Changes

Jump to navigation Jump to search

ניתוח המת

41 bytes added, 06:13, 30 April 2012
no edit summary
א. הגדרת המושג '''ניתוח המת'''<ref>post-mortem examination או autopsy - מילה מורכבת משתי מילים יווניות: autos - עצמי; opsis - הסתכלות, היינו הסתכלות לעצם הגוף.</ref>, היא פעולת ביתור המבוצעת בגופו של נפטר, כדי ללמוד ולחקור נתונים רפואיים שונים<ref>על המטרות השונות של נתיחת גוויה - ראה להלן ברקע המדעי.</ref>.
הענפים ברפואה העוסקים בנתיחת מתים הם: אנטומיה<ref>מילה המורכבת משתי מילים יווניות: ana, קידומת הציינת מעלה, מטה או הרבה; temnein - לחתוך, היינו לחתוך בכיוונים שונים.</ref>, שהיא הענף ברפואה העוסק בתיאור מבנה הגוף, והיחס בין חלקי הגוף השונים; פתולוגיה<ref>מילה המורכבת משתי מילים יווניות: pathos - מחלה; logos - מילה, תורה, היינו תורת המחלות.</ref>, שהיא הענף ברפואה העוסק בהבנת היווצרות המחלות, בעיקר על בסיס שינויים במבנה חלקי הגוף; כירורגיה<ref>מילה המורכבת משתי מילים יווניות: cheir - יד; ergon - עבודה, היינו מלאכת-יד.</ref>, שהיא הענף ברפואה העוסק בניתוחים; ורפואה משפטית<ref>forensic medicine.</ref>, שהיא הענף ברפואה העוסק בהוכחות רפואיות הנוגעות לבעיות משפטיות, כגון חשד לרצח, או זיהוי גוויות.
@ ==רקע היסטורי==
יוון ורומא העתיקים - ניתוח מתים היה אסור אצל היוונים והרומאים העתיקים מטעמים דתיים. ואמנם אפילו גלינוס, שהיה מגדולי רופאי העולם העתיק, מעולם לא ניתח אדם מת, ורק פעם אחת בימי חייו ראה שלד שלם של אדם באלכסנדריה של מצרים. גלינוס שאב את כל ידיעותיו האנטומיות מניתוח קופים, ומחלקי שלדים של בני אדם שראה על שפת הנהר טיבר. היו אלו שאריות של מתאבדים, שרק אותם השליכו היוונים בלי קבורה על שפת הנהר, ואף אותם אסרו לנתח באותם ימים<ref>וראה עוד בס' הרפואה והיהדות עמ' 163-162, על הידיעות האנטומיות וביתור גוויות אצל היוונים הקדמונים.</ref>.
'''היקף הדיון ההלכתי''' מאז תחילת הדיון ההלכתי בנושא ניתוחי המתים נכתבו מאות תשובות בנידון<ref>סקירה ביבליוגרפית רחבה וממצה על התשובות הנוגעות לשאלת ניתוחי מתים פורסמה על ידי הרב קלמן כהנא לראשונה בחוברת המעין, ז@, טבת תשכ"ז. לאחר מכן נוספו על ידו השלמות בהמעין, ז@, ניסן תשכ"ז; תורה ומדע, ד@, מנחם-אב, תשל"ד, עמ' 92 ואילך; ספר אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 303 ואילך. מאז סקירתו הממצה נוספו עוד תשובות ומאמרים חשובים בנידון.</ref>. כמו כן כמעט כל הבטאונים ההלכתיים בארץ ובעולם הקדישו מקום נרחב לדיונים בין רבני הדור בסוגיה זו<ref>שומר ציון הנאמן, בשנים תרי"ב-תרט"ז (בסקירה הביבליוגרפית של הרב ק. כהנא, אות ג); יגדיל תורה, ניו-יורק, בשנים תרע"ו-תרע"ט (ק. כהנא, שם, אות יא); תל תלפיות, בודפסט, משנים תרפ"ד-תרפ"ה (ק. כהנא, שם, אות טו); שערי ציון, ירושלים, שנים תרפ"ה-תרפ"ז (ק. כהנא, שם, אות טז); הפוסק, תל-אביב, משנת תש"א (ק. כהנא, שם, אות מב); הפרדס, שיקגו, שנת תש"ב (ק. כהנא, שם, אות מג); קול תורה, ירושלים, בשנים תש"ז-תשט"ו (ק. כהנא, שם, אות נ); אור המזרח, ניו-יורק, בשנים תשט"ז-תשל"ג (ק. כהנא, שם, אות סא); נועם, ירושלים, תש"ך-תשל"ח (ק. כהנא, שם, אות סז); הדרום, ניו-יורק, בשנים תשכ"א-תשכ"ח (ק. כהנא, שם, אות עא); סיני, ירושלים, בשנים תשכ"ד, תשל"א (ק. כהנא, שם, אות עד); המעין, ירושלים, בשנים תשכ"ז-תשמ"א (ק. כהנא, שם, אות פב); אסיא, ירושלים, בשנים תש"ל-תשל"ח (ק. כהנא, שם, אות פט). כמו כן נדפסו מאמרים בודדים בנושא זה בבטאונים נוספים.</ref>.
