נר חנוכה/מקום ההדלקה

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

הלכות שונות נאמרו במקום ההדלקה של נר חנוכה, וחלקן יפורטו בערך זה.

מקום ההדלקה היסודי[edit]

הדלקה בפתח[edit]

כתוב בגמרא (שבת כא: ): " תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ." וזאת בכדי לפרסם את הנס ( רש"י המוזכר בסמוך ).

רש"י‏[1] ( שם ד"ה מבחוץ ) וראשונים נוספים‏[2] מפרשים שמדובר בבתים הפתוחים לחצר, ויש לשים את נר החנוכה בפתח הבית מבחוץ כדי לפרסם את הנס, אך עדיין הנרות יהיו בתוך החצר. לעומתם, תוספות (שם) וראשונים נוספים מסבירים שדברי הברייתא אמורים בבתים הפתוחים לרשות הרבים, אך בבתים הפתוחים לחצר והחצר פתוחה לרשות הרבים - יש להניח את נר החנוכה בפתח החצר. כדעה האחרונה (- תוספות) נפסק בשולחן ערוך ( או"ח תרעא, ה ): "נר חנוכה מצוה להניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ, אם הבית פתוח לרשות הרבים - מניחו על פתחו, ואם יש חצר לפני הבית - מניחו על פתח החצר".

יש מי שכתב שמלשון הברייתא "מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" מבואר שהדבר איננו מעכב‏[3] ( הרב משה מרדכי קארפ, הלכות חג בחג, משמרת מועד שבת כא: ד"ה נר חנוכה ), וזאת משום שאם יש בבית חלון הפונה לרשות-הרבים והדליק בו את נר החנוכה - יצא ידי חובתו, כי פרסם את הנס לבני רשות הרבים ( הרב משה מרדכי קארפ, הלכות חג בחג פרק ה סעיף א והערות 2*-3, ומשמרת מועד שם ). ויש שנקטו שלשון זו מורה שאף המדליק בביתו "על שולחנו" יצא בדיעבד ידי חובתו, אלא שלא קיים מצוה מן המובחר ( ראה להלן בפרקים הבאים בשם ספר ילקוט יוסף (חנוכה) ועוד מחכמי זמנינו ). וראה להלן בפרק הדלקה בפנים הבית שם הובאה מחלוקת בשאלה זו.

דיני הפתח[edit]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: דעות נוספות הקושרות בין דיני הפתח למזוזה; לבאר דברי שו"ת מהרי"ל סוף סי' מ; ענייני הפתח בתורת בעלי הסוד.

דעת הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, הרב מבריסק (ולימים התגורר בירושלים), שיש דין להדליק דווקא בפתח החייב במזוזה[4] ( תשובות והנהגות ח"ב סי' שמב ס"ק ב). אולם שאר חכמי זמנינו חולקים על דעתו ( הערות דרשו על המ"ב סי' תרעא, שעה"צ אות כז, הערה 48, מופיע במילואים בסוף הכרך עמ' 105, בשם הרב שלמה זלמן אוירבך והרב יוסף שלום אלישיב ), וגם המנהג הוותיק בירושלים להדליק בפתח החצר(דרוש מקור)[5], אף שאין לו צורת הפתח ואיננו חייב במזוזה ( תשובות והנהגות שם ).

הדלקה בחלון[edit]

מוסיפה הברייתא: " אם היה דר בעלייה - מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים. " וזאת מפני שהדר בעלייה נכנס לביתו מתוך בית חברו ואין לו פתח לרשות הרבים ( שולחן ערוך שם ) או לחצר ( מ"ב ס"ק כג ) ואין לו מקום בחצר להניח שם את נר החנוכה ( רש"י שם ).

מדברים אלו עולה שהדבר בעלייה שיש לה פתח לחצר - מדליק בפתח החצר‏[6], ואם העלייה פתוחה לרשות הרבים - מדליק בפתח העלייה ( שער הציון סי' תרעא אות כז בשם הבית יוסף ).

