

מכירה המוכר בבהמה את הקנה, מוכר את הריאה והלב, ונסתפקו ראשונים אם מכר את הלב מכר גם הריאה, ולהיפך אם מכר את הריאה האם מכר גם את הלב[235].

ניתוח לב פתוח אין איסור לבצע ניתוח לב פתוח, ואף על פי שלצורך הניתוח מנתקים את פעולת הלב כליל, ומחברים את המנותח למכונת לב-ריאות, אין דינו בשעה זו כמת, ולא פקעה זיקת הבעל מאשתו, ועל כן הבעל מותר בה כמקודם, ואין הוא טעון קידושין מחודשים[236].

בעניין השתלת לב ראה ערך השתלת אברים

בעניין מעמדו של הלב בקביעת רגע המוות ראה ערך רגע המות


הערות שוליים

  1. לדוגמא: דברים כ ח; שם כח כח; תהלים קד טו ועוד.
  2. איוב לח לו, ובדעת מקרא שם; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, עמ' שסז.
  3. כגון, אליבא דריקנא (גיטין ע א; חולין נט א).
  4. Preuss J: Biblical and Talmudic Medicine , Trans. F. Rosner, p. 94 and p. 105.
  5. שמות כח כט - ונשא וכו' על לבו; משנה סוטה א ה - עד שהוא מגלה את ליבה; מו"ק כב ב - קורע עד שיגלה את ליבו.
  6. ראה להלן הע' 114.
  7. מו"נ א לט. וראה עוד במו"נ א עב; מלבי"ם פר' תרומה, ברמזי המשכן. וראה שה"ש רבה ב לח, שהקב"ה נקרא ליבן של ישראל.
  8. קפאו תהמת בלב ים (שמות טו ח); עד לב השמים (דברים ד יא); עודנו חי בלב באלה (שמו"ב יח יד); בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז ד). וראה בבלי סוכה מה ב - תמר זה אין לו אלא לב אחד, וכתב רש"י שם ד"ה אין לו, שהכוונה למעין מוח שיש במרכז התמר בלבד, ויש המפרשים את השם הארמי של אחד מארבעת המינים היינו הלולב, כמורכב משתי מילים - לו-לב, והיינו שהוא הלב = האמצע של התמר, ראה בפירוש רבנו בחיי עה"ת ויקרא כג מ.
  9. ירמיה לב לט; רש"י שמות יט ב.
  10. דברים ו ה; תהלים קיט לד.
  11. בבלי נדרים כח א - דברים שבלב אינם דברים. במילון החדש, א. אבן שושן, ע' לב, על צירופים רבים אחרים.
  12. לבבתני אחותי כלה - שה"ש ד ט. וראה בבלי שבת נג ב, שהכוונה להתקרבות ולקשירה בין שניים, ובפסוק הכוונה להתקרבות בין כנסת ישראל לבין הקב"ה.
  13. בבלי נדרים נד ב, מחלוקת; בבלי חולין קד א; רי"ף ורא"ש חולין רפ"ח; רמב"ן, רשב"א ור"ן נדרים שם; טושו"ע יו"ד ריז ח. וברמב"ם בבלי נדרים ט ו, לא פירט.
  14. וערקי לא ישכבון (איוב ל יז), וראה פירש"י שם, בשם דונש, שגיד בלשון ערבי הוא עורק, וכן כתבו ראב"ע והרמב"ן שם.
  15. תשבי, הובא בראשון לציון על המשנה בבלי חולין ב א.
  16. בבלי ברכות ח ב; בבלי זבחים כה ב; בבלי חולין כז א - והכוונה היא לעורקי הצוואר. רמב"ם ומאירי בפיהמ"ש לחולין ב א כתבו, שהוורידים הם שני עורקים דופקים בצוואר, על שני צידי קנה הריאה; רש"י חולין כז א ד"ה ורידין, כתב שהם מקלחים את הדם. ומה שכתב הרמ"א יו"ד כב א, שהוורידין הן וינ"י בלע"ז (היינו venis), כבר כתב בכסא דהרסנא על שו"ת בשמים ראש סי' לד, שהוינ"י מביאים דם אל הלב, בעוד שוורידי (עורקי) הצוואר מוציאים הדם מן הלב, ולכן כתב שאין כוונת הרמ"א ל-venis במובן המצומצם, אלא רצונו לומר שם כללי לכלי הדם, והכוונה דווקא לעורקים. וראה בתבו"ש סי' כב סק"ב, בשם כמה ראשונים, שסוברים שכל כלי הדם שבצוואר הם בכלל הוורידים. וראה בב"י יו"ד סוסי' סה, על וורידים אחרים. וראה בשו"ת הרשב"ץ סי' שט, שמתאר את כלי הדם בשם וורידים, והם כצינורות המשקים את הגינה, כך הם מעבירים דם לכל חלקי הגוף.
