מיקרופדיה תלמודית:גט שכיב מרע

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: לא הייתה אפשרות לשמור את התמונה הממוזערת אל יעדה

הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

גט שכיב מרע

הגדרה[1] - גט, שחולה נותן לאשתו לטובתה, שלא תיזקק ליבום וחליצה[2] כשימות

כשם שאדם מגרש את אשתו מחמת שלא מצאה חן בעיניו, או מחמת שנאה וכיוצא, כאמור בתורה בפרשת גרושין: וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וגו', וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וגו' (דברים כד א - ג. וראה ערך גרושין), כך יכול לגרשה מחמת אהבה, שרוצה בטובתה, כגון שכיב-מרע (ראה ערכו), שפוטר את אשתו בגט, כדי שלא תיזקק ליבום וחליצה כשימות בלא בנים (ראה כתובות ב ב, ורמב"ם גרושין ט כ)[3], שלעיקר הגט אין שום הפרש מחמת איזו סיבה מגרשה, משום שנאה או משום אהבה, ומה שהקפידה תורה שלא יגרש בחינם אינו אלא משום עלבון האשה, ואינו נוגע לעיקר הגט (ערוך השלחן אבן העזר קמה א).

תלייתו במיתת המגרש

שכיב מרע שרצה לגרש באופן שתתגרש רק אם ימות, אך אם לא ימות לא תהיה מגורשת, אינו יכול לומר שרק לכשימות יחול הגט, הואיל ואין גט לאחר מיתה (ראה ערך גרושין), אלא צריך לעשות תנאי בנתינתו שאם מת יחול הגט משעת נתינתו[4].

נוסח התנאי

תיקנו חכמים בגט שכיב מרע שיתנה בלשון זו: "אם לא מתי לא יהיה גט, אם מתי[5] יהא גט, ואם לא מתי לא יהא גט", שכדי שלא יפתח בפורענות יתחיל באם לא מתי, וכדי שיהא תנאי כפול והן קודם ללאו כמשפטי התנאים (ראה ערך תנאי) יאמר אחר כך שוב אם מתי ואם לא מתי, וכדי שיהא תנאי קודם למעשה (ראה ערך הנ"ל) יאמר קודם התנאים אם מתי ואם לא מתי, ואחר כך יהא גט ולא יהא גט, ולא להיפך (גיטין עה ב ורש"י; רמב"ם ט כ; טוש"ע קמה ה).

תנאי זה שתיקנו חכמים יש סוברים שאומרו כשהוא נותן לה את הגט (רש"י גיטין שם ד"ה אתקין; טוש"ע שם), ולא יכתבנו בתוך הגט (מרדכי גיטין תכז); ויש סוברים שאומר לה או שכותב בגט אחר התורף (רמב"ם שם)[6].

תקנת הראשונים לגרשה לגמרי

תיקן אחד מהראשונים ששכיב מרע מגרש לגמרי בלא שום תנאי, כדי להוציא נפשו מכל ספק וגמגום (הגהות סמ"ק קפד; רמ"א קמה ט בשם יש אומרים), שמא יטעה בלשון התנאי (מרדכי גיטין תכא; מהר"ם לובלין קכו), והיה מזקיקם לקבל חרם בתקנות הקהילות לישא זה את זו כשיעמוד מחליו מיד, או לקיים ולהבטיח כן במשכונות (הגהות סמ"ק מרדכי ורמ"א שם)[7].

אבלות במגורשת על תנאי

גירשה על תנאי ומת, אינה צריכה להתאבל עליו (מרדכי גיטין תנד; רמ"א קמה ט), אבל אין איסור בדבר אם רצונה להחמיר על עצמה לבכות עליו ולצאת אחר מיטתו (שו"ת מהר"ם דפוס פראג תתנז; רמ"א קמה ט); ויש אוסרים להתאבל עליו, כדי שלא יוציאו לעז על הגט על תנאי שאין בו ממש, ויבואו להתירה לכהן (שו"ת שבסוף ספר באר שבע סג)[8].

כשעמד מחליו

שכיב מרע שכתב גט לאשתו וגירשה ועמד מחוליו, נחלקו אמוראים: לרב הונא הגט בטל מאליו (גיטין עב ב, ורש"י ד"ה הרי); ולרבה ורבא חכמים גזרו שיתקיים הגט (שם עג א), ואף על פי שמן התורה כשעמד אינו גט והיא אשת איש, הפקיעו חכמים מחמת גזרה זו את הקדושין ממנה (גיטין שם. וראה ערך אפקעינהו רבנן לקידושין מינה בגדר הפקעה זו).

הלכה כרבה ורבא (רי"ף ורא"ש גיטין שם; רמב"ם ט טז; טוש"ע קמה ד).

ונחלקו ראשונים כשאמר בתנאי אם מתי: יש אומרים שאם אמר בתנאי אם מתי, כשעמד מחליו בטל הגט כדין תנאי (רש"י עג א ד"ה לא; רא"ש ור"ן גיטין שם; טוש"ע קמה ד); ויש אומרים שאף כשאמר בתנאי אם מתי הגט בטל (ר"ת בתוספות גיטין עב ב ד"ה אמר).

