מיקרופדיה תלמודית:גט מעשה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה

הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

גט מעשה

הגדרה[1] - גט אשה, שכפו את הבעל לתתו

מעושה כדין

מי שחייב מן הדין לגרש את אשתו (ראה ערך גרושין) ולא רצה, כופים אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט, והוא גט כשר (משנה ערכין כא א, ורע"ב שם; רמב"ם גירושין ב כ), שגט המעושה[2] בישראל כשר אם היה מעושה כדין, כגון שהיה חייב להוציא ואינו רוצה ((גיטין פח ב, ורש"י שם; טוש"ע קלד ה)[3].

לא אמר רוצה אני - הגט פסול (יבמות קו א).

אף על פי שאין בית דין אלא סמוכים, ואין לנו סמוכים בזמן הזה (ראה ערך בית דין), מכל מקום כופים לגרש מפני שאנו עושים את שליחותם של בית דין הראשונים (גיטין פח ב; רמב"ם גירושין ב כ)[4].

הטעם שמועיל

אף על פי שאין האיש מגרש אלא לרצונו (ראה ערך גרושין: רצון המגרש), מכל מקום הגט כשר, שאגב אונסו גמר ומגרש (תוספות בבא בתרא מח א ד"ה אילימא), ומשום מצוה לשמוע דברי חכמים גמר בלבו לגרשה (בבא בתרא שם).

ויש מהראשונים שהסבירו שמאחר שהוא רוצה לעשות כל המצות ולהתרחק מכל העברות, ויצרו הוא שתקפו, כיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני, כבר גירש לרצונו (רמב"ם גירושין ב כ).

במומר

לפיכך יש מצדדים לומר שמומר שעובר על כל העברות בשאט נפש, ואינו חש לשמוע דברי חכמים, הרי הוא אנוס אם כפוהו (ראה שו"ת מהריט"ץ פג); אבל יש סוברים שמכל מקום כופים גם את המומר מפני שהפקיעו חכמים את הקדושיו (מהרי"ק שורש סג. וראה ערך אפקעינהו רבנן וכו').

כפוהו גויים

כשכפוהו גויים חלוקים האופנים:

  • לחצו אותו ישראל ביד גוי עד שיגרש, הרי זה כשר (רמב"ם ב כ; טוש"ע קלד ט), שאין הנכרי אלא כמקל ורצועה של בית דין של ישראל, ושלוחו של בית דין (רשב"א גיטין פח ב ד"ה גט).
  • ויש מן הראשונים סוברים שאם כפוהו נכרים, אפילו אם אמרו לו עשה מה שישראל אומר לך - הגט פסול (תוספות בבא בתרא מח א ד"ה גט).
  • כפוהו עכו"ם ולא אמרו לו עשה מה שישראל אומר, אף על פי שישראל אמר להם לכופו, הרי זה פסול (טור קלד, בשם רמ"ה); ויש חולקים וסוברים אפילו לא אמר הגוי עשה מה שישראל אומר לך, כיון שישראל אמר להם לכופו, הרי זה כשר (טור שם, בשם הרא"ש; בית שמואל קלד ס"ק טו).
  • אנסוהו נכרים מעצמם, אפילו שהדין נותן שיגרש - הגט פסול (גיטין פח ב; רמב"ם ב כ; טוש"ע קלד ח).

ונחלקו אמוראים אם הגט בטל מדאוריתא או מדרבנן (גיטין שם), ונחלקו ראשונים להלכה: יש פוסקים שבטל מדרבנן (רמב"ם ב כ); ורוב הראשונים פוסקים שמן התורה הגט בטל, אלא שחכמים גזרו שיהא הגט פוסלה מן הכהונה (טור קלד; בית שמואל שם ס"ק י,יג).

  • אנסוהו נכרים מעצמם ואמרו לו עשה מה שישראל אומר לך, והוא מאלה שמן הדין כופים אותם להוציא, אלא שבית דין של ישראל לא ביקשו מהנכרים שיכופו אותו - יש מהאחרונים שכתבו שהרי זה גט פסול (שער המלך ב כ); ויש שכתבו שזה גט כשר, כדין גט מעושה על ידי ישראל, כיון שהנכרים כופים אותו לקיים דין בית דין של ישראל ולא סתם שיגרש (תפארת יעקב לגיטין שם ד"ה עשה).

מעושה שלא כדין

מי שלא היה חייב מן הדין לגרש את אשתו, ואנסוהו ישראל לגרשה - הגט פסול (גיטין פח ב; רמב"ם ב כ; טוש"ע קלד ז), ואפילו שהיו הכופים בית דין כגון שטעו בהוראתם, או שהיו הדיוטות (רמב"ם שם), והגט בטל מן התורה, אלא שחכמים גזרו בו שיהא פוסל לכהונה (גיטין שם; טור שם, ובית שמואל שם ס"ק יג).

ויש מן הראשונים סוברים שמן התורה הרי זה גט, הואיל וישראל אנסוהו, אלא שפסול מדבריהם ויגמור ויגרש (רמב"ם גרושין שם)[5].

