מיקרופדיה תלמודית:זית

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - פרי עץ הזית בתורת מידה בשיעורי הלכה.

הדינים ששיעורם בכזית

הזית הוא מהפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ששיעורי תורה ניתלים בהם (ברכות מא א, ורש"י ד"ה ופליגא), שנאמר: אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (דברים ח ח), ואמרו: ארץ שרוב שיעוריה כזיתים (ראה להלן. גמ' שם ב). לימוד זה מהכתוב הוא אסמכתא (ראה ערך אסמכתא א), שכל השיעורים הלכה-למשה-מסיני (ראה ערכו וערך שעורים. עירובין ד ב, וסוכה ו א; רמב"ם מאכלות אסורות יד ב).

אוכלים

כל השיעורים - האמורים באוכלים (רש"י יומא פ א ד"ה כל השיעורין) - בכזית, חוץ מטמאת-אוכלים (ראה ערכו) ויום-הכפורים (ראה ערכו), ששינה הכתוב במשמעם - בלשון האיסור האמור בתורה - ושינו חכמים בשיעורם (גמ' שם), שאין אכילה (ראה ערכו) פחותה מכזית (ברכות מא ב). ולכן כל איסורי מאכלות שבתורה שיעורם בכזית, בין למלקות, בין לכרת, ובין למיתה בידי שמים (רמב"ם שם א), וכן המצוות שנאמר בהן לשון אכילה שיעורן בכזית, כגון אכילת-מצה (ראה ערכו), ומרור (ראה ערך אכילת מרור), ופסח (ראה ערך אכילת פסח), וכל הקדשים (ראה ערך אכילת קדשים), וכן חיוב ברכת המזון אחר אכילה (ראה ערך ברכת המזון), וברכה-מעין-שלש (ראה ערכו), וברכת בורא נפשות (ראה ערך ברכה אחרונה)[2]. אף חיוב חומש (ראה ערכו) בתשלומי תרומה שאכל בשוגג אינו אלא בכזית (ראה ערך תשלומי תרומה).

אכילת מזבח

אכילת-מזבח (ראה ערכו), לפי שהוציאה הכתוב בלשון אכילה שיעורה בכזית, ולפיכך אין הקטרה בפחות מכזית (ראה ערך אכילת מזבח), בין למצות הקטרה (ראה ערך הקטרה א וערך הקטרה ב), ובין בהקטרת איסור (ראה ערך בעל מום וערך העלאת חוץ וערך זר), ובין במחשבת פגול (ראה ערכו).

המוקשים לאכילה

ויש דברים שמצד עצמם אין בהם דין של אכילה, אבל הוקשו לאכילה, או שנלמדים מאכילה שבמקום אחר, ואף הם שיעורם בכזית, כמו: הסך משמן-המשחה (ראה ערכו) לזר ששיעורו בכזית, שנלמד בגזרה שוה מנתינת תרומה שנאמרה בה אכילה (כריתות ו ב, ורש"י ד"ה נתינה), וכן נתינת לבונה על מנחת חוטא שפוסלתה (ראה ערך מנחת חוטא) ששיעורה בכזית (ראה מנחות נט ב, ושם ס א), כתבו ראשונים שהטעם מפני שנאמרה בה נתינה, ולמדים מנתינה של תשלומי תרומה (תוספות שם ס א ד"ה מי), וכן מצות בעור-חמץ (ראה ערכו), ואיסור בל-יראה (ראה ערכו), ובל ימצא, שיעורם בכזית, מפני שלמדים מאכילתו (ראה ביצה ז ב).

חשיבות אוכל

שיעור חשיבות אֹכֶל אף הוא בכזית, ולכן יש מהאמוראים הסובר שאין יד לפחות מכזית (רב בחולין קיח ב), שאם יש אוכל פחות מכזית אינו חשוב להיות לו יד - עצם וכיוצא המחובר בו - לענין שאם נגעה טומאה ביד יטמא האוכל (רש"י שם ד"ה אין יד). וכן שיעור פרורי אוכל שאסור להפסידם הוא בכזית (ראה ערך בזוי אוכלים), וכן שיעור ערוב-תבשילין (ראה ערכו).

טומאה

שיעור כזית נאמר אף בדיני טומאה, כגון בטומאת אהל בבשר מן המת (אהלות ב א). ואף על פי שכל השיעורים הם הלכה למשה מסיני (ראה לעיל) אמרו חכמים תחילת ברייתו של אדם כזית, ולפיכך שיעור טומאת בשרו בכזית (רמב"ם טומאת מת ב ב, על פי ספרי זוטא במדבר יט יא). וכן בגד המנוגע ואבן המנוגעת מטמאים באהל בכזית, מפני שהוקשה צרעת למת (ראה ערך בגד המנוגע וערך בית המנוגע). וכן טומאת מגע ומשא של נבלה שיעורה בכזית, שנאמר: וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ (ויקרא יא מ) - ליתן שיעור לנוגע ונושא כאכילתה (תורת כהנים שמיני פרשה י ז). וכן נבלת עוף טהור בבית הבליעה שיעורה בכזית (ראה ערך נבלת עוף טהור) מפני שנאמר בה: וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל (ויקרא יז טו) - לתת שיעור לטומאתה כשיעור אכילה שהוא כזית (רמב"ם שאר אבות הטומאה ג א). וכן עבודה-זרה (ראה ערכו) ותקרובת-עבודה-זרה (ראה ערכו) טומאתן בכזית (רמב"ם שם ו ב,ז).

