משתמש:יהודה 1/תורה ומדע (טיוטה)

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

Contents

דוגמאות לסתירות (לכאורה) בין חז"ל למדע[edit]

ניתן לכך דוגמאות מספר (ובהמשך הדברים, ובעיקר בפרק "יישובים לקושיות - הדגמה פרטנית", נביא את הישוב לסתירות דלהלן):

יש להקדים שאין כוונת פרק זה והפרקים הבאים להוכיח שהתורה איננה נכונה ח"ו, אלא רק לדון האם במקומות שחז"ל דיברו על מדע או הסתמכו עליה לדון באיזה הלכה, אם היתה זאת מסורת מדעית שקיבלו איש מפי איש עד הר סיני, או שחז"ל הסתמכו על המדע של חכמי הגויים בני זמנם, או אפי' אפשרות שלישית שלפעמים היתה מסורת מסיני ולפעמים (כשהיה חסר בידם מאותה מסורת) הסתמכו על המדע של ימיהם (בהעדר אפשרות למדע מדוייקת יותר).

בין כך ובין כך, אין הנידון נוגע לאמונת היהדות, כי יסודות היהדות שקיבלו מסיני אינם קשורים לידיעות מדעיות אלו ואחרות שהוזכרו בחז"ל. ולגבי קושיות מהמדע למושגים תורניים ממש (כגון גיל היקום) - אין ויכוח שכל אותן הקושיות כבר יושבו בדרכים רבות, בין אם ע"י הסברים שונים במושגים התורניים עצמם, ובין אם ע"י גישות שונות במדע עצמה (כמו שניתן לראות לדוגמא בערך הבריאה).

ביולוגיה[edit]

  1. כינה - הגמרא (שבת קז:) אומרת והיא נוצרת מהזיעה ולא מביצים, וכיום ידוע לנו שהיא בוקעת מביצה.
  2. עכבר שחציו בשר וחציו אדמה - בדומה לכינים, גם עליו נאמר בגמרא שאינו פרה ורבה, ושוב זה נאמר גם לגבי הלכות (טומאה) ולא רק לגבי אגדה (חולין קכז.).
  3. סלמנדרא - כנ"ל, גם עליה נאמר שהיא נוצרת מן האור, ושוב, זה נאמר גם בסוגיא הלכתית של טומאה (חולין קכז.).
  4. חילזון - תולדתו של בע"ח זה תלויה בגירסאות הגמרא סנהדרין צא., לחלק מהגירסאות אף הוא נוצר מעצמו.
  5. איש מזריע תחילה נולדת נקבה, אישה מזריעה תחילה יולדת זכר (נידה לא) - היום לא ידוע על שום חילוק כזה, ואין קשר בין ההזרעה למינו של העובר. כמו כן לא ברור מה הפירוש "אישה מזריעה".
  6. בנות ים - הסיפרא שמיני ג-ז כותב: ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם - חיה זו חית הים. הנפש להביא את הסירונית. יכול תהא מטמא באהל כדברי ר' חנינא, תלמוד לומר ואת. סירונית היא בת ים, ויש להדגיש שכאן מדובר בתנאים, ובסוגיא הלכתית (שאין אפשרות לפרשה כאגדה). וכן הביאו המפרשים: דג יש בים שקורין סירינה, מחציו ולמעלה כדמות אישה, ומחציו ולמטה כתבנית דג וכו' ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האוניה ואח"כ נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה (מדבר קדמות ד-יג, ומביא כך גם מרש"י והערוך).
  7. בגמרא מובא בכמה מקומות, הן לגבי אדם והן לגבי שאר בע"ח, שצורת הוולד וצבעו מושפעים מהדבר שאותו רואה הנקבה בזמן הזיווג.
  8. הרחת האם מאכל גורמת לתאווה של העובר והיא גורמת לה את התאווה (יומא פב: ורש"י).
  9. אם האיש והאשה הזריעו יחד - מין העובר ייקבע עד ארבעים יום (ברכות ס.).
  10. דם נעכר ונעשה חלב - לדעה זו בגמרא, חלב ההנקה של אשה נוצר מדם הנידה שלה, וזה הטעם שמינקת לא רואה דם נידה. אמנם יש דעה שחולקת וסוברת שהטעם שמינקת לא רואה דם נידה הוא משום שאבריה מתפרקים מהלידה. בכל אופן, הורמונים לא הוזכרו בגמרא [1].
  11. אדם אכל אדמה ואח"כ זרעים והם צמחו ונגעו בליבו ומת (שבת קיג:).
  12. הקשר בין מאכלים שונים בהריון לוולד, כגון אכילת ביצים גורמת לילדים להיוולד עם עיניים גדולות (כתובות ס: סא.).
  13. הגמרא כותבת שבת נולדת עם פניה למעלה ובן עם פניו למטה.
  14. הגמרא דנה מתי אשה מתעברת - סמוך לווסתה או סמוך לטבילתה -ומוכח שלא ידעו על כך ברוה"ק.
  15. מדרש: תאומים הם כשתי אבנים בשפופרת, זה שנולד ראשון הוא הקטן (בראשית רבה תולדות סג (מקורו מתקופת האמוראים, והובא גם ברש"י בראשית כה-כו בשם המדרש).
  16. גמרא בכורות ח.: הדולפינים פרים ורבים מבני אדם (על פי הגירסא המקובלת, לפי הכללים הנהוגים בכל הש"ס שגורסים כגירסת רש"י, וכן גרסו גם תוס'). בין אם נפרש כרש"י שמדובר בבנות ים, ובין אם נפרש בכל אופן אחר - פריה ורביה של אדם עם יצור אחר היא מן הנמנעות.
  17. בדיקת בתולה ע"י הושבה על חבית יין, והפשט שהריחו מפיה (כך פירש רש"י ולא מצאנו מהראשונים מי שחלק עליו), אין לה שום הסבר מדעי, מסיבות רבות, ואין המקום לפורטן (ההבדלים באברים הפנימיים בין אדם לאדם, ע"פ טבעו, מאכלו, כושרו וכו' וכו' כ"כ שונים, עד שההבדל המזערי בין בתולה לבעולה זניח לחלוטין לגבי שאר הדרך שהריח אמור לעבור בתוך הגוף עד שיגיע לפה. ועוד, הריחות הנמצאים בתוך גופו של כל אדם, חזקים כ"כ ושונים כ"כ זה מזה בפרטיהם, שאין שום אפשרות להבחין דווקא אם היא בתולה).

אסטרונומיה[edit]

  1. השמש וכדור הארץ - בגמרא (פסחים צד, בבא בתרא כה:) משמע שכדור הארץ עומד והשמש היא זו שנעה, ויותר מכך, יש דעות בגמרא שבלילה השמש מוסתרת משום שהיא מאחורי הרקיע. וכן כתב בספר עיתים לבינה (לר' יוסף גינצבורג, בפתיחה למאמר ב), שידוע לכולנו שחכמי ישראל כולם החזיקו בשיטה שהשמש סובבת סביב הארץ, וכשיטת הרמב"ם. כיום כמובן ידוע לנו שהשמש עומדת והארץ היא זו שנעה.
  2. חשבונות התקופות שבגמרא (עירובין נו) - אינם מדויקים. לכן ע"פ התקופות שבגמרא ("תקופת שמואל") בדורנו כבר חגגנו את הפסח כמה פעמים שלא באביב, כיוון שהסטייה הצטברה היום כבר לשבועיים. אמנם תקופת רב אדא (שלא נזכרה בגמרא) מדויקת יותר, אך גם בה יש סטייה של קרוב לשבוע.

רפואה[edit]

  1. היולדת לחודש שמיני - בגמרא מפורש בכמה מקומות (שבת קלה ועוד) שהוולד שנולד לחודש השמיני מת, ואילו זה שנולד לחודש השביעי חי.
  2. עיקור ע"י התאפקות - הגמרא אומרת (יבמות סד:) שאדם הנמנע מלעשות את צרכיו הקטנים מתעקר ע"י זה. היום ידוע לנו שאין קשר בין מערכת השתן למערכת הפוריות.
  3. נגיעה בעיניים לפני נטילת ידיים בבוקר גורמת לעיוורון (שבת קט.). יש להדגיש שידיעה זו הובאה גם בפוסקים (אם כי הפוסקים מביאים גם עניינים שהנזק הוא מכח סגולי/רוחני ולאו דוקא מכח פיזי, כיון שסוף סוף הנזק מוזכר בתלמוד ואין נ"מ במקור כח הנזק).
  4. אכילת בשר ודגים יחד גורמת לצרעת. שוב יש להדגיש שידיעה זו הובאה גם בפוסקים והאריכו בה רבות (אם כי הפוסקים מביאים גם עניינים שהנזק הוא מכח סגולי/רוחני ולאו דוקא מכח פיזי).

תחומים כלליים[edit]

בנוסף לכל הנ"ל, ברור וידוע שיש בגמרא ידיעות בתחומים שבמהותם סותרים את המדע המודרני, כגון אסטרולוגיה כשפים עין הרע רפואות סגוליות וכד'.


להלן נדון בקווים כלליים לישוב הסתירות, וגם לישוב פרטני על הדוגמאות הספציפיות שהוזכרו כאן.

דוגמאות מראשונים ו/או אחרונים שכתבו ידיעות שסותרות את המדע העדכני[edit]

בראשונים ואחרונים מצינו ידיעות רבות שאינם עולות בקנה אחד עם המדע. אם כי אין ללמוד מראשונים ואחרונים לידיעות של חז"ל, כיון שכל המקור לידיעות המדע בדרך אל-טבעי (לסוברים שקיים ידע כזה) הוא על ידי מסורת איש מפי איש עד הר סיני, וזה היה שייך דוקא בימי חז"ל שלא היתה השכחה מצויה והיו מעבירים את התורה בעל פה איש מפי איש, משא"כ בדורות הראשונים והאחרונים שטורחים להבין את חז"ל ואין בידם מסורת ברורה ממה שלא נכתב במפורש, כשם שנשכח מהם עניינם תורניים רבים גם מסורת המדעים לא היתה בידם, ולכן הסתמכו על המדע של חכמי אומות העולם בימיהם.

  1. מי שנשכו כלב שוטה, אם יסתכל בשתן שלו בתוך כוס זכוכית, יראה בו דמות גורי כלבים קטנים (רמב"ן במדבר כא-ט).
  2. עוף אחד הנקרא בת יענה, שע"י שהביצים מונחים לפניה והיא מסתכלת בהן - בראייתה מנקבת הביצה (קב הישר תחילת פרק ב סוף ד"ה דוד).
  3. יש אומרים שאין במינם של בת יענה זכרים (אבן עזרא ויקרא יא-טז).
  4. יש דג בים שיוצא לחוף הים ביבשה בכל ערב שבת בין השמשות ונח שמה ואינו חוזר לים עד מוצאי שבת. והעושה לבוש מעורו - אין עובר בו חץ וחנית (ספר הברית השלם עמוד ריז ד"ה עוד).
  5. זאב אחד יש שקורין לוף גארו והוא בן אדם ומשתנה לזאב (רבינו אפרים (אחד הראשונים) בראשית מט-כז). וכן ספר חסידים מזכיר שיש בריה שנקראת וורוולף (אדם-זאב) (ספר חסידים תסד).
  6. חכמי הטבע מצאו ע"פ זכוכית מגדלת שבטיפת זרע יש כל תמונת האדם (ערוך השולחן אה"ע כג-א).
  7. שבעה חדרים יש באישה: שלושה מימין, שלושה משמאל, ואחד באמצע. אם תתעבר מימין יהיו זכרים, ובשמאל נקבות, ובאמצע טומטום או אנדרוגינוס. ונתעברו מכל החדרים רק לא מאמצע, דטומטום הוי סימן קללה (לכן ילדו שישה בכרס אחד) (גליון הש"ס ברכות סג: בשם צידה לדרך פרשת שמות).
  8. הגידו בו ניסיון אמיתי, כי הנידה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה, יראו במראה טיפות אדומות כטיפות דם (רמב"ן ויקרא יח-יט).
  9. דכתיב: כי היא חכמתכם - מכלל דאינהו לא ידעו הדבר על בוריו, ואיך נלמד מספריהם?! וכן עיקר דבריהם בנויים שהעולם הוא ככדור, נגד משמעות סוגיא דש"ס דידן ריש פ"ב דחגיגה, דקאמר: אידי ואידי חד שיעורא הוא, וכמבואר בדברי הרא"ם פרשת ואתחנן (שו"ת שבות יעקב ח"ג כ).
  10. תוס' (ראש השנה כד. ד"ה תני) כתבו שכיוון שהלבנה בגלגל אחד והחמה בגלגל אחר - יתכן שפגימת הלבנה תהיה לצד החמה. וסיים "לחכמי המזלות זה פשוט". והקשו עליו שאינו כן (חכמת מנוח (בסוף המסכת) שם).
  11. התשב"ץ (ח"א קד) כותב שאין לשמש כלל חום עצמי, וכן כתב המהרש"א (נדרים ח:), וכמו שכתב הרמב"ם בספר המדע שאין לכוכבים חום וקור.
  12. יישוב בצידו השני של כדור הארץ - ר' דוד גאנז תלמיד הרמ"א והמהר"ל כותב שלאחר גילוי אמריקה הוכח שיש יישוב בני אדם בצידו השני של כדור הארץ, נגד דעת כל הראשונים. ובספר קו התאריך הישראלי ביאר שגם דברי הזוהר בעניין - לא ברור כלל שכוונתו לבני אדם בצידו השני של הכדור.
  13. נהר חידקל - נחלקו רש"י ותוס' (קידושין עה) האם הוא זורם מצפון לדרום או מדרום לצפון. היום ידוע לנו שהוא זורם מהצפון לדרום. כמו כן מובן שאחת הדעות סותרת את המציאות.
  14. עוד ענייני גיאוגרפיה של ארץ ישראל - מוכח במפורש מתוס' ערכין טז. שלא היתה להם ידיעת צורת הארץ וסביבותיה, וטעו בכך, וכן תוס' ר"ה כג: שלא הבינו את המרחקים בין ירושלים לגבולות הארץ, ורשי על התורה סבר שהירדן זורם ממזרח לכינרת, והרמבן כותב במפורש שטעה בעניין מיקומי בית לחם ביחס לירושלים וכו' ומן התימה שכל זה טעו ולא ידעו ברוח הקודש, אע"פ שמדובר בארץ ישראל ובנפק"מ להלכה, ודווקא כמה כוכבים יש בקבוצת כוכבים מסוימת שאין לה שום נפק"מ - זה כן ידעו.
  15. אמנם בענייני חשבון וגיאומטריה הגמרא מדייקת מאוד, אך ברש"י מצאנו בכמה מקומות חישובים גיאומטריים שנסתרים מהמציאות (רש"י בכמה מקומות מחשב את אורך היתר כסכום של שני הניצבים, ואכן תוס' תמהו עליו, ושוב מוכח שידיעות מדעיות הוא לא קיבל ברוח הקודש). כמו"כ מוכח מתוס' בכמה מקומות שלא ידעו את משפט פיתגורס.

שיטות המפרשים בסתירות בין התורה למדע, וקווים כלליים[edit]

יש בזה שתי שיטות יסודיות:

א) הגאונים ורבי אברהם בן הרמב"ם: יתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות (וכן כתב מורה נבוכים (הרב קפאח)[2] שחז"ל לא קיבלו את חכמת התכונה מהנביאים אלא מידיעתם האישית או מהגויים). ויש שהוסיפו שמי שמתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום, הרי הוא גורם לחילול ה', מבלבל את מושגי האמונה (במה חייבים להאמין ובמה לא) ומסכן את אמונתם של רבים[3].

יש שמטעם זה אף פסקו הלכה נגד הכתוב בתלמוד, כגון בסוגיית הריגת כינה בשבת שהוזכרה לעיל[4]. אמנם יש שכתבו שאעפ"כ יש לפסוק ע"פ הכתוב בגמרא, משום שלהלכה היו טעמים רבים אחרים, ולכן גם אם מבחינה מציאותית לכאורה אינו נכון - יש טעמים אחרים[5].

ב) רבנו תם[6] רשב"א וריב"ש וגדולי האחרונים: אי אפשר לומר שחז"ל טעו. ויש מהאחרונים שהוסיפו אפילו שזו חשש אפיקורסות לומר שחז"ל טעו[7].

ואולם פרופסור שלום רוזנברג בספרו "תורה ומדע"[8] מונה 6 שיטות בגישה ליישוב הסתירות (כביכול) בין התורה למדע.

לשיטה שלא יתכן שחז"ל טעו צריך כמובן ליישב את הסתירות, וגם לשיטת הרמב"ם שמקבל את האפשרות שחז"ל טעו, כאשר ניתן להסביר את דבריהם באופן שתואם עובדות מוכחות עדיף להסבירם כך[9] מורה נבוכים חלק שלישי יד.

בחלק מהמקרים (עפ"י רוב במקרים של מחלות וכיו"ב, בהתאם למקרה ולאפשרות לטעון כן) תרצו שנשתנו הטבעים או ששינוי המקומות גורם[10], על חלק מהסוגיות הסבירו שאינם כפשוטם אלא רמזים לעניינים רוחניים (כך ביאר המהר"ל את הסוגיה בפסחים[11]). בנושאים חישוביים ואסטרונומייים שונים יש שהסבירו[12] שחז"ל השתמשו במספרים מקורבים להקל על בני אדם שאינם בקיאים. ה"חזון איש"[13] מסביר מדוע הועדף החשבון המקורב על פני האמיתי בברכת החמה ובאלכסון הריבוע ובשטח העיגול, ותוקף בחריפות את דברי הכותב שתקופת שמואל (לגבי ברכת החמה) מבוססת על שיטה אסטרונומית ישנה ושגויה. במקרים רבים ערערו על אמינות דברי המדענים שמקורם בסברה או בתוצאות נסויים שניתן למצוא להן הסברים אחרים[14] (מובן שככל שהמדע התפתח ונעשה יותר נסיוני ואמין, יש להשתמש פחות ביישוב זה, ואולם מצד שני ככל שהמדע התפתח נפתרו הרבה סתירות, כפי שניתן לראות בהדגמה לקמן).

