מיקרופדיה תלמודית:לא תתגודדו

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:44, 30 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרת הערך - האיסור להתחלק לאגודות, שכל אחת נוהגת באופן אחר

האיסור וגדרו

האיסור ומקורו

אסור - לציבור, או לחכמים מורי הוראה לגרום בהוראותיהם (ראה להלן: המוזהרים בכך) - שהעם יהיה מחולק ל"אגודות", שכל אחת נוהגת באופן אחר (ספרי דברים צו; ריש לקיש ביבמות יג ב; רמב"ם עבודה זרה יב יד; רמ"א או"ח תצג ג. וראה להלן בכל הערך[1]), שנאמר: לֹא תִתְגֹּדְדוּ (דברים יד א), ודרשו חכמים: לא תֵעשׁו אגודות-אגודות (ספרי שם; ריש לקיש ביבמות יג ב; רמב"ם שם. וראה להלן, אופן הלימוד מהכתוב, ואם הוא דרשה גמורה), גדודים-גדודים (רשב"א יבמות שם ד"ה ואימא), חבורות-חבורות (ר"י אלמנדרי יבמות שם).

איסור זה הוא הן בדין מדיני התורה, והן בדין מדרבנן (ראה להלן: במצוות ובאיסורים), ויש סוברים שאף במנהגים נוהג איסור זה (ראה להלן: במנהגים, מחלוקת בזה), ויש סוברים שהאיסור אינו אלא במנהגים (ראה להלן: במצוות ובאיסורים).

יש מן הראשונים סוברים שר' יוחנן חולק על איסור זה (ראשונים דלהלן), וסובר שבכתוב לא תתגדדו לא נאמר אלא איסור עשיית חבורה על מת (ראה ערך גדידה ושריטה. רשב"א יבמות יד א ד"ה ולמ"ד, בדעת ר' יוחנן שם יג ב, וראה ריטב"א שם); ויש סוברים, שאף ר' יוחנן אינו חולק על איסור זה (רא"ש יבמות א ט, ובתוספות רא"ש יבמות שם; ריטב"א שם, וראה שם שהאיסור להיעשות אגודות הלכה רווחת היא בכל התלמוד; מהר"ם יבמות יד א, בדעת תוספות שם ד"ה מי).

צורת הדרשה מהפסוק

האיסור להתחלק לאגודות, הנלמד מהכתוב לא תתגדדו (ראה לעיל), אף שמכתוב זה נלמד איסור גדידה-ושריטה (ראה ערכו. וראה לעיל בדעת רבי יוחנן), מזה שנאמר לא תתגדדו, ולא נאמר לא תגודדו - שמשמעותו לא תעשו גדידה וחבורה (רש"י יבמות יג ב ד"ה א"כ לכתוב קרא, וראה ערך הנ"ל) - משמע שנאמר בכתוב איסור נוסף, שלא להיעשות אגודות-אגודות (יבמות שם, וראה שם ורש"י ד"ה ואימא וד"ה א"כ לכתוב לא, וראה פירוש רש"ר הירש דברים יד ב). ויש אחרונים שביארו, שאיסור גדידה ושריטה צריך היה להיאמר בלשון לא תגודדו, שהוא בנין קל, שגדידה ושריטה הם דבר שעושה האדם בעצמו, ומזה שנאמר לא תתגודדו בבנין התפעל, למדו חכמים שאסור אף להיעשות אגודות-אגודות, שהוא דבר הנעשה ממילא (גור אריה דברים יד א; תוספות יום טוב יבמות א ד; עמק הנצי"ב דברים צו).

חומר האיסור

האיסור להיעשות אגודות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים אם הוא מן התורה או מדרבנן:

  • יש סוברים, שאיסור זה הוא מן התורה (ראשונים ואחרונים דלהלן; שו"ת מהרשד"ם יו"ד קנג; ספרי דבי רב דברים צו; חקרי לב יו"ד פד (ד"ה גם הרמב"ן); מנחת חינוך סוף מצוה תסז בהגהת בהמ"ח; חדושי ובאורי רבינו הגר"א פסחים נא ב בהערה (לר"א דרושקאוויץ)), שהוא כלול באזהרת לא תתגדדו (ראה לעיל: האיסור ומקורו. רמב"ם עבודה זרה יב יד, ושדי חמד מערכת הלמ"ד עח, ואגרות משה ד או"ח לד, בדעתו; תוספות הרא"ש מגילה ב א; זוהר הרקיע לא תעשה נה; אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב (ד"ה ומצד) וסי' תצג למגן אברהם סק"ו (ד"ה עוד מצאתי הב')), ונכלל במנין-המצוות (ראה ערכו) בכלל איסור זה (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה מה, ונר מצוה שם בדעתו; החינוך מצוה תסז). וכתבו אחרונים, שאף האיסור להיעשות אגודות ולהתנהג באופנים שונים בדין שאינו אלא מדרבנן, הוא איסור מן התורה (אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב (ד"ה לפי); מנחת חינוך בהגהת בהמ"ח שם; דברות משה יבמות יב, בדבר האסור משום מוקצה), ואף האיסור להיעשות אגודות בדבר שאינו אלא מנהג בעלמא, לסוברים שיש איסור בזה (ראה להלן: במנהגים), הוא מן התורה (מנחת חינוך בהגהת בהמ"ח שם).
  • ויש סוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא מדרבנן, והדרשה מלא תתגדדו אינה אלא אסמכתא (ראה ערכו. ספר המצוות לא תעשה מה: כמו דרש; רא"ם דברים שם: דרך דרש בעלמא; פני משה פסחים ד א ד"ה א"ל בשעה שאלו; שו"ת מהרש"ג ב יב ד"ה עוד הי'[2]).

האם לוקים עליו

האיסור להיעשות אגודות, לסוברים שהוא מן התורה (ראה לעיל בסמוך), נחלקו אחרונים אם לוקים עליו:

  • יש סוברים שלוקים עליו (צידה לדרך דברים יד א, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד).
  • ויש סוברים שאין לוקים עליו (תולדות אדם לספרי דברים צו, בדעת רמב"ם סנהדרין יט, שלא הזכיר מלקות על איסור זה; חקרי לב יו"ד פד; אחרונים דלהלן. וכן נראה בחינוך תסז), משום שלפי פשוטו של מקרא האיסור בכתוב זה הוא בגדידה על מת (ראה לעיל: צורת הדרשה מהפסוק), ואין לוקים על איסור שאינו מפורש בתורה, לסוברים כן (ראה ערך חיבי מלקיות. נר מצוה (סיד) ו יז, ומשפט כהן קכה ב, בדעת הרמב"ם בספר המצוות לא תעשה מה), או משום שזהו לאו-שבכללות (ראה ערכו), שכלול בו אף איסור גדידה-ושריטה (ראה ערכו. תולדות אדם שם, בדעת רמב"ם שם יב-יד).

טעם האיסור

בטעם האיסור נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים, שאם ינהגו בשני הנהגות שונות, יראה כאילו יש שתי תורות (רש"י יבמות יג ב ד"ה לא תעשו וד"ה אמינא, וסוכה מד א ד"ה לדידהו; רשב"א וריטב"א מגילה ב א, ויבמות יד א; מאירי יבמות שם; רא"ש יבמות א ט; רבינו ירוחם אדם וחוה ב ה (כב סוע"ב); ש"ך יו"ד סוף סי' רמב קיצור הנהגת איסור והיתר י), ושני אלוהות (ריטב"א יבמות שם), וזהו שנאמר: בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ (דברים יד א), שכיון שאתם בני אב אחד ואל אחד, לא תעשו אגודות-אגודות כאילו יש כאן שתי תורות ושני אלוהות (ריטב"א שם, וכעין זה בהעמק דבר דברים שם).
  • ויש סוברים שהדבר נאסר לפי שהוא גורם למחלוקות גדולות (רמב"ם עבודה זרה יב יד, ובשו"ת (בלאו) שכט; ארחות חיים דיני פאת הראש אות ד; כלבו צז; החינוך מצוה תסז; ש"ך שם), ולכן האיסור נאמר בלשון גדידה, שמשמעותו מחלוקת (אהלי תם (בתמת ישרים) קע (ד"ה ולענין)), וזהו שנאמר: בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגדדו, שכיון שאתם בני אל אחד, לא נכון שיהיה פירוד ומחלוקת ביניכם (שערי דעה תנינא ז (ד"ה ושוב)). ויש שכתבו שנחלקו אמוראים בטעם האיסור, ועל כך ראה להלן: במנהגים; בשני מקומות; בעיר אחת.

המוזהרים בכך

המוזהרים שלא להיעשות אגודות, נחלקו ראשונים ואחרונים מי הם:

  • יש סוברים שהאיסור הוא על הציבור, שלא יהיה מחולק לאגודות, אלא ינהג כולו באופן אחד (שו"ת רש"י קכח, וסידור רש"י שמה, שיחיד לא ישנה מזמן תענית אסתר; תוספות ותוספות רא"ש יבמות טו א ד"ה וסיכך; פסקי ריא"ז יבמות א א יז; שו"ת מעיל צדקה נ ד"ה ומשום; חדושי ובאורי רבינו הגר"א פסחים נא ב בהערה (לר"א דרושקאוויץ)).
  • ויש סוברים שהאיסור הוא על החכמים, כשנחלקו ביניהם, שלא יורו לציבור חלקם כך וחלקם כך (שו"ת פרשת מרדכי או"ח ד ד"ה והנה הרמב"ם, ואילך, בדעת רי"ף יבמות יג ב (ג ב בדפי הרי"ף), ובדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד, ובדעת החינוך מצוה תסז; אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם סק"ו ד"ה וכמו וד"ה וכן), שגורמים לציבור להתחלק לאגודות (פרשת מרדכי שם), אבל הציבור שנוהג חלקו כך וחלקו כך - כגון במחלוקת שלא הוכרעה (ראה ערך הלכה: כשלא נפסקה הלכה, שפעמים יש מחלוקות ללא הכרעה, וראה שם כיצד יש לנהוג) - אינו עובר על איסור לא תתגודדו (אחרונים הנ"ל).