  17. בבלי חולין צג א; רמב"ם מאכלות אסורות ז י. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יג, ע' חוטין, עמ' סז ואילך.
  18. כגון אינה מספיקה לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידין (משנה סוטה ג ד); גידי צוואר (חולין צ ב); וכן "הגידים תועלתם ידועה, כי היוצאים מן הכבד הם להוליך הדם בכל האיברים, ושאינם דופקים (היינו הוורידים) להוליך חום הטבעי בכל הגוף" (שער השמים, מאמר תשיעי).
  19. ראה בע' עצבים, מערכת ה-, הע' 131 ואילך והע' 216 ואילך.
  20. בבלי קידושין כה א. וראה ע' אברים ורקמות הע' 15.
  21. בבלי חולין צג ב, וברש"י שם ד"ה מיזרקי; רש"י פסחים עד ב ד"ה אומצא.
  22. אי אית בהן שורייקי סומקי (חולין צג ב), וראה בערוך, ע' שרייק.
  23. Cardiology. ביוונית =kardia לב; logos מילה, תורה.
  24. ראה אנציקלופדיה עברית, כרך כא, ע' לב, עמ' 93.
  25. דעת אריסטו - ראה בספר שער השמים, הובא בספר דרך ישראל ברפואה, עמ' 102, ובספרו של צימלס, עמ' 64-63. וכן דעתו של א"ע דברים ו ה; קהלת א טז, וראה פירושו בבראשית א א. וכן דעת הרשב"ץ במגן אבות פ"ג אות ד.
  26. Galen, On Anatomical Procedures , trans. By C. Singer, London, 1956, p. 197.
  27. וראה בספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז. מונטנר, סעיף 1337: "ויש ללב שני בטנים (חדרים): הבטן האחד בעל דם חיים, והוא בצד הימני, ומשפיע הדם בתעלות הגידים; והבטן השני בעל רוח הנשמה והוא בצד השמאלי, ונותן את רוח החיים בצד השמאלי. והרמב"ם בפרקי משה, מאמר א, דף ג כתב, שהחלל הימין משני חללי הלב, אמנם נברא לתועלת הריאה, והריאה היא כלי לנשימה ולקול. וכל בעל חיים שלא ישאף האוויר בנחיריו ופיו, הנה הוא נעדר הריאה, ונעדר ממנו החלל הימין משני חללי הלב". וראה עוד בע' רגע המות הע' 99 ואילך.
  28. Hippocratic Aphorisms 6:18. לפי חז"ל רק חבלות חודרניות דרך דופן הלב הן קטלניות - ראה להלן הע' 184 ואילך.
  29. Plinius, Historia Naturalis 9:69.
  30. Galenus, De Locis 5:2. בחז"ל מצינו ספק, אם ניקב הלב טריפה הוא בחלל הגדול או הקטן (חולין מה ב), וכנראה הכוונה לחדר הגדול - השמאלי, והקטן - הימני. ראה להלן בחלק ד, והמסקנה להלכה, שאין הבדל ביניהם - רמב"ם שחיטה ו ה; טושו"ע יו"ד מ א.
  31. Myo- cardium.
  32. Endocardium.
  33. Peri- cardium.
  34. נקרא גם עליה ימנית - Right Atrium.
  35. Superior Vena Cava.
  36. Inferior Vena Cava.
  37. Right Ventricle.
  38. נקרא גם העליה השמאלית - Left Atrium.
  39. Ventricle Left.
  40. Aorta.
  41. Tricuspid Valve.
  42. Pulmonary Valve.
  43. Mitral Valve.
  44. Aortic Valve.
  45. coronary arteries.
  46. arteries. המושג 'עורק' מקורו ערבי, והוא תרגום של גיד - כן כתבו רש"י וא"ע באיוב ל יז. ואגב, מקור השם הלועזי artery הוא צינור-אוויר, מתוך ההבנה המוטעית של העולם הקדמון, שהעורקים מובילים אוויר, שמקורו בחדר השמאלי של הלב.
  47. veins.
  48. capillaries.
  49. משלי ד כג.
  50. כוזרי מאמר ב, לו, לח. וראה עוד בזוהר ח"ג רכא-רכז.
  51. כוזרי מאמר ב, מא.
  52. כגון ויתקעם בלב אבשלום (שמו"ב יח יד); ויצא החצי מלבו (מל"ב ט כד).
  53. הלב בצורות שונות, כולל לבב, ובצירופים שונים, מוזכר במקרא 827 פעמים.
  54. וראה באריכות בס' תורת הרפואה, עמ' 85 ואילך.
  55. קהלת רבה א לח.
  56. קהלת א טו.
  57. מל"א ז ט.
  58. קהלת א טו.
  59. מל"ב ה כו.
  60. שמו"א יז לב.
  61. יחזקאל כב יד.
  62. תהלים טו ט.
  63. איכה ב יח.
