מיקרופדיה תלמודית:הלל

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - מזמורי תהילה מסויימים הנאמרים במועדים ובגאולה מצרה.

מהותו

סתם הלל האמור בכל מקום הוא פרקי המזמורים שבתהלים המתחילים בפסוק הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי ה' (תהלים קיג א), ומסתיימים בפסוק הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ (שם קיח כט. ראה פסחים קטז ב, וסוכה לח ב), ונקרא גם הלל המצרי (ברכות נו א).

מי אמרו

הלל זה נחלקו תנאים מי אמרו (פסחים קיז א):

  • ר' אליעזר אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים.
  • ר' יהודה אומר יהושע וישראל אמרוהו בשעה שעמדו עליהם מלכי כנען[2].
  • ר' אליעזר המודעי אומר דבורה וברק אמרוהו בשעה שעמד עליהם סיסרא.
  • ר' אלעזר בן עזריה אומר חזקיה וסיעתו אמרוהו בשעה שעמד עליהם סנחריב.
  • ר' עקיבא אומר חנניה מישאל ועזריה אמרוהו בשעה שעמד עליהם נבוכדנצר.
  • ר' יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע.
  • וחכמים אומרים נביאים שביניהם תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה, וכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם .
  • חבריו של ר' אלעזר בן ר' יוסי אומרים דוד אמרו (ברייתא בפסחים קיז א)[3].

חיובו ומקורו

בגדר חיוב מצות קריאת הלל נחלקו גאונים וראשונים:

  • יש סוברים שהיא מצוה מן התורה (הלכות גדולות במנין המצוות; יראים השלם רסב; סמ"ק קמו)[4].

לדעה זו שמצות קריאת הלל מן התורה מסתפקים ראשונים אם מן התורה אין אלא עיקר חיוב הקריאה, היינו שיאמרו ישראל שירה במועדיהם לה' שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והבדילם לעבודתו, אבל המטבע והנוסח של ההלל דוד הוא שתיקן, או שגם הנוסח של מזמורים אלה הוא מן התורה, ונוטים לומר שתלוי במחלוקת של התנאים מי אמרו להלל זה משה וישראל או דוד (ראה לעיל. רמב"ן בהשגות לספר המצות שורש א); ויש שכתבו מפורש שעיקר המצוה מן התורה לומר שירה באותם הימים, אבל הנוסח של המזמורים הוא מדרבנן, כדרך שאמרו באבלות (ראה ערכו), שעיקרה מן התורה ופרטיה מדרבנן (הרא"ה בחידושים לברכות פ"א).

  • ויש מן הראשונים סוברים אף הם שמצות הלל מן התורה, אבל אינה נמנית למצוה מיוחדת במנין המצוות (זוהר הרקיע שם לדעת הרמב"ן), אלא שהיא הלכה למשה מסיני, או חלק מחלקי מצות שמחת הרגלים, מלבד בימי חנוכה ובימים שאין גומרים בהם את ההלל (ראה להלן: ימים שאין גומרים), שהוא מדרבנן (רמב"ן בספר המצות שם. וראה שאגת אריה סט שסבור בדעת הרמב"ן שהלכה למשה מסיני אף הנוסח של ההלל).
  • יש סוברים שכל עיקרה אינה אלא מדרבנן (רמב"ם חנוכה ג ו).

ואפילו לדעת הסוברים שמשה וישראל אמרו, אינו מן התורה, והרבה דברים תיקן משה ואינם מן התורה (מגילת אסתר לספר המצות שם. וכן כתב בקנאת סופרים שם גם בדעת הרמב"ם).

  • יש סוברים שיש בקריאת הלל מצות עשה מדברי קבלה (הראב"ד בהשגות חנוכה שם)[5].
  • ויש מחלקים: שקריאת הלל על כל צרה שנגאלים ממנה היא מדברי קבלה, אבל קריאתה בימים הקבועים היא מדברי סופרים (מגיד משנה חנוכה שם).

אף האחרונים נחלקו להלכה:

  • יש סוברים שמצות קריאת הלל מדרבנן, ולכן אם ספק קרא הלל ספק לא קרא, אינו חוזר וקורא, כדין ספק דרבנן שלהקל (שאגת אריה סט).
  • יש מצדדים לומר שביום שנקבע על הצלת ישראל ממיתה לחיים, כגון חנוכה, קריאת הלל מן התורה, בקל וחומר ממצות סיפור יציאת מצרים בליל פסח (ראה ערך הגדה), שאם משיעבוד לחירות אומרים שירה בפה, ממיתה לחיים לא כל שכן (שו"ת חתם סופר יו"ד רלג)[6].
  • ויש שכתבו שאין הדברים אמורים אלא באותו זמן ממש שקורה הנס, שבו המצוה היא מן התורה, אבל באותו יום בכל שנה ושנה אין לו עיקר מן התורה אלא מדרבנן, אפילו לסוברים בהלל של חג, שהוא מן התורה לעולם (העמק שאלה שאילתא כו א).

בנס ליחידים

יש מהראשונים סוברים שאין אומרים הלל על צרה שנגאלו ממנה אלא בנס שנעשה לכל ישראל, אבל בנס שנעשה ליחיד לא התקינו לומר הלל (תלמידי רבנו יונה ברכות ב, בשם רבנו תם. וראה שו"ת חיים שאל ב יא).