אנסוהו נכרים לגרש שלא כדין אינו גט (גיטין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם ח), ואפילו ריח הגט אין בו, ולא נפסלה לכהונה (גיטין שם; טוש"ע שם).

אנסוהו נכרים לגרש שלא כדין, וקיבל מעות בעד זה, נחלקו הפוסקים בדבר: יש סוברים שאין מתן מעות מועיל בגט מעושה, כדרך שמועיל במכירה (ראה ערך אונס (א): אונס במכר ומתנה), ואינו גט (ריטב"א קדושין נ א ד"ה והא; רמ"א קלד ח. וראה פתחי תשובה שם ס"ק טז בשם רוב הפוסקים שדעתם כן)[6]; ויש חולקים וסוברים שכשם שבמכר אגב אונס וקבלת מעות גומר ומקנה, כך בגט אגב אונס וקבלת מעות גומר ומגרש (לבוש קלד י; בית שמואל שם ס"ק יד).

העישוי

הכאה וגזילת ממון

עישוי שנחשב לאונס הוא שחבטוהו והכוהו על כך (ראה משנה גיטין שם), או שאנסוהו בממון, כגון שגזלו ממנו מעותיו, ואינם רוצים להחזיר לו אלא אם כן יגרש את אשתו (ריטב"א קדושין מט ב ד"ה והא); ויש מהראשונים סובר שאונס ממון אינו אונס בגט (רבנו ירוחם נתיב כד סוף חלק א)[7].

הטלת קנס

אפילו שלא גזלו עדיין את ממונו בכדי שיגרש, אלא הטילו עליו קנס על ידי גוים אם לא יגרש את אשתו, הרי זה אונס (מאירי גיטין שם ד"ה עישוי).

  • ואפילו הוא קיבל על עצמו קנס, כל שנתחרט אחר כך וכופים אותו לקיים דבריו מצד הקנס, אונס גמור הוא (שו"ת הרשב"א ד שם; רמ"א קלד ד, בשם יש מחמירים).
  • ויש סוברים שאם קיבל עליו קנסות אם לא יגרש אין זה אונס (בית יוסף בשם הר' מיימון; דעה א ברמ"א שם), ולכן יש מהפוסקים שכתבו שטוב לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס, אבל אם כבר גירש מפני זה – כשר, הואיל ומתחילה לא אנסוהו על כך (רמ"א שם).
  • ויש מהאחרונים מחלקים, שאם קיבל הקנס מעצמו, ואף אחר כך אינו מתחרט - אין זה גט מעושה, ואין לתלות שהוא מגרש מחמת אונס הקנס, אלא מרצונו הוא מגרש, והקנס שעשה מרצונו עשאו כדי לחזק עצמו לגרש; ואם אחר כך התחרט ואינו רוצה לגרש, אלא שמחמת הקנס הוא מגרש, הרי זה גט מעושה (מכתב מאליהו דין ביטול כ; שו"ת משכנות יעקב אבן העזר לח א).

גזלו ממנו מעות

אפילו אם גזלו ממנו מעות סתם, ואינם רוצים להחזיר לו, ואין מזכירים לו שיגרש את אשתו ושבשביל כך גזלו ממנו, אלא שהבעל בעצמו מגרש את אשתו כדי שיחזירו לו, וכן כל אונס שאונסים אותו על דברים אחרים ולא על גרושין, אלא שהוא עצמו כדי להינצל מאותו אונס מגרש את אשתו, הרי זה גט מעושה (שו"ת ר' בצלאל אשכנזי טז); ויש שכתב שכל שהאנס בעצמו לא אמר לו שבשביל שיגרש את אשתו הוא גוזלו - אין זה גט מעושה (תורת גיטין סק"ד).

כפוהו לפריעת כתובה

אבל אם כפו אותו על דברים שהדין נותן לכופו עליהם, כגון פריעת כתובה או שאר חובות, שפריעת בעל חוב מצוה, ומכים אותו עד שתצא נפשו (ראה ערך כפיה), וכדי להינצל מעישוי זה הרי הוא נותן גט לאשתו, ודאי שאינו גט מעושה (תשב"ץ ב סח).

הפחידוהו בהגזמה

אונס הכאות שאמרו, וכן אונס ממון, אפילו שעוד לא היכוהו ולא גזלו ממונו, אלא מפחידים ומאיימים אותו שיכוהו ושיגזלו את ממונו אם לא יגרש את אשתו, כל שנתברר שהבהילוהו והפחידוהו בדבר שאפשר להאנסים לקיים, או שהוא סבור שאפשר להם לקיים, הרי זה גט מעושה (ריטב"א גיטין פח ב ד"ה אמר); ויש סוברים שהפחדה וגיזום אינם אונס (מהרי"ק שורש קפו; רמ"א חושן משפט רה ז).

