מיקרופדיה תלמודית:הדס

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - אחד מארבעת המינים, שמצוה ליטלם בחג הסוכות

מהותו וצורתו

מהותו

כתוב בתורה: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם וגו' וַעֲנַף עֵץ עָבֹת (ויקרא כג מ), ופרשו חכמים שזהו הדס (ספרא אמור יב טז; סוכה לב ב; רמב"ם לולב ז ב)[2].

ובכמה לימודים דרשו חכמים שהוא הדס: מלשון הכתוב עֲנַף עֵץ, דרשו שענפיו חופים את עצו (סוכה שם), דהיינו שכולו ענף, שהעץ מחופה בעלים על ידי שהם עשויים בקליעה שוכבים על אפיהם (רש"י שם ד"ה ענף).

ועוד דרשו: וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, את שענף עציו דומה לקליעה, זה הדס (ספרא שם), דהיינו שקלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת (סוכה שם).

צורתו

ההדס דומה לעין (מדרש רבה ויקרא אמור פרשה ל יד), שהעלה שלו רחב באמצע, ומתקצר בצדו כמו עין (עץ יוסף שם בפירוש א).

ההדס נמנה בין עשרה מיני ארזים (ראש השנה כג א), והוא עץ שאינו ארוך ואינו קצר, אלא בינוני (מגילה יג א).

בהדס מצויים כעין ענבים (ראה סוכה לב ב, ורש"י ד"ה ענביו), שראויים לאכילה (ראה סוכה שם לג ב: שלקטן לאכילה). ומכל מקום נקרא ההדס אילן שאינו עושה פירות (מנחות כז א), לפי שאינם בכלל פירות, ואין מברכים עליהם ברכת הפירות, שההדס הוא אילן סרק (שבלי הלקט השלם קס).

ריחו

ההדס יש בו ריח ואין בו טעם (מדרש רבה ויקרא אמור ל יב); ועומד להריח בו (ראה סוכה לז ב; ברכות מג א-ב).

ויש מצדדים לומר שאף כשאין בו ריח, אינו מעכב (תפארת ישראל חולין ג א בועז סק"א)[3].

שם לווי

הדס שיש לו שם לווי, כגון הדס שקוראים לו בשם "אסא מצראה", דהיינו הדס המצרי, מפני שכאלה גדלים במצרים (משמעות רש"י סוכה לג ב ד"ה אסא בפירוש ב); או שקוראים לו "מצראה" על שם שגדלים על המיצר של שדה (פירוש א ברש"י שם); או על שם שעליו צרים (ר"ח שם) - כשר, שעץ עבות אמרה תורה מכל מקום (סוכה לג א).

עליו גדולים

הדס שעליו גדולים ורחבים, נחלקו בו הפוסקים:

  • יש מהגאונים כתבו שנקרא הדס שוטה ופסול (הלכות גדולות טו הלכות לולב עמ' רו; רי"ץ גיאת א הלכות לולב עמ' קלט, בשמו; המנהיג סוכה עמ' שפה, בשמו).

ולכן יש שכתבו להחמיר שלא ליטול הדס שעליו גדולים יותר מפרק שני של אגודל (הגהות ר"ש מקיידאן לבעל הלכות גדולות שם).

ויש שהסתפק בעלים גדולים כשני צפרנים של אגודל אם הם כשרים (גילוי דעת למהרש"ם לה ס"ק כד).

  • ויש מהראשונים שחולקים על עיקר דין זה, וכתבו שאין הדס שוטה אלא זה שאינו עבות, אבל אם עליו גדולים - כשר (ראה להלן: עבות. המנהיג שם)[4].

החיפוי

רובו או כולו

הדס צריך שיהיו ענפיו חופים את עצו (סוכה לב ב). ונחלקו הפוסקים אם הכוונה לכולו או לרובו:

  • יש שאינם מצריכים אלא שיהיו חופים את רובו (כך הגירסא בירושלמי סוכה ג ב ,ובספר הבהיר קעו, ובתוס' ר"ה כג א ד"ה ערמונים; הרש"ש סוכה יב א; בכורי יעקב תוספת בכורים תרמו סק"ח).

ואין צריך שיהיו ראשו של זה בצד עיקרו של זה, כמו בלולב, שבלולב הלכה למשה מסיני היא שאין זה מין הכשר, ואין למדים מהלכה (ראה ערכים: דברי סופרים; הלכה למשה מסיני), ומצינו עוד דברים שבלולב פסול ובהדס כשר (בכורי יעקב תוספת בכורים שם).

  • ויש סוברים שצריך שיהיו העלים ראשו של זה בצד עוקצו של זה, כדי שיהיו חופים את כולו, כדרך שמצינו בלולב (מור וקציעה סוף סימן תרמו; מחזיק ברכה תרמו ד, בדעת שבלי הלקט).

בדיעבד

לא היו ענפיו חופים את עצו, נחלקו הפוסקים בדינו:

  • יש סוברים שהוא פסול (ספר הבהיר קעו; מור וקציעה סוף סימן תרמו).
  • יש מהראשונים שסוברים שכל עיקר של ענפיו חופים את עצו לא נאמר אלא לסימן בלבד, שיהא מין כזה שדרכו בכך, אבל לא שצריך שיהיה כך (רבנו ירוחם ח ג)[5].
  • ומהאחרונים יש שכתב שנאה ביותר שיהיו עליו חופים את עצו, אבל אינו מעכב, ואף אם הקנים רחוקים זה מזה - כשר (בכורי יעקב תרמו ס"ק יא).

עליו נפרדים

יש מהאחרונים שכתב שהדס שעליו נפרדים ואינם שוכבים על הקנה, אינו נקרא עליו חופים את עצו, ופסול (רש"ש סוכה לב ב).