ויש מי שסובר שכל יחיד שאירעה לו צרה ונגאל ממנה, רשאי לקבוע הלל לעצמו באותו יום בכל שנה, אלא שאינו מברך עליו, ואף הוא סובר שכן הדין בכל ציבור וציבור, כך היה יסוד נביאים לאמרו על כל צרה כשנגאלים ממנה (מאירי פסחים קיז א)[7].

יום העצמאות

רבים אינם אומרים כלל הלל ביום העצמאות של מדינת ישראל (כן הוא ברוב הסידורים שבכל הנוסחאות, וכן המנהג בישיבות ובקהילות החרדים)[8]. וכמה טעמים נאמרו בדבר:

  • דעת הרבה מן הראשונים (ראה לעיל) שאין לומר הלל אלא על נס שנעשה לכל ישראל, ובארץ ישראל ביום העצמאות היו רק מקצת ישראל (ראה קובץ התורה והמדינה ד רכח).
  • מדברי הירושלמי (פסחים י ו) משמע שאין לומר הלל אלא על הצלה גמורה וגאולה שלמה, ובארץ ישראל עדיין אנחנו מאוימים על ידי אויבינו מסביב (המאור, עב עמ' 25, וראה ברכה לאברהם עמ' 453).
  • אין לומר הלל על הקמת המדינה, מחמת מצבם הרוחני של מקימיה, ראשיה ואזרחיה (התקופה הגדולה [כשר] עמ' 271; יביע אומר שם, בשם הרצ"פ פראנק. וראה קריינא דאיגרתא שם).
  • יש לחוש לדעה הסוברת שאין לומר הלל אלא כאשר נעשה נס גלוי כדוגמת נס פך השמן (מהר"ץ חיות שבת כג א), ובהקמת המדינה לא נעשה נס גלוי, אלא התהוו מהלכים טבעיים (התורה והמדינה שם).
  • אין הכרע באיזה יום יש לומר הלל, אם ביום הנצחון במלחמה, או ביום הסכמת האומות, או ביום הקמת המדינה (שם)[9].

הרבנות הראשית לישראל[10] קבעה לומר הלל בלא ברכה ביום העצמאות של מדינת ישראל, על פי שיטות ראשונים (ראה לעיל) שכל ציבור וציבור, ואפילו יחיד, שנגאלים מצרה רשאים לומר הלל בלא ברכה, והרי נס ההצלה התרחש בארץ ישראל, אחריו לא היו עבדי גויים, ואין מגילה שהיא בדין הלל (ראה לעיל: פורים)[11].

יום ירושלים

רבים אינם אומרים כלל הלל ביום שחרור ירושלים בשנת תשכ"ז, על פי הטעמים שנתבארו לעיל בענין יום העצמאות (כן הוא ברוב הסידורים שבכל הנוסחאות, וכן המנהג בישיבות ובקהילות החרדים)[12].

הרבנות הראשית לישראל קבעה לומר הלל בברכה ביום זה, אודות הניסים הגדולים אשר אירעו במלחמת ששת ימים, שכן לדעתם יום שחרור ירושלים הוא היום המתאים לקביעה זו.

ימים שגומרים ההלל

בשמונה עשר יום בשנה ולילה אחד[13] גומרים בהם את ההלל, ואלו הם: שמונת ימי החג [סוכות ושמיני עצרת], שמונת ימי חנוכה, יום טוב הראשון של פסח ולילו, ועצרת [שבועות] (תענית כח ב; רמב"ם חנוכה ג ו; טוש"ע או"ח תפח א).

בחוץ לארץ שעושים שני ימים טובים יש עשרים ואחד יום ושני לילות. ואלו הם: תשעה ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים הראשונים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת.

ליל פסח

בליל פסח הפסח טעון הלל באכילתו, שנאמר: הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג (ישעיה ל כט. משנה פסחים צה א; רמב"ם קרבן פסח ח טו).

והיו קוראים את ההלל באכילת הפסח בקול, עד שהיו אומרים בתורת משל: כזית פסח וההלל שובר את הגג (פסחים פה ב), שהיו נמנים חבורות גדולות לאכילת הפסח (ראה ערך אכילת פסחים) עד שלא היה מגיע לכל אחד כי אם כזית, ולקול הקריאה של ההמון את ההלל דומה כאילו הגגים מתבקעים (רש"י שם).

אף בזמן הזה, שאין קרבן פסח, יש חיוב לומר הלל בליל פסח (טור או"ח תעג וטור שלחן ערוך תפ).

ההלל שבליל פסח אומרים בשני חלקים - לפני הסעודה ולאחר הסעודה (פסחים קטז א, קיז ב; רמב"ם חמץ ומצה ח ה,י; טור שלחן ערוך תעג ותפ)[14].

בבית הכנסת ובביתו

מצוה מן המובחר לקרוא את ההלל בשני לילות של פסח של גלויות בבית הכנסת, ולברך עליו (על הברכה ראה להלן: הברכה), ולאומרו בנעימה, לקיים מה שנאמר וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו (תהלים לד ד. מסכת סופרים כ ט, והובא בטור תעג). .

  • ויש מן הראשונים שכתבו שלשיטת הסוברים שאמירת הלל בליל פסח אינה בתורת קריאת אלא בתורת שירה (ראה להלן) עיקר תקנת הלל היתה בבית הכנסת ולא בביתו (רשב"א ברכות יא א).
  • ויש סוברים עוד, שאם קרא בבית הכנסת אין צריך לחזור ולקרוא בבית (תוספות ברכות יד א סוף ד"ה ימים).