הדלקה בחלון לדר בקומת קרקע[edit]

{{להשלים | סיבה =להכניס לכותרת זו (ואולי גם לשנות את סגנונה בהתאם לכך) מצבים נוספים בהם, לפחות לחלק מהדעות, יש להדליק בחלון, אף למי שאיננו דר בעלייה). דנו חכמי זמנינו, לגבי אדם שיש לו פתח לכיוון רשות הרבים ויש לו חלון הפונה למקום אחר ברשות הרבים (כגון שהפתח לכיוון רחוב מסוים, והחלון פונה לרחוב אחר), שיש שהביאו בשם בעל חזון איש שאם הפרסום לבני רשות הרבים גדול יותר שכמדליק בחלון, עדיף להדליק בחלון ולא בפתח הפונה לרשות הרבים, והיינו כאשר החלון פונה למקום שבו הולכים יותר אנשים והנר ניכר שם יותר (הלכות חג בחג פרק ה סעיף א והערות 2*-3, בשם החזון-איש, וראה דבריו דומים בשמו בשו"ת אז נדברו, לרבי בנימין זילבר, ח"ה סי' לט, וכן ב תשובות והנהגות, לרבי משה שטרנבוך, ח"ה סי' רכג אות יג , וכן בספר מועדי קודשך, לרבי אליהו שלזינגר, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ב, סי' לא, עמ' קמז-קנ; כך גם ביאר הרב מרדכי שטרנברג – בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 337 – את מנהגו של הראי"ה קוק להדליק בחלון, אף שבביתו היו מדרגות היורדות לחצר).

ויש חולקים על מסקנה זו וסוברים שעיקר מצות ההדלקה היא – כפי שתקנו חכמים – להדליק בפתח הבית, ורק מי שאין לו פתח לרשות הרבים (או לחצר הפונה לרשות הרבים) ידליק בחלון ( ראה מועדי קודשך שם, בשם רבים מגדולי הדור, וכן בהערות 'דִרשוּ' על המ"ב סי' תרעא ס"ק כא הערה 44 וש"נ ).

הדלקה בבית פנימה[edit]

ומסיימת הברייתא: " ובשעת הסכנה - מניחה על שלחנו, ודיו." ואמר רבא: "וצריך נר אחר להשתמש לאורו"‏[7]. וזאת הן בכדי שלא יבוא להשתמש בנר חנוכה, והן בכדי שיהיה ניכר שהדליק את הנר בשביל מצות ההדלקה ופרסום הנס ולא לצורכו‏[8].

מהי סכנה?[edit]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: יש להרחיב במקורות לשלוש הדעות, וכן בדיונים להלכה על סכנות שונות וחשש רוח, וכן על הקשר בין שאלה זו לדיון המובא להלן אם המדליק בפנים יצא ידי חובה כשאין סכנה, וכן על הדיון מדוע איננו מחויב למסור נפשו בשל סכנה זו.

ראינו ש"בשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו", אך שלא בשעת הסכנה חובה עליו להוציא את נר החנוכה לפתח (או לחלון) הפונה לכיוון רשות רבים. נחלקו הדעות מהי הסכנה עליה דיברו חז"ל, ואמרו שהיא מצדיקה את הכנסת הנרות לבית פנימה, ושלוש דעות בדבר‏[9]:

  1. יש הסוברים שמדובר על 'שעת השמד', כלומר גזירות קשות על קיום התורה ומצוותיה, תוך סכנת חיים ממשית בהדלקת הנרות.
  2. יש הסוברים שמדובר בפרסיים "שהיה להם חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית עבודה זרה שלהם" ( רש"י שם ד"ה הסכנה ).
  3. יש מי שכתב שמדובר אפילו בסכנת איבה או צער, והוסיף בשם רבו‏[10] שאפילו מפני חשש שיכבה הנר מפני הרוחות יכול להדליק על שולחנו ( ריטב"א שם ד"ה ובשעת הסכנה ). לשיטה זו מובן מה שנאמר במגילת תענית ( פרק א ) שאף המתיירא מהלֵצים יכול להדליק נר חנוכה בתוך הבית.

המדליק בפנים - מניחה "על שולחנו" או סמוך לפתח?[edit]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

שלא בשעת הסכנה[edit]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: לא הוכנס הדיון לגבי נר משותף לשבת וחנוכה, לא הוכנסו ראיות מאדם שאין לו בית המפרסם לרבים (בא בספינה וכד') או מסכנה שאיננה גמורה, וראה אנציקלופדיה תלמודית טז רצג -רצד, ובהערות 765-766,771-787 וסביבותיהם..

יש שדנו לגבי המדליק נר חנוכה בביתו (ולא פרסם לרשות הרבים), שלא בשעת הסכנה, אם יצא ידי חובת הדלקת נר חנוכה או לא. ויש מחכמי זמנינו שהגדירו את השאלה האם מדובר בתקנה חדשה להדליק בפנים בשעת הסכנה, בכדי שלא תשתכח חובת ההדלקה, או שמא חובת ההדלקה היא לפרסם את הנס, וככל שמפרסם יותר יש בכך מצוה רבה יותר, אך גם אם מפרסם רק לבני-ביתו קיים המצווה [אף שאין סכנה] ( הרב ח. א. טורצין, קונטרס חנוכה, סי' ג אות ג, וע"ש בכל הסימן ). ויש שביארו את השאלה באופן שונה‏[11], ולדעתם יש לומר שהמדליק נר החנוכה, אך יכול היה להדליקו באופן שמפרסם את הנס יותר, לא יצא ידי חובתו‏[12] [אף אם ההדלקה לבני ביתו איננה תקנה חדשה לשעת הסכנה בלבד] ( הרב מרדכי שטרנברג, בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 336 ובספר אל מול פני המנורה ח"א עמ' כח-כט ).