מהו עמד

עמד שאמרו, פירושו שעמד והלך בלא משענת, ועדיין לא הבריא לגמרי, כמו שהיה קודם חליו, אבל אם הבריא לגמרי, ואחר כך מת, לדברי הכל הגט בטל, כשהתנה מהיום אם מתי (רמב"ן ורשב"א ור"ן גיטין שם; בית יוסף ושו"ע קמה ח).

בכהן

שכיב מרע שגירש לפי תקנת חכמים בתנאי כפול (ראה לעיל: תלייתו במיתת המגרש, תקנת שמואל), ועמד מחליו, מותרת לחזור לו אפילו אם הוא כהן, ואף משום ריח-הגט (ראה ערכו) אין בו (שו"ת הרא"ש מה כג).

תנאי האשה

גירש השכיב מרע בלא תנאי, והאשה אמרה לו שאם יקום מחליו תהיה שלו, אינם אלא פטפוטי דברים לנחמו שלא ידאג, ואם תרצה תינשא לאחר (בבא מציעא סו א)[9].

כשהאשה אינה רוצה לחזור

שכיב מרע שגירש לפי תקנת ראשונים בסתם, בלא שום תנאי, אלא בקבלת חרם ובטחונות במשכונות שאם יבריא ישאו זה את זו שנית (ראה לעיל: תלייתו במיתת המגרש), ואחר כך הבריא והוא רוצה לישא אותה, והיא מתחרטת ואינה רוצה, נחלקו בדבר גדולי הדור: רובם פסקו שהגט קיים (ראה ב"ח קמח, ט"ז קמה ס"ק ו, ערוך השלחן קמה ל, ועוד); ויש שפסקו שהגט בטל (שו"ת מהר"ם לובלין קכב - קכו).

בין נתינה למיתה

באותן הימים שבין נתינת הגט ליד האשה למיתת השכיב מרע נחלקו תנאים:

  • ר' יהודה אומר שהיא כאשת איש לכל דבריה, והבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת, ובעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ויורשה, ואם הוא כהן מיטמא לה, כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שאינה צריכה הימנו גט שני אם מת, שסמוך למיתה חל הגט.
  • ר' מאיר אומר בעילתה תלויה - שאם ימות, יתברר למפרע שהיתה מגורשת בשעת ביאה; ואם לא ימות, יתברר שלא היתה מגורשת וחייב חטאת.
  • ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת.
  • וחכמים אומרים מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות (גיטין עג ב, ורש"י שם. וראה ערך אשת איש).

ונחלקו ראשונים: יש מפרשים שמחלוקת התנאים היא כשאמר הרי זה גיטך מעת שאני בעולם (רש"י שם עג ב, ושם עד א); ויש מפרשים שמחלוקת התנאים היא באומר זה גיטך מהיום אם מתי (תוספות עג ב ד"ה אמר, בשם ר"ח ורבנו "םת; רשב"א ורא"ש ור"ן ומאירי שם).

להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים שהדבר ספק אם מגורשת משעת נתינה, או סמוך למיתתו (רא"ש שם; טור קמח); ויש פוסקים שמגורשת משעת נתינה (רי"ף גיטין שם; רמב"ם ט יט) .

לא תתייחד עמו האשה באותם הימים אלא בפני עדים (משנה גיטין עג א; טור קמח).

בדיקת השכיב מרע

שכיב מרע שמצוה לכתוב גט צריך לדקדק בו שיהיה שפוי בדעתו בשעת כתיבה ובשעת נתינה (תוספות גיטין ע ב ד"ה התם; טוש"ע קכא ד), וכל שכן שצריך לראות אם הוא שפוי בשעה שמצוה לכתוב (חלקת מחוקק קכא סק"ד, ובית שמואל סק"ה), ובשעה שמצוה לחתום (סדר הגט של מהר"ם יג), שהרי אם יימצא שאינו שפוי באחד מהזמנים הללו - הגט בטל (ראה ערך גרושין: רצון המגרש); ויש שכתבו שאף בשעת החתימה צריך שיהיה שפוי (תורת גיטין באורים סק"ג). אבל אין צריך לבדוק אם הוא שפוי בכל משך הזמן שבין כתיבה לנתינה (בית יוסף שם); ויש שכתבו שטוב להיזהר שיהא שפוי משעת הנתינה עד אחר הנתינה (דרכי משה בשם סדר הגט; בית שמואל ס"ק ה)[10].

ויש מהראשונים חולק וסובר שאין צריך כל בדיקה (העיטור א מאמר ז, והביאוהו הטור ובית יוסף שם).

בדיעבד, כשלא בדקו את השכיב מרע, וכתבו הגט על פיו - כשר לדברי הכל (בית יוסף שם; בית שמואל סק"ה)[11].

