מיקרופדיה תלמודית:אסורים מצטרפים

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - שני איסורים מצטרפים יחד: א. להשלים לשיעור כדי להתחייב בעונש; ב. לאסור את ההיתר שנתערבו בתוכו

בהשלמת השיעור

הכלל

שני דברים האסורים מחמת שם אחד, מצטרפים זה עם זה להתחייב עליהם העונש האמור בו, שנאמר בבהמות טמאות: טְמֵאִים הֵם (ויקרא יא ח) - מלמד שמצטרפים זה עם זה בשר ובשר, חֵלֶב וחֵלֶב, בשר וחָלָב, בין בחייהם בין במיתתם: שאפילו אכל חצי זית מגמל חי, וחצי זית מחזיר מת, או משאר טמאים, מצטרפים (תורת כהנים שם, ובפירוש הראב"ד שם). וכן כל העופות הטמאים מצטרפים זה לזה בכזית (רמב"ם מאכלות אסורות ד יז).

בנזיר

וכן באיסורי נזיר נאמר: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג (במדבר ו ד), ללמדך שאם אכל כזית מכולם שהוא לוקה את הארבעים (ספרי שם; פסחים מה א: שמצטרפים זה עם זה; רמב"ם נזירות ה ג). ומכאן אתה דן לכל האיסורים שבתורה: ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורם איסור עולם ואין איסורם איסור הנאה ויש היתר לאחר איסורם, הרי הם מצטרפים, שאר איסורים שבתורה שאיסורם איסור עולם ואיסורם איסור הנאה ואין להם היתר לאחר איסורם, דין הוא שיצטרפו זה עם זה בכזית (ספרי שם. וראה רש"י ותוספות קדושין לח א), והיינו כל איסורים שבתורה שהם משם אחד של האיסור, כמו חרצן וענבים ששניהם משום נזירות (מלבי"ם שם; אור שמח מאכלות אסורות טז טו).

בפיגול נותר וטמא

שני מיני קרבנות, כגון עולה וחטאת או אשם וכיוצא, שהם פגול או נותר או טמא (ראה ערכיהם), מצטרפים חצי זית מקרבן זה עם חצי זית מקרבן אחר לחייב האוכלם בכרת משום פגול, או נותר, או טמא (משנה מעילה טו א, ורש"י ותוספות; רמב"ם פסולי המוקדשין יח יא).

ולא עוד אלא אפילו הפיגול והנותר, שבאחד מהם יש פחות מכזית והשני משלימו, מצטרפים זה עם זה, לפי שמלבד האיסור הפרטי שיש לכל אחד מהם, יש בהם גם לאו כללי של לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא (שמות כט לד) - כל שבקודש פסול, בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו, ולכן מצטרפים לחייב מלקות עליהם (מעילה יז ב, וראה שם בתוספות יום טוב ד ד; רמב"ם פסולי המקודשין שם).

יש מהראשונים שסוברים שדוקא למלקות הם מצטרפים, אבל לא לחיוב קרבן (תוספות כריתות יא ב, על פי משנה שם); ויש שאינם מחלקים בכך (רמב"ם פסולי המקודשין שם).

בנבלות

כל הנבלות מצטרפות זו עם זו (משנה מעילה טו ב). כיצד?

  • הלוקח מנבלת השור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול, וקיבץ מן הכל כזית בשר ואכלו - לוקה (רמב"ם מאכלות אסורות ד יז).
  • חצי זית מנבלת בהמה טהורה וחצי זית מן הטרפה, מצטרפים, שהטרפה תחילת נבלה היא (רמב"ם שם. וראה ערך טרפה).
  • חצי זית מבשר נבלה וחצי זית מבשר-מן-החי (ראה ערכו), מצטרפים (רמב"ם שם), ששניהם מלאו אחד הם (ראה ערך בשר מן החי, וראה שם שיש חולקים). זה הכלל: כל שאיסורם בלאו אחד - מצטרפים (רמב"ם שם).

