מיקרופדיה תלמודית:זריזין מקדימין למצות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - מצוה שהגיע זמנה, יש להקדים ולעשותה בתחילת הזמן

מקורו וגדרו

מקורו

זריזין מקדימין למצוות נאמר על כל מצוה שקבוע לה זמן, שמצוה להקדים ולעשותה בתחילת הזמן, אפילו כשיש שהות לעשותה אחר כך.

וכן אמרו: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב ג), מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שזריזים מקדימים למצוות (תורת כהנים תזריע א; פסחים ד א; רמב"ם מילה א ח; טוש"ע יורה דעה רסב א. וראה ערך מילה), ומצוה להקדים בתחילת היום (רמב"ם שם; טוש"ע שם. וראה ערך הנ"ל), שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ (בראשית כב ג. תורת כהנים שם; פסחים שם), למה בהשכמה, שהזריזים מקדימים למצוות (תנחומא וירא כב), שלא המתין עד הנץ החמה (רש"י פסחים שם ד"ה נבדוק מצפרא), או עד שיהיה היום גדול (ר"ן שם).

ויש גורסים שהלימוד הוא ממה שנאמר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' (בראשית יט כז. כן הוא בש"ס יומא כח ב בהגהות הב"ח שם, וכן הוא בלקח טוב ובילקוט שמעוני), שהיה זריז ומקדים לתפילה (מדרש שכל טוב שם).

יש שפירשו הכתוב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת (שמות יב יז), אל תקרי את המצות אלא את המצוות, שאם באת מצוה לידך עשה אותה בזריזות עד שלא תחמץ (פסיקתא זוטרתא שם[2]), ואמרו: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה (נזיר כג ב ושם נתבאר, וראה באור הגר"א אורח חיים תרכה), ולעולם ירוץ אדם לדבר מצוה (ברכות ו ב לגירסת הרי"ף והרא"ש).

גדרו

נחלקו הדעות בגדר זריזין מקדימין למצוות האם הוא חיוב גמור:

  • יש מן הראשונים שנראה מדבריו שזריזין מקדימין למצוות אין זה חיוב גמור, אלא שראוי לאחוז בדרכי האבות (ראה מאירי יומא כח ב ד"ה כל היום. וראה גליוני הש"ס שם).
  • יש מן האחרונים שכתב שהוא חיוב גמור, והרי זה כאילו נכתב בתורה שאתה חייב להקדים מצוה פלונית, ואם לא הקדמת אתה עובר על איסור תורה (שו"ת רד"ך ב ה[3]), והרי זה כמבטל המצוה (גליוני הש"ס יומא שם, על פי תוספות מגילה ג א ד"ה מבטלין).
  • ויש מן האחרונים שכתב שהוא חיוב מדרבנן (ראה טורי אבן ראש השנה ד ב ד"ה ורבנן).

וכתבו ראשונים שכל ישראל זריזים הם במצוות (שיטה מקובצת בבא קמא לב א ד"ה הא תו, בשם ה"ר יהונתן, וכן כתב במכתם פסחים ד א נהגו כל ישראל להשכים ולמול בזריזות[4]).

המצות שבהן שייך ציווי זה

זריזין מקדימין למצוות בכל דבר שמצותו ביום - שלא קבעה לו תורה שעה מיוחדת (רשב"א ור"ן מגילה כ ב) - והוא כשר כל היום, ודבר שמצותו בלילה - שהוא כשר כל הלילה (ראה משנה מגילה שם, ורש"י שם ד"ה כל היום), כאותה ששנינו:

כל היום כשר לקריאת המגילה (ראה ערך קריאת המגילה, ושם שגם של לילה כשר כל הלילה), ולקריאת ההלל (ראה ערך הלל[5]), ולתקיעת שופר (ראה ערך תקיעת שופר[6]), ולנטילת לולב (ראה ערך נטילת לולב. וראה טוש"ע או"ח תרנב א שאעפ"כ זריזין מקדימין), ולתפילת המוספים (ראה ערך מוסף, ושם שלכתחילה זמנה עד שבע שעות), ולמוספים (ראה ערכו), ולוידוי הפרים (ראה ערך וידוי), ולוידוי מעשר (ראה ערך ודוי מעשר), ולוידוי יום הכפורים (ראה ערך ודוי), ולסמיכה (ראה ערכו), ולשחיטה (ראה ערכו), ולתנופה (ראה ערכו), ולהגשה (ראה ערכו), ולקמיצה (ראה ערכו), ולהקטרה (ראה ערכו) - של קומץ המנחה - למליקה (ראה ערכו), ולקבלה (ראה ערכו) - קבלת הדם - ולהזיה (ראה ערכו) - זריקת הדם והזיית פרים הנשרפים וחטאות הפנימיות שהיא זריקה שלהן (ראה ערך הזאה וערך זריקה) - ולהשקאת סוטה, ולעריפת העגלה (ראה ערך עגלה ערופה), ולטהרת-המצורע (ראה ערכו), וכן לסידור בזיכין וסילוק בזיכין של לחם הפנים (ראה ערך בזיכי לבונה).

וכן בדבר שמצותו בלילה והוא כשר כל הלילה כקצירת העומר (ראה ערך קצירת העומר) - וספירת העומר (ראה ערך ספירת העומר) - והקטר חלבים ואברים (ראה ערך הקטרה. משנה מגילה שם, וראה גמרא שם כא א), וכן אכילת פסחים לדעת הסוברים כן (גמרא שם. וראה ערך אכילת פסחים מחלוקת בדבר), ובכולם הזריזים מקדימים למצוות (ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ד ו).

בדבר שקבעה לו תורה שעה מיוחדת

זריזין מקדימין למצוות נאמר אף בדבר שקבעה לו תורה שעה מיוחדת, שיש להקדימו בתחילת הזמן, לפיכך אמרו בתמיד של שחר, שאף שזמנו עד ארבע שעות ביום (ראה ערך תמיד), היו מקדימים בהאיר- המזרח (ראה ערכו), היינו מתחילת הזמן שקבעה לו תורה, לפי שזריזין מקדימין למצוות (תוספות יומא כ ב ד"ה היכי, וראה ערך הנץ החמה), ומכל מקום בתמיד של בין הערבים, אף שזמנו הוא משינטו צללי ערב, היינו משש שעות ומחצה ואילך (ראה פסחים נח א, ורש"י ד"ה בין), אמרו שבשאר ימות השנה - מלבד בערב פסח שיש קרבן פסח אחריו (ראה גמרא שם) - היה נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשע ומחצה, לפי שיש נדרים ונדבות שיש להשלימם אחר תמיד של שחר (ראה ערך השלמה), לפיכך אף שזריזין מקדימין למצוות התקינו לאחרו כדי שיביאו נדריהם ונדבותיהם ויהיו כשרים להקריבם (גמרא שם ורש"י ד"ה עליה, וראה ערך תמיד).

בקריאת שמע

אף בקריאת-שמע (ראה ערכו) של ערבית, שנחלקו תנאים בסוף זמנה (ראה ערך קריאת שמע), כתבו ראשונים שלכתחילה צריך לקרותה מיד בצאת הכוכבים (תלמידי רבנו יונה ריש ברכות, ומאירי שם; שו"ע או"ח רלה ב. וראה ערך הנ"ל, שיש חולקים), שזריזין מקדימין למצוות (לבוש שם).