וכתבו הפוסקים, יש מקומות שנוהגים לקרות ההלל בבית הכנסת בציבור, וכן בליל יום טוב של גלויות - אף על פי שחוזרים וקוראים בבית - ומה טוב ומה נעים המנהג ההוא (טור תעג. ובבית יוסף שם שכן מנהג הספרדים, שולחן ערוך תפז ד).

  • ויש שכתבו שאין אנו - האשכנזים - נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל (רמ"א בשו"ע שם. וכן במחזור ויטרי וסידור רש"י ובאבודרהם ועוד לא הוזכר ההלל בבית הכנסת), ולא ניתקן לומר בבית הכנסת אלא מפני אלה שאינם קוראים, ואינם יודעים לקרוא בבית (באור הגר"א סוף תפז).

אף בימינו קיימים חילוקי מנהגים בזה (הנוהגים בנוסח אשכנז אין אומרים; והנוהגים בנוסח ספרד, וכן כל עדות החסידים אומרים). בארץ ישראל נהגו כולם לומר הלל בבית הכנסת, אפילו האשכנזים (ספר ארץ ישראל (הרי"מ טוקצינסקי) עמ' סב).

קריאה או שירה

בגדר ההלל של ליל פסח כתבו ראשונים שאינו בתורת קריאה, אלא בתורת שירה (רי"ץ גיאת ארחות חיים ליל פסח כא בשם רב האי גאון).

מהאחרונים יש שכתבו שהלל זה שבליל פסח אינו משום רגל, כהלל שאומרים ביום טוב, שמשום רגל אין הלל בלילה אלא ביום, אלא שהלל זה הוא משום הנס שנעשה באותו לילה (טורי אבן מגילה יד א ד"ה יציאת מצרים).

יש מן הראשונים שכתב שקריאת הלל בלילי פסחים אינה מצוה, שמצות הלל היא ביום, כמו שהיו עושים במקדש, שהיו ישראל קוראים את ההלל על קרבנותיהם, אבל בלילה אינה אלא כעין שמחת בעלים ונתינת שבח והודאה לפני המקום (שו"ת הר"י מיגש מד) וכן יש שכתבו שאין הלל זה חובה ואינו בכלל מצוה, אלא אגב גררא של הגדה הוא נאמר (מאירי מגילה כ א).

סוכות

בכל שמונה ימי חג הסוכות גומרים את ההלל (משנה סוכה מב ב, מח א).

אף על פי שבחול המועד של פסח אין גומרים לפי שבסוכות הימים חלוקים זה מזה בקרבנותיהם (ערכין י ב), שפרי החג מתמעטים והולכים וכל יום ויום כחג בפני עצמו דומה מה שאין כן בפסח (ערכין י ב ורש"י, רש"י ותוספות תענית כח ב); ועוד שבסוכות אומרים בכל יום הלל כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה (ירושלמי סוכה ה א).

חנוכה

שמונת ימי חנוכה, אף על פי שאין קרואים מועד, ולא נתקדשו בעשיית מלאכה, אומרים בהם הלל מפני הנס (גמרא שם).

בטעם הדבר שנינו: ומה ראו לגמור בהם את ההלל, אלא שבכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה להם לישראל היו מקדימים לפניו בהלל בשירה בשבח ובהודאה, כענין שנאמר: וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב וגו' עַל הוּסַד בֵּית ה' (עזרא ג יא. מגילת תענית פרק ט)

  • ומפני שהיה הנס מתגדל בכל יום ויום דין הוא לגמור את ההלל בכל שמונת ימי חנוכה (תוספות תענית כח ב ד"ה ויו"ט,).
  • ויש מפרשים לפי שחלוקים בנרותיהם (שבלי הלקט השלם קעג, בשם רש"י).
  • ועוד שעשו זכר בחנוכה לחנוכת המשכן שאז הקריבו הנשיאים נשיא ליום נשיא ליום, וכל נשיא ונשיא צריך לגמור הלל על קרבנותיו, לפיכך גומרים בכל יום את ההלל כשם שגמרו אז בכל יום (שבלי הלקט השלם שם)[15].

ימים שאין גומרים ההלל

ראש חודש

בראש חודש אין מצוה לקרוא את ההלל (ערכין י ב) ומכל מקום מנהג הוא לקרוא את ההלל בצבור (תענית כח ב; רמב"ם חנוכה ג ז)[16].

ולפי שאין הקריאה בראש חודש אלא מנהג, קוראים אותו בדילוג (תענית שם; רמב"ם חנוכה שם; טוש"ע רכב ב).

בסדר הדילוג יש חילוקי דעות ומנהגים[17]: ביניהם יש הסוברים שמדלגים לֹא לָנוּ ומתחילים ה' זְכָרָנוּ (רש"י תענית שם ד"ה דמדלגי) ויש מוסיפים לדלג גם אָהַבְתִּי ומתחילים מָה אָשִׁיב ואומרים עד הסוף (סדר רב עמרם השלם ב דף סה; ; טור תכב) וכן הוא המנהג היום (כן הוא הנוסח בכל סידורי תפלות של אשכנזים וספרדים, מלבד נוסח תימן).