השאלה האם אנו מחוייבים לדברי חז"ל שאינם בפסיקת הלכה[edit]

בנושאים נוספים מצאנו שבתחומים שאינם הלכתיים יש שהמפרשים לא נמנעו מלחלוק על הדורות הקודמים, עכ"פ כשיש ראיות חזקות לזה:

  • בנושאים היסטוריים - כגון כמה זמן היה בית המקדש השני (בגמרא מפורש שהוא 420 שנה, אך יש מפרשים שכתבו 428, ½437, ½639 שנה - הובאו בכוזרי המבואר א-מה, באר הגולה באר השישי יח ד"ה עוד בספר, והערה 1236 שם). כמה שנים ישבו ישראל במצריים (תורה שלמה פרשת שמות מילואים ה הביא שיש דעה שהיו 215 שנה, ולא 210, וכן הביא שם שנחלקו האם מונים 400 שנה מברית בין הבתרים או מלידת יצחק).
  • משניות שאינן להלכה - התוספות יום טוב כתב שאפשר לפרש את המשנה בשונה מדברי הגמרא, אם לא פוסקים מכך הלכה למעשה (נזיר ה-ה). דבריו מובנים רק לצד שקיבלנו רק את פסיקת חז"ל, אך אם אנו סוברים שא"א לחלוק עליהם מחמת גדלותם בתורה - גם בפירושי המשנה א"א לחלוק עליהם. וכן כתב רש"ש פסחים עד.: הרמב"ם נזיר ה-ה פירש משנה נגד הגמרא כיוון שאין נפק"מ לדינא. ובדומה לזה כתב המהרש"ל שניתן לחלוק על הגמרא כשאין מזה נפק"מ להלכה (חכמת שלמה סנהדרין נב:).
  • תנ"ך - כמה ממפרשי התנ"ך לא נמנעו מלחלוק על דברי הגמרא בפירושיהם, כגון הרד"ק והאבן עזרא (ואפילו בעניינים הלכתיים. ודוגמאות לזה משתי הסוגיות ההלכתיות שחז"ל פירשו בהם את התורה נגד הפשט: עין תחת עין - האבן עזרא הביא את דעת בן זוטא שהוא כפשוטו, ו"פרשו השמלה" במוציא שם רע, שהרשב"ם פירשו כפשוטו, בלי עדים).

יישובים לסתירות - הדגמה פרטנית[edit]

לפי שיטת הראשונים שאין לייחס טעות מדעית לחז"ל, נדגים יישוב לסתירות בין המדע לדברי חז"ל, ע"י התייחסות לשאלות שהובאו לעיל בתחילת הפרק הקודם:

1. בנושא הכינים בגמרא בשבת: בשנים האחרונות, המדענים[15] גילו 3000 זנים של כנים שיש להם רק נקבה ולא זכר, והנקבה מתעברת מעצמה (תופעה שנקראת בלשון המדע partheogeneses"") ומטילה ביצים. ואלו היו הזנים המצויים בימי חז"ל, כיון שזנים אלו מצויים ביותר במקומות עם חוסר הגיינה, משא"כ הכינים המצויים כיום (שיש בהם זכר ונקבה) הם עמידים גם במקום שיש הגיינה ולכן הם המה המצויים כעת. והרי חז"ל במפורש אמרו במסכת גיטין דף סט ע"ב שהיו זנים של כינים שהיה בהם זכר ונקבה ("ליתי כינה דזכר ונקבה"), אלא שזו לא היתה "כינה סתם" אלא כינה נדירה יותר בימיהם[16]. ועל כן לא זו בלבד שאין כאן קושיה מהמדע לחז"ל, אלא אדרבה, זו ראיה של ממש שכבר ידעו דברים שנגלו למדענים רק בשנים האחרונות ממש. וראה בזה דיון נוסף בדף השיחה[17]
וגם לולי התגלית הנ"ל, יש לציין שבגמרא בשבת שצוטטה לעיל, מזכירה במפורש "ביצי כינים" ואפילו שואלת האם כוונת התנאים היתה לביצי הכינים המוכרות מתקופתם. וא"כ חז"ל ידעו שכינים מטילות ביצים ומתרבות ולא נוצרות מעיפוש. וישנם מפרשים שחז"ל דנו ברמת החיות של כינים, ושאלו מבחינה הלכתית האם אנו מחשיבים את הפרייה והרבייה של יצורים טפיליים כל כך שאינם מסוגלים להתרבות ללא גוף מארח (התלמוד הירושלמי לעומת זאת הגיע לדוגמה למסקנה שאין איסור להרוג כינים בשבת מכיוון שתוחלת החיים שלהם קצרה מאוד).
2. ולגבי סיבוב כדור הארץ: ראשית כל יש לציין שדוקא חז"ל ידעו הרבה לפני המדענים, שכדור הארץ הוא זה שמתסובב סביב לשמש. כפי שהוזכר לעיל, בזוהר הקדוש[18] מבואר להדיא שהעולם הוא עגול ושזה שגורם ליום ולילה, עד שבאינצ' עברית[19] מתפעל מ"פיסקה מפליאה" זו שהקדימה את קופרניקוס במאות שנים. ולפ"ז מה שמוזכר בגמרא שהשמש מסתובב סביב לכדור הארץ, היינו מנקודת המבט האנושי, ולא לפי הפיזיקה. בספר הברית מסביר בזה את האמור בפסוק[20] אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַידוָד בְּיּוֹם תֵּת יְדוָד אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן. לכאו´ ויאמר לעיני ישראל מיותר, הרי אמר כבר שדיבר לפני בני ישראל, אלא רק לעיני ישראל הוא העמיד את השמש בגבעון, כשבפיזיקה אכן כדור הארץ הוא שעצר מליסוב סביב צירו.
מלבד זאת, אלברט איינשטיין כתב[21] עפ"י תורת ההתייחסות, שמבחינה אובייקטיבית (מדעית) לא ניתן לקבוע מי סובב סביב מי, כאשר שני גופים סובבים אחד סביב השני בחלל, ועל כן ניתן להתייחס לעולם כאל מרכז מערכת השמש, כי הוא המקום היחיד בו נמצא הצופה (האדם), וממנו נחקר היקום כולו. ביטויים כמו "זרח השמש ובא השמש" ככל הנראה נאמרו מנקודת היחוס של האדם (במקרה זה, שלמה המלך ע"ה). מה עוד שכיום מכניקת הקוואטים נוטה להוכיח בדיוק את זה: שכל הדברים הקיימים מתנהגים בהתאם לקיומו של הצופה (ניסוי שני החריצים). מנקודת המבט היהודית - אילולא נברא הצופה, גם לא היה יקום להביט בו, כי לא היה נברא דבר. לכן גם לימדונו חז"ל שהאדם יחשוב בלבו שכל היקום נברא עבורו, כי באמת הוא תכלית הבריאה, עבורה נברא כל היקום כולו, וכפי שמופיע בדברי הנביא: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".
וישנם ישובים נוספים לשאלה נוכחית "מי מסובב את מי", לדוגמא כאן.
3. ובענין בן שמנה חודשים, נכתב ע"ז מאמר ארוך ומקיף מאוד, באתר medethics, מטעם המכון לחקר הרפואה עפ"י ההלכה: כאן. המפרשים האריכו להסביר זאת. אמנם באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך יילוד, מובא דנים באריכות בכל הסברי המפרשים לזה, ונטו שם לומר כהשיטה שהמידע המדעי שבידי חז"ל איננה מסיני אלא ממדעי הזמן.
4. בענין שהאיש מזריע תחילה: ידוע כיום שאם קיום היחסים מתבצע לפני יום הביוץ, צריכים הזרעים להחזיק מעמד עד שהביצית מוכנה להם, וכיוון שזרעוני נקבות יותר עמידים מזרעונים זכריים, גדל הסיכוי ללדת בת. אם קיום היחסים מתבצע לאחר הביוץ, תאי הזרע שמגיעים ראשונים לביצית, הם אלו שיפרו אותה. כיוון שתאי זרע זכריים יותר מהירים, גדל הסיכוי ללדת בן. כמו כן, אם האישה מגיעה לסיפוק לפני הגבר, הפרשות הנרתיק יוצרות סביבה בסיסית, תאי הזרע הזכריים שורדים טוב יותר בסביבה בסיסית מאשר בסביבה חומצית וגם כך גדל הסיכוי ללידת בן זכר[22].
5. לגבי נהר חידקל: כפי שנתבאר לעיל, שכל הנידון הוא רק ביחס למידע של חז"ל, כלומר חז"ל קיבלו את ידיעותיהם מסיני (לפי שיטה זו) אך לא הראשונים והאחרונים שהם מאוחרים. ועכ"פ גם אילו היינו מוציאם מחלוקת בדברי חז"ל אודות פרט מציאותי מסויים - אם קיימת מחלוקת, אז מובן שנוצר חיסרון בידיעה אותו היה צריך להשלים בסברה, ולכן אפשר להשתמש במציאות הידועה לנו כדי לחזק בראיה מופתית את דעת האמוראים שאמרו כי הנהר זורם מצפון לדרום. כלומר כל הדיון האם שאבו את המידע מחכמי הזמן או מסיני, הוא כל עוד שהמידע של חז"ל נאמר בסתמות ללא חולק, שאז יש לתלות שקיבלו מסיני, לא כן בדבר שמצאנו בו מחלוקת, שאז ניכר שלפחות אחת מהשיטות לקתה בחיסרון במסורת.
6. לגבי האיפוק: ד״ר א. מ. מזיא בהערותיו לספר מדרש הרפואה[23] מסביר זאת כך: ע״י עצירת השתן התדירית נחלה במחלת התמתחות השלחופית Dilatatia Vesicae, המביאה לידי דלקת השלחופית Cystitis ובמשך הזמן גם לידי חצצת , Graveile, Lithiasis ומצב זה גורם לתקיפות כואבות מפני סתימת השפכה ע"י גרגרי חצץ.
מלבד זאת, ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית"[24] כתב על פי החזו"א שיתכן שיש בזה השתנות הטבעים. ובאמת כידוע שדלקות הוא נתון משתנה מאוד מדור לדור, ואכן לשון רש"י ביבמות שם הוא: "סוסכינתא - חולי מעוצר השתן ואדם נעקר הימנו." כלומר לא האיפוק גורם ישירות לעיקור, אלא ע"י האיפוק יכול לחלות במחלה שהיתה קיימת בימיהם (דלקת), והמחלה היא הגורמת לעיקור.
יש להוסיף, שאם שכל עוד שהמדענים לא גילו שבדווקא אין קשר בין הדברים, יתכן שיש קשר אלא שעדיין לא גילו, לדוגמא עד לפני כעשור, היו המדענים היו מלגלגים גם על מה שכתוב בתלמוד שהלב קשור לעין, ואם יש מחלה בלב זה יכול להוות ראיה שיש סכנה ללב, ורק בשנים האחרונות גילו המדענים שהדברים אכן הם כפי שמבואר בתלמוד.
7. כתבו ספרי הקודש[25]: שנת חמה לשמואל: שס"ה יום ו' שעות, הוא החשבון הקרוב למדויק, שנועד לשימוש ההמונים בגלל נוחותו [חזו"א שם: במה שהקשו על תקופת שמואל שאינה בדקדוק, י"ל דמצינו כיוצ"ב בריבוע יותר על העיגול ובאלכסונא תרי חומשא, דזהו בכלל שיעורין, ונתנה ההלכה לחשוב בקירוב, שלא נתנו המצות אלא לצרף הבריות וכו', עיש"ה], אך חכמי ישראל השתמשו בחשבון ר' אדא היותר מדויק בשביל חשבונות העיבור, התלויים בידם, והוא פחות משל שמואל ב 4 וחצי דקות לשנה. בכל אלף שנה ההפרש ביניהם מצטרף לשלושה ימים. זמן פסח, למשל, נקבע לפי חשבון ר' אדא, אך ברכת החמה, שהיא לצבור הרחב, נקבע לפי החשבון הפשוט של שמואל. וכמו"כ זמן התקופה שלפיה נקבע בחו"ל אמירת "ותן טל ומטר" נקבע לפי שמואל. ע"כ בכל אלף שנה מבקשים מטר שלושה ימים יותר קרוב לפסח. אך אין זה ניכר כלל אלא בתווך של עשרות אלפי שנים, ועל כגון זה כבר כתב ה"ביאור הלכה"[26] לגבי התיקונים בלוח בשנת תתמ"ז: "ואין לנו לדאוג כל כך יותר [לתקן הלוח יותר משנה זו], כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם תהיה הגאולה ונקדש ע"פ הראיה". ולכן גם אין שום גריעותא שזמן ר' אדא הוא גדול ביותר משש דקות מהזמן האסטרונומי המדויק של שנת חמה [ועשה זאת ר' אדא כדי שבמחזור של י"ט שנה ישתוו בדיוק הזמנים של סוף 19 שנות החמה עם סוף 19 שנות הלבנה עם ה7 חודשי שנות העיבור, כידוע, עי' רמ'[27] , ועי"ש סוף הפרק שגם תקופה זו (דר' אדא) היא רק בקירוב], ולפי"ז "נודד" פסח לכיוון הקיץ. אך גם "נדידה" זו תעצר עם הגאולה, שעד סוף האלף הששי לא ינדוד אלא מעט. וכמו כן מה ששנת חמה לשמואל יתירה עוד יותר על של ר' אדא, ותקופת ניסן נודדת לכיוון הקיץ, גם נדידה זו תעצר. ומה שמקשים הרי כבר עכשיו תקופת ניסן יוצא לפעמים אחרי פסח [א"כ עשינו פסח בחורף]. ועי' אגרות משה או"ח ד יז שגער ברב אחד שחשב שטעו הקדמונים בזה, ומה שהסביר. ומה שהביא המסית משו"ת משאת בנימין שאומר שזה כמו שאנו מונין שנים כר"א מתשרי וכר"י לענין תקופות: מניסן. ולא קיבל המסית תשובה זו, ופשוט, כי מה לטרוט העיניים אצל אור היקרות של קדושת הזמנים. עי' במסכת ראש השנה דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה כמאן מצלינן, שבתשרי עלה במחשבה ונברא בניסן, ואלו ואלו דא"ח. ועי' ספר מגיד הרקיע[28] השיטות השונות בראשונים ובגר"א לבאר הסיבה שפוסקים כמותם[29].


להשלמת הנושא (סתירות מול ישובים), מומלץ לעיין לקמן בפרק "קישורים חיצוניים" בחלק "תשובות ל-דעת אמת".

להשלמת הנושא, ראוי לעיין לקמן בפרק "קישורים חיצוניים" בחלק "תשובות ל-דעת אמת".

פרטים שונים בענין המחלוקת האם חז"ל שאבו את ידיעותיהם המדעיות מחכמי זמנם (וממילא ניתן לומר שטעו במדע) או לא (וממילא יש לטרוח ליישב את הסתירות ואין טעות)[edit]

האם מחלוקת זו קשורה לאמונה וכפירה[edit]

יש שכתבו על כל אחת מהדעות שהיא עלולה להביא לכפירה:

הרב יונה מרצבך, מראשי ישיבת קול תורה, כתב נגד מי שהתעקש לומר שחז"ל צדקו בידיעות מדעיות כנגד הידוע לנו כיום, והביא לדבריו ראיות מפסוקים וממאמרי חז"ל, וכתב שמי שהולך בזה אחרי המדע הוא מין ואפיקורס:

"מסתיר הוא את פניו מהמציאות ומאשים אחרים בגילוי פנים? ולא בגלל הבערות שיש בקנאת ה' הזאת כועס ולועג אני, ואף לא בגלל מה שע"י כן קורא הוא למאמינים וחרדים מינים ואפיקוסים וכו', אלא חוששני משום שלושה דברים: משום חילול השם שע"י כן עושה אותנו ללעג ולצחוק בעיני אחרים שלועגים על ששוללי המציאות הם היראים, ומשום טהרת האמונה שע"י כן הוא מבלבל מושגי אמונה וכו', ומשום סיכון הרבים שע"י כן הוא מסכן את אמונתם של אלה מבני הנוער שיצאו פעם וישמעו מאחרים שיפתחו עיניהם וילמדו בנין אב ממה שבדבר זה לימדונו בערות להגיב ח"ו על כל מה שלימדונו כך" (דגלנו, תשלו, הובא בחזון שמיים עמוד יא).

(ויש להוסיף שאכן בדורינו אנו רואים שעיקר מאמציהם של המנסים להעביר יהודים מאמונתם, מרוכזים סביב ראיות שחז"ל טעו בעניינים מדעיים, ואילולי ההתעקשות לומר שהיתה לחז"ל רוה"ק או מסורת בזה - לא היה שום בסיס לטענותיהם).

ורבי אברהם בן הרמב"ם כתב שדווקא זה שרבי הכריע כחכמי אומות העולם מוכיח על קדושתו: "וכאשר שמע רבי הדברים האלה... (פסחים צד:) הכריע דעת חכמי אומות העולם בראיה זו ... ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, כי האדם אשר ישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה - אין ספק כי קדוש הוא" (מאמר על אודות דרשות חזל - תחילת ספר עין יעקב).

