Changes

Jump to navigation Jump to search

שלמה בן דוד

16,227 bytes added, 16:36, 9 February 2017
no edit summary
== המלכתו ==
שלמה המלך היה בנו של [[דוד המלך]], בנה ובנה של [[בת שבע]]. דוד המלך הבטיח לאמו שבנה הוא ימלוך תחתיותחתונים.
אדוניה, בן אחר של דוד, מרד בו והמליך את עצמו. באותה שעה באו [[נתן הנביא]] ובת שבע בזה אחר זה אל דוד והתלוננו על כך. בעקבות כך נלקח שלמה למעין הגיחון על פרדה ונמשך שם למלך עוד בימי אביו.
שלמה נצטווה לפני מות דוד לגמול חסד עם האנשים שהיטיבו לאביו ולנקום באויבי אביו (כגון [[יואב]] שהרג שני שר צבאות בישראל, [[שמעי בן גרא]] ועוד), והוא אכן קיים את צוואת דוד אביו.
 
== בניית בית המקדש ==
שלמה נקרא החכם מכל האדם. הוא כתב ספרים ומשלים רבים. ב[[תנ"ך]] נמצאים מספר ספרים המיוחסים לו: [[שיר השירים]], [[קהלת]] ו[[משלי]].
===סוגים שונים של חכמה שנאמר שהיו לשלמה===
* '''עשיית משפט צדק:''' חכמת המשפט לשפוט ביושר<ref>ראה מקורות מפסוקים, בהערה הבאה</ref>.
 
* '''תשוקת החכמה כדי להנהיג נכון:''' שלמה זכה לחכמה, משום שכאשר ה' שאל אותו איזה "מתנה" יתן לו, לפי בקשתו, ויכול היה לבקש כל דבר, כגון עושר, או ניצחון, הוא ביקש חכמה <ref>כמבואר בספר מלכים א פרק ג: (ה) בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְדֹוָד אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ: (ו) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה: (ז) וְעַתָּה יְדֹוָד אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: (ח) וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: (ט) וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: (י) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: (יב) הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: (יג) וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: (יד) וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ:</ref>.
 
* '''הבנה עמוקה של הזולת עד כדי צפיית תגובותיו, וחשיבה המצאתית:''' מיד בתחילת מלכותו, זימן לו ה' משפט שבו באה לידי ביטוי חכמה מיוחדת זו לעמוד על האמת, ולהבחין בין דובר אמת לדובר שקר במשפט שתי הזונות שבאו לפניו, בריבן על הילד החי <ref>כמבואר בספר מלכים א פרק ג: (טז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו: (יז) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת: (יח) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת: (יט) וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו: (כ) וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי: (כא) וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי: (כב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (כג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי: (כד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: (כה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת ואֶת הַחֲצִי לְאֶחָת: (כו) וַתֹּאמֶר הָאִשה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ: (כז) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ: (כח) וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט:</ref>. נראה שיש במעשה זה לפחות שני סוגים של חכמה: א. יכולת "להיכנס לראש" של הנשים ולהבין כיצד תגיב האם האמיתית, וכיצד תגיב האם המתחזה. ב. "חשיבה המצאתית" - המצאה של דרך מקורית "מחוץ לקופסה" לזהות מי אומר אמת, ומי משקר.
 
* '''חכמת המחשה:''' חכמה להמשיל משלים, ולהסביר דברים דקים, לקשור נימה בנימה ולהעלות את הדברים הקשים להבנה, באופן שניתן להבנה<ref>כמבואר בספר מלכים א פרק ה (ט) וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם: (י) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם: (יא) וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב: (יב) וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף: (יג) וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים: (יד) וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ: ועוד, יעויין בעירובין דף כא/ב - אמר רב המנונא מאי דכתיב וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים דרש רבא מאי דכתיב ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם (איזן) [ואיזן] וחקר תיקן משלים הרבה לימד דעת את העם דאגמריה בסימני טעמים ואסברה במאי דדמי ליה (איזן) [ואיזן] וחקר תיקן משלים הרבה אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. ויעויין עוד מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה ח - (ח) ד"א שיר השירים זהו שאמר הכתוב (קהלת יב) ויותר שהיה קהלת חכם אלו אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה ויותר שאמרן שלמה ואילו מדעתו אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמעם ויותר שאמרן ברוח הקודש ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה ואזן דברי תורה וחקר דברי תורה עשה אזנים לתורה ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא רב נחמן תרתין רב נחמן אמר לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח בא פקח א' ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה רב נחמן לישנא חורי לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה ובא פקח א' ונטל את המגל וכסח התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין כך שלמה א"ר יוסי לקופה גדולה מלאה פירות ולא היה לה אזן ולא היתה יכולה להטלטל ובא פקח א' ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל ע"י אזנים כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה א"ר שילא לקיתון גדול שהוא מלא רותחין ולא היה לו אזן להטלטל ובא א' ועשה לו אזן והתחיל להטלטל ע"י אזנו א"ר חנינא לבאר עמוקה מלאה מים והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה בא אדם א' וספק לה חבל בחבל משיחה במשיחה ודלה ממנה ושתה התחילו הכל דולין ושותין כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה דכתיב (משלי א) משלי שלמה בן דוד מלך ישראל ע"י משלותיו של שלמה עמד על ד"ת ורבנן אמרין אל יהי המשל הזה קל בעיניך שע"י המשל הזה אדם יכול לעמוד בד"ת משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה לא ע"י פתילה כאיסר הוא מוצא אותה כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך שע"י המשל אדם עומד על ד"ת תדע לך שהוא כן שהרי שלמה ע"י המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה.</ref>.
 