חול המועד פסח

בחול המועד פסח וכן בשביעי של פסח, ובחוץ לארץ בשני ימים טובים האחרונים של פסח, אין גומרים את ההלל (ערכין י ב) וקוראים אותו בדילוג כמו בראש חודש (רמב"ם חנוכה ג ז; טוש"ע תצ ד).

וכתבו ראשונים שחמורה קריאת הלל בחול המועד פסח מראש חודש, שבחול המועד תקנת חכמים היא ובראש חודש אינו אלא מנהג ולא מתורת תקנה (ר"ן שבת יא ב ד"ה ובשאר בשם הרמב"ן).

ויש חולקים וסוברים שאף קריאת הלל בחול המועד פסח הוא מנהג חכמים כמו ראש חודש (רמב"ם ברכות יא טז).

ימים שאין אומרים הלל

אין גומרים את ההלל אלא בימים שקרואים מועד, ושאסורים בעשיית מלאכה, שנאמר: הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג (ישעיה ל כט) - לילה המקודש לחג - בעשיית מלאכה (רש"י) - טעון שירה, ושאינו מקודש לחג אינו טעון שירה.

שבת וראש חודש

לפיכך שבת, אף על פי שאסורה בעשיית מלאכה, אינה קרויה מועד, וראש חודש אף על פי שנקרא מועד (ראה ערך ראש חדש), אינו אסור בעשיית מלאכה, ולכן אין אומרים בהם הלל (ערכין י ב. על ראש חודש ראה להלן: ימים שאין גומרים); ויש שכתבו רמז לשבת שאין אומרים בה הלל, לפי שבהלל נאמר: וּבְיָמַי אֶקְרָא (תהלים קטז ב) - בימים שאני קורא, אבל שבת קבועה ועומדת (ערוגת הבושם א עמ' 9, בשם ס' הכבוד).

ראש השנה ויום הכפורים

בראש השנה ויום הכפורים, אף על פי שקרואים מועד ונתקדשו בעשיית מלאכה, אין אומרים בהם הלל (ערכין שם; רמב"ם חנוכה שם ו; טוש"ע תקפד א), לפי שאפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה (גמרא שם), והם ימי תשובה ויראה ופחד, לא ימי שמחה יתרה, ולכן אין בהם הלל (רמב"ם שם).

פורים

בפורים, אף על פי שהם ימי נס וניצולו ישראל ממיתה לחיים, לא תיקנו בו קריאת הלל (מגילה יד א, וערכין שם; רמב"ם שם ו; טוש"ע או"ח תרצג ג). בטעם הדבר נחלקו אמוראים:

  • לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוץ לארץ, ובפסח שאומרים הלל, אף על פי שיציאת מצרים היתה בחו"ל, הרי זה מפני שעד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה.
  • לפי שקריאת המגילה זו היא ההלל. וראשונים כתבו שלפי טעם זה קריאת המגילה היא ההלל (רמב"ם שם). יש מהראשונים שכתבו, שלפי טעם זה מי שאין לו מגילה לקרות חייב לקרוא את ההלל, ופסקו כן אף להלכה, לפי שטעם זה הוא עיקר (מאירי מגילה יד א), ואחרונים חלקו על זה וכתבו שלא נראה כן מדברי שאר פוסקים (ראה ברכי יוסף או"ח תרצג ד; שו"ת חתם סופר או"ח קצב; העמק שאלה כו). ומכל מקום יש שכתבו שטוב לקרוא הלל בלי ברכה, כשאין לו מגילה (שערי תשובה תרצג; שו"ת כתב סופר או"ח קמ).
  • לפי שבהלל נאמר: הללו עבדי ה', ובפסח כשאומרים עבדי ה' הכוונה ולא עבדי פרעה, אבל בפורים הרי עדיין עבדי אחשורוש אנחנו (מגילה וערכין שם).

פסח שני

פסח שני אין טעון הלל באכילתו (משנה שם; רמב"ם שם), לפי שאין הלילה מקודש לחג (גמ' שם ב), שליל אכילת פסח שני אינו יום טוב (רש"י שם. וראה ערך פסח שני).

הלל בכל יום

הקורא הלל בכל יום, הרי זה מחרף ומגדף (שבת קיח ב; מגן אברהם תקפד סק"א), ואפילו כשקורא בלא ברכה (תלמידי רבינו יונה ברכות כג א ד"ה והאמר).

אינו אסור אלא לקרוא דרך שירה, אבל בדרך תחינה ובקשה - מותר, שהרי אומרים תהלים בכל יום והלל בכלל (מגן אברהם שם).

במקדש

ערב פסח

במקדש היו קוראים את ההלל בערב הפסח, בזמן שחיטת הפסח (משנה פסחים סד א, ושם צה א; רמב"ם קרבן פסח א יא)..

קריאת הלל זו יש מן הראשונים סוברים שהיתה בזמן שחיטת הפסח ולא בזמן הקרבתו (תוספות פסחים סד א ד"ה קראו); ויש סוברים שקריאת ההלל היתה משעת שחיטה עד סוף שעת ההקרבה (רמב"ם שם).

הלוים הם היו הקוראים את ההלל (תוספות פסחים שם ד"ה קראו; רמב"ם קרבן פסח שם); ויש מהראשונים כתבו שישראל שבכיתות שהביאו את הקרבן הם היו קוראים (רש"י סוכה נד ב ד"ה ערב הפסח).

פסח שני

פסח שני אף הוא טעון הלל בעשייתו (משנה צה א; רמב"ם קרבן פסח י טו).