וכן בקריאת שמע של שחרית, שזמנה משיראה את חברו הרגיל עמו קצת מרחוק ארבע אמות ויכירנו, עד שלש שעות (ראה ערך הנ"ל), מן הדין היה להקדימה בתחילת זמנה (ראה תוספות יומא לז ב ד"ה אמר), אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ונמצא מתפלל ביום (תוספתא ברכות א ד; גמרא שם כו א; ירושלמי שם א ב), וכן אמרו: ותיקין - המקדימים למצוות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו (רש"י שם כו א ד"ה לותיקין[7]) - היו גומרים אותה עם הנץ החמה (רבי יוחנן שם ושם).

ומטעם זה היו מקדימים להתפלל תפילת שחרית עם הנץ החמה, אף שזמנה עד ארבע שעות (ראה ברכות כו א ורש"י ד"ה לותיקין. וראה ערך תפלה).

בתקנת חכמים

זריזין מקדימין למצוות מצינו אף בתקנת חכמים, שיש להקדים בקביעת זמן המצוה, כמו בבדיקת-חמץ (ראה ערכו), שאף שזמן איסורו הוא מחצות יום ארבעה עשר בניסן (ראה ערך בעור חמץ), מכל מקום משום זריזין מקדימין למצוות היה מהראוי לבדוק בבוקר יום ארבעה עשר, אלא שהקדימו הזמן וקבעו הבדיקה באור לארבעה עשר (ראה ערך בדיקת חמץ), אף שמשום זריזין מקדימין די היה לבדוק בבוקר, שהרי זריזין מקדימין למדוהו מאברהם שנאמר בו וישכם אברהם בבקר (ראה לעיל: מקורו), ומכל מקום בלילה לא הקדים (ראה רש"י פסחים ד א ד"ה נבדוק), אלא קבעו זמן הבדיקה בלילה שלפני ארבעה עשר, בשעה שבני אדם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה (פסחים שם).

איסור להשהות מצוה שהגיע זמנה

זריזות כמצוה מצינו אף במצוה שאינה תלויה בזמן, ואין זמנה עובר, לענין שאין להשהותה ליום אחר, וכן אמרו: שהויי מצוה לא משהינן (יבמות לט א ומז ב[8]), לפיכך גר שבא להתגייר וקיבל עליו עול מצוות מלים אותו מיד, שאין משהים את המצוה (ברייתא יבמות מז ב, וגמרא שם. וראה ערך גרות), ומיד היינו באותו היום (שו"ת שבות יעקב א לד. וראה שהביא שם מקורות רבים לכך); וכן נאמר באברהם: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וגו' (בראשית יז כו), שבו ביום שציוהו - מל (תוספות ראש השנה יא א ד"ה אלא, ומקורו ממדרש תהלים קיב). וכן כתבו אחרונים שאף במילה שלא בזמנה, כגון שהיה התינוק חולה ולא נימול ביום השמיני, מכל מקום יום שנראה למילה חשוב זמנו, ויש בו משום זריזין מקדימין למצוות, ואינו רשאי לאחר ליום אחר (שו"ת נודע ביהודה תניינא יו"ד קסו, וכן כתב בשו"ת דבר שמואל [אבוהב] קצב[9]).

אף בפדיון-הבן (ראה ערכו) כתבו ראשונים שאחר שלשים יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה (רא"ש סוף בכורות, ראה שם הטעם משום אין מעבירין על המצוות; טוש"ע יו"ד שה יא. וראה ערך פדיון הבן), שזריזין מקדימין למצוות (ראה תוספות בבא בתרא ה ב ד"ה כי היכי).

באופן שמעיקר המצוה יש מקדימים ויש מאחרים

אפילו במקום שמעיקר המצוה הוא שיש מקדימים ויש מאחרים, מכל מקום מצוה להיות מן המקדימים, לפיכך אמרו בקרבן-פסח (ראה ערכו) שהדין הוא שנשחט בשלש כתות, ואפילו כשהציבור מועטים ויכולים לשחוט כולם בבת אחת מצוה ליחלק לשלש כתות זו אחר זו (ראה פסחים סד א. וראה ערך קרבן פסח), שכת שלישית היתה נקראת כת עצלנית, שנתעצלה להיות אחרונה (גמרא שם סה א, ורש"י ד"ה עצלנית), שאף שאי אפשר בלא שלש כתות מכל מקום היה להם להזדרז להיות מן הראשונים (שם).

ואמרו: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו נותנים לו שכר כנגד כולם (ברכות מז ב; טוש"ע או"ח צ יד. וראה ערך תפלה).

בהרחקה מן העבירה

בהרחקה מן העבירה, כגון באכילת קדשים שאף שמצותה כל הלילה, כדי להרחיק את האדם מן העברה אמרו עד חצות (ראה ערך אכילת קדשים), כתבו אחרונים שאין זה ענין לזריזים מקדימין למצוות, שזריזין מקדימין לא שייך רק במצוה שעושה במעשה, אבל לא בהרחקה בשב ואל תעשה (שו"ת בנין ציון ב מ).

ביחס להידור אחר

זריזין מקדימין למצוות נאמר אף במקום שאם יאחר את המצוה יוכל לקיימה יותר מן המובחר, לפיכך אמרו שאף שמצות יבום קודמת למצות חליצה (ראה ערך יבום וערך חליצה), וכן שמצוה על גדול האחים לייבם או לחלוץ, ואם לא רצה חוזרים על שאר האחים (ראה ערכים הנ"ל), מכל מקום אם אחד משאר האחים לא רצה לחלוץ ותלה בקטן עד שיגדיל וייבם, או שתלה בגדול האחים עד שיבוא ממדינת הים, אין שומעים לו (משנה יבמות לט א, ורמב"ם יבום ב ח, וטוש"ע אבן העזר קסא ד), שאין משהים את המצוה (גמרא שם: שהויי מצוה לא משהינן), אף שתיעשה אחר כך יותר מן המובחר (תרומת הדשן לה; מגן אברהם כה סק"ב[10]).

וכן כתבו ראשונים שלא יעכב אדם את המצוה בעבור שאמרה תורה 'זה אלי ואנוהו' - התנאה לפניו במצוות (ראה ערך הדור מצוה), שלא יאמר אדם אמתין עד שתבוא לידי טלית יפה מאד, אלא יקנה מיד טלית אף שאינה יפה כל כך, כי על זה נאמר: חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ (תהלים קיט ס. ספר חסידים תתעח, וראה שם בפירוש החיד"א שנלמד ממה שכתוב ביבמות שם שהויי מצוה לא משהינן).

כשאין לחוש שתפסד המצוה

יש סוברים שלא אמרו שאין משהים את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר אלא במקום שיש לחשוש שתפסד המצוה לגמרי על ידי שישהו אותה, כגון ביבום, שיש לחוש שמא ימות הקטן לפני שיגדיל, או שלא יוכל גדול האחים לבוא ממדינת הים, אבל במקום שאין לחשוש שתפסד המצוה, כגון ממדינה למדינה בארץ ישראל שקרוב הדבר שיבוא, יש להשהות את המצוה כדי לעשותה יותר מן המובחר (תרומת הדשן לה).

וכן כתבו אחרונים שאם יש לו ארבעה מינים כשרים ואינם מהודרים כל כך, ויכול לקיים בהם עכשיו מצות נטילת לולב, אם ברור לו שיביאו לו אחר כך יותר מהודרים, יש לו להמתין כדי לקיים מצוה מן המובחר (שו"ת שבות יעקב א לד, על פי התרומת הדשן הנ"ל).

ויש מוכיחים מדברי ראשונים שלעולם אין משהים את המצוה כדי לקיימה יותר מן המובחר, אפילו במקום שאין חשש לביטול המצוה (נשמת אדם סח לדעת הספר חסידים הנ"ל, ושכן גם פשטות לשון הגמרא ביבמות לט א הנ"ל).

כשמתקיים ברוב עם הדרת מלך

אף במקום ברב-עם-הדרת-מלך (ראה ערכו) מצות הזריזות קודמת, לפיכך אמרו בהלל שקוראים אותו אחר תפילת שחרית ולא אחר תפילת מוסף, אף שבמוסף יש משום ברב עם הדרת מלך, לפי שזריזין מקדימין למצוות עדיף (ראש השנה לב ב. וראה ערך ברב עם הדרת מלך וערך הלל); ואפילו לדעת הסוברים שכל שברור לו שיוכל לקיים אחר זמן מצוה מן המובחר מותר להשהות את המצוה, היינו דוקא כדי לעשות גוף המצוה בהידור, אבל כל שאין ההידור בגוף המצוה רק משום ברב עם הדרת מלך אין דוחים המצוה (שדי חמד כללים מערכת הפ"ה לט[11]).

בתדיר ושאינו תדיר

אף במקום תדיר-ושאינו-תדיר (ראה ערכו), שתדיר קודם, מצות הזריזות קודמת, לפיכך כתבו אחרונים שאף שיש להתעטף בציצית, ואחר כך להניח תפילין, לפי שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות, ועוד שהיא תדירה יותר מתפילין (ראה ערך הנחת תפילין, ושם עוד טעמים לדבר), מכל מקום אם התפילין מזומנים בידו - היינו ברשותו (שו"ת דברי מלכיאל א יג) - ואין לו ציצית עדיין, אינו צריך להמתין לציצית, אלא מניח תפילין וכשיביאו לו טלית - יתעטף (רמ"א בדרכי משה ובשו"ע או"ח כה א), שאין להשהות את המצוה אפילו אם אחר כך יעשה אותה יותר מן המובחר (מגן אברהם שם סק"ב, ע"פ יבמות לט א: שהויי מצוה לא משהינן).

ויש שהוסיף שאפילו לדעת הסוברים שכל שברור לו שיוכל לקיים אחר כך מצוה מן המובחר מותר להשהות את המצוה (ראה לעיל: כשאין לחוש שתפסד המצוה, דעת התרומת הדשן), מכל מקום אינו צריך להמתין לציצית, שהרי אין כאן מצוה מן המובחר, אלא שראוי להקדים מצות ציצית, וכיון שאין הציצית לפניו ותפילין מוכנים לו, בודאי מצוה שבאה לידו אל יחמיצנה, ואין כאן גרעון במצוה כלל (שו"ת שבות יעקב א לד, וכעין זה בדברי מלכיאל שם[12]).

כשמצוה בו יותר מבשלוחו

במקום מצוה-בו-יותר-מבשלוחו (ראה ערכו), כגון שאם יעשה המצוה בעצמו יצטרך להשהותה, ואם תיעשה על ידי שליח יקדים אותה:

  • יש מהאחרונים שנסתפקו אם זריזין מקדימין למצוות עדיף (ראה פרי מגדים באשל אברהם ריש סי' תרכה, ושדי חמד כללים ז א, בשם פתח הדביר, ומערכת המ' נח, בשם ספר משנת אברהם).
  • יש שצידד לומר שכשם שזריזין מקדימין עדיף מתדיר ושאינו תדיר (ראה לעיל), הוא הדין שעדיף ממצוה בו יותר מבשלוחו (שדי חמד שם, בשם משנת אברהם), וכן אם נאמר שמצוה בו יותר מבשלוחו הוא מדרבנן (ראה ערך הנ"ל מחלוקת בדבר, ושכן דעת רוב האחרונים), וזריזין מקדימין למצוות הוא מן התורה (ראה לעיל: מקורו וגדרו), בודאי שזריזין מקדימין עדיף (שדי חמד שם לענין אין מעבירין על המצוות, והוא הדין לענין זריזין).
  • ויש חולקים וסוברים שיותר טוב לאחר את המצוה כדי לעשותה בעצמו, שכיון שאינו משהה את המצוה משום עצלות, אלא כדי לקיימה בעצמו כפי שחייבוהו חכמים, אין זה נקרא מחמיץ את המצוה, ועדיף יותר שיעשנה בגופו כדי להראות חיבתו וחשקו לקיים המצוה (שדי חמד שם מערכת המ"ם נח).

במצוה שדוחה את השבת

אף מצוה שדוחה שבת, ואפשר לעשותה באופן המותר, אלא שלא יהיה כל כך מהר, כתבו ראשונים שכדי למהר המצוה יעשה באופן שדוחה שבת, ולכן לדעת רבי אליעזר הסובר שמכשירי מילה דוחים את השבת, ואם לא הביא הסכין מערב שבת מביאה בשבת אפילו דרך רשות הרבים (ראה שבת קל א. וראה ערך מילה), אפילו אם יכול להביא את התינוק אצל הסכין, ולא יהיה שם איסור שבת, שחי נושא את עצמו (ראה ערך מוציא), מכל מקום כיון שיותר בקל להביא הכלי מלהביא התינוק, התיר רבי אליעזר כדי למהר המצוה (תוספות שבת שם ד"ה רבי).

ומטעם זה התיר גם להביא הסכין דרך רשות הרבים, שיש בו איסור תורה, אף שיכול להביאה דרך גגות וחצרות וקרפיפות שלא עירבו זה עם זה, שאין שם אלא איסור מדרבנן (ראה גמרא שם ב), כדי למהר המצוה (תוספות שם, וראה שם ב במהר"ם בתוס' ד"ה שלא, ומהרש"א שם א, וראה ערך חביבה מצוה בשעתה: בדחיית איסור).

על קידוש היום בליל שבת, שקודם לקידוש היום (ראה פסחים קו ב, ורשב"ם שם שהזכיר גם זריזין מקדימין וכו'), ראה ערך חביבה מצוה בשעתה.

הערות שוליים

  1. יב', טורים תט-תכא.
  2. ובמכילתא שם: אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד, וראה ערך אין מעבירין על המצות.
  3. וכן כתב בספר החיים למהרש"ק שהוא מהתורה, הביאו בשדי חמד מערכת יום הכיפורים א יד ופקפק בדבריו.
  4. וראה שו"ת שבות יעקב לד: ועכשיו נהגו כל העולם כזריזים לענין מילה להקדים. וראה ערוך השלחן יו"ד רסב שקרא תגר על המאחרים למול כמה שעות ביום מפני שלא באו כל הקרואים וכדומה.
  5. וראה שם ולהלן: ביחס להידור אחר, שמטעם זריזין מקדימין קוראים אותו אחר תפילת שחרית, ולא אחר תפילת מוסף.
  6. ראה ראש השנה לב ב שאף שזריזין מקדימין התקינו לתקוע בתפלת מוסף.
  7. וראה שם ט ב ד"ה ותיקין: אנשים ענוים ומחבבים מצות.
  8. וראה שו"ת עבודת הגרשוני יב שנראה מדבריו ששהויי מצוה לא משהינן נכלל בדין זריזין מקדימין למצוות.
  9. וראה תשובה מאהבה א פה שבמילה שלא בזמנה יש טעם אחר שאסור להניחו ערל שבכל שעה עובר עליו בעשה, וכן כתב בשו"ת דבר אברהם א לג. וראה ערך מילה.
  10. וראה שו"ת פנים מאירות ב א שדבר זה נלמד ממה שכתוב שאין מעבירין על המצוות.
  11. וראה שם ז ג לענין מילה שלא לאחר עד חצי היום שיתקבצו המזומנים. וראה חיי אדם סח ו לענין תפילת ערבית.
  12. וראה ערוך השלחן או"ח שם ד שהקשה על המגן אברהם מדברי התרומת הדשן הנ"ל. וראה מור וקציעה שם שחולק על טעם המגן אברהם מדברי התרומת הדשן הנ"ל.