  64. ישעיה מ ב.
  65. דברים טו י.
  66. שמות ט יב.
  67. דברים כ ג.
  68. בראשית ו ו.
  69. דברים כח סז.
  70. תהלים נא יט.
  71. דברים ח יד.
  72. ירמיה ה כג.
  73. מל"א יב לג.
  74. דברים כט יח.
  75. תהלים מה ב.
  76. משלי יט כא.
  77. תהלים כא ג.
  78. משלי ז כה.
  79. במדבר טו לט.
  80. בראשית יח ה.
  81. בראשית לא כ.
  82. ויקרא כו מא.
  83. בראשית לד ג.
  84. ישעיה כא יד.
  85. שמו"א ד יג.
  86. שיר השירים ה ב.
  87. דברים ד כט.
  88. ויקרא יט יז.
  89. משלי כג יז.
  90. ירמיה יז י.
  91. יואל ב יג.
  92. תהלים מט ד.
  93. ירמיה כ ט.
  94. יחזקאל יא יט.
  95. מל"ב כ כה.
  96. דברים יט ו.
  97. שמו"א כה לז.
  98. יהושע ז ה.
  99. דברים ו ו.
  100. ירמיה לב מ.
  101. תהלים קיא א.
  102. משלי ו כה.
  103. משלי כח יד.
  104. שופטים טו כה.
  105. משלי יב כ.
  106. שמו"א א יג.
  107. ירמיה כב יז.
  108. משלי ג ג.
  109. משלי ו יד.
  110. משלי י ח.
  111. עובדיה א ג.
  112. משלי טו א.
  113. דבהי"ב כה יט. יש להעיר, כי קיימות תכונות נוספות המיוחסות במקרא ללב, כגון חכמה (שמות לא ו); נדיבות (שמות לה כב); רוגז (דברים כח סה); דעה (דברים כט ג); תשומת לב (שמו"ב יח כג); רוחב לב (מל"א ה ט); נמהרות (ישעיה לה ד); אבירות (ישעיה מו יב); כאב (ישעיה סה יד); אטימות וערלה (ירמיה ט כה); עקשנות וקושי (יחזקאל ב ד; שם ג ז; משלי יא כ); רוע וטפשות (ירמיה ה כא; הושע ז יא; משלי ו לב; נחמיה ב ב) יושר (תהלים ז יא); תעלומות (תהלים מד כב); טוהר (תהלים נא יב); עצה (תהלים פג ו); כוח (איוב לו ה); חניפות (איוב לו יג); אחדות והסכמה (ירמיה לב לט); שכחה (תהלים לא יג); רצון ובחירה (שמות ז ג); הבנה (ישעיה ו יא). וראה במלבי"ם בראשית א כו, שהלב מציין את כוח הממשלה אשר בנפש האדם, לשנות את טבעי העולם, ולעשות מעשים בחיריים.
  114. ראה ע' עצבים, מערכת ה-, הע' 72 ואילך. וראה בבלי ברכות סא א - כליות יועצות, לב מבין, וכתב רש"י שם ד"ה והלב מבין מה יש לו לעשות, אם ישמע לעצת הכליות, אם לאו, וכן הוא במדרש ויקרא רבה ד ד, ושם יח א - הכליות מחשבות, והלב גומר המחשבה. ובס' רזיאל המלאך, ד"י - הלב היא אהבה, היא השנאה, וכל חכמה ודעת ומזימה ומחשבה והרהור ממנה. ובספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז מונטנר, סעיף 1337 כתב, שהלב הוא בית חדר הנפש, והוא מעיין עיצור הדם, הוא המהרהר והחושב והמייעץ והמתאווה, ומשם ייוולד עומק החכמה והבינה. ועל כן ראוי ללב להיות מכונו בתווך בבית החדר במקום, ובסעיף 1341 - הדעת ושמיעת האוזניים מן הלב. השחוק והשקט והגילה והבכיה והדאגה מן הלב.
  115. בבלי מנחות לז א.
  116. זוהר ח"ג רנו. וראה במדרש הרפואה, ח"א פ"א אות עז. וראה ויקרא רבה ל יג, שאתרוג דומה ללב.
  117. משנה אהלות א ח. בזיהוי 'מפתח הלב' ראה באריכות בספר התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 279-277, שהכוונה לעצם החזה = Sternum, יחד עם הזוג הראשון של הצלעות, וראה שם בהסבר הדימוי למפתח, ובמנין העצמות המרכיבות מבנה זה.
  118. בבלי חולין מה ב. וראה בספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז, מונטנר, סעיף 1337: "ויש ללב שני בטנים" (חדרים).
  119. רמב"ם פיהמ"ש בבלי חולין ג א; רמב"ם שחיטה ו ה. וראה רע"ב בבלי חולין ג א, שכתב להיפך, היינו שהחלל הגדול הוא בימין, והקטן הוא בשמאל, והסביר התבו"ש יו"ד סי' מ סק"א, שההבדל הוא בהסתכלות בבהמה, אם כדרך הילוכה, או כשהיא תלויה ברגליה, כדרך שבודקים אותה.