ואף בזה יש שכתבו שנאה ביותר שיהיו העלים זקופים, אבל אינו מעכב, ואף אם העלים נוטים למטה ואינם חופים את עצו - כשר (בכורי יעקב תרמו ס"ק יא; חזון איש או"ח קמו סק"א; פסקי תשובות תרמו ד).

עבות

הדס שאינו עבות

הדס שאינו עבות - פסול (סוכה לב ב), ופסולו מן התורה (תשב"ץ ב רנב). ונחלקו אמוראים איזהו עבות:

  • רב יהודה אמר שעבות הוא כשעומדים שלשה-שלשה עלים בקן אחד (סוכה לב ב). וקן זה יש מהראשונים מפרשים שמתוך עוקץ אחד יוצאים שלשה עלים (רש"י שם ד"ה תלתא); וראשונים אחרים כתבו שחומרא גדולה היא זו, ואינו מצוי כלל שיצאו מעוקץ אחד, אלא צריך שיצאו שלשה עלים סמוכים זה לזה בעיגול אחד, שאין אחד מהעלים גבוה או נמוך מחברו, אף על פי שכל אחד יוצא מעוקץ מיוחד (תוס' שם ד"ה תלתא; רא"ש סוכה ג ח)[6].

אבל אם היו שני עלים עומדים בשוה, ועלה השלישי למעלה מהם (רמב"ם לולב ז ב; טוש"ע תרמו ג); או שהשלישי יוצא למטה מהשנים ועולה ורוכב על גבי השנים (רש"י סוכה לב ב ד"ה תרי) אין זה עבות, ונקרא הדס שוטה ופסול (סוכה שם).

  • רב כהנא אמר שאפילו הדס שעליו יוצאים שנים-שנים ואחד על גביהם נקרא עבות וכשר (סוכה שם)

הלכה כרב יהודה, והדס שעליו יוצאים שנים ואחד אינו עבות ופסול (רמב"ם לולב ז ב; טוש"ע תרמו ג), ופסלו כל שבעה (תמים דעים לראב"ד רכז; מגן אברהם הקדמה לסי' תרמו).

בשעת הדחק

אפילו בשעת הדחק (תשב"ץ ב רנב; רמ"א אורח חיים תרמו ג), שאין למצוא הדס אחר, אין ליטול הדס שאינו עבות, ואפילו בלא ברכה, כיון שאינו מין הדס הכשר כלל (שו"ע הרב שם ב).

ויש מקומות שאין הדסים כשרים מצויים שם, ונוהגים לברך על הדס שאין יוצאים בו שלשה עלים מקן אחד (ראה שו"ת תרומת הדשן פסקים רנט), וטרחו הפוסקים ללמד עליהם זכות:

  • יש שכתבו שסמכו על הסוברים שבמקום שאין אלא שלשה מינים בלבד יכולים לברך עליהם בשעת הדחק (מהרי"ק שורש מא, ודחה שאין הלכה כן. וראה ערך נטילת לולב); או שסמכו על הסוברים שדוקא אם העלה השלישי הוא למטה מהשנים ורוכב עליהם הוא הדס שוטה, אבל לא כשהוא למעלה מהשנים (מהרי"ק שם).
  • יש שכתבו שסוברים שאם העלים הם שנים על גבי שנים אינם בכלל הדס שוטה, וכאלה הם אותם ההדסים; או שסומכים על רב כהנא שמכשיר אפילו שנים ואחד (רמ"א או"ח תרמו ג).
  • ויש שכתב שמפרשים מה שאמרו בגמרא שהוא הדס שוטה לא לפסול, אלא שאינו מצוה מן המובחר (ט"ז שם סק"ז).

אבל האחרונים מערערים על המנהג וכתבו שאין לו שום יסוד בהלכה (באור הגר"א או"ח תרמו ס"ק ז-ח; חיי אדם קנ א; בכורי יעקב תרמו ס"ק יב; משנה ברורה שם ס"ק טו).

שיעור העבות

הראשונים נחלקו מהו שיעור העבות:

  • יש סוברים שצריך שיהיה עבות במשך כל שיעור אורך ההדס, ואם לאו - פסול (העיטור לולב דף צ טור ב, בשם הגאונים, וחולק עליהם; טור או"ח תרמו, בשם הגאונים; מגיד משנה לולב ז ב, ושם ח ה; ר"ן סוכה לב ב, בשם הרא"ה; כלבו עא, בשם ספר ההשלמה), שאם יש בכל השיעור אפילו קן אחד שאינו עבות - פסול (ר"ן שם, בשם הרמ"ה), שכל מה שאינו עבות הרי זה כמין אחר, וחסר משיעור ההדס (מגיד משנה לולב ז ב).
  • יש מהגאונים שסובר שלכתחילה יהיו כל הקנים בני שלשה עלים, ואם לא נמצא הקנה כולו כך, צריך שיהיו שלשה קנים בראש ההדס בני שלשה, ואם הקנים אינם בראשו אלא באמצעו - יקטום מה שלמעלה מהם עד שיהיו הם בראש (סידור רב סעדיה גאון עמ' רלה).
  • יש סוברים שאפילו אם אין בו אלא פעם אחת שלשה עלים בקן אחד כשר (העיטור לולב דף צ טור ב; ארחות חיים לולב ה; מאירי סוכה לב ב, בשם יש מי שכתב; טור או"ח תרמו, בשם העיטור, והרמב"ם), ובלבד ששלשה עלי העבות יהיו בראש הבד (העיטור שם; מאירי שם, לדעה זו).
  • ויש סוברים שצריך עבות בכל השיעור או ברובו (ראב"ד בהשגות לולב ז ב; ארחות חיים לולב ה, בשמו), שלמצוה לכתחילה צריך שיהיה כולו עבות, ולעיכוב די ברובו (רא"ש סוכה ג י, בשם הראב"ד והסכים לו; מאירי סוכה לב ב, בשם גדולי המפרשים; טוש"ע או"ח תרמו ה).

