נאמר בפרשת משפטים: וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: ופירשו חז"ל שסתם מיתה האמורה בתורה חנק (סנהדרין פד, ב), ולכן הדין במכה אביו ואמו שמיתתו בחנק. ולכאורה כך היה צריך להיות גם הדין במקלל אביו ואמו, שגם בו נאמר מיתה סתם – "מות יומת", אלא שבפרשת קדושים (ויקרא כ, ט) נאמר "דמיו בו" ודרשה הגמרא שכל מי שנאמר דמיו בו דינו בסקילה (שם סו, א).

שאלת מדוע חמור עונש המקלל מאשר עונש המכה. ונסביר את השאלה. לכאורה קללה זה רק דיבור, ואילו הכאה זה עשיית חבורה לאביו או אמו, וודאי שמעשה יותר חמור מדיבור (כמו שמצאנו שלא לוקים על לאו שאין בו מעשה). הרמב"ן (שמות כא, טו) מתייחס לשאלתך ועונה שתי תשובות. ראשית כל, דווקא בגלל שקללה מצויה יותר (יותר קל להגיע לקללות מאשר להכאה) החמירה התורה יותר בעונש, כדי שאנשים ייזהרו מהחטא המצוי. אבל הכאה שאינה מצויה לא החמירה התורה בעונשה, ונשאר דין המכה בחנק. תשובה נוספת, שכיון שחייב על קללה רק כאשר מזכיר גם שם שמיים בקללתו (כגון "יכה ה' את אבא") העונש חמור יותר מאשר מכה, כי בהכאה הוא רק פוגע באביו ואמו, וכאן הוא גם בפוגע באביו ואמו, וגם מזכיר שם שמיים בשביל חטא.

ועוד יש שהסבירו שכיון שהשווה הכתוב קללת אב ואם לקללת הקב"ה (קידושין ל, ב), דינו כדין מקלל ה' – בסקילה (עיין תורה תמימה שמות כא, יז ועיין רמב"ן שמות כ, יב).

נושא בדף שאלות:משנה תורה לרמב"ם :הלכות סנהדרין טו י

תפריט ניווט

חיפוש