  120. רש"י חולין מה ב ד"ה חלל. דברים אלו כפשוטם אינם מתיישבים עם השקפה אנטומית כל שהיא, ויש להבין את דבריו כפי שכתב בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' צב: הלב יש לו חללים, אחד בימינו ואחד בשמאלו, וכל אחד יש לו חדרים קטנים סביבו, והם החדרים הקטנים שפירש רש"י. הכוונה ב"חדרים קטנים" היא, כנראה, לשקערוריות הנוצרות בין הדפנות והכפסיסים (trabeculae) - ראה א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 199 ואילך.
  121. שו"ע יו"ד מ א. דבר זה נובע מתורתו המוטעית של אריסטו בספרו Historia Animalis 1:17, וכן בספרו De Partibus. החלל השלישי נקרא בתורתו Ventriculus Tertius. אמנם כבר גלינוס דחה שיטה זו, ומציין אותה כאחת משגיאותיו האנטומיות הרבות של אריסטו. גלינוס מוכיח בניתוח פומבי של פיל, שנתפס באתונה, שאפילו בחיה כה גדולה אין חדר שלישי - Galen, On Anatomical Procedures , p. 187, n. 157. וראה על הדעות השונות של הקדמונים ביחס לחללי הלב בס' שער השמים לר' גרשון בן שלמה, הובא בס' דרך ישראל ברפואה, עמ' 103-102; פרויס, עמ' 102; א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 199 ואילך. ואמנם תמוה הדבר, שמחבר השו"ע סטה מהרמב"ם. לדעת לוינגר בס' מדריך להלכות טריפות, עמ' 89, ניתן להסביר דעה זו על ידי העובדה, שחיתוך הלב באופן רגיל לא מאפשר לזהות יותר משלושה מדורים. וראה בערוה"ש יו"ד מ ב, שניסה להסביר באופן שלא תהיה מחלוקת הפוסקים במציאות, אך הסברו קשה להבנה.
  122. התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 130.
  123. בבלי חולין מט ב.
  124. ואמנם בירושלמי תרומות סופ"ח, ובזוהר ח"ג עמ' רנו נקרא הפריקרד בשם כיס הלב - כל האיברים תלויים בלב, והלב תלוי בכיס.
  125. בבלי חולין מה ב.
  126. אך ראה ברמב"ם שחיטה ו ה, שמשמע שהוא עורק הריאה; ולעומת זאת בפיהמ"ש בבלי חולין ג א כתב הרמב"ם, שקנה הלב הוא הסחוס שיש בראש הלב, שהוא כמין ביב, ויתכן שכוונתו למסתם אב-העורקים.
  127. פחד יצחק, ע' תלתא קני. וראה עוד הסברים במאירי בבלי חולין מה ב. אמנם רש"י חולין מה ב ד"ה תלתא פירש, שהקנה הנכנס לחזה מתפצל לשלושה, והפונה לריאה מתחלק בתוכה, והן הן הסימפונות, וכן משמע בשו"ע יו"ד לד י, ושם, מ ד (וראה עוד ברש"י בבלי חולין קיא א ד"ה דילמא). ולפי פירוש זה לא מדובר בכלי דם אלא בקנה ובסימפונות, אלא שאז אין מובן לשני ה'קנים' האחרים, הפונה ללב והפונה לכבד, וצ"ע, וכבר העיר על כך בפחד יצחק, שם. וראה התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 131, ובספרו של פרויס עמ' 103.
  128. עורקי התירדמת - Carotid arteries.
  129. רמב"ם פיהמ"ש בבלי חולין ב א.
  130. בבלי חולין צג ב. וראה לעיל בחלק א. ומה שכתב בס' התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 264, שמדובר במה שאנו קוראים היום וורידים, נדחה על ידי פרויס, עמ' 103, כי נדיר שחותכים את וורידי הצוואר בעת השחיטה.
  131. זוהר ח"ג רכא-רכז. וראה עוד על מערכת הלב וכלי הדם בפירוש הרלב"ג קהלת יב ו.
  132. שו"ת חכם צבי סי' עז.
  133. כוזרי, מאמר שני, כו. וראה לעיל בחלק ההיסטורי ובחלק המדעי, וראה עוד בע' רגע המות הע' 99 ואילך.
  134. תרד הוא סלק עלים, ויש המזהים אותו בטעות כ-Spinach - ראה בס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 173, ועמ' 192.
  135. בבלי ברכות לט א; בבלי עירובין כט א. בכלל ייחסו חז"ל לתרד תכונות מרפא שונות - ראה בבלי כתובות עז ב.
  136. בבלי עירובין כט ב.
