מילון הראי"ה:נשמת האומה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

כנסת ישראל [ע"ר ב קנח, אג' א עא, שם ב שסה]. רוח התולדה המפורט, המפעם בהסתוריה המפליאה שלנו, במזג דמנו וטבע גופניותנו, וביחוד שתופנו הקוסמי, כלומר תעודת חיינו בכח ההויה בכלליותה, המשתרעת ממעל לכל הגבולים, עד תאות גבעות עולם, שאין כל הזיה שבעולם מוכשרה לסמל צבעיה, ושם חביון הכח ועצם החיים וגבורת האמת המפליאה לעשות, זרוע ד' המנהלת חדת העולמים והלאומים [עפ"י אג' ג יג־יד]. אור אלהים חיים בעולמים כולם [שם קכו]. התורה [א' צד].

נשמת האומה כולה[edit]

מקור החיים הנצחיים [קבצ' א קעה].

ראש הפסגה של נשמת האומה[edit]

המגמה הכללית שהאומה שואפת אליה בעצם הויתה [א"ש ד ו].

נשמת אומתנו הפנימית[edit]

[1]- שם ד' אלהי ישראל, מקור כל הופעת הרוח של חיינו הלאומיים בטהרתם [עפ"י אג' ג קצג].

המאור הפנימי של כללות האומה[edit]

הכח הכמוס האלהי שיש במגמת הוייתה של האומה בעולם, שהוא הסוד של כל ההויה כולה במקור האור האלהי, שהוא נחל עדנים שאין לו סוף, ומקור עדן נצחי לכל נשמת חיים, המהפך את הכל לאור חיים [עפ"י קבצ' א קעה].

הנשמה הלאומית[edit]

ההקשבה הפנימית הישראלית של כל הזמנים והתקופות התולדתיים, כח הקודש, הכח האלהי המנהיג את העולם כולו [שם קסז]. החפץ הגדול והאדיר, המחוכם והנאור, הכולל חיי עולמים כולם, עז וגבורה, שלום וברכה לאדם רב, חפץ החופש העליון והנשגב, המאשר את האנושיות כולה, ומוציאה מן השפלות הבזויה, של שיעבוד האליליות ושל העבדות של הכפירה והחמריות השפלה גם יחד, החופש האלהי הנשא והנעלה המרומם את האדם כולו, בחיי היחיד ובחיי המשפחה, בחיי המדינה והממלכה ובחיי הצבור האנושי בכללו, למעלת החרות והדרור "לעלמא דיובלא עלמא דחירו", המכשירו לחיי שלום, נדבה, גבורה ואהבה גם יחד, עדי־עד, המרכיבו על במותי ארץ, המשכלל את חיי החומר וחיי הרוח גם יחד, המאדיר את חיי הזמן עם חיי הנצח בחוברת הוד גדולה ועז תפארת, ע"י האורה האלהית הטהורה והברורה המאירה בהרחבתה ורוממות תעופתה כל מחשכים. זאת הנשמה הקדושה הגנוזה בטבע וסגולת העם כולו, המוטבעת בסגולת חייו ועצמות הוייתו, המוכרחת לצאת, [[מילון להתעופףולהתעלות|הראי"ה:להתעופף|להתעופף]]ולהתעלות]], להתרחב, להרבות פארות וענפים עד אין סוף, בשכל, בחיים, בסדרי הבית, המשפחה, הממלכה והלאום, בתכונות הנפש לכל גלויי החיים שבהם לכל רחב תנאיהם והיקפיהם [עפ"י ע"ר ב רסג]. נשמת ישראל - שורש התגלות האלהות והרצון של אחדות ההויה בעולם, בהיקף כללותו היותר עליונה [ע"ט יא].

נשמתן של ישראל מצד הפנימיות[edit]

- שורש התורה ופנימיותה [קובץ ח קנז]. מקורה של תורה [א"ק ג קלח]. נשמת ישראל - מגמתה - אחדות כל היקום, בהכרה וברגש, בהלך חיים ובנטיות הנפש האנושית. נטית אחדות העולמים זה עם זה, ע"י משך שטף אור־האלהות, ע"י התאחדות באור האלהי במקורו, עם תשוקת שאיפת כל הטוב הזמני והנצחי האידיאלי [עפ"י ע"ט יא].

הנשמה הישראלית[edit]

הודה[edit]

תפארת העולם ופאר הדר כל עמי התבל [אג' ג מה].

המגמה היסודית של נשמת ישראל[edit]

לחיות חיים אלהיים במובן החברותי, כמו שהחיים הללו הנם מצויים למעלה מן החברה, וכמו שהם נסקרים במשאת נפשם של יחידי סגולה המקודשים [א"ק ב תקסב]. נשמת הכלל - צורת כנס"י. דמות דיוקנו של יעקב [א"ק ב רפט (ע"ט ג)]. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, מלכות. ע"ע שכינה. ע"ע נשמת כנסת ישראל.

הערות שוליים[edit]

  1. נשמת אומתנו הפנימית - שם ד' אלהי ישראל - ויק"ר פר' יא ג "שלחה נערותיה תקרא - אלו ישראל, על גפי מרומי קרת - שהטיסן הקב"ה וקרא אותן אלהות שנאמר אני אמרתי אלהים אתם". במד"ר פר' ה ו "למען שמי אאריך אפי אלו ישראל שייחד הקב"ה שמו עליהם אנכי ה' אלהיך ושיתף שמו בשמם ישראל". ע"ע שפע טל הקדמה בן מאה שנה. אור החיים עה"ת, דברים ד ד"ה גם רמז "שדבקות ישראל הוא בשמות עצמם מתאחדים אור נפשם באור שם הנכבד וכו' והוא מ"ש כי חלק ה' עמו הרי כי חלק א' הם ישראל משם הוי"ה ב"ה". וכן שם שמות כ כ ד"ה אכן. ובנפה"ח, שער א יט "ומה נעמו אמרי חז"ל בירושלמי תענית פ"ב. ר"ל בשם ר"י אמר שיתף הקב"ה שמו בישראל. משל למלך שהיה לו מפתח של פלטרין קטנה וכו' אלא הריני משתף את שמי הגדול בהם. והם ז"ל דברו לענין כלל האומה יחידה. וכו'. שהג' דרגין נר"ן ושרש הנשמה מקור שרשם הוא מהד' אותיות השם הגדול ית"ש".