יחיד

יחיד, או כמה אנשים, הנוהגים שלא כמו הציבור, נחלקו ראשונים ואחרונים אם עוברים על האיסור להיעשות אגודות:

  • יש סוברים שאפילו יחיד עובר (תוספות ותוספות רא"ש יבמות טו א ד"ה וסיכך; שו"ת מעיל צדקה נ ד"ה אני; טורי אבן מגילה ב א אבני שהם ד"ה מגילה; חיי אדם א לב לג, ומשנה ברורה קלא סק"ו, שיחיד לא ישנה בנפילת - אפים (ראה ערכו); אשל אברהם (בוטשאטש) או"ח תצג למגן אברהם סק"ו, ביחיד המתעטף בציצית או מניח תפילין, ועוד).
  • ויש סוברים שיחיד אינו עובר (ראשונים ואחרונים דלהלן; מחצית השקל תצג למגן אברהם סק"ו, וראה שם שמכל מקום הדבר אסור משום מחלוקת (ראה ערכו); עטרת טוביה מגילה א י ד"ה אך יש, וראה פרשת מרדכי או"ח ד ד"ה ויש), יש שכתבו הטעם משום שאינו מפורסם (משנת חכמים נח צ"פ אות ח), ואינו נראה כאגודות (שו"ת זכרון יהודה (גרינוואלד) או"ח טו); ויש שכתבו הטעם שיחיד אינו חשוב אגודה (אחרונים דלהלן).

ולדעה זו נחלקו בכמה אנשים הנוהגים שלא כמו הציבור עוברים באיסור זה:

  • יש סוברים ששלשה שנוהגים אחרת מהציבור עוברים על האיסור (שו"ת תשורת ש"י קמא פט. וראה כעין זה בזכרון יהודה שם).
  • יש סוברים, שדווקא כשרבים נוהגים באופן אחד, ורבים נוהגים באופן אחר, נחשב הדבר כאגודות אגודות (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יג ב, והובא במבי"ט א כא ד"ה ולכן, והסכים[3]).
  • ויש סוברים שדווקא אם חצי מהציבור נוהג באופן אחד, וחציו נוהג באופן אחר, נחשב הדבר כאגודות אגודות, ולא כשמיעוט מהציבור נוהג שלא כשאר הציבור (כנסת הגדולה לרמב"ם עבודה זרה יב (נדפס בסוף או"ח) בשם ר"ז גוטה, הובא ביד מלאכי כללי הדינים כלל שנו).

במצוות ובאיסורים

האיסור להיעשות אגודות מוזכר בתלמוד לגבי מחלוקות שבין תנאים או אמוראים (יבמות יג ב - יד א, וראה להלן), באיסורים (יבמות יג ב, ושם יד א), ובמצוות (יבמות יג ב, ושם טו א), בדינים שמן התורה (ראה לעיל, ביבום צרת ערוה, ובדחיית שבת ע"י מכשירי מילה), ובדינים דרבנן (ראה לעיל במקרא מגילה, ובעשיית מלאכה בליל ערב פסח, ובמוקצה בשבת, ובחיוב קטן בסוכה).

וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה, שהאיסור להיעשות אגודות נאמר לגבי מצוות ואיסורים (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יג ב; מאירי שם יד א; החינוך מצוה תסז בשם מורו; רבינו ירוחם אדם וחוה ב ה (כב סוף ע"ב); שו"ת מבי"ט א כא ד"ה וגם), ומהם שכתבו כן לעניין מחלוקות שבין החכמים במשך הדורות (החינוך ורבינו ירוחם שם; מבי"ט שם).

ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלמסקנת התלמוד, וכן הלכה, האיסור להיעשות אגודות אינו נוהג אלא במנהגים (ראה להלן: במנהגים), ולא במצוות ובאיסורים (שדי חמד מערכת חול המועד יד ד"ה אך וד"ה יש, וערוך השלחן תצג ח, ושו"ת משיב דבר א יז ד, בדעת הרמב"ם עבודה זרה יב יד).

כשיוצאים ידי חובת המצוה בדיעבד לדברי הכל

מחלוקת שאינה אלא באופן קיום מצוה לכתחילה, אבל בדיעבד, לדברי הכל יוצאים ידי חובה בשני האופנים, אמרו בירושלמי שמותר לנהוג בה באופנים חלוקים (ירושלמי פסחים ד סוף א, ופרק סוף הלכה ה, וקרבן העדה שם ושם, ופני משה ד שם), שכיון שבדיעבד יוצאים ידי חובה בשניהם, אין שייך בזה טעם האיסור שהוא משום שנראה כשתי תורות, לסוברים כן (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור, וראה שם שיש מפרשים בעניין אחר. קרבן העדה ד שם), או שהרי זה כמנהג שאין בו איסור להיעשות אגודות, לסוברים כן (ראה להלן: במנהגים. משיב דבר א יז ב ד"ה הן).

ויש שכתבו בדעת ראשונים, שהבבלי חולק וסובר שכיון שלכתחילה יש לנהוג באופן מסוים, יש בזה איסור להיעשות אגודות (משיב דבר שם אות ו ד"ה וממוצא, בדעת ראשונים).

בהידור מצוה

בהידור מצוה, נחלקו אחרונים אם יש איסור לנהוג בהנהגות חלוקות, משום לא תתגודדו:

  • יש סוברים שאין איסור לא תתגודדו בהידור מצוה, אף אם יש מהדרים ויש שאינם מהדרים, כגון בהדלקת נר חנוכה (ראה ערכו), שהחיוב הוא להדליק נר אחד, והמהדרים מוסיפים ומדליקים יותר נרות (ראה ערך חנוכה), מותר שבמקום אחד יהיו אנשים שלא ידליקו אלא נר אחד, ואחרים יהדרו וידליקו יותר נרות (מעיל צדקה נ ד"ה ומשום; שערי דעה תנינא ז (בהגהה), ומשפט כהן קכה ד"ה ומש"כ; שדי חמד מערכת הלמ"ד כלל עט ד"ה ומה שכתב, בשם ר"ח פערילמוטר), כיון שאף המהדרים לא יקיימו אלא את עיקר הדין אם לא יוכלו לקיים את ההידור (מעיל צדקה שם), ומשום שאין הדבר מביא לידי מחלוקת, לסוברים שזה טעם האיסור (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור. שערי דעה שם; שדי חמד שם).
  • ויש סוברים שאף בהידור מצוה אסור לנהוג הנהגות חלוקות משום לא תתגודדו (שו"ת כנסת יחזקאל יז ד"ה ומה[4]).

במחלוקת, כשהולכים אחר הרוב

מחלוקת בהלכה שהולכים בה אחר הרוב (ראה ערך הלכה: על פי הרוב), נחלקו אם נאמר בה האיסור להיעשות אגודות:

  • יש ראשונים סוברים שנאמר בה איסור לא תתגודדו, שלא ייעשו אגודות אלא יעמדו למנין וילכו אחר הרוב (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יג ב; פירוש רבינו מיוחס דברים יד א), ואף שגם בלא האיסור להיעשות אגודות אין לעשות כדעת המיעוט, משום שנאמר: אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת (שמות כג ב. ראה ערך הנ"ל, שם), נאמר על כך ציווי נוסף לא תתגדדו (שו"ת דברי יששכר או"ח ד ד"ה וליישב, וראה מרכבת המשנה עבודה זרה יב יד, ופירוש רש"ר הירש דברים יד ב), ועל זה נאמר עיקר ציווי לא תתגדדו, שיעמדו למנין וילכו אחר הרוב (דברי יששכר שם).
  • ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שבמחלוקת שהולכים בה אחר הרוב לא נאמר האיסור להיעשות אגודות, לפי שאף בלא איסור זה אין לעשות כדעת המיעוט (ביאור מהרי"פ לשו"ת מהר"י מינץ טו ד; משפט כהן קכה ד"ה חוץ, בדעת החינוך מצוה תסז), ולדעתם, האיסור להיעשות אגודות לא נאמר אלא במחלוקת שאין הולכים בה אחר הרוב (מהרי"פ שם; משפט כהן שם).

בהנ"ל, כשאין הכרעה על פי רוב

מחלוקת שאין בה הכרעה על פי רוב - כגון שהמיעוט גדול בחכמה מהרוב, לסוברים שאין הכרעה במחלוקת כזו (ראה ערך הלכה: על פי הרוב, וראה חינוך מצוה תסז: והן שוין בחכמה וכו') - כתבו ראשונים שיש בה איסור לא תתגודדו, ועליהם לשאת ולתת עד שיסכימו לדעה אחת (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יג ב; החינוך שם; מבי"ט א כא ד"ה ולכן; ש"ך יו"ד סוף סי' רמב קיצור הנהגת איסור והיתר י), ואם אינם יכולים להגיע להסכמה, במחלוקת בדבר שהוא מן התורה יעשו הכל כדברי המחמירים, ובדבר שהוא מדרבנן יעשו הכל כדברי המקילים (החינוך שם; ש"ך שם. וראה פסקי רבי ישעיה שם), עד שיפסקו את ההלכה (פסקי רבי ישעיה שם). ואף אם אי אפשר להכריע המחלוקת על פי קולא וחומרא, שיש חומרא בכל צד, כתבו ראשונים שנאמר בה האיסור להיעשות אגודות (ריטב"א יבמות יג ב, ויד א; החינוך שם, ושדי חמד מערכת למ"ד כלל עט ד"ה ואם כפי בשם ר"ח פערילמוטר, בדעתו), ואם אפשר לנהוג באופן אחד שיהיה כשתי הדעות, יש לעשות כן (ריטב"א שם ושם).

ויש מהאחרונים שכתבו שהאיסור לא נאמר במחלוקת שאין בה הכרעה (שו"ת דברי יששכר ד ד"ה וליישב; שדי חמד מערכת חוה"מ יד ד"ה אך, בשם אחרונים), שאין הדבר נראה כשתי תורות, ואינו מביא למחלוקת, שהכל יודעים שחלוקים בדין ואין אפשרות להכריע (שדי חמד שם).