מאידך, ערוה"ש כתב (אה"ע סוס יג): "המפקפק על דבריהם (של חז"ל בעניינים טבעיים) מעיד על עצמו שאינו מאמין בתורה שבע"פ אם כי יבוש מלהגיד זה בפה מלא".

האם בדורנו הוכרעה המחלוקת[edit]

בספר המדע שבתורה כתב שהיום מוכח כשיטה שיתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות.

וכן כתב הרב כשר להסביר את דברי בעל התניא: "עיין בקונטרסו של התוכן בורנשטיין "שימת עין" בו הליץ על בעל התניא כי בזמנו לא היתה שיטת קופרניקוס אלא תאוריה שהסבירה ללא קשיים את מהלך הכוכבים ומהירות תנועתם, ועל סברא זו ביכר בעל התניא את הסברא שהבאנו לעיל בשמו. אך בזמנו טרם הוכח הדבר על ידי נסיון ממשי כפי שעשה אח"כ פוקאו" (קו התאריך הישראלי עמוד 47 הערה 21).

ומעין זה יש להוסיף שחלק מהסוברים שאנו מחוייבים לחז"ל בזה הסתמכו על מידע שהיום ידוע לנו שאינו נכון, כמו ר"י בריל שבעניין הריגת כינה בשבת, הביא ראיה מעניין גלגל ומזלות, "שלבסוף לאחר שנים שבו התוכנים והודו לדברי חז"ל" (הובא בספר השתנות הטבעים בהלכה עמוד קפד). והרב ראובן לנדא בספרו מהלך כוכבים כתב על שיטת קופרניקוס (חוץ מזה שהדבר מוכחש מפסוקים) "שהוא דבר רחוק מאוד מהשכל והסברא" (הובא בספר קו התאריך הישראלי עמוד 47).

וכן יש לחלק ע"פ דברי הירושלמי (פסחים פ"ב ה"ד) שבעניין מחלוקת ריב"נ וחכמים האם קרמית היא חמץ, מקשה שיבדקו זאת, ומתרץ שבדקו ונחלקו על תוצאות הבדיקה (וזהו אחד המקורות העיקריים לבעייה במחלוקת במציאות). העולה מדברי הירושלמי, שכאשר אי אפשר להוכיח מי הצודק - שייכת מחלוקת במציאות, אך אם יבררו מי הצודק - לא שייך שיחלקו. והוא הדין לענייננו, בתקופות שבהן לא היה אפשר לברר בראיות ברורות מי הצודק - אכן כתבו חכמי ישראל שחז"ל צדקו, ואין בזה שום קושיא עליהם, שבאמת בזמנם לא היה אפשר לברר זאת. אך לאחר שאפשר לברר זאת בראיות ברורות - לא שייכת יותר מחלוקת.

דברי אסטרונום ירא שמיים בן דורנו בסוגיא זו: כיוון שאחד התחומים המדעיים הבולטים בסוגיא זו הוא האסטרונומיה (שהוא מדע מדויק, ההוכחות בו מוחלטות יותר מאשר בתחום הרפואה למשל, ויש בו כמה וכמה סוגיות בש"ס ובראשונים שאף קשורות זו בזו), נצטט בעניין זה את דברי ד"ר נ. וידאל - אסטרונום בינלאומי (באנגליה אוסטרליה ארהב וישראל) ירא שמיים (ככל הנראה האסטרונום הבינלאומי הגדול ביותר בדורנו שהוא ירא שמיים), שחיבר את ספר צבא השמים בעל חמישה כרכים, ובו מבאר ענייני אסטרונומיה ואת הסוגיות הקשורות לכך בש"ס, ואף קיבל את הסכמתו של הרב אשר וייס שליט"א:

"חז"ל לעולם לא התנגדו לתגליות המדעיות לכשעצמן אלא הרבה פעמים אף אימצו אותן (פסחים צד:, חשבונות הרמב"ם), הנסיונות להיאחז בפסוקים כדי להוכיח אמיתות מדעיות חדישות או להיפך - להשתמש בתגליות מדעיות של ימינו בכדי להוכיח ח"ו את נכונות תורתנו הקדושה - הרי הם דברים שקשה מאוד לקבלם" (צבא השמים ח"א עמוד 154)

"תהיה זו טעות חמורה לפרש פסוקים מכתבי הקודש בהתאם לסברות המדעיות של אותה תקופה" (שם עמוד 212)

ואולם מאידך ישנם רבים העוסקים בתחום זה, שהצליחו במידה לא מבוטלת להשיב על כל הסתירות (כביכול) בין התורה למדע, ולא להשאיר שום פינה לערעור על ידיעתם של חז"ל בנושאים מדעיים. יש לציין כדוגמא הרב סגל בחוברת הנקראת "ניפוץ השיקוץ". וראה להלהן בפרק: "יישובים לקושיות - הדגמה פרטנית", הדגמה לכך.

פרופ' דורון אורבך, ראש המחלקה לכימיה באונ' בר אילן (במכתב שנדפס בסוף קונטרס לדעת את האמת) כתב: רוב[30] הסתירות בין מאמרי חז"ל לבין מדע נובעת אך ורק מאי הבנה או של מאמרי חז"ל או של אי הבנת המציאות המדעית האמתית, או אי הבנת שניהם.

דברי הגמרא והמפרשים עצמם שהביאו ידיעות מדעיות ופירשו שמקורן מחכמי אומות העולם[edit]

יתכן שהנקודה החשובה ביותר היא מה כתבו חז"ל עצמם כאשר הם הביאו ידיעות מדעיות, ובכן, במקרים רבים הם הביאו את המקור:

  1. צורת הארץ ככדור - מקורה באלכסנדר מוקדון (ירושלמי שהובא בתוס' ע"ז מא.).
  2. מרחק יניקה לגבי כלאיים - ע"י בדיקת הקרקע כמו שעשו כבר הגויים מתקופת ספר בראשית (שבת פה.).
  3. אנטומיה של שדרה לגבי סוגית שדרה וגולגולת - ע"י תודוס ושאר רופאים (נזיר נב.).
  4. מקום החמה בלילה - ע"י שחכמי ישראל קיבלו את ראיות אומות העולם והודו להם (פסחים סד:).
  5. חישובי מסלולי הירח והמולדות - ע"י הגויים, ובעבר היו ספרים לבני יששכר שאבדו (ואף לגביהם לא כתוב שניתנו במסורת, אלא אדרבה, רק כתוב שחוברו בימי הנביאים) (רמב"ם קידוש החודש ספי"ז). וכן כתב במורה נבוכים ג-יד לגבי הגמרא: ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו (חז"ל) מענייני התכונה עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות.
  6. יש להעיר שבעניין המולד לשון רבן גמליאל היא "כך מקובלני מבית אבי אבא", והוא לא מזכיר כלל רוח הקודש, סוד ה' ליראיו, או הלכה למשה מסיני. ובכל הגמרות שדנות על הלכה למשה מסיני מפורש "הלכה למשה מסיני", "הלכה" או "הלכתא".
  7. חידושי חתם סופר (נידה יח. ד"ה כאן) הכריע במחלקות רש"י ותוס' נגד הרמב"ם - לגבי מבנה החדר והעליה וכו' באישה - כרמב"ם, בגלל חכמי וספרי הניתוח.
  8. מאירי (נידה יז:) מפרש את ענייני החדר והעליה וכו' באישה ע"פ חכמי הרפואה הבקיאים בניתוח האברים וציורם.
  9. בספר מציאות ורפואה בסדר נשים (עמוד 39) כתב שמבחינת המציאות א"א להבין את דברי רש"י בעניין נידה בגדרי מקום דישה ובין השיניים.
  10. הגר"א (או"ח תנט-א ד"ה ושיעור) מקשה מדברי התוכנים על תרומת הדשן וכותב על דבריו שהם טעות גדולה ושגגה גדולה.
  11. בעניין חישוב התקופות, כתב הרש"ש על קושיית התוס': ולפי הסכמת התוכנים (חכמי האסטרונומיה) לחשוב שישה שעות וכו' אין התחלה לקושייתם (רש"ש עירובין נו. תד"ה ואין (בסוגיית חישוב תקופה)).
  12. מעין זה, תוס' ע"ז כו: ד"ה לאפוקי מביא שרב שימי בר אשי נתחכם ברפואות ע"י ניסיון.

לחתימת העניין, לא מצאנו שום תנא אמורא ראשון או אחרון שיחדש ידיעה מדעית ויעיד על עצמו שקיבלה ברוח הקודש או בהלכה למשה מסיני. כל אלו שהביאו ידיעות מדעיות, או שלא אמרו את מקורן, או שפירשו שמקורן טבעי, כדוגמאות דלעיל. ואולם יתכן שדוקא העובדה שבמקומות בודדים ציינו שהמקור הוא מהמדע, יש בו כדי להראות שבאותם מקומות שהביאו חז"ל את הידיעות בסתמות, זאת אומרת שסמכו עליה בוודאות, כיון שהיתה קבלה בידם מסיני. ועכ"פ כאמור יש חילוק רב בין חז"ל לבין הראשונים לאחרונים בדבר זה.

דוגמאות נוספות למושגים וידיעות שחז"ל שאבו ככל הנראה מאנשי המדע[edit]

  • דברי הגמרא שהאיש מעניק לוולד את אבריו הלבנים והאישה את האדומים (נידה לא.) - דומים מאוד לדברי גלינוס (אנציקלופדיה הלכתית רפואית תחילת ערך עובר).
  • ארבעת היסודות (עפר מים אש אוויר) - מקורן באמפדוקלס, מגדולי יוון, וגדולי ישראל הלכו אחריו (מושגים במחשבת ישראל עמוד 323).
  • צורה וחומר - המושג צורה מקורו באריסטו, ויש אומרים בפיתגוראים (לפני אריסטו) (מושגים במחשבת ישראל עמוד 366).
  • דם נעכר ונעשה חלב - זו היתה דעת אריסטו וגלינוס (אנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך הנקה).
  • דרך האמצע בעבודת המידות - הרמב"ם כותב על עצמו שהביא דברים גם מדברי הפילוסופים ולא כתב שזהו מקורם כדי שלא יבוא הטועה לזלזל בדברים אלו (שמונה פרקים, בהקדמה). ואכן עניין דרך האמצע נמצא גם אצל הפילוסופים אריסטו, קונפוציוס ולאו דזב דאו דה צ'ינג (הרב שרקי על שמונה פרקים עמוד קט הערה ה).
  • מוסר - רבי ישראל סלנטר עצמו העיר שהבחנותיו (בענייני מוסר) אינן מקוריות ואין הוא מביא בהן אלא את מה ש"חקרו חוקרי נפש האדם ומצאו" (כתבי רבי ישאל סלנטר עמוד 39 הערה 2).
  • שירים - עם ישראל למדו את המשקל, החרוז וכל מלאכת השיר מבני ערב (מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו עמוד קב).
  • טעמי המקרא - ספרי הדקדוק הראשונים של טעמי המקרא נכתבו ע"י חכמי האומות מתחילת המאה השבע עשרה, וחכמי ישראל הלכו אחר כך בעקבותיהם (טעמי המקרא, תחילת המבוא).
  • המחלוקת האם הוולד נוצר מטיבורו או מראשו (סוטה מה:), נמצאת אצל אנשי המדע הקדמונים (אלקמיאון אמר שמראשו, יש שאמרו מטבורו, והיו עוד דעות) (אנציקלופדיה הלכתית רפואית תחילת ערך עובר).
  • תוס' ישנים (עירובין ז.) למדו פרטים בהלכות טריפות מהניסיון.
  • בנות ים - סירינאה, סילונית וכו', שמופיעות בסיפרא, רש"י תוס' ועוד - מקור האגדה באשור 1000 שנה לפני הספירה.
  • גימטריה - מקורה אצל האשורים והבבלים.
  • הטעם שהגמרא נוקטת "אמרה לי אם" הוא שהלחשים שבגמרא הם הבלים המוניים וכזבי הנשים המגדלות את בניהם בלימוד הבליהם, וכתבום בגמרא משום שההמון היה בטוח בהם (מאירי שבת סז. ד"ה כל מיני הלחשים).

נפק"מ למעשה בין שתי הגישות[edit]

דוגמא א - הריגת כינה בשבת

יש להעיר שבזמנם גם חכמי אומות העולם סברו שיש בע"ח שנוצרים מעיפוש (הרב שטיינזלץ בגמרתו שבת קז:).

  1. אסור להרוג כינה, לפחות לחומרא (פחד יצחק ערך צידה האסורה).
  2. הולכים אחר קבלת חז"ל, כמו שבעניין גלגל ומזלות הודו חכמי ישראל לאו"ה ולבסוף לאחר שנים שבו התוכנים והודו לדברי חז"ל (ר"י בריל).
  3. חז"ל הלכו בזה אחר מראית העין, כלומר יצור שלא ניתן לראות בעין שהוא פרה ורבה אינו יצור חשוב ולכן מותר להרגו בשבת, וחז"ל לא התכוונו לומר שבאמת לא פרים ורבים במציאות, אלא רק שכלפי ההלכה זה לא נקרא פרים ורבים (גרש"ז אוירבך).
  4. הכינים שלנו אינן הכינים שעליהן דיברו חזל (גר"א נבנצל).
  5. יש לחשוש בזה מהוצאת לעז על הראשונים אשר נהגו היתר (הרב כשר. כל הדעות הנ"ל הובאו בספר השתנות הטבעים בהלכה עמוד קפג-קפד).
  6. יש לפסוק ע"פ הכתוב בגמרא, משום שלהלכה היו טעמים רבים אחרים, ולכן גם אם מבחינה מציאותית לכאורה אינו נכון - יש טעמים אחרים (הרב נריה גוטל, הובא בספר "את אשר ישנו ואשר איננו" הארה 26).

דוגמא ב - קו התאריך דוגמא לנפק"מ למעשה היא השאלה על קו התאריך.

החזו"א הביא את דברי הראשונים ופסק על פיהם, וכתב שבוודאי ידעו שיש יישוב ובני אדם גם בצידו השני של כדור הארץ, שהרי כך כתוב בזוהר.

אמנם הרב כשר (ספר קו התאריך העברי) האריך להוכיח שאינו כן, שלא ברור כלל שזו כוונת הזוהר, ועוד הוכיח שכמעט כל הראשונים (למעט אחד) סברו שאין יישוב בני אדם בצידה השני של הארץ, ועוד שהראשונים כלל לא הכירו את הזוהר, ועוד שר' יעקב עמדין (במטפחת סופרים) כתב על דברי הזוהר הללו שהם הוספה מאוחרת כיוון שהיא על דרך חכמי המחקר. ולכן שייך לפסוק בנקודה זו נגד דברי הראשונים.

(ובכללות הסוגיא האריך הרב כשר שם בשער ב והוכיח ממקורות רבים שחזל כמו רוב חכמי האומות סברו שהארץ היא כדור, אך חציו שקוע במים וכד' ואין בו יישוב בני אדם כלל).

(ושם לימד זכות על גדולי ישראל שיצאו נגד שיטת קופרניקוס, וכתב עליהם כך: "עיין בקונטרסו של התוכן בורנשטיין "שימת עין" בו הליץ על בעל התניא כי בזמנו לא היתה שיטת קופרניקוס אלא תאוריה שהסבירה ללא קשיים את מהלך הכוכבים ומהירות תנועתם ועל סברא זו ביכר בעל התניא את הסברא שהבאנו לעיל בשמו. אך בזמנו טרם הוכח הדבר על ידי נסיון ממשי כפי שעשה אח"כ פוקאו", וכדבריו ניתן כמובן לומר על שאר המקומות שבהם חזל וגדולי ישראל כתבו נגד הידוע לנו, שבזמנם לא ידעו לברר באופן ודאי כמו בימינו)


שני נושאים לעיון[edit]

לסיום, יש מקום לעיין בשתי נקודות בנוגע לשיטת הראשונים שסוברים שיתכן שחז"ל טעו בעובדות מדעיות:

  1. לסוברים שיתכן שחז"ל טעו בידיעות מדעיות, כגון רפואות, בכל נידון יש לעיין לגופו מהו הגבול בין ידיעות מדעיות, שבהן אפשר שחז"ל טעו, לבין סברות תורניות שבהן פשוט כמובן שלא שייך לומר שטעו בהן.
  2. חכמי המדע והרפואה שבדורות הראשונים, כידוע, ייסדו הרבה "ידיעות מדעיות" שלהם על השערות שאינן מבוססות (אמנם היו תחומים שבהם ידיעותיהם וחישוביהם היו מדויקים מאוד: חשבון, הנדסה, חישובי מסלולי הכוכבים בשטח השמיים (אלא שאת מסלולי הכוכבים במרחב הם לא הבינו)), ורק בתקופת המדע החדיש התחילו לייסד את הידיעות על בדיקת המציאות ולא על השערות (וגם זה לא תמיד). לשיטה זו, שחז"ל קיבלו את ידיעותיהם המדעיות מהגויים - קשה, וכי חז"ל לא הבינו מסברא שאי אפשר לסמוך על השערות אלו? אך סביר להניח שכיון שלא היתה מדע מפותחת יותר בזמנם, מה שכן שיערו מדעני זמנם היה בגדר "הרע במיעוטו", והיה עדיף מאשר להתעלם לגמרי מהמדע, והרי גם בזמנם מי שהלך לרופא היה לו יותר סיכוי להתרפאות מאשר מי שנשאר בביתו, למרות שכל היידע של הרופא היתה מתוך אותם השערות ועפ"י נסיונות בלתי מוכחים.

