קריאת התורה: הבדלים בין גרסאות בדף

הקריאה בתורה נתקנה לראשונה, ע"פ ה[[מדרש]] במסכת בבא קמא<ref>דף פב ע"א.</ref>, לאחר [[קריעת ים סוף]], ע"י ה[[נביאים]] [[משה רבינו]] ו[[אהרן הבהן]], וזוהי התקנה הראשונה שנתקנה בעם ישראל. תקנה זו נתקנה בשל רצון העם ללמוד תורה וחולשתם ללא תורה. מדרש זה מבוסס כנראה על המדרש במסכת יומא<ref>דף כח ע"ב.</ref> ש[[האבות]] וכן [[זקני ישראל]] במצרים ידעו את התורה ושמרו את ה[[מצוות]], שכן התורה ניתנה לעם ישראל רק לאחר מכן, ב[[מעמד הר סיני]].

אנשי [[כנסת הגדולה]] ובראשם [[עזרא]] הסופר הרחיבו תקנה זו ותיקנו עשרה פסוקים לפחות, ולכל הפחות שלושה פסוקים לכל אחד משלוש העולים - כנגד [[עשרה בטלנין]]. מטרת התקנה כשאר תקנות עזרא - לחזק את הבניין והמסגרת של ישראל כאומה. ותיקון עשרה פסוקים הוא כי אין שכינה שורה על דבר בפחות מעשרה, ש[[מניין|עשרה אנשים]] הם דרגת הציבור הנחוצה לקדיש וקדושה.