מיקרופדיה תלמודית:אב, חודש

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - החודש החמישי למנין החדשים.

סיכום תמציתי

השם

בתורה ובנביאים נקרא החודש בשם החודש החמישי.

חז"ל קראו לחודש "אב". נוהגים בכתובות, בשטרות ובאגרות לכתוב חודש מנחם במקום אב, ויש שכותבים שניהם יחד: מנחם אב. בגט כותבים רק אב לחוד, שזהו שמו, ומנחם כותבים רק לשם תקות נחמה, אבל אם כתב מנחם אב ודאי כשר בדיעבד.

מקור השם "אב" הוא בבלי שפירושו אש-חום, כי הוא חל בתקופת חום הקיץ. הסבר אחר הוא שהחודש נקרא אב, כי הוא עתיד להיות אב לכל החודשים.

הקביעות

ראש חודש אב הוא יום אחד: ביום שלשים לתמוז, שהוא אחד באב, כי תמוז לעולם חסר; חודש אב לעולם מלא, בן שלשים יום.

הימים שראש חודש אב יכול לחול בהם: ב' ד' ו' ז'.

דיני החודש
  • בשבת שלפני ראש חודש אב מברכים את החודש כמו בשאר החודשים.
  • על ההפטרות בחודש אב – ראה ערך הפטרות.
  • אין מקדשים את הלבנה לפני תשעה באב, כי שרויים באבל.
  • בתשעה באב אירעו חמש צרות לעם ישראל, ובהם חורבן הבית הראשון והבית השני, ולכן משנכנס אב ממעטים בשמחה, ונוהגים דיני אבלות בכמה דינים. ישראל שיש לו דין עם גוי ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע המזל של חודש זה לישראל.
  • ראש חודש אב יש להתענות בו, לפי שבו מת אהרן בשנת ב'תפח. ויש מפקפקים בדבר, שהרי ראש חודש אסור בתענית.
  • חמשה ימים מחודש אב – ה', ז', י', ט"ו, כ' - היו ימים טובים למשפחות מיוחדות מישראל, ונקראו "זמן עצי כהנים והעם", כי כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם.
  • בשבת שלפני תשעה באב קוראים תמיד פרשת דברים, ומפטירים חזון ישעיהו, ונקראת שבת חזון. היא השבת האחרונה של שלוש הפורעניות.
  • על תשעת הימים מר"ח אב עד תשעה באב, על שבוע שחל בו תשעה באב, על ערב תשעה באב, ועל יום תשעה באב – ראה בערכים בין המצרים, תשעה באב.
  • על חמשה עשר באב – ראה ערכו.
  • יש נוהגים להתחיל מחמשה עשר באב את ארבעים התעניות שמתענים מראש חודש אלול עד יום הכפורים, לפי שאין מתענים בשבתות ובראש חודש, ולכן משלימים אותן מט"ו באב ואילך.
  • מט"ו באב ואילך, שהלילות מתארכים והימים מתקצרים, מתחילים להוסיף מן הלילה על היום ללמוד תורה, ונמשך עד ט"ו באייר. ויש אומרים שמתחילים מט' באב עד חג השבועות.
  • בי"ח בו - ויש גורסים: י"ז, ויש גורסים: י"ט - יש להתענות, שבו כבה נר מערבי בימי אחז. בזמן הזה אינו נוהג, מפני שהלכה שבטלה מגלת תענית.
  • בכ"ד באב גברה יד בית חשמונאי, ובטלו הדין של הצדוקים שהבת תירש עם הבן, ועשו אותו יום טוב. בזמן הזה אינו נוהג, מפני שהלכה שבטלה מגלת תענית.
  • בכ"ט באב הוא גורן למעשר בהמה לשיטת בן עזאי, ואין הלכה כמותו.

השם

בתורה (במדבר לג לח) ובנביאים (מלכים ב כה ח) נקרא החודש בשם החודש החמישי.

חז"ל קראו לחודש אב. נוהגים בכתובות, בשטרות ובאגרות לכתוב חודש מנחם במקום אב (גט פשוט סי' קכו), ויש שכותבים שניהם יחד: מנחם אב (ערוך השלחן אבן העזר קכו טז). אבל בגט כותבים רק אב לחוד, שזהו שמו, ומנחם כותבים רק לשם נחמה (שם). האשכנזים אינם רגילים לכתוב מנחם לחוד, ולכן יש מפקפקים בכשרות הגט אם כתב מנחם בלבד, אבל אם כתב מנחם אב ודאי כשר בדיעבד (שם)[2].

הקביעות

ראש חודש אב הוא יום אחד: ביום שלשים לתמוז, שהוא אחד באב, כי תמוז לעולם חסר; חודש אב לעולם מלא, בן שלשים יום (רמב"ם קידוש החודש ח ד-ה; טור אורח חיים סי' תכז-תכח)[3].

הימים שאפשר לחול בהם ראש חודש אב, בזמן הזה שהקביעות על פי חשבון, הם: ב' ד' ו' ז' (שלחן ערוך או"ח תכח ב).

בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה היו שלוחי בית דין יוצאים למקומות הרחוקים מירושלים להודיע באיזה יום קידשו ראש חודש אב, בשביל שידעו מתי התענית של תשעה באב (משנה ראש השנה יח א). יש אומרים, שאף בזמן שבית המקדש השני היה קיים, היו השלוחים יוצאים על אב, לפי שגם אז התענו בט' באב (פירוש המשניות לרמב"ם שם); ויש חולקים ומוכיחים שבזמן בית שני, כשם שלא התענו בשאר הצומות של החורבן (ראש השנה יח ב), כך לא התענו בט' באב, והשלוחים לא היו יוצאים אז על אב (שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רעא).