חלוקה לאגודות שלא על פי מורי הוראה

ציבור שמחולק לאגודות במחלוקת בהלכה, וחלק מהציבור נוהג כדעה אחת, וחלקו כדעה השניה, שלא על פי הוראת מורי הוראה - לסוברים שהציבור מוזהר שלא להיעשות אגודות (ראה לעיל: האיסור וגדרו; המוזהרים בכך) - נחלקו בו ראשונים אחרונים:

  • יש סוברים שאינם עוברים על לא תתגודדו, שהאיסור להיעשות אגודות אינו אלא כשמחולקים לאגודות על פי הוראת מורי הוראה שחלוקים בדעותיהם, שחלקם מורים כך וחלקם כך (רבינו ירוחם אדם וחוה ב ה (כג א) בשם הרמ"ה; מהרשד"ם יו"ד קנג ד"ה וא"כ; שו"ת מעיל צדקה נ ד"ה ומשום), והכריזו או פרסמו הוראתם ברבים בפרהסיא (מבי"ט א כא ד"ה ולכן; מעיל צדקה שם).
  • ויש סוברים שכל חלוקה לאגודות, אפילו שלא על פי מורי הוראה - אסורה (שלשה ענפים שבשו"ת מהר"ם מינץ [מהדורת מכון ירושלים] ענף ג עמ' תרלא ד"ה מעתה; רמ"א או"ח תצג ג, במנהגים בתספורת בין פסח לעצרת; ר"ב בומסלא בשו"ת מעיל צדקה מט).

מחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראל

מחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראל, ובמקומות רבים יש שעושים כך ויש שעושים כך, יש אחרונים שכתבו שאין איסור להתחלק בה לאגודות, אפילו במקום אחד - ואפילו לסוברים שאסור להיעשות אגודות אף בשני בתי דינים בעיר אחת (ראה להלן: בעיר אחת) - שכיון שהמחלוקת התפשטה בכל ישראל, הרי זה כשני בתי דינים בשתי עיירות, שלהלכה אין בכך איסור משום לא תתגודדו (ראה להלן: במקומות שונים. שו"ת רדב"ז ה יא (אלף שפד, ללשונות הרמב"ם עבודה זרה יב יד), בפירוש א'; אהלי תם (בתמת ישרים) קע ד"ה ולענין, כשאין מקום שלא פשטה שם המחלוקת; דברי מרדכי גדולת מרדכי ו ד"ה ואפשר דהרא"ש), שאין הדבר מביא לידי מחלוקת (אהלי תם שם; שו"ת חיי אריה ט ד"ה אולם שבתי, בדעת רדב"ז שם) - לסוברים שזה טעם האיסור (ראה לעיל: האיסור ומקורו; טעם האיסור) - כיון שכבר הורגלו בכך (אהלי תם שם), וכל אחד תולה באילן גדול (חיי אריה שם).

ויש שהוסיפו בדעת אחרונים אלו, שבמחלוקת מפורסמת אין איסור אפילו בבית דין אחד, שיש מורים כדעה אחת ויש מורים כדעה השניה (חיי אריה שם), וכן אין איסור לדעתם לנהוג במחלוקות אלו הנהגות חלוקות בבית כנסת אחד (חיי אריה שם, על פי משנה סוכה לז ב).

שינוי שאינו מחמת מחלוקת

שינוי שאינו מחמת מחלוקת בין החכמים, אלא מסיבה אחרת, כגון שיש הבדל בין דינם של בני מקום אחד לבני מקום אחר (ראה להלן: במקומות שונים; מחלוקת אם יש לא תתגודדו בב' מקומות), נחלקו ראשונים ואחרונים בדעת אמוראים, אם יש בו איסור משום לא תתגודדו:

  • יש שכתבו שלדעת ריש לקיש שהקשה למה בקריאת המגילה בעיירות וכרכים אין משום לא תתגודדו (יבמות יג ב), אף בזה יש איסור משום לא תתגודדו (חתם סופר (מהדורת מכון חתם סופר) יבמות שם, וטורי אבן אבני שהם מגילה ב א, וכן נראה ברוב ראשונים דלהלן); ויש סוברים כן אף בדעת ר' יוחנן שלא חשש לקושייתו של ריש לקיש (יבמות שם. תוספות שם יד א ד"ה כי, שלא פירשו כהראשונים דלהלן, ופרשת מרדכי או"ח ד ד"ה והנה במנהג בדעתם).
  • יש מהראשונים שכתבו שלדעת ר' יוחנן שינוי שאינו מחמת מחלוקת אינו אסור משום לא תתגודדו (רשב"א מגילה שם, וריטב"א שם ויבמות יד א, בדעת ירושלמי פסחים ד א, ושם י ה, ובשם תוספות; מאירי יבמות יג ב (יד א); רא"ש יבמות א ט בתירוץ א', והובא במגן אברהם תצג סק"ו; גינת ורדים או"ח א יג ד"ה עוד יש, ושנות חיים רנג, ולא הביאו דברי הראשונים), שכיון שאין מחלוקת בדבר, אין זה נראה כשתי תורות (ראה לעיל: האיסור ומקורו; טעם האיסור. רא"ש שם ותוספות הרא"ש יבמות שם; ריטב"א יבמות שם בדעת תוספות), ואילו היה בן מקום אחד דר במקום השני, אף הוא היה נוהג כבני אותו מקום (רא"ש שם ושם), וכן אין הדבר גורם למחלוקת (ראה לעיל שם. אהלי תם קע ד"ה ומה שכתב; שו"ת דברי יששכר ד ד"ה ועי' רא"ש), שאיסור לא תתגודדו אינו אלא כשאחד סובר שמה שעושה חברו הוא טעות, ולא כשכל אחד מודה שחברו עושה כדין (גינת ורדים שם).

וכן כתבו אחרונים בבן ארץ ישראל הנמצא ביום-טוב-שני-של-גליות (ראה ערכו) בחוץ לארץ ודעתו לחזור, שמניח תפילין (ראה ערך יום טוב שני של גליות), אף שבחוץ לארץ אין מניחים תפילין ביום טוב שני (ראה ערך הנ"ל), ואינו עובר על איסור לא תתגודדו, כיון שאין מחלוקת בדבר, והשינוי אינו אלא מחמת המקום (לבושי מרדכי או"ח מהדורה ג ט א).

  • ויש מהראשונים סוברים, שאף לדעת ריש לקיש אין בזה משום לא תתגודדו, אלא שכיון שתקנת זמני קריאת המגילה היתה ביד אנשי כנסת הגדולה, מוטב היה להם לתקן לכולם זמן אחד (ריטב"א שם בדעת תוספות).

במנהגים

דבר שאין בו איסור או מצוה, ואינו אלא מנהג - על גדר מנהג, ראה להלן: גדר מנהג - אמר ריש לקיש שאין בו איסור להיעשות אגודות (יבמות יג ב, ורש"י שם ד"ה ואת, וראה להלן), ומשום כך, אף שלדעתו אסור להיעשות אגודות גם בשני מקומות (ראה להלן: במקומות שונים), מקום שנהגו לעשות מלאכה בערב-פסח (ראה ערכו) עד חצות - עושים, ומקום שנהגו שלא לעשות - אין עושים (ראה ערך ערב פסח), ואין בכך משום לא תתגודדו, שאין זה אלא מנהג (דברי ריש לקיש יבמות שם). וכן סובר ר' יוחנן בירושלמי (ירושלמי פסחים ד א, וקרבן העדה שם).

ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שריש לקיש לא התיר מנהגים שונים אלא בשני מקומות, ולא במקום אחד, שהדבר מביא למחלוקת (שו"ת דברי יוסף (אירגאס) מה ד"ה ונלע"ד, ומרכבת המשנה עבודה זרה יב יד, ומשפטי עוזיאל ד ענינים כלליים א ו, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד).

להלכה, נחלקו ראשונים ואחרונים אם אסור להיעשות אגודות במנהגים:

  • יש סוברים שאין איסור להיעשות אגודות במנהגים (רשב"א ריטב"א ומאירי מגילה ב א, ויבמות יד א; תשובות ופסקים לראב"ד רי; פנים מאירות ב קלג ד"ה תשובה; אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם שם סק"ו ד"ה כתבתי הא'; ערוך השלחן או"ח תרנא כב, ועוד).
  • ויש סוברים שאסור להיעשות אגודות במנהגים (מהר"י מינץ ריש סי' טו, ודעת תורה שם ד"ה וע"ע בתשו', בדעתו; שו"ת רדב"ז ג תעד; מגן אברהם תצג סק"ו, בדעת רי"ף ורא"ש, ובדעת תוספות פסחים יד א ד"ה שתי, וראה מחצית השקל ופרי מגדים שם; פאת השלחן ג יד, ועוד רבים).

בטעם המתירים להיעשות אגודות במנהגים, יש מהראשונים והאחרונים שכתבו, שסוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא משום שנראה כשתי תורות (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור), וכשנוהגים באופנים שונים בדבר שאינו אלא מנהג, אין נראה כשתי תורות (ריטב"א יבמות יג ב ד"ה אמינא; מהרשד"ם יו"ד סוף סי' קנג; מרכבת המשנה עבודה זרה יב יד; שו"ת משיב דבר א יז אותיות א וה; שו"ת שרידי אש ב יא), שמנהג אינו נחשב תורה (מרכבת המשנה שם). ויש שכתבו שאף אם טעם האיסור הוא משום מחלוקת (ראה לעיל שם), דווקא במצוות ובאיסורים מביא השינוי למחלוקת, אבל מנהגים חלוקים אינם מביאים למחלוקת (שדי חמד מערכת הלמ"ד עט ד"ה ומה שכתב, בשם ר"ח פערילמוטר).

ובטעם האוסרים להיעשות אגודות במנהגים, כתבו אחרונים שסוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא מפני המחלוקת, ושאף שינוי מנהגים מביא למחלוקת (שו"ת אהלי תם קע סוף ד"ה לע"ד וד"ה ולענין; בנימין זאב שג ד"ה ועוד מקשה; מרכבת המשנה שם; משיב דבר שם; שדי חמד שם בשם אחרונים).

גדר מנהג

מנהג שנחלקו אם אסור להיעשות בו אגודות, הוא דבר שאין לו עיקר לא מן התורה ולא מדברי סופרים (ריטב"א דלהלן; שו"ת אהלי תם קע; מהרשד"ם יו"ד קנג ד"ה גרסינן), ונהגו בו העם שלא על פי תקנת חכמים (ריטב"א יבמות יג ב ד"ה אמינא, וראה ריטב"א פסחים נא א ד"ה והדרך השני), בין על פי עצמם ובין על פי תלמידי חכמים (ריטב"א פסחים שם).