והביאו לשאלה זו כמה ראיות מדברי הגמרא והראשונים:

  1. בגמרא ( שבת כב: ) מובא ספק האם "הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה", כלומר האם יש חובה להדליק את הנר לשם מצות חנוכה או שמא די בכך שהנר מונח במקום המיועד לכך. ומביאה הגמרא ראיה לספק מדברי רבא: "הדליקה בפנים והוציאה - לא עשה כלום", רואים שהדלקה עושה מצוה. (והגמרא דוחה ראיה זו). יש מחכמי זמנינו שכתבו להוכיח מקושיה זו‏[13], שעיקר דין הדלקת נר חנוכה הוא דווקא בחוץ, ואם הדליק בפנים "לא עשה כלום".
    ויש מחכמי זמנינו שכתבו להשיב על ראיה זו בדרכים שונות‏[14]:
    1. יש מי שביאר(דרוש מקור) שכוונת הגמרא "לא עשה כלום", לפי הבנת המקשה, הכוונה שלא הואיל מאומה בכך שהוציא את הנר החוצה, ונמצא שקיים את דין ההדלקה, אך הפסיד את המעלה להדליק בחוץ, בפתח הבית, כראוי‏[15]. [אך הרב אשר וייס כתב שפירוש זה דחוק בלשון "לא עשה כלום".].[16].
    2. יש שכתבו‏[17] – בדעת רבים מהראשונים‏[18] – שהדבר נדחה ממסקנת הגמרא, המשיבה על ראיה זו, שאף אם נאמר ש'הנחה עושה מצוה', ואין חובה להדליק נר חנוכה במקום המיועד לכך (ודי בכך שיעמוד נר דולק במקום זה), מכל מקום המדליק נר חנוכה בפנים והוציאו לא יצא ידי חובתו, בגלל שהרואה אומר שלצורכו הדליקה, ואינו מבין שהדליק לשם פרסום הנס [עד כאן תמצית דברי הגמרא]. לכאורה, גם התירוץ איננו סותר את העולה מהקושיה שהמדליק נר חנוכה בפנים – והשאירו שם – לא יצא ידי חובתו, לדברי הכל; אך ניתן לבאר שלמסקנת הגמרא אין חובה להדליק דווקא בחוץ, אלא שאם הדליק בפנים והוציא את הנר החוצה - "לא עשה כלום" מפני ש"הרואה אומר לצורכו הדליקה"‏[19] ( שפת אמת שם ד"ה שם בגמ' ת"ש כו' הדלקה במקומו ).
  2. בגמרא ( שבת כא: ) מובאת ברייתא: "מצוותה של נר חנוכה מש תשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק", והגמרא מבארת שני הסברים לעניין: האחד, שבכל זמן זה, אם עדיין לא הדליק - עליו להדליק נר חנוכה; והשני, שעליו להכין בנר די שמן שיידלק פרק זמן כזה, משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. וכתבו הראשונים‏[20] ( תוס' ד"ה דאי לא ) שבזמן שמדליקים בפנים, אפשר להדליק אף לאחר שתכלה רגל מן השוק‏[21], שכן יש פרסום לבני ביתו הרואים את הנרות.
    ויש מהראשונים שכתבו שלפי התירוץ הראשון בגמרא, אם לא הדליק נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק, שוב איננו יכול להדליק נר חנוכה‏[22] ( תוס' ד"ה דאי לא ), ובפסקי רי"ד ( שם ) כתב בטעם הדבר "דעיקר מצוותה היא שיראו הרבים העוברים לפני ביתו, ולאו משום בני ביתו‏[23]"; ויש שכתבו שאף לאחר שכלתה רגל מן השוק, יכול להיכנס ולהדליק נר חנוכה בפנים ( חי' ריטב"א החדשים שם, בדעת בעל התרומות ).
    ובפשטות נמצא, שנחלקו בשאלה זו, שלדעת התוספות המדליק נר חנוכה בפנים (שלא בשעת הסכנה) לא יצא ידי חובתו, ולפיכך אם לא הדליק נר חנוכה בחוץ בזמנה, איננו יכול להדליק בברכה בפנים ( הרב ח. א. טורצ'ין, קונטרס חנוכה, סי' ג אות א-ב; הרב מרדכי שטרנברג, בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 335-336 ובספר אל מול פני המנורה ח"א עמ' כח-כט; ועוד רבים ). ויש מי שכתב שאולי אף אם בדיעבד יצא ידי חובתו גם בהדלקה בפנים (אף שלא בשעת הסכנה), מ"מ תקנו חכמים את זמן ההדלקה לפי האופן בו ראוי להדליק לכתחילה, וסיים "ועדיין צריך עיון בכל זה" ( הרב אשר וייס, מנחת אשר, בראשית, סי' נה ענף ב, סוף עמ' שסב ).