בכורים

הבכורים בשעת תנופתם יש סוברים שטעונים הלל (הר"ש סיריליאו מעשר שני ה ב).

היחיד

בימים שגומרים ההלל אף יחיד קורא וגומר ומברך (סדר רב עמרם השלם ב עמ' 164)[18]; ויש מי שסובר שהיחיד גומר בימים שהציבור גומרים, אבל אינו מברך לא לפניו ולא לאחריו (המנהיג הלל לא, בשם רב האי).

בראש חודש, שאין גומרים בו את ההלל: יש מהראשונים סוברים שהיחיד אינו קורא כלל (רב נטרונאי גאון ברי"ץ גיאת ב עמ' ה; רמב"ם חנוכה ג ז; טור תכב, בשם יש אומרים); ויש סוברים שהיחיד והציבור דינם שוה בראש חודש (בעל הלכות גדולות סוף לולב; טור ושו"ע תכב ב).

היחיד בחול המועד פסח - יש סוברים שדינו כמו ראש חודש (מגיד משנה חנוכה ג ז, בדעת הרמב"ם); ויש סוברים שאף היחיד מחוייב לקרות ולדלג בחול המועד פסח כמו הציבור (מגיד משנה, שם בשם רמב"ן).

סדר הקריאה

שלא כסדר

הקורא את ההלל שלא כסדר שהוא כתוב - לא יצא (מגילה יז א; רמב"ם חנוכה ג ט; טוש"ע או"ח תכב ו). ולא פסוק בלבד, אלא אפילו שקרא פרשיות שלמות שלא כסדרן - לא יצא (ירושלמי ברכות ב ד; פרי חדש תכב סק"ה).

אף בימים שמדלגים בהם את ההלל לא יצא הקורא למפרע (כן מוכח מטור ושלחן ערוך שם), ואף על פי שאם החסיר לגמרי פסוק או פרק הרי זה לא גרוע מדילוג, והרי בדילוג אין נפקא מינה איזה ענין מדלג, מכל מקום למפרע גרוע יותר (באור הלכה שם).

הקורא את ההלל והשמיט בו פסוק אחד - או אפילו תיבה אחת (משנה ברורה תפח ב, ושער הציון שם) - לא יחזור ויקרא את הפסוק בפני עצמו - שהרי זה קורא למפרע - אלא מתחיל באותו פסוק, וגומר עד הסוף (תוספתא ברכות ב, ומגילה ב: וכן בהלל; רבנו ירוחם ה ב, והובא בבית יוסף תכב; רמ"א בשו"ע שם ו, ומגן אברהם שם י), ואם אינו יודע באיזה מקום טעה - יחזור לראש אותו פרק שנפל לו הספק (רבנו ירוחם ובית יוסף שם, ועי' באור הלכה שם).

הלל הוא מהדברים שנאמרים בכל לשון (תוספתא סוטה ז ז), ואפילו שאינו שומע הלשון (תוס' סוטה לב א ד"ה קריאת שמע).

הש"ץ והציבור

בקריאת ההלל בציבור היו מנהגים שונים: בראשונה תיקנו שיהיה אחד קורא ואחרים שומעים, והציבור עונים מקצת, לפי שהכל חייבים בקריאתו ואין הכל בקיאים בו (רש"י סוכה לח ב ד"ה ממנהגא).

בימי האמוראים היו הכל בקיאים בקריאת הלל, והציבור היו אומרים כל ההלל ביחד עם המקרא, ואף על פי כן עשו זכר למנהג הראשון לשנות בקצת דברים (סוכה שם, ורש"י לח ב ד"ה ממנהגא, ותוס' ד"ה הלכתא).

וכתבו ראשונים שהמנהג הראשון הוא המנהג שבו ראוי לילך, אלא שיש בכל המקומות מנהגות משונות בקריאתו ובעניית העם, ואין אחד מהם דומה לאחר (רמב"ם חנוכה ג יד); ויש שכתבו שמנהג היה שאף בימים שגומרים בהם את ההלל היו רוב העם אפילו הבקיאים סומכים על שליח ציבור (מאירי סוכה שם).

ויש שכתבו ששני מנהגות יש בארבעה פסוקים שמהוֹדוּ עד יֹאמְרוּ נָא : יש שעונים מה שהמקרא אומר, ויש שעונים הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב (סדר רב עמרם השלם סה א).

בימינו יש שמקיימים שני המנהגות: עונים הוֹדוּ וגם יֹאמַר נָא, וכן בכל פסוק משלשה הפסוקים של יֹאמַר, יֹאמְרוּ ויֹאמְרוּ (מקור הברכות לסדר רב עמרם שם ע א, וכן כתב בסידור צלותא דאברהם עמ' תלז).

מנהגים שונים היו מימות התנאים איזה פסוקים בהלל לכפול ולאמרם פעמיים, ואיזה פסוקים לאמרם פעם אחת, וכל מקום יעשו כפי מנהגם (משנה סוכה לח א; רמב"ם חנוכה ג יא; טוש"ע שם ג)[19].

צורת הקריאה

מצות הלל קריאתו מעומד (שלחן ערוך תכב ז), ויש מהראשונים שקרא הלל של ראש חודש ביחיד מיושב (רוקח רל בסופו). בליל פסח קריאת ההלל בישיבה (שבלי הלקט קעג, והובא בבית יוסף תכב, וט"ז שם ד).