@ ===רקע מדעי===
'''מטרות הנתיחה לאחר המוות''' <ref>ראה ד. ארליך, תורה ומדע, ד:73, תשל"ד; Roberts WC, N Engl J Med 299:332, 1978.</ref>:
בשלהי המאה ה-20 באו מרבית הגוויות הללו מאנשים שציוו את גופם למדע. במחקר שבדק את הסיבות לתרומת גוויות למדע הסתבר כי בנוסף לגישות אלטרואיסטיות היו גם מניעים של רצון להימנע מטקסי קבורה, למנוע בזבוז של החומר הגופני, ולחסוך את הוצאות הקבורה. תרומות הגופות היו למטרות לימוד ולמטרות מחקר<ref>Richardson R and Hurwitz B, Lancet 346:277, 1995.</ref>.
@ ==פרטי דינים===
1. מקורות ראשוניים
'''סוגיות היסוד''' רוב ככל הפוסקים שדנו בנושא של ניתוח המת התייחסו למספר סוגיות המהוות את היסוד לדיון בשאלה זו:
"מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו [[אב]]יו ומת, ועמדו עליו בני המשפחה ה[[משפחה]] וערערו לומר [[קטן ]] היה בשעת [[מיתה ]] (ולפיכך אין ממכרו ממכר), ובאו ושאלו את רבי עקיבא מהו לבודקו (היינו להסתכל עליו, ולבדוק אם יש לו סימני גדלות). אמר להם, אי אתם רשאים לנוולו, ועוד סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה"<ref><makor>ב"ב קנד א;</makor> מס' שמחות ד יב; רמב"ם מכירה כט טז; טושו"ע חו"מ רלה יג. וראה עוד טושו"ע יו"ד שסג ז.</ref>, היינו שהסימנים נושרים<ref>מ"מ שם.</ref>. התלמוד מסיק, שהאיסור הוא דווקא משום שהיתה זו דרישת בני המשפחה, והטעם הוא שהיורשים שה[[ירושה|יורשים]] אינם רשאים לנוולו, כי לא נתנו לו דבר, וגם בתור קרובי המת יש להם חיוב מיוחד שלא לנוולו<ref>תוס' שם קנד ב ד"ה זוזי.</ref>, ויש מי שכתב, שדין איסור הניוול הנוגע לקרובים מתייחס לשבעת הקרובים שחייבים להתאבל על המת, וכן על האלמנה<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קנא.</ref>, אבל אילו הלקוחות היו מערערים, לא היו צריכים לישתוק, אלא לומר "אנו נתנו לו כסף, ולפיכך רשאים אנו לנוולו"<ref>וראה להלן הע' 143 ואילך, באיזה ניוול ובאיזה תנאים מדובר כאן. וראה על סוגיא זו בגשר החיים ח"ב פ"כ.</ref>.
התלמוד דן בשאלה מנין שהולכים אחר הרוב ה[[רוב]] מן התורה, ואחד הניסיונות לפתור שאלה זו הוא מדין רוצח שנהרג על פי בית דין, למרות שיתכן שהנרצח היה טריפה, ואז אין דין מוות לרוצח. "ואם תאמר שבודקים את הנרצח לסימני טריפות, הרי זה ניוול למת, ואם תאמר שכדי להציל את נפשו של הרוצח יש לנוול את הנרצח, שמא במקום סייף היה נקב" (ואם כן הנרצח הוא באמת טריפה, אבל דבר זה לא יכול להתגלות)<ref><makor>בבלי חולין יא ב.</makor> וראה בתוס' שם ד"ה ליחוש (וראה מה שכתב ברש"ש שם, ומקום הנוב"י שציין ושכחו הוא בחיו"ד סי' רי).</ref>. יש שהוכיחו מסוגיא זו, שאיסור ניוול המת בדרך כלל הוא מן התורה<ref>שו"ת השיב משה חאו"ח סי' יג; שו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' פה; שו"ת אמרי שפר סי' פב; הרב מ. שטינברג, נועם, ג, תש"ך, עמ' פז ואילך; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד. וראה בשו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד סי' כח מה שהקשה בסתירת סוגיא זו והסוגיא בב"ב, הע' 99 לעיל. וראה עוד על ההשלכה של סוגיא זו לשאלת ניתוחי מתים בכלל, ולשאלת ניתוחי מתים לצורך רפואה משפטית - שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שמז; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קע; שו"ת אמרי שפר סי' פב. וראה להלן הע' 143 ואילך.</ref>, ומכל מקום במקרה של ספק פיקוח נפש מותר לנוול את המת, כדי להציל את הרוצח ממיתה<ref>ראה בצדדי העניין בשו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי; שו"ת בנין ציון סי' קע-קעא; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שמז-שמח. וראה להלן הע' 298 ואילך.</ref>. ויש מי שכתב, שמסוגיא זו משמע שאדרבה אין לנוול המת כדי להציל רוצח, שהרי גם אם במקום סייף היה נקב, בכל זאת יכלו לנוולו ולבודקו מכל יתר הטריפות, שהן רוב מוחלט לגבי הטריפה של נקב במקום סייף, ואם ימצאו טריפה כלשהי יצילו את הרוצח, אלא כיוון שיש איסור ניוול, לא הותר לנוול את המת אלא אם יש ביטחון וודאי שיצילו את הרוצח, אבל על ספק אין לנוולו<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קנא.</ref>.
"האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאים סכין וקורעין את כריסה, ומוציאין את הוולד"<ref><makor>בבלי ערכין ז א;</makor> רמב"ם שבת ב טו; טושו"ע או"ח של ה.</ref>. יש שהוכיחו מכאן, שבמקום [[פיקוח נפש ]] דוחים איסור ניוול המת, ומותר לנתחו<ref>שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד סי' כח.</ref>, ויש שכתבו שהיינו דווקא כאשר החולה המסוכן נמצא בפנינו<ref>שו"ת מהר"ם שיק סי' שמז שמח; שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חיו"ד סי' יט. ומה שכתב שם עוד, שקריעת הכרס אינו ניוול כל כך, זה תימה.</ref>, ויש שדחו כל ראיה מסוגיא זו, שכן שם המצב הוא כמו לכבודו של המת, כי אומדים את דעתה של האם שהצלת זרעה הוא נוח לה, ועוד שהוולד הוא כאילו נולד כבר, אלא שהדלת נעולה בפניו שלא יכול לצאת, ואם כן יש לאם המתה דין של רודף, אבל במקום שהמת לא עושה כל רע, אין ראיה להתיר ניוולו<ref>שו"ת בנין ציון ח"א סי' קע; נחל אשכול, ח"ב, עמ' 117 אות ה; שו"ת אור המאיר סי' עד; שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' כד. וראה <makor>רא"ש יומא פ"ח סי' יג.</makor></ref>.
"מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא-תעשה, תלמוד לומר<ref name="AB112">דברים כא כג.</ref> 'כי קבור תקברנו', מכאן למלין את מתו שעובר בלא-תעשה; יש אומרים וכו' רמז לקבורה מן התורה מנין, תלמוד לומר<ref name="AB112" /> 'כי קבור תקברנו', מכאן רמז לקבורה מן התורה"<ref><makor>בבלי סנהדרין מו ב.</makor> ובגליון שם מביא את גירסת הילקוט - מנין למלין את מתו שהוא עובר בלא-תעשה, תלמוד לומר (דברים כא כג) לא תלין נבלתו. מנין שעובר אף בעשה, תלמוד לומר כי קבור תקברנו.</ref>.
עניין החניטה - יש מהפוסקים, שדנו בה בקשר עם שאלת ניתוחי המתים, והסיקו שאין ממנה כל ראיה, כי הדרך שבה חנטו את האבות לא היתה בדרך של בזיון<ref>ראה - שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו; משנת אברהם על ס' חסידים, סי' של; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד. וראה באריכות בשיטות החניטה, בדרכי החניטה של האבות, ובפרטי דיני חניטה - בע' חניטה.</ref>.
פילגש בגבעה - מסופר במקרא 'ויבא אל ביתו ויקח את המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל'<ref><makor>שופטים יט כט.</makor> וראה במלבי"ם שם, בעניין הרעיוני.</ref>. לא מצינו בחז"ל ובראשונים שהתייחסו לנתיחה לאחר המוות הזו, אף שבוודאי מדובר במתה ישראלית, ואף שהאיש היה אדם כשר<ref>ראה <makor>בבלי גיטין ו ב.</makor> וראה מה שכתב בנידון בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קנ ד"ה הרביעית.</ref>. ומפוסקי דורנו יש מי שכתב, שמעשה זה היה מותר כדי לעורר את עם ישראל על הנבלה הגדולה שנעשתה, ואינה דומה שמיעה לראיה<ref>שו"ת אגרות משה, שם. וראה להלן בס"ק2 ק 2 מקורות נוספים שעל פיהם דנו הפוסקים בשאלת ניתוחי מתים.</ref>. ===עקרונות ויסודות===
===עקרונות ויסודות===
'''קדושת גוף המת''' אדם מישראל שמת, אינו הופך להיות גוש בשר חסר ערך, אלא גם לאחר מותו יש בגופו קדושה<ref>שו"ת חת"ס ח"ו סי' י.</ref>, ואין הגוף רק נרתיק של קדושה ששימש לנשמה העילאית, אלא שהוא עצמו נתקדש גם בקדושה עצמית<ref>גשר החיים ח"א פ"א ס"א סק"א. וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו, ובשו"ת דעת כהן סי' קצט.</ref>. קדושת גוף האדם דומה לספר תורה<ref><makor>בבלי ברכות יח א.</makor></ref>, והעומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, כמו על ספר תורה שנשרף<ref><makor>בבלי שבת קה ב;</makor> <makor>מו"ק כה א;</makor> טושו"ע יו"ד שמ ה.</ref>, ומטפחת של ספר תורה שבלתה, עושים אותה תכריכים למת<ref><makor>בבלי מגילה כו ב.</makor> וראה בס' הרפואה לאור ההלכה, כרך ב, ח"א פ"א, מקורות שונים לעניין כבוד המת וקדושתו. וראה מאמרו של הגר"י אריאלי תורה שבעל פה, ו, תשכ"ד, עמ' מ ואילך, והנ"ל, נועם, ו, תשכ"ג, עמ' פב ואילך, שמפני קדושתו של מת יהודי חלה עליו גם טומאה חמורה.</ref>. קדושה זו היא מיוחדת לגוף של יהודי, מצד הקדושה המיוחדת של ישראל, שקראם הקב"ה גוי קדוש<ref>שו"ת דעת כהן סי' קצט.</ref>. ולפיכך, יש הסבורים שנתיחת מת יהודי פוגעת בקדושתו<ref>שו"ת דעת כהן שם; הגר"י אריאלי, שם.</ref>.