דוגמאות פרטיניות של ראיות, קושיות ודחיות[edit]

נביא מעט דוגמאות של ראיות. עיקרי הדברים מקורם מספר "המהפך" של הרב זמיר כהן, ועוד מקורות. יש לציין שכאן לא נביא כי אם חלק קטן מהדוגמאות, להמחשה. ויש לציין שחלק גדול מהראיות אינן מושלמות ויש בהן קשיים ולעיתים רבות אף ראיות הסותרות זאת, כפי שנציין בחלק מהמקרים, ויש קושיות גם על מקרים רבים נוספים.


ראיות (לכאורה) שהיו לחז"ל ידיעות מדעיות[edit]

אסטרונומיה[edit]

  1. ידיעת חז"ל על כדור הארץ - בתלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה[31] מבאר את המשנה שם שמדברת על כדור שהוא מסמל את העולם הכדורי. אמנם כתבו שהמקור לידיעה זו הוא מאלכסנדר מוקדון. וכן כתבו בפרקי דרבי אליעזר[32] ופי' רד"ל ובמדרש רבה במדבר[33] . בנוסף, מהפסוק באיוב[34]: "תולה ארץ על בלימה" ניכר שידעו הנביאים שהארץ נמצאת באויר ללא משען, בניגוד לגישה המקובלת אצל המדענים בזמנם שהארץ הוא משטח מוצק שעליו הרקיע. וראה מדרש רבה בראשית[35] בשם רבי שמעון בר יוחאי תיאור שכדור הארץ מרחף באויר. ובזוהר (נכתב לפני כ2000 שנה) ויקרא[36] הדברים מבוארים ומפורטים היטב, וכך נאמר שם(כאן מוצג בתרגום מהארמית): "כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה וכו' ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום ולאלו לילה". באינצקלופדיה העברית כרך ד' עמ' 819 הביעו התפעלות רבה על דברי הזוהר הנ"ל, שנכתבו זמן רב לפני קופרניקוס. יש לציין גם שלענין השמש, מפורש בתלמוד מסכת פסחים [37] שמסקנת חכמי ישראל היתה שהיא יורדת בלילה למטה מהארץ (כלומר בצד השני של העולם) ולא למעלה מהרקיע [וע"ע להלן בחלק הדיונים]. ולענין השיטה בגמרא שהוזכרה לעיל לגבי "למעלה מהרקיע", בסוף המבוא לפרקי דרבי אליעזר מביא הרד"ל פירוש מהרמח"ל ופירוש מהגר"א לבאר דעת חכמי ישראל לפי פנימיות הדברים.
  2. מספר הכוכבים - חז"ל כותבים בתלמוד מסכת ברכות[38] שמספר הכוכבים בעת בריאת העולם היה כבר יותר מ10 בחזקת 18 (וסביר להניח שאחרי בריאת העולם התרבה המספר עקב התפרצויות וכו'). גם בזה יש לראות ראיה שידיעתם של חז"ל היא עפ"י קבלה שמיימית, כיון שבזמן חז"ל סברו האסטרונומים שישנם 4000 כוכבים בלבד, ולפני 400 שנה עוד סברו שיש 30,000, ועד לפני 75 שנה עוד כתבו האסטרונומים שהמספר שכתבו חז"ל הוא מוגזם פי אלף מיליון מהנראה בטלסקופים הכי חזקים[39]. רק לאחרונה עם הפריצה לחלל, ההשערה המדעית מתקרבת למה שאמרו חז"ל, ולפי נאס"א כיום משערים (עפ"י מתגם בחלק מהחלל) את שיעור הכוכבים בכ10 בחזקת 21.
  3. כימה - בצביר הכוכבים הנקרא כימה (Pleiades), והמרוחק מאיתנו בכ-450 שנות אור, העין מבחינה בתנאי ראות רגילים בשישה כוכבים, עין חדה במיוחד יכולה להבחין בכוכב שביעי ושמיני (יש אומרים אף ב11-14 כוכבים).וכך היתה הדיעה המקובלת אצל האסטרונומים, שב"כימה" כוללת שמונה כוכבים. אולם, לאחר המצאת הטלסקופ בשנת 1609, ע"י גלילאו גלילאי (1564-1642), שהשתכלל והשתפר במשך הזמן עד למערכת הטלסקופים שוברי-האור, ולאחרונה – טלסקופ הרדיו, התברר כי מלבד השמונה הנ"ל, כימה מכילה למעלה ממאה כוכבים אשר עין רגילה אינה מסוגלת לראותם[40]. בתלמוד מסכת ברכות[41] נאמר: מאי כימה? אמר שמואל כמאה כוכבי. אמרי לה (יש אומרים) דמכנפי (שהם מקובצים וסמוכים זה לזה), ואמרי לה דמבדרן (שהם פזורים). וראה בפירוש רש"י כי כוונת השאלה "מאי כימה" – על "כוחה של כימה", כלומר הכוכבים המרכזיים שלה. מדברי רש"י עולה שיש בכימה הרבה יותר ממאה כוכבים. שאם רק "כוחה", כלומר המרכזיים והעיקריים שבה הם כמאה, הרי שהטפלים רבים יותר.גם מזה מביאים ראיה שידיעת חז"ל היתה עפ"י קבלה איש מפי איש עד גילויים אלוקיים בהר סיני, כיון שכאמור בימי חז"ל אנשי המדע לא היה להם שום דרך להגיע לידיעה זו. אלא שבמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד מפרטי המידע הנמסר, "האם הכוכבים הרבים הבלתי נראים שבכימה מכונסים או פזורים?". [ממחלוקת זו עולה בבירור שמקור המידע שבידם לא היה כלי מחקרי שאיפשר לצפות בכוכבי כימה. שמלבד שלא היו כלים כאלה בזמנם (ואף בזמנינו צילומים המראים את מספרם המלא של כוכבי כימה יכולים להתבצע רק בחלל באמצעות לוויינים), הרי אם היו רואים לא היו נחלקים אם כוכבי כימה כנוסים או פזורים, אלא קיבלו איש מפי איש, ובמשך הדורות נפלה מחלוקת באחד הפרטים].
  4. נרתיק השמש - במדרש בראשית[42] נאמר: "גלגל חמה יש לו נרתיק". המדרש מציין בהקשר לכך את הפסוק בתהילים[43]:"לשמש שם אוהל בהם". נרתיק זה של השמש מוזכר בעוד מקומות בדברי חז"ל. מדבריהם מתברר כי אלמלא הנרתיק של השמש היו יושבי כדור הארץ ניזוקים בצורה חמורה ביותר.עובדות אלו נתגלו רק במדע של ימינו: האסטרונום ד"ר וידאל [44] בספרו "צבא השמים" כותב כך: כזכור, השמש היא כדור גז ענקי שהטמפרטורה של שפתו היא 6000 מעלות חום. מתחת לשפתו גועשים גזים בטמפרטורה גבוהה עוד יותר. בהתאם לחישובים שבידינו, עולה הטמפרטורה יותר ויותר עד שבמרכז השמש היא מגיעה לכדי 15,000,000 מעלות חום! כיום משערים כי מרכז השמש הוא "כור גרעיני" המשחרר כמויות חום אדירות המוצאות דרכן אט אט החוצה. עוצמת הקרינה הולכת ופוחתת לאורך הדרך החוצה עד שהיא מגיעה לשכבות החיצוניות של פני השמש הנמצאות "רק" בטמפרטורה של 6000 מעלות חום. הטמפרטורות הגבוהות האלו בתוך השמש גורמות לכך שהגזים שם גועשים במימדים אדירים ואף יוצרים גלים מתפרצים ההולמים בכוחות אדירים בשכבות הגזים החיצוניות של השמש. שכבות אלו סופגות את קרינת החום עצמה הבוקעת מתוך השמש, וכן בולמות את הזעזועים שגלים אלה מכים בה. שכבות חיצוניות אלו אנו קוראים בשם "נרתיק". ואם כי בראשונים ישנם פירושים שונים, כבר נתבאר שרק לחז"ל היו ידיעות באופן ישיר מסיני (לשיטה זו) ולא לראשונים.

פיזיקה[edit]

  1. חוק שימור החומר והאנרגיה - עד תקופת החוקר לבואזיה (1743-1794), היו אנשי המדע סבורים שכל חומר המרקיב או נשרף וכדו', כלה ואיננו. לבואזיה הוכיח שכל חומר הנראה לנו ככלה ונעלם, רק מחליף צורה, אבל ממשיך להתקיים. חוק טבע זה נקרא: "חוק שימור החומר". חידוש נוסף נודע על ידי אלברט איינשטיין, אשר הוכיח כי החומר והאנרגיה הם מציאות אחת, שיש לה שני גילויים [בדומה למים העשויים לההפך למוצק (=קרח), ולגז (=אדים)]. עוד התברר כי בשעה שהאנרגיה משנה את צורתה, לא נעשה שינוי בכמותה, אינה גדילה ואינה מתמעטת. בהתאם לכך נקבע חוק שימור האנרגיה. לאור תגליות מקבילות אלה, הוכללו שני החוקים בחוק משותף אחד האומר כי הכמות הכללית של החומר והאנרגיה בעולם קיימת תמיד, ואינה הולכת לאיבוד. והנה כל זה כבר היה גלוי וידוע לשלמה המלך (לפני כאלפיים ותשע מאות שנה): בספר משך חכמה[45] מציין כי חוק שימור החומר כתוב בתנ"ך בפירוש, וכך נאמר בספר קהלת[46]: "כי כל אשר עשה אלהים, הוא יהיה (=ישאר קיים) לעולם. עליו אין (=יכולת) להוסיף, וממנו אין (=יכולת) לגרוע". וכבר ניסח רבנו סעדיה גאון (שחי לפני כאלף ושלש מאות שנה - הרבה לפי לבואזיה)בספרו "אמונות ודעות"[47] חוק זה בצורה ברורה: "כי אין (=יכולת) לגוף מן הברואים לכלות גוף אחד (=אחד מן הגופים) בשום ענין (בשום אופן). אפילו אם ישרפוהו באש, לא יוכל לכלותם לעולם, כי לא יוכל (=אין יכולת) לכלות הדברים עד שישובו לא-דבר (=עד שיהפכו ללא כלום), כי אם מי שבראם מלא-דבר (רק מי שבראם מלא כלום)".
  2. הכליא-ברק - כיודע בנימין פרנקליןהמציא תא "הכליא-ברק", לאחר שגילה כי הברק אינו אלא התפרקות חשמלית. והנה חז"ל בתוספתא[48], כאשר דנו באיסור עשיית פעולות מסטיות פסולות, כתבו שמותר להניח מוט הברזל כדי להציל מפגיעת ברק, כיון שזו איננה פעולה מסטית להנצל מהברק אלא זו פעולה על פי חוקי הטבע.
  3. צורת האותיות שבלשון הקודש - בתורה ספר שמות[49], לגבי מעמד הר סיני, נאמר: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת". רש"י מסביר פסוק זה: "ראו את הנשמע". לפי פרשן אחר, ה-"כלי יקר", בני ישראל ראו את האותיות זאת אומרת שהדיבור אלוקי הצטייר במרחב בציור האותיות של האלף-בית. ד"ר יעקב גוגנהיים, בהתבוננות בפסוק הנ"ל, נזכר במכשיר אלקטרוני בשם SONOGRAPH שראה לפני שנים באוניברסיטה בפריס. מכשיר שהציג את תנודות גלי הקול בצורת אותות גרפיים, כשהמעניין הוא שציוץ של ציפורים נראה בדמות ציפור. לאחר שבנה תוכנה מתקדמת המצליחה להמיר קול לתמונה, הוא ניסה לבדוק את הצורות הגרפיות שיוצרות אותיות שונות, ובהדרגה גילה שצלילי האותיות העבריות יוצרות על הצג דמויות של אותיות הכתב האשורי - אותיות הא"ב. בעזרת תוכנת מחשב הצליח ליצור הדמיה אקוסטית של אותיות שפת-הקודש. התוצאה מדהימה: הגייה ברורה ומדוייקת של האותיות בלשון-הקודש יוצרת גרפים הדומים מאוד לצורת האותיות. לעת עתה התגלו השוואות מדהימות בין 18 מהאותיות (מתוך 22 אותיות של הא"ב), כשהגיית האות ג' לדוגמא מתאים לצורה המתקבלת רק לפי ההיגוי התימני. [ולגבי 4 האותיות שאין התאם בין ההגיה לצורה המתקבלת, יש לקחת בחשבון שאופן הגיית חלק מהאותיות השתבש אצלינו ואינו נהגה כבלשון הקודש המקורית]. הסבירות לכך שתוצאה זו תתרחש במקרה, מחושבת כפחות מ- 4 למיליון פעם. גוגנהיים הוכיח כי צורת האותיות מתקבלת על-ידי הגייתן אך ורק בלשון הקודש, לעומת זאת צלילי הגיית האותיות הלטיניות יצרו על גבי המסך תרשימים שונים שאין להם שום קשר ודמיון עם צורת האותיות הלטיניות. דבר המוכיח בעליל את מקורן העל אנושי של כ"ב אותיות התורה, והיותן חלק בלתי נפרד מהבריאה. ואכן מידע זה כבר מופיע במקורות היהדות הקדמונים: הריקאנטי[50] כותב: "...ובשם רב סעדיה גאון ז"ל מצאתי, כי האותיות ביוצאם מן הפה ויפקידם ויניחם באויר, פלחוהו כפלח, ונתחדש ממנו דמויות מכוונות מפורדות מבוארות כנגד כח כל אות מהן, הלא תראה במתן תורה הוריד השם יתעלה על ההר אש גדולה בהד והדר מוקפת ענן וערפל וחשך שחור, שנאמר (בתהלים[51]) ישת חשך סתרו. ערבב הכל באש נראה דמותו בענן כדבר היוצא מחרט ומחוגה יש לו ניענוע התיבה באויר, וראו העם הדבור ודמות האותיות שנאמר וכל העם רואים את הקולות וגו'. והנה נראה האנוש ידבר ביום קר ביציאת האות מהפה יחתוך באויר ויתחרט בו דמות כדמות האותיות וכו'. ואם תתבונן במאמר זה עד תכליתו תבין עוד טעם לכמה ענינים הנעשים ע"י שם טהרה או להפך". עכ"ל. ניתן לראות את התמונות של האותיות (להורדה) כאן.

ביולוגיה[edit]