צריך לקרות את ההלל בנעימה (מס' סופרים כ; טור תעג, ושלחן ערוך תפז ד, בהלל שבליל פסח שבבהכ"נ), ולא יקראו אותו במהירות ובמרוצה (פני משה פסחים ה ז, ועיין שם בקרבן העדה שיאמרוהו בקול אחד).

זמנו

זמן קריאת ההלל הוא ביום (מגילה כ ב). יוצא מכלל זה הלל שבליל פסח, לפי שהוא שעת הנס ממש (שו"ת חתם סופר אורח חיים נא), אבל ציבור שנעשה להם נס אין לתקן שיאמרו הלל בלילה (שו"ת חיים שאל ב יא).

כל היום כשר לקריאת ההלל, מעמוד השחר עד צאת הכוכבים (מגילה כ ב; רמב"ם חנוכה ג ט), ולכתחילה לא יקראו אותו קודם הנץ החמה, לפי שעדיין הוא כלילה לעיני הבריות, ואם עבר וקרא - יצא (שו"ע הרב תפח ג).

זריזים מקדימים למצוה (ראה ערכו) וקוראים אותו בתפילת שחרית (ראש השנה לב ב) אחר התפילה (רי"ץ גיאת א עמ' קיא).

הלל בלילי פסחים, מצותו עד שיעלה עמוד השחר (ברכות ט א), ונחלקו ראשונים האם יש לנו להחמיר לאומרו עד חצות (שו"ת הרשב"א א תמה; רמ"א תעז א), או שאין להחמיר על כך (תוספות מגילה כא א ד"ה לאתויי).

הפטורים מהלל

נשים ועבדים פטורים מקריאת הלל (משנה סוכה לח א, ורש"י ותוס' ד"ה מי; מגן אברהם תכב סק"ה), מפני שזו מצות עשה שהזמן גרמא, שהנשים פטורות בה (תוס' ברכות כ ב ד"ה בתפלה, וראה ערך אשה).

נשים

ומכל מקום יכולה האשה לקרות הלל ולברך, אף על פי שאינה מחוייבת, כמו בכל מצות עשה שהזמן גרמא (באור הלכה תכב ד"ה הלל).

בהלל של ראש חודש, שאף האנשים אינם חייבים בו אלא מצד המנהג, ורבים סוברים שאין מברכים עליו (ראה לעיל) - יש מהאחרונים סוברים שהנשים אף אם רוצות לקרוא אינן מברכות (סדור יעב"ץ הלל אות ז); ויש חולקים וסוברים שאף הן יכולות לברך, וכן נהגו (באור הלכה שם).

בלילי פסחים אף הנשים מחוייבות בקריאת ההלל (תוספות סוכה לח א ד"ה מי. וראה טוש"ע תעב יד).

קטן

הקטן אף הוא פטור מהלל (משנה סוכה שם, ורש"י ד"ה מקרין), אלא שאם הגיע לחינוך חייב מדרבנן, כמו שחייב בכל המצוות בתורת חינוך (ראה ערכים חנוך וקטן).

אבל

האבל אינו אומר הלל (פתחי תשובה יורה דעה שעו סק"ב; משנה ברורה אורח חיים תרפג סק"א), ולא עוד אלא אפילו המתפללים בבית האבל, כתבו ראשונים שלא יאמרו הלל[20].

בהלל של ליל פסח, כשאירע אבל ביום טוב, שלא נהג אבלות קודם יום טוב, האבל גומר את ההלל (חק יעקב תפ סק"ב).

אף בשבת שחל בו ראש חודש, אומרים הלל בבית האבל, כיון שבשבת אין אבלות נוהגת (משנה ברורה קלא סק"כ).

הברכה

מצוה לברך לפני קריאת ההלל (סוכה לט א. וראה ערך ברכת המצות) אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרא את ההלל (רמב"ם חנוכה ג ה).

הברכה שלאחרי ההלל תלויה במנהג (משנה סוכה לח א, לט א; רמב"ם חנוכה ג י). מנהגנו לברך (כן הוא בכל הסידורים של כל הנוסחאות).

בראש חודש

בהלל של ראש חודש, נחלקו הפוסקים:

  • יש סוברים שאין מברכים עליו אפילו בציבור, לא בתחילה ולא בסוף, שאינו אלא מנהג ולא מצוה, ואין מברכים על המנהג (רמב"ם חנוכה ג ז, ברכות יא טז; טור ושו"ע תכב ב).
  • יש סוברים שמברכים, אף על פי שהוא מנהג בלבד (רבנו תם בתוספות ברכות יד א ד"ה ימים), ואף היחיד מברך (רמ"א תכב ב, ושכן נוהגים).
  • ויש מחלקים בין ציבור ליחיד, שהציבור מברכים והיחיד אינו מברך (דעה א בשו"ע תכב ב).

אף מהסוברים שגם היחיד מברך כתבו שמכל מקום יזהר אדם לקרות בציבור כדי לברך עליו עם הציבור כדי לצאת ידי הסוברים שהיחיד אינו מברך (רמ"א ובאור הגר"א שם).

בימינו יש חילוקי מנהגים:

  • יש שמברכים, ציבור ויחיד (כן הוא בסידורים נוסח אשכנז וספרד, מלבד חב"ד).
  • יש נוהגים שאף הציבור אין מברכים (כן הוא בסידורים של ארצות המזרח, ספרד ותימן).
  • ויש נוהגים שבציבור הש"ץ לבדו מברך והקהל עונים אמן, ומתכוונים לצאת בברכתו (סידור הרב, ומנהג חב"ד).