ויש שהוסיפו, שהיינו כשיש בו צד חומרא וסייג פרישות (מהרשד"ם שם), ונהגו בו כעין הלכה, ולא בדרך של חומרא בעלמא (דברי מרדכי גדולת מרדכי סוף סי' ו); ויש שכתבו, שאף מנהג שאין בו גדר וסייג לאיסור, הוא בכלל מנהג שנחלקו בו אם שייך בו לא תתגודדו (פרשת מרדכי או"ח ד ד"ה והנה בדבר, וכן נראה בבנימין זאב שג, ששייך לא תתגודדו אפילו במנהג בדבר רשות גמור).

חרם

חרם (ראה ערכו), נחלקו ראשונים ואחרונים אם נוהג בו איסור לא תתגודדו, כשחלק מהציבור קיבלו על עצמם בחרם דבר מסוים, וחלקם לא קיבל, באופנים שאלו שלא קיבלו על עצמם אינם מחוייבים בכך מדין חרם (ראה ערך חרם ב (חרמי צבור): המחרימים, האופנים בזה):

  • יש סוברים שהאיסור להיעשות אגודות נוהג אף בחרם (שו"ת הרמב"ם (בלאו) שכט, והובא בשו"ת רא"ם נז, ובשו"ת אהלי תם קע, והסכימו; בנימין זאב שג), שהאיסור לדעתם הוא משום מחלוקת (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור), וגם הנהגות חלוקות בדבר שהתקבל בחרם מביאות למחלוקת (רמב"ם שם), ואף בחרם בעניין של רשות נוהג לא תתגודדו (רמב"ם ואחרונים שם), שהרי זה כמנהג, שאף על פי שאינו אלא בדבר הרשות, אסור להיעשות בו אגודות לדעתם (ראה לעיל בתחילת הפרק), והוא הדין בחרם (אהלי תם שם (בריש הסימן וד"ה ולפי זה); בנימין זאב שם ד"ה ועוד מקשה), ולכן אף מי שאינו מחוייב לקיים את החרם, לא ינהג בשונה משאר הציבור משום לא תתגודדו (רמב"ם שם).
  • ויש סוברים, שאין בחרם איסור להיעשות אגודות, שלדעתם אין האיסור נוהג אלא בדבר שיש לו עיקר מהתורה, או מדברי סופרים, שנראה כשתי תורות (ראה לעיל שם), ולא בדבר הרשות, אף שהציבור קיבל על עצמו דבר זה בחרם (תשובות ר"י טאיטאצאק שבאהלי תם ריש סי' קסט; מהרשד"ם יו"ד קנג), והרי זה כמנהג שאין בו איסור להיעשות אגודות, לסוברים כן (ראה לעיל בתחילת הפרק. מהרשד"ם שם).

הנוהגים על פי מנהג אבותיהם

הנוהגים מנהגים שונים על פי מנהג אבותיהם, כגון בנוסח התפילה, יש אחרונים שכתבו שאף לסוברים שאסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל בתחילת הפרק), אין בכך משום לא תתגודדו (מהר"ם בריסק ב כח ד"ה אך, וראה שו"ת קרן לדוד או"ח יט ד"ה אמנם, וסי' כ ד"ה ויען), וכן כמה שנמצאים במקום אחד, ונוהגים מנהגים שונים על פי מנהג המקומות שהגיעו משם, יש שכתבו שמותר לכל אחד לנהוג כמנהגו (אגרות משה אהע"ז א נט ד"ה אך, בדעת מגן אברהם תצג סק"ו) - אף באופן שאינם נחשבים לשתי קהילות נפרדות (אגרות משה שם) - כמו בשינוי בדבר שאינו מחמת מחלוקת בין החכמים אלא משום הבדל בין מקומות, שאינו אסור משום לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; שינוי שאינו מחמת מחלוקת, ושם שיש חולקים), שכל אחד סובר שחברו שנוהג כמנהגו, עושה כדין (מהר"ם בריסק שם; אגרות משה שם. וראה קרן לדוד שם ושם).

ומדברי אחרונים רבים נראה שלא חילקו בזה (ראה שו"ת חתם סופר ו א ד"ה הנה; פאת השלחן ג יד, ובבית ישראל ס"ק לא ואילך; האלף לך שלמה או"ח מה; שו"ת מהר"ם שיק או"ח מג ד"ה וזה, ועוד, לענין נוסח התפילה).

במקומות שונים

הנהגות חלוקות במקומות נפרדים - כגון בדבר שיש בו מחלוקת בין החכמים, ואנשי כל מקום הולכים אחר דעת רבם (ראה ערך הלכה, שבמקום שהולכים אחר רבם בכל דבר, הולכים אחר דעתו אפילו להקל, ואפילו דעתו דעת יחיד), לסוברים שיש איסור לא תתגודדו במחלוקת בדין (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים, ושם שיש חולקים) - נחלקו אמוראים אם אסור משום לא תתגודדו:

  • ריש לקיש סובר שאסור (יבמות יג ב, וראה תוספות שם יד א ד"ה מי, ורשב"א שם, ומרכבת המשנה עבודה זרה יב יד, וחזון איש יו"ד קנ סק"ה, ועוד, שריש לקיש סובר שאיסור לא תתגודדו נוהג אף בשני מקומות), וכן סובר ר' יוחנן בירושלמי (ירושלמי פסחים ד א).
  • ואביי ורבא סוברים שאין איסור להיעשות אגודות אלא במקום אחד, אבל בשני מקומות מותר לנהוג בכל מקום באופן אחר (יבמות יד א: בשני בתי דינים), שבשני מקומות לא ידוע ולא ניכר שיש חילוק ביניהם (שו"ת משיב דבר א יז ו), וכן סובר ר' יוחנן בבבלי (דברי ר' יוחנן ביבמות יג ב, וריטב"א ותוספות הרא"ש שם, ומרכבת המשנה עבודה זרה שם, בדעתו) - לסוברים שאף לדעתו אסור להיעשות אגודות - (ראה לעיל: האיסור וגדרו; האיסור ומקורו).

ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שריש לקיש חזר בו, ואף הוא סובר שאין איסור בשני מקומות (מעיל צדקה נ ד"ה וזה, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד); ויש אחרונים שכתבו שלא נחלקו אמוראים בדבר, ואף מתחילה סבר ריש לקיש שאין האיסור נוהג בשני מקומות (טורי אבן מגילה ב א אבני שהם ד"ה ומה).

הלכה שהאיסור אינו נוהג אלא בעיר אחת (רי"ף יבמות יד א (ג ב בדפי הרי"ף); רמב"ם עבודה זרה יב יד; סמ"ג לא תעשה סב; רא"ש יבמות א ט; רבינו ירוחם ב ה (כב ב); רמ"א או"ח תצג ג).

במצוה הנוהגת בכל ישראל

לנהוג הנהגות חלוקות בשני מקומות, אף על פי שלהלכה מותר (ראה לעיל בסמוך), כתבו אחרונים שבמצוה הנוהגת בכל ישראל אין הדבר ראוי, ומצוה מן המובחר שכל ישראל ינהגו באופן אחד (שו"ת מהרשד"ם יו"ד קנג ד"ה גרסינן, וראה להלן[5]). ולכן, משחרב בית המקדש אסרו חכמים ליטול לולב בשבת אף ביום הראשון של סוכות, אפילו לבני ארץ ישראל שקידשו שם את החודש, כשם שאסרו זאת במקומות רחוקים שלא היו יודעים בקביעות ראש חדש (ראה ערך יום טוב שני של גליות), שלא לעשות ישראל אגודות-אגודות, ויראה כשתי תורות (רש"י סוכה מד א ד"ה לדידהו, ומהרשד"ם שם בדעתו. וראה רמב"ם לולב ז יז, ולחם משנה שם, ושם על הטעם שבזמן שבית המקדש היה קיים אין לחוש לזה).

ויש שכתבו שלאותו בית דין אסור לתקן מנהג שונה אף בשני מקומות (מהרשד"ם שם ד"ה וא"כ; תפארת למשה יו"ד סוף סי' רמב), שנראה כבית דין אחד שחלוקות בו הדעות ומורים שתי הוראות שונות, שהדבר אסור לדברי הכל (מהרשד"ם שם), ולכן כשבאו חכמים לתקן שלא יטלו לולב בשבת, תיקנו כן אף לבני ארץ ישראל (מהרשד"ם ותפארת למשה שם, בדעת רש"י סוכה שם).

ויש אחרונים שכתבו, שאף שאין איסור לא תתגודדו בשני מקומות, במקרים מסוימים חששו חכמים ללא תתגודדו גם בשני מקומות, כשהיה נראה להם צורך לתקן כן, ולכן גזרו שאף בארץ ישראל לא יטלו לולב ביום הראשון של סוכות שחל בשבת, שיש-כח-ביד-חכמים-לעקור-דבר-מן-התורה (ראה ערכו) בשב ואל תעשה (ערוך לנר יבמות יד א, בדעת רש"י סוכה שם, ובדעת רמב"ם שם).

ויש חולקים על זה, שהרי תיקנו חכמים שמגילה נקראת בזמנים שונים במקומות שונים (ראה ערך מקרא מגילה), ולא חששו לאיסור לא תתגודדו, שאיסור זה אינו נוהג בשני מקומות (כפות תמרים סוכה שם).

יחיד המתארח בעיר אחרת

יחיד שהוא אורח בעיר אחרת, יש שכתבו שאם נוהג כמנהג מקומו אין בו משום לא תתגודדו, שחשוב כשתי מקומות (טורי אבן מגילה ב א אבני שהם ד"ה ומה, בדעת אביי; אשל אברהם (בוטשאש) לא ב (ד"ה כמו)).