'''הישארות הנפש, תחיית המתים, וחרדת הדין''' הקשר של הנפש עם הגוף אינו נפסק לחלוטין גם לאחר המיתה<ref>ראה דרשות הר"ן, דרוש שביעי; חי' המהר"ל על ר"ה טז; מעבר יבק, חלק שפ"א פ"ז. וראה עוד באריכות בגשר החיים ח"ג פ"ה, ובמאמרו של הרב נ.ש. שכטר, נועם, ה, תשכ"ב, עמ' קסה ואילך.</ref>, והנפש מצטערת כשרואה שהגוף מתבזה<ref><makor>איוב יד כב</makor> - 'אך בשרו עליו יכאב'; <makor>בבלי שבת יג ב</makor> - "המת מרגיש באיזמל, וקשה רימה למת, כמחט בבשר החי". וראה ס' חסידים סי' תתשסג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסט; שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפד; רמ"א יו"ד שסג ב; חי' המהר"ל שבת שם; תויו"ט אבות ב ז; שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צז; שו"ת חת"ס ח"ו סי' לו. וראה עוד ספורנו <makor>דברים כא כג.</makor> וראה גם בשו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' כג.</ref>. ולפיכך יש הסבורים, שנתיחת מת מהווה כפירה באמונה על הישארות הנפש<ref>שו"ת שערי שמים ח"ב סי' לז; הגר"י אריאלי, שם; שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' כד; תורת הרפואה, עמ' 206.</ref>; ויש מי שכתב, שאין במעשה נתיחת המת, כשהיא מותרת, משום כפירה בהישארות הנפש<ref>שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד סי' כט.</ref>.
כמו כן יש מי שכתב, שאם מבתרים את הגוף המת שלא כדין, יש בכך משום הכחשה באמונה בתחיית ב[[תחיית המתים]]<ref>שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ט.</ref>.
עוד יש מי שכתב, שאם חלק מהמת לא נקבר, הרי זה מעכב את עלית הנשמה השמימה<ref>הרב ג. פלדר, אסיא, א, עמ' 216 - על פי <makor>ויקרא רבה יב ז;</makor> זוהר ר"פ אמור.</ref>.
מפני כבודם של קרובי המת<ref><makor>רש"י סנהדרין מז א</makor> ד"ה כי אמר.</ref>. יש מי שכתב, שאם מלין בשביל כבוד החיים, אין איסור הלנת המת<ref>גליון מהרש"א יו"ד סי' שנז.</ref>; ויש מי שהסתפק בכך<ref>שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז.</ref>.
[[מלך ]] ישראל רשאי להלין ימים רבים אפילו את התלוי<ref><makor>רמב"ם מלכים ג י.</makor> וראה בהג' מהר"ץ חיות, <makor>בבלי יבמות עט א;</makor> שו"ת חת"ס חאו"ח סי' רח.</ref>.
מותר להלין את המת כדי לשלם חוב<ref>רמ"א טושו"ע חו"מ קז ב - ראובן שהיה חייב לשמעון ומת ראובן, יכול שמעון לעכב קבורתו עד שיפרעו לו.</ref>.
'''פגיעה בדיני אנינות ואבלות''' כל זמן שלא הובאו לקבורה כל חלקי המת, יש לחשוש שדין אנינות לא סר מקרוביו החייבים להתאבל עליו, והם באנינות כל ימי חייהם<ref>הרב י. יעקובוביץ, תורה שבעל פה, ו, תשכ"ד, עמ' סא ואילך; הרב י.י. ווכטפויגל, נועם, ה, תשכ"ב, עמ' קס ואילך. וכתב שם, שאין זה כדין אנוס המבואר במג"א סי' תקמח סק"ח שאין הם אוננים, אלא כיוון שהמת ניתן לקבורה, וחל על הקרובים דין אבלות, הרי הם אוננים עד לקבורת כולו.</ref>, ואפילו אם נעשה הניתוח בהסכמת הקרובים<ref>הרב י.י. ווכטפויגל, נועם, שם.</ref>; ויש מי שכתב, שאם מסר גופו מחייו למדע מתוך שאיננו מאמין בתחיית המתים ובעולם הבא, אין מתאבלים עליו כלל, ולא באים לנחם את קרוביו האבלים; ואם ציווה גופו למדע משום שחשב שבכך עושה דבר טוב ומצווה, קרוביו יושבים עליו שבעה, והאבלות מתחילה מאותה שעה שהאבלים מסרוהו לאותו מקום שציווה, ונתייאשו ממנו<ref>נס להתנוסס, סי' ח.</ref>.
===מצבים ותנאים שונים באיסור והיתר נתיחת המת==={{להשלים}}
===ניתוח המת לצורך לימוד רפואה===
'''הסתכלות על נתוחי מתים''' יש מי שאסרו אפילו הסתכלות על נתיחת המת<ref>שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שמד; כל בו על אבלות ח"א סי' ג סי"ב סק"3.</ref>; אכן, רוב הפוסקים התירו לימוד רפואה על ידי הסתכלות בנתיחת המת, בעת שהיא נעשית על ידי אחרים<ref>שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מא; שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' רי-ריג; שו"ת מחנה חיים ח"ב חיו"ד סי' ס; שם ח"ג חיו"ד סי' ס; שו"ת לבושי מרדכי מהדורא תליתאי חאו"ח סי' כט-ל; שו"ת כפי אהרן סי' טו; משנת אברהם על ס' חסידים, עמ' 180; חזו"א יו"ד סי' רח אות ז (אהלות סי' כב סקל"ב); שו"ת הר צבי חיו"ד סי' רעח; שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד סי' כח-כט; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' פד; שו"ת דודאי השדה סי' עו; שו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' יט; רופאים ורפואות בתלמוד, בתוך קוי אור, עמ' סב; שו"ת פורת יוסף ח"א סי' יז; תורת הרפואה, עמ' 225 ואילך (הרב ש. גורן, מאורות, 2, אביב תש"מ, עמ' 5 ואילך). וראה שם שכתב, שבתנאים הלכתיים שמותר לבצע נתיחות מתים, מותר לסטודנטים לרפואה להשתתף בהם, ואז מותר גם לסטודנטים אחרים, כגון סטודנטים לפסיכולוגיה, להסתכל על הנתיחות. וראה לעיל על טעמיהם.</ref>.