האחרונים פסקו כדעה האחרונה שבדיעבד מספיק שיהיה עבות ברובו (ראה שו"ע הרב תרמו ג; משנה ברורה שם ס"ק יח, ועוד).

רוב זה הוא רוב משיעור הכשר להדס, שהוא שלשה טפחים (ראה להלן: שיעורו), אבל אין צריך שיהיה רוב מכל אורך ההדס, שאם רוב הקנים של עלים היוצאים בתוך שיעור שלשה טפחים הוא עבות, הרי זה כשר (ב"ח או"ח תרמו; ט"ז שם סק"ז; שו"ע הרב שם ב).

ואף אם היה ההדס ארוך הרבה, והרוב העבות היה מפוזר ולא רצוף, כגון שהיה ההדס ששה טפחים, ובשיעור שני טפחים ומשהו מפוזרים היה עבות - כשר, ואף על פי שרוב ההדס אינו עבות (בכורי יעקב שם ס"ק יד)[7].

ואין צריך שהרוב הזה יהיה בראש ההדס; וכן אם אין שם רוב אין מועיל מה שהמיעוט הוא בראש ההדס להכשירו (מאירי סוכה לב ב)[8].

נשרו העלים

היה ההדס עבות כדינו, ואחר כך נשרו ממנו עלים, נחלקו הראשונים בדינו:

  • יש סוברים שאם נשר מכל שיעורו אפילו עלה אחד - פסול, שצריך שיהיה כולו עבות (ר"ן סוכה לב ב, בשם יש מי שאומר, והוא לשיטת הגאונים לעיל).

וכן לדעת האומרים שעבות די ברובו של שיעור (ראה לעיל דעת הראב"ד ועוד), יש סוברים שאם ברוב הקנים נפלו אפילו עלה אחד מכל קן - פסול (בית יוסף או"ח תרמו, בדעת הרא"ש והראב"ד).

  • ויש סוברים שאפילו לדעת האומרים שכל שיעור ההדס צריך שיהיה עבות, הכוונה היא שצריך שבתחילת גידולו יהא כל השיעור ממין עבות, דהיינו שגדלו בתחילתו שלשה עלים בכל קן, אבל כל שנשרו מקצת עליו שם עבות עליו, ואפילו אם נפל עלה אחד מכל קן וקן, אם נשאר רוב בכל קן וקן, דהיינו שני עלים - כשר (ר"ן סוכה לב ב, בשם הרא"ה).

וכן לדעת האומרים שעבות צריך ברובו של שיעור הדס, אם נפל ברוב זה עלה אחד מכל קן - כשר, שרובו ככולו (רבנו ירוחם ח ג; ב"ח או"ח תרמו; ט"ז שם סק"ח; בכורי יעקב שם ס"ק יג, בדעת הרא"ש; שו"ע הרב שם ד; משנה ברורה תרמו ס"ק יח, בשעת הדחק).

ולא עוד אלא אפילו אם במקצת הקנים נשרו עליהם לגמרי, וברוב הקנים נשתיירו בכל אחד ואחד מהם רוב שיעור עבות, דהיינו שבכל אחד מהם נשר עלה אחד ונשתיירו שני עלים, הרי זה כשר (שו"ע הרב תרמו ד)[9].

אבל אם נשרו שני עלים מקן, ונשתייר אחד פסול, ועל זה שנינו: נפרצו עליו - פסול (סוכה לב ב), דהיינו שנשרו רוב עליו (רבנו ירוחם ח ג).

ולדעת הסוברים שצריך שיהיה עבות ברוב השיעור, אם נשרו שני עלים אפילו מקן אחד שבתוך רוב השיעור, באופן שלא נשתייר רוב עבות - פסול (ב"ח או"ח תרמו; שו"ע הרב שם ד).

אף בשיעור הרוב בנשרו אין משערים ברוב ההדס כולו, אלא ברוב שיעור הכשרו, שהוא שלשה טפחים (ב"ח ושאר אחרונים או"ח תרמו).

בהדס שוטה

במקום שנהגו להכשיר הדס של שני עלים (ראה לעיל, בשם הרמ"א בשו"ע במקומות שנוהגים כך), אם נשר עלה אחד מהם ברוב הקנים של אורך שיעורו, פסול לדברי הכל (ט"ז או"ח תרמו סק"ח; שו"ע הרב שם ז), שהרי ברוב הקנים לא נשתייר בכל קן וקן שני עלים (שו"ע הרב שם).

נחלקו העלים

נשר מקצת מכל עלה ועלה, כתבו ראשונים שאם נשאר רוב כל עלה ועלה - כשר (תמים דעים לראב"ד רכח, והביאו בבכורי יעקב תרמו ס"ק ד).

נפרצו העלים ונעשו בהם שנים ושלשה סדקים, אף שלא נשר מהם כלום – פסול, אם נעשה כך ברוב העלים (העיטור לולב דף צא טור ג; בכורי יעקב תרמו סק"ד).

ויש מהראשונים שכתבו שאם נפרצו העלים ולא נשרו - כשר (תמים דעים רלב; מגן אבות עמ' קלז, לדעת הראב"ד).

נדלדלו העלים

יש שכתבו שאם נדלדלו עלי ההדס והם תלויים למטה - ההדס פסול (חזון איש או"ח קמו ס"ק לה. וראה פסקי תשובות תרמו ב).

יבש

הדר

הדס שאינו הדר פסול. ואף על פי שלא נאמר הדר בתורה אלא באתרוג, הוקשו כל ארבעה המינים זה לזה, לפי שהם כתובים בפסוק אחד (סוכה לא א בלולב, והוא הדין בשאר המינים כמו שכתבו הר"ן והריטב"א שם כט ב; שו"ע הרב תרמה ב), וכולם צריכים להיות נאים ומהודרים בתוארם וגידולם (שו"ע הרב שם).