  137. על הזיהוי של צמח זה בזמן התלמוד - ראה בס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 163.
  138. ירושלמי כלאים א א. הר"ש במשנה כלאים א א פירש, שהיא מטמטמת את הלב, ולעומתו הפני משה, ירושלמי שם, כתב שהיא משמחת את הלב.
  139. בבלי ברכות נא א.
  140. הוא הגבעול של כרוב - ראה משנה נדרים ו י; ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 86.
  141. ראה בספרו של פרויס, עמ' 570.
  142. בבלי נדרים כו ב. המפרשים נתנו מספר פירושים לכופרי: בצל ממקום שנקרא כך - רש"י שם ד"ה והלא; בצל גדול שנתבשל כל צורכו - פי' הרא"ש שם ד"ה כופרי; בצל של כופרים - ערוך ע' כפר@. וראה ברמב"ם בבלי נדרים ח ז, וטושו"ע יו"ד רלב ט, שלא הביאו דוגמא זו להלכה.
  143. בראשית רבה מח יא.
  144. בבלי פסחים מב א.
  145. בבלי חולין נט א.
  146. משלי יג יב.
  147. בבלי ברכות לב ב.
  148. ר"י שם ד"ה ומעיין.
  149. בבלי כתובות קיא א.
  150. רב חסדא ורבה בר רב הונא ישבו בדין כל היום וחלש ליבם - בבלי שבת י א.
  151. בבלי ברכות מ א.
  152. ראה בבלי ברכות כח ב - בעניין רב אויא; בבלי תענית ז א - בעניין רבי זירא.
  153. בבלי עירובין כט ב. לפי פרויס עמ' 179, מדובר בחומר הגורם להקאה.
  154. רש"י שבת קמ א ד"ה ליוקרא.
  155. Asafetida Fennel. צמח ממשפחת הסוככיים, בעל שרף חלבי, שהיו מייבשים ומכינים ממנו גרגרים מוצקים המשמשים לתבלין ולרפואה - ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 65; F. Rosner, Clio Medica 9:51, 1974.
  156. שבת קמ א.
  157. שבת שם; רמב"ם שבת כא כב; טושו"ע או"ח שכא יח. ומה שכתב בשו"ע שם, שדרך רפואתו לשתותו שבעה ימים, כבר הגיה בביאור הגר"א שם, שצ"ל שלושה ימים כגירסתנו בגמרא ובטור.
  158. בבלי גיטין סט ב.
  159. בבלי גיטין סט ב.
  160. ראה הלעז של רש"י שם, וכן תירגם רש"י בשבת ט ב ד"ה יתעלפה.
  161. גיטין שם. וראה שם, שהטיפול המוצע לכובד הלב, אם הוא ניתן לדפיקות הלב, הרי הוא מחמיר את המצב.
  162. בבלי גיטין סט ב.
  163. רש"י גיטין שם ד"ה לצרחא.
  164. רוזנר שם.
  165. פרויס עמ' 179. תרגום ירושלמי דברים כח כב מתרגם חרחור - צירחא דליבא, והכוונה לדלקת של הלב - פרויס, שם.
  166. Ammi או נענע - ראה המתרגם, בבלי שבת קכח, א.
  167. Cumin. צמח ממשפחת הסוככיים, ששימש כתבלין לפת וכתרופה - ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 85.
  168. Sesam. צמח מאכל ומעדן, ששימש להפקת שמן מזרעיו - ס' הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 157.
  169. בבלי גיטין סט ב.
  170. בבלי ברכות מ א. הקצח הוא תבלין בצבע שחור עבור לחם. רש"י ברכות שם ד"ה קצח מביא שני פירושים - גרעיני קימל שחור, היינו גרעיני צמח הכרוויה; מין זרעים שזורעים אותו בארץ ישמעאל, אך לא הגדיר באיזה זרעים מדובר. וראה ישעיהו כח כה-כח. ובתויו"ט עדויות ה ג הביא מספר פירושים, ולפי כולם מדובר בסוג של גרעינים הדומים לכמון - ראה לעיל הע' 167. וראה על הקצח בספרו של פרויס, עמ' 179.
  171. בבלי ברכות מ א.
  172. כלה פ"א.
  173. ב"ק פ א; תמורה טו ב; ירושלמי סוטה ט י.
  174. ר"ן כתובות שם.
  175. בבלי כתובות ס א.
  176. תוס' שם ד"ה גונח; רמב"ם שבת כא יד; טושו"ע או"ח שכח לג. וראה בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' אלף סה; שו"ת בנימין זאב סי' רט; שו"ת יביע אומר ח"ד חחו"מ סי' ו.
  177. בבלי שבת יא א.
  178. קהלת רבה, ז מו.