אונס מחמת שבועה

נשבע הבעל ליתן גט ונתחרט, אלא שמחמת השבועה הוא מגרש:

  • יש אומרים שהוא אונס גמור, והגט פסול (ריטב"א קדושין נ א ד"ה והא).
  • יש סוברים שהוא דומה לאונס, ולפיכך צריך להתיר את השבועה לפני נתינת הגט (ר' פרץ שהובא בטור קנד בסופו; שו"ע קלד ד), אבל בדיעבד אם גירש מכח השבועה - הגט כשר, הואיל ומתחילה לא אנסוהו להישבע ונשבע מעצמו (רמ"א קלד ד); ואם כפוהו מחמת השבועה ליתן גט, קרוב להיות גט מעושה, כיון שלא היה חייב לגרשה מצד הדין אלא מחמת השבועה, וכשכפוהו הרי זה גט מעושה שלא כדין (בית מאיר קלד).
  • יש סוברים שזהו גט מעושה כדין, ובית דין כופים אותו לקיים שבועתו, וגט הניתן בכפייה זו גט הוא, שכל דבר המוטל על האדם לעשותו - כופים אותו לעשות, והמעשה קיים (שו"ת זכרון יהודה, הביאו הבית יוסף קנד בתחילתו).
  • ויש מהראשונים שכתב שנשבע וגירש מחמת השבועה אין זה אנוס כלל, כיון שבידו לשאול על שבועתו, והכל תלוי בו (תשב"ץ ב סח, וראה שם שכתב שאם לא נשאל על שבועתו כופים אותו לגרש ולקיים השבועה).

אונס מחמת קנין סודר

יש שכתבו שהוא הדין אם קיבל קנין סודר להתחייב לגרש צריכים להתיר לו את הקנין כדי שלא יהיה כאנוס (רמ"א קלד ד); ויש חולקים וסוברים שאין הקנין חל כלל, ואין צריך להתיר לו (בית שמואל שם סק"ז).

מחמת יראה ממי שאנסו כבר

מי שאנסוהו ליתן גט, כגון שאסרוהו ואחר כך התירוהו, והמאנס מבקש ממנו לגרש - וגירש, הרי זה גט מעושה, שהרי בידו לחזור ולאנס אותו כבתחילה (מהרי"ק סג).

נסתלק האונס וגירש מעצמו, אם אין ביד האונס לאנסו עוד באותו הזמן כבתחילה, אף על פי שיש לתלות שהוא ירא פן יאנסוהו פעם אחרת, כיון שהסיבה הראשונה כבר הלכה, ותשש כחו של האנס - אין לנו לבטל מעשה הגט שלפנינו, ואין זה אלא כמו דברים שבלב (מהרי"ק שם).

כפו חברו או אביו של הבעל

יש אומרים שאין גט מעושה אלא כשכפו את המגרש עצמו, אבל אם כפו את חברו כדי שהמגרש יתן גט לאשתו, אפילו אם כפו את האב כדי שהבן יגרש, או להיפך, אין זה גט מעושה (תשב"ץ א א; רמ"א קלד ד, בשם יש אומרים); אבל רוב הפוסקים סוברים שאף בכפו את האב או את הבן או אחיו של המגרש, שהוא בכלל גט מעושה, שלא יהא ממונו חמור מחיי קרובו (שו"ת הרשב"ש שלט; בית יוסף קלד; רמ"א שם, בשם יש מחמירין).

הערות שוליים

  1. ה, טורים תרצח-תשז.
  2. היינו שכפוהו בחזקה, ראה תפארת ישראל (למשניות גיטין ט ח) שהוא מלשון וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים (מלאכי ג כא), שענינו מיעוך ודחק, שדחקוהו עד שנתן גט. וראה רש"י (צפניה ג יט) על הכתוב הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת כָּל מְעַנַּיִךְ.
  3. וצריך שיבטל את המודעא (ראה ערכו) שמסר כדי לבטל את הגט (ערכין כא ב; שו"ע שם ה).
  4. וראה ערך בית דין מחלוקת אם שליחות זו היא מדרבנן משום תקנת עגונות והפקעת הקדושין, או מן התורה.
  5. וביארו אחרונים לפי שאפילו אם שלא כדין כפוהו בית דין מכל מקום יש מצוה לשמוע דברי חכמים, כדרך שאמרו בלא תסור, אפילו אם אומרים לך על ימין שהוא שמאל (ראה ערך לא תסור), ולכן הוא גומר ומגרש (לחם משנה שם; מעשה רוקח שם); אבל אם אנסו אחד מישראל, כיון שאין זה בית דין, ואין מצוה לשמוע דבריו - אינו גט, אפילו אם אמר רוצה אני, ועל זה הוא שאמרו שרק משום גזרה שלא יחליפו באונס על פי דין הוא פוסל לכהונה (לחם משנה שם).
  6. ולדעת התורת גיטין (סק"ד) אם מגרש את אשתו רק מחמת ממון שנתנו לו, בלי שום אונס אחר, הרי זה מועיל בגט.
  7. וראה תשב"ץ א א שנסתפק בדבר, וראה פתחי תשובה ס"ק יא. וראה תשב"ץ ב סח-סט מבואר שם דעתו שאונס ממון הוא אונס.