מידת הביטחון

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:47, 24 בפברואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Wikiboss העביר את הדף בטחון לשם מידת הביטחון)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מידת הביטחון היא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש והכל בהכרזה מאת ה' בהשגחתו. אחד מעיקרי האמונה הוא שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם.

מקור[עריכה]

רבי אברהם בן הרמב"ם בספרו המספיק לעובדי השם מתאר את מידת הביטחון, ואת דרגותיה השונות המחייבות התנהגות שונה במצבים שונים או בקרב אנשים במדרגות שונות:

״הבטחון המוטל על כל שומרי הדת הוא: שיהא נעוץ הכן באמונתו של אדם וברור בליבו, שהעילות הטבעיות והאמצעים הרגילים מסורים בידי השגחה אלוהית פרטית לגביי כל אחד ואחד, לכל זמן ולכל מצב. וברצותו יתעלה העילות הולכות בדרכן הטבעית שהתוותה להן, וברצונו סוטות הן מדרכן הרגילה וחורגות מתוך טבען... כל הגורמים הטבעיים הללו כפופים לחפצו ורצונו יתעלה, ועל פי פקודתו ורשותו הם פועלים על רוב בני האדם לפי טבעם בדרך הידועה לכל, ובפקודתו ורצונו פועלים הם לפעמים בדרך ההפוכה מזו שנוצרו לה... ולכן מי שנגזר עליו בחכמתו יתעלה שייענש על ידי חולי, אפילו יאכל מאכלים משופרא דשופרא הריהם מחוללים בו דם נשחת ומזיגה רעה, ומולידים בו חולאים רעים, ואפילו אם יקח סמי מרפא לא יועילוהו... ומי ששומע למצוותיו, אפילו יאכל מאכלים נפסדים בהיותו אנוס לכך, לא ישחיתו את דמו. וגם אם נפל למשכב מסיבת איזה עונש, יתרפא בלא תרופה או בתרופה פשוטה בתכלית הפשטות״.

לדברי רבי אברהם, מידת הביטחון היא האמונה שכל גורמי הטבע כפופים לרצונו של הקב"ה וברצותו הוא יוכל לשנותם על מנת לסייע לעושי מצוותיו. אמנם, רבי אברהם מדבר על ביטחון ב"ניסים הנסתרים" כך שהקב"ה יסייע שלא יארע רע לאדם בצורה טבעית, אך הוא מסביר שהביטחון שהקב"ה יעשה נס גלוי שמור רק לנביאים ואין לאדם רגיל לצפות להם "כל התולה תקוותו בנסים בלבד ללא התכשרות נאותה, ללא התגלות, ללא הרגשה אלוקית לאמיתה וללא סייעתא דשמיא, הריהו מתאווה למה שאיננו מתאים לו, וחוטא בחוצפה המביאה לחילול ה', ואין ספק שיבוא על עונשו".

אמונה וביטחון[עריכה]

החזון איש מסביר בספרו אמונה וביטחון את ההבדל העקרוני בין שני המושגים:

"טעות נושנה נתאזרחה בלב רבים במושג 'בטחון'. שם 'בטחון', המשמש למדה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה (=נתחלפה) במושג "חובה להאמין" - בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שניה - כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק וחושש על היפוך הטוב הוא מחוסר בטחון. ואין הוראה זו בבטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד, אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ד' וגמולותיו ית'? אבל ענין הבטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם וכל הנעשה תחת השמש הכל בהכרזה מאתו ית'" (חזון איש, אמונה ובטחון, פרק ב).