מסע הפוקדים של דוד: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מסע הפוקדים של דוד''' בוצע על ידי [[דוד המלך]] לקראת סוף מלכותו במחצית המאה ה-10 לפנה"ס. עם סיום מסכת הכיבושים, כאשר ממלכתו משתרעת על פני תחום [[ארץ ישראל]] הגדול ביותר שהיה תחת שלטון [[עם ישראל]]. אמנם, על שר צבאו [[יואב]] הוא מצווה: "שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע" | '''מסע הפוקדים של דוד''' בוצע על ידי [[דוד המלך]] לקראת סוף מלכותו במחצית המאה ה-10 לפנה"ס. עם סיום מסכת הכיבושים, כאשר ממלכתו משתרעת על פני תחום [[ארץ ישראל]] הגדול ביותר שהיה תחת שלטון [[עם ישראל]]. אמנם, על שר צבאו [[יואב]] הוא מצווה: "שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע" {{מקור|(שמואל ב', כ"ד,ב')}} אבל הוא מגיע בדרום עד ל[[מואב]] ובצפון לקרבת [[ארם דמשק]] ונושק לחוף [[ים תיכון|הים התיכון]] לערים [[צור]] ו[[צידון]]. | ||
מטרת המפקד הוא למנות את מספר הלוחמים או בלשון הכתוב: "אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב"((מקור|(שם, שם,ט')}}. ואחר תשעה חודשים מתקבל הסיכום: " וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ... וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. דוד המלך חש כי חטא במעשהו. הפרשן [[רבי ישעיה מטראני]] כותב: '''חטאתי''' - כי לא הרשו למנותם, כי אם בעת הצורך במלחמה, כמו שעשה שאול: "ויפקדם בטלאים" {{מקור|(שמואל א', ט"ו, ד')}} כדי למנות עליהם שרי צבאות". | מטרת המפקד הוא למנות את מספר הלוחמים או בלשון הכתוב: "אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב"((מקור|(שם, שם,ט')}}. ואחר תשעה חודשים מתקבל הסיכום: " וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ... וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. דוד המלך חש כי חטא במעשהו. הפרשן [[רבי ישעיה מטראני]] כותב: '''חטאתי''' - כי לא הרשו למנותם, כי אם בעת הצורך במלחמה, כמו שעשה שאול: "ויפקדם בטלאים" {{מקור|(שמואל א', ט"ו, ד')}} כדי למנות עליהם שרי צבאות". | ||
==תאור המסלול== | |||
==מסלול הפוקדים== | |||
[[תמונה:Mifcad_david_3.jpg|center|thumb|700px|מסלול הפוקדים - תרשים סכמתי]] | |||
==אמינות המפקד== | |||
גרסה מ־23:33, 11 בספטמבר 2008
|
|
מסע הפוקדים של דוד בוצע על ידי דוד המלך לקראת סוף מלכותו במחצית המאה ה-10 לפנה"ס. עם סיום מסכת הכיבושים, כאשר ממלכתו משתרעת על פני תחום ארץ ישראל הגדול ביותר שהיה תחת שלטון עם ישראל. אמנם, על שר צבאו יואב הוא מצווה: "שׁוּט-נָא בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע" (שמואל ב', כ"ד,ב') אבל הוא מגיע בדרום עד למואב ובצפון לקרבת ארם דמשק ונושק לחוף הים התיכון לערים צור וצידון.
מטרת המפקד הוא למנות את מספר הלוחמים או בלשון הכתוב: "אִישׁ-חַיִל, שֹׁלֵף חֶרֶב"((מקור|(שם, שם,ט')}}. ואחר תשעה חודשים מתקבל הסיכום: " וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף ... וְאִישׁ יְהוּדָה, חֲמֵשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. דוד המלך חש כי חטא במעשהו. הפרשן רבי ישעיה מטראני כותב: חטאתי - כי לא הרשו למנותם, כי אם בעת הצורך במלחמה, כמו שעשה שאול: "ויפקדם בטלאים" (שמואל א', ט"ו, ד') כדי למנות עליהם שרי צבאות".