  1. סנפיר וקשקשת - התורה[52] התירה באכילה רק דגים בעלי סנפיר וקשקשת. חז"ל בתלמוד[53] קבעו כלל: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר", כלומר הימצאותם של קשקשים מהווה סימן כשרות מובהק, ואין צורך לחפש את הסנפירים [ובגמ' (חולין סו:) עומדת על כך מדוע נכתב בתורה גם סנפיר וגם קשקשת עיי"ש]. והנה הכלל שקבעו חז"ל (עפ"י פסוקי התורה) מהווה ראיה שתורה מן השמים, כיון שרק מי שברא את העולם ומכיר כל דגי כדור הארץ יכול להבטיח שכל דג שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. ואכן המדע בימינו מאשרת זאת, כיון שבאמצעות המיכשור החדיש והרצון לחקור, נמנו כ30000 סוגים של דגים, ממעמקי הים בכל חלקי העולם, ועדיין לא נמצא שום דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר[54]. [וזאת למרות שקיימים כן סוגים של דגים, כגון מסדרת הסינברנאים, שאין בהם לא קשקשים ולא סנפירים].
  2. סימני בהמה וחיה - כדי לקבוע כשרות הבהמות וחיות לפי התורה, יש לבדוק שני סימני הטהרה: א. הפרסת פרסה (שפרסות רגליה אינן מיקשה אחת אלא שסועות). ב. העלאת גרה (העלאת המאכל שנית לאחר בליעתו).והנה בפסוקים הבאים מגלה התורה עובדה, והיא: מבין כל סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם, ישנם רק ארבעה בעלי חיים אשר העלאת הגרה והפרסת הפרסה אינם קשורים זה לזה. כלומר שהם מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים הפרסת הפרסה והעלאת הגרה קשורים בהכרח זה בזה. או שיהיו בו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם. התורה גם מפרטת את שמותיהם, ואת סימן הטהרה הנמצא בכל אחד מהם. וכך נאמר[55]: אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִיא לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסֵעַ שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם. נמצא לסיכום: הגמל השפן והארנבת בלבד, מעלים גרה[56] ואינם מפריסים פרסה, החזיר בלבד, מפריס פרסה ואינו מעלה גרה, ואילו בכל שאר בעלי החיים בעולם שתי תכונות אלו קשורות זו בזו. הדברים מורחבים בתורה שבעל פה, אשר גם מסבירה לנו כי לגילוי סוד טבע מקיף זה ישנה השלכה - מטרה הלכתית בעלת משמעות חשובה ביותר. וכך נאמר בתלמוד[57]: היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום (-חתוך. כלומר, ואינו יודע אם מעלת גרה היא. לפי שעל פי מיקום השינים ניתן לזהות את מעלת הגרה, משום שיש לה שינים רק בלסת העליונה. וזו שפיה חתוך אינו יכול לזהותה) בודק בפרסותיה. אם פרסותיה סדוקות, בידוע שהיא טהורה. ואם לאו, בידוע שהיא טמאה. ובלבד שיכיר חזיר. (שאם אינו מכיר מהו חזיר, יש לחשוש שמא זה שפרסותיו סדוקות חזיר הוא. שהחזיר מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה). תנא דבי רבי ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא, אלא חזיר. ועוד אמרו חז"ל בברייתא[58]: "אך את זה לא תאכלו. אמר רבי עקיבא: וכי משה קניגי ובלסתר (=צייד או זאולוג) היה?? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים!" מציין הרב ברוך אפשטיין מפינסק זצ"ל[59]: "להודיע בזה מעלת התורה, שמתוכה ניכרת נתינתה מפי הגבורה בכח אלהי ממעל. כי אדם בשר־ודם, אי אפשר לו להחליט שרק אלה סימניהם כן ולא זולתם. כי אולי נמצאים עוד ברואים בסימנים אלה כמו הגמל, ושפן, וארנבת, וחזיר? ואולי במשך השנים והדורות יחקרו וימצאו עוד כאלה? אבל הקדוש ברוך הוא רק הוא יודע שאין במציאות יותר מאלה שהזכיר כאן. כאשר באמת אנו רואים כי מאז שניתנה תורה לא מצאו התרים והחוקרים עוד מינים! והן הן מנפלאות תמים דעים וסגולות תורתו".מאז כתב הרב אפשטיין זצ"ל את המשפטים הנ"ל חלפו כמאה שנה, במשך תקופה זו התקדמו המחקרים המודרנים וגילו בעלי חיים רבים נוספים בכל רחבי כדור הארץ, ובכל אלו לא נמצא בעל חיים אחד אשר הוא מעלה גרה בלבד או מפריס פרסה בלבד - מלבד אותם אשר ציינה התורה.
  3. אנטומיה פתולוגית - יש מחכמי ישראל מי שציין במיוחד את הלכות שחיטה וטריפות כדוגמא לידיעתם המקיפה של חז"ל בכל החכמות[60], ואכן בידיעות הנוגעות להלכות טריפות יש לראות בחז"ל את מפלסי הדרך בענף האנטומיה הפתולוגית, כ-1,500 שנה לפני פיתוחו ברפואה העולמית, כיון שמבחינה היסטורית, הרופא הראשון שכתב אנטומיה פתולוגית בצורה פחות או יותר ברורה ושיטתית היה Giovanni B. Morgagni שחי בין השנים 1771-1682, והפתולוגיה הפכה להיות ענף מוגדר ונפרד ברפואה רק במאה ה-19 למניינם, על ידי הפתולוג הצרפתי Jean Cruveilhier (1874-1791). [61] בסיס התיאורים הפתולוגיים של חז"ל הנוגעים להלכות טריפה היה סטרוקטורלי, היינו מבוסס על שינויים במבנה האיברים, על בסיס של צבע, צורה, מיקום, גודל, פגיעות חבלתיות, נוכחות טפילים, וגופים זרים, שהוא ההסבר הקרוב ביותר להשקפת המדע החדיש[62]. זאת בניגוד לידע ולדעות המועטות, שרווחו בעולם העתיק בהסבר מחלות ופגעים שונים[63].
  4. אנטומיה בפרטים קטנים - צנורות של בלוטות-הרוק תוארו באנטומיה המודרנית רק במאה ה-16, בעוד שחז"ל[64] כבר מזכירים אמת המים העוברת תחת הלשון. על התפקיד שממלא הכבד במירוץ הדם הורידי, נאמר בזוהר[65] ושני לאומים ממעיך יפרדו ורב יעבוד צעיר, זהו הכבד שהוא רב וגדול והוא משמש לפני הלב דאמר ר' יהודה הכבד קולט הדם ומשמש בו לפני הלב.
  5. תחילת חיי העובר - בסוף המאה ה-19 התברר כי בכל יצור חי אשר מוחו פועל, המוח מפיק זרמי חשמל הניתנים למדידה. תגלית זו הובילה להמצאת המוניטור, אשר באמצעות חיבורו לאלקטרודות בראשו של החולה, מתאפשר לרופאים לבחון את הפעילות החשמלית שבמוחו. עם מות האדם, חדל מוחו לפעול, דבר הבא לידי ביטוי במוניטור בצורת קו ישר, ללא תנועה גלית. לאור זאת הסיקו החוקרים את המסקנה החדשנית כי החיים מתחילים ביום בו מתחיל המוח לפעול ולשדר גלים חשמליים. שהרי אם הפסקת הפעילות החשמלית של המוח מעידה על מות האדם, נמצא שהתחלת הפעילות החשמלית של המוח, מעידה על התחלת החיים של העובר. לקראת סוף המאה העשרים, עם ההתפתחות הטכנולוגיה ומיזעור מכשיריה, התאפשרה לבדוק מאיזה יום מתחילים הגלים החשמליים במוחו של עובר אדם. פרופ´ דיויד ליגר מהאוניברסיטה המרכזית של וושיגטון, בספרו "המשחקים בחיים" כותב: "אין אנו יודעים די על התפתחות מוחו של העובר וכו´… למן היום ה-40 בערך, אשר בו מסתמן המבנה הבסיסי של המוח, ניתן להבחין בפעילות מועטת של גלים…". לאור זאת, ברור כעת לאנשי המדע כי חיי האדם מתחילים בסביבות יום הארבעים להריון. והנה, במשנה העוסקת בדיני טהרת אישה שנפל עוברה, מחלקת המשנה בין מצב בו התרחשה ההפלה לאחר שהעובר נחשב לאדם, לבין מצב בו נפל העובר לפני היותו נחשב אדם. וכך נאמר[66]: "המפלת ליום ארבעים, אינה חוששת לולד. ליום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה". גם מכאן ראיה שהמידע שביד חז"ל ניתן במסורת מהאלוקים, כיון שכותב המשנה לפני כאלפיים שנה כבר ידע מידע שהתגלה רק בסוף המאה העשרים באמצעות כלים טכנולוגיים משוכללים ביותר (יש לציין שגם כעת, בתחילת המאה העשרים ואחת, החוקרים עדיין לא גילו את היום המדויק לגמרי. וכמו שכתב פרופ´ ליגר: "מיום הארבעים בערך", ואילו תורת ישראל מגלה את היום המדויק).
  6. דבש דבורים - מכללי היסוד בהלכות האסור והמותר באכילה, הוא הכלל: "היוצא מן הטמא, טמא. והיוצא מן הטהור, טהור"[67]. על פי כלל זה ניתן היה לשאול לכאורה, מדוע דבש הדבורים נחשב ככשר, והרי אף על פי שהדבש נוצר מן הצוף, בכל זאת הרי לא יתכן שהצוף נפלט ללא שום תערובת בדיוק כשם שנכנס, שאם כן היה נפלט כאשר הוא עדין צוף. היווצרות הדבש מחייבת תערובת חומר המופרש מגוף הדבורה, חומר המעבד את הצוף והופך אותו לדבש. וכשם שהעשב הנאכל ע"י הגמל, הופך לחלב לאחר עיבודו בגוף הגמל, וחלב זה אסור בשתיה משום "היוצא מן הטמא- טמא" כך בדיוק היה על הדבש להיות אסור באכילה מאותה סיבה ממש, שהרי הדבורים עצמם אסורים באכילה. זאת ועוד. אפילו אם היתה קיימת אפשרות היווצרות דבש מצוף גם ללא תערובת חומר מגוף הדבורה, הן בודאי שאל קיבת הדבורה מופרשים מיצים שונים כמצוי בקיבת כל בעל חי אחר. אם כן היה על חכמי ישראל לאסור את הדבש באכילה מחמת תערובת מיצים אלה בצוף. והנה, מחקרים מאוחרים מגלים שתי עובדות מפליאות: א. לדבורה שתי קיבות. קיבת עיכול וקיבת הדבש. ב. בקיבת הדבש אין מיצי עיכול. עם גילויה של עובדה זו נפתרה הבעיה האחרונה בדבר מיצי העיכול. ולגבי הבעיה השניה: מחקר חדש מגלה עובדה נוספת. קיבת הדבש אכן מפרישה אנזים המפרק את המולקולות של הצוף והופך אותם מדו סוכרי לחד סוכרי. אולם, לאחר שהאנזים אשר הופרש על ידי הדבורה עשה את פעולתו והצוף הפך לדבש, מתפרק האנזים עד שלא נותר ממנו דבר, והדבורה מקיאה אל חלת הדבש את הצוף הטהור ללא שום תערובת. מובן מעתה דבש הדבורים נחשב ככשר עפ"י התורה. ואכן בתלמוד[68] נאמר במפורש ככל העולה מהמחקרים החדישים: "דבש דבורים, מותר, מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן". כלומר, דבש הדבורים אינו דומה לחלב בהמה טמאה, בדבש הדבורים אין שום תערובת של מיצוי מגוף הדבורה, והוא יוצא כאשר הוא מכיל את החומר שנכנס בלבד.

גאוגרפיה[edit]

  1. נדידת היבשות - נאמר בתורה[69]: "ויאמר אלוקים: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ותראה היבשה, ויהי כן". פשט הפסוק מדבר על יבשה אחת אשר נראתה לאחר שהמים אשר כיסו עד אותה שעה את פני כל כדור הארץ נקוו אל מקום אחד. כלומר, אוקיינוס יחיד הקיף את כל היבשה היחידה שנראתה על פני כדור הארץ. ובמדרש רבה[70] מבואר, שכל כך היה ברור לחז"ל שבתחילה נברא ים אחד עד שהקשו מהכתוב[71] "ולמקווה המים קרא ימים", ותירצו: "אינו דומה טעם דג העולה (=שדגים אותו), מעכו, לעולה מצידון, ולעולה מאספמיא". כלומר משום התכונות השונות של מי החופים השונים, נראה ונחשב הים האחיד כימים רבים. והרי אין המציאות כך, הרי ידוע לנו בוודאות כי בכדור הארץ ישנן שבע יבשות (ולא אחת כפי שכתוב בתורה): א. אסיה, ב. אפריקה, ג. אוסטרליה, ד. אמריקה הצפונית, ה. אמריקה הדרומית, ו. גרנלנד, ז. אנטארקטיקה, יבשות אלו מוקפות בימי אוקיינוסים שונים. אולם בראשית המאה העשרים, לאור נתונים גיאולוגים חדשים חל מהפך מרעיש בהתייחסות המדעית להיסטוריה הגיאולוגית של כדור הארץ. הראשון שדיבר על נדידת היבשות היה אלפרד לותר וגנר (1880 – 1930) בספרו "מוצא היבשות והאוקיינוסים"[72], אשר טען כי כל היבשות היו בתחילה מאוחדות ורק בשלב מאוחר יותר נדדו והתרחקו זו מזו. כהוכחה לדבריו הצביע על הדמיון המדהים שבין יבשת אפריקה לקווי החוף המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כאילו היו שני חלקי פאזל שנפרדו זה מזה. במחקרים נוספים שערך הראה דמיון בין מקומות החיבור של שתי היבשות גם מבחינת הצמחייה (הפלורה) וגם מבחינת בעלי החיים (הפאונה)והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. דבר המוכיח שבתחילה היו כל היבשות צמודות יחדיו. מאז הלכו והתרחבו המחקרים והדעות התומכות בתיאוריה זו ומאמרים מדעיים רבים אישרוה לחלוטין. ואכן הזוהר הקדוש[73] לפני כאלפיים שנה מדווח על שינויים גיאולוגיים משמעותיים ביותר שהתרחשו בכדור הארץ לאחר בריאת העולם, וכך נאמר שם: "תנא, ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות". כלומר: בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסויים היא התחלקה לשבע יבשות אשר הלכו והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר ביניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים השונים. יש לציין שדברי הזוהר נכתבו עוד לפני שנתגלו יבשות אמריקה הצפונית והדרומית ואוסטרליה. (וראה עוד בספר משלי[74]: "חכמות, בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה" ופירש רש"י שם: "חכמות בנתה ביתה: חכמה בנה הקב"ה את העולם. וכשנצרף את דברי הזוהר הנ"ל, מסביר בספר "המהפך" שמובן היטב המשך הפסוק "חצבה עמודיה שבעה", מדבר על שבעת היבשות אשר נחצבו וניתקו מחיבורן הקדמון כיחידה אחת). בספר איוב[75] מתברר גם מתי קרה חילוק היבשות לפי התורה, כיון שנאמר שם על תקופת המבול: "המעתיק (=המזיז) הרים, ולא ידעו, המרגיז (=המניע) ארץ במקומה, ועמודיה יתפלצון". ועיין במדרש רבה בבראשית[76] בדברי רבי יהודה הנשיא על איוב והמבול. יש לציין שכל הנ"ל לא סותר את העובדה שגם כעת המשיכה נדידה איטית, אלא שעיקר הנדידה היתה בימי המבול.

רפואה[edit]

  1. מיקרובים - אמרו חז"ל[77]: "לא ישתה אדם מהכוס וייתן לחבירו, מפני סכנת נפשות". והטעם לכך מבואר בצוואת רבי אליעזר הגדול: "כי שמא יש לו חולי בגופו, ויצא מפיו לאותו שיור (שנשאר בכוס), ויחלה גם חברו". כלומר, רבי אליעזר הגדול (מתקופת התנאים), ידע כבר אז שחולי עשוי להתפתח כתוצאה מגורמים בלתי נראים בחוש והנמצאים גם בהפרשות החולה, כגון הרוק, ולא רק באבר שהמחלה פגעה בו. כומו כן ידע שגורמים בלתי נראים אלה, עלולים לעבור מאדם לאדם באמצעות שתייה מכוס משותפת שתגרום להדבקת האדם שעשה שימוש בכוסו של הנגוע, באותה מחלה, ולכן שגם אדם שהוא לכאורה בריא, צריך להימנע מלתת לחברו לשתות מכוסו, כי "שמא יש לו חולי בגופו", כלומר יתכן שאדם בריא ישמש כנשא של חיידקים שאמנם אינם פעילים בגופו, אך יהיו פעילים בגוף חברו. בתלמוד מסכת עבודה זרה[78] נאמר (כאן מתורגם מהארמית): "אמר שמואל: פצע שנוצר ממכת ברזל, סכנת חיים יש בו, ומחללים עליו את השבת". כלומר, אף על פי שעל סתם פצע אין מחללים את השבת, שהרי חילול שבת מותר רק במקרה של הצלת חיים, אם הפצע נוצר ממכה של ברזל – מחללים עליו את השבת כדי לרפאו, משום שלפי המידע שבידי חכמי התורה יש סכנת חיים בפצע מסוג זה גם אם הוא נראה בלתי מסוכן. לעיני המדע דאז, לא היתה הבנה להלכה זו, שהרי אין מדובר כאן רק בפצע באיבר פנימי דווקא, או בפצע הנראה כמסוכן, אלא גם בפצע חיצוני קטן. כיום, לאחר גילוי עולם החיידקים, ידוע כי בחלודת הברזל מצויים חיידקים הגורמים למחלת הצפדת (טטנוס), וכניסתם אל הגוף באמצעות הפצע החיצוני הקטן עשויה להיות קטלנית. עוד אמירה מצינו בתלמוד מסכת בבא מציעא[79] שידעו חז"ל שבמים פושרים החיידקים מתרבים, ואינו בריא לשתות מהם, ואילו כשמגיעים המים למצב של הרתחה אזי שוב אין סכנה בשתייתה, והתבטאו ע"ז בחריפות: "כסא דחרשין ולא כסא דפושרין" - כלומר, עדיף לשתות כוס של חומרי כישוף, אך לא כוס של מים פושרים שלא הגיעו לרתיחה, כיוון שמים אלו מזיקים לבריאות.
  2. החיסון - בשנות ה-1880, ד"ר לואי פסטר ערך כידוע מחקרים בריפוי מחלות וביניהן בריפוי מחלת הכלבת. ולאחר שהמצאתו נחלה הצלחה, עבר לטפל במחלות שונות נוספות באותה השיטה. עד היום משמשת תגליתו של ד"ר פסטר כבסיס מרכזי לכל סוגי החיסונים, שהם בעצם השימוש באותו חיידק שגורם למחלה - כדי להנצל ממנה. בספר "מבוא שערים", אשר מחברו היה בן דורו של ד"ר לואי פסטר, מובאת עדות אנשים נכבדים אשר שמעו מהרב ד"ר ישראל מיכל רבינוביץ (ידידו הקרוב של ד"ר לואי פסטר), שד"ר פסטר קיבל את יסוד מחקרו המהפכני מן התלמוד. וכך מסופר: הרב ד"ר ישראל מיכל רבינוביץ אשר התגורר בפריז, התחיל כידוע לתרגם את התלמוד לצרפתית, ד"ר פסטר קרא בסדר מועד המתורגם וגילה בתלמוד במסכת יומא[80] שמי שנשכו כלב שוטה (חולה בכלבת), תרופתו תהיה ע"י יותרת הכבד של הכלב הנגוע. הד"ר המופתע פתח מיד בסדרת ניסיונות אשר תוצאתן ידועה.
  3. מילה ביום השמיני דווקא - ד"ר אילה אברהמוב במאמרה "בעיות קרישה ודימום ביילוד" כותבת: "מנגנון הקרישה תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, אשר נקראים "גורמי קרישה" או "פקטורי קרישה". גורמים אלה מסומנים במספרים רומיים מ 1-13 והם מפעילים זה את זה בשרשרת (בעזרת אנזימים) עד לקבלת הקריש היציב הנקרא פיברין. בימים הראשונים אחרי הלידה אין הכבד בשל עדיין לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. בדר היכול לגרום למותו של התינוק עקב דמם מסיבי, ללא יכולתו של התינוק להתגבר על הדמם הזה. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים הכבד מתחיל להתאושש הוא הולך ומתבגר, ותפקודיו משתפרים, ובגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם". יותר מכך, ממחקר שהתפרסם בניו יורק בשנת 1953 עולה, כי בעוד שלפני היום השמיני קיים חוסר משמעותי בחומרי הקרישה, ואילו לאחר היום השמיני חומרי הקרישה עומדים על רמה מספקת וקבועה הנשארת לאורך כל חיי האדם (100%) הרי שלקראת היום השמיני מתרבים חומרי הקרישה בקצב מהיר והם עומדים ביום השמיני על רמה של 110%. כלומר, ביום השמיני, ורק ביום השמיני מגיע ריכוז חומרי הקרישה לשיא של כל הזמנים, מעל הכמות הרגילה המלווה את האדם לאורך כל חייו[81].
  4. חווית סף מוות - עקב התפתחות הטכנולוגיה הרפואית בימינו, מצוי שמצליחים "להחזיר לחיים" חולים שהלב הפסיק לפעום ולא סיפק חמצן למוח למשך זמן מסויים, כתוצאה מזה הרבה מאותם החולים מדווחים על כך שחוו חוייה של "חיים לאחר המוות", ומפרטים את השלבים, שלבים אלו שתואמים בדיוק לנאמר בזוהר הקדוש ועוד מספרי הקודש. ראו בערך המורחב: "מוות קליני".
  5. זיבה - הזב האמור בתורה הוא מה שקוראים כיום מחלת זיבה gonorrnoa. התורה מבדילה בחומרת הטומאה בין זב ובין בעל קרי (האחרון טמא עד הערב של אותו יום, בעוד שהראשון נטהר רק כעבור שבוע ימים מיום שפסק זובו). בתוספתא נאמר בפירוש: "מה בין זב לשכבת זרע, זב בא מבשר מת ושכבת זרע מבשר חי, זב דומה כלובן ביצה המוזרת ושכבת זרע כלובן ביצה לא מוזרת". בעולם הרפואה היה מקובל כי זיבה - היא הרפיית צינורות הזרע, שאינם מוכשרים עוד להחזיק את הזרע בתוכם. רק במאה ה-17 הוברר לרופאים שחומר הזיבה אינה שכבת זרע אלא מוגלה.