מכוח ראיות אלו, יש שכתבו שהעיקר להלכה‏[24] שמי שהדליק נר חנוכה על שולחנו - לא יצא ידי חובתו‏[25], יש שכתבו שבדיעבד יצא ידי חובתו‏[26] (וכן דעת כמה מהראשונים{{הערה | כמובא בפנים לעיל מחידושי הריטב"א החדשים ( שבת כא: ד"ה דאי לא ) בשעת בעל התרומות. (וייתכן שזה הטעם שלדבריו, מפני סכנת צער או מפני רוח ניתן להדליק נר חנוכה בפנים, ראה ריטב"א שם ד"ה ובשעת הסכנה). כמו כן, כך עולה מקושיית המהר"ל בנר מצוה, המוזכרת בהערות לעיל (וכן עמד בזה הרב צבי שיינברגר, במאמרו הנזכר בהערה לעיל).

כך גם ביאר בספר הלכות חג בחג ( לרבי משה מרדכי קארפ, חנוכה, פרק ה ) בשיטת רש"י ( שבת כא: ד"ה מבחוץ ) שיש להדליק נר חנוכה בפתח הבית הפונה לחצר, והוכיח כך מדברי רש"י בתשובה ( סי' נב; סידור רש"י סי' שטז) שכתב שאחר שכלתה רגל מן השוק רק הפסיק מצוה מן המובחר, ומשמע שאף שכבר אין עוברים ושבים ואין פרסום לנס בפני בני רשות-הרבים, מ"מ יצא ידי חובתו, וא"כ גם על שולחנו בדיעבד יצא ידי חובתו. [אף שכתב שם, שאם הדליק ביום לא יצא ידי חובתו, כי אין פרסום לנס (שבאור היום אור הנר איננו פרסום לנס), צריך לומר שאם יש פרסום לנס בקרב בני הבית - די בכך]. יש לציין שהמובא שעל התשובה ב סידור רש"י הנ"ל, חתום רבי יצחק ב"ר יהודה (ולא רש"י)..
והוסיף לבאר ( בקונטרס נר ישראל, נדפס בסוף 'הלכות חג בחג' לחנוכה, סי' ז ) כן בדעת הרשב"א ( שבת כא: ד"ה והא נמי דקתני עד שתכלה וכו' ) שכתב שאף אם לא הדליק אחר שתכלה רגל מן השוק - חייב להדליק לאחר מכן, "אלא שלא עשה מצוה כתִקְנָה", שלאחר שתכלה רגל מן השוק אין '[[פרסומי ניסא]]' (-פרסום לנס) כל כך, אך אם לא הדליק עד שכלתה רגל - מדליק מאוחר יותר, "ולא הפסיד אלא [הרי הוא] כעושה מצוה שלא כתקנה לגמרי" ע"ש, רואים בדבריו שאף אם אין פרסום לבני רשות הרבים עדיין חייב להדליק נר חנוכה בברכה (שהפרסום לבני רשות הרבים איננו מעכב, ובדומה למה שנתבאר בשיטת רש"י). [אולם הדברים אינם מוכרחים, ואפשר שסובר הרשב"א – וכך משמע קצת מפשטות לשונו – כדעת ריא"ז ( הובא בשלטי גיבורים, שם (ט.) אות א ) והמהר"ל ( נר מצוה, עמ' כז ) שאף לאחר שכלתה רגל מן השוק, הכוונה שרוב האנשים כבר שבו לביתם, אך עדיין יש יחידים ההולכים ברשות הרבים אף בלילה (העירוני)].
, ויש שדקדקו מלשון הגמרא‏[27] "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ", שהדבר הוא רק מצוה מן המובחר ואיננו מעכב‏[28]. (ויש שהקלו בזמנינו אף לכתחילה, ראה בהמשך).