באיסורים חלוקים

איסורים שהם מלאוים מיוחדים, נחלקו בדבר:

  • יש סוברים שאין מצטרפים להשלים השיעור כדי להתחייב במלקות (תורת כהנים[2]; רב ולוי ורב אסי מעילה טז א, וראה שם ברש"י ותוספות).
  • ויש סוברים שכל איסורים שבתורה מצטרפים זה עם זה ללקות עליהם בכזית, שכולם נכללים בלאו אחד: לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה (דברים יד ג) - כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל (ר' מאיר בירושלמי ערלה ב א, ובבלי עבודה זרה סו א, וראה שם ברש"י ותוספות, וראה ירושלמי נזיר ו א)[3].

הלכה ששני איסורים - בין משני מינים בין ממין אחד - אינם מצטרפים למלקות (רמב"ם מאכלות אסורות ד טז). לפיכך:

  • הלוקח מעט חֵלֶב ומעט דם ומעט בשר בהמה טמאה וכיוצא באלו משאר האיסורים, וצירף מן הכל כזית ואכלו - אינו לוקה, ודינו כדין אוכל חצי שעור (רמב"ם שם).
  • וכן אם צירף חצי זית מנבלת בהמה טהורה וחצי זית מבשר בהמה טמאה - אינם מצטרפים (רמב"ם שם יז)[4].
  • וכן בהמה טמאה ועוף טמא או דג טמא, אין בשר שניהם מצטרף, לפי שהם שני שמות, שהרי כל אחד מהם אסור משום לאו בפני עצמו (שם).

בתערובת בהיתר

איסורים משם אחד

איסורים שהם משם אחד שנפלו לתוך היתר ונתערבו, מצטרפים זה עם זה לאסור את כל התערובת, עד שיהיה בהיתר שיעור כדי לבטל את כולם (ראה ערך בטול אסורים).

ולכן התרומה ותרומת-מעשר וחלה ובכורים (ראה ערכיהם), שנפלה סאה אחת מכולם לתוך פחות ממאה סאים חולין (ראה ערך מדומע) - נאסרו כל החולין, לפי שכולם שם אחד של תרומה, שגם החלה והבכורים נקראים תרומה (ראה ערך חלה וערך בכורים), ומצטרפים זה עם זה (ערלה ב א, וירושלמי שם; רמב"ם מאכלות אסורות טו יג, ותרומות טו כא).

בדברים שאין שמותיהם שוים

היה שֵם האיסור אחד, אבל אין שמותיהם של הדברים שנפלו שוים, כגון תבלין של ערלה או של כלאי-הכרם (ראה ערכו) שהיו משלשה שמות, כמו פלפל ארוך ופלפל לבן ופלפל שחור, או שהיו משם אחד אבל משל מינים מיוחדים, כמיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ונקראים בשם אחד "כרפס", נחלקו תנאים:

  • תנא קמא סובר שמצטרפים לאסור את התערובת, אף על פי שבכל אחד מהם לבדו אין כדי ליתן טעם בהיתר (ערלה ב י, לפי פירוש המשניות לרמב"ם שם, ורש"י עבודה זרה סו א ד"ה תבלין). וכן מצטרפים לאסור את התערובת ביבש עד שיהיה בהיתר מאתים כנגד כולם, כדין ערלה וכלאי הכרם שבטלים במאתים (רשב"ם בתוספות עבודה זרה סו א ד"ה תבלין בפירוש "אסורים ומצטרפין"; ר"ש בערלה שם בפירוש השני).
  • ר' שמעון סובר שאינם מצטרפים (משנה ערלה שם).

יש מהראשונים שסוברים שלתנא קמא אף בשלשה איסורים שונים, אם היו התבלין ממין אחד, מצטרפים (רבנו תם בתוספות שבת פט ב, ועבודה זרה סו א; ר"ש ערלה שם; ראב"ד מאכלות אסורות טז טו - ש"שמות" רצונו לומר איסורים).

וכן יש מהראשונים שסוברים שאין ר' שמעון חולק אלא על הצירוף ביבש ביבש, אבל בדרך נתינת טעם בקדרה אף הוא מודה שמצטרפים (תוספות עבודה זרה שם. וראה תוספות חדשים ערלה ב טו, ומשנה אחרונה ערלה שם י, ותפארת ישראל שם).

