מצוות תלמוד תורה: הבדלים בין גרסאות בדף
(←הגדרה) |
|||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
* "בכל רגע ושעה ויום שאדם בטל מדברי תורה, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות" - רבי חיים ויטאל שערי קדושה, חלק ב, שער ה. | * "בכל רגע ושעה ויום שאדם בטל מדברי תורה, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות" - רבי חיים ויטאל שערי קדושה, חלק ב, שער ה. | ||
* "אין לפטור עצמו מעשה דתורה, במה שיקיימה אחר כך, כי בכל רגע ורגע היא זמנה" - חפץ חיים, באר מים חיים, עשין יב. | * "אין לפטור עצמו מעשה דתורה, במה שיקיימה אחר כך, כי בכל רגע ורגע היא זמנה" - חפץ חיים, באר מים חיים, עשין יב. | ||
* חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה <ref> רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.</ref> | |||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקורו''' ה[[ר"ן]]<ref>{{מקור|בבלי:נדרים ח א$בבלי נדרים ח, א}}</ref> הביא את דרשת ה[[גמרא]]<ref>{{מקור|בבלי:קידושין ל א$בבלי קידושין ל, א}}</ref> "ושננתם" - שיהיו דברי [[תורה]] מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב ה[[אור שמח]]<ref>{{מקור|פרשנות-רמב"ם:אור שמח תלמוד תורה א ב$אור שמח תלמוד תורה א, ב}}</ref> ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי [[קבלה]]. וה[[רמב"ם]]<ref>{{מקור|רמב"ם:תלמוד תורה א ג$רמב"ם תלמוד תורה א, ג}}</ref> הביא את ה[[פסוק]] "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וה[[אבן האזל]]<ref>{{מקור|מלכים ג-ה|כן}}</ref> הביא שיש יותר משלושים [[מצוות]] [[עשה]] ו[[לא תעשה]] על [[ביטול תורה]]. | '''במקורו''' ה[[ר"ן]]<ref>{{מקור|בבלי:נדרים ח א$בבלי נדרים ח, א}}</ref> הביא את דרשת ה[[גמרא]]<ref>{{מקור|בבלי:קידושין ל א$בבלי קידושין ל, א}}</ref> "ושננתם" - שיהיו דברי [[תורה]] מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב ה[[אור שמח]]<ref>{{מקור|פרשנות-רמב"ם:אור שמח תלמוד תורה א ב$אור שמח תלמוד תורה א, ב}}</ref> ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי [[קבלה]]. וה[[רמב"ם]]<ref>{{מקור|רמב"ם:תלמוד תורה א ג$רמב"ם תלמוד תורה א, ג}}</ref> הביא את ה[[פסוק]] "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וה[[אבן האזל]]<ref>{{מקור|מלכים ג-ה|כן}}</ref> הביא שיש יותר משלושים [[מצוות]] [[עשה]] ו[[לא תעשה]] על [[ביטול תורה]]. | ||
גרסה מ־22:05, 5 ביוני 2016
|
|
הגדרה
מצווה להגות בתורה. המצווה היא ללמוד חכמת התורה [1]. וחובה ללמוד המקרא כולו, ששה סדרי משנה, ותלמוד [2]. אחר שלמד מקרא ומשנה מצוות תלמוד תורה היא שיעסוק כל ימיו בתלמוד, ויקרא במקרא לעיתים מזומנות [3]. כל מילה של תורה שלומד מקיים מצוות תלמוד תורה [4]. בכל זמן שהוא פנוי מעסקיו מחוייב בתלמוד תורה[5]
- "בכל רגע ושעה ויום שאדם בטל מדברי תורה, עליו נאמר וחסרון לא יוכל להמנות" - רבי חיים ויטאל שערי קדושה, חלק ב, שער ה.
- "אין לפטור עצמו מעשה דתורה, במה שיקיימה אחר כך, כי בכל רגע ורגע היא זמנה" - חפץ חיים, באר מים חיים, עשין יב.
- חייב אדם להוסיף בלימודו ככל יכולתו, ללמוד עוד בתורה [6]
מקור וטעם
במקורו הר"ן[7] הביא את דרשת הגמרא[8] "ושננתם" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם שלא תגמגם, וכן כתב האור שמח[9] ש"ושננתם" הוא המקור, אך "לא ימוש" הוא רק דברי קבלה. והרמב"ם[10] הביא את הפסוק "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". והאבן האזל[11] הביא שיש יותר משלושים מצוות עשה ולא תעשה על ביטול תורה.
