מקרא מגילה: הבדלים בין גרסאות בדף

מצות קריאת מגילת אסתר, מתוך מגילת קלף כשרה, שתי פעמים: בליל פורים וביומו.

במגילת אסתר מתוארת פרשת גזירת המן על היהודים והדרך שבה הציל ה' את עמו. קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי מצוה שהזמן גרמא - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס". גזירת המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים.

לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, ולאחריה - ברכה אחת. הברכות שלפני קריאת המגילה הן: א. "על מקרא מגילה"; ב. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. ברכת "שהחיינו". בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, רק בלילה ולא ביום. אחרי קריאת המגילה מברכים את הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע".

בעת שמברכים את ברכת "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, יש לכוון שברכה זו תחול גם על שאר המצוות שמקיימים בפורים: מצות סעודה, מצות משלוח מנות ומצות מתנות לאביונים. המברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה ביום, יכוונו על כך ביום, כי זמנן של מצוות אלו הוא ביום. בני עדות המזרח יכוונו על כך בברכת "שהחיינו" בלילה.

את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..."; ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה"; ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"; ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו".

המנהג הוא שאין קוראים את המגילה כשהיא כרוכה, אלא פושטים אותה וכופלים אותה דף על דף כמו אגרת, כי היא נקראת "אגרת הפורים". השומעים אינם צריכים לפשוט אותה כאגרת.

מסכת מגילה מרחיבה את הימים שבהם קוראים מגילה ומפרטת את הנימוקים:"מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות (מי"א) ולא יותר (מט"ו": כדלקמן:

• בט"ו - כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון.
• בי"ד - כפרים ועיירות גדולות.

אבל לעיתים גם בימים קודמים והגמרא מבארת: "אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה, (כלומר: מאחר שהמוקפין קורין בט"ו, ושאין מוקפין קורין בי"ד - הרי הכל בכלל, תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג? אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה: יום שני בשבת שלפני י"ד, או חמישי בשבת שהוא יום כניסה: שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי, כתקנת עזרא ^[1] , והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד, ופעמים שיום הכניסה בי"ג, ופעמים שהוא בי"א;)