המנהג בזמננו להדליק בפנים[edit]

רבים מהראשונים‏[29] ומהאחרונים (בעיקר בארצות אשכנז וצרפת, אך גם במקומות נוספים באירופה‏[30]), הזכירו שבזמנינו (- דהיינו בזמנם) מדליקים בפנים, ולא הזכירו את סיבת הדבר. בפשטות מסתבר שבמקומות אלו היה בדבר סכנה(כמשמעות הראשונים‏[31]), ככל הנראה מחמת האנטישמיות ( ראה שו"ת הריב"ש סי' קיא ). ויש שכתבו שאף אם לא הייתה סכנה גמורה, מ"מ היה בדבר איבה וחשש ממשי שבעתיד הקרוב הדבר עלול להפוך לסכנה, ולא הצריכו כל אדם למדוד אם אכן יש סכנה מוחשית בהדלקה בפתח מבחוץ במקום זו בשנה זו ובשעה זו‏[32].
אולם יש שכתבו שנהגו כן אף במקומות שבהם לא הייתה סכנה‏[33], והביאו שיש מהראשונים‏[34] שכתבו בפירוש שנהגו להדליק בפנים אף כשאין סכנה ( אוהל מועד, שער מועד קטן, דרך א נתיב ה; וכן בראשונים המובאים בסמוך). ויש מהראשונים מי שתמה על מנהג זה, וכתב שאיננו יודע מדוע בזמננו (- בזמנו) שאין סכנה, מדוע אין מדליקים בחצרות ( אור זרוע ח"ב סי' שכג אות ב ). ויש מהראשונים שכתבו ש"אחר שנהגו [להדליק בפנים] על [- מפני] הסכנה, נהגו" ( בעל העיטור, עשר הדברות, חנוכה, דף קיד, ד; וראה ב שבולי הלקט סי' קפה: "כתב בעל הדברות ז"ל, אחר שנהגו בשעת הסכנה נהגו, ומי שיכול להניחה מבחוץ מניחה מבחוץ ואם לאו מניחה על שולחנו").
להלכה, הפוסקים‏[35] הביאו את עיקר הדין שיש להדליק בפתח הפונה לרשות הרבים, ובשעת הסכנה מדליקים בפנים, ושכך נהגו בזמננו; אך לא הביאו שניתן להדליק בפנים אף שלא בשעת הסכנה‏[36].

לפיכך נחלקו בדבר חכמי זמננו. מהם שכתבו שבמקומות שבהם קיים חשש איבה, וחשש שבעתיד הקרוב הדבר עלול להפוך לסכנה, כדוגמת יהודים המצויים בחו"ל, רשאים להדליק בתוך הבית; אך בזמנינו בארץ ישראל אין חשש סכנה ואיבה‏[37], לפיכך חוזר החיוב להדליק בפתח הבתים (הרב משה שטרנבוך בספרו תשובות והנהגות ח"ג סי' רטז וח"ה ריש סי' רכז ע"ש, ודברים דומים הביאו בשם הרב יוסף שלום אלישיב; וכן דעת הרב שריה דבליצקי והרב בנימין זילבר במאמריהם ובספריהם). ויש שכתבו שבמקומות שגרים גם יהודים וגם נכרים ניתן להדליק בפנים, מחשש פן יכבו את הנרות, אך במקומות שדרים בין ישראל חובה להדליק בחוץ, כעיקר התקנה{{הערה | כתב הרב נתן געשטטנער ( שו"ת להורות נתן ח"ד סי' סג אות ב-ג ): "ומדברי הראשונים הנ"ל [בהערה לעיל] נראה, שעיקר התקנה להדליק בחוץ נאמרה בזמן שישראל שרויים יחד ואין חשש ביטול מצוה מפני הגויים, וכאשר כן נראה מהש"ס... [לגבי הדלקה מפני החשד] אבל בזמן הזה שאנו שרויים בעוונותינו-הרבים בין הגויים, לא גרע מהמבואר במגילת תענית שאם [[נר חנוכה/מקום ההדלקה#מאי סכנה? | מתיירא מן הלצים שמדליק מבפנים...
ועוד נראה שעיקר החובה שיתפרסם הנס אינה אלא בין ישראל ולא בין הגויים, כי חיוב הפרסום הוא כדי שיבואו להודות לה' יתברך על נפלאותיו... וזה שייך רק לגבי ישראל שהם משבחים לה' יתברך על הנסים שעשה הקדוש ברוך הוא לנו... ולפי זה כשדר במקום שאין שום ישראל שם, נראה לכאורה שאין חיוב להדליק בחוץ."}}.
ומהם שלמדו זכות על המנהג להדