Difference between revisions of "לשון הרע"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(קישורים חיצוניים)
(ה"חפץ חיים")
Line 24: Line 24:
  
 
החפץ חיים מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה - 17 מצוות "לא תעשה" ו - 14 מצוות "עשה" - שהמדבר או השומע לשון הרע יכולים להיכשל ולעבור עליהן. מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם יחד.
 
החפץ חיים מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה - 17 מצוות "לא תעשה" ו - 14 מצוות "עשה" - שהמדבר או השומע לשון הרע יכולים להיכשל ולעבור עליהן. מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם יחד.
 +
 +
==כללי האיסור==
 +
 +
א. אסור לספר רע על חבירו,  בין בפניו בין שלא בפניו }}ג א{{מקור||חפץ חיים כלל, בין שהסיפור אמת וכ"ש אם הוא שקר }}א א{{מקור||חפץ חיים כלל, בין בדרך עראי וכ"ש בתמידות - שאז אין לו חלק לעוה"ב - }}א ד{{מקור||חפץ חיים כלל, בין מרצונו ובין שהפצירו ממנו לספר, אף אם אינו אומר את שם חבירו בפירוש וממילא יבינו או שיוודע אח"כ }}ג ד{{מקור||חפץ חיים כלל, ואף אם אין מתכוין לגנותו }}ג ז{{מקור||חפץ חיים כלל. וכל זה, אף אם משער שלא יבוא לשום אדם עי"ז שום היזק או בזיון, ואפילו לא יקבלו השומעים את דבריו }}ג ו{{מקור||חפץ חיים כלל. וחייב למסור על קיום לאו זה כל ממונו }}א ו{{מקור||חפץ חיים כלל, וכ"ש כבודו }}א ז{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ואין נ"מ אם הסיפור הוא גנות גדול או קטן לחבירו, ואם מגנהו בעוונותיו או במעשי אבותיו }}ד א{{מקור||חפץ חיים כלל, ואפילו בעוון שהרבה נכשלים בו }}כביטול תורה{{מקור||חפץ חיים כלל }}ד ב{{מקור||חפץ חיים כלל. ואם רוצה להפרישו מעבירה יוכיחו בצנעא }}ד ד{{מקור||חפץ חיים כלל, ואם יודע שלא יקבל הימנו, אם יש ב' עדים יאמר לדייני העיר או לקרוביו של החוטא שיוכיחוהו }}ד ה{{מקור||חפץ חיים כלל. אבל מי שפורק עומ"ש או מומר לדבר אחד תמיד במזיד הוא רשע גמור, מותר לספר גנותו ברבים }}ד ז{{מקור||חפץ חיים כלל, וכן מי שלא שמע לקול בית דין בדבר שהוא קום ועשה }}ד ח{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
אע"פ כן, מי שרואה באדם אחר מדה מגונה, מצווה לו לספר לבנו ולתלמידיו שלא יתחברו עמו, אם כוונתו רק לשמרם מחטא ולא לגנותו }}ד י{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
וכן אסור לספר על חבירו שאינו חכם או עשיר או גבור כ"כ, אם יכול לבוא לו היזק עי"ז  - במסחר או בשידוכין וכיו"ב - }}ה ג{{מקור||חפץ חיים כלל, וכ"ש שאינו חכם בתורה כ"כ - אפי' אם זה אמת - }}ה, ד{{מקור||חפץ חיים כלל. וכן אסור לבזות חפציו של אדם אם יוכל להזיקו }}כגון לומר על חנווני שהסחורה שלו אינה טובה{{מקור||חפץ חיים כלל }}ה  ח{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ב. באבק לה"ר, היינו דבר שמשתמע לשני פנים - כגון יש אור בבית פלוני תמיד - , יש שהתירו לומר בפני שלושה, שאז ודאי יתפרסם וא"כ וודאי לא יאמרו באופן גנאי }}ב ב{{מקור||חפץ חיים כלל. וכן כל שאומרו באופן שאינו גנאי ולא היה בוש לומר בפניו באופן זה, מותר }}ג ב{{מקור||חפץ חיים כלל. ובסתם לה"ר, האיסור מתרבה לפי מנין השומעים }}ב א{{מקור||חפץ חיים כלל. 
 +
ג. י"א שמי ששמע - באיסור או בהיתר - שנאמר בפני שלושה או יותר, שאינם יר"ש, ואינן מאוהביו של מי שסיפרו עליו, ולא הזהיר המספר להסתירו }}ב ז{{מקור||חפץ חיים כלל, וא"כ הדבר יתפרסם ממילא, וסיפר אחד מהם לאחרים בדרך אקראי ולא בכוונה לגנותו ולפרסם הדבר, ולא הוסיף או הטעים בו כלום }}ב ט{{מקור||חפץ חיים כלל, ובאותה העיר עצמה }}ב ד{{מקור||חפץ חיים כלל, ומספר ליר"ש שלא יאמין הדבר בוודאי לאמת }}ב י{{מקור||חפץ חיים כלל, לא עבר על לה"ר }}ב ג{{מקור||חפץ חיים כלל. וי"א שאף בדרך אקראי אסור, אלא אם נתגלגל זה הענין בדרך אגב בתוך דיבורו  . אבל מי ששמע ממנו, אסור להאמין לחבירו שכבר נתפרסם הדבר בפני שלושה, ולכן אסור לו לפרסמו }}ג ג{{מקור||חפץ חיים כלל. ויש חולקין על כל זה, ויש להתרחק מאוד מקולא זו שכמעט אין לה מקום במציאות }}ב י{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ד. כלל גדול בעניינים אלו: חייב אדם לדון חבירו לכף זכות, ואם הדבר נוטה לכף חובה, יהיה אצלו כמו ספק. וכ"ז בחבירו בינוני, אבל בחבירו יר"ש חייב לדונו לכף זכות אפילו הדבר נוטה לכף חובה }}ג ז{{מקור||חפץ חיים כלל. וכן הדין כששומע רע על חבירו הן במילי דשמיא}}ו ז-ח{{מקור||חפץ חיים כלל והן במילי דארעא, שלא יאמין הדבר }}ו ט{{מקור||חפץ חיים כלל, ואפילו אם יש ב' עדים כשרים  - כל שאינו בב"ד - }}ז ג{{מקור||חפץ חיים כלל או שיצא הקול }}ז ד{{מקור||חפץ חיים כלל. ולמיחש מבעיא }}ו י{{מקור||חפץ חיים כלל. אבל מי שמוחזק לרשע שעובר בשאט נפש על איסורים מפורסמים, מותר להאמין עליו לה"ר }}ז ה{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ה. אם רוצה לעשות עם חבירו שום עסק וכיו"ב, מותר לדרוש על מהותו וענינו, כיון שמתכוין לצורך, ויודיע למי ששואל ממנו, שמתכוין לצורך כדי שלא יעבור על לפני עור לא תתן מכשול }}ד' י"א{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ו. מי שעבר וסיפר לה"ר, אם קיבלו השומעים את דבריו והגיע עי"ז היזק לחבירו חייב לפייסו וגם לעשות תשובה, ואם לא נגרם היזק או צער לחבירו, די בתשובה בינו למקום }}ד יב{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ז. אסור לקבל לה"ר בלבו }}ו א{{מקור||חפץ חיים כלל, ואפילו לשמוע הלה"ר לבד אסור - אם לא שהוא נוגע לו להבא - }}ו ב{{מקור||חפץ חיים כלל, ולכן כשבא חבירו לספר לו ישאל אותו אם זה נוגע לי להבא או שאוכל לתקן הדבר }}ו ג{{מקור||חפץ חיים כלל. וכן מותר אם על ידי השמיעה יכול להוכיח לפני המספר או השומעים שהדבר שקר }}ו ד{{מקור||חפץ חיים כלל. ואם נמצא בחבורה שמספרים לה"ר, ולא ידע מתחילה שרגילים לספר לה"ר }}ו ו{{מקור||חפץ חיים כלל, ולא יקבלו תוכחתו, אם יכול לילך משם מה טוב, ואם לאו יניח אצבעו באזנו, ואם לא יכול - כגון מחמת הבושה - , יחליט בעצמו שאינו מאמין ולא יהיה ניחא ליה בסיפור הדבר וגם לא יראה שום הסכמה לדבר }}ו ה{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ז. אם ראה בעצמו שאחד עשה עוולה לחבירו, והוכיחו ולא קיבל הימנו, מותר לספר הרע כדי לעזור לעשוק ולגנות הרע בעיני הבריות, אם אין לו שום עצה אחרת, ובלבד שלא יגדיל המעשה ממה שהיה, ואך אם משער שיבוא עי"ז התועלת }}י א-ד{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ח. אבק לה"ר כיצד? שאומר דבר שמבינים ממנו רע על פלוני, כגון אל תדברו מפלוני איני רוצה להודיע מה עשה }}ט א{{מקור||חפץ חיים כלל. וראה לקמן בהלכות רכילות.
 +
===הלכות רכילות===
 +
*איסור המרכל על חבירו הוא שהוא הולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני עליך או כך וכך רוצה לעשות לך }}א ב{{מקור||חפץ חיים כלל, ועי"ז מעורר מחלוקת ושנאה ביניהם. ואפילו אם כוונתו אינה לשם כך }}א ג{{מקור||חפץ חיים כלל. ולא מבעי אם היו אוהבים זה לזה לפני כן, אלא אפילו כבר היו שונאים זה לזה מאוד רכיל מיקרי }}א ד{{מקור||חפץ חיים כלל. ואיסור זה הוא בין בפניו ובין שלא בפניו של מי שספרו עליו, }}ג א{{מקור||חפץ חיים כלל, וכן אם אומר בפני אדם שלישי שעשו לאדם אחר רע ועי"ז הגיע לאוזניו }}ג ג{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
*והכלל הוא כמו בלה"ר, שאסור אפילו הוא אמת, ואפילו הפצירו בו, ואפילו במקום שאם לא יאמר יהיה לו הפסד או בזיון }}א ו-ז{{מקור||חפץ חיים כלל, ואפילו אינו אומר שם העושה בפירוש וממילא נתודע לו השם או שגילה לו מי עשה לו דבר פלוני }}א ט{{מקור||חפץ חיים כלל.  ובכלל איסור זה להזכיר מחלוקת או שנאה ישנה שלהם }}א י{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
*כשם שאסור לקבל או אפילו לשמוע לה"ר כך אסור לקבל או לשמוע רכילות }}ה א{{מקור||חפץ חיים כלל. אבל לצורך שלא יזיקו מותר לחקור אחריו כדי להשמר ממנו }}ה ג{{מקור||חפץ חיים כלל, אבל לא יאמין הדברים רק למיחש מבעי }}ה ד{{מקור||חפץ חיים כלל. אבל שלא לצורך, איסור גמור לדרוש אצל חבירו מה אמר חבירו עליו }}ה ה{{מקור||חפץ חיים כלל. ואם כבר קיבל רכילות תקנתו שיוציא הדברים מלבו ולא יאמינם }}ה ז{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
ה. בכלל אבק רכילות, שאומר שתקו איני רוצה להודיע מה ארע }}ח א{{מקור||חפץ חיים כלל, וכן אם מספר שבח חבירו בפני שונאו, או בפני מי שיתרעם עליו על זה - כגון שתתרעם עליו אשתו שחילק הרבה צדקה - }}ח ב{{מקור||חפץ חיים כלל. ולהרבות בסיפור שבחו אסור אפילו שלא בפני שונאו כי עי"ז יבואו לגנותו לומר "חוץ ממדה רעה זו שיש לו". וכן אסור לספר שבח חבירו ברבים, אא"כ חבירו הוא צדיק גמור שאי אפשר לספר בגנותו. וכן אסור לגלות סוד שאמר לו חבירו דרך סתר }}ח ה{{מקור||חפץ חיים כלל.
 +
  
 
==ה"חפץ חיים"==
 
==ה"חפץ חיים"==
 
{{ערך מורחב|ערך=[[רבי ישראל מאיר הכהן]]}}
 
{{ערך מורחב|ערך=[[רבי ישראל מאיר הכהן]]}}
 
'''הרב ישראל מאיר הכהן מראדין''' הוא הרב המפורסם ביותר שהתעסק בהלכות לשון הרע, וכתב שני ספרים בנושא: "[[חפץ חיים]]" - המונה בפרוטרוט את הלכות לשון הרע, ו"[[שמירת הלשון]]", ספר מוסר בנושא לשון הרע.
 
'''הרב ישראל מאיר הכהן מראדין''' הוא הרב המפורסם ביותר שהתעסק בהלכות לשון הרע, וכתב שני ספרים בנושא: "[[חפץ חיים]]" - המונה בפרוטרוט את הלכות לשון הרע, ו"[[שמירת הלשון]]", ספר מוסר בנושא לשון הרע.
 
  
 
==ראו גם==
 
==ראו גם==

Revision as of 00:53, 26 July 2012

לשון הרע הוא דיבור בגנות הזולת. המספר בגנות הזולת, אפילו אם הדברים הם דברי אמת, עובר על איסור "לשון הרע".
אם כלול בדברים דברי שקר, המספר אותם נקרא "מוציא שם רע".
כשם שאסור לספר לשון הרע, כך אסור לשומעו, וכל שכן לקבלו. בחז"ל מובא, כי לשון הרע הורגת שלושה אנשים: את אומרו, את מקבלו ואת זה שעליו דיברו.

חומרת האיסור

מצוות "לא תעשה" הקשורות ללשון הרע הן: א. לא תלך רכיל בעמיך (ויקרא יט, טז); ב. לא תשא שמע שוא (שמות כג, א); ג. השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות (דברים כד, ח); ד. לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד); ה. השמר פן תשכח את ה' אלהיך (דברים ח, יא); ו. לא תחללו את שם קדשי (ויקרא כב, לב); ז. לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא יט, יב); ח - ט. לא תקום ולא תטור (ויקרא יט, יח); י. לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת (דברים יט, טו); יא. לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כג, ב); יב. לא יהיה כקרח וכעדתו (במדבר יז, ה); יג. לא תונו איש את עמיתו (ויקרא כה, יז); יד. ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט, יז); טו. כל אלמנה ויתום לא תענון (שמות כב, כא); טז. לא תחניפו את הארץ (במדבר לה, לג); יז. לא תקלל חרש (ויקרא יט, יד).

מצוות עשה הקשורות ללשון הרע הן: א. זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים (דברים כד, ט); ב. ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח); ג. בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו); ד. כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו (ויקרא כה, לה); ה. הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא יט, יז); ו. ובו תדבק (דברים י, כ); ז. ומקדשי תראו (ויקרא יט, ל); ח. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (ויקרא יט, לב); ט. וקדשתו (ויקרא כא, ח); י. כבד את אביך ואת אמך (שמות כ, יב); יא. את ה' אלהיך תירא (דברים י, כ); יב. ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך (דברים ו, ז); יג. מדבר שקר תרחק (שמות כג, ז); יד. והלכת בדרכיו (דברים כח, ט).

מי שאינו נזהר בלשונו ומספר לפעמים לשון הרע על הזולת חוטא, כאמור, בעבירה חמורה. אולם אלה אשר רגילים תדיר לדבר בגנותם של אחרים, גדול חטאם וחמור לאין ערוך. בהרגלם הרע הם מוכיחים כי בזדון לב הם גם מזלזלים ומתעלמים ממצוות ה' יתברך - והם הנקראים בפי חכמינו "בעלי לשון הרע". על "בעלי לשון הרע" קובע התלמוד (ערכין טו, ב) כי חטאם גדול מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - שהן העבירות החמורות ביותר.

בחז"ל מובא: "המספר לשון הרע מגדיל עוונותיו עד לב השמים", ומבאר החפץ חיים, כי כל מילה ומילה של לשון הרע היא חטא ועבירה בפני עצמה. שיחה שלמה של לשון הרע אינה רק עבירה אחת; צא וראה, אדם הרגיל בדיבור עשר מילות לשון הרע ביום ואינו נוצר לשונו, אוסף לחובתו במהלכה של שנה אלפי עבירות - כמספר המילים האסורות שהוציא מפיו. וידועים דברי חז"ל שאמרו, "כל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד". יוצא מכך, כי אדם שיש עליו כמה אלפי מקטרגים, בגין חטאיו, עלולים הם להיות מרובים מזכויותיו ולהכריע את הכף לחובתו בדין של מעלה.

בספר "חובת הלבבות" (שער הכניעה ז) מובא: כשאדם מגיע לפני בית דין של מעלה, פותחים לפניו ספר שבו רשומים כל המעשים שעשה בימי חייו - זכויות כחובות. ביום חשבון, ימצאו רבים כי בספרם נרשמו לזכותם מעשים טובים שהם כלל לא עשו. לתמיהתם, ייענה להם: "אלה הן הזכויות שנלקחו מאנשים שדברו עליכם רעה וניתנו לכם בשל כך". מאידך, לאותם אנשים אשר ימצאו כי איבדו זכויותיהם ונמחקו מספרם ייאמר, כי "מעשיכם הטובים נרשמו לזכותם של אלה אשר דברתם בגנותם". בדומה לכך, יהיו אנשים שימצאו כי בספר רשומים לחובתם מעשים רעים שהם מעולם לא עשו, וגם להם ייאמר כי "אלה הם חטאיהם של אחרים שאתם דברתם בגנותם ועל כן נרשמו לחובתכם".

אדם שגורם שבגינו ובסיבתו ידברו לשון הרע, עובר על איסור "אבק לשון הרע". כגון: המרבה לספר בשבחו של חברו, עובר באיסור אבק לשון הרע, שמתוך ריבוי השבחים עלולים השומעים להזכיר גם את גנותו. וכן: מי שאומר לחברו: "איני רוצה לספר לך מה אירע ומה היה עם פלוני", עובר באיסור אבק לשון הרע, שעל אף שלא סיפר הלה דבר בגנות חברו, אף על פי כן משתמעת מדבריו גנותו של אותו פלוני. יש אומרים, שאף המשבח את חברו בשבח שיכול לגרום לו הפסד, עובר באיסור אבק לשון הרע, כגון: המפרסם ברבים את שלמותו של פלוני במידת הכנסת אורחים, הרי זה אבק לשון הרע, לפי שעל ידי זה יתלקטו אנשים ריקים ופוחזים ויסורו אל אותו מכניס אורחים ויכלו את ממונו. אבק לשון הרע הוא אחד משלוש עבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום.

בגמרא מובא: "כיון דאשתמע ליה לישנא בישא, לא מש מליביה", כלומר: אדם ששמע לשון הרע, הדברים נכנסים ללבו ונקבעים בנפשו, עד שגם אם ירצה המספר לעקור את דבריו ולדבר על לב השומע לבל יאמין לו - לא ייעקר הרושם שהשאירו דבריו הראשונים. כלל גדול הוא בתורת נפש האדם: הרושם הראשון נחרת כה עמוק עד שקשה מאוד - אם בכלל אפשרי - לעוקרו לחלוטין.

אל יחשוב האדם שביד המספר לשון הרע לעקור את דבריו הרעים שדיבר על חברו, או שיהיו הדברים נשכחים מלב השומע. הדברים נכנסים לאוזני השומע וחודרים לנבכי נפשו כגחלי רתמים, ושם הם מוסיפים לבעור ימים רבים. אם למשל סיפרו לו שפלוני הוא עצלן, אפילו אם בעיניו יראה במשך שנים רבות שהלה זריז הוא, די לו לזריז להכשל פעם אחת בזריזותו, כדי לעורר בזולתו מחשבה שאולי באמת עצלן הוא כעדות שנמסרה לו שנים רבות קודם לכן.


על הפסוק בתהלים: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים" מובא במדרש, כי רותם הוא עץ שכאשר מדליקים אותו הוא בוער ימים רבים. מסופר שם על אב ובנו שעברו דרך יער והדליקו שם מדורה מעצי רתמים. כעבור מספר שנים בדרכם חזרה לביתם עברו שוב דרך אותו היער ומצאו שהמדורה שהדליקו עדיין בוערת, שכן כוחם של עצי רתמים לבעור זמן ארוך ביותר. זוהי כוונת הכתוב: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים". לשון הרע - המשול לחץ שנון שהורג למרחקים - חודר כה עמוק לנבכי נפשו של השומע ואינו נמחה גם לאחר זמן רב, כגחלי רתמים שבוערים גם לאחר זמן רב.

החפץ חיים מונה שלושים ואחת מצוות מן התורה - 17 מצוות "לא תעשה" ו - 14 מצוות "עשה" - שהמדבר או השומע לשון הרע יכולים להיכשל ולעבור עליהן. מניין זה מתייחס אמנם לתנאים ונסיבות שונות, אך בכל מקרה מביא דיבור לשון הרע לידי עבירות רבות - בהן חוטאים המדבר או השומע או שניהם יחד.

כללי האיסור

א. אסור לספר רע על חבירו, בין בפניו בין שלא בפניו }}ג אא אא דג דג זג וא וא זד אכביטול תורהד בד דד הד זד חד יה גה, דכגון לומר על חנווני שהסחורה שלו אינה טובהה חב בג בב אב זב טב דב יב גג גב יג זו ז-חו טז גז דו יז הד' י"אד יבו או בו גו דו וו הי א-דט אא בא גא דג אג גא ו-זא טא יה אה גה דה הה זח אח בח ה{{מקור||חפץ חיים כלל.


ה"חפץ חיים"

ערך מורחב - רבי ישראל מאיר הכהן

הרב ישראל מאיר הכהן מראדין הוא הרב המפורסם ביותר שהתעסק בהלכות לשון הרע, וכתב שני ספרים בנושא: "חפץ חיים" - המונה בפרוטרוט את הלכות לשון הרע, ו"שמירת הלשון", ספר מוסר בנושא לשון הרע.

ראו גם

קישורים חיצוניים


הערות שוליים