@ ===ניתוח המת לצורך בירור סיבת המוות===
'''כללי''' מצב זה מתחלק למספר תת-קבוצות: בירור סיבת המוות כדי להציל חולה מסוכן בפנינו; בירור סיבת המוות לצורך לימוד המחלה עבור חולים עתידיים; בירור סיבת המוות בחשש למחלה מדבקת ולמחלה תורשתית.
ניתוח המת לצורך השתלת איברים - ראה ערך [[השתלת אברים]]
@ ===ניתוח המת לצרכים ממוניים===
'''לצורך סיוע בבירור תביעה ממונית''' אם התביעה היא מצד היורשים, אסור להם בכל מקרה לגרום לניוול המת, שהם חייבים בכבודו ובקבורתו<ref>תוס' <makor>ב"ב קנד ב</makor> ד"ה זוזי; הגהות אשר"י ב"ב פרק מי שמתו סי' לב; רמ"א חו"מ קז ב; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי; שו"ת חות יאיר סי' קלט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד.</ref>. ואם התביעה היא מצד הלקוחות - יש מי שכתב, שמותר להם אפילו לנוולו ממש, כדי לא להפסיד ממון<ref>שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי; וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' פג סק"ב.</ref>; יש מי שכתב, שגם ללקוחות אסור לנוול ממש, ורק ניוול קל מותר משום הפסד ממון<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קנא.</ref>; ויש מי שכתב, שאם יש דרישה לכך מצד הלקוחות לנוול את המת משום שהם עלולים להפסיד ממון, אין היורשים רשאים לעכב את ניוולו של קרובם המת<ref>שו"ת משפטי עוזיאל ח"א חיו"ד סי' כח.</ref>. וכל זה דווקא אם הנפטר גרם להפסד ממון, אבל אם לא היה במעשיו שום דבר שיכול היה להביא להפסד ממון לזולת, גם ללקוחות אסור לנוולו<ref>שו"ת בנין ציון סי' קע; שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קעד; שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חיו"ד סי' יט.</ref>.
'''לצורך הוצאת עזרים מלאכותיים שהושתלו בגופו מחייו''' ראה ערך [[השתלת אברים]]
===ניתוח המת לצרכי רפואה משפטית=== 
'''הוכחת רצח''' כאשר רוצח עומד למשפט, וכדי להביאו לדין ולעונש, או לחילופין כדי לזכותו מאשמת רצח, יש צורך בנתיחת הנרצח לבירור סיבת מותו - יש מי שאסר לנתח את הנרצח, אף אם על פי החוק אפשר להעניש את הרוצח רק לאחר נתיחת הנרצח<ref>שו"ת חמדת צבי ח"ב חיו"ד סי' כ.</ref>; אך רוב הפוסקים מתירים<ref>שו"ת אמרי שפר סי' פב (וכתב שם, שהמונעים זאת שלא כדין הם עושים, ואדרבה צריך לסייע לפקידי הממשלה בזה); שו"ת מאורות נתן חיו"ד סי' עט; הרב נ. אדלר (בעל נתינה לגר, רבה הראשי של לונדון), Oxident (ירחון בפילדלפיה), כרך 14, עמ' 129/37, תשט"ז; הגריא"ה הרצוג, במכתב להנהלת הדסה, פורסם ב'יבנה' ניסן תש"ט (וראה - ק. כהנא, המעין, ז@, טבת תשכ"ז, עמ' 49 ואילך. וראה לעיל ברקע ההיסטורי); גשר החיים ח"ב פכ"ח אות ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד; ליקוטי שיחות, הרמ"מ שניאורסון מליובביטש, ספר ג, כרך ב, שמות תשל"ג, עמ' 327; תורת הרפואה, עמ' 219.</ref>.
יש מי שכתב, שגם מתים חללי מלחמה אין לנתח בכדי לזהות אותם<ref>שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קעח אות א.</ref>.
===ניתוח המת כשהנפטר מחל על כך מחייו===
אדם שמחל ש[[מחילה|מחל]] על בזיונו מחייו, וכגון שאמר שנוח לו להתנוול לתועלת הרפואה, או שמכר את גופו לצורך הלימוד והבירור הרפואי - יש אומרים, שאין איסור ניוול בניתוחו לאחר המוות, כיוון שהוא עצמו אינו מקפיד על בזיונו<ref>שו"ת בנין ציון סי' קע-קעא; שו"ת מחנה חיים ח"ב חיו"ד סי' ס; שו"ת חבלים בנעימים ח"ד חיו"ד סי' סד; שו"ת אמרי שפר סי' פב; נחל אשכול על ספר האשכול ח"ב עמ' 117 ואילך; שו"ת כהנא מסייע כהנא, סי' יא; הגראי"ה הרצוג - ראה לעיל הע' 299 (וראה כתבי הגאון רבי יחיאל יעקב וויינברג זצ"ל, ח"א סי' כב (הובא גם בתחומין, יב, תשנ"א, עמ' 382 ואילך) "וכבר הורה זקן, ראש הרבנים לישראל הגאון מהרי"א הרצוג זצ"ל להתיר", ואף הוא הסכים להלכה זו); הרב מ. שטינברג, נועם, ג, תש"ך, עמ' פז ואילך; כל בו על אבלות ח"א עמ' 43; הגר"י אריאלי, תורה שבעל פה, ו, תשכ"ד, עמ' מ ואילך, והנ"ל, נועם, ו, תשכ"ג, עמ' פב ואילך (וכתב שם, שהוא דווקא אם הסכימו גם בני המשפחה); שו"ת נצר מטעי ח"א סי' לא; תורת הרפואה, עמ' 225 ואילך (הרב ש. גורן, מאורות, 2, אביב תש"מ, עמ' 5 ואילך). וראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שכז ד"ה שלישית, שבמקום שהחיים יודעים שכך מנהגם, ומוחלים על כבודם - שרי.</ref>, ואף מותר לסטודנט לרפואה ללמוד אנטומיה על גופות של אנשים שציוו מחייהם את גופם למדע<ref>הגרא"י אונטרמן, הגר"י אריאלי, והגרא"י וולדינברג, שפסקו לי כן לפני שהתחלתי ללמוד אנטומיה בבית הספר לרפואה בירושלים בשנת תשכ"ז.</ref>; יש מי שכתב, שמועילה מחילת הנפטר מחייו דווקא על מנת ללמוד על מחלתו ולקוברו מיד, אבל אם הכוונה ללמוד עליו אנטומיה, ולהשאירו ימים רבים בלא קבורה, לא מועילה מחילתו<ref>שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' יד.</ref>; יש מי שכתב, שראשו ורובו של המת חייבים לקבור מיד לאחר מותו, ועל כך לא מועילה מחילתו, אבל אם מחל מחייו, מועיל הדבר ללמוד על חלקים ממנו<ref>שו"ת עמוד הימיני סי' לד.</ref>; ויש אומרים, שלא מועילה כלל מחילתו מחייו על ניוולו<ref>שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שמז-שמח; שו"ת דעת כהן סי' קצט; שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חיו"ד סי' יט; שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' כד; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמ; שם, חיו"ד ח"ד סי' נט; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רס אות ג; שו"ת עמוד הימיני סי' לד; הרב ג. פלדר, אסיא, א, תשל"ו, עמ' 216 ואילך. וראה בשו"ת יחוה דעת ח"ג סוסי' פה בהערה אחרונה.</ref>.
ומכל מקום לכתחילה אסור לאדם למכור או לתרום את גופו לצורך לימוד רפואה<ref>שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמ; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' שמט סק"ב3.</ref>.
===מעמד המשפחה=== 
באופן עקרוני אין לאף אחד בעלות על המת, ובוודאי שאין למדינה כל בעלות עליו<ref>ראה הגר"י אריאלי, תורה שבעל פה, ו, תשכ"ד, עמ' מ ואילך, והנ"ל, נועם, ו, תשכ"ג, עמ' פב ואילך, אות יד.</ref>, ואף בני המשפחה והיורשים אין להם בעלות על גוף המת<ref>ראה הגר"י אריאלי שם, על פי הרמב"ם רוצח א ד.</ref>. ולפיכך, במקום שיש איסור לנתח מת, לא מועילה הסכמת המשפחה<ref>הרב י.י. ווכטפויגל, נועם, ה, תשכ"ב, עמ' קסד; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמ; שם, חיו"ד ח"ד סי' נט; הגר"י אריאלי שם.</ref>. אך מאידך יש חובה בכל מקרה לקבל את הסכמת המשפחה לניתוח קרובם המת, ויש כוח בידי בני המשפחה למחות ולהתנגד לנתיחת המת, הן מפני הצדדים האנושיים והרגשיים, והן מפני חיובם בקבורת המת ובמניעת בזיונו, והן מפני בזיונם-הם ופגם המשפחה<ref>שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ט אות כד; הגר"י אריאלי שם - על פי <makor>בבלי סנהדרין מו ב,</makor> וברש"י שם; <makor>רמב"ם אבל יב א;</makor> טושו"ע יו"ד שמח ב, ושסב א - שהאומר אל תקברוני, אין שומעים לו משום בזיון קרוביו; ועל פי <makor>בבלי כתובות פד א;</makor> <makor>ב"ב ג ב;</makor> <makor>בבלי בכורות נב ב;</makor> <makor>רמב"ם מכירה כד יז;</makor> טושו"ע חו"מ ריז ז; שם יו"ד שסו א - שהמוכר קברו וכו', באים בני המשפחה וקוברים אותו בעל כורחו של לוקח משום פגם משפחה.</ref>. ויש מי שכתב, שאף לכל אדם בישראל יש מעמד למחות נגד נתיחת מת שלא כדין, הן משום ערבות, והן משום בזיון כל החיים<ref>הגר"י אריאלי שם - על פי הרמב"ן בתורת האדם, עניין הקבורה, הובאו דבריו בכס"מ אבל יב א; טושו"ע יו"ד שמח ג, ובש"ך שם - שאי קבורה הוא בזיון כל החיים, ולא רק בזיון בני המשפחה. וראה מאמרו של הרב ג. פלדר, אסיא, א, תשל"ו, עמ' 216 ואילך.</ref>; ויש מי שכתב, שבמקום פיקוח נפש אין בני המשפחה יכולים לעכב<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חיו"ד סי' יט.</ref>.