פסולי הדר בהדס נאמרו ביבש, בקטום ובענביו מרובות מעליו.

יבשו עליו

הדס שיבשו עליו - פסול (סוכה לב ב; רמב"ם לולב ח א; טוש"ע או"ח תרמו ו), לפי שאינו הדר (רש"י סוכה לג א ד"ה ובראש; ריטב"א ור"ן סוכה כט ב; שו"ע הרב תרמו ח).

היה כמוש ולא גמר להתייבש - כשר (סוכה לא א; רמב"ם שם).

יבשה שדרתו של עץ ההדס, נחלקו האחרונים אם אף הוא בכלל פסול יבש (ראה פרי מגדים או"ח תרמו אשל אברהם סק"ח שמצדד לפסול אף כשעליו ירוקים; ובבכורי יעקב שם ס"ק טו, מכשיר).

שיעור היבשות

בשיעור היבשות, נחלקו הראשונים:

  • יש סוברים שצריך שיהיה יבש עד שיהא נפרך בצפורן (תוס' סוכה כט ב ד"ה לולב; רא"ש סוכה ג א, בפירוש הראשון; מגן אבות להמאירי עמ' קמא; טור או"ח תרמו).

ולשיטה זו יש מהראשונים שנתנו סימן לדבר שאם כשכופל את העלה הוא נשבר מצד כפילתו נקרא יבש (מגן אבות שם).

  • יש סוברים שאין פריכה אלא באוכלים, אלא משיצאו מכלל כמושים ועברה הלחלוחית נקרא יבש (רא"ש סוכה ג א, בשם בעל המאור).
  • ויש מכשירים בנפרך בצפורן אם העלים עדיין ירוקים, ואינם נקראים יבשים אלא כשילבינו פניהם (תמים דעים לראב"ד רלב; רא"ש וטור שם, בשם הראב"ד; ר"ן סוכה כט ב; שו"ע או"ח תרמו ז), לפי שקודם שהלבינו פניהם אם ישרה אותם יום או יומים במים, יחזרו לכמות שהיו במשמושם ובמראיהם ועדיין לחים הם, אבל לאחר שהלבינו אף אם ישרה אותם כמה ימים לא יחזרו למראיהם והם יבשים (תמים דעים שם; רא"ש וטור שם; שו"ע הרב תרמו ח).

ולדעה זו הולכים אחר הסימן של הלבנת פניהם בין להקל ובין להחמיר, שאם הלבינו - פסול אף שלא נפרכים בצפורן, כי מאחר שהאויר שולט בהם הם יבשים, אף שעוד לא הגיעו לכלל נפרך בצפורן (תמים דעים רלב).

והאחרונים כתבו שאין הלבינו פסול אלא אחר שנפרכים בצפורן (מגן אברהם תרמו סק"ו, בשם משאת בנימין; שו"ע הרב תרמו ח)[10].

בשעת הדחק

אף על פי שהתירו ליטול לולב היבש בשעת הדחק (ראה ערך לולב), בהדס נחלקו הראשונים:

  • יש סוברים שלא התירו ליטול הדס יבש אף בשעת הדחק (רמב"ם ח א). ויש שהסבירו הטעם לפי שבלולב אין היובש ניכר כל כך, שאף הלחים יש בהם לבנים, ואין הירקרקות מצויה בהם, מה שאין כן בהדס שהיובש ניכר בו הרבה (מאירי סוכה ל ב).
  • ויש מקילים אף בהדס יבש לברך עליו בשעת הדחק (ריטב"א סוכה לא ב; מרדכי סוכה רמז תשנ, בשם הרא"מ; רמ"א או"ח תרמט ו), שאין הדר מפורש בו כמו באתרוג (ריטב"א שם; באור הגר"א שם ס"ק לו).

ולא נקראת שעת הדחק אלא אם כן אין בכל העיר הדס כשר (בכורי יעקב תרמט ס"ק לו; משנה ברורה שם ס"ק נב).

ויש מקומות שנהגו לברך על הדס יבש אף כשיש אחרים לחים בעיר, מפני שגם הלחים שם אינם לחים גמורים ויש בהם מיעוט ליחות, והלחים והיבשים כמעט שדומים (שו"ע הרב תרמט כד. וראה משנה ברורה שם ס"ק נח).

יבש ראשו

אם יבשו שלשה העלים שבראש ההדס (ב"ח או"ח תרמו ה; הגהות רבי עקיבא איגר שם למגן אברהם סק"ה), נחלקו הראשונים אם ההדס פסול:

  • יש מהראשונים שפוסלים את ההדס (ר"ן וריטב"א סוכה לג א).
  • ויש מהראשונים שמכשירים יבשו עלים שבראשו מפני שאם היה רוצה היה נוטל אותם העלים, שנקטמו העלים שבראשו אין ההדס פסול (תמים דעים לראב"ד רלב).

להלכה יש מהאחרונים שמחמיר שלא לברך עליו אפילו במקום שאין אחר (ב"ח או"ח תרמו ה); אבל רוב האחרונים מקילים כשאין אחר (ראה באור הלכה תרמו י ד"ה במקום); ויש מצריכים להסיר העלים העליונים, ויהיה כשר לכתחילה (בכורי יעקב תרמו ס"ק כ).

יבש העץ שבראשו

יבש העץ שבראשו, הדבר תלוי במחלוקת בנקטם ראש עצו (ראה להלן. ראה תמים דעים רלב; בכורי יעקב תרמו ס"ק כ).

קטום

הדין

הדס הקטום, נחלקו תנאים בדינו:

ר' ישמעאל סובר שהוא פסול; ור' טרפון מכשיר אפילו היו שלשתם קטומים (סוכה לד ב).