והרבה סוברים שיחיד הבא למקום אחר, אין להתיר להתנהג באופן שונה מטעם זה, שחשוב כשתי מקומות (אחרונים דלהלן), מהם שכתבו שאף על פי כן הבא למקום שההנהגה שם שונה מההנהגה במקומו, ודעתו לחזור למקומו, שעליו לנהוג כחומרי המקום שיצא משם (משנה פסחים נ א, ורמב"ם יום טוב ח כ, ושו"ע או"ח תסח ד, וראה שם שלא ינהג כן אלא בצינעה מפני המחלוקת, וראה ערך מנהג), אין בכך איסור משום לא תתגודדו (כנסת הגדולה לרמב"ם עבודה זרה יב (נדפס בסוף או"ח) בשם ר' אביגדור ציוידאל, והובא במגן אברהם תצג סק"ו, וביד מלאכי כללי הדינים שנה), משום שאף בני המקום שהגיע לשם, אילו היו הולכים למקומו, היו נוהגים כחומרי אותו מקום (משנה שם, ורמב"ם ושו"ע שם, וראה ערך מנהג. כנסת הגדולה שם), או משום שאינו נוהג כן אלא באקראי, ואין איסור להיעשות אגודות באקראי, לסוברים כן (ראה להלן: השינוי האסור. פרי מגדים או"ח תצג אשל אברהם סק"ו), ולדעתם, אם מגיע לשם בכל שנה, אפילו פעם אחת, יש איסור משום לא תתגודדו, שאינו נחשב לאקראי אלא לדבר קבוע (פרי מגדים שם).

ויש סוברים, שבמנהג כחומרי המקום שיצא משם יש איסור משום לא תתגודדו (מעיל צדקה מט ד"ה והנה; טורי אבן שם; משיב דבר א יז ה, בדעת רבא בפסחים נא ב, ובדעת רמב"ם עבודה זרה שם יד), ולא ינהג כחומרי המקום שיצא משם אלא בצינעה, שאין בזה איסור משום לא תתגודדו (מעיל צדקה שם; משיב דבר שם), לסוברים כן (ראה להלן שם), ואם אינו יכול לנהוג כחומרי המקום שיצא משם אלא בפרהסיא, יעשה כמנהג המקום שהגיע אליו, שהחיוב לנהוג כחומרי המקום שיצא משם אינו אלא מדרבנן (ראה ערך מנהג), והאיסור להיעשות אגודות הוא מן התורה, לסוברים כן (ראה לעיל: האיסור וגדרו; חומר האיסור. מעיל צדקה שם; משיב דבר שם).

בעיר אחת

הנהגות חלוקות בעיר אחת, כשיש בעיר שני בתי דינים החולקים זה עם זה - שכל בית דין צריך לעשות כדעתו (חזון איש יו"ד קנ סק"ה ד"ה יבמות, וראה ערך הלכה), אפילו להקל בדאורייתא (ראה ערך הנ"ל שם, וראה חזון איש שם סק"א ד"ה ע"ז), אפילו בית דין אחד גדול בחכמה ובמנין (חזון איש שם סק"ה), וכן תלמידי כל בית דין צריכים לעשות כהוראת אותו בית דין, אפילו אינם שקולים (חזון איש שם וסק"א, ראה שם הפרטים בזה), אפילו להקל בדאורייתא (חזון איש שם סק"א) - נחלקו אמוראים אם הדבר אסור משום לא תתגודדו:

  • אביי אמר שאסור (יבמות יד א), וכן כתבו ראשונים בדעת רב (ראה דברי רב וריש לקיש ביבמות שם, ורש"י יבמות טו ב ד"ה הרואה, ותוספות שם יד ב ד"ה בשלמא, ושם טו א ד"ה וסיכך, ורמב"ן ורשב"א שם יד ב, שהוא משום לא תתגודדו), ולדעתם, אין להתנהג בהנהגות שונות על פי שני בתי הדינים אלא באופנים שאין בהם משום לא תתגודדו (רש"י יבמות טו ב ד"ה הרואה; תוספות יבמות יד ב ד"ה בשלמא, ושם טו א ד"ה וסיכך; רמב"ן ורשב"א שם ב; חזון איש שם סק"ה) - כגון כשאפשר לתלות זאת בדבר אחר, לסוברים שאין בזה משום לא תתגודדו (ראה להלן: השינוי האסור. רש"י ותוספות ורמב"ן ורשב"א שם) - וכשאי אפשר לנהוג באופנים אלו, ינהגו כולם כדעה אחת, על פי האופנים השונים שבהם מוכרעות מחלוקות ראה ערך הלכה. וראה לעיל: במצוות ובאיסורים).
  • ורבא אמר שאין איסור לא תתגודדו אלא בבית דין אחד, שחלקו מורה באופן אחד וחלקו מורה באופן אחר, אבל כשיש בעיר שני בתי דינים שחולקים זה עם זה, מותר לנהוג בהנהגות חלוקות (יבמות יד א), שאי אפשר שיסכימו כולם לדעה אחת (מאירי יבמות שם).

מה נחשב לשני בתי דינים

שני בתי דינים בעיר אחת, לסוברים שאין בזה איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל בסמוך), כתבו אחרונים שאינו אלא כששניהם בעלי תורה ומומחים (בנימין זאב שג ד"ה בעיר), ואף אם אחד מהם גדול מחברו, חשובים כשני בתי דינים (שו"ת מהרשד"ם יו"ד קנג; ש"ך יו"ד סוף סי' רמב קיצור הנהגת איסור והיתר י). ונחלקו ראשונים ואחרונים מה נחשב שני בתי דינים:

  • יש סוברים, שכל שיש בעיר שני חכמים שחולקים זה על זה, הרי הם כשני בתי דינים (ראב"ן יבמות יד א; דברי מרדכי גדולת מרדכי ו ד"ה והנה, ואילך, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד, ובדעת פסקי תוספות יבמות כב), וכן חכם שעושה שלא כבית הדין שבעיר, חשוב כבית דין בפני עצמו (דברי מרדכי שם), וכן עיר שיש בה שני חכמים, ותלמידיו של זה אוסרים ותלמידיו של זה מתירים, אין זה חשוב אגודות, כיון שתלמידי כל חכם אומרים כמו שקיבלו מרבם (ראב"ן שם), אבל כשרב אחד ותלמידיו נחלקו ביניהם, הרי זה כבית דין אחד - שיש בו איסור לא תתגודדו (ראה לעיל שם) - שכיון שקיבלו מאדם אחד, אין להם להתחלק לאגודות (ראב"ן שם).
  • ויש סוברים, ששני חכמים בעיר אחת שחלוקים בדעתם, אינם נחשבים שני בתי דינים (רבינו ירוחם ב ה (כב ב); שלשה ענפים שבשו"ת מהר"ם מינץ מהדורת מכון ירושלים סוף ענף ג עמ' תרלו ד"ה מכל; שו"ת מבי"ט א כא ד"ה וגם; דברי מרדכי שם ד"ה ונראה, בדעת פסקי הרא"ש יבמות א ט), אלא הם כבית דין אחד שחלוקות בו הדעות (מהר"ם מינץ שם; מבי"ט שם), ומצינו כמה דעות מה נחשב שני בתי דינים לדעה זו:
  • יש סוברים שכל שני בתי דינים ידועים נחשבים שני בתי דינים (ש"ך שם; דברי מרדכי שם, בדעת פסקי הרא"ש שם).
  • יש סוברים, ששני בתי דינים אינם אלא שני בתי דינים חשובים, כבית שמאי ובית הלל, שלדעתם טעם ההיתר בשני בתי דינים הוא כיון שאינו מביא לידי מחלוקת, ודווקא בשני בתי דינים חשובים אין חשש שהדבר יביא למחלוקת, אבל בשני בתי דינים רגילים בעיר אחת, הדבר עלול לגרום למחלוקת (שו"ת רדב"ז ה יא (אלף שפד, ללשונות הרמב"ם עבודה זרה יב יד), בפירוש ג', בדעת רמב"ם שם).
  • ויש סוברים, ששני בתי דינים, היינו כשבני העיר מחולקים מחמתם לחבורות, ואין כל ענייני העיר מוטלים על כולם כאחת (מהר"ם מינץ שם. וראה כעין זה בים של שלמה יבמות א י: שני ישיבות).

הדעות להלכה

להלכה נחלקו אם נוהג איסור לא תתגודדו בשני בתי דינים בעיר אחת:

  • הרבה ראשונים פוסקים, שמותר לנהוג בהנהגות חלוקות בעיר אחת על פי שני בתי דינים שחולקים זה עם זה (רי"ף יבמות יד א (ג ב בדפי הרי"ף); שבלי הלקט קצה; רא"ש יבמות א ט; ארחות חיים הלכות מגילה אות כו, ודיני פאת הראש אות ד, בשם הרא"ה; החינוך מצוה תסז, בשם רבו; רבינו ירוחם ב ה (כב ב), ועוד).
  • ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שלהלכה אסור לנהוג בהנהגות חלוקות בעיר אחת, אפילו יש בה שני בתי דינים שחולקים זה עם זה (אהלי תם קע ד"ה ולענין, ובנימין זאב שג ד"ה בעיר, וכפות תמרים סוכה מד א, ומעיל צדקה נ ד"ה ומרוב ואילך ובסי' מט מר"ב בומסלא ד"ה בש"ס, ועוד, בדעת רמב"ם עבודה זרה יב יד, וראה אהלי תם ובנימין זאב שם, שכן כתבו אף בדעת סמ"ג לא תעשה סב). ונחלקו בטעמם:

יש שכתבו, שפסקו כאביי (אחרונים דלהלן; בנימין זאב שם; מעיל צדקה מט (שם)), שמסתבר טעמו, שבעיר אחת, אפילו יש בה שני בתי דינים, אי אפשר להינצל מן המחלוקת (רדב"ז שם), או משום שסתימת התלמוד היא כאביי (יבמות יד א: מקומות מקומות שאני וכו'. מהר"ם אלשיך נט; חיים שאל ב ב), או שאף שהלכה כרבא, מדרבנן החמירו כאביי (חקרי לב יו"ד פד ד"ה גם הרמב"ן, בדעת רמב"ם שם).