  179. דברים כח כח, וכפירש רש"י שם "אוטם הלב", ויש מי שכתב שהכוונה למונח המודרני של Myocardial Infarction - ראה דרך ישראל ברפואה, עמ' 30, הע' 1. יש להעיר, שחז"ל לא הזכירו כלל את השינויים הטרשתיים בעורקים של בעלי חיים, ולא תיארו מצב של אוטם שריר הלב. הסיבה היא, שאמנם זהו מצב שכיח בבני אדם, אך הוא נדיר בבעלי חיים - ראה נוימן פ. רפואה וטרינרית, 23:27, 1970; J. Leibowitz, The History of Coronary Heart Disease, London, 1970, p. 41; Smith HA, Veterinary Pathology, 2nd. ed, Philadelphia, 1961, pp. 782, 796; וכן לא נידונו הפרעות במסתמי הלב בחז"ל.
  180. בראשית מה כו.
  181. ראה א"ע, רמב"ן, ספורנו ורבנו בחיי שם.
  182. ראה נ. רוגין, הרפואה קכו:618, 9419; צ. קליין, הרפואה קכח:399, 1995.
  183. משנה ע"ז ב ג; סופרים א ב; רמב"ם ע"ז ז ג; טושו"ע יו"ד קלט א. וראה בספרו של פרויס עמ' 102, על מנהג הקדמונים הזה.
  184. בבלי חולין מה ב; רמב"ם שחיטה ו ה; טושו"ע יו"ד מ א. וראה בערוה"ש יו"ד מ ג.
  185. מ"מ שחיטה ו ה; טושו"ע יו"ד מ ב. וראה סיכום דיני מחט בלב - בערוה"ש יו"ד מ ו-יג. בעניין סיבות שונות לנקב בלב - ראה א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 199 ואילך.
  186. בבלי חולין מה ב, מחלוקת; רמב"ם שחיטה ו א; טושו"ע יו"ד לד י. וראה הגהות הרא"ש בבלי חולין פ"ג אות יב. וראה לעיל הע' 125 ואילך, בהגדרת קנים אלו. ויש להעיר, כי הדעות השונות בתלמוד אינן מובנות מבחינה מדעית, שכן ברור כי נקב כלשהו בכלי הדם הגדולים הללו עלול להיות קטלני באותה מידה, עקב שטף דם מסיבי, ואין מקום להבדיל באופן כמותי בגודל הנקבים. וראה בספר התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 130, דעת שמואל, הסבור שרק קרע ברובו של אב-העורקים מטריף, מבוססת על הסברא בעולם הקדמון שבצד השמאלי של הלב ובאב-העורקים זורם אוויר, לעומתו דעת רב מתאימה לידיעותינו כיום שבאב-העורקים זורם דם, ולכן גם נקב כלשהו יכול להיות קטלני. ומה שכתב הרמ"א יו"ד לד י, שבקנה הלב רגילים להיות בו נקבים קטנים דקים, והיינו רביתייהו, ולא מיקרי נקבים וכשר, וכתב הב"י שם, שהם פיות הסימפונות ולא נקבים, וראה בש"ך שם סקכ"ב. ונראה שמדובר לפי זה בחלקי המסתמים של כלי הדם הגדולים.
  187. כס"מ שחיטה י, ט. וראה באריכות בשו"ת חכם צבי סי' עד-עז, שלא ייתכן שיחיה בעל חיים בלא לב. וראה זוהר פנחס רכא ב - כמה דשייפין לא יכלי למיקם בעלמא אפילו רגעא חדא בלא ליבא.
  188. שו"ת חכם צבי, שם, והעיד שכן פסק המהר"ל מפראג. וכן הכריע החזו"א יו"ד סי' מ אות יד. ובשו"ת נשאל דוד חיו"ד סי' ב, דן בעניין תרנגולת שלא נמצא בה לב, וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' נב סק"ה, שתשובת החכ"צ באה על דברי הנשאל דוד הנ"ל.
  189. כס"מ שחיטה י ט.
  190. תוס' חולין מב א ד"ה ניקב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' קיג; טושו"ע יו"ד מ ה.
  191. בשער השמים מאמר תשיעי, כתב שציידים נוהגים להוציא לב ציפורים, והן ממשיכות לעוף אחר כך, וכתב שם, שכן הוכיח גלינוס, כשהוציא לב מקוף, והוא המשיך להתנועע שתים עשרה שעות; שו"ת מהר"ח אור זרוע סי' קמו, נשאל הרבה פעמים ביחס לתרנגולת שנמצאה ללא לב, "ונבהלתי שיש בריה יכולה לחיות בלא לב מכוח הטבע, ואמרו לי שבוודאי מצאו פעמים רבות"; פחד יצחק ע' ניטל, מעיד על מקרים כאלו, וכן מביא מקורות נוכריים לדעה זו. אמנם ראה - Niebrle K, Textbook of the Special Pathological Anatomy of Domestic Animals , revised by Cohrs P, 5th ed, Oxford, 1967, p. 1, שתוארו מצבים נדירים של Acardia, דהיינו חוסר מוחלט של לב, אך כאן מדובר במצבים מולדים, בעיקר בתאומים, ללא יכולת להתקיים, ולעומת זאת הדיון בספרות ההלכה הוא ביחס לחוסר לב נרכש.