ארכאולוגיה[edit]

ערך מורחב - ארכיאולוגיה מקראית
ממדע הארכאולוגיה יש ראיות רבות למסופר בתנ"ך, כמובא בתמצית בערך ארכיאולוגיה מקראית, ובפירוט יותר (לפי נושא) בערכים: נח, מגדל בבל, אברהם אבינו, מלחמת המלכים (בימי אברהם), מהפכת סדום ועמורה, יוסף הצדיק, ירידת בני ישראל למצרים,יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מסעות, הר סיני, בלעם בן בעור, יהושע בן נון, הר עיבל, חומות יריחו,כיבוש הארץ, מקדש שכם, שמשון בן מנוח, שאול המלך, דוד המלך, שלמה המלך, עמרי, אחאב בן עמרי, אחזיה בן יהורם, יהואש בן אחזיהו, עוזיהו בן אמציה, חזקיהו בן אחז, מנשה בן חזקיהו, מגילת אסתר/גילויים ארכאולוגיים, תורה שבעל פה.

ערעור על הראיות (לכאורה) שחז"ל ידעו ידיעות מדעיות ברה"ק[edit]

בפרק זה נדון בדחיית הראיות הנ"ל, נביא כאן דוגמאות מעטות בלבד, ובקיצור.

אסטרונומיה[edit]

  • יש מי שהוכיח שזמן המולד הכתוב בגמרא, שרבן גמליאל מביאו בשם בית אבי אבא – כ"ט י"ב תשצ"ג – נתגלה לחז"ל לפני הגויים. יתכן שזו הראיה הידועה ביותר‏[82]. אמנם התברר לכאורה

שהספרים שהיו בידיו שגויים, מאות שנים לפני רבן גמליאל נמצא אותו זמן בדיוק ע"י הכשדים והיוונים - קידינו והיפרכוס. דהיינו 29,31,50,8,20 בבסיס 60. (ובספרים של בעל יסוד עולם היה כתוב 29,31,50,8,9,20. שזה פחות מזמן המולד של חז"ל.

  • כדור הארץ - בספר קו התאריך הישראלי, שהאריך מאוד ומראה בקיאות גדולה מדעית והלכתית בכל התחומים הנ"ל (שער ב), מביא שהראשון מחכמי ישראל שכתב שהארץ סובבת סביב השמש הוא ר' יש"ר מקנדיא, שחי אחר קופרניקוס. וכן כתב בספר עיתים לבינה (לר' יוסף גינצבורג, בפתיחה למאמר ב), שידוע לכולנו שחכמי ישראל כולם החזיקו בשיטה שהשמש סובבת סביב הארץ, וכשיטת הרמב"ם. ועוד, שגם לאחר קופרניקוס היו מחכמי ישראל שיצאו נגד שיטתו בחריפות, וכתבו שהיא סותרת את פסוקי התורה, ביניהם בעל התניא ור' יונתן אייבשיץ.
  • יישוב בצידו השני של כדור הארץ - ר' דוד גאנז תלמיד הרמ"א והמהר"ל כותב שלאחר גילוי אמריקה הוכח שיש יישוב בני אדם בצידו השני של כדור הארץ, נגד דעת כל הראשונים. ובספר קו התאריך הישראלי ביאר שגם דברי הזוהר בעניין - לא ברור כלל שכוונתו לבני אדם בצידו השני של הכדור.
  • הזוהר על כדור הארץ - מעולם לא נאמר בזוהר שכדור הארץ נע סביב השמש, זו הטעיה שתפסה לה מקום לצערינו.
אגב, המכניס את תורת היחסות לשאלה האם השמש במרכז מערכת השמש שלנו - לא מבין כלל מהי תורת היחסות. זה שכדור הארץ נע סביב השמש הוכח בראיות ברורות. תורת היחסות לא מתווכחת על כך, היא רק מגדירה באופן שונה מהי תנועה (להמחשה, באותה מידה ניתן לומר ע"פ תורת היחסות "שלא עליתי במעלית, אלא נשארתי במקום והעולם כולו ירד" - זו תחומה של תורת היחסות, ואין קשר לראיות המוכחות על כך שהשמש במרכז מערכת השמש שלנו).
  • צורת כדור הארץ ככדור - מהמאה החמישית לפני הספירה ואילך, היה ידוע לכל חכמי יוון שצורת הארץ ככדור.
  • כימה - נפתח בזה שבמפרשים בכלל לא ברור שכימה של הגמרא היא הפליאדות, כמו שכתב המהרשא בברכות שם והגרא על הזוהר תיקון לב, ובפרט לשיטת רשי ר"ה יא:, והם מביאין גירסאות שמתיישבות לשיטת רשי שם שכימה אינו במזל טלה אלא במזל עקרב, שהוא בדיוק הצד ההפוך. וכן כתב הרב שטיינזלץ בהמשך הסוגיא בברכות נט. לגבי עייש וכו', שיש בעיות רבות ביחס לזיהויים של הכוכבים השונים והסברת פרטי הדברים.
והעיקר - בספר יודעי בינה חלק ה עמוד 244 מביא זיהויים רבים לשם "כימה": שור, הכלב הגדול, רועה הדובים, דרקון, עקרב, הפליאדות (זנב טלה), הדובה הקטנה. ומסיק שבתקופת המקרא כינו "כימה" את עקרב, וכך פירוש הגמרא בברכות, מאוחר יותר, מאז תרגום השבעים, זיהו אותו כפליאדות, וכך הכוונה בגמ' ב"מ קו:.
כמו כן יש לציין שלבני המאיה היו ידיעות יפות על ערפילית אוריון, שהיא מטושטשת ויש בה כוכבים מפוזרים ולא נקודה בודדת. וגם זה כמובן טרם המצאת הטלסקופ.
כמובן שוב, המשך הסוגיא - הקשר בין שביל החלב (נהר דינור) וזנב עקרב לקור וחום לא שייך לפי הבנתנו היום.
ועוד, דווקא בנושא זה יש תימה גדולה, אילו זה נמסר למשה מסיני, תימה, מדוע ידיעה זו, שאין לה שום נפק"מ להלכה נמסרה למשה מסיני, ואילו יסודות גדולים בהלכה ובאמונה לא נמסרו לו, למשל מחלוקת הראשונים לגבי עיקרי היהדות, ובכלל מחלוקות רבות בש"ס. ועוד, שאפילו בענייני אסטרונומיה ישנם יסודות חשובים בהרבה שלא נמסרו, והעובדה שהראשונים ובראשם הרמב"ם לא ידעו שהשמש במרכז, שלכוכבים יש קור וחום, שאין גלגלים וכו'. ולעצם העניין, כל לומד גמרא מבין שקשה מאוד להעמיס בפשט הגמרא שמאה זה בעצם למעלה מאלף, ושהגמרא לא כתבה על כך כלום ורק אולי רש"י רמז לכך בעקיפין.
  • מספר הכוכבים - זו דוגמא לטובה לראיה שמתעלמת מהבסיס שלה - הגמרא. הדבר היחיד שמתאים - מאוד בערך - הוא מספר הכוכבים, אך אין שום פשט בגמרא על החלוקה לקבוצות ולתתי קבוצות, שבגמרא מפורש שהן זהות בגודלן זו לזו, דבר שידוע היום בבירור שלא. אין שום גודל אחיד לגלקסיה / צביר/ צביר-על. כמו כן אין שום קשר לחלוקה לשנים עשר המזלות, שהיא חלוקה מדומה על סמך קבוצות כוכבים מהקרובות לנו שבשביל החלב בלבד. היוצא מכך, שאין שום פשט בגמרא, חוץ מפרט אחד, שגם הוא מסתדר מאוד-בערך.
ועוד, הרי בגמרות אחרות עם מספרים גדולים ועגולים המפרשים הבינו שמדובר בגוזמאות או במספרים שמייצגים רעיונות מופשטים, כגון מספרי ההרוגים בביתר (שלא יתכן שבאמת יעלו על עשרות מליונים), וקשה להשתמש במספרים כאלה כראיה דווקא כשהמספר מתאים (מאוד בערך).
ועוד, מכל הנאמר בחז"ל מוכח שהם לא הבינו מהו שביל החלב (בניגוד לחלק מהיוונים שידעו), אלא שהוא נהר היוצא מזיעתן של חיות, וקבוצת עקרב שנוגעת בו גורמת להתחממות והתקררות הארץ. יתרה מכך, תוס' דנים ונחלקו ביניהם בשאלה מהו בכלל גודלו של כוכב. לאחר חוסרי-ידע אלו קשה להבין שדווקא את מספר הכוכבים כולם הם כן ידעו.
  • נרתיק השמש - כשדנים על ידיעות חזל על נרתיק השמש, א"א שלא לציין את חוסר ידיעת הראשונים על כך שיש לה חום עצמי - הרמב"ם, התשב"ץ, המהרש"א.

אופטיקה[edit]

  • משקפת - בעירובין מג: מובא שלרבן גמליאל היתה שפופרת שבעזרתה הוא מודד מרחק של אלפיים אמה. אם מדובר במשקפת אזי זו לכאורה מקדימה את זמנה הידוע, אמנם עדשות היו ידועות אלפי שנים אך משקפות וטלסקופים מאוחרים מתקופת רבן גמליאל בהרבה (שוב יש לציין שראיה זו לא הובאה בערך לעיל). אלא שמבחינה מעשית לא שייך למדוד ע"י משקפת מרחק של אלפיים אמה, נסביר בקצרה: הפרשי המיקוד אינם עולים ביחס ישר. ההבדל בין מיקוד על עצם במרחק שני ס"מ למיקוד על עצם במרחק שלושה ס"מ הוא גדול מאוד, אך ההבדל בין 200 מטור ל-300 מטר זניח. לכן אין שום דרך למדוד מרחק של 2000 אמה ע"י המיקוד, שכן בתוך הטווח החד (הקרוי עומק השדה) ייכנסו ללא ספק גם 1500 אמה וגם 3000 אמה.
אז מהי השפופרת של רבן גמליאל? אפשרות סבירה היא מדידת זווית השפופרת בין שני מקומות די מרוחקים שמהם משקיפים על עצם מסויים. ע"י הפרש הזוויות, כאשר המרחק בין שני מקומות המדידה ידוע, ניתן לחשב את מרחק העצם. בדרך דומה חישבו היוונים את היקף כדור הארץ.

רפואה[edit]

ככלל, יש להקדים את דברי המאירי על רפואות רבות בגמרא, שהטעם שהגמרא נוקטת "אמרה לי אם" הוא שהלחשים שבגמרא הם הבלים המוניים וכזבי הנשים המגדלות את בניהם בלימוד הבליהם, וכתבום בגמרא משום שההמון היה בטוח בהם (מאירי שבת סז. ד"ה כל מיני הלחשים).

  • היולדת לחודש שמיני - בגמרא מפורש בכמה מקומות (שבת קלה ועוד) שהוולד שנולד לחודש השמיני מת, ואילו זה שנולד לחודש השביעי חי. המפרשים האריכו להסביר זאת. אמנם היום ידוע לנו שסיכוייו של הוולד לחיות עולים ביחס ישר לאורך ההריון, ולכן סיכוייו של הנולד לחודש שמיני לחיות גדולים יותר משל זה שנולד לחודש השביעי. כך מפורש באנציקלופדיה הלכתית רפואית ערך יילוד, באופן מוחלט. ושם דן באריכות בכל הסברי המפרשים לזה, וחתם את הנושא בכך שמדעני העולם העתיק לא תמיד בדקו את אמונותיהם.
  • אנטומיה - אפילו בענייני אנטומיה מפורש בגמרא שחזל הסתמכו על תודוס הרופא, ושאר הרופאים, ועל פיהם קבעו הלכה, כמפורש בנזיר נב., כך שלא ברור שידיעותיהם בעניין זה ברוח הקודש. כמו"כ, בעמים עתיקים שבהם ידעו לבצע חניטה, ברור שהיה ידע בסיסי באנטומיה (יש להעיר שפיגור מדע הרפואה אחר שאר המדעים נבע בעיקר מכך שבתרבויות רבות נמנעו מלנתח מתים, מסיבות דת וכדומה. אך בתרבויות שבהן חנטו - ברור שהיה ידע כזה). ואם דנים על כמות הרפואות שבגמרא, רובן ככולן הן רפואות עממיות המבוססות על סגולות, שמביכות את המנסה לתת להן הסבר מדעי.
  • טריפות - קשה מאוד להביא ראיות מידיעותיהם של חז"ל, ולא להזכיר שחלק מהטריפות שמנו חזל כן חיות ע"פ הידוע לנו היום. והפוסקים אף האריכו בזה ותירצו על כך תירוצים שונים. ניתן לראות אריכות גדולה בתחומין חי"ח עמוד 377. כמו כן תוס' ישנים עירובין ז. למדו פרטים בהלכות טריפות מן הניסיון.
  • חיסון כלבת - אמנם החיסון היה ידוע בסין כבר לפני אלפי שנים, כך שאין שום ראיה מידיעת חזל לפני אלפיים שנה לכך שהיתה להם רוח הקודש.
ושוב, כמו במקומות רבים אחרים, מביאי ה"ראיה" מהחיסון לוקחים פרט קטן ומתעלמים משאר הגמרא בעניין: הגמרא כותבת שכלבת נגרמת מרוח רעה או כישופים (אינה מזכירה וירוסים...), ושמי שננשך ע"י כלב שוטה יכתוב לחש על עור של צבוע. כל זה לא הוזכר בידי מביאי הראיה לידיעותיהם המדעיות של חז"ל, אע"פ שזו אותה סוגיה, ולא בכדי...