בחול המועד פסח

בהלל של חול המועד פסח, שמדלגים בו:

  • יש סוברים ששוה לראש חודש לענין הברכה (רמב"ם חנוכה ג ז).
  • יש מחלקים ביניהם וסוברים שחול המועד פסח מתקנת חכמים הוא, ועיקר התקנה כך היתה לאמרו בדילוג ולברך עליו (מגיד משנה שם, בשם הר"ן).
  • ויש מן הראשונים מחלק ביניהם להיפך, שבראש חודש מברכים כדי לפרסם שהוא ראש חודש, אבל בחול המועד פסח אין מברכים, שאינו מועד גמור (ראב"ד בהשגות ברכות יא טז).

בליל פסח

בברכה על הלל של ליל פסח נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שמברכים עליו שתי פעמים, אחת על חלק ההלל שלפני הסעודה, ואחת על החלק שלאחר הסעודה (סמ"ג עשין מא בסופו; טור תעג, בשם הגאונים). ומהם שכתבו שלפני הסעודה מברכים לקרוא את ההלל, ולאחר הסעודה מברכים לגמור את ההלל (שבלי הלקט קעד).
  • יש סוברים שאין מברכים אלא ברכה אחת לפני הסעודה (רמב"ן פסחים קיח א ד"ה וחוץ).
  • ויש סוברים שאין מברכים כלל על הלל זה (תוספות ברכות יד א ד"ה ימים; טור תעג, שכן ראוי לעשות; בית יוסף שם, שכן מנהג כל העולם, וכן כתב בחק יעקב תפ סק"א שכן מסקנת הפוסקים). וכן נהגו בימינו שלא לברך כלל (כן הוא בכל הנוסחאות שבסידורים וההגדות לליל פסח). וכמה טעמים נאמרו בזה:
  • אם מפני שחולקים אותו באמצע ומפסיקים בסעודה (תוס' ברכות יד א ד"ה י מים), ושתי פעמים לא יתכן לברך על מצוה אחת (ראבי"ה שם).
  • או מפני שאין אנו אומרים אותו בתורת קריאה אלא בתורת שירה (רשב"א ברכות יא א ד"ה; מגיד משנה שם, בשם רב האי).
  • או לפי שעיקר התקנה היתה לקרוא בבית הכנסת (רשב"א ברכות שם).
  • או לפי שמצות הלל בלילי פסחים אינה מצוה אלא כעין שמחת בעלים ושבח והודאה, ואין מקום לברכה (שו"ת הר"י מיגש מד).
  • או לפי שלפיכך אנו חייבים וכו', שאומרים לפני ההלל (ראה ערך הגדה) עולה לברכה לפניו (ארחות חיים ליל פסח כא).
  • ויש נוהגים לקרות ההלל בבית הכנסת בציבור ומברכים עליו, כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה (טור תעג).

נוסח הברכה

בנוסח הברכה נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שבימים שגומרים בהם את ההלל מברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו לגמור את ההלל", ובימים שאין גומרים מברכים "לקרוא את ההלל" (סדר רב עמרם השלם ב עמ' 129, 164).
  • יש שכתבו שמצד הדין יכולים לברך בין "לקרוא" ובין "לגמור", ומה שנהגו לברך בראש חודש "לקרוא" וביום טוב "לגמור" אינו אלא לסימן, כדי לעשות היכר לציבור שידעו מתי לגמור ומתי לדלג (תוספות ברכות יד א ד"ה ימים; רא"ש ברכות ב ה).
  • ויש סוברים לברך תמיד "לקרוא את ההלל", אף בימים שגומרים (מרדכי שבת ב רפו, בשם מהר"ם מרוטנבורג; רמ"א תפח א).

אף בימינו יש חילוקי מנהגים: יש מברכים "לגמור" כשגומרים (כן הוא בנוסחאות שבסידורי הספרדים ותימנים ואיטליאנים), ויש מברכים תמיד "לקרוא" (כן הוא בכל סידורי האשכנזים)[21].

ברכת שהחיינו

אין מברכים ברכת שהחיינו על קריאת הלל, אף על פי שהיא מצוה הבאה מזמן לזמן (ראה ערך ברכת הזמן) אם מפני שכיון שתיקנו לומר הלל על כל צרה וצרה שנגאלים ממנה, אין לו זמן קבוע (ר"ן סוכה פ"ד), או מפני שנפטרת בברכת שהחיינו שמברכים על החג עצמו, ובראשי חדשים שאין בהם שהחיינו על היום עצמו, אין מברכים על ההלל לפי שמקצת חדשים הם בני עשרים ותשעה ימים, ולא מצינו ברכת שהחיינו על דבר הבא בפחות משלשים יום לשלשים יום (אבודרהם ברכות שער ג, בשם הגאונים, והובא במגן אברהם תכב ס"ק ה), ויש שכתבו לפי שעל דבר הבא בפחות מחצי שנה אין מברכים שהחיינו (מגן אברהם שם, על פי תוס' ברכות לז ב ד"ה היה עומד. וראה ערך ברכת הזמן).

שהייה והפסקה

קרא הלל, ושהה באמצע קריאתו שיעור זמן כדי לגמור את כולה - נחלקו אמוראים אם חוזר לראש (ראש השנה לד ב). הלכה שאינו חוזר אלא למקום שפסק (רמב"ם חנוכה ג ט; טוש"ע תכב ה)[22].