  192. האפודי מו"נ א עג; פליתי סי' מ סק"ד, אשר מביא באריכות תשובת חכמי האוניברסיטה של האלה, בשאלה אם יתכן בע"ח ללא לב, ומסיק שאמנם בעל חי שליבו נפגע או הוצא - ימות, אבל יש מצבים שאיזה איבר יפעל כמו לב, אף על פי שבצורתו החיצונית או במקומו איננו דומה ללב מקורי. אך כבר השיג עליו החזו"א יו"ד סי' מ אות יד, שדבריו תמוהים, דוודאי הבשר המתפקד בתפקיד הלב, ומחיה את בעל החי, הוא באמת הלב, ואם נשתנתה צורתו החיצונה, לא מצינו שהלב נטרף בשינוי תואר וכו', והוראת החכ"צ ומהר"ל מפראג קיימת. בשאלת ניטל הלב דנו עוד בכנסת הגדולה יו"ד סי' מ, ושו"ת בעי חיי חיו"ד סי' סא; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' קכא; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' כג-כד; פרמ"ג יו"ד סי' מ במשב"ז סק"א; שו"ת טוטו"ד מהדו"ת סי' קיח; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ד סי' קח; דרכ"ת יו"ד סי' מ סקכ"ג; שו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' י; דעת תורה, יו"ד סי' מ.
  193. Os Cordis. אריסטו ב-Historia Animalis, 506, a, II, 15 תיאר לראשונה עצם בלב של סוסים וצאן. הודעה דומה נמצאת גם אצל פליניוס (79-23 לספירתם) בספרו Historia Naturalis XI, 70, ואצל גלינוס בספר On Anatomical Procedures, pp. 186-188; פרויס עמ' 103-102 מציין, שאצל מעלי הגירה מוצאים התגרמויות בטבעת אב-העורקים, ואצל סוסים מזדקנים מוצאים הסתיידויות באזורי המסתמים.
  194. ב"ח יו"ד סי' מ; ש"ך בנקוה"כ על הט"ז יו"ד סי' מ סק"ד.
  195. ט"ז יו"ד סי' מ סוסק"ד.
  196. תבו"ש יו"ד סי' מ סק"ד; פרמ"ג יו"ד סי' מ במשב"ז סוסק"ד; ערוה"ש יו"ד מ טו. וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' מג; דרכ"ת יו"ד סי' מ סקט"ז.
  197. בספרות הווטרינרית מתוארים מקרים בודדים של מספר לבבות, ולמשל בספר Smith HA, Veterinary Pathology , 2nd ed, Philadelphia, 1961, p. 54 , מתוארת תרנגולת עם ארבעה לבבות, ותרנגולת עם שבעה לבבות. מעניין לציין, כי גם בספרות ההלכתית וגם בספרות הווטרינרית מתואר המצב של מספר לבבות רק בעופות.
  198. דרכ"ת סי' מ סק"ח, בשם כמה אחרונים; שו"ת חכם צבי סי' עז; פרמ"ג יו"ד סי' מ במשב"ז סק"ה; כרתי סי' לג סק"ו; ערוה"ש יו"ד מ טו.
  199. קרוב לוודאי שמדובר ב-Serous Pericarditis או Hydro- pericardium.
  200. שו"ת מהריק"ש, הובא בבאה"ט יו"ד סי' מ סק"ה.
  201. פרמ"ג יו"ד סי' מ בשפ"ד סק"א. וראה בדרכ"ת יו"ד סי' מ סקל"ב באריכות, שיטות האחרונים במחלוקת זו.
  202. דרכ"ת יו"ד סי' מ סק"ו.
  203. בבלי הוריות יג ב. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' יב בקושיא מחולין קיא א.
  204. ש"ך יו"ד סי' עב סק"ב, מביא מתשב"ץ קטן סי' תקנח, שהמהר"ם מרוטנברג נזהר מלאכול גם לב של עוף, וכתבו הש"ך שם, והפרמ"ג בשפ"ד שם סק"ב, שכן נוהגים; שו"ע האריז"ל, בהלכות דברים השייכים לסעודה, הלכה ט; מג"א סי' קע סקי"ט; מ"ב שם סקמ"ה, שצריך ליזהר מאד, שלא לאכול לב בהמה, חיה ועוף. אך ראה ברמ"א יו"ד יא ד, שמשמע שאוכלים לב עוף, וראה מה שכתבו בדבריו בדרכ"ת סי' יא סקנ"ז; זבחי צדק יו"ד סי' קטז אות נט; משמרת שלום סי' עב שפ"ד סק"ב; שו"ת יביע אומר ח"ב חיו"ד סי' ח אות ג; שמירת הגוף והנפש סי' יב סק"א. וראה עוד בהג' רעק"א לאו"ח סי' ב סק"ג; גיליון מהרש"א ליו"ד סי' רמו סכ"ב; כף החיים יו"ד סי' עב אות ו, ושם סי' קנז סקכ"ח; ביצחק יקרא על מ"ב סי' קע סקמ"ה.