ביולוגיה[edit]

  • מיקרובים - ובכן, ברור שחז"ל לא ידעו דבר וחצי דבר על מיקרובים, וחבל שצריך לדון על כך. הראיה הפשוטה שהם לא ידעו - שהם לא הזכירו זאת בשום מקום. הפוסקים לעומת זאת, כששמעו - ממדעני אומות העולם כמובן - על קיומם של חיידקים, דנו כיצד מותר לאוכלם וכו' (והיו שאף רצו לאסור אכילת חומץ, שסברו שרק בו יש חיידקים). הראיה שחז"ל ידעו על הבעיה של הידבקות מאדם בריא לא מעלה ולא מורידה כלום, היא ידועה לכל מי שחי בחברה שיש בה מידי פעם חולים (דהיינו כל אדם): אדם יכול להדביק עוד לפני שהסימפטומים שלו נראים.
  • כינים - נתחיל מכך שגדולי הפוסקים דנו בסוגיא זו ודיוניהם מתבססים על כך שהגמרא לא תואמת את המציאות. ולעצם התירוץ שהובא לעיל, שהגמרא כביכוך מדברת על סוג מסוים של כינים, ואפילו ניסו להביא לכך ראיה מהגמרא בגיטין שמזכירה "כינה של זכר ושל נקבה" - מדובר לצערנו בטעות חמורה בהבנת הגמרא בגיטין!!! "כינה דזכר ונקבה" פירושו כמובן כינה שהיתה על אדם זכר ועל אשה, כך הפירוש המילולי בארמית - כינה דזכר ולא כינה זכר, וכך הסברא הפשוטה - וכי איזה אדם ידע להבחין בין כינה זכר לכינה נקבה???, וכך מפורש במסורת השס שם, ואיך אפשר לבוא לפרש נגד מסורת השס להביא מכך ראיה לענייננו?
יתרה מכן, ממהלך הגמרא שם מוכח שהם לא ידעו כלל על כך שיש ביצה לאיזה שהוא סוג של כינים, שהרי על השאלה כיצד נסביר את הפסוק "ביצי כינים" השיבו תירוץ דחוק - מינא הוא וכו', ומוכח שלא ידעו שיש דבר כזה כינים שמטילות ביצים (ולא כמו אחד הרבנים שרצה לתרץ שחזל דיברו על סוג כינה מסוים שנולדות ללא ביצים, ולדבריו חזל לא ידוע כלל על הכינה שלנו, ותימה שקיבלו במסורת על כינה ללא ביצים, ולא קיבלו במסורת שיש את הכינים המצויות בימינו. ועוד שתוס' שבת יב. דנו מהי כינה ומהו פרעוש ולא הזכירו כלל עוד חילוק כ"כ מהותי לגבי הביצים).
אגב מבחינה הלכתית, אם רביית בתולים לא נחשבת הולדה, וזה הפשט בגמרא - יצא שמותר להרוג בשבת עוד מינים רבים, ביניהם דבורים זכרים, פרפר משי וכו', ומאוד מוזר שדווקא את זה הגמרא ואחריה הפוסקים לא ביארו.
ועוד, כל המעיין בגמרא של הרב שטיינזלץ שם יראה שאכן כך סברו בעבר - שכינים ועוד נוצרים מעיפוש וכו' (ומקור דעה זו בכתבי היווני פליניוס), כך ששוב - מה שידעו חכמי הגויים בענייני מדע ידעו חזל, ומה שלא - כנראה שלא (לפחות ברוב המקרים). אך פלא הוא להאמין בצירוף מקרים מוזר זה, שחז"ל כתבו בפשטות את מה סברו גם הגוים בתקופתם, אך זהו ר� צירוף מקרים, והאמת היא שהם ידעו ידיעות מדעיות מדויקות....
  • מין היילוד - גם אם נדחוק בפירוש הגמרא "איש מזריע תחילה אישה מזריעה תחילה" (מה שלכאורה מעיד על חוסר הבנה שבאשה לא מדובר בחומר מפרה, ובוודאי שהוא לא יכול להאמר ככלל מוחלט) - לא תובן כלל הגמרא שאם שניהם הזריעו בבת אחת מין העובר ייקבע עד ארבעים יום (כמובן שהמתהדרים בזה שגמרא זו לכאוה מתאימה למדע, לא מביאים את קטע זה מהגמרא ביחס לארבעים יום...).
  • אדם עם שני ראשים - יש מי שהביא (יש לציין שראיה זו לא הובאה בערך זה) שחז"ל ידעו על תינוק עם שני ראשים, מהגמרא במנחות לז., אלא שאין בכך שום ראיה: ברור שידיעה כזו שהיתה לחז"ל אין לה צורך לא ברוח הקודש ואף לא בידיעות מדעיות עמוקות, אלא מהניסיון שנצבר במשך השנים, ששמעו על מציאות כזו. בדיוק כפי שהידע היום על תיאומי סיאם אין מקורו ברוח הקודש ואף אין צריך לשם כך ידיעות מדעיות, אלא מקרה שפורסם בעולם. ובפרט שקודם לבדיקות ההיריון השכיחות בימינו היו נולדים לעיתים בעלי מומים נוראים, כמובא גם במסכת נידה. ועוד, דווקא תוס' במקום לא הכיר את מציאות זו, וכתב שהדבר לא קיים בעולם הזה.
  • כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר - דווקא רבי יונתן אייבשיץ, בכרתי יו"ד פג,ג, כותב שיש דגים שיש להם קשקשת ולא סנפיר, אך אין זה סותר את הכלל שאמרה הגמרא, כי היא דיברה על דרך הרוב. וכדברי הגמרא המפורשת (עירובין כז. וקידושין לד.) "אין למדין מן הכללות".

גאוגרפיה[edit]

  • משולש ברמודה - יש מי שרצה להביא ראיה (שלא הובאה בערך זה) לידיעותיהם של חז"ל על משולש ברמודה מרש"י ברכות ח. שלא שמים מסמרים בספינות כיוון שיש מקום בים שלא מקבל ברזל. הדבר מופרך מסיבות רבות: תקופת רש"י ומקומו – אירופה שלפני כ-800 שנה, ידועה לנו היטב מבחינה היסטורית, וידוע לנו באופן מוחלט שהם לא ידעו דבר וחצי דבר על אמריקה, ולספינות שבימיהם לא היתה כלל אפשרות לעבור את האוקיאנוס עד אמריקה. בנוסף, ברור לנו כיום שמסמרים לא גורמים נזק במשולש ברמודה (עוברים שם יום יום כלים עצומים עשויים פלדה, כמו מטוסים צוללות וכו', והספינות של היום מורכבות מכמויות פלדה רבות אלפי מונים מהמסמרים עליהם דיבר רש"י), ולסיום, החשש ממשולש ברמודה כמקום שנטרפות בו ספינות ומטוסים התברר כבדותא.


פיזיקה[edit]

  • חוק שימור החומר - המעמיס את חוקי שימור החומר והאנרגיה על הפסוק "אין כל חדש תחת השמש" לא מבין מהם חוקי שימור החומר והאנרגיה. החידוש העיקרי בחוקים אלו הוא לגבי מערכת סגורה, כמנוע ומנוף, ואין שום קשר לפסוק הנ"ל. כמו במקרים רבים ה"ראיות" כביכול מעידות רק על בורות ותו לא.

כלכלה[edit]

  • היד הנעלמה - יש מי שהביא (אמנם לא הוזכר לעיל בערך זה) מהרשב"ם ב"ב פט. שהוא כתב את עיקרון היד הנעלמה, שבכלכלה חופשית אם אחד המוכרים ירצה למכור ביוקר יבוא חבירו הצריך למעות וימכור בזול. נכון מאוד שאלו דברי הרשב"ם, אך בניסוח המצומצם בו משתמש הרשב"ם - אין כאן כל חידוש, הרי סברא פשוטה זו ידועה לכל מוכר בשוק (הרי אין אף מוכר בשוק שחושב שהוא יכול להעלות את המחיר כרצונו והלקוחות עדיין יגיעו אליו, כאשר יש לו מתחרה). החידוש בתיאוריה כולה (למרות שיש עליה ערעורים מסוימים) הוא בפרטים נוספים: הצורך בכל שהסוחרים יהיו שווים בכוחם, ההדגשה על התוצאה של טובת הכלל למרות האנוכיות של כל פרט, הדיון סביב שאיפות לא-כספיות של הפרט, הדיון סביב מקרים שבהם ההחלטות האנוכיות של הפרט כן פוגעות בכלל (כגון במשאבים מוגבלים).

כללי[edit]

  • מוות קליני - יש לציין שלחוויות אלו יש הסברים ביולוגיים פשוטים, כפי שכותב הרב אבינר בספרו "אישון לילה באפילה", וכפי שאכן גם גויים מדתות שונות מספרים על חוויות דומות, מספרים שראו את ישו יש"ו בצליבתו וכו'. כך שחס וחלילה לסמוך על ראיות אלו.


ולגבי האם יש חילוק בין הגמרא שהיא ברוה"ק לבין הראשונים שבהם מצאנו טעויות מדעיות : מבחינה הכח ההלכתי ביחס לפסיקה אין חילוק בין הראשונים לחז"ל ביחס לדורנו - בסוגיות הלכתיות איננו יכולים לחלוק גם על הראשונים, ואם בעניינים מדעיים אנו כן יכולים לחלוק עליהם - אין מקור לחלק בזה בין ראשונים לאמוראים או תנאים. ומאירך גם לא מצינו שום מקור לומר שאסור לחלוק על הלכה שכתבו הראשונים כאשר היא מבוססת על דברי מדע שנמצא כמוטעית. כל המחלוקת בנושא זה, נכתבה ביחס לדברים שהוזכרו בתלמוד ולא בראשונים. ובאמת אי אפשר להתעלם מהסברה העומדת מאחורי הדברים: הסיבה שיש הכותבים שזו כפירה לומר שחז"ל טעו במדע, נובעת מהמונח ששאבו את ידיעותיהם ממסורת איש מפי איש עד סיני (גם בנושאים מדעיים ולא רק הלכתיים), ואילו אצל הראשונים אין מסורת כזו לכל הדיעות (כי כל הסיבה שאסור לחלוק בהלכה על הראשונים זה מחמת המונח שיש ירידת הדורות והם מבינים את התלמוד ואת רוח ההלכה יותר טוב מאשר האחרונים, ורק אצל הגאונים שזו תקופה לפני הראשונים יש שכתבו שבריהם הם דברי קבלה כלומר עפ"י מסורת ולא עפ"י הבנה עצמית).

טיעון כללי נגד הראיות: היו ידעות גם לחכמי אומות העולם[edit]

ישנו טיעון האומר, שגם אצל חכמי אומות העולם העתיקים מצינו מדע מדוייק, להלן רשימת ידיעות אלו.

הידיעות המדעיות של העולם העתיק בענייני אסטרונומיה[edit]

  • ככלל, הידע האסטרונומי החל בחברות שטרם המציאו את הכתב.
  • עיבור שנה נהג מאז ומקדם, ונמצא לוח חרס מתקופת חמורבי שבו המלך חמורבי (למעלה מאלף שנה לפני הספירה, בתקופת אברהם אבינו בערך) ציווה לעבר את השנה בחודש אדר (צבא השמיים ח"ד עמוד 152).
  • כתבי הדת ההודיים העתיקים (נכתבו בין המאה ה-15 למאה ה-5 לפני הספירה) - צורת הארץ ככדור, יצירת העולם יש מאיין.
  • פיתגורס - יוון - המאה ה-6 לפני הספירה: הוכיח שצורת הארץ היא כדור, אע"פ שככל הנראה היו כאלה שקדמו לו (בדומה לזה, תוס' ע"ז מא. מייחס את הגילוי שהארץ היא כדור לאלכסנדר מוקדון).
  • תאלס איש מילטוס - יווני - המאה ה-6 לפנה"ס: חישב את זמן ליקויי החמה והלבנה, והסביר שהליקויים נובעים מצל.
  • מטון מאתונה - יווני - המאה ה-5 לפנה"ס: גילה שבכל מחזור של 19 שנה יש להוסיף 7 חודשי לבנה (הלוח שלהם עד זמנו היה בעל מחזור של 8 שנים ובהן 3 עיבורים).
  • בני המאיה - מרכז אמריקה, המאה ה-5 לפני הספירה - לוח שנה מדויק ביותר. אורך השנה מדויק מאוד - הרבה יותר משל היוונים (סטיה של 18 שניות לשנה בלבד), אורך מחזור הירח ( 29 יום 12 שעות 44 דקות 2.976 שניות). אורך מחזור נוגה מדויק מאוד: 584 יום (היום ידוע לנו: 583.92). כמו כן הם היחידים שגילו - לפני המצאת הטלסקופ - שערפילית אוריון (כסיל) היא מטושטשת ויש בה כוכבים מפוזרים. גם הם חישבו את זמני ליקויי החמה והלבנה.
  • דמוקריטוס - יווני - המאה ה-4 לפני הספירה: העלה את ההשערה ששביל החלב מורכב מכוכבים רחוקים.
  • קידינו - כשדי - המאה ה-4 לפנה"ס, ואחריו היפרכוס - יווני - המאה ה-2 לפנה"ס: זמן המולד הוא : 29,31,50,8,20 בבסיס 60, כלומר כט יב תשצג בדיוק.
  • אריסטרכוס מסאמוס - יווני - המאה ה-3 לפנה"ס: כדור הארץ מסתובב סביב השמש, וככל הנראה היו שקדמו לו, אמנם רבים חלקו עליו בתקופה זו. וכן חישב את גודלו של הירח ואת מרחקו מכדור הארץ.
  • ארטוסתנס - יווני - המאה ה-3 לפנה"ס: חישב את היקף כדור הארץ (בצורה די מדויקת).
  • היפרכוס וכן תלמי - יוונים - המאה ה-2 לפנה"ס: אורך שנת החמה, בסטיה של 6 דקות בלבד (קצת יותר מדויק אפילו מתקופת רב אדא, כ"ש מתקופת שמואל).

חשוב לציין שכל אלו הביאו והסבירו לנו גם את חישוביהם ועל סמך מה הגיעו למסקנות אלו (תצפיות, רשימות של קודמיהם, זוויות הכוכבים וכד'), ברוב המקרים דרך החישוב והתצפיות פשוטות הרבה ממה שנראה. למשל: תצפיות פשוטות על ליקויי ירח יכולות ללמד על: מחזור הליקויים, צורת כדור הארץ (ע"פ צורת הצל), גודל הירח ומרחק הירח מכדור הארץ (ע"פ אורך זמן הליקוי) וזמן המולד הממוצע בדיוק גבוה ביותר (ע"פ חלוקת ההפרש בין הליקויים במספר החודשים שעברו ביניהם).

יש להעיר עוד, שהידיעות על מדעני העולם העתיק ותגליותיהם לא היו מפורסמות במשך מאות שנים, הן בגלל חוסר תרגום של כתביהם, והן - ובעיקר - בגלל הבורות המדעית של ימי הביניים, שבהן "קידשו" את הבורות וסברו שהמדע הוא כפירה, וכל זה בשם הדת (הנוצרית כמובן). דוגמא לכך היא הדעה המקובלת בהמון שקופרניקוס הוא זה שגילה שכדור הארץ סובב סביב השמש, כאשר היו דעות כאלה כבר במאה ה-4 לפנה"ס.

הידיעות המדעיות של העולם העתיק בענייני רפואה[edit]

  • ממצאים מתקופת האבן - לפני 9000-7000 שנה (כמובן ע"פ שיטות התיארוך המקובלות במדע, ניתן לחלוק כמובן ע"פ הצורך), כריתת גפיים, ניתוח ראש הכולל קדיחה בגולגולת, קידוחי שיניים. בכל אלו מדובר בניתוחים שהצליחו והאדם חי לאחר הניתוח.
  • הקזת דם לרפואה - מסופוטמיה, מצריים העציקה, בני המאיה, היוונים.
  • אורלוגאדין, המאה ה-40 לפני הספירה - המנתח הראשון.
  • הרדמה - ככל הנראה עוד קודם להמצאת הכתב היו תרופות צמחיות להרדמה. במסופוטמיה השתמשו באלכוהול להרגעה.
  • הודו, המאה ה-25 לפני הספירה - רפואת שיניים, ניתוח אף, ניתוח קטרקט ועוד ניתוחים.
  • סין, המאה ה-11 לפני הספירה - חיסונים - היו לוקחים גלד של חולה אבעבועות שחורות ומכינים ממנו אבקה לשאיפה לצורך חיסון.
  • סושטורה סמהיטה, הודי, המאה ה-6 לפני הספירה - תיאר ניתוחים רבים.
  • היפוקרטס, יווני, המאה ה-4 לפני הספירה - אבי הרפואה המודרנית. הזכיר בין השאר את השימוש באבקה מקליפת הערבה ועליה, שהיא המקור לאספירין.
  • גלנוס, יווני, המאה ה-2 לספירה - ניתוחי מוח ועיניים.

הידיעות המדעיות של העולם העתיק בענייני אנטומיה[edit]

  • חניטה - היתה מקובלת במצריים במאה ה-32 לפני הספירה. ובמרכז אמריקה אף קודם לכן, כמו"כ במקומות רבים נוספים בעולם: סין, טיבט, דרום ניגריה, אצל האינדיאנים האצטקים ועוד.
  • מצריים, המאה ה-16 לפני הספירה - פפירוסים מלמדים על האברים הפנימיים: הלב, כלי הדם, כבד, כליות, טחול, רחם, שלפוחית השתן. וכי כלי הדם יוצאים מן הלב. והלב הוא מרכז אספקת הדם.
  • אלקמאון, יוון, המאה ה-5 לפני הספירה - ניתח בעלי חיים, זיהה את עצבי הראייה.
  • המאה ה-4 לפני הספירה, יוון - אריסטו ובני דורו מייסדים את הרפואה המבוססת על נסיונות נתיחת בעלי חיים.
  • פראקסאגורס, יווני, המאה ה-4 לפני הספירה - ההבחנה בין עורקים לוורידים.
  • המאה ה-3 לפני הספירה, אלכסנדריה - בית ספר לאנטומיה.
  • הרופילוס, יוון, המאה ה-3 לפני הספירה - ניתח גופות אדם. הבין שמקום המחשבה אינו הלב (כמו שסבר אריסטו, וכמו שלהבדיל משמע בגמרא ברכות סא. ובזוהר "הלב מבין הלב יודע וכו' חכמה ותבונה ודעת בלבא") אלא המוח.
  • גלנוס, יווני, המאה ה-2 לספירה - הבין שהעורקים מלאים דם (ולא אוויר כמו שסברו קודם לכן).

הידיעות המדעיות של העולם העתיק בענייני הנדסה ומכניקה כבדה[edit]

בעולם העתיק היו הישגי בנייה מרשימים:

  • הפירמידות, שנמצאות בכמה וכמה מקומות שונים בעולם, והבולטת שבהן בגיזה שבמצריים, שרבים בדורות האחרונים דנו כיצד הן נבנו, והאם היה צורך במנופים אדירים או בשיטות אחרות.
  • אמות מים, ובעיקר אלו שנבנו ע"י הרומאים, הגיעו לעיתים לאורך של עשרות ק"מ והוצרכו לתכנון ובנייה מדויקים של השיפוע.
  • מפעלי הבניה של הורדוס (שכונה "המלך הבנאי"), ביניהם בית המקדש, ולהבדיל ארמונות מצודות ובתי תיאטרון אדירים במימדיהם.