הלכה כר' טרפון שהדס קטום כשר (סוכה שם; רי"ף שם; רא"ש סוכה ג יד; רמב"ם לולב ח ה; טוש"ע או"ח תרמו א).

מהו קטום

הראשונים נחלקו מהו הדס קטום שנחלקו בו התנאים:

  • יש מהראשונים שמפרשים שהוא נקטם ראש עצו, והוא כשר (רי"ף סוכה לד ב; רא"ש סוכה ג יד; רמב"ם לולב ח ה; טוש"ע או"ח תרמו י).
  • ויש חולקים וסוברים שקטום זה שנחלקו בו התנאים, ושנפסקה הלכה שכשר, אינו נקטם ראשו, שזה פסול הוא לדברי הכל (הראב"ד בהשגות לולב ח ה; בעל המאור סוכה לג א; ר"ן שם; מאירי סוכה לג ב; דעה ב בשו"ע שם), והדס קטום הוא שקטם ענף של ההדס מכאן וענף מכאן, ונחשבים כשני הדסים, אבל לא קטם את כולו מן הקרקע, באופן שהגזע שלם עם ענפיו, ואינו הדר; והדס שאינו קטום הוא שהגזע כולו שלם עם ענפיו, וזהו הדרו, ור' טרפון סובר שאפילו הפארות לבד בלי הגזע השלם הן הדר (בעל המאור שם, בשם יש מפרשים; מאירי סוכה שם).

וכן הגזע בלבד כשנחתכו בדיו, ולא נשאר אלא גוף הגזע ביושר בלא שום בד סביבותיו - כשר (מאירי סוכה לג א, בדעת גדולי המפרשים, והוא הראב"ד, והסכים לו).

  • ויש מפרשים לדעה זו, שדרך עצי הדס שיוצאים מצדיהם בדים, והם מפסיקים בקני הדס שלא יהיו שלשה בקן אחד, ומצריך לקטום אותם משם, ולאחר שקוטם אותם נקראים הבדים קטומים, ור' ישמעאל סובר שהפסק הוא זה ואינו הדר, ור' טרפון סובר שאין זה הפסק והדר הוא (ר"ן סוכה לד ב, בשם הראב"ד ורז"ה).

ההלכה

למעשה טוב להחמיר בנקטם ראשו במקום שאפשר באחר (רמ"א או"ח תרמו י); וכשאי אפשר למצוא אחר - מותר לברך עליו, כדעה ראשונה (שו"ע הרב שם יא). ולא נקרא נקטם ראשו, אלא כשנקטם העץ שבראשו (תמים דעים לראב"ד רלא; ר"ן סוכה לב ב; מגן אבות להמאירי עמ' רלג; רמ"א שם), אבל אם נקטמו העלים העליונים בלבד - כשר לדברי הכל (בכורי יעקב שם ס"ק כב; משנה ברורה ס"ק לה).

ויש מהראשונים שסוברים שאף בקטימת העלים שבראשו - פסול (מגן אבות שם, בשם יש מפרשים, ובמאירי סוכה לב א. וראה פסקי תשובות תרמו ז)[11].

לדעת המפרשים שקטום הוא נקטם ראשו, אין צריך כלל לקטום הבדים היוצאים בין העלים, ולכן נהגו שלא להקפיד על אותם הבדים (קרבן נתנאל סוכה ג יד אות ש).

ויש שכתבו שלדברי הכל צריך לקטום אותם, אם הם מפסיקים בקני ההדס בין עלה לחברו (מחצית השקל הקדמה לסימן תרמו; חיי אדם קנ ח)[12].

ענפים היוצאים בין קן לקן, אין צריך לקטום לדברי הכל (מחצית השקל שם; פסקי תשובות תרמו ט)[13].

עלתה בו תמרה

נקטם ראשו, ועלתה בו תמרה, שהיא כמין פרי ירוק, הנמצא לפעמים דבוק גם עלי ערבה (רש"י סוכה לג א ד"ה ועלתה. ובמאירי שם כתב שהיא בליטה הנעשית בראש העלה לפעמים בהדס); או ציץ קודם שהוא פתוח שדומה לתמרה (ערוך ערך תמר ב) - כשר ההדס, אף לדעת הפוסלים נקטם ראשו (סוכה שם)[14].

ענביו

אדומות וירוקות

הדס, שענביו מרובות מעליו - פסול (סוכה לב ב; רמב"ם לולב ח ה; טוש"ע או"ח תרמו ב).

וענביו הם הגרעינים שבהדס, ודומים לגרעיני פלפלין (מאירי סוכה שם; מהרי"ל מנהגים הלכות לולב י).

ולא אמרו שפסול אלא כשענביו שחורות או אדומות, אבל היו ירוקות - כשר, שמיני הדס הם (סוכה לג ב; רמב"ם לולב ח ה; טוש"ע או"ח תרמו ב), לפי שההדס מראהו ירוק, ואם ענביו שחורות או אדומות הרי זה כמנומר ואינו הדס, אבל אם הן ירוקות - מראיהן שוה לההדס (רש"י שם ד"ה מיני).

את ריבוי הענבים על העלים מחשבים לפי מנין כל העלים וכל הענבים שבתוך שיעור הדס, ואם בכללותן הענבים מרובות – פסול; אבל אם למטה ענביו יותר מעליו, ולמעלה ברוב שיעור הדס העלים מרובים - כשר (בכורי יעקב תרמו סק"ו).

שאר מראות

שאר המראות, יש מי שכתב שדינם כשחור ואדום שפסול (כפות תמרים סוכה לג ב); ויש מצדדים להקל (פרי מגדים תרמו משבצות זהב סק"ג).

לאחר שנתלש

אין הבדל בין שנעשו הענבים שחורות או אדומות בעוד ההדס במחובר, ובין שנעשו לאחר שנתלש (סוכה לג ב. וראה שער הציון תרמו סק"ד).