דברים נוספים

אף בשאר דברים מצינו ששיערו בכזית: ניטלה הכבד (ראה ערכו) ונשתייר הימנה כזית - כשרה (תורת כהנים שמיני פרק ג ח; משנה חולין נד א), וכן פגימת המזבח יש מהתנאים הסובר ששיעורו בכזית (ראה ערך מזבח. רבי אליעזר בן יעקב בחולין יח א, ושם מחלוקת תנאים, וראה ערך מזבח), והוא הדין אבנים מקורזלות שמותר להכניסן לבית הכסא בשבת (ראה ערך מוקצה. רבי יוסי בשבת פא א).

שיעור בכזית עצמו

ויש שהזית עצמו משמש שיעור, ולא למידת גודלו: כלי חרס שניקב כמוציא זית טהור מלקבל טומאה (ראה ערך טמאת כלים. כלים ג א; שבת צה ב).

מצוות ואיסורים שלא נתפרש שיעורם

מצוות ואיסורים שלא נתפרש שיעורם, יש מהאחרונים שכתב שאף הם שיעורם בכזית, אפילו שאינם תלויים באכילה, כמו שאמרו רוב שיעוריה כזיתים (ראה לעיל. מנחת חינוך ח א, ושם טו ז, ושם קמג ד).

משקה קרוש

משקה שנתייבש ונתעבה נשתנה שיעורו מרביעית (ראה ערכו) לכזית, כגון המוציא יין בשבת מרשות לרשות, ששיעורו ברביעית (ראה ערך מוציא), אם היין נתייבש - שיעורו בכזית (שבת עז א, ורמב"ם שבת יח ב), לפי שבתחילה, בצלילותו, היתה בו רביעית (רש"י שם ד"ה בכזית). וכן נזיר שחייב על שתיית יין ברביעית (ראה ערך נזיר), להלכה, אם היה היין קרוש שיעורו בכזית (רמב"ם נזירות ה ב). וכן דם נבלות, לסוברים שמטמא מן התורה (ראה ערך נבלה) שיעורו ברביעית, הואיל ויכול לעמוד ולקרוש על כזית (גמ' שם)[3].

מידתו

כזית שאמרו - בשיעורי תורה, שרובם בכזית (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש ופירוש הרא"ש כלים יז ח) - לא גדול ולא קטן, אלא בינוני (משנה שם; רמב"ם מאכלות אסורות יד א), וזהו אגורי (משנה שם), ששמנו אגור בתוכו (ברכות לט א; ירושלמי בכורים א ג), שכל הזיתים הגשמים יורדים עליהם והם פולטים את שמנם, וזה הגשמים יורדים עליו והוא אוגר את שמנו לתוכו (ירושלמי שם; ערוך, אגר, בשמו; אליהו רבא כלים שם)[4].

אף הכתוב 'זית שמן', שממנו למדים שיעורי תורה בכזית (ראה לעיל: הדינים ששיעורם בכזית), פירשו שהוא זית אגורי (ספרי כי תבוא רצז; ירושלמי שם).

מדידת כזית

כזית משערים כשהוא שלם וגרעינו בתוכו (ברכות לט א), והוא נמדד בגודלו ולא במשקלו (תשובות הגאונים (הרכבי) רסח)[5].

שיעור כזית במשקים

שתיית משקה, במקומות ששיעורה בכזית, כיצד הוא עושה - לשער כזית בנוזל - מביא כוס מלא אותו המשקה, ומביא כזית אגורי ונותן לתוכו, ושופע, ומה ששותה כיוצא בו זהו שיעורו (תוספתא נזיר (ליברמן) ד א).

ביחס לשאר שיעורים

יחס לאגוז

כזית הוא קטן מכאגוז (ראה ערכו. כן משמע משבת פא א, ורש"י ד"ה כזית וד"ה כהכרע; רוקח), וכן נקב כמוציא זית קטן מכמוציא אגוז (כן משמע מכלים ג ב, ותוספות יום טוב שם).

יחס לגרוגרת

כזית הוא קטן מכגרוגרת (ראה ערכו. כן משמע משבת צא א, ותוספות עירובין פ ב ד"ה אגב, ויומא עט ב ד"ה לומר, וחולין קג ב ד"ה חלקו); ויש מהראשונים שכתב שכזית גדול מגרוגרת (מהרי"ל, ליקוטים נה); ומהפוסקים יש שכתב לחלק: כזית קטן הוא פחות מגרוגרת, וכזית בינוני ששיערו בו חכמים בכל מקום (ראה לעיל: מידתו) הוא גדול מגרוגרת (מגן אברהם תפו, בתחילת הסימן).

