רגע המוות/נספחים: הבדלים בין גרסאות בדף

@ החולה יונשם בעזרת המנשם ב-100% חמצן במשך 10 דקות;

@ החולה ינותק מהמנשם ל-5 דקות ובזמן זה יוזרם חמצן בקצב של 3 ליטר לדקה אל הצנטר שבקנה הנשימה. במשך 5 דקות אלה יוקפד להשגיח על אפשרות הופעת תנועות נשימה כשלהן. אם תופיע תנועת נשימה כשלהיא יופסק המבחן;

@ בדיקת הגזים בדם העורקי בתום תקופת הניתוק חייבת להראות לחץ חלקי של חמצן של 50 מ"מ כספית לפחות;

@ לחץ חלקי של פחמן דו-חמצני בדם בתום תקופה זאת, חייב להיות 60 מ"מ כספית לפחות ובחולה עם מחלת ריאות כרונית או אי-ספיקת לב - 70 מ"מ כספית לפחות;

@ לא יתמלא תנאי ג' - יש לחזור על המבחן כעבור 30 דקות.

@ לא יתמלא תנאי ד' - יש לחזור על המבחן כעבור 30 דקות ולוודא כי אין תנועות נשימה עצמונית אשר הלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני הוא מעל 50 או 70 מ"מ כספית כמפורט לעיל.

@ לא היתה לחולה חרשות לפני הפגיעה;

@ נשללה חבלה בבסיס הגולגולת אצל החולה;

@ הבדיקה מבוצעת בעוצמה של + 15 dB;

@ במצב האידיאלי קיים גל I (שמקורו בעצב השמיעה) ונעדרים יתר גלי גזע המוח (II - V).

@ הצלחת הניתוח אצל המושתל מגיעה לכ-80% של "חיי עולם" - (היוותרות בחיים לפחות שנה אחת אחרי ההשתלה), וכ-70% נשארים בחיים חמש שנים.

@ ניתן כיום לקבוע באופן אמין ובטוח שהפסקת הנשימה של הנפטר היא סופית ובלתי ניתנת לחזרה.

@ הובאו לפנינו עדויות שאף הגר"מ פיינשטיין זצ"ל התיר בזמן האחרון ביצוע השתלת לב בארה"ב, וכן ידוע לנו על רבנים גדולים המייעצים לחולי לב לעבור השתלת לב.

המקובל בעולם הרפואה שקביעה כנ"ל (בסעיף 4) דורשת 5 תנאים:

@ ידיעה ברורה של סיבת הפגיעה.

@ הפסקה מוחלטת של הנשימה הטבעית.

@ הוכחות קליניות מפורטות שאכן גזע המוח הרוס.

@ הוכחות אובייקטיביות על הרס גזע המוח באמצעות בדיקות מדעיות כגון BAER.

@ הוכחה שהפסקת הנשימה המוחלטת ואי-פעילות גזע המוח נשארים בעינם למשך 12 שעות לפחות, תוך כדי טיפול מלא ומקובל.

@ קיום כל התנאים לקביעת מותו של התורם כפי שאמור למעלה.

@ שיתוף נציג הרבנות הראשית לישראל כחבר מלא בצוות הקובע את מותו של התורם.

@ תינתן מראש הסכמה בכתב של התורם או משפחתו למתן תרומת הלב.

@ הקמת ועדת מעקב עליונה מטעם משרד הבריאות בשיתוף עם הרה"ר (review committee) לבדיקת כל מקרי השתלות הלב בישראל.

@ משרד הבריאות יקבע בתקנות ארציות את כל הנהלים הנ"ל.

אם יינתן היתר עפ"י התנאים המפורטים בסעיף 7, אזי תוקם ועדת מעקב של הרבנות הראשית שתפקידה לוודא מילוי מלא של תנאי ההיתר.

נספח מס' 1 - הנוהל לקביעת מוות מוחי שנכתב על ידי הסתדרות מדיצינית הדסה והוועד הרפואי שלו, בתוספת השינויים המתחייבים מהחלטת מועצת הרבנות הראשית בסעיפים 4.3.6 (היינו תוספת הצורך בבדיקת BAER, והגדרת התנאים המדעיים של בדיקה זו) ו-5 (היינו לצוות הקובע את המוות המוחי יש להוסיף נציג רפואי כונן מתוך רשימת המורשים לכך על ידי משרד הבריאות ע"פ החלטת מועצת הרבנות הראשית).

== נספח ד: עמדת מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ==

לאור המבואר בתלמוד<ref>ערכין ז א.</ref>, שאשה מעוברת שמתה מוות טבעי, עוברה תמיד מת לפניה, ולאור הידוע כיום שניתן ליילד עובר חי מאשה מעוברת שנקבע לה מוות מוחי, משמע לכאורה שמוות מוחי איננו מות האדם מבחינה הלכתית<ref>ומה שהגמ' ערכין שם מתירה לחלל שבת באיסור דאורייתא כדי לקרוע את כריסה של המעוברת שמתה בשבת לצורך הצלת עוברה, וכתב שם רש"י דזימנין דאיהי מייתא ברישא - ראה תוס' נידה מד א ד"ה איהו, וראה דיון בנידון במאמרו של א. שטינברג, באסיא, חוב' נג-נד, אלול תשנ"ד, עמ' 11-10.</ref>. אכן, לאור העובדה שנשתנו התנאים הרפואיים בימינו, וקיימים כיום אמצעי החייאה משוכללים, כולל מכשירים להנשמה מלאכותית, עלתה השאלה שמא בזמנינו יתכן שמעוברת שמתה אך מטופלת בתנאי ההחייאה המודרניים תוכל ללדת עובר חי. לצורך זה ביקש הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לבצע ניסוי בכבשה מעוברת, שראשה הותז כשהיא מחוברת למכונת הנשמה וליבה פועם כתיקנו, ולאחר כחצי שעה להוציא מקרבה טלה חי<ref>ראה פירוט הניסוי והשיקולים בביצועו במאמרו של א. שטינברג, באסיא, חוב' נג-נד, אלול תשנ"ד, עמ' 12-11; וראה עוד בנידון - Steinberg A and Hersch M, ''Transplant Proc''

להלן נוסח פסק הההלכה של הגרשז"א זצ"ל<ref>כפי שפורסם על ידי א. שטינברג, חוב' אסיא, נג-נד, תשנ"ד, עמ' 13 ואילך.</ref>:

[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]