מצה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצה היא מאפה העשוי מחמשת מיני דגן שלא הספיק להחמיץ. קיימות כמה מצוות הקשורות במצות:

  1. מצות עשה מהתורה לאכול מצה בפסח.
  2. מצות שיש להביא עם חלק מהקרבנות בבית המקדש.

כמו כן מצאנו במעשה אברהם אבינו עם המלאכים, שהכין להם מצות.

הכנת המצה

המצה היא לחם שלא תפח, ולשם כך יש להכינו בזריזות, כדי שלא יספיק לתפוח. לצורך כך משתדלים שהבצק יהיה תמיד ב"עסק", ושלא יעברו עליו י"ח רגעים. כמו כן מקפידים לשמור את החיטים בחדר בעל טמפרטורה בינונית וללא אור שמש ישיר. אם המצה תפחה היא נעשית חמץ האסור באכילה וב"בבל יראה" ו"בל ימצא" בפסח.

  • מצת מצווה - מצות שנאפו במיוחד לכבוד קיום המצווה בלילה הראשון של הפסח. יש נוהגים לאפותן אחרי חצות בערב פסח.
  • מצת מכונה - כיום יש מכונות שאפשר להכין בעזרתן מצות. מצות אלו נקראות "מצות מכונה". נחלקו הפוסקים בדינן: א. האם הן חמץ? בעבר יש שטענו כי אי אפשר לנקות את המכונות כראוי, והמצות הן חמץ. אך כיום המכונות משוכללות ומנוקות בזרם אויר ללא מים, ואין פקפוק בכשרותן לפסח. ב. האם נחשבות "לשמה"? יש לדון האם האדם המפעיל את המכונה גורם למצות להחשב לשמה. הנפקא מינא היא רק במצת מצוה שבליל הסדר, אך בשאר החג ודאי מותר להשתמש בהם.
  • מצות יד - מצות שנאפו בידי אדם.
  • מצות שמורה - מצות שנאפו שקמח שנשמר ממגע עם מים משעת קצירה.
  • מצה עשירה - קמח שעורבב עם מי פירות. מותר לאכול מצה עשירה בפסח, אך האשכנזים נהגו להחמיר שלא לאוכלו. לא משתמשים במצה עשירה למצת מצוה, מפני שהיא צריכה להיות "לחם עוני". אם עורבב מים במי הפירות - זה חמץ גמור.

ברכת המצה

על המצה מברכים בפסח "המוציא לחם מן הארץ". כשאוכלים את מצת המצווה הראשונה בליל הסדר מברכים "על אכילת מצה". הספרדים נוהגים בכל ימות השנה (מאחרי פסח שני - לחלק מהמנהגים) לברך על המצה מזונות, ואילו האשכנזים מברכים על המצה תמיד המוציא.


מצות אכילת מצה בפסח

ערך מורחב - אכילת מצה

טעם אכילת המצה הוא זכר לכך שיצאו אבותינו ממצרים בחפזון ("בבהילו") ולא הספיק בצקם לתפוח. המצה מכונה בזוהר "נהמא דמהימונתא" - כלומר "לחם האמונה". המצה גם מסמלת את הענוה והשפלות לעומת החמץ שמסמל גאוה.

לחם עוני שאותו יש מצווה לאכול בליל הסדר.

אידאות שהמצה מביאה לידי ביטוי

  • מקובל לחשוב שהמצות מסמלות את יציאת מצרים, בכך שכשיצאו ממצרים לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. במובן הזה, המצות הן חפץ שמזכיר ומתעד את המהירות שהיתה ביציאת מצרים. על כך יש להקשות מכך שבני ישראל נצטוו לאכול את המצות עם פסח מצרים, לפני שהאירוע של "לא הספיק בצקם של אבותנו להחמיץ" התרחש. הדבר מצביע על כך שהמצה אינה חפץ מסמל אירוע בלבד, אלא סמל שיכול להקדים את האירוע. אברבנאל מפרש שהמצה מסמלת מהירות וחפזון. בני ישראל נצטוו לאכול מצה בפסח מצרים, כדי להראות להם שהיציאה תהיה בחפזון ובמהירות. דבר זה בא לידי קיום אח"כ, כאשר לא הספיק בצקם להחמיץ [1]


ראה גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מצות תאכלו - כבר הערתי בזבח פסח, אם הטעם כרבן גמליאל, שהמצה על שלא הספיק בצקם להחמיץ, מדוע ציוה בה כבר בקרבן פסח במצרים? ...ונראה כאבן עזרא והרמב"ן, שאכלו גם אז מצה עד קריעת ים סוף, מפני הצווי של "שאור לא ימצא", והמצות נצטוו זכר לחפזון הגאולה והיציאה, שיהיו בליל פסח, והחפזון נודע להם על ידי שהכינו בצק, ונצטערו על שלא הספיק להחמיץ, ומשבאו לסוכות ראו שעדיין לא החמיץ, כל כך מיהר, והכירו זאת על ידי שנצטוו קודם במצה... (שם שם טו)