משה דוד גאון

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מתוך הויקיפדיה העברית; משה דוד גאון (מכונה; מד"ן; 6 בספטמבר 1889 (י' באלול תרמ"ט), טראווניק, האימפריה העות'מאנית8 באוקטובר 1958, ישראל) היה היסטוריון, חוקר עדות המזרח, ביבליוגרף, [[מחנך], עיתונאי ומשורר ישראלי, מחלוצי חוקרי תרבות הלאדינו בישראל ואביהם של איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון.

תולדות חייו[עריכה]

נולד לרבקה ולדוד גאון, נצר למשפחה ששורשיה ממגורשי ספרד, בטראווניק שבבוסניה, בשנים הראשונות לאחר שהפכה מפרובינציה עות'מאנית לארץ כתר של האימפריה האוסטרו-הונגרית. בצעירותו למד בתלמוד תורה ובבית ספר עממי, בגימנסיה מקומית ובישיבה.

בגיל 18 לערך נסע לוינה מתוך שאיפה ללמוד שם, אך נתקל בקשיים והלימודים לא יצאו אל הפועל. בתקופה זו הצטרף אל קבוצות המתלמדים ממדינות הבלקן, שמהן קמו האגודות האקדמיות "בר גיורא" ו"איספירנסה".

סמוך למלחמת העולם הראשונה עלה לארץ, ולמד בבית המדרש למורים של חברת "עזרה". בפרוץ "מלחמת השפות" הצטרף לשובתים, ובשלהי שנת תרע"ה השלים את חוק-לימודיו בבית המדרש העברי למורים בבית הכרם, בהנהלת דוד ילין.

ימי מלחמת העולם הראשונה עברו עליו בארץ ישראל, ובתקופה זו שירת בצבא הטורקי למשך שנה אחת באזור באר שבע.

בשנת ה'תרפ"א ביקר ביוגוסלביה החדשה, וכשחזר ארצה, העלה עמו את הוריו לירושלים. מראשית שנת ה'תרפ"ב (1921) ניהל את תלמוד התורה הגדול באיזמיר. בתקופה זו ארגן שיעורי ערב לעברית בפרברי אזמיר.

בין השנים ה'תרפ"ג-ה'תרפ"ח, מילא תפקידים שונים במשרדי הנהלת התנועה הציונית בירושלים, במחלקת העבודה, במזכירות הכללית ובלשכת העתונות.

נמנה עם חברי מפלגת "הפועל הצעיר" עד לאיחודה עם אחדות העבודה בשנת 1930.

במשך מספר שנים שימש ככתב של מספר עיתונים ספרדים ברחבי העולם, בהם "איל אב'יניר" ו"לה איפוקה" בסלוניקי שביוון, "השופר" בפלובדיב שבבולגריה ו"איל ז'ודיו" בקושטא שבטורקיה. החל משנת ה'תרע"ב ואילך כתב מאמרים לעיתון החרות.

גאון היה המורה הראשון של ילדי מוצא. כיתת הלימוד שכנה בבית הכנסת, והלימוד היה בקבוצות בגלל שצר היה המקום: בית הכנסת אז היה רק בחצי מהקומה העליונה של בית הכנסת של ימינו. בימות השבוע הוא לן בבית הכנסת, ולקראת שבת הלך לביתו בירושלים. במשך ארבע שנים הוא לימד במוצא, וכשעזב חיבר להם שיר פרידה שהפזמון שלו הוא "לכו דודים לקראת כלה פני מוצא נקבלה".

בשנת ה'תרפ"ח נסע לבואנוס איירס, שם סייע בעריכת "הבימה העברית" ושימש כמורה בבית הספר של קהילת יהודי מרוקו. לאחר שנה שב לארץ, והוזמן לכהן כמזכיר כללי לעדת הספרדים בירושלים - תפקיד שאותו מילא עד ימיו האחרונים.

נמנה עם פעילי הסתדרות "חלוצי המזרח" (לימים ספרדים ועדות מזרח) ולאחר מכן ב"התאחדות העולמית של היהודים הספרדים", ושימש בזו האחרונה כחבר ההנהלה. סייע לכל מפעל חברתי שמטרתו טובת העם הארץ.