בשתי קהילות בעיר אחת

שתי קהילות בעיר אחת, שאנשי כל קהילה הגיעו ממקום אחר, ויש הבדלים בין המקומות בדינים ובמנהגים, כגון בני אשכנז ובני ספרד הגרים בעיר אחת, נחלקו אחרונים אם מותרים לנהוג בהנהגות חלוקות:

  • יש סוברים שכל קהילה נחשבת כעיר בפני עצמה (אחרונים דלהלן), ולסוברים שבשני מקומות אין איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל: במקומות שונים, שכך ההלכה), מותר לכל קהילה לעשות כמנהגיה (אהלי תם קע ד"ה ולפי, ואילך, ותשובות ר"ד וידאל שם קסח ד"ה וגדולה ואילך; נועם וחובלים אות יב ד"ה ואיכא למידק היכי, ואילך, ודייק כן משו"ת הרמב"ם (בלאו) שכט; שו"ת מהר"ם בריסק ב כח ד"ה מעתה). מהם שפירשו שכיון שכל קהילה עומדת בפני עצמה ואינה כפופה לחברתה, חשובה כעיר בפני עצמה (נועם וחובלים שם), ומהם שפירשו שאינם חשובים כשני מקומות אלא משום שידוע שבני כל קהילה נוהגים כמנהג אבותיהם, וכרבותיהם שבמקום מוצאם (אחרונים דלהלן), ולכך אין הדבר נראה כשתי תורות (אהלי תם שם ד"ה ומה שכתב), וכן אין לחשוש למחלוקת (אהלי תם קסח וקע שם).
  • יש סוברים, ששתי קהילות בעיר אחת אינן נחשבות אלא כשני בתי דינים בעיר אחת, ואין היתר לכל קהילה לעשות כמנהגיה אלא לסוברים שבשני בתי דינים בעיר אחת אין איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל: בעיר אחת. תשב"ץ ג קעט; מהרשד"ם יו"ד מ ד"ה ועתה, וראה שם קנג ד"ה וא"כ, וראה מהר"ם בריסק שם בדעתו; גינת ורדים יו"ד ג ט; פנים מאירות ב קלג; האלף לך שלמה או"ח מה, ועוד).
  • ויש סוברים, ששתי קהילות אינן נחשבות אף לא כשני בתי דינים בעיר אחת, ואסור לנהוג בהנהגות חלוקות בעיר אחת אפילו בשתי קהילות (מהרשד"ם מ שם, בשם ר"י בן חביב; שו"ת מהר"ם אלשיך נט ד"ה ועוד דחק (והשתא דברירנא), וגט פשוט קכט קמב ד"ה והנה, בדעתו).

אופנים שבהם קהילה נחשבת בפני עצמה

כמה אופנים כתבו אחרונים שבהם קהילה חשובה בפני עצמה:

  • יש שכתבו שקהילה שהגיעה ממקום אחר, ונוהגת בכל דבר כמנהגה הראשון, חשובה קהילה בפני עצמה (שו"ת רד"ך יא ויב חדר ב (מהדורת תקצד), והובא באבקת רוכל לב; תשובת ר"ד וידאל שבאהלי תם קסח ד"ה וגדולה), ומהם שהוסיפו שהיינו כשיש לה בית כנסת בפני עצמו (רד"ך יב שם; אהלי תם שם; מהר"ם בריסק ב כח ד"ה מעתה).
  • יש שכתבו, שאם יש לכל קהילה בית דין לעצמה, חשובה כל קהילה בפני עצמה (פנים מאירות ב קלג).
  • יש שכתבו בשתי קהילות שהגיעו ממקומות שונים, שאם אין הקהילות כפופות זו לזו, חשובה כל קהילה בפני עצמה (נועם וחובלים אות יב ד"ה ואכתי איכא למידק הניחה).
  • ויש שכתבו בעשרה אנשים שהגיעו ממקום אחר, ודעתם לחזור לעירם, שחשובים קהילה בפני עצמה (שו"ת הלכות קטנות א ד, בשם ר' ישראל בנימין).

אף חלק מסויים מבני העיר, כגון בעלי אומנות אחת, יש מן האחרונים שכתבו שמותר לו לנהוג בשונה מבני העיר (שו"ת רא"ם נז ד"ה הרי, ומגן אברהם תצג סק"ו) - לסוברים שבשני בתי דינים בעיר אחת אין איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל: בעיר אחת) - שנחשב כבית דין בפני עצמו (שלחן תמיד (לבעל מרכבת המשנה) הלכות פסח יח זר זהב לד, ומחצית השקל למגן אברהם שם, בדעת מג"א שם).

שני בתי כנסת בעיר אחת

שני בתי כנסת בעיר אחת, נחלקו אחרונים אם מותר להתנהג בהם בהנהגות שונות:

  • יש שכתבו שלסוברים שבשני בתי דינים בעיר אחת אין איסור משום לא תתגודדו (ראה לעיל: בעיר אחת), אין איסור בעיר אחת לנהוג בכל בית כנסת באופן אחר, ששני בתי כנסת הם כשני בתי דינים (פאת השלחן ג יד; האלף לך שלמה או"ח מה; שו"ת דברי יששכר ד ד"ה ומעתה ראוי; שו"ת קרן לדוד או"ח יט ד"ה אמנם; מנחת אלעזר א יא ד"ה גם מ"ש[6]).
  • ויש סוברים שכיון ששני בתי הכנסת הם בעיר אחת, ואין שם שני בתי דינים, הרי זה כשתי דעות בבית אחד (מטה יהודה תקנה א, וראה שם לענין ציצית ותפילין בתשעה באב; פרשת מרדכי ד ד"ה והנה בענין, בדעת מהר"ם אלשיך נט).

שתי קהילות בעיר אחת שיש להן רב אחד

שתי קהילות בעיר אחת שיש להן רב אחד, נחלקו אחרונים אם נחשבות כשתי קהילות נפרדות, לסוברים שקהילה בפני עצמה נחשבת כבית דין בפני עצמו, או כעיר בפני עצמה (ראה לעיל):

  • יש סוברים, שאפילו יש רב אחד לשתי הקהילות, הן נחשבות כשני בתי דינים או כשני מקומות, כיון שחילוק ההנהגות בין שתי הקהילות הוא מחמת הוראת הפוסקים בדורות שקדמו, ואין הרב מכריע בעניינים אלו (פנים מאירות ב קלג ד"ה תשובה).
  • ויש סוברים, שאם רב אחד מנהיג את שתי הקהילות, אסור להם לנהוג בהנהגות שונות (כנסת הגדולה חו"מ רלא הגהות טור ק, בשם רא"ם ור"ד מיסירליאון, וראה שו"ת מהרש"ך א סו ד"ה נוסף, שכך כתב לענין תקנה והסכמה, ראה ערך תקנות הקהלות), שהרב מצרפן להיות קהילה אחת (מהרש"ך שם).

השינוי האסור

כשאפשר לתלות שנעשה מחמת טעם אחר

שינוי שאפשר לתלות שנעשה מחמת טעם שאין בו משום עשיית אגודות, ולא שנעשה בדווקא מחמת קפידה, אמר ריש לקיש שאין בו איסור משום לא תתגודדו (יבמות יג ב. וראה להלן), ולכן עשיית מלאכה בערב-פסח (ראה ערכו), שנחלקו בה תנאים אם היא מותרת (ראה ערך ערב פסח), אף אם יש שעושים מלאכה ויש שאינם עושים, אין בכך איסור משום לא תתגודדו, שאפשר לתלות ולומר שאלו שאינם עושים מלאכה אין זה משום איסור עשיית מלאכה, אלא שאין להם מלאכה לעשותה (ריש לקיש ביבמות שם). וביארו ראשונים, שכיון שאפשר לתלות את השינוי בדבר אחר, אין הדבר נראה כשתי תורות (רש"י יבמות שם ד"ה א"ל וטו ב ד"ה הרואה).

וכתבו אחרונים, שאף שאלו שאינם עושים מלאכה יודעים שנוהגים כך משום דעת האוסרים, אין האיסור אלא משום אחרים הרואים, וכיון שאחרים יכולים לתלות בדבר אחר - מותר (מחצית השקל למגן אברהם תצג סק"ו; שו"ת משיב דבר א יז א), ואף שאפשר שהרואים לא יתלו בדבר אחר, אינו אסור משום ספק-איסור (ראה ערכו) דאורייתא לחומרא (ראה ערך ספק איסור) - אף לסוברים שהאיסור להיעשות אגודות הוא מן התורה (ראה לעיל: האיסור וגדרו; חומר האיסור) - שאין איסור אלא בדבר שהוא בוודאי אגודות, ולא בדבר שניתן לפרשו באופן אחר (אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם שם ד"ה בבחינת).

ויש מן האחרונים שכתבו, שלהלכה אסור להיעשות אגודות אף כשאפשר לתלות בדבר אחר, שלדעתם אביי ורבא - שלדעתם אין איסור לא תתגודדו בשתי מקומות, או בשני בתי דינים בעיר אחת (ראה לעיל: בעיר אחת), ולדבריהם אין הוכחה מעשיית מלאכה בערב פסח להתיר עשיית אגודות כשיש לתלות בטעם אחר (ראה לעיל, וראה מגן אברהם תצג סק"ו) - חולקים וסוברים שאסור להיעשות אגודות אף בשינוי שאפשר לתלותו בדבר אחר (מגן אברהם שם, בדעת רי"ף יבמות יג ב, ורא"ש יבמות א ט, שלא הביאו דברי ריש לקיש הנ"ל, ובדעת תוספות פסחים יד א ד"ה שתי), ואף לדעתם, יש שכתבו שאין האיסור אלא מדרבנן, שאין איסור מהתורה אלא בדבר שהוא בוודאי אגודות (אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם שם ד"ה בבחינת).

ורבים סוברים שאף לדעת אביי ורבא אין איסור להיעשות אגודות כשאפשר לתלות בדבר אחר (תוספות יבמות שם ד"ה במקומו וד"ה לא הוה מטלטל שרגא, ומנחת חינוך סוף מצוה תסז הגהת בהמ"ח ד"ה ובאמת, בדעתם; רשב"א יבמות שם ד"ה והא דפריק; פנים מאירות ב קלג ד"ה תשובה; שו"ת דברי יוסף (אירגאס) מה ד"ה הרי מכאן; קרבן נתנאל יבמות א ט ד, ובנתיב חיים למגן אברהם שם, ועוד).

ויש מן האחרונים שכתבו, שאף ריש לקיש לא התיר שינוי שיש לתלותו בדבר אחר (חתם סופר (מהדורת מכון חתם סופר) יבמות יג ב ד"ה והנלע"ד וד"ה הרואה, ופירש דברי ריש לקיש שם בענין אחר).