במהות המצווה ייסדו האחרונים שיש שתי מצוות: לימוד תורה, וידיעת התורה[12]. ויש מי שדן האם כוונתם שאלו שתי מצוות ממש, או שהם שני פרטים באותה מצווה [13].
בדינו נחלקו מפרשים רבים האם יש חובה לכל אדם ללמוד בכל רגע פנוי [14], או לא [15].
לצד שמצווה ללמוד בכל רגע פנוי, המצווה היא ללמוד את כל התורה כולה, אלא שבשעה שלומד פרק אחד פטור מללמוד את שאר הפרקים משום דלא גרע מהעוסק במצווה פטור מן המצווה[16]. עיקר מצוות תלמוד תורה מתקיימת בלימוד תורה שבעל פה שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבעל פה{{{1}}}.
ללמד לאחרים
במניין המצוות נחלקו הראשונים כיצד למנות את המצוות ללמוד וללמד, ושלוש דעות בעניין (גריפ"פ עשין יד בתחילתו):
- יש רק מצווה אחת - ללמוד בעצמו וללמד לאחרים (רמב"ם).
- יש שתי מצוות - ללמוד בעצמו, וללמד לאחרים (רס"ג וסמ"ק).
- יש שלוש מצוות - ללמוד בעצמו, ללמד לבנים, וללמד לתלמידים (בה"ג).
[[
בסדר המצוות היראים (כה) והסמ"ק (קה) הקדימו את המצווה ללמוד בעצמו, ורק אח"כ ללמד לאחרים, אך הרמב"ם[17] הקדים את המצווה ללמד את בנו, אח"כ את תלמידיו, ואח"כ ללמוד בעצמו.
כמו כן, ישנו איסור ללמד לתלמיד שאינו הגון.
פרטי הדין
אונס, דהיינו אדם שעבר עבירה נגד רצונו - דנו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל. והקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה (וכן צדקה וגמילות חסדים), מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את ה[[���צווה]] רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש[18].
בית דין יורדים לנכסי האב כדי לשכור מלמד לבנו. ובטעם לזה חקר ר' שמואל (בחידושים בבא בתרא עמוד סז) בין שלושה צדדים:
- מצוות תלמוד תורה גורמת לדין ממוני.
- מדין כופין על המצוות.
- מדין [[נכס� דבר נש אינון ערבין ליה]].
דברים המביאים לשכחה, כגון לאכול מכיכר שאכל ממנו חתול או עכבר, נחלקו הפוסקים האם יש בזה איסור, שהרי גורם לשכוח את תלמודו והוא דומה לשוכח מחמת שביטל תורה, או שאין בזה איסור כי הוא רק בגרמא, ולכן אינו כשוכח מחמת בטלה, אלא היא רק עצה לא לעשות את דברים אלו כדי שלא ישכח (יביע אומר ח"ב יו"ד ח, והביא דעות שהוא איסור, ודעת עצמו שאין בזה איסור).
מצוות לאו להנות ניתנו. ואעפ"כ, תלמוד תורה היא כן הנאה, שהרי משמחת את הלב, ולכן מי שאסר ספרו על חבירו - אסור לחבירו ללמוד בו, ולא אומרים בזה מצוות לאו להנות ניתנו (ט"ז יו"ד רכא-מג).
שומע כעונה - הסתפק השערי תשובה (מז-ב) האם השומע דברי תורה נחשב כלומד תורה, ונפק"מ האם צריך לברך על השמיעה ברכות התורה. והשולחן ערוך הרב בהלכות תלמוד תורה כתב שיש דין שומע כעונה לענין מצות "ולמדתם" שהיא דווקא בלימוד בפה לשיטתו.
ברכת התורה - חקרו בה בין שלושה צדדים:
- ברכת השבח - על נתינת התורה (מנחת חינוך תל-א [ה] ד"ה ומביא).
- ברכת המצוות - על החיוב ללמוד תורה (דבר אברהם ח"א טז-א וחידושי ר' שמואל פסחים עמוד קמז חקרו האם היא ברכת השבח או ברכת המצוות. ומעין זה חקר ביכורי ארץ ברכות ח"א א-סא האם ברכות התורה הם ברכות המצוות או ברכות ההודאה).