* '''הבנה:''' הבין בחכמתו רוב הטעמים של כל חוקי התורה<ref>רמב"ם יד החזקה - הלכות תמורה פרק ד אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם כמו שביארנו בסוף מעילה ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה. </ref>.
 
* '''צפיית תגובה של אנשים לא צפויים:''' חכמה להבין גם דעתו של שוטה, ולצפות כיצד יתנהג<ref>על פי מדרש שמובא בספרים, ולא ידוע מקורו. </ref>.
 
* אף ששלמה חכם מכל אדם, מכל מקום מלך המשיח יהיה חכם יותר מאשר שלמה (למרות שנבואתו של המשיח תהיה פחות מנבואת משה רבינו) <ref>רמב"ם יד החזקה - הלכות תשובה פרק ט (ב) ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד '''בעל חכמה יהיה יתר משלמה''' ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד:. וצ"ע ממה שנאמר במלכים ("הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ '''וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ''':".</ref>
 
* בדברי אחרונים מבואר ששלמה היה בקי בכל חכמות שבעולם<ref>ספר חתם סופר על מסכת עבודה זרה דף סה/א בנות מלכים ביקרותיך. פירש"י לכבוד לך, בישראל קמבשר נביא עכ"ל. דהוה סד"א אמלך קאי קמ"ל אכללות אומה קדושה קאי שהם כולם ממלכת כהנים ובני מלכים הם וקרא קאי אתורה ושארי חכמות שהם פלגשים לתורה לרקחות וטבחות. והנה כתיב בשהע"ה ויחכם מכל אדם שהיה בקי בכל חכמות שבעולם וחכמי אומות באו לשמוע חכמתו כדכתיב בקרא והנה העיד על עצמו בספר חכמת שלמה רבתי ומייתי ליה ג"כ רמב"ן בהקדמה על התורה שמימיו לא עיין בספרי חכמי האומות אך מהתורה בעצמה בעוסקו ומעמיק בה מצא כל החכמות ההמה, ע"ש, </ref>
 
*
==שלמה המלך במקורות הארכיאולוגיה==
פרופ' עמיחי מזר].</ref>.
במלאכים במלכים א' ({{מקור|מלכים א ט יט$שם פסוק יט}}) מוזכר: "וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה '''וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים''''". - כלומר מתוך העיירות של שלמה, היו מחסנים, ואוורות רבות לסוסים. בחפירות במגידו, נחשפו מבנים גדולים עם אורוות של סוסים בכמות גדולה. ובחצור, נתגלו בית מחסנים.
לפי הממצאים בחצור מגידו וגזר (בשכבות השייכות לתקופת שלמה), התברר שאחרי שנבנו בימי שלמה, נחרבו תוך זמן קצר (דור אחת או אפי' פחות). לפי חריטה שבמקדש בכרנך שבדרום מצרים, פרעה שישק החריב את חצור ומגידו. גם שבר מצבה של שישק שנתגלה במגידו, מעיד שכבש את העיר. עפ"י ממצאים נוספים, החופרים מייחסים גם החורבן של העיר גזר לפרעה שישק. כך שהחורבן שהתרחש תוך זמן קצר מבניית שלמה, בשלושת העיירות הנ"ל, יש לייחסו לשישק. עובדות אלו מתאימות היטב לנאמר במקרא ({{מקור|מלכים א יד כה$מלכים א פרק יד פסוק כה}}), שמסעו של פרעה שישק להלחם בארץ ישראל, אירע חמש שנים אחר פטירת שלמה המלך<ref>אריה בורשטיין, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/haim-2.htm האם נפרדו דרכי הארכיאולוגיה ומקורות התנ"ך?], באתר דעת.</ref>.

Navigation menu