החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף

באותה תקופה, נשתכחו עיקרי היהדות בקרב המון העם. המון העם התייחסו למעשי ה[[מצוות]] כאל מעשים "יבשים" גרידא אותם דורתש התורה מעם ישראל, וקיימו אותם בלא התלהבות ושמחה. באותה תקופה ה"מגידים" גם היו שמים דגש גדול על [[יראת העונש]], והיו הולכים מעיר לעיר ומרבים לתאר את העונשים החמורים ב[[גיהנום]] והעלולים לבוא על כל מי שאינו [[לימוד התורה|לומד תורה]] כראוי ועל מי שאינו מקים מצוות בתכלית השלימות, במקום להניח את הדגש על מעלתו של יהודי, על האהבה הגדולה שהקדוש ברוך הוא [[אהבה|אוהב]] כל יהודי - כבן יחיד (כמו שגילה הבעש"ט הק'), הם לא הסבירו כי [[לפום צערא אגרא]] וכי בעיני הקדוש ברוך הוא חשובים מאוד מעשיו של כל יהודי, והוא מייחס את עיקר החשיבות לא למעשה עצמו אלא למאמץ והקושי שעל ידו נעשה, לאהבת השם ויראתו שמכוחם נעשו המצוות, וכי הקדוש ברוך הוא אוהב את היהודים הפשוטים המקיימים מצוות בתמימות ובאמת.

הבעל שם טוב הקדוש, שזכה ל[[נשמה]] גבוהה מאוד, שלה הועידו את התפקיד הרם לגלות את יסודות תורת החסידות, אשר עתידים לקרב את ביאת הגואל, היה פועל בתחילה באופן עצמאי לגלות את יסודות היהדות כפי אשר מבוארים בדברי [[חז"ל]] ובמיוחד בספר הזוה"ק ובספרי [[האריז"ל]], וכפי אשר למד מרבו המובהק שנתגלה אליו לפי המסורת החסידית הוא [[אחיה השילוני]] מ[[יציאת מצרים|יוצאי מצרים]], רבו של [[אליהו הנביא]]. הוא היה הולך מעיר לעיר, ומחזק את היהודים הפשוטים, ומגלה להם עד כמה הם חשובים אצל השם יתברך.