- ברכת הנהנין - על שמחת הלב בלימוד (קהילות יעקב ברכות כד (ד"ה ועוד) כתב שהיא גם ברכת הנהנין).
כוונה בלימוד תורה
לשמה
בספר 'אוהב ישראל' לרבי יהושע מאפטה זצ"ל בפרשת כי תצא לפסוק "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז), כתב:
- "...כשאדם פותח איזה ספר ללמוד צריך אז לזכור מעמד הר סיני וכאלו הוא קיבל את התורה מפי הגבורה ואז בא על ידי זה לידי אימה ויראה כמו שניתנה התורה ברתת ובזיע".
ביטול תורה
- בגמרא נאמר שאסור לבטל תורה ממי שלומד אותה, ואפילו ציווה עליו המלך לאסוף חיילים למלחמה אין לבטל לומדי תורה מלימודם לשם כך[19]
לקריאה נוספת
- ספר נפש החיים שער רביעי - עוסק במצוות תלמוד תורה
- מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק א - מאת רש"ר הירש - בתוך 'המעין' טבת תשמט, עמוד 23.
- מאמר 'הוי הלימודים של חז"ל', חלק ב - מאת רש"ר הירש בתוך 'המעין' ניסן תשמט, עמוד 24.
- ספר 'בנין עולם', שעוסק בהרחבה במצוות תלמוד תורה
הערות שוליים
- ↑ ראה רמב"ם ספר המצוות מצווה יא
- ↑ ראה קידושין לא לעולם ישלש אדם... שליש למקרא שליש למשנה ושליש לתלמוד.
- ↑ ראה רמב"ם הלכות תלמוד תורה
- ↑ ראה פירוש שנות אליהו, הגר"א על מסכת ברכות.
- ↑ שנאמר בשכבך ובקומך... בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וראה מאמר תורת הבית מהחפץ חיים
- ↑ רע"ב על מסכת אבות פרק א משנה יג ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על למודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש גורסין יאסף כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף הלכך קטלא חייב:" וראה שולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה.
- ↑ בבלי נדרים ח, א
- ↑ בבלי קידושין ל, א
- ↑ אור שמח תלמוד תורה א, ב
- ↑ רמב"ם תלמוד תורה א, ג
- ↑ (מלכים ג-ה)
- ↑ (שו"ע הרב תלמוד תורה ג קונטרס אחרון א, אור ישראל כז)
- ↑ (שערי תלמוד תורה א-ו)
- ↑ (רמ"א יו"ד רמו-כה, משנה ברורה קנה-ד, ר' חיים מוולוז'ין המובא בבניין עולם יג-ב ד"ה כתב)
- ↑ (אבן האזל מלכים ג-ה: מותר להתבטל בשביל להתענג ורק למלך אסור, אור שמח תלמוד תורה א-ב (תלוי בכל אדם). והמנחת אשר (שמות כד-ב) חקר האם חייב ללמוד בכל רגע או שישתדל ללמוד כפי יכולתו)
- ↑ (משנת יעבץ או"ח לב-ג ד"ה אכן)
- ↑ רמב"ם תלמוד תורה א, א
- ↑ אמנם יש שלא מחלקים, וסוברים שבכל המצוות האנוס לא עבר איסור כלל, ויש אומרים שבכל המצוות האנוס עבר ורק פטור מעונש, הובאו בערך אונס ד"ה בדינו.
- ↑ (4) תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מט/א "[...]אמר ליה ניזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא אמר ליה עמשא מורד במלכות הוה דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו' וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו' אמר ליה עמשא אכין ורקין דרש אשכחינהו דפתיח להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אפילו לדברי תורה תלמוד לומר רק חזק ואמץ". וברמב"ם מבואר שאף שלהמרות פי מלך נחשב מרידה במלכות וראשי המלך להמית מי שממרה פיו, מ"מ אין לבטל אנשים ממצווה בפקודת המלך - רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק ג, (ט): "המבטל גזרת המלך בשביל שנתעסק במצות אפילו במצוה קלה הרי זה פטור דברי הרב ודברי העבד דברי הרב קודמין ואין צריך לומר אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו" ומבואר בנו"כ שמקורו מסוגיא דסנהדרין הנ"ל.