משכן אוהל מועד
|
|
משכן הוא מקום מנוחה, וביחוד מקום השכינה, אהל מועד לארון העדות, אשר הקים משה רבינו במדבר סיני מקרשי עצי שטים מצופים זהב ומחוברים בטבעות זהב ובריחים ועליו אהל יריעות. הוא נעשה כך שניתן יהיה לשאת אותו ממקום למקום במסעי בני ישראל ממצרים לארץ כנען. [1]
המשכן מכונה במקרא בצרופי המונחים הבאים: בעת בניית המשכן, בפרשת פקודי - "מִשְׁכַּן אֹהֶל-מוֹעֵד" - ( ([[ספר שמות]],מ',ו'),בעת קביעת מיקום מחנות שבטי ישראל, בפרשת במדבר - "מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" - ([[ספר במדבר]],א',נ"ג) ובפרשת קרח - "מִשְׁכַּן ה'" - (שם,ט"ז,ט').
הרב ברוך אשלג כותב במאמר משכן העדות: "אלה פקודי המשכן משכן העדות". ופירש רש"י, משכן העדות, עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם. ושם בדעת זקנים מביא דבר אחר, שהיה עדות למשה. כי בשעה שחשדוהו שגנב שקלים ממלאכת המשכן, אמר להם משה, רוצה אני שיהא המשכן עדות וחזר ומנו ומצאו שהושמו בווין לעמודים.
הנה הרמב"ם אומר, "היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לכסלה עוד". וקושית העולם היא, וכי האדם יכול לשאול את הקדוש ברוך הוא שיעיד עליו, אשר על ידי זה ידע שכבר התשובה שלו ראויה. ואאמו"ר ז"ל תירץ, שאם האדם הגיע לידי תשובה, שכל כוונתו היא להשפיע, מיד שורה עליו רוח ה'"
רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי כתבו: "הטעם שנקרא משכן העדות, ולא בית העדות. לפי שמשכן הוא מלשון משכון, דהיינו, רצה ה' לאמר בכך לישראל, שהוא שוכן בתוכם כמשכון השוכן ביד המלוה. כלומר, שאין משכנו קבוע כאיש הדר בביתו, אלא, שכינת עראי בהתאם להתנהגותם של ישראל. דהיינו, בזמן שישראל מקיימים את התורה והמצוות, ה' שוכן בתוכם אפילו בתוך אוהל. שנאמר, ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. ונאמר, ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כ"ו). ואולם, כשישראל חוטאים, אפילו בבית המקדש ה' אינו שוכן. שנאמר, כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי-זה בית אשר תבנו לי ואי-זה מקום מנוחתי (ישעיה ס"ו).
תאור המשכן
מבט על הדגם ייעלה את התמונה הבאה: המשכן נבנה בצורת אהל, צלעותיו עשויות עצי שטים ומכסהו יריעות אוהל, אשר השתפלו לצדדים. מסביב למשכן חצר אשר מידותיה: "וְעָשִׂיתָ, אֵת חֲצַר הַמִּשְׁכָּן לִפְאַת נֶגֶב-תֵּימָנָה קְלָעִים לֶחָצֵר שֵׁשׁ מָשְׁזָר, מֵאָה בָאַמָּה אֹרֶךְ, לַפֵּאָה, הָאֶחָת... וְכֵן לִפְאַת צָפוֹן בָּאֹרֶךְ, קְלָעִים מֵאָה אֹרֶךְ ... וְרֹחַב הֶחָצֵר לִפְאַת-יָם, קְלָעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה...וְרֹחַב הֶחָצֵר, לִפְאַת קֵדְמָה מִזְרָחָה חֲמִשִּׁים אַמָּה.(ספר שמות, כ"ז, ט'-י"ח).
דהיינו, 100 אמה על 50 אמה. החצר היתה בנויה מבד "שֵׁשׁ מָשְׁזָר" אשר הוחזקו על ידי "עמודים" - ברווח של חמש אמות - האחד מהשני , אשר לכל אחד מהם היו אדנים לבסיס מנחשת ו"וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם" היו מכָּסֶף.
גובה העמודים היה חמש אמות. עליהם היו פרושים בדים, שהיו עשויים במין "קלעי ספינה, נקבים נקבים - מעשה קליעה - ולא כמעשה כברה" - לפי רש"י "לפי שהיו מנוקבים בכברה".
בצד מזרח היה פתח המשכן. היו בו רק ששה עמודים (במקום עשרה - בצד הנגדי), שלושה מכל צד. ובאמצע היה מסך "תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם". ורש"י מבאר: וילון שלפני המזרח שלא היו שם לא קרשים ולא יריעות. המסך או ה"וילון" הוא מוחזק בשיטה הבאה: על ידי "יתדת" - לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח ו"מיתריהם" - חבלים לקשור (רש"י)
הכיסוי למשכן היה : "את אהלו" - יריעות עזים העשוי לגג ו"את מכסהו" - מכסה עורות האילים והתחשים (רש"י)
המשכן מבחוץ
כל התמונות צולמו מדגם מיכאל אוסניס מקדומים וברשותו האדיבה
המסך במלואו הדרו
המשכן מכוסה מכל הצדדים
מסך הפתח מגולה - מקדימה "מזבח העולה"
הקודש
קישורים חיצוניים
- אוצר ישראל חלק ו' - הערך "משכן" - עמוד 310
- רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי, הפסוק הראשון בפרשת פקודי - חשיבות נקיון כפיים בגבית תרומה - אתר ניווט התנ"ך
- ↑ מתוך אוצר ישראל הערך "משכן"