הידיעות המדעיות של העולם העתיק בענייני מתמטיקה[edit]

  • ליאו הואי, סין, המאה ה-3 - חישוב פאי באופן מדויק ל-6 ספרות לאחר הנקודה (355/113).
  • במצריים העתיקה פיתחו את הגיאומטריה.
  • האולמקים, במרכז אמריקה, במאה ה-4 לפני הספירה, התחילו להשתמש בסיפרה אפס, ואחריהם המשיכו בכך בני המאיה. היוונים התחילו זאת ע"י תלמי, במאה ה-2 לפני הספירה.
  • אוקלידס, יווני, המאה ה-3 לפני הספירה, ושאר היוונים הקדמונים - הביאו את מדע הגיאומטריה לכדי מיצוי (עליו כתב רבי דוד גנז: "הוא האיש השנון, החכם המפורסם המחודד ברוב שכלו מכל אשר היה לפניו באומות וגם לאחריו עד היום הזה כמוהו לא יהיה").
  • סין, המאה ה-1 לפני הספירה - מספרים שליליים, שברים עשרוניים.
  • אריאבהאטה, הודו, המאה ה-5 לספירה - טריגונומטריה (סינוס, קוסינוס).

הידיעות המדעיות של העולם העתיק בעניינים נוספים וכלליים[edit]

  • ביות התירס - האלף ה-7 לפני הספירה בדרום מקסימו (עוד קודם המצאת הכתב).
  • עיקר הולדת המדע, ככלל, הוא ביוון העתיקה. תאלס, יווני, המאה ה-6 לפני הספירה, ששאל "ממה עשוי היקום", מסמל את השאלה המדעית התיאורית שלא מביאה דווקא תועלת כלכלית.
  • ככל הנראה אבק השריפה הומצא בסין במאה ה-3 לפני הספירה.
  • ארכימדס, יווני, המאה ה-3 לפני הספירה - בתחום המכניקה הקלאסית, חקר והגדיר את חוקי המנופים, הגלגלת, המכונות הפשוטות, והתופעות המתרחשות בנוזלים (הידרוסטטיקה).
  • תיאופראסטוס, יווני, המאה ה-3 לפני הספירה - חקר מינרלים וסיווג אותם לפי קשיותם ועוד.
  • ארכימדס, יווני, המאה ה-3 לפני הספירה - בתחום המכניקה הקלאסית, חקר והגדיר את חוקי המנופים, הגלגלת, המכונות הפשוטות, והתופעות המתרחשות בנוזלים (הידרוסטטיקה).
  • פאליניוס הזקן, יווני, המאה ה-1 לספירה - תיאר בדייקנות את הצורה המתומנת של יהלום, וחקר מינרלים רבים אחרים.
  • ג'אנג הנג, סין, המאה ה-1 לספירה - מכשיר להתראה מפני רעידות אדמה.

טיעון כללי שלא מצינו לקדמונים שהביאו ראיות מהמדע לתורה[edit]

בדור האחרון הובאו ראיות מהמדע לתורה, כגון מידיעות אסטרונומיות ופיזיקאיות ורפואיות שהובאו בתלמוד ובזוהר ומתאימות בדיוק רב למדע הידוע לנו היום, ומכך ראיה שהתורה (שבכתב ושבעל פה) נמסרה מהבורא שיודע כל סודות היקום. ואם כי לפי ההשקפה התורנית אין לבסס את האמונה בראיות, אבל לעיני רבים מקצוע זה יש בו מן החשיבות מאחר וכיום חלק נכבד מהעם היהודי זקוק לראיות כדי לקבל את אמונת אבותיהם.

יש להעיר שבמשך כל הדורות - מאברהם אבינו דרך הרמב"ם הכוזרי ועוד, היו מגדולי ישראל שחיפשו ומצאו ראיות לאמונה, אך דווקא ראיות מהמדע לא הביאו, אע"פ שלכאורה - לדעת המביאים ראיות אלו - כבר בזמן המשנה והגמרא היו יכולים להביאן, ועוד יותר מכך, אז הראיות הללו היו חזקות פי כמה וכמה, שהרי לדבריהם אז הגויים עדיין לא ידעו את הידיעות הללו מעצמם, והיה אפשר להוכיח שרק חכמי ישראל יודעים לחשב את זמן המולד לרפא רפואות מסוימות וכו'. ולדעה זו מן התימה שגדולי ישראל שעסקו כ"כ הרבה בראיות לאמונה לא חשבו את ראיות אלו כראיות. ואדרבה מכך יש ראיה נגד שיטה זו.

ואולם יש לציין שדוקא בדורות האחרונים כאשר המדע נהפך להיות מוכח עפ"י בדיקות ולא רק השערתי כפי שבעולם העתיק, דוקא עכשיו ניתן להביא ראיות מהמדע לתורה, משא"כ בימי הראשונים לא היתה שום הוכחה לומר שהיה בידי חז"ל מידע מדוייק יותר משאר של מדעני בני זמנם, כי עדיין לא היה דרך להוכיח שדוקא חז"ל צדקו יותר.

ראיות מהתורה לשאלות מדעיות[edit]

במקרים מסויימים הביאו גדולי ישראל ראיות מהתורה שבכתב או מהתורה שבע"פ לשאלות מדעיות-מציאותיות. דוגמא מעשית לזה (דהיינו משאלה שעדיין לא הוכרעה בזמננו באופן מוחלט מבחינה מדעית) היא השאלה האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ, ויש בזה שתי שיטות:

הרב קוק (אוצרות הראיה כרך ב אות מה סוף קטע ח) והרבי מליובאוויטש (אמונה ומדע עמודים 137-103) הביאו ראיה מהגמרא שיש (על הפסוק אורו מרוז אורו יושביה, שהגמרא מבארת שהוא שם כוכב), ולעומתם הרב מרדכי אליהו (קול צופייך פרשת מקץ תשס"ו) דייק מהזוהר (ב"פתח אליהו") שדווקא בארץ יש אילנין ודשאין ובעלי חיים ובני אדם וכו', אבל בירח ובכוכבים - אין.


יש להעיר שבראיות מסוג זה יש לכאורה בעיה מהותית, שהרי כתב הרמב"ן בהקדמה למלחמת ה', שהראיות שבמפרשי תלמודנו אינן מוחלטות, בניגוד לתחומים מדעיים מסויימים. העולה מדבריו, שבעניינים תורניים אנו סומכים על ראיות שאינן מוחלטות, ודי לנו בכך שהרי התורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכי השרת, וזהו רצונו של הקב"ה שכך נפסוק. אך ראיות מסוג זה לא יועילו כראיות מוחלטות לבירור המציאות.

ואכן ברור שאילו שאלות מדעיות אלו ייפתרו ויוכחו באופן מדעי מוחלט, בוודאי תימצא הדרך ליישב את הקושיות מדברי התורה או חז"ל שסותרים זאת לכאורה. וכפי שהמהר"ל פירש את הגמרא פסחים צד על כדוה"א - שלא כפשוטם, וכפי שאנו מבינים את הפסוקים על רקיע בין מים למים שלא כפשוטם.

ובאמת בזמן שחכמי המדע נחלקו האם הארץ עומדת או השמש, היו מחכמי ישראל (ביניהם בעל התניא ור' יונתן אייבשיץ) שיצאו בתקיפות להוכיח מהתורה שהארץ עומדת, וכתבו שהדעה החולקת סותרת את פסוקי התורה (קו התאריך הישראלי שער ב). ועינינו רואות שראיות מסוג זה אינן מועילות.


האם מותר לבטל לימוד תורה כדי לעסוק במדע[edit]

לצורך פרנסה, מבואר במשנה שמותר ללמוד חכמות שונות ("לימוד אומנות נקיה"), אך רבי נהוראי מוסיף שיש מעלה רוחנית מיוחדת להקדיש את כל זמנו ללימוד התורה בלבד[83]. ואולם יש שכתבו שלימוד לצורך פרנסה הוא רק במקום שמלמדים ללא עירוב דיעות כפרניות וללא תערובת נשים וגברים[84].

וכשאינו לצורך פרנסה או רפואה, יש בזה כמה דעות[85]:

  1. יש שהתירו להקדיש חלק מהזמן לעיסוק במדעים, וכן רוב גדולי הקדמונים עסקו בכל החכמות, וכן ידוע שהגר"א היה מעודד את תלמידיו ללמוד מדעים[86]. וראה רמח"ל מאמר קצר -"דרך חכמה".
  2. יש שאסרו לחלוטין[87].
  3. ויש שהתירו בתנאים מסוימים, לדוגמא: א. מותר באקראי לאחר שמילא כריסו בתלמוד[88]. ב. חלקים מהמדע יש בהם דברים מועילים, לדוגמא ע"י המדע ניתן לברר שיעורי המידות, אבל לימוד המדע שלא לצורך מזיק ומטמא את הנפש[89]. ג. חוכמות הטבע, רפואה, אסטרונומיה והנדסה - מותר ללמוד אפילו ללמוד בציבור, כי יש בהם צורך ללימוד התורה, שאר החוכמות - מותר ללמוד רק באופן פרטי ולא ע"י ציבור[90].

יחס חכמי ישראל לקו המחשבתי של הפילוסופיה היוונית[edit]

ערך מורחב - פילוסופיה

יש שהתנגדו להכנסת יסודות אריסטו לישראל, וכן התנגדו לפילוסופיה היוונית בכלל, כי הוא פוגע ביראת שמיים ובאמונה[91].

אמנם יש שהביאו יסודות מאריסטו ואף למדו ממנו הסברת מושגים באלוקות[92]. ובעיקר הרמב"ם שיבח מאוד את אריסטו: "כל מה שאמר אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ הוא אמת בלא ספק"[93]. "דעת אריסטוס וכו' מלבד שנשפע עליהם השפע אלוקי עד שישיגו אל מעלות הנבואה"[94]. יתרה מכך, מקורה של דרך עבודת המידות של הרמב"ם - שביל הזהב - בדבריו של אריסטו, וכפי שכתב הרמב"ם בהקדמתו שהוא לא כותב ממי הביא את הדברים כדי שלא יפסלו אותם בגלל מקורם. וראה דברי רמח"ל במאמר "דרך חכמה" שאומר שללא ידיעות אלו "לא יוכל להגיע לעולם אל הידיעה הנכונה והברורה" בלימוד תורת הקבלה.

ראה גם[edit]

קישורים חיצוניים[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. אמנם בגמרא של הרב שטיינזלץ היה מי שניסה לבאר שהחלב נוצר ע"י מרכיבים המסופקים ע"י הדם. אך דבריו דחויים מעיקרם, שאם כן הדבר נכון לגבי כל הפרשה מהגוף, וכמו כן אין כל קשר לדם נידה דווקא
  2. עמ' ד"ש
  3. הרב יונה מרצבך, הובא בספר חזון שמיים עמוד י
  4. ספר פחד יצחק לר"י לאמפרונטי זצ"ל
  5. הרב נריה גוטל, הובא בספר "את אשר ישנו ואשר איננו" הארה 26. ויש בענין זה אריכות דברים בספר "מנוחת אהבה" בנספחים בסוף הכרך האחרון
  6. שיטה מקובצת כתובות יג:
  7. האריך בזה במפענח צפונות ז בסופו בהערה, ובמיוחד האריך בזה בספר המדע שבתורה עמוד 57 והלאה. וע"ע בספר יהדות ואבולוציה עמוד 16.
  8. הספר ניתן להורדה באתר "הגות יהודית"
  9. הערת שוליים
  10. וכן כתב גם בספר המדע שבתורה עמוד 47. אמנם מוכח משו"ת הרשב"א (צח) שעכ"פ בנידונו לא ראה לנכון לומר שנשתנו הטבעים מזמן הש"ס (שדי חמד ח"ג עמוד 7 ד"ה ושם)
  11. צד
  12. שו"ת התשב"ץ חלק א ק"ח לגבי ברכת החמה
  13. באורח חיים סימן קל"ח
  14. ריב"ש תמז
  15. "החי והצומח של ארץ ישראל" בהוצאת משרד הביטחון 1990, כרך ג' פרק צ' עמ' 97
  16. ספר "המהפך 2" עמ' 104
  17. אגב מבחינה הלכתית, אם רביית בתולים לא נחשבת הולדה, וזה הפשט בגמרא - יצא שמותר להרוג בשבת עוד מינים רבים, ביניהם דבורים זכרים, פרפר משי וכו', ויש לעיין מדוע בגמרא לא פירטו זאת. אך ידוע שדרך המשנה והגמרא לקצר ולהביא דוגמא אחת, והשאר המקרים לומדים באותה דוגמא. ובפרט שהריגת כינים היתה דוגמא חשובה יותר מפני שהיה זה צורך מעשי בחיי היום יום.
  18. ויקרא דף י, א
  19. כרך ד' עמ' 819
  20. יהושע י יב
  21. עיין ספר ברכת החמה והלכותיה עמ' 16, מאתר הישיבה
  22. ציטוט מויקפדיה
  23. עמ' 153
  24. ח"ב עמ' 270 הערה 131
  25. עי' כוזרי שני ויכוח חמישי קמ"ו מה שמביא מהקדמונים וחזו"א או"ח קל"ח ד', ועי' אב"ע בס' העיבור דף 8. ועי' יסוד עולם ד' ט"ו הסבר אחר
  26. באו"ח תכ"ז א'
  27. ריש פ"י לקדוה"ח
  28. ח"ב פ"א
  29. הרב סג"ל שליט"א במאמר בענין זה
  30. המילה "כל" תוקנה למילה "רוב" ע"פ פרופ דורון אורבך עצמו, בהתכתבות עמו שנמצאת בידי
  31. תחילת פרק ג'
  32. ג'
  33. במדבר נשא פי"ג
  34. כ"ו ז'
  35. פרק ו'
  36. ח"ג דף י' ע"א
  37. דף צ"ד ע"א
  38. דף ל"ב ע"ב
  39. Dr.W. M. Feldman, Rabbinical mathematics and astronomy ´931, page 213
  40. ראה פירוט בספר "צבא השמים" מאת ד"ר נ.וידאל, חלק ב, ע"מ 134 והלאה. וראה עוד באנציקלופדיה העברית, כרך כ', ע"מ 674
  41. דף נ"ח ע"ב
  42. בראשית רבה פ.ו
  43. יט' ה'
  44. אסרטונום בכיר במצפה המלכותי הבריטי "גריניץ" ופרופסור אורח במרכז לאסטרופיזיקה באוניברסיטת הרוורד בארה"ב
  45. סוף פרשת מצורע
  46. ג, יד
  47. מאמר שביעי פרק א
  48. שבת פרק ז'
  49. פרק כ' י"ד
  50. פרשית וירא יח כז
  51. יח יב
  52. ויקרא יא
  53. מסכת נידה דף נ"א ע"ב
  54. להרחבה בנקודה זו, ולביאור כללי טהרה נוספים על דגים בחז"ל באספקלריה תורנית מדעית, ראה מאמרו של אורן סעיד "סימני טהרה בדגים" ובמקומות נוספים.
  55. ויקרא יא, ד-ז
  56. התורה כאמור מציינת שהשפן והארנבת מעלי גרה, אך רבים הקשו (למשל, פרופ' יהודה פליקס בספרו החי של התנ"ך בערכים שפן וארנבת) המדע המודרני מוכיח שבעלי החיים המזוהים כיום בתור השפן והארנבת אינם מעלי גרה. תירוצים על קושי זה - ראה במאמרו של אורן סעיד "ארנבת ושפן מעלי גירה?!" ובמקומות נוספים.
  57. מסכת חולין דף נ"ט ע"א
  58. ספרי פרשת ראה, קב
  59. בספרו תורה תמימה ויקרא יא, אות יז
  60. כוזרי, מאמר רביעי, לא: "ומזה כל מה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפות, שיש בהן מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס".
  61. ראה א. שטינברג, פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו, עמ' 7-5; הנ"ל, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 193 ואילך
  62. ראה א. שטינברג, שם.
  63. כגון: humoralism - היפוקרטס; solidism - אסקלפיאדס; pneumatism - גלינוס.
  64. ויקרא רבה מצורע פרשה טז
  65. מדרש הנעלם כרך א פרשת תולדות דף קלח עמוד א
  66. מסכת נדה פרק ג´ משנה ז´
  67. מסכת בכורות דף ז' ע"ב
  68. שם
  69. בראשית א' ט'
  70. םבראשית פרשה ה,ח
  71. בראשית א,י
  72. נדפס ב1915
  73. זוהר חדש דף י"ב ע"א
  74. ט' א'
  75. ט' ה'
  76. פרשה כו ז
  77. במסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ז
  78. דף כ"ח ע"א
  79. דף כ"ט ע"א
  80. דף פג ע"ב
  81. המחקר מובא בספרו של י. מרוז, "השם: הווה" עמ' 61
  82. ראיה זו הוזכרה בספר "יסוד עולם" של רבי יצחק הישראלי תלמיד הרא"ש
  83. משנה קידושין פרק ד משנה יד.
  84. הגאון רבי אלחנן וסרמן
  85. ספר שערי תלמוד תורה עמוד שנד והלאה
  86. שערי תלמוד תורה ז-א
  87. ר' ברוך בער לייבוביץ
  88. רבי אברהם יצחק בלוך
  89. הסטייפלר בקריינא דאיגרתא ח"ב סו
  90. הרוגאצ'ובר
  91. ריה"ל, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 89. רב האי גאון, ר"י יעב"ץ, ריב"ש, הובאו בשערי תלמוד תורה ז-ד-ב. מהרש"ל בתשובת הרמ"א ו מחה על כך שראה בחורים שדרשו מתפילת אריסטו
  92. רס"ג, הובא בעמודי המחשבה הישראלית ח"ג עמוד 58. רלב"ג, הובא במפענח צפונות ג-ב בהערה א. רס"ג, רבנו בחיי, ריה"ל, הרמב"ם ועוד, הובאו במושגים במחשבת ישראל עמוד 15
  93. מורה נבוכים ח"ב כב
  94. סדר הדורות ד"א תתקכז ד"ה ויהי