מיקרופדיה תלמודית:לא יהא טפל חמור מן העיקר

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג שליט"א וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - דבר הטפל לחברו, אינו חמור ממנו בדיניו

הכלל וגדרו

דבר שיש בו עיקר וטפל, אי אפשר שיהיה הטפל חמור בדיניו מהעיקר, ובמקום שנמצאת קולא בעיקר, מקילים אף על הטפל (כן משמע מתוספתא מעשר שני (ליברמן) ב יז, וגמ' מנחות צא ב), כגון הלקוח בכסף מעשר-שני (ראה ערכו) שנטמא, שאין אומרים שייקבר, אלא ייפדה (ראה ערך פדיון מעשר שני), כמעשר שני עצמו (תנא קמא בתוספתא שם).

וכן במקום שנמצאת חומרא בטפל, מחמירים כך אף על העיקר, שלא יהא הטפל חמור מן העיקר, ולכן שלמים (ראה ערכו) ששחטם בהיכל (ראה ערכו) - כשרים, שלא יהא טפל חמור מן העיקר (זבחים סג א; מנחות ח ב), שכיון שהעזרה (ראה ערכו), שהיא טפילה להיכל (ראה להלן: הטפל), ראויה לשחיטה (ראה ערך עזרה וערך שחיטה ב), קל וחומר שההיכל כשר (כן משמע מרש"י זבחים שם ד"ה לא יהיה).

ויש מהתנאים והאמוראים החלוקים על כלל זה (כן משמע מרבי יהודה בתוספתא שם; רבי מאיר בשביעית ז ב, לפי מהרש"ם א קפג; מר זוטרא בריה דרב מרי בזבחים מח ב, וגמ' שם מט א, לפי זבחי אפרים שם מה א, וזבחי צדק מנחות ח א; זבחים סג א, לפי טוב טעם ודעת קמא רעה), ואף לסוברים את הכלל, ישנם יוצאים מן הכלל, כגון במעשר-בהמה (ראה ערכו), שאם קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, שלשתן מקודשין, התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים (משנה בכורות ס א), שדורשים את הכתוב: הָאֶחָד (במדבר טו ה) - לרבות אחד עשר של מעשר, שהוא טעון נסכים (ראה ערכו), ואף על פי שהמעשר עצמו אינו טעון נסכים (ראה ערך הנ"ל וערך נסכים. מנחות צא ב, ורש"י ד"ה זה וד"ה שיהא).

חומרות חכמים

אף בחומרות דרבנן באיסורי תורה, לא באו חכמים להחמיר על הטפל יותר מעל העיקר (לקח טוב (צהלון) יז, וקובץ הערות סו, על פי תוספות פסחים לח א ד"ה רבי), שכיון שהתורה לא עשתה את הטפל חמור מן העיקר, אין חכמים מתקנים דבר שאין כמותו בתורה (קובץ הערות שם).

דינים מתקנת חכמים

אף בדינים שכל כולם אינם אלא מדרבנן, אין הטפל חמור מן העיקר, כגון באיסור מעשה-שבת (ראה ערכו) - כגון המבשל בשבת, שהתבשיל אסור באכילה (ראה ערך מעשה שבת) - שהאיסור על העושה את המלאכה אינו יכול להיות קל יותר מהאיסור על אחרים (שו"ת חתם סופר יו"ד רכג; רב פעלים או"ח יז).

טעם הכלל

"לא יהא טפל חמור מן העיקר", נחלקו בו הדעות:

  • יש סוברים שמדין קל-וחומר (ראה ערכו) הוא, ולפיכך בקדשים (ראה ערכו), דבר הלמד מ"לא יהא טפל", אינו חוזר ומלמד בהקש (ראה ערכו), לסוברים שדבר הלמד בקל וחומר, אינו חוזר ומלמד בהיקש בקדשים (ראה ערך הקש: היקש ושאר מידות. כן משמע מתוספות זבחים נ ב ד"ה אלא, ונה א ד"ה מה עולה).
  • ויש סוברים ש"לא יהא טפל" אינו לימוד קל וחומר, ודבר הלמד מ"לא יהא טפל", חוזר ומלמד בהיקש, אף בקדשים (חידושי רבי עקיבא איגר שם נה א; קרן אורה שם ושם), ואף אינו חשוב לימוד, אלא סברא הוא (קרן אורה מנחות ח א).

כשיש טעם להחמיר על הטפל יותר מהעיקר

מקומות מסויימים שיש בהם טעם להחמיר על הטפל יותר מן העיקר, אין אומרים בהם "לא יהא טפל", כגון בערלה שיש סוברים שמשקים היוצאים מן הפרי מותרים, ואילו משקים היוצאים מקליפת הפרי אסורים, ואף על פי שאיסור הקליפה טפל הוא לאיסור עיקר הפרי, מחמירים על הטפל, כיון שיש טעם בדבר, שדווקא את איסור הפרי למדים מבכורים (ראה ערכו) למעט משקים, אבל את איסור הקליפה אין למדים מביכורים (תוספות הרא"ש קדושין נו ב).