שינוי הנעשה בצינעה

שינוי הנעשה בצינעה, נחלקו בו ראשונים ואחרונים אם אסור משום לא תתגודדו:

  • יש סוברים שאף בצינעה אסור (ראשונים ואחרונים דלהלן; פרי מגדים או"ח תצג אשל אברהם סק"ו; האלף לך שלמה או"ח מה; לבושי מרדכי או"ח מהדורה ג ט א), שכיון שהתורה אסרה להיעשות אגודות, אין חילוק בין צינעה לפרהסיא (חדושי ובאורי רבינו הגר"א פסחים נא ב בהערה (לר"א דרושקאוויץ)[7]).
  • יש סוברים, שאין איסור להיעשות אגודות אלא בפרהסיא ולא בצינעה (פסקי רבי ישעיה דטרני יבמות יד א; מאירי יבמות שם; מעיל צדקה נ ד"ה ובלאו, ושם מט מר"ב בומסלא ד"ה והנה; חיי אדם קג ד; אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב ד"ה לפי; ערוך לנר יבמות יד א לתוספות ד"ה כי, ועוד), שאין הדבר מביא למחלוקת, לסוברים שזה טעם האיסור (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור. מעיל צדקה מט שם).
  • ויש שכתבו, שהדבר תלוי בטעם האיסור, לסוברים שהטעם הוא כדי שלא תיראה התורה כשתי תורות (ראה לעיל שם), אסור אף בצינעה, ולסוברים שהאיסור הוא משום מחלוקת (ראה שם), אין איסור בצינעה, שאין הדבר מביא למחלוקת (משיב דבר א יז ז).

שינוי הנעשה בשב ואל תעשה

שינוי הנעשה בשב ואל תעשה, נחלקו אחרונים אם יש בו איסור משום לא תתגודדו:

  • יש סוברים שאין בו איסור (חושב מחשבות מאמר תפילין דמרי עלמא כז; ובחרת בחיים כד; שביבי אש הלכות פסח תנט, ושו"ת מהר"ם בריסק א נא ג ד"ה אמנם), שאין השינוי ניכר כל כך (ובחרת בחיים שם; מהר"ם בריסק שם), וכתבו אחרונים, שאם השינוי ניכר, אסור לדברי הכל (ובחרת בחיים שם).
  • רבים סוברים שאיסור לא תתגודדו נוהג אף בשב ואל תעשה (ראה אחרונים לעיל: כשאפשר לתלות שנעשה מחמת טעם אחר, לענין שינוי שאפשר לתלותו בדבר אחר, ואחרונים להלן: בדינים שונים; הנחת תפילין בחול המועד, לעניין הנחת תפילין בחול המועד).
  • ויש שביארו שנחלקו בזה אמוראים, שלדעת ריש לקיש, אין איסור לא תתגודדו כשהשינוי הוא בשב ואל תעשה, שהתורה אמרה לא תתגודדו בפועל ולא בשב ואל תעשה, ולדעת ר' יוחנן אסור אף בשינוי שהוא בשב ואל תעשה (חתם סופר (מהדרות מכון חתם סופר) יבמות יג ב ד"ה והנלע"ד וד"ה הרואה, בביאור דברי ריש לקיש ורבי יוחנן שם, בעשיית מלאכה בערב פסח).

שינוי בדיבור

איסור לא תתגודדו נוהג אף בדיבור (אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב ד"ה לפי; ראה אחרונים להלן: בדינים שונים; נוסח התפילה, שדנו בשינויים בנוסח התפילה).

ויש מן האחרונים שכתבו להתיר באופנים מסויימים הנהגות חלוקות בדיבור, כגון בנוסח התפילה - לסוברים שאסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל: במנהגים) - כיון שאין בזה מעשה (שלמת חיים (מהדורת תשס"ז) עניינים שונים לח).

שינוי באקראי

לנהוג באקראי ולפי שעה בשני הנהגות שונות, יש סוברים שאינו אסור משום לא תתגודדו (פרי מגדים או"ח תצג אשל אברהם סק"ו; שו"ת חתם סופר ו א ד"ה הנה; אשל אברהם (בוטשאטש) לא ב ד"ה כתבתי; שדי חמד מערכת הלמ"ד עט ד"ה וכן העלו, בשם ר"ח פערילמוטר. וראה דברות משה יבמות א הערה פד), שטעמי האיסור - שנראה כשתי תורות (ראה לעיל: האיסור וגדרו; טעם האיסור), או שגורם למחלוקת (ראה שם) - אינם שייכים בזה, שכיון שנעשה באקראי אין זה גורם למחלוקת, ואף אין נראה כשתי תורות (שדי חמד שם), ומכל מקום, דבר הנעשה בכל שנה, אפילו פעם אחת - כגון מקרא-מגילה (ראה ערכו) - אינו נחשב לאקראי אלא לדבר קבוע (פרי מגדים שם).

לנהוג הנהגות שונות בבית כנסת אחד

לנהוג הנהגות שונות בבית כנסת אחד, באופן שמחמת ההנהגה באותה עיר בשתי הנהגות אין משום לא תתגודדו - כגון מחלוקת בין שני בתי דינים בעיר אחת, לסוברים כן (ראה לעיל), או דבר שיש בו הנהגות חלוקות בין שתי קהילות בעיר אחת, שמותר לכל קהילה לעשות כמנהגה, לסוברים כן (ראה לעיל: במנהגים) - כתבו אחרונים שאסור משום לא תתגודדו (פאת השלחן ג יד, ובבית ישראל ס"ק לב; האלף לך שלמה או"ח מה; שו"ת מהריא"ץ או"ח ז ד"ה אולם; חינא דחיי סוף סי' לז ד"ה אך; שדי חמד מערכת חול המועד אות יד ד"ה גם בתשובת בשם ר"ג פונטרימולי, וראה שם מאחרונים נוספים), שבית כנסת אחד הרי הוא כבית דין אחד, שנוהג בו איסור לא תתגודדו לדברי הכל (ראה לעיל. פאת השלחן שם; חינא דחיי שם; שדי חמד בשם ר"ג פונטרימולי שם: עדיף).

ויש מן האחרונים שצידדו שכשמחמת עצם ההנהגה אין איסור לא תתגודדו, מותר להתנהג בשתי הנהגות אף בבית כנסת אחד (אגרות משה או"ח ה כד ו: אפשר, בדעת משנה ברורה לא ח).

הנהגות חלוקות בזמנים שונים

הנהגות חלוקות בזמנים שונים, כתבו אחרונים שאין בזה משום לא תתגודדו, שכמו שאין איסור בחילוק שיש בין שני מקומות, לסוברים כן (ראה לעיל: במקומות שונים, מחלוקת בזה, וצריך ביאור אם לאוסרים שם, יהיה אסור אף בזמנים שונים), אין איסור אף כשיש חילוק בזמנים שונים (מעיל צדקה נ).

ויש שכתבו שנחלקו אמוראים בדבר, ויש סוברים שאף בהנהגות חלוקות בזמנים שונים יש משום לא תתגודדו (ר"ב בוסלא במעיל צדקה מט, בביאור דברי רבא יבמות יד א: בית שמאי ובית הלל "כ"שני בתי דינים בעיר אחת דמי").

בדינים שונים

קריאת מגילה

בקריאת המגילה, שנקראת בזמנים שונים, שבערים קוראים בי"ד באדר ובכרכים המוקפים חומה בט"ו באדר (ראה ערך מקרא מגילה), כתבו ראשונים שהטעם שאין בזה איסור לא תתגודדו, הוא משום שאין האיסור נוהג בשני מקומות, לסוברים כן (ראה לעיל: במקומות שונים, ושם שכן הלכה. רשב"א מגילה ב א, ויבמות יד א; מאירי יבמות שם; ריטב"א מגילה שם, ויבמות יג ב ויד א), ולסוברים שהאיסור נוהג אף בשני מקומות (ראה לעיל שם), יש מהראשונים שכתבו, שלא שייך לא תתגודדו, אלא כשיש מחלוקת בדבר, ולא כשהכל מודים שבני העיר זמנם בי"ד ובני הכרך זמנם בט"ו, ששינוי שאינו מחמת מחלוקת אין בו איסור לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; שינוי שאינו מחמת מחלוקת. רשב"א מגילה שם, וריטב"א מגילה ויבמות שם, בדעת ירושלמי שם ובשם תוספות).

נוסח התפילה

בתפילה בנוסחים שונים, כגון נוסח אשכנז ונוסח ספרד, נחלקו אחרונים:

  • יש שאסרו להתפלל באותו בית כנסת בשני נוסחים שונים משום לא תתגודדו (שו"ת חתם סופר ו א ד"ה הנה; ארחות חיים כתר ראש לז; פאת השלחן ג יד; האלף לך שלמה או"ח מה; שו"ת מהר"ם שיק או"ח מג ד"ה וזה; חינא דחיי לז, ועוד. וראה שו"ת משיב דבר א יז ז), שאף במנהג נוהג לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: במנהגים. חתם סופר ופאת השלחן שם), והרי זה כשתי דעות בבית דין אחד (ראה לעיל: בעיר אחת. חתם סופר והאלף לך שלמה ומהר"ם שיק וחינא דחיי שם), מהם שאסרו אף להתפלל בלחש בנוסח שונה מהציבור, שלדעתם אסור לנהוג באופן שונה מהציבור אף בצינעה (ראה לעיל: השינוי האסור; שינוי הנעשה בצינעה. פאת השלחן שם), ויש שאינם אוסרים אלא להתפלל בקול רם, שלדעתם אין איסור להיעשות אגודות אלא בפרהסיא ולא בצינעה (משיב דבר שם).
  • ויש חולקים וסוברים שאין איסור לא תתגודדו בשינויים בנוסח התפילה, מכמה טעמים:
  • משום שהשינוי בנוסח התפילה אינו אלא שינוי במנהג, ולכן לסוברים שאין איסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל: במנהגים), אין בתפילה בשני נוסחים שונים משום לא תתגודדו (שערי צדק משפטי הארץ יא כה, ובבינת אדם אות ז; לבושי מרדכי או"ח קמא יד; מהר"ם בריסק א נא ג; אגרות משה ד או"ח לד[8]), ומהם שכתבו שלכתחילה יתפללו בנוסח אחד, לחשוש לדעת האוסרים להיעשות אגודות במנהג (שערי צדק שם ובבינת אדם שם, וראה שערי צדק שם, שאין כופים על כך).
  • משום שהנוהגים להתפלל בנוסח מסוים הוא על פי מנהג אבותיהם, ואין בכך משום לא תתגודדו (שו"ת קרן לדוד או"ח יט ד"ה אמנם וסי' כ ד"ה ויען; מהר"ם בריסק ב כח שם ד"ה אך), לפי שזהו שינוי שאינו מחמת מחלוקת, וכל אחד סבור שחברו שנוהג כמנהג אבותיו, עושה כדין (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; שינוי שאינו מחמת מחלוקת. מהר"ם בריסק שם). ואף אלו שאינם מתפללים כמנהג אבותיהם, אם ניתן לומר שזהו מנהג אבותיהם, הרי זה כשינוי שאפשר לתלותו בדבר אחר, שאין בכך משום לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: השינוי האסור; כשאפשר לתלות שנעשה מחמת טעם אחר. קרן לדוד שם ושם).
  • משום שאין איסור לא תתגודדו במחלוקת מפורסמת, אפילו בבית דין אחד, או בבית כנסת אחד, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; מחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראל. שו"ת חיי אריה ט ד"ה אולם שבתי).
  • משום שאיסור לא תתגודדו אינו אלא על החכמים, שלא יורו לציבור חלקם כך וחלקם כך, אבל הציבור שנוהג הנהגות חלוקות אינו עובר על האיסור, לסוברים כן (ראה לעיל האיסור וגדרו; המוזהרים בכך, ושם שיש חולקים. שו"ת אור לציון ב ה הערה יא).