גאון נודע כתלמיד חכם ורב אשכולות, ועיקר עיסוקו היה חקר יהדות המזרח בארץ ישראל ובעולם. הוא פרסם מחקרים חשובים, המהווים בסיס לחקר תולדות יהודי ספרד. ספרו העיקרי הוא "יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהווה", בשני כרכים, שיצא החל משנת ה'תרפ"ח, ומאז נדפס במספר מהדורות. כן כתב במספר עיתונים, בעיקר בעיתוני היהודים הספרדים בלאדינו ובשפות אחרות, בארץ ובעולם. בנוסף הוא אחז בעט המשוררים, ופרסם ספר שירים ("פואיזיאס") בלאדינו. במשך השנים הוא אסף אוסף נכבד של עיתונים בעברית ובלאדינו, ובהמשך כתב את הביבליוגרפיה המקיפה ביותר על העיתונות בלאדינו.

מתוך נטייתו לחקר עיתוני ארץ ישראל וארצות המזרח, פרסם מאמרים ביבליוגרפיים רבים בנושא זה בקבצים לתולדות העיתונות הארץ ישראלית, שיצאו בעריכת דוד יודלביץ וזלמן פבזנר.

נישא לשרה בת בנימין חכים, ויחד נולדו להם: כלילה, יגאל, איש העסקים בני גאון והזמר יהורם גאון.

נפטר בשנת 1958. על שמו רחוב בשכונת מקור ברוך שבצפון-מערב ירושלים. בנו בני גאון ייסד על שמו את מרכז משה דוד גאון לתרבות הלאדינו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ספריו[עריכה]

  • יהודי המזרח בארץ ישראל בעבר ובהוה (בשני כרכים), ירושלים: מ"ד גאון (דפוס עזריאל), תרפ"ח-תרצ"ח.
    • מהדורות נוספות: ירושלים: מורשת, תשמ"ב-1982; אשדוד: מכון אוצרות גאוני ספרד, תשנ"ח; ירושלים: [חמו"ל], תש"ס.
  • פואיזיאס [שירים בלאדינו], ‬ירושלים: דפוס עזריאלי, תרפ"ה.
    • פואיזיאס (תרגם לעברית, ערך והקדים מבוא: אבנר פרץ), מעלה אדומים: מכון מעלה אדומים [לתיעוד השפה הספניולית ותרבותה], תשס"ה-2004. (מהדורה ראשונה: מעלה אדומים: [חמו"ל], תשנ"ו-1995.)
  • ר' ישראל נג'ארה ז"ל וזמירותיו, ירושלם: דפוס אביקסיס, תרצ"א.
  • משכיות לבב: על מעם לועז: גלגולו וגורלו של ספר קורא הדורות בלשון האשפניולית (כולל א. מעם לועז על התורה, ב. מעם לועז על נ"ך), ירושלם: דפוס המערב, תרצ"ג.
  • במשעול: דף היסטוריה לקורות העתונות העברית בארץ ישראל לפני מלחמת העולם, ירושלים: דפוס סלומון, תרצ"ו.
  • 9 דורות למשפחת עזריאל בירושלם (תפ"ה–תש"י, 1725–1950), במלאת יובל שנים להוסדו של דפוס עזריאל (תר"ס–תש"י, 1900–1950), ירושלים: דפוס עזריאל, תש"י.
  • העתונות בלאדינו: ביבליוגרפיה. שלש מאות עתונים (תיארם משה דוד גאון; ערך והתקין לדפוס: משה קטן), ירושלים: מכון בן-צבי באוניברסיטה העברית ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, תשכ"ה.
  • חכמי ירושלים: מבחר מאמרים, ירושלים: ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, תשל"ו-1976.
  • בשמים מספרד: מאוצר חוכמת יהדות ספרד (עורך: יהורם גאון; תרגום ועריכה: שרה גאון), ירושלים: כתר, 1989 – נערך מכתובים שנמצאו בעיזבונו‏[1].

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

מפרי עטו[עריכה]

עליו ועל יצירתו[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]