יחס לכותבת

הכותבת (ראה ערכו) יש בה שני זיתים (כריתות יד א).

יחס לבית הבליעה

אין בית-הבליעה (ראה ערכו) מחזיק יותר משני זיתים (גמ' שם), ומכיון ששיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (ראה ערך הנ"ל וערך ביצה ב. יומא פ א), ונחלקו ראשונים:

  • יש המוכיחים מכאן שכזית הוא כחצי ביצה, שהרי שני זיתים הם כביצה (ראבי"ה פסחים תקכה; מרדכי פסחים תריא; בית יוסף או"ח תפו א, בדעת התוספות חולין קג א ד"ה חלקו; ים של שלמה חולין ג פח, בשם בעלי התוספות), ואף על פי שבימינו אין הזית בגודל של חצי ביצה, פירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל היו משונים בגודלם מטבעם עכשיו (ים של שלמה שם)[6]. שיעור זה כתבו אחרונים שהוא חצי ביצה בלא קליפתה (נודע ביהודה קמא או"ח לח; תוספת שבת שסח; באור הגר"א או"ח תפו א ד"ה שיעור)[7].
  • ויש חולקים על השיעור כחצי ביצה שאמרו בכזית, וסוברים שאותה שאמרו אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים אין הכוונה אלא לומר שאינו מחזיק שלשה זיתים, ואין להוכיח מכאן אלא שכזית הוא יותר משליש ביצה (מאירי עירובין פ ב; מגן אברהם שם, בתחילת הסימן), או שבזיתים שיש בהם גרעינים וקשים הם ועגולים ואינם נדבקים בבית הבליעה בהם הוא שאמרו שאינו מחזיק יותר משני זיתים (תוספות יומא פ ב ד"ה (פ א) ושיעורו), אבל כשהם מרוסקים ורכים אפשר לבלוע שלשה כזיתים בבת אחת (מרדכי פסחים תריא, על פי פסחים קטו א).

ויש מהאחרונים שכתב להשוות הדעות, שהסוברים כזית הוא כחצי ביצה היינו בלא קליפתה, והסוברים כשליש היינו עם קליפתה (באור הגר"א שם).

השיעור בימינו

וכתבו ראשונים שלפי שאין אנו בקיאים בשיעורי זית, לכן בכל מקום שצריך לאכול כזית צריך שיהיה המאכל בהרווחה, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה (ראבי"ה ברכות קז), וכן כתבו אחרונים שבמצוות דאורייתא יש להחמיר ולאכול כחצי ביצה, אלא שבדרבנן יש לסמוך על הסוברים שהוא כשליש ביצה (שלחן ערוך הרב או"ח תפו א; בית אפרים, התשובות טז-יז; משנה ברורה שם סק"א)[8].

הערות שוליים

  1. יב, טורים קכח-קלד.
  2. על ברכות המוציא ושהכל אם צריכות כזית, ראה ערך ברכת הפת.
  3. על המשקים שנאמר בהם בתורה לשון אכילה, כמו באיסור אכילת דם, אם שיעורו בכזית או ברביעית, ואם יש לחלק בין כשאכלו כשהוא קרוש או בשהוא צלול, ועל משקה שלא כתוב בו לשון אכילה אם שיעורו בדרך אכילה בכזית, ראה ערך משקה וערך שתיה; ולענין טומאתם ראה ערך יין נסך.
  4. ויש מפרשים שמנו אגור בתוכו שהוא מזומן לצאת ממנו, שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים, אלא אגור כמשקה ענבים (רש"י ברכות שם ד"ה אגור; תוספות יום טוב כלים שם), ולפי זה יש מפרשים שאגורי הוא שיעור לזית בינוני, שכשהוא גדול ביותר או קטן ביותר אין בו מידה זו של אגירת השמן לתוכו (כן משמע מרש"י יומא פ א ד"ה והתניא; תפארת ישראל כלים שם).
  5. על כזית באכילה אם משערים גם עם מה שנשאר בין החניכים, ראה ערך אכילה.
  6. ואף לשיטה זו יש שכתבו שאין הכוונה לחצי ביצה בצמצום, אלא קצת פחות, שהרי כותבת שהיא פחותה מכביצה (ראה ערך כותבת) יש בה שני זיתים (ראה לעיל. מגן אברהם שם, בתחילת הסימן); אך יש שביארו שסוגיות חלוקות הן (תרומת הדשן, פסקים כו).
  7. ויש מהאחרונים שכתב שהוא חצי ביצה בקליפתה (משנה ברורה שם סק"א).
  8. לסוברים שהביצים בזמננו נתקטנו, אם לשער שיעורים התלויים בגודל ביצה, כמו הזית, בכפליים, או שמכל מקום אין לנו אלא הביצים שבזמננו, ראה ערך ביצה ב. ושם ביחס למידות של זמנינו.