מציאות ה'

מציאות ה' הוא היסוד, העיקר, הראשון מי"ג עיקרים של אמונת ישראל. הרמב"ם מנסח עיקר זה: " היסוד הראשון: להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלהיך". - פירוש המשנה לרמב"ם, סנהדרין, הקדמה לפרק עשירי.

מקורות הידע לגבי מציאות ה'

• עיקרון מציאות ה' ידוע הן בקבלה מהאבות ומהנביאים, הן בהשגת כלל ישראל במעמד הר סיני, שלימדו דבר זה לבניהם דור אחר דור כיום הזה, והן כמסקנה פילוסופית מחקרית^[1].

ניסוחים של עיקר זה בספרים שונים

• ספר דרך ה' - חלק א פרק א - בבורא ית"ש מציאותו: "יש [שם] מצוי ראשון קדמון ונצחי, והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות, והוא האלוק ב"ה"^[2].
• רמב"ם: "יש [שם] נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו"^[3].

האמונה במציאות ה'

• ספר מורה נבוכים - חלק א פרק לו: " ואתה יודע, שכל מי שעובד 'עבודה זרה' לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דימה מעולם כלל אדם מן העוברים ולא ידמה מן הבאים', שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא היא אשר בראה השמים והארץ והיא תנהיגם; אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה ית', כמו שבאר ואמר, "מי לא יראך, מלך הגוים וכו'", ואמר, "ובכל מקום מוקטר, מוגש לשמי וכו'" - רומז אל הסיבה הראשונה אצלם. וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול; וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו. אלא שהכופרים ההם (עם היותם מאמינים מציאות האלוה), אחר שנתלית כפירתם בחוק שהוא לו ית' לבד - רצוני לומר, העבודה וההגדלה - כמו שאמר, "ועבדתם את יי וכו'", בעבור שתתקים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו ית' מהאמנת ההמון...".

הערות שוליים