בימים שגומרים בהם את ההלל מותר להפסיק בהלל בין פרק לפרק, אבל באמצע הפרק לא יפסיק; ובימים שאין גומרים בהם את ההלל, אפילו באמצע הפרק מותר להפסיק (ברכות יד א; רמב"ם חנוכה ג ט; טוש"ע תכב ד, תפח א).

הערות שוליים

  1. ט, טורים שצ-תכו.
  2. ונחלקו המפרשים אם כוונת ר' אליעזר שאף יהושע וישראל אמרוהו, או שר' אליעזר חולק וסובר שיהושע וישראל אמרוהו תחילה (רש"י ורשב"ם פסחים שם ד"ה יהושע).
  3. יש מהאחרונים שכתב שאף לסוברים שהקודמים לדוד אמרו הלל, לא אמרו באותו נוסח שבתהלים, אלא אמרו איש כפי צחות לשונו, עד שבא דוד ותיקן הלל הזה כדי שיאמרו בכל מקום ובכל זמן נוסח אחד (שו"ת תשובה מאהבה ב רסד).
  4. מהראשונים הסוברים כן הביאו פסוקים שונים כמקור למצוה.
  5. וראה כסף משנה שם, שאף הרמב"ם יודה שהיא מצוה מדברי קבלה, וקורא לה דברי סופרים. וראה ערך דברי סופרים וערך דברי קבלה.
  6. וראה עוד בחתם סופר או"ח קסג, קצא, רח.
  7. ומשמע שעל ציבור היתה תקנת נביאים שחייבים לומר, וביחיד רשאי; ומשמע גם כן שלאו דוקא כל ישראל אלא כל ציבור וציבור. וראה עוד שו"ת חתם סופר או"ח קצא.
  8. ראה קריינא דאגרתא (תשמ"ו אות רמט עמ' רסב); יביע אומר (ו או"ח מא, ה לה ה), ילקוט יוסף (או"ח ז ריח), שכתבו נגד אמירת הלל ביום זה.
  9. מלבד הצדדים ההלכתיים, נדון זה תלוי גם בשאלה העקרונית בדבר הקמת מדינת ישראל, האם נחשבת היא כאתחלתא דגאולה.
  10. הרבנות הראשית לישראל בראשות הרבנים הראשיים הרב ב.צ. ח. עוזיאל, הרב י. הרצוג, הרב א. י. אונטרמן, הרב י. ניסים ועוד – ראה הרב שמואל כ"ץ, ספר הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנה לייסודה, ב, 989-804; פרופ' נחום רקובר, הלכות יום העצמאות ויום ירושלים, קכה-רלו, שפג-שצב.
  11. וראה שבט מיהודה ב נט; משפטי עוזיאל ח כג; קול מבשר (ראטה) א כא; הרב מרדכי אליהו שו"ת הרב הראשי תשמח קנג; הרב אביגדור נבנצל, במראה הבזק ו עמ' 81, ועוד. וראה שערים בהלכה תלב, והתורה והמדינה ד רכח.
  12. ראה קריינא דאגרתא תשמ"ו אות רמט (עמ' רסב) שכתב נגד אמירת הלל ביום זה.
  13. � כך היא הגירסא בירושלמי סוכה ד ה, ומסכת סופרים כ ט.
  14. בטעם הדבר ובחלוקת פרקי ההלל - ראה ערך הגדה.
  15. וראה ערך חנוכה בדעות הפוסקים אם הלל בחנוכה הוא מן התורה או מדרבנן.
  16. ויש שכתבו שנביאים אחרונים הנהיגו את ישראל לקרותו בראש חודש בדילוג (ראה תורה שלמה כרך יב אות רפז ובמילואים יב). בימי האמוראים לא נהגו בקריאת הלל בראש חודש אלא בבבל ולא בארץ ישראל (ראה תענית שם רב איקלע לבבל כו' ומגיד משנה חנוכה שם).
  17. ראה סידור רב סעדיה גאון עמ' קנג,קנד; רי"ץ גיאת ב עמ' ג; רמב"ם חנוכה ג ח; ספר השלחן לתלמיד הרשב"א עמ' 49.
  18. יש מהגאונים סובר שיחיד אינו קורא הלל אף באותם הימים שגומרים בהם את ההלל מלבד בלילי פסחים שאף היחיד גומר (רב פלטוי גאון ברי"ץ גיאת ב הלל עמ' ג, ראה תענית כח ב וברכות יד א).
  19. בימינו נוהגים בכל הנוסחאות לכפול מאודך ואילך עד סוף המזמור, וכן הוא בכל הסידורים.
  20. המתפללים בחנוכה בבית האבל, טוב שיקרא כל אחד בביתו (מגן אברהם קלא סק"י).
  21. יש מן הראשונים הסוברים שאין מברכים כלל על הלל בראש חודש, בנוסח "אשר קדשנו במצותיו וצונו", אבל מכל מקום מברכים "ברוך אתה וגו' המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדו ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות" (תשובת רש"י במחזור ויטרי עמ' 193). על נוסח הברכה שלאחר הלל בליל פסח ומקומה, ראה ערך ברכת השיר.
  22. ונחלקו אחרונים בשהה מעצמו שלא באונס, ראה בית יוסף וב"ח תכב, מגן אברהם שם סק"ט, ומשנה ברורה שם ס"ק כה.