דיני החודש

בשבת שלפני ראש חודש אב מברכים את החודש כמו בשאר החודשים (חדושי אנשי שם על המרדכי סוף תענית), וטוב לברכו, כדי לברך את ישראל, שהזמן מוכן לפורענות (חדושי אנשי שם, ועי"ש עוד טעמים), וכן נוהגים במדינות אלו (שער אפרים שער י אות לה)[4].

על ההפטרות בחודש אב – ראה ערך הפטרות.

אין מקדשים את הלבנה קודם תשעה באב (רמ"א או"ח תכו ב), כי שרויים באבל (מגן אברהם שם ס"ק ד).

בתשעה באב אירעו חמש צרות לעם ישראל, ובהם חורבן הבית הראשון והבית השני, ולכן משנכנס אב ממעטים בשמחה (משנה תענית כו ב), ונוהגים אבלות בכמה דינים[5]. ישראל שיש לו דין עם העכו"ם ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע המזל של חודש זה לישראל (תענית כט ב). יש אומרים שכל החודש ישתמט (מגן אברהם סי' תקנא סק"ב), ויש אומרים רק עד אחר ט' באב (קרבן נתנאל תענית שם).

ראש חודש אב יש להתענות בו, לפי שבו מת אהרן בשנת ב'תפח (מגילת תענית פרק אחרון; שו"ע או"ח תקפ ב). ויש מפקפקים בדבר, שהרי ראש חודש אסור בתענית (עי' בית יוסף ומגן אברהם שם).

חמשה ימים מחודש אב – ה', ז', י', ט"ו, כ' - היו ימים טובים למשפחות מיוחדות מישראל, ונקראו "זמן עצי כהנים והעם" (משנה תענית כו א), כי כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה ועמדו אלו והתנדבו משלהם, וכך התנו נביאים שביניהם שאפילו לשכה מלאה עצים יהיו אלו מתנדבים משלהם (נחמיה י לה. תענית כו א, כח א; רמב"ם כלי המקדש ו ט).

בשבת שלפני תשעה באב קוראים תמיד פרשת דברים ומפטירים חזון ישעיהו, ונקראת שבת חזון. היא השבת האחרונה של שלוש הפורעניות[6].

על תשעת הימים מר"ח אב עד תשעה באב, על שבוע שחל בו תשעה באב, על ערב תשעה באב, ועל יום תשעה באב – ראה בערכים בין המצרים, תשעה באב.

על חמשה עשר באב – ראה ערכו.

יש נוהגים להתחיל מחמשה עשר באב את ארבעים התעניות שמתענים מראש חודש אלול עד יום הכפורים[7], לפי שאין מתענים בשבתות ובראש חודש, ולכן משלימים אותן מט"ו באב ואילך (מגן אברהם סי' תקסח ס"ק יז).

מט"ו באב ואילך, שהלילות מתארכים והימים מתקצרים, מתחילים להוסיף מן הלילה על היום ללמוד תורה (בבא בתרא קכא ב, ורשב"ם שם)[8], ונמשך עד ט"ו באייר (מגן אברהם סי' רלח בהקדמה). ויש אומרים שמתחילים מט' באב עד חג השבועות (ב"ח סי' רלח; מגן אברהם שם).

בי"ח בו - ויש גורסים: י"ז, ויש גורסים: י"ט (אליהו רבא תקפ ב; פרי מגדים שם; משנה ברורה שם סק"ו) - יש להתענות, שבו כבה נר מערבי בימי אחז (מגילת תענית פרק אחרון; שו"ע שם).

בכ"ד באב גברה יד בית חשמונאי, ובטלו הדין של הצדוקים שהבת תירש עם הבן, ועשו אותו יום טוב (מגילת תענית פ"ה)[9]. בזמן הזה אינו נוהג, מפני שהלכה שבטלה מגלת תענית (ראש השנה יח ב).

בכ"ט באב הוא גורן - זמן שאסור לו למכור או לשחוט עד שיעשר (רמב"ם בכורות ז ח) - למעשר בהמה לשיטת בן עזאי (בכורות נז ב), ואין הלכה כמותו (רמב"ם שם).

הערות שוליים

  1. א, טור' יח-כא.
  2. מקור השם "אב" הוא בבלי שפירושו אש-חום, כי הוא חל בתקופת חום הקיץ (עי' ב"מ קו ב). וראה בספר בן איש חי, הקדמה לפר' דברים שנה א, שהחודש נקרא אב, כי הוא עתיד להיות אב לכל החודשים.
  3. בשנה של שילוח המרגלים, עיברוהו לחודש תמוז (פסחים עז א), ועשו ראש חודש אב שני ימים (רש"י לעין יעקב תענית כט א. ועי' רש"י פסחים שם).
  4. אמנם דעת התוס' המובאים במרדכי מועד קטן סי' תתקלד ובחידושי אנשי השם תענית שם, שאין מברכים חודש אב.
  5. על פרטי הדינים בענין נישואין, תספורת, כביסה ורחיצה, שמחה ועוד, ועל דיני שבוע שחל בו תשעה באב, ראה ערך בין המצרים.
  6. על ההלכות בשבת זו - ראה ערך בין המצרים.
  7. ראה ערך אלול.
  8. וראה יערות דבש ח"א דרוש ד.
  9. בב"ב קטו ב הגירסא: בכ"ד בטבת, וכ"ה בשאילתות שאילתא קלה.