נושא בדף שאלות:החינוך:פרשת יתרו לח
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
זהו קישור קבוע לגרסה הראשונה של הרשומה.
אפשר להציג גרסאות מאוחרות יותר בדף ההיסטוריה של הרשומה.
שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבלה לקחת לנו מה שהוא לזולתנו מאחינו, שנאמר (שמות כ יד) לא תחמד בית רעך וגו'. וכבר הוכיחו זל (מכילתא יתרו) מפסוק אחר דכתיב (דברים ז כה) לא תחמד וגו' ולקחת לך. שאסור לאו דלא תחמד אינו נגמר עד שיעשה בו מעשה. ואפילו נתן הדמים לחבירו על החפץ, עובר גם כן על לאו דלא תחמד, שאין לאו דלא תחמד נתקן בנתינת הדמים כל זמן שדרך הכרח לקחו ממנו, כן הוא הפרוש האמתי לרבותינו זל.
שאלה: מה הכוונה במילים "כל זמן שדרך הכרח" (בסוף)?