הנחת תפילין בחול המועד

הנחת תפילין (ראה ערכו) בחול-המועד (ראה ערכו), שיש ראשונים שסוברים שאסור להניחם בחול המועד, ויש סוברים שחייבים להניחם (ראה ערך הנחת תפילין), נחלקו אחרונים אם יש איסור לא תתגודדו בהנהגות חלוקות בהנחתן במקום אחד:

  • יש סוברים שמחלוקת זו היא כמו כל מחלוקת בדין, שיש בה משום לא תתגודדו, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים, ושם שיש חולקים. שו"ת ב"ח החדשות מב; השיב משה לא ד"ה ומה ששאל בענין; שו"ת בית יצחק יו"ד ב פח א; ראה משנה ברורה לא סק"ח, שאין נכון שבבית כנסת אחד קצתם יניחו וקצתם לא יניחו, משום לא תתגודדו, וראה אגרות משה דלהלן, בדעתו).
  • ויש סוברים שאין בזה משום לא תתגודדו (אחרונים דלהלן). וכמה טעמים לדבר:
  • כיון שזו מחלוקת מפורסמת, ואין איסור לא תתגודדו במחלוקת מפורסמת, אפילו בבית דין אחד, או בבית כנסת אחד, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; מחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראל. שו"ת חיי אריה ט ד"ה אולם שבתי; אגרות משה ה או"ח כד ו).
  • משום שאיסור לא תתגודדו אינו אלא על החכמים, שלא יורו לציבור חלקם כך וחלקם כך, אבל הציבור שנוהג הנהגות חלוקות אינו עובר על האיסור, לסוברים כן (ראה לעיל האיסור וגדרו; המוזהרים בכך. אשל אברהם (בוטשאטש) תצג למגן אברהם סק"ו; שו"ת חיי אריה שם ד"ה אכן, ואילך שמצדד כן; שו"ת מהרש"ג ב יב ד"ה אשיבהו, ואילך).

הנחת תפילין דרבינו תם

בהנחת תפילין של רבינו תם - שיש נוהגים להניחם, לצאת ידי חובה אף לשיטת רבינו תם בסדר הנחת הפרשיות, מהם מניחים אותם יחד עם תפילין של רש"י, ומהם מניחים אותם בזה אחר זה (ראה ערך הנחת תפילין: תפילין של רבינו תם) - נחלקו אחרונים אם יש איסור לא תתגודדו, במקום שאין הציבור נוהג להניחם (ראה ערך הנ"ל):

  • יש סוברים שאין להניח תפילין של רבינו תם יחד עם תפילין של רש"י, אלא דווקא בזה אחר זה, שאין הרואה יודע שהתפילין שמניח הם של רבינו תם (ר"ב בומסלא בשו"ת מעיל צדקה סוף סי' מט), שאסור לדעתם לנהוג שלא כמו הציבור אף שאינו אלא משום חומרא (מעיל צדקה שם).
  • ויש סוברים, שאין בזה משום לא תתגודדו (אחרונים דלהלן), וכמה טעמים לדבר:
  • מותר לנהוג לחומרא שלא כמו הציבור מחמת ספק בדין, לסוברים כן (אשל אברהם (בוטשאטש) לד ג, וראה שם יח א ד"ה וכן).
  • כיון שזו מחלוקת מפורסמת, ואין איסור לא תתגודדו במחלוקת מפורסמת, אפילו בבית דין אחד, או בבית כנסת אחד, לסוברים כן (ראה לעיל: במצוות ובאיסורים; מחלוקת מפורסמת שהתפשטה בכל ישראל. שו"ת חיי אריה ט סוף ד"ה אולם שבתי).
  • משום שאיסור לא תתגודדו אינו אלא על החכמים, שלא יורו לציבור חלקם כך וחלקם כך, אבל הציבור שנוהג הנהגות חלוקות אינו עובר על האיסור, לסוברים כן (ראה לעיל האיסור וגדרו; המוזהרים בכך, וראה שם שיש חולקים. שו"ת מהרש"ג ב יב ד"ה אשיבהו, ואילך).

נפילת אפים

בנפילת-אפים (ראה ערכו), שיש נוהגים ליפול בשחרית לצד ימין, ויש נוהגים אף בשחרית ליפול לצד שמאל (ראה ערך נפילת אפים), כתבו אחרונים שאין לנהוג בהנהגות חלוקות במקום אחד, משום לא תתגודדו (חיי אדם א לב לג, והובא במשנה ברורה קלא סק"ו).

וכן ימים שיש בהם הנהגות חלוקות באמירת ה"תחנון", כגון בט"ו באייר (ראה ערך הנ"ל), כתבו אחרונים שאין לנהוג במקום אחד בהנהגות חלוקות, משום לא תתגודדו (בית דוד או"ח נג).

וכן בבית האבל, שאין אומרים שם תחנון (ראה ערך הנ"ל), ויש נוהגים שאין אומרים אפילו אין האבל שם (ראה ערך הנ"ל), אין לנהוג במקום אחד בהנהגות חלוקות משום לא תתגודדו (ברכות המים סוף סי' קלא).

וכן לענין אמירת וידוי וי"ג מידות לפני נפילת אפים, שיש נוהגים לאמרם (ראה ערך וידוי, וערך נפילת אפים), כתבו אחרונים שמי שאינו נוהג לאמרם והוא מתפלל במקום שנוהגים לאמרם, יאמר כמנהג המקום, ומצדדים לומר שהוא אף משום לא תתגודדו (אגרות משה או"ח ג פט, וראה שם שינהג כן משום מחלוקת, ואולי יש בזה אף משום לא תתגודדו), ומי שנוהג לאמרם והוא מתפלל במקום שאין נוהגים לאמרם, כתבו אחרונים שהוא רשאי לומר, אבל לא יכה על לבו באמירת הוידוי - כנהוג (ראה ערך וידוי) - שלא יהיה ניכר (אגרות משה ד או"ח לד).

נענועים בנטילת לולב

נענועים בנטילת לולב, שיש הנהגות שונות בסדר הנענועים (ראה שו"ע או"ח תרנא י, ומגן אברהם שם ס"ק כא, וראה ערך נטילת לולב), ובאופן הנענוע (ראה רמ"א שם ט, לענין נענוע למטה, וראה משנה ברורה שם ס"ק לז, ובשער הציון ס"ק מט, וכף החיים שם ס"ק צו, לענין הפיכת הפנים לצד הנענועים, וראה ערך הנ"ל), וכן בנענועים באמירת ההלל (ראה שו"ע שם ח, וראה ערך הנ"ל), יש אחרונים שכתבו שאין בזה משום לא תתגודדו (אשל אברהם (בוטשאטש) תרנא י; ערוך השלחן שם כב), כיון שאין זה אלא מנהג (אשל אברהם שם, וכן כתב המאירי סוכה לז ב), שאין איסור להיעשות אגודות במנהג, לסוברים כן (ראה לעיל: במנהגים. אשל אברהם שם).

ויש שכתבו שאסור לנהוג בהנהגות חלוקות, שחששו לדעת הסוברים שאסור להיעשות אגודות במנהג (ראה לעיל שם. עץ השדה תרנא לה).



הערות שוליים

  1. על השמטת טוש"ע איסור זה, ראה שו"ת מהרש"ג ב יב ד"ה (עוד הי').
  2. וראה מאירי יבמות יד א: רמז יש בו, ופסקי ריא"ז שם א א אות טז: רמז הכתוב.
  3. וצריך ביאור מה שיעור רבים לענין זה. וראה משנת חכמים שם.
  4. וראה שם שבנר חנוכה יש להתיר משום שאפשר לתלות שאלו שמדליקים פחות נרות הוא משום שאין להם אלא מעט שמן.
  5. וראה דברי השואל בתשובות ר' נטרונאי גאון יו"ד רכג. וראה ישכיל עבדי ז או"ח מו סוף אות א.
  6. ואפשר שלא אמרו כן, אלא בבתי כנסת שמתפללים בהם בני אשכנז וספרד בנוסחים שונים, וחשובים כב' קהילות, וראה מהר"ם בריסק ב כח ד"ה מעתה. וראה שו"ת חתם סופר ו א ד"ה הנה.
  7. וראה שם שאפילו דבר שאסור מדרבנן משום מראית העין, אסור אפילו בחדרי חדרים, לסוברים כן (ראה ערך חשד; מראית העין: בחדרי חדרים) וכל שכן לא תתגודדו שהוא מהתורה, ראה לעיל: האיסור וגדרו; חומר האיסור, ושם שיש חולקים.
  8. וראה לבושי מרדכי שם, שמכל מקום אסור לשנות מנוסח הציבור מפני המחלוקת (ראה ערכו), וראה שו"ת שערי צדק או"ח ו, ואשל אברהם (בוטשאטש) נא א, שמתירים, אבל לא ביארו הטעם.