ונחלקו אמוראים בדעת תנא קמא: אביי סובר שדוקא בטעמם שוה מצטרפים, או שיהיו כולם מיני מתיקה שבאים למתק את הקדרה והרי זה כטעמם שוה; ורבא סובר שאפילו אינם שוים לא בשמם ולא בטעמם מצטרפים, לפי שתנא קמא סובר שכל איסורים שבתורה מצטרפים זה עם זה (עבודה זרה סו א, וראה שם בתוספות ד"ה ורבא, שלדעתם אף רבא סובר כן בתערובת בקדרה).

היו שלשה שמות של דברים ושלשה מינים, נחלקו ראשונים האם אף הם מצטרפים לתנא קמא [לדעת אביי] כשכולם באים למתק את הקדרה (רש"י עבודה זרה שם), או שאינם מצטרפים אלא כשהם שוים או בשם או במין (רמב"ם מאכלות אסורות טז יד וטו וראה שם בלחם משנה, ובפירוש המשניות לרמב"ם ערלה ב י).

הלכה כתנא קמא לדעת אביי (רמב"ם מאכלות אסורות שם).

איסורים משני שמות

איסורים שהם משני שמות, כגון ערלה וכלאי הכרם וכיוצא, שנפלו לתוך היתר ונתערבו, נחלקו תנאים, ושלש דעות בדבר:

  • תנא קמא סובר שהם מצטרפים בין לאסור את הקדרה בנתינת טעם, ובין לאסור ביבש ביבש, עד שיהא שיעור ביטול כנגד שניהם;
  • ר' שמעון סובר שאינם מצטרפים כלל, לא לנתינת טעם ולא ביבש ביבש, וכל שאחד מהם לבדו אינו נותן טעם, או שיש שיעור ביטול כנגדו, התערובת מותרת;
  • ר' אליעזר סובר שמצטרפים לנתינת טעם, ולא ליבש ביבש (ערלה ב א, לפי הר"ש והרע"ב שם)[5].

הלכה כתנא קמא (פירוש המשניות לרמב"ם שם; רמב"ם מאכלות אסורות טו יד).

כשנפלו ונתבטלו בזה אחר זה

במה דברים אמורים כשנפלו שני האיסורים בבת אחת, או בזה אחר זה, אלא שכשנפל האיסור הראשון לא היה בהיתר שיעור ביטול כנגדו, ואחר כך כשנפל האיסור השני, אף על פי שעכשיו יש בהיתר יחד עם האיסור השני שיעור ביטול נגד האיסור הראשון, מכל מקום הרי הוא כנפלו בבת אחת ומצטרף לאיסור הראשון; אבל כשהאיסור הראשון שנפל נתבטל, ואחר כך נפל בו איסור שני, מצטרף האיסור הראשון עם ההיתר לבטל את האיסור השני (ערלה ב ב,ג לפירוש המשניות לרמב"ם והר"ש שם, ורמב"ם מאכלות אסורות טז טז - יט).

ויש אומרים שאפילו אם בשעה שנפל האיסור הראשון לא היה שיעור ביטול כנגדו, מכל מקום מצטרף הוא עם ההיתר לבטל את האיסור השני (שו"ת הרא"ש ב ב, והרע"ב ערלה שם. וראה ערך איסורים מבטלים זה את זה).

הערות שוליים

  1. ב, עמ' קא2 – קד1.
  2. הובא במגיד משנה מאכלות אסורות ד טז, ולפנינו בתורת כהנים אינו.
  3. וראה תוספות שבת פט ב ד"ה אסורין לדעת אביי בעבודה זרה סו א.
  4. וראה ראב"ד בהשגות שם שסובר שנבלות טהורה וטמאה מצטרפות, שגם טמאה אסורה לדעתו משום נבלה, ראה במגיד משנה ולחם משנה שם, אבל בשני לאוין אף הוא מודה שאינם מצטרפים.
  5. וראה פירוש המשניות לרמב"ם ערלה שם בדרך אחרת. וראה בירושלמי (ערלה ב א) שתנא קמא סובר כר' מאיר (ראה לעיל) , שכל איסורים שבתורה מצטרפים שהם בלאו אחד של לא תאכל כל תועבה.