Changes

Jump to navigation Jump to search

תלמוד ירושלמי

122 bytes added, 19:03, 5 July 2009
m
הוספת קישורים פנימיים
התלמוד שנכתב בארץ ב[[ארץ ישראל]]. נחתם בתקופה מוקדמת יותר מהתלמוד הבבלי ע"י ר' יוחנן. אע"פ שלא נכתב בירושלים אלא בגליל (שם היו רוב היהודים בא"י באותה תקופה, בעוד ירושלים היתה כבושה בידי הרומאים שעשאוה לע"ז) - נתנו כבוד לירושלים וקראוה על שמה). רוב העיסוק הלימודי עד היום בישיבות הוא בתלמוד הבבלי.
==חיבור הירושלמי ועריכתו==
===מבנה הירושלמי===
'''מבנה הירושלמי דומה לבבלי''': ברייתות מפרשות את המשנה ה[[משנה]] וחולקות עליה, פירושי [[משנה ]] ופסקי הלכות של [[אמוראים]], הלכות שלא נזכרו במשנה, בעיות חדשות ומעשים, משא ומתן של אמוראים אחרונים בדברי אמוראים ראשונים ופסקי הלכות (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555, חומת ירושלים שער ג).
ההבדל העיקרי בין מבנהו של הירושלמי לבבלי הוא שמטרתו של הירושלמי היא בעיקר ההלכה למעשה, ולכן הוא ממעט גם בפלפולים וגם באגדות (ויש טעם נוסף לכך שהירושלמי ממעט באגדות, והוא שבארץ ישראל היו ספרים אחרים שמיוחדים לאגדה, כגון בראשית רבה, פסיקתא ומכילתא (אוצר ישראל ערך תלמוד)), ואף מצינו שהירושלמי מקשה קושיא ולא מתרץ אותה אע"פ שאפשר לתרצה, משום שלא חש לזה, דהיינו לא ראה צורך להביא את התירוץ (יפה עיניים שבת ע:).
התלמוד ה[[תלמוד הבבלי ]] עוסק פחות בקושיות אלא כל אחד מביא את המימרות שלו. בתלמוד בבלי נאמר על כך({{מקור|בבלי:סנהדרין כד א$בבלי סנהדרין כד, א}}): "אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב (זכריה י"א) "ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים? נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה. (זכריה ד') ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים וגו' ושנים זיתים עליה. יצהר - אמר רבי יצחק: אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית, ושנים זיתים עליה - אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית". ופירש שם רש"י: "מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני ארץ ישראל נוחין יחד, ומעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור".
בעוד העיון במשנה נקרא בתלמוד הבבלי "גמרא" - בירושלמי הוא נקרא "הלכה".
===מקום חיבורו===
הירושלמי, על אף שמו, לא חובר בירושליםב[[ירושלים]], ובאותם דורות הרומאים לא הניחו ליהודים כלל לגור בירושלים, אלא הוא חובר בשאר ארץ ישראל, ובעיקר בישיבות טבריא (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 568, חומת ירושלים שער ב). אעפ"כ הוא נקרא "תלמוד ירושלמי" כי כל ארץ ישראל נקראה על שם ירושלים. ויש מי שכתב שבאמת לא ראוי לקרוא לו "ירושלמי" אלא "תלמוד ארץ ישראל", "תלמודא דבני מערבא" או "גמרא דבני מערבא" (חומת ירושלים שער ב).
'''לגבי סדר [[זרעים]]''' י"א שלא נשנה בטבריא אלא בישיבות אחרות (חומת ירושלים שער ו).
'''לגבי מסכת [[נזיקין]]''' (ב"ק ב"מ וב"ב) י"א שלא נסדרה עם שאר הירושלמי בטבריא אלא היא קדומה יותר, וכנראה נסדרה בקיסרין (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 568).
===זמן חיבורו===
המשנה ה[[משנה]] נחתמה בערך בשנת ג'תתק"פ [220], ומאז הסתיימה תקופת התנאים והחלה תקופת האמוראים. הבבלי נחתם בערך בשנת ד'רפ"ה [525]. לגבי חיבור הירושלמי יש כמה וכמה דעות:
א) הראב"ד הראשון (רבי אברהם בן דיאוד): הירושלמי חובר קרוב למאתיים שנה לאחר החורבן (החורבן היה בשנת ג'תתכ"ח [68]), דהיינו שנת ד'ל' [270] לערך (חומת ירושלים שער ג).
ב) הרמבה[[רמב]], הראב"ד והר"ש מקינון: כשלוש מאות שנה לאחר חורבן הבית, דהיינו שנת ד'ק"ל [370] לערך (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).
ג) מהרי"ן אפשטיין: חתימת הירושלמי היתה בשנת ד'ק"ע-ד'ק"פ [410-420], וזו הדעה המקובלת.
===מחברו===
מקובל שמחברו של הירושלמי הוא [[רבי יוחנן ]] (הרמב"ם, הראב"ד, הר"ש מקינון, הראב"ד הראשון (רבי אברהם בן דיאוד)). ואכן רבי יוחנן הוא זה שייסד את ישיבת טבריא, שבה חובר הירושלמי, והיא היתה כמעט הישיבה היחידה בכל ארץ ישראל (תולדות תנאים ואמוראים ערך רבי יוחנן). אמנם היו ישיבות נוספות, כגון בקיסרין בלוד ובציפורי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 567).