יש מי שכתב, שבכל מקרה שיש צורך לנתיחה לאחר המוות, חובת הרב לשכנע את המשפחה להסכים לכך, אבל במקרי ספק יש להתחשב בדעת המשפחה, ואם הם מסרבים, אין לבצע את הנתיחה, כי מושג "כבוד המת" כולל את דעת המשפחה בנידון<ref>הגרי"ד סולובייציק, הובאו דבריו במאמרו של צ. זינגר, טורי ישורון, גליון ה, תשרי תשכ"ז, עמ' 33.</ref>.
===אישים שונים=== 
'''כללי''' השאלה ביחס לאישים המנויים להלן היא האם חל לגביהם איסור ניוול המת, הנאה מן המת, חיוב קבורה, ובל תלין.
'''תרבית של תאים ממאירים ממת''' יש מי שכתב, שדינם כדין שאר בשר המת, וחלים עליהם כל הכללים והחששות של ניתוח המת<ref>שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' נח.</ref>.
===תנאים שונים בביצוע הנתיחה===
'''אימון על גוויה''' יש מי שכתב, שמותר להתאמן על המת בהכנסת צינור לקנה הנשימה<ref>intubation.</ref>, כדי שיוכל בעתיד להציל חולה שבסכנה, ואין בזה משום איסור הנאה מן המת<ref>הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' שמט סק"ב.</ref>.
@ ===רקע אתי===
'''חשיבות הנתיחה בימינו''' נתיחת מתים מהווה תרומה חשובה לקידמה הרפואית, להרחבת הידע התיאורטי והמעשי, ולחינוך הרפואי. תרומה זו היתה משמעותית בהרבה בעבר, כאשר הידע היה מועט, וכאשר לא היו אמצעי הדמייה משוכללים. כיום, לאחר שכבר נרכש כמעט כל הידע שאפשר להפיק מנתיחות לאחר המוות, ולאור השיכלולים הרבים באמצעי איבחון והוראה, הצטמצמה החשיבות של נתיחת מתים. יחד עם זאת, יש הסבורים, שגם כיום יש חשיבות לנתיחות לאחר המוות על מנת ליצור את השילוב הנחוץ בין פרטי המידע הרבים מתחומי האיבחון השונים, ויש אחריות מוסרית למשפחות, לבתי החולים, ולחברה בכללותה לעודד את הנתיחה לאחר המוות לצורך הקידמה המדעית-רפואית<ref>Pellegrino ED, Arch Pathol Lab Med 120:739, 1996.</ref>.
'''המוסלמים''' התנגדו התנגדות עזה לניתוח מתים, ויש אף רמז לאיסור זה בקוראן<ref>ראה הרפואה והיהדות, עמ' 173.</ref>. למרות זאת נהגו בעבר בבתי חולים של מוסלמים לנתח מתים<ref>ראה בספרו של גרייבר, עמ' טו, הע' 3.</ref>. אכן, בשנים האחרונות אין כמעט נתוחי מתים במדינות מוסלמיות, ואף מוסלמים במדינות אחרית מתנגדים בחריפות לניתוחי מתים<ref>ראה Editorial, Lancet 344:1517, 1994.</ref>.
@ ===רקע משפטי===
'''כללי''' על ההתפתחות של החוק הישראלי ביחס להסדר נתיחת גופות - ראה לעיל ברקע ההיסטורי; על פרטי החוק בישראל הנוגע לנתיחת מתים - ראה בנספח.
'''מעמד הנפטר והמשפחה''' יש מי שהעלה שאלה מהותית על משמעות ההסכמות של הנפטר ו/או בני משפחתו לנתיחה על פי הקביעה המשפטית שכל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו, ולפיכך המת חדל למעשה להיות נושא זכויות לגבי התקופה שלאחר מותו. אי לכך אין תוקף משפטי להוראותיו של אדם בצוואתו הקובעת מה ייעשה בגופו לאחר מותו. מאחר ושליחות מסתיימת מבחינה משפטית במותו של השולח, הרי שגם לשלוחיו של המת, כגון בני משפחתו, אין זכות כזו. כמו כן אין גופו של המת בגדר "עזבון", ולפיכך אין ליורשיו זכות להורות מה ייעשה בגופו של הקרוב המת מכוח היותם יורשיו<ref>ראה - א. כרמי, הרופא החולה והחוק, 1977, עמ' 58-57.</ref>. אכן, למרות הסתייגויות עקרוניות אלו, מחייב החוק לנהוג בגוף המת על פי דרישות הנפטר או בני משפחתו.
===נספח - חוקים ותקנות===
נוסח ההסכם בין הרבנות הראשית לישראל לבין הנהלת הדסה - תש"ז (1947)
# בלי לפגוע בכלליות האמור בפסקה #, שימוש בקרנית של נפטר להשתלה באדם פלוני להצילו מעיוורון, שימוש למניעת ליקוי בראיה או בשמיעה, שימוש בכליה של נפטר, ושימוש ברקמות עור של נפטר להשתלה להציל את חייו של אדם פלוני הם שימושים בחלקי גוייה להצלת חיים<ref>סעיפים 6@ ו-6@ על סעיפי המשנה שלהם מופיעים רק בתיקון משנת 1980.</ref>.