מיעט את ענביו

היו ענביו מרובות מעליו, ומיעט אותן, שליקט והסיר מקצתן מההדס עד שהיו העלים מרובים על הענבים, הרי זה כשר (סוכה לב ב; רמב"ם לולב ח ה; טוש"ע תרמו ב; שו"ע הרב שם יג). ומותר למעט אותן לכתחילה, כדי שיהיו עליו מרובים על ענביו (משנה ברורה שם סק"ז).

אין ממעטים את ענבי ההדס ביום טוב, לפי שהוא כמתקן כלי, שהיה פסול ומכשירו (סוכה לב ב, ושם לג ב, ורש"י ד"ה מתקן; רמב"ם לולב ח ה; טוש"ע תרמו ב)[15].

בשאר הימים

הדס שענביו מרובות מעליו - יש סוברים שבשאר הימים - מלבד יום הראשון - כשר (ארחות חיים לולב יג); ויש פוסלים גם בשאר הימים (בדק הבית לבית יוסף או"ח תרמו).

בשעת הדחק

אם אין לו אלא הדס שענביו מרובות מעליו ביום טוב, נוטלו ואינו מברך עליו, כדי שלא תשתכח תורת לולב (ארחות חיים לולב יג, בשם בעל ההשלמה; שו"ע או"ח תרמו יא, ומשנה ברורה ס"ק לו).

שיעורו

שיעור ההדס

בשיעור ההדס נחלקו תנאים:

חכמים אומרים ששיעורו שלשה טפחים; ר' טרפון אומר שמשערים באמה בת חמשה טפחים (תוספתא סוכה (ליברמן) ב ח; סוכה לב ב). ובפירוש הדברים נחלקו אמוראים:

  • יש שפירש את דברי ר' טרפון לחומרא, שאמה בת ששה טפחים, שהיא האמה שמשערים בה בכל מקום (ראה ערך אמה), עושים אותה בת חמשה טפחים גדולים, ובהם מודדים שלשה טפחים להדס, ונמצא שיעור ההדס שלשה טפחים בינוניים ושלשה חומשים.
  • ויש שפירש לקולא, שאמה בת חמשה טפחים בינוניים מחלקים אותה לששה חלקים בטפחים קטנים, ובהם מודדים שלשה טפחים להדס, ונמצא שיעור ההדס הוא שני טפחים ומחצה (סוכה שם, ורש"י ד"ה אמה).

להלכה נחלקו הראשונים:

  • יש פוסקים כר' טרפון ולקולא, ושיעור ההדס הוא טפחיים ומחצה, שהם עשרה גודלים (רי"ץ גיאת א עמ' צו; רא"ש סוכה ג ז; ר"ן ומאירי סוכה לב ב; ראב"ד בהשגות לולב ז ח; מגיד משנה שם, בשם מקצת הגאונים; טוש"ע או"ח תרנ א).
  • יש פוסקים כר' טרפון ולחומרא, ושיעור הדס הוא שלשה טפחים ושלשה חומשי טפח (תשובות הגאונים שערי תשובה שיב; תשובות רב עמרם בהלכות פסוקות מן הגאונים קפב).
  • ויש פוסקים כתנא קמא, ושיעור ההדס הוא שלשה טפחים, שהם שנים עשר גודלים (רמב"ם לולב ז ח; מגיד משנה שם, בדעת העיטור והרי"ף)[16], וכן נוהגים לכתחילה (רמ"א או"ח תרנ א) .

השיעור בעץ

שיעור זה צריך שיהיה בגוף העץ, והעלים היוצאים למעלה מן העץ אינם מצטרפים לשיעור (ריטב"א סוכה לב ב; משנה ברורה תרנ סק"א)[17].

להוסיף על השיעור

השיעור שאמרו הוא שלא יפחות ממנו, אבל למעלה אין לו שיעור ויכול להוסיף עליו כמו שירצה (רי"ף סוכה לב ב; רא"ש סוכה ג ז; רמב"ם לולב ז ח; טוש"ע או"ח תרנ ב).

מנין ההדסים

במנין ההדסים נחלקו תנאים:

ר' ישמעאל אומר שלשה שנאמר: וַעֲנַף עֵץ עָבֹת (ויקרא כג מ), ודרשו: ענף אחד, עץ אחד, ועבות אחד; ר' עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד (ספרא אמור טז יב; סוכה לד ב, ורש"י ד"ה ענף).

ואף ר' ישמעאל חזר בו ומכשיר באחד (סוכה שם, ורש"י ד"ה חזר; ריטב"א שם), אלא שיש סוברים שלהידור מצוה הוא מצריך שלשה (ראה ריטב"א ור"ן סוכה שם).

ויש מפרשים שלא חזר בו ר' ישמעאל ממה שאמר שצריך שלשה הדסים, אלא ממה שאמר שאחד מהם צריך שיהיה אינו קטום (ראה לעיל: קטום. תמים דעים לראב"ד רכח).

בדעת ר' טרפון שאמר אפילו שלשתם קטומים (ראה סוכה לד ב. וראה לעיל: קטום), הסתפקו הראשונים אם הוא סובר שצריך שלשה דוקא, או שלא אמר אלא כלפי ר' ישמעאל שאמר שלשה, אבל הוא אינו מצריך שלשה (ראה ר"ן שם, בשם הרמב"ן).

ההלכה

להלכה נחלקו הראשונים:

  • יש פוסקים שצריך שלשה הדסים (תשובות הגאונים שערי תשובה שיב; הלכות פסוקות קפב; בעל הלכות גדולות טו עמ' רז; האשכול הוצאת אלבק דף קעג ב; רמב"ם לולב ז ז; מגיד משנה שם, בשם כל הגאונים; טוש"ע או"ח תרנא א).
  • יש מהראשונים שמצריכים שני הדסים (תורתן של ראשונים הורוויץ עמ' 25, בשם רב יהודאי גאון; האגור הלכות אתרוג אלף יד, בשמו)
  • ויש מכשירים באחד (ר"ן סוכה לד ב, בשם הרמב"ן; ריטב"א סוכה שם, בשם רבו; מגיד משנה לולב שם, בשם הרמב"ן; בית יוסף או"ח תרמו א, בשם הארחות חיים; רמ"א או"ח תרנא א).