קולותיו משאר גיטין

אף על פי שאסרו חכמים לגרש בשבת ויום טוב (ראה תוספתא ביצה ד ד. וראה ערך שבות), שכיב מרע שכתב גט לאשתו ולא הספיק ליתנו לה עד שקידש היום, ונתיראו שמא ימות, התירו לגרש בשבת (גיטין עז ב ותוספות שם ד"ה ותיזיל; טוש"ע אורח חיים שלט ד, ושם תקכד ב; שם אבן העזר קלו ז).

אין מדקדקים בגט שכיב מרע בחומרות יתרות (מרדכי גיטין תנד; דרכי משה קמה אות ה).

אף על פי שהבריא שאמר כתבו גט לאשתי, אינם רשאים ליתן לאשתו עד שיאמר להם ליתן לה (ראה ערך שליח להולכה), המסוכן שאמר כתבו, הרי אלו יכתבו ויתנו (גיטין סה ב; רמב"ם גרושין ב יב; טוש"ע קמא טז). מסוכן זה הוא חולה שקפץ עליו החולי במהרה, והכביד עליו חוליו מיד (רמב"ם שם; טוש"ע שם), או שהוא חולה לאחר שלשה ימים (עיטור ח"א מאמר ז; טור שם; ט"ז ס"ק יב, ובית שמואל ס"ק כב. וראה ערך שכיב מרע).

זכיה בגט על ידי שליח

שכיב מרע שנתן גט לאחד, ואמר לו זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תיפול לפני יבם, ומת קודם שיגיע לידה - הרי זו ספק מגורשת (יבמות קיח ב; רמב"ם גרושין ט כא; טוש"ע קמה י). ואף על פי שכל גט חוב הוא לאשה, ואין אדם יכול לזכות לגט בשביל האשה (ראה ערך אין חבין לאדם אלא בפניו: בגט אשה), כאן יש להסתפק אם הדבר זכות היא לאשה שלא תיפול ליבום שהאשה שונאת ליבם, וזכין לאדם שלא בפניו ונעשה כשלוחה לקבלה[12], או שמא היא אוהבת אותו, וחוב הוא לה (יבמות שם).

יש מהאחרונים שכתבו שבזמן הזה שאין נוהגים ביבום כלל, רק בחליצה, ודאי זכות היא לה[13], ודוקא שהתנה אם לא מתי לא יהיה גט וכו', כתנאי של שכיב מרע (ראה לעיל: תלייתו במיתת המגרש), שאם לא כן אין זו זכות כלל, שמא לא ימות מחוליו ויחיה (שו"ת הרדב"ז א עה).

הערות שוליים

  1. ה, טורים תשמב - תשנח.
  2. ראה ערך יבום וערך חליצה.
  3. . וראה שו"ת מהר"ם (לובלין, קכג) תשובת בעל הלבושים שהאריך הרבה מנין לנו ששכיב מרע יכול לגרש מחמת טובת האשה.
  4. ודנו רבות בש"ס (גיטין עב ב) ובפוסקים (רמב"ם גירושין ט, טושו"ע אבן העזר קמה) בנוסחאות התנאים.
  5. ראה רעק"א (שו"ע קמה ה) שדן אם לומר בוי"ו החיבור: ואם מתי, או לא.
  6. וראה במאירי (גיטין עמ' 334) נוסח התנאי כמנהג רוב העולם לכותבו בתוך הגט.
  7. בכהן, שאם יגרש סתם תהיה אסורה לחזור לו כשיעמוד מחליו, מגרש בתנאי של אם לא מתי וכו', וכן כשיש לחוש לטירוף דעת החולה, החושש מפני הרמאים, אם יגרש סתם (רמ"א שם בשם סדר גיטין).
  8. וראה פתחי תשובה (קמה סק"ז) לחלק בין להתאבל לסתם בכייה וכיוצא.
  9. וראה נמוקי יוסף בבא מציעא שם, אם זהו דוקא כשאמרה לו כן אחר כתיבת הגט, אבל אם לפני הכתיבה אמרה כן, אף הוא סמך על כך ועל מנת כן גירש, או שאף אם אמרה כן לפני הכתיבה אין בדבריה כלום, כיון שהגט אינו אלא מדעת הבעל עליו להתנות, ולא שהיא תאמר כן.
  10. וראה בערוך השלחן שם יז שתמה מה שייך זהירות לכתחילה בזה, וכי בידינו הוא שלא תופסק דעת החולה באמצע.
  11. אם נשתתק ולא בדקוהו, ראה ערך אלם.
  12. ראה ערך זכים לאדם שלא בפניו, וערך שליח לקבלה.
  13. ראה ים של שלמה יבמות טו כא, וט"ז קמה ז, ובית מאיר שם, ושו"ת עין יצחק השני נב, ושו"ת שערי דעה א קלו - שמקילים, וראה פתחי תשובה ס"ק ט. וראה שו"ת הרי"ם מגור אבן העזר לז שהאריך להחמיר בדבר. וראה ערך זכין לאדם שלא בפניו, שיש סוברים שאפילו בודאי זכות צריך שיגיע הגט לידה.