6א. @ השאיר הנפטר בני משפחה, לא תנותח גוייתו לפי סעיף 6 - למעט ניתוח בנסיבות כאמור בסעיף 6@ - אלא אם נתקיימו גם שני אלה:
# הסכים לכך בן זוגו של הנפטר, ובהיעדר בן זוג - ילדיו, ובהיעדר ילדים - הוריו, ובהיעדר הורים - אחיו או אחותו.
# לא התנגד לכך בכתב בן משפחה שבאותה דרגת קירבה של מי שהסכים כאמור, או בן משפחה שבדרגת קרבה שלאחריו בנסיבות המקרה בהתאם לסדר דרגות הקרבה שבפסקה #.
@ התנגד אדם בחייו בכתב שגוייתו תנותח, הרי על אף האמור בסעיף 6 ועל אף כל הסכמה של בן משפחה לפי סעיף-קטן @ - לא יבוצע הניתוח.
@ הסכים אדם שגוייתו תנותח, מותר לנתחה על אף כל התנגדות של בן משפחה.
@ בנסיבות כאמור בסעיף 6@ מותר לנתח את הגוייה זולת אם התנגד האדם בחייו בכתב שגוייתו תנותח, או אם התנגד לכך בכתב בן זוגו, אחד מילדיו או אחד מהוריו.
@ לא השאיר אדם בני משפחה, לא תנותח גוייתו אלא אם הסכים לכך בחיים.
@ הוראות סעיף זה באות להוסיף על האמור בסעיף 6<ref>סעיף 6א על כל סעיפי המשנה שלו מופיע רק בתיקון משנת 1980.</ref>.
ב. המגלה מידע שנמסר לו, אגב מקצועו או מלאכתו, בדבר זהותו של נפטר שחלק מגוויתו הוצא או יוצא ממנה כדי להשתמש בו לרפויו של אדם, ואינו נדרש לגלות מידע זה מכוח הדין, דינו - מאסר ששה חדשים; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מתן הודעה לפי סעיף 6.
@ המגלה המפרסם מידע שנמסר לו, אגב מקצועו או מלאכתו, בדבר זהותו של נפטר שחלק מגוויתו הוצא או יוצא ממנה כדי להשתמש בו לרפויו של אדם, ואינו נדרש לגלות מידע זה מכוח הדיןכאמור בסעיף קטן @, דינו - מאסר ששה חדשים; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מתן הודעה לפי סעיף 6שנה אחת.
@ המפרסם מידע בדבר זהותו של נפטר כאמור על אף האמור בסעיף קטן @, דינו - מאסר שנה אחתלא יהיה בפרסום לפיו משום הפרת חובת הסודיות אם הנפטר הסכים לכך בכתב בחייו או שנתקיים, לעניין הפרסום, האמור בפסקאות # ו# של סעיף 6א@<ref>סעיף 6ב על כל סעיפי המשנה שלו מופיע רק בתיקון משנת 1991.</ref>.
@ על אף האמור בסעיף קטן @ג. הוצאת יילוד מגופה של נפטרת כדי לאפשר לו חיים, לא יהיה בפרסום לפיו משום הפרת חובת הסודיות אם הנפטר הסכים לכך בכתב בחייו או שנתקיים, לעניין הפרסום, האמור בפסקאות # ו# של סעיף 6א@יראו בה ניתוח לענין חוק זה<ref>סעיף 6ב על כל סעיפי המשנה שלו מופיע רק בתיקון משנת 19911980.</ref>.
6ד.בעת מלחמה או בעת פיגוע המוני או בעת תאונה או אסון שגרם למספר רב של נפגעים לא יחולו הוראות סעיף 6א<ref>סעיף 6ד מופיע רק בתיקון משנת 1980.</ref>.
הוצאת יילוד מגופה של נפטרת כדי לאפשר לו חיים, לא יראו בה ניתוח לענין חוק זה<ref>סעיף 6ג מופיע רק בתיקון משנת 1980.</ref>. 6ד. בעת מלחמה או בעת פיגוע המוני או בעת תאונה או אסון שגרם למספר רב של נפגעים לא יחולו הוראות סעיף 6א<ref>סעיף 6ד מופיע רק בתיקון משנת 1980.</ref>. 7. @ המוסר גוייה לבית הספר לרפואה שלא נתמלאו לגביה הוראות סעיף 2, המבתר גוייה שלא ברשות בית הספר לרפואה, או המנתח גוייה שלא לפי הוראות סעיף 6, דינו מאסר שלוש שנים או קנס 1500 לירות או שני העונשים כאחד.
@ העובר על הוראות סעיף 3 או סעיף 5 @, דינו מאסר שנה אחת או קנס 500 לירות או שני העונשים כאחד.
לפי סעיף 298 @ אם היה היועץ המשפטי לממשלה סבור כי המוות אירע שלא במסגרת הצבא או עקב השתייכותו של הנפטר לצבא, רשאי הוא בכל עת עד לגמר החקירה לצוות כי החקירה תיערך על פי חוק חקירת סיבות המוות, תשי"ח-1958.
    =={{הערות שוליים|טורים==  <references />  כן}}
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

Navigation menu