מעוז צור

From ויקישיבה
Revision as of 13:49, 5 September 2012 by יוסף שמח בוט (talk | contribs) (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
(diff) ← Older revision | Latest revision (diff) | Newer revision → (diff)
Jump to navigation Jump to search

"מעוז צור" הוא פיוט הפותח במילים אלה, הנאמר לאחר הדלקת נרות חנוכה, לפי מנהג בני אשכנז.

המחבר[edit]

מחברו של הפיוט חתם את שמו בראשי הבתים: מרדכי חזק. הוא חי במאה הי"ג לספירה. בפיוט זה נשזרים מאורעות אחדים מדברי ימי ישראל, בהם נושענו מידי הקמים לכלותנו.

נוסחו[edit]

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ:
רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה. חַיַּי מָרְרוּ בְּקוּשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה.
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה. חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְאֶבֶן בִּמְצוּלָה:
דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי. וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי. כִּי זָרִים עָבַדְתִּי.
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי. קֵץ בָּבֶל. זְרֻבָּבֶל. לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשָׁעְתִּי:
כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא. וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה.
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ. וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ. רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:
יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים. וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים.
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשֶׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים. בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים:
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה. נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה.
כִּי אָרְכָה לָנוּ הַשָּׁעָה. וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה. דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן הָקֵם לָנוּ רוֹעֶה שִׁבְעָה:
  • בית א' עוסק בחובת התודה לה' על הניסים שהוא גומל איתנו, כשהוא מצילנו מן כל "צר מנבח" - ואז אנו מודים לו ומקריבים קרבן תודה. "מעוז צור ישועתי הוא כינוי לקב"ה ע"ש כוחו ומבטחנו בו, ומבוסס על הפסוקים בתהלים לא, ג ותהלים פט, כז.
  • בית ג' עוסק בגאולה מגלות השבעים בימי זרובבל. הנוגש הוא נבוכדנצר שהגלנו בגלל שעבדנו ע"ז.
  • בית ד' עוסק בגאולה בימי מרדכי ואסתר. הברוש הוא מרדכי ע"פ דרשת חז"ל בבבלי מגילה י, ב, שאותו ביקש המן לתלות. רצון זה נהיה להמן "לפח ולמוקש" מפני שבעץ זה נתלה. הימיני הוא מרדכי שנאמר עליו שהוא "איש ימיני" (אסתר ב, ה), שאת ראשו נישא המלך אחשורוש. האויב הוא המן שנתלה עם רוב בניו וקנייניו, עליהם התגאה (אסתר ה, יא).
  • בית ו' מבקש שה' ינקום בגויים ויביא את הגאולה. אדמון הוא כינוי למלכות אדום - היא הנצרות. רועה שבעה הוא המשיח. לגרסא "רועים שבעה" הכוונה לאושפיזין.

הבית האחרון[edit]

הבית האחרון, המתחיל במלים "חשוף זרוע קדשך" (ר"ת חזק) והמדבר על נקמה בגויים בעד דם היהודים שנשפך, עורר במאה הט"ו קטרוג בארצות גרמניה, וברוב סידורי התפילה הושמט. יש משערים, שההשמטה באה בעיקר בשל החרוז האחרון "דחה אדמון בצל צלמון, הקם לנו רועים שבעה", שהמחבר התכוון בדבריו לפרידריך האדמון, שארגן את מסע הצלב השלישי, והתפילה היתה כי ינוצח ויקומו נגדו שבעה רועים. בבית זה מבקשים אנו את בוא הגאולה השלמה: "חשוף זרוע קדשך וקרב קץ הישועה".

המנהג לאומרו[edit]

כאמור, פיוט זה נאמר לאחר הדלקת נרות חנוכה רק לפי מנהג בני אשכנז. בני עדות המזרח, אינם אומרים את "מעוז צור" אלא את "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ([[תהילים]] ל').