ולכתחילה להידור מצוה הכל מודים שצריך שלשה, אבל במקום שאין מצויים הדסים די אף באחד (ר"ן וריטב"א שם, בשם הרמב"ן; רמ"א או"ח תרנא א: בשעת הדחק), ואפילו אם אותו האחד הוא קטום (רמב"ן שם; בית יוסף או"ח תרמו א, בשם ארחות חיים). ויש שכתבו שהאחד יהיה אינו קטום (רמ"א שם, בשם ארחות חיים)[18].

כשיוצא בשעת הדחק באחד, יכול גם לברך עליו (משנה ברורה תרנא סק"ו, בשם פרי מגדים ועוד); ויש מצדדים שלא לברך (ראה שערי תשובה שם סק"א, בשם דבר שמואל).

יותר משלשה

אם רצה להוסיף בהדסים יותר משלשה, כדי שתהיה אגודה גדולה - מוסיף, ונויי מצוה הוא (רמב"ם לולב ז ז; טוש"ע או"ח תרנא טו), שהשיעור שאמרו הוא למטה ולא למעלה (שו"ת הגאונים גינצבורג עמ' 334), ויש בריבוי משום זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ (שמות טו ב), שדרשו: התנאה לפניו במצות (רי"ץ גיאת א עמ' קד; העיטור לולב דף צא טור ג).

ואפילו לדעת הסוברים שבשאר המינים שבלולב אסור להוסיף משום בל תוסיף (ראה ערך בל תוסיף), בהדס הכל מודים שנוי מצוה הוא ומותר (רמב"ם לולב ז ז)[19].

בהוספה זו, ישנם כמה מנהגים:

  • יש שנהגו שלא לפחות מששים ושמונה הדסים, כמנין לולב (תשובות הגאונים שערי תשובה שיב, שכן נהגו בישיבה כמה דורות; הלכות פסוקות קפב; המנהיג לולב יט, שיש מקומות שנהגו כך; טור או"ח תרנא, בשם רב עמרם).
  • יש שנהגו בששים ותשעה הדסים, כמנין הדס (שערי תשובה שם; שבלי הלקט השלם שנח, בשם רב האי גאון; האגור הלכות אתרוג אלף יד, בשמו; ארחות חיים לולב ד, בשם יש נהגו).
  • יש שעשו שבעים, כנגד שבעים פרי החג (שערי תשובה שם).
  • ויש שעשו עד מאה (שו"ת הגאונים גינצבורג עמ' 334).
  • יש שכתבו שהמדקדקים אינם מוסיפים על שלשה הדסים (שו"ע או"ח תרנא טו)[20].

הדס שוטה

הדס שוטה, שפסול (ראה לעיל: עבות), נחלקו הראשונים אם מותר להוסיף אותו יותר על שלשה הכשרים:

  • יש סוברים שפסול אפילו לצרפו עם הדסים אחרים (בעל הלכות גדולות לולב טו עמ' רו; רא"ש סוכה ג יד וטור או"ח תרנא, בשמו; שו"ע או"ח תרנא טו, בשם יש מי שפוסל).
  • רוב הגאונים והראשונים מתירים לצרפו, שכיון שבשלשה יצא ידי חובתו, אותם היתרים תוספת הם, ואינם פוסלים אותו (רי"ץ גיאת לולב עמ' קלט, בשם רב פלטוי, וכתב שכן מנהג שתי ישיבות; תשובות הגאונים שערי תשובה שה; מחזור ויטרי עמ' 433; המנהיג לולב יח; שבלי הלקט השלם שנג, בשם רב האי גאון; שו"ע או"ח תרנא טו בדעה ב, בשם ויש מתירין).
  • ויש שכתבו שאם יוכל לעשותו כולו עבות הוא מצוה מן המובחר, ואם אינו מוצא אלא שלשה הדסים עבות ממלא אותם בהדס שוטה ומותר (רב נטרונאי ברי"ץ גיאת שם, ובתשובות גאונים קדמונים כז, ובהלכות פסוקות קפא, ובשערי תשובה שיט; רא"ש סוכה ג יד, וטור או"ח תרנא, בשמו).

יש מהראשונים מכשירים לצרף הדס שוטה להדס אחד כשר, אף על פי שהם מצריכים שני הדסים (אגור הלכות אתרוג אלף יד, בשם רב יהודאי גאון).

מורכב

הדס מורכב

לדעת הפוסלים אתרוג המורכב (ראה ערך אתרוג), נחלקו האחרונים אם גם הדס המורכב פסול:

  • יש מהאחרונים שסוברים שאף הדס המורכב פסול, ואף על פי שהטעם שאמרו לפסול באתרוג מפני שנעבדה בו עברה (ראה ערך אתרוג), אינו שייך בהדס, שכן אילן סרק הוא, אף שגדלים בו ענבים (ראה לעיל: מהותו וצורתו), ואין בו איסור הרכבה (ראה ערך כלאי אילן), מכל מקום שאר הטעמים שנאמרו בפסול אתרוג המורכב, שחסר משיעורו, ושאין עליו שם אתרוג (ראה ערך אתרוג), שייכים גם בהדס (שו"ת שבות יעקב א או"ח לו; פרי מגדים או"ח תרמט משבצות סק"ג; מחזיק ברכה תרמו ה; בכורי יעקב שם ס"ק יט).
  • יש מחמירים לפסול אפילו בספק מורכב, אם יש איזה שינוי בהדסים, כגון שענביהם משוכים באורך, ונמצאו בהם קצת גרעינים גדולים, שמפני כן יש לחוש שמא הורכבו (שבות יעקב שם); ויש מתירים בספק מורכב, וסוברים אין לחשוש למורכב מחמת איזה שינוי שרואים בהדס (שו"ת חכם צבי קסא; פרי מגדים תרמט משבצות זהב ס"ק יב).
  • ויש חולקים לגמרי וסוברים שבהדס אין הרכבה פוסלת כלל, כיון שאין ניכר בו שום שינוי (מור וקציעה תרמו, תרמח). שבתורה אין כתוב כלל מין הדס, אלא שיהיה ענף עץ עבות, ואלמלא שהירדוף הוא סם המות היינו מכשירים גם אותו (ראה לעיל: מהותו וצורתו), ולכן המורכב, כיון שיש בו כל סימני הדס, ואין ניכר בו שום סימן של שינוי - כשר (שדי חמד כללים מערכת ל כלל קמא אות מג, בשם חסד לאברהם תנינא. וראה שו"ת הרמ"א קיז)[21].

הערות שוליים

  1. ח, טורים שכד – שמא.
  2. והוא: MYRTUS COMMUNIS, ראה: LOW, DIE FLORA DER JUDENכרך ב עמ' 257 ואילך.
  3. בפסקי תשובות תרמו א, כתב שהדס שיש בו ריח ועליו גדולים מותר לקחתו למצוה, ולמרות שיש כמה סוגי הדסים כולם כשרים למצוה. ויש שמהדרים לקחת הדסי צפת שעליהם קטנים וסמוכים זה לזה וחופים את עצו ומהודרים למצוה.
  4. בתפארת ישראל חולין א ג בועז סק"א, כתב שיש לחשוש שלא לקחת הדס שענביו קטנים כגרגרי שעורה. וראה פסקי תשובות תרמו א.
  5. וראה בהגהות הרא"מ הורוויץ סוכה לב ב, שכתב שכל שנאמר לסימן אינו מעכב, וכמו הסימן של עצו ופריו שוה לעיל.
  6. וראה חידושים וביאורים סוכה ה, פסקי תשובות תרמו ג, שכתבו בשם החזון איש שכל שיש קו הנפגש עם הג' שרשים (חוט המקיף) כשר. והכוונה שהעוקץ שהוא הבסיס ששם יוצא העלה תופס שטח מסויים על פני הענף, ואם בעלה אחד הוא מתחיל בגובה שכבר הסתיים העוקץ שבעלה השני פסול, אבל אם מתחיל במקביל לסוף העוקץ הסמוך לו ההדס כשר למרות ששלשת העקצים לא מתחילים בקו ישר.
  7. ובפרי מגדים משבצות סק"ז נוטה לכך, והשאיר בצריך עיון.
  8. יש שהצריכו שיהיה רוב הניכר לעינים, ראה כף החיים תרמו ס"ק לח, בשם ערך השלחן; ארחות רבינו ב עמ' רמט; פסקי תשובות תרמו ה.
  9. וראה באור הלכה תרמו ב ד"ה ולעיכובא, שנסתפק בזה שמא אין אומרים תרי רובי להכשיר.
  10. וראה שו"ת בית אפרים או"ח סא שחולק, על פי דברי הראב"ד בתמים דעים שמפורש שבהלבין לבד פסול.
  11. הפסקי תשובות תרמו ח, הביא שהאגלי טל קוצר לב נט ס"ק יא, סובר שהדס שראשו ירוק ורך פסול מדין נקטם. ובשו"ת קנין תורה קמו ס"ק לה, כתב שחומרא זו לא הובאה בפוסקים, והעולם נהגו להכשיר, אלא שצריך להיזהר שלא יקטם ראשו על ידי המשמוש, וכן שלא יהיה ראשו נכפף כלפי מטה.
  12. וראה שער הציון תרמו ס"ק לו, שיש לכתחילה לתקנם מערב יום טוב.
  13. בפסקי תשובות שם, כתב שמצד ההידור טוב לקטום גם ענפים אלו. וכתב שם שהדס שבראשו מסתעפים שני ענפים אחד לכאן ואחד לכאן, אפשר לחתוך אחד מהם, והשני יחשב כראש ההדס; אבל אם חתכו את שני הענפים נחשב כהדס שנקטם ראשו ופסול.
  14. וראה ערך דחוי, על נקטם ראשו בערב יום טוב, ועלתה בו תמרה ביום טוב.
  15. וראה ערך דחוי, מה הדין אם עבר ולקטן ביום טוב.
  16. על שיעור הטפח והאגודל, ראה ערכיהם.
  17. וראה בכורי יעקב שם סק"א, שכתב שממשמעות הסוגיא לא נראה כן.
  18. במשנה ברורה תרנא סק"ו ושער הציון שם סק"ה, מחלק באחד בין קטום שלא יברך עליו, לאינו קטום שיכול גם לברך עליו.
  19. וראה תוספות רבי עקיבא איגר סוכה ג אות כו, שכל שמתכוין לנוי אין בו בל תוסיף.
  20. וראה שו"ת הרדב"ז א קע, שכן נהגו המקובלים הראשונים; וראה באור הלכה תרנא טו ד"ה והמדקדקים.
  21. וראה ערך נטילת לולב, על חילוף מנהגים בין בני בבל לבני ארץ ישראל אם נוטלים הדס בלבד בלא לולב בשבת; ערכים: ברית מילה; ברכת הריח; ברכת חתנים; פדיון הבן, על הדס בנוגע לברכות הריח; ערך בזוי מצוה, בענין להריח בהדס של מצוה; ערך חתן וכלה, בענין המנהג להביא הדס בחופה; ערכים חול המועד, יום טוב שני של גלויות, בענין המנהג להביא הדס למת.