  205. כנה"ג יו"ד סי' עב הגב"י אות ד; פרמ"ג יו"ד סי' עב בשפ"ד סק"ז. וראה בדרכ"ת יו"ד סי' עב סק"ה, ובס' שמירת הגוף והנפש סי' יב סק"א, על הסתירה בדברי הפרמ"ג לעומת סק"ב; שולחן גבוה, חודש א, הובא בדרכ"ת שם; חכמת אדם ריש כלל לד.
  206. חוות דעת סי' עב חידושים סק"ב.
  207. כף החיים עו"ד סי' עב אות ו. וראה עוד במשמרת שלום סי' עב שפ"ד סק"ב, ובס' שמירת הגוף ונפש סי' יב סק"ג.
  208. שו"ת מור ואהלות, אהל ים המלח סי' ג. וראה בס' שמירת הגוף והנפש סי' יב סק"ב.
  209. כריתות כב א; רמב"ם מאכלות אסורות ו ה.
  210. כריתות כב א; בבלי חולין קט א; רמב"ם מאכלות אסורות ו ו. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ע' דם @, עמ' תלב-תלג, במחלוקת הראשונים בהגדרת הדם הכנוס בלב.
  211. בבלי חולין קט א; רמב"ם מאכלות אסורות ו ו; טושו"ע יו"ד עב א.
  212. טושו"ע יו"ד עב א, במחבר וברמ"א. וראה בט"ז שם סק"א, שאין להחמיר.
  213. ש"ך שם סק"ב.
  214. טושו"ע יו"ד עב ב.
  215. רמ"א שם.
  216. רמב"ם שם.
  217. טושו"ע שם. וראה בט"ז שם סק"ד, שיש המסתפקים כשיש ששים כנגד דם הלב.
  218. רמ"א יו"ד עב ב. וראה בביאור הגר"א שם סק"ח.
  219. רמב"ם מאכלות אסורות ז ט, על פי בבלי חולין מט ב. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חלב, עמ' קכה, הע' 351.
  220. דעת רבי יהודה, במשנה בבלי חולין כז א. ובברכות ח ב נאמר - היזהרו בוורידין כרבי יהודה. ופסקו כמותו התוס' בבלי חולין כז א ד"ה השוחט; בה"ג הל' שחיטת חולין; רי"ף ורא"ש חולין שם; תוה"א שער ב בית ב; סמ"ג עשין סג; טושו"ע יו"ד כב א.
  221. בבלי חולין כח ב.
  222. חולין שם.
  223. רא"ש חולין פ"ב סי' ג; טושו"ע יו"ד כב ב. אמנם בה"ג הל' שחיטת חולין, הובא בטור שם, כתב שגם בבהמה צריך לנקב הוורידים.
  224. חכמים במשנה בבלי חולין כז א. ופסקו כמותם בפיהמ"ש לרמב"ם שם; מ"מ מאכלות אסורות ז י, בדעת הרמב"ם; המאירי חולין שם, בשם הרבה פוסקים; כלבו סי' קז פ"ג, בשם הראב"ד.
  225. מ"מ שם. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך יא, ע' ורידין, עמ' תקצו ואילך.
  226. ראה פירוטם באנציקלופדיה תלמודית, כרך יג, ע' חוטין עמ' סז ואילך. ואף שהוסיפו הפוסקים כלי דם שונים יותר ממה שמוזכר בגמ' בבלי חולין צג א, וברמב"ם מאכלות אסורות ו י-טו, עדיין צ"ע מדוע נזכרו דווקא כלי דם אלו ולא אחרים.
  227. רמב"ם מאכלות אסורות ז י.
  228. ראה אנציקלופדיה תלמודית, שם.
  229. ס' העיטור שער הכשר בשר, וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 15.
  230. רמב"ם מאכלות אסורות ז טז.
  231. מ"מ שם.
  232. מג"א סי' תרז סק"ג, בשם מדרש קהלת.
  233. ירושלמי נזיר ט ג; ב"י יו"ד סי' שסב; ביאור הגר"א יו"ד סי' שסב סק"ד. וראה בסוף דברים רבה, בפטירת משה.
  234. גשר החיים ח"א פט"ו הע' 4.
  235. תוס' ב"ב פג ב ד"ה מכר. וראה ב"ח חו"מ רכ יג.
  236. שו"ת ציץ אליעזר חט"ז סי' כד וסי' סד. וראה עוד ע. אפלבוים, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 15 ואילך. וראה עוד בע' השתלת אברים, הע' 322 ואילך.