מיקרופדיה תלמודית:יבש ביבש לח בלח

הגדרה^[1] - תערובת של איסור בהיתר, באופן שהאיסור עומד לעצמו אלא שאין מכירו, או באופן שנבללים יחד ואין להפריד ביניהם.

השמות יבש ביבש, או לח בלח, לענין תערובת איסור בהיתר, לא הוזכרו בתלמוד, אבל הראשונים והפוסקים השתמשו בשמות אלו להגדרת אופני התערובת והחילוקים שביניהם לענין דיני ביטול ברוב או בששים (ראה ערך בטול אסורים וערך בטול ברוב וערך בטול בששים), בין בתערובת מין-במינו (ראה ערכו), ובין במין בשאינו מינו.

לא נתכוונו בשמות הללו לאיסור היבש ולח מצד מהות החומר שלו, אלא כל שהאיסור עומד לעצמו ואינו נבלל עם ההיתר, ואין מכירו, הרי זה בכלל יבש ביבש (כן משמע מהתרומה נ; שו"ת הרשב"א א רפג, ועוד; בית יוסף יו"ד קט א, בשמו; רמ"א שם), וכל שגוף האיסור או טעמו נבלל עם ההיתר עד שבכל חלק מן התערובת יש שם מעט מממשו של האיסור או מטעמו, הרי זה בכלל לח בלח (כן משמע מהתרומה, ושו"ת הרשב"א, ובית יוסף, ורמ"א שם).

גדרי ביטולם

חתיכה של איסור - בין איסור אכילה בין איסור הנאה, מן התורה או מדרבנן, מלבד איסורים מיוחדים שנתמעטו (ראה להלן) - שנתערבה בחתיכות של היתר, מין במינו יבש ביבש ואין מכירה - בטלה ברוב (ראה ערכו. התרומה שם; שו"ת הרשב"א א תכה ותפה; רא"ש חולין ז לז; איסור והיתר הארוך כג ח-ט; טוש"ע יו"ד קט א, ורמ"א שם צח ד).

מן התורה אחד בשניים בטל (גיטין נד ב), שנאמר: אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג ב. רש"י גיטין שם ד"ה לא), ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שכן הדין אף מדרבנן (תוספות חולין ק א ד"ה בריה; רא"ש שם ז לד; רשב"א בתורת הבית הארוך ד א, ושו"ת א רעב; ר"ן שם צו ב), וכן הלכה (טוש"ע יו"ד קט א).

• ויש אומרים שמדרבנן צריך ששים בהיתר כנגד האיסור (רש"י בבא מציעא נג א ד"ה ועולין, לפי הבית יוסף יו"ד קט א; רמב"ם מאכלות אסורות טו ד, לפי הכסף משנה שם; כן משמע מהרשב"א שם ושם, בשם יש מגדולי החכמים, והר"ן שם, בשם הראב"ד).

נתערב מין בשאינו מינו

במה דברים אמורים, כשנתערב מין במינו (ראה ערכו) [שהאיסור וההיתר הם ממין אחד]^[2], אבל נתערב מין בשאינו מינו, לדברי הכל אף יבש ביבש שאין מכיר את האיסור - כגון שנתפוררו לחתיכות דקות (כן משמע מהתרומה שם, והטור שם) - אף על פי שמן התורה אף הוא בטל ברוב, מדרבנן צריך ששים (התרומה שם; ר"ן שם; טור ורמ"א שם), כיון שאם יבשלם יחד יתן האיסור טעם בהיתר (התרומה שם; טור שם), ויבוא לידי איסור תורה (ר"ן שם)^[3].

וכן בתערובת לח בלח, אף על פי שבנתערב מין בשאינו מינו, שהטעם ניכר בו, אסור בנותן טעם, ואינו בטל אלא בששים, לפי שטעם-כעיקר (ראה ערכו) - ולדעת רוב הראשונים איסורו מן התורה (ראה ערך הנ"ל) - אם נתערב מין במינו מן התורה בטל ברוב, אלא שמדרבנן צריך ששים, גזירה משום מין בשאינו מינו (התרומה שם, על פי זבחים עח ב ועט א, וחולין צז ב; תורת הבית הארוך שם; טוש"ע יו"ד צח ב).

איסורים הבטלים בשיעור אחר

בחלק מהאיסורים נאמרו שיעורים אחרים לביטולם:

• תרומה (ראה ערכו), ותרומת-מעשר (ראה ערכו), וחלה (ראה ערכו), ובכורים (ראה ערכו), וקדשים (ראה ערכו) - בטלים באחד ומאה (ראה על כל אחד בערכו).

• ערלה (ראה ערכו) וכלאי-הכרם (ראה ערכו) בטלים באחד ומאתים (ראה על כל אחד בערכו).

איסורם שאינם בטלים

ויש איסורים שלעולם אינם בטלים, ואוסרים בכל שהוא: חמץ בפסח (ראה ערך חמץ), טבל (ראה ערכו), יין- נסך (ראה ערכו), עבודה-זרה (ראה ערכו), ופירות-שביעית (ראה ערכו)^[4].

גדר הביטול של יבש ביבש

בגדר דין ביטול ברוב של יבש ביבש, נחלקו הראשונים:

• יש אומרים שכיון שרוב החתיכות הן של היתר, כל חתיכה שהוא אוכל אנו אומרים בה לא זו היא האיסור, וכשאוכל האחרונה שבכולן אנו אומרים שהאיסור היה במה שאכל כבר, וזו של היתר היא (הרשב"א בתורת הבית הארוך שם, ובשו"ת א נג ותכה; מרדכי פסחים תקנג), ולדעתם אסור לבשל כל החתיכות יחד ולאכלן אם אין שם ששים בהיתר כנגד האיסור, שהרי האיסור חוזר ומתערב עם ההיתר, והרי זה כשאר האיסורים הנבללים, וכן אסור לדעתם לערב הכל ולאכול (תורת הבית הארוך שם).

• ויש אומרים שאין הביטול ברוב בתורת ספק, אלא גזרת-הכתוב (ראה ערכו), שלמדוהו מאחרי רבים להטות (ראה לעיל), והאיסור נהפך להיתר (רא"ש חולין ז לז), ולדעתם מותר אפילו לאדם אחד לאכול כל החתיכות כאחת, וכן לבשלן יחד ולאכלן, אם נודעה התערובת קודם שנתבשלו (רא"ש שם; טור יו"ד קט; בית יוסף שם א, בשם הסמ"ק; רמ"א שם, לדעה זו).

וכתבו הפוסקים שההלכה כדעה הראשונה (טוש"ע שם א-ב), ומכל מקום במקום הפסד יש לסמוך על דברי המקילים (רמ"א שם)^[5].

גדר הביטול של לח בלח

גדר דין ביטול של לח בלח מין במינו, שמן התורה בטל ברוב (ראה לעיל), היינו שהמיעוט בטל לגמרי ונעשה כרוב (כן משמע מרש"י יבמות פב ב ד"ה נתן, וזבחים עח א ד"ה אי אפשר; כסף משנה אבות הטומאות א יז, בשם הר"י קורקוס) ושאף הסוברים בביטול ברוב של יבש ביבש שאין האיסור נהפך להיתר (ראה לעיל) מודים בביטול של לח בלח (באר יצחק יו"ד י).

אף בביטול של לח בלח מין בשאינו מינו, ששיעורו בששים, לפי שכך ידוע להם לחכמים שבשיעור זה פוסק הטעם (ראה ערך בטול בששים) פירשו אחרונים שכיון שיש כאן ששים של אינו מינו כנגד האיסור, אין כאן איסור כלל, ונהפך הכל להיתר (ש"ך יו"ד רצט סק"א, לפי פרי מגדים, התערובת ב ב ד"ה ודע; פרי חדש יו"ד צח סק"ב), ואין זה מדין ביטול ברוב, שכיון שטעם כעיקר מן התורה הוא (ראה ערך טעם כעיקר) אינו בטל ברוב (נודע ביהודה תנינא יו"ד נד).

כשהאיסור אינו בטל

באופנים שהאיסור אינו בטל, לפי שאין כאן רוב או ששים לבטלו, מצינו חומר בתערובת לח בלח מביבש ביבש, שכן כתבו ראשונים שבתערובת לח בלח מין בשאינו מינו, שאסורה משום טעם- כעיקר (ראה ערכו), נעשה ההיתר כולו איסור (רש"י פסחים מד ב ד"ה חייב וד"ה מפת; רשב"א חולין צט ב, בשם הראב"ד), שהרי ניכר האיסור וידוע הוא בכל ההיתר, וטעימתו זו היא הכרתו, כמו שנאמר: וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ (איוב יב יא), שאין חשיבות האוכל אלא בטעמו (רשב"א שם).

ביבש טחון או דק

קמח בקמח

קמח שנבלל ונתערב בקמח אחר, נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שדינו - מיד כשנתערב, אף אם לא נטחנו יחד (תוספות פסחים מד א ד"ה איתיביה, לפי ט"ז או"ח תנג סק"ב)^[6] - כתערובת לח בלח (תוספות יבמות פב א ד"ה רבי, וזבחים עג א ד"ה רבי, ומנחות כב ב ד"ה ורבי; סמ"ג לאוין קלח; רשב"א חולין צח ב, ושו"ת א רפג), לפי שמתערב יפה (תוספות זבחים שם, ומנחות שם). וכן הלכה, ולפיכך אם נתערב קמח של איסור בקמח של היתר מין במינו - להלכה שמין במינו בטל (ראה ערך בטול אסורים) - מן התורה בטל ברוב, ומדרבנן צריך ששים (ב"ח יו"ד קט א; ש"ך שם סק"ג; פרי חדש שם סק"ג; חוות דעת שם סק"א; פרי מגדים שם, שפתי דעת סק"ג; ט"ז או"ח תנג סק"ב; מגן אברהם שי סק"ח, ותל סק"א, ותצח ס"ק כח), שמאחר שאפשר להם להיבלל זה עם זה, יש בכל חלק מן התערובת מעט מן האיסור, ואין זה כיבש ביבש שבטל ברוב משום שאינו יודע מתי אוכל את האיסור, ואפשר לו לאכול את ההיתר לבדו (מנחת כהן, התערובת ב א).

• ויש אומרים שדינו כיבש ביבש (תוספות יבמות שם, בתירוץ השני, לפי ב"ח יו"ד קט א, וש"ך שם סק"ג; אגודה יבמות צ; הגהות סמ"ק רכב, בשם רבי יחיאל מפאריש), כיון שצונן הוא ואין הטעם מתפשט (תוספות שם).

אף בתערובת מין בשאינו מינו, שהדין הוא שלח בלח אינו בטל מן התורה ברוב, לפי שטעם כעיקר, וצריך ששים (ראה ערך טעם כעיקר), כתבו הפוסקים שקמח בקמח דינו כלח בלח (מנחת כהן שם, לדעה הראשונה הנ"ל; ש"ך יו"ד קט סק"י; חוות דעת שם באורים סק"ה), שאף על פי שאין האחד מקבל טעם מחברו, מכל מקום אם אוכל כל התערובת ביחד שייך בו דין טעם כעיקר, כיון שמרגיש טעם האיסור בפיו, וכשיש שם ששים בטל הטעם (חוות דעת שם).

חטים בחטים ושאר דברים דקים

חטים או שעורים של איסור שנתערבו בשל היתר, דינם כיבש ביבש (כן משמע מתוספות יבמות שם, וזבחים שם, ומנחות שם; תוספות פסחים שם, ורמב"ם תרומות ג ד, לפי מנחת כהן שם). וכן שאר דברים דקים מאד, כגון אורז ודוחן וחרדל ושומשמין וכיוצא, דינם כיבש ביבש, בין להקל בין להחמיר, לפי שאין דברים אלו מתערבים ונבללים יפה זה עם זה עד שנאמר שבכל חלק מן התערובת יש מן האיסור, אבל לא יבשלם ביחד, ולא יאכלם בבת אחת, כדרך שאמרו - לדעת הראשונים הסוברים כן (ראה לעיל: גדרי ביטולם) - בתערובת יבש ביבש (מנחת כהן שם).

בשר בבשר

בשר שנחתך דק דק, דינו כיבש ביבש (אבקת רוכל רטו), אם אפשר להפריד כל חתיכה בפני עצמה, ואם לאו הרי זה לח בלח (בית דוד מז; ערוך השלחן יו"ד קט ג, בשמו), וכן בשר שנימוח דינו כלח בלח (רשב"א ור"ן חולין צט ב, בשם גאון).

פירות בפירות וקטניות בקטניות

וכן פירות או קטניות שנימוחו, דינם כלח בלח (פרי מגדים יו"ד צט, שפתי דעת ס"ק יג; חידושי רבי עקיבא איגר לשו"ע שם צב), כיון שהכל נבלל (חידושי רבי עקיבא איגר שם).

בלח שאינו מתערב

חבית וקדירה

חבית יין של איסור שנתערבה בחביות יין של היתר, בטלה ברוב (רבנו ירוחם יז א; רמ"א יו"ד קלד ב) כדין יבש ביבש (כן משמע מפרי חדש יו"ד קי ד, ופלתי שם סק"ב). ויש מן האחרונים שכתבו כן בקדירה של תבשיל שנאסר משום בשר-בחלב (ראה ערכו), או בקדירה של שומן טריפה שנתערבה בקדירות של היתר, שאף על פי שמה שבתוכן הוא לח, אין דינן כלח בלח להצריכן ששים אף במין במינו (ראה לעיל: גדרי ביטולם), כיון שאין הרוטב או השומן שבקדירה זו מתערב עם השאר, ואי אפשר שיתן האחד טעם בחברו (בית יצחק יו"ד א קי; עמודי אור נב).

שומן שנקרש ושמן צף

אף בשומן שנקרש, יש מן האחרונים שכתבו שכיון שאינו מתערב דינו כיבש ביבש (נודע ביהודה תנינא יו"ד נ; נפש חיה יו"ד טו), והוא הדין בשמן שדרכו לצוף למעלה, או משקים כבדים שדרכם לצלול למטה, יש מן האחרונים שכתב שאף אם אין שם ששים, יכול לקבל מה שלמעלה, או יניחנו לצלול למטה, שאף אם נתערבו קצת יש בהם שיעור ביטול (יד יהודה יו"ד קט, פירוש הקצר סק"ג).

ביצה

ביצה של איסור - כגון של עוף טמא או טרפה - שנתערבה בביצים של היתר, אם הן שלמות בקליפתן דינן כיבש ביבש, והדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם ביצה שנתערבה באחרות בטלה ברוב, או שהיא בכלל בריה (ראה ערכו) או דבר-שבמנין (ראה ערכו) ואינה בטלה (ראה ערכים הנ"ל), אבל אם נשתברו בקערה, שוב אין תורת יבש עליהן (בית יוסף יו"ד פו ג); ויש שכתבו לחלק, שהחלבונים שמתערבים יפה, דינם כלח בלח, אבל החלמונים שכל אחד עומד בפני עצמו, דינם כיבש ביבש, אלא שאם הם טרופים יחד הכל נקרא לח בלח (פרי חדש יו"ד קט ג; פרי מגדים שם, שפתי דעת סק"ג).

כשנמצא האיסור במקום ידוע

אף בכל תערובת לח בלח, יש מן הפוסקים שכתבו, שאם האיסור נמצא במקום ידוע ולא ניעור בהיתר - אינו בטל (ט"ז או"ח תסז ס"ק יח, על פי טוש"ע יו"ד צב ב; שלחן ערוך הרב או"ח שם מו).

תערובת יבש בלח

כשהאיסור עומד בפני עצמו

יבש ביבש שאמרו בדין ביטול ברוב (ראה לעיל: גדרי ביטולם) נאמר אף בחתיכות שנתבשלו במים, או במשקים אחרים, כל שהאיסור עומד בעצמו (הרשב"א בתורת הבית הארוך ד א, ושו"ת א רפג, ועוד; בית יוסף יו"ד קט א, בשמו; ש"ך שם סק"ד),שכן פירשו בתלמוד אותה ששנינו בגיד-הנשה (ראה ערכו) שנתבשל עם הגידים של היתר ואינו מכירו, שכולם אסורים (משנה חולין צו ב), שהטעם שאינו בטל ברוב, לפי שהוא בכלל בריה (ראה ערכו) שאינה בטלה (גמ' שם ק א). וכן חתיכה של נבלה או של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות ואינו מכירה, שכולן אסורות (משנה שם צו ב), הטעם שאינה בטלה לפי שהיא חתיכה-הראויה-להתכבד (ראה ערכו. גמ' שם ק א), שאם לא כן היה האיסור בטל ברוב, כדין יבש ביבש (רשב"א שם ושם), כל שאין רוטב של איסור נבלע בו (שו"ת הרשב"א שם), שאף על פי שהטעם שנתנה החתיכה במה שבקדירה נחשב כלח בלח, החתיכות עצמן דינן כיבש ביבש (כרתי שם סק"ג).

כשהאיסור ניכר

אף יבש שנתערב בלח וניכר האיסור - אינו בטל (כן משמע מתוספות נזיר לו א ד"ה אמר), ולכן עכבר שנפל לשכר או לחומץ, שדוקא אם נימוח לגמרי ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממנו שום ממשות, המשקה מותר אם יש בו ששים כנגד האיסור, כדין לח בלח (איסור והיתר הארוך לב ט, בשם המרדכי; טוש"ע יו"ד קד א), אבל אם נחתך לחתיכות דקות, אינו מותר אלא אם כן סיננו במסננת של בגד, שלא יעבור מן העכבר כלום (ראב"ן עבודה זרה סח ב; מרדכי שם תתנה; טוש"ע שם)^[7]. ואף באופן שאי אפשר לסננו, כגון שנתערב השכר או החומץ במאכל עב - הכל אסור, ואין שם ביטול, שחוששים שמא יפגע בממשו של איסור ולא ירגיש (טוש"ע שם).

הערות שוליים