הטפל

ה"טפל" וה"עיקר" שנאמר בהם הכלל, מצינו אותם בכמה אופנים:

תולדה ועיקר

תולדה של דבר, היא טפילה, ואינה חמורה מן העיקר, כגון ולדות-קדשים (ראה ערכו) שקדושתם היא מחמת אמם, הוולדות טפלים הם לאמם (בכורות יד ב, ורש"י ד"ה טפל וד"ה עיקר), וכן תמורה (ראה ערכו) היא טפילה לעיקר הקרבן (תוספתא מעשר שני (ליברמן) ב יז; זבחים מט א), וכן הלקוח בכסף מעשר-שני (ראה ערכו), טפל הוא למעשר שני עצמו (תוספתא שם; גמ' שם).

קרבן החלוק מעיקרו

מותר קרבן הפסח, שהוא קרבן שלמים (ראה ערכו, ערך מותרות, וערך קרבן פסח), יש מפרשים שאינו חשוב טפל לפסח (רש"י זבחים מט א ד"ה שלמים), שאין קדושת שלמים נמשכת מכוח קדושת הפסח, אלא שכן הוא בעיקר הקדש הפסח, שמותרו הוא שלמים (קהלת יעקב פסחים נא, בשם בנו), ולפיכך חמור מותר הפסח מהפסח (ראה ערך מותרות). וכן "אחד עשר" של מעשר בהמה (ראה לעיל: הכלל וגדרו), יש מפרשים שאינו חשוב טפל לעשירי שהוא מעשר, וחמור הוא ממנו (ראה לעיל: שם), לפי שקרבן שלמים הוא (תוספות זבחים מט א ד"ה פסח); ויש מפרשים שאחד עשר של מעשר חשוב טפל לעשירי, ומכל מקום חמור הוא מן העיקר, לפי שקרבן שלמים הוא (כן משמע מראבי"ה, תשובות וביאורי סוגיות תתקסד).

טפל במציאות

דבר הטפל במציאות אינו חמור מן העיקר, כגון העזרה טפילה היא להיכל (ראה ערכו) לענין שחיטת שלמים (ראה לעיל: שם), לפי שאמר הכתוב: וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ג ב), תלה הכשר העזרה משום שהיא בפתח אהל מועד, הרי אהל מועד עיקר, ועזרה טפל (זבחים סג א, ומנחות ח ב, ורש"י זבחים שם ד"ה שנאמר, ותוספות זבחים שם ד"ה שכן, ומנחות ח א ד"ה מנחה).

הלמד מחברו

דבר הלמד מחברו, הלמד טפל הוא לעיקר, ולא יהא הדבר הלמד חמור מן המלמד (כן משמע מזבחים מח ב), ואף דין הכתוב בלמד, אין המלמד יכול להיות קל ממנו, אם עיקר הדין נלמד מן המלמד (שאגת אריה צד). לכן חטאת (ראה ערכו) שהיא טפילה לעולה (ראה ערכו) לענין דין שחיטת צפון - ואף על פי שהחטאת חמורה מעולה, שהחטאת מכפרת על חיבי-כריתות (ראה ערכו. כן משמע מהגמ' שם) - לפי שדין שחיטת צפון בחטאת נלמד מעולה (ראה ערך חטאת: הקרבתה ואכילתה).

איסור דרבנן משום איסור תורה

איסור דרבנן שאיסורו הוא משום דבר האסור מן התורה, לא יהא חמור מן העיקר האסור מן התורה (פני יהושע שבת טז א), כגון שומנו של גיד-הנשה (ראה ערכו), שאיסורו הוא משום גופו של גיד (ראה ערך הנ"ל: הגיד), השומן טפל לגיד (רשב"א חולין פט ב; מאירי שם צו א; ריטב"א שם פט א), וכן קנוקנות, לסוברים שאין איסורם אלא משום הגיד (ראה ערך הנ"ל: שם) טפלים הם לגיד (רשב"א שם צב ב; מאירי שם). לפיכך יש סוברים שאין השומן או הקנוקנות אוסרים בתערובת בנותן טעם, שכן הגיד עצמו אינו אוסר בתערובת, ולא יהא טפל חמור מן העיקר (תוספות שם פט ב ד"ה אם, ושם צז א ד"ה שאני, בשם ר"י בר"מ, ושם צט ב ד"ה והלכתא; תורת הבית הארוך ג ג, בשם יש מי שאומר; סמ"ק רג, בשם ר"י ב"ר נתן).

הערות שוליים

  1. לג טורים תתקכז-תתקלה.