אלא שדבר זה - מי מחברו של הירושלמי - תלוי בשאלה הקודמת - מתי הוא חובר, שהרי רבי יוחנן נפטר בערך בשנת ד'מ' [280] (בשנת ד'ל"ט (אגרת רב שרירא גאון), וי"א בשנת ד'מ', וי"א ד'מ"ח (תולדות תנאים ואמוראים ערך רבי יוחנן)).
א) הראב"ד הראשון (רבי אברהם בן דיאוד): רבי יוחנן חיבר את הירושלמי קרוב למאתיים שנה לאחר החורבן (החורבן היה בשנת ג'תתכ"ח [68]), דהיינו שנת ד'ל' [270] לערך (חומת ירושלים שער ג). ולפי זה זו באמת תקופתו של רבי יוחנן.
ב) רוב הראשונים ה[[ראשונים]] (הרמב"ם, הראב"ד והר"ש מקינון) כתבו שמחבר הירושלמי הוא רבי יוחנן, אך מאידך כתבו שהוא חיברו כשלוש מאות שנה לאחר חורבן הבית, דהיינו שנת ד'ק"ל [370] לערך (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).
והקשו על כך רבים שהרי רבי יוחנן לא חי שלוש מאות שנה לאחר חורבן הבית, אלא נפטר בערך בשנת ד'מ' [280], כדלעיל.
'''על קושיות אלו יש שלושה תירוצים:'''
א) אמנם מי שחיבר את הירושלמי הוא רבי יוחנן, אך אינו רבי יוחנן הידוע (בר נפחא), ויתכן שהוא רבי [[יוחנן בר מריא]], בן הדור החמישי או השישי לאמוראים (שאכן חי בערך שנים ד'ק"כ-ד'ר' [440-360]) (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).
ב) הכוונה לא לרבי יוחנן עצמו אלא לישיבתו של רבי יוחנן - ישיבת טבריא (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 555).
===סדר קודשים===
בנוסח שלפנינו אין ירושלמי על סדר [[קודשים]], וכך היה כבר בתקופת הראשונים. אמנם רוב הראשונים והאחרונים כתבו שהיה ירושלמי גם על קודשים, אלא שהוא אבד במשך הדורות (רמב"ם, רשב"ץ, מאירי, ר' ורטנר בעל אהבת ציון וירושלים, ר' זאב וולף רבינוביץ מחבר שערי תורת ארץ ישראל, מבוא הירושלמי). ויש מי שחידש שהיה ירושלמי אפילו על כל [[טהרות ]] (חומת ירושלים שער ד).
לעומתם מהרי"ן אפשטיין כתב שמעולם לא נכתב ירושלמי על קודשים, והראשונים שכתבו שכן היה - דבריהם אינם בדווקא (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 511. וכן אוצרי ישראל ערך תלמוד דן האם היה ירושלמי על קודשים).
===מסכת נזיקין===
מסכת נזיקין (דהיינו מסכתות [[בבא קמא]], [[בבא מציעא ובבא ]] ו[[בבא בתרא]]) בירושלמי קצרה בסגנונה יותר משאר הירושלמי, ויש לזה כמה הסברים:
א) דרך הירושלמי לקצר בפלפולים, ובנזיקין יש הרבה פלפולים (המידות לחקר ההלכה במבוא ט-ב).
===סדר זרעים===
כמו כן סגנונו של הירושלמי בסדר [[זרעים ]] שונה קצת מסגנונו בשאר הסדרים, ויש מסבירים שלא נשנה בטבריא אלא בישיבות אחרות (חומת ירושלים שער ו).
==לימוד הירושלמי במשך הדורות==
===תקופת האמוראים בבבלה[[אמוראים]] ב[[בבל]]===
מפרשים רבים נחלקו האם אמוראי בבל שסידרו את הבבלי ראו את הירושלמי (יש להעיר שבדורות הראשונים כמעט ולא דנו בשאלה זו, אלא בעיקר בדורות האחרונים):
בדורות האמוראים הראשונים היו חכמי בבל כפופים לחכמי ארץ ישראל. אך בדורות האמוראים האחרונים (הדורות השישי והשביעי לאמוראים, משנת ד'ק"ס [400] והלאה בערך) גברו הגזירות והשמדות בארץ ישראל ובטלו הישיבות ורבים מהחכמים ירדו לבבל, ושלטון ההוראה עבר לבבל. וכך התלמוד הבבלי הלך והשתלט (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 515, חומת ירושלים שער א).
===תקופת הסבוראיםה[[סבוראים]]===
הסבוראים כמעט לא ידעו את הירושלמי ולא הכירוהו (הקדמה מהמו"ל את הירושלמי בהוצאת קראטאשין), אמנם יש מי שהביא ראיות שהם כן ראו את הירושלמי (דורות הראשונים חלק שישי סוף פרק כב).
===תקופת הגאוניםה[[גאונים]]===
רוב הגאונים ביכרו את הבבלי על פני הירושלמי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 558). כך למשל ספר המתיבות, שהוא הספר הראשון מתקופת הגאונים שייסד את ההלכה על שני התלמודים יחד, עשה את הבבלי עיקר ואת הירושלמי טפל (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 517).
יש להעיר שכל הידיעות על הירושלמי עד תחילת תקופת הראשונים (שנת 1000 בערך) מועטות, וחלק מהן הן השערות. ורק מתקופת הראשונים והלאה יש בידינו ידיעות מדויקות (מבוא לתלמוד ירושלמי כת"י ליידן אות א).
===תקופת הראשוניםה[[ראשונים]]===
ככלל, הראשונים חיבבו את הירושלמי והגו בו (הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי פרק ד), אך לא כולם ראו אותו.
ב) '''בצרפת''', לעומת זאת, כמעט שלא ידעו את הירושלמי, וכן לרש"י היה הירושלמי רק לעיתים רחוקות (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 524, חומת ירושלים שער ד, אוצר ישראל ערך תלמוד, כרם יהושע "כלל ויסוד בעניין מחלוקות רש"י ותוס'" עמוד פו, מבוא הירושלמי תחילת פרק ה).
רבים מבעלי התוס' ה[[תוספות]] עסקו בירושלמי, ביניהם רבנו שמשון משאנץ, ר' מאיר, ר"ת, ריב"א ור"י. בעלי התוס' המאוחרים יותר עסקו פחות בירושלמי, ויתכן שהטעם לכך הוא מחסור בספרים לאחר שריפת התלמוד (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 523). אמנם אפילו שתוס' מביאים הרבה מהירושלמי, אעפ"כ היו חסרים להם הרבה מאמרים ממנו (חומת ירושלים שער ד).
ג) '''בארץ ישראל''', בכל הדורות הללו, מאז חיבור הירושלמי ועד תחילת תקופת הראשונים, כל זמן שהיישוב הישן היה קיים בארץ - היה הירושלמי תלמודם העיקרי. אך עם חורבן הארץ בידי נוסעי הצלב בסוף המאה האחת עשרה (בתחילת תקופת הראשונים) גלתה מארץ ישראל התורה, והיישוב החדש שחזר לארץ מאוחר יותר נתלקט מבבל סוריא צרפת וספרד והם באו ותלמודם הבבלי בידם, והירושלמי נשאר בקרן זווית ונשכח (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 521).
ט) כשיש מחלוקת בבלי וירושלמי בדעת רבי יוחנן (שהוא בפשטות מאריה דש"ס ירושלמי), לרוב הדעות פוסקים כבבלי (חיד"א, מכתב לחזקיהו, באר יעקב, מלא הרועים ועוד), אך הלחם משנה (עבודת כוכבים סוף פרק ג) הסתפק בזה (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ב).
===שיטת הרמבה[[רמב]]===
שיטת הרמב"ם לפסוק כירושלמי במקומות רבים, ודנו המפרשים באלו מקומות:
מפרשי הירושלמי האחרונים נכנסו בפרצות דחוקות כדי להתאים את הירושלמי לבבלי (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 597), וקרבן העדה השתדל לעשות זאת יותר מהפני משה (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 525).
אמנם הגרה[[גר]], שהרבה לעסוק בירושלמי, לא נמנע מלפרש שנחלקו, כאשר נראה כך (פרקי מבוא לספרות התלמוד עמוד 530). וכן היפה עיניים פירש בירושלמי פירושים שיוצאים מהם דינים מחודשים נגד הבבלי, גם במקרים שמפרשי הירושלמי פירשו בו פירושים פשוטים שלא מתנגדים לבבלי.
===ספרים אחרים שחולקים על הירושלמי===
א) [[תוספתא ]] נגד הירושלמי - הרמב"ם והרי"ף סומכים על הירושלמי משום שעל התוספתא איננו יודעים אם מתנייא בי רבי חייא ורבי הושעיא, והפר"ח הוסיף טעם שהירושלמי הוא בתרא טפי (יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות ג, שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות א ואות ה), והרש"ך כתב שבמקרה כזה תלוי בשיקול דעת הפוסקים איזה טעם מסתבר (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ה).
ב) [[מדרש רבה ]] נגד הירושלמי, ובבבלי לא מובא הדין - פוסקים כירושלמי (יד מלאכי ח"ב כללי שני התלמודים אות יד, שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ז), אך יהודה יעלה סובר שלא מוכרח לפסוק בזה כירושלמי (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ז).
ג) [[מדרש תנחומא ]] נגד הירושלמי - פוסקים כירושלמי (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ח).
ד) הזוהר ה[[זוהר]] נגד הירושלמי - פוסקים כירושלמי (שדי חמד ח"ט כללי הפוסקים סימן ב אות ט).
==מקור==
רוב הערך הזה ככולו מועתק מהמבוא לספר "אמרי במערבא", הדן בהשוואות בין הבבלי לירושלמי. הזכויות על כך שמורות למחבר הספר 0504102551.
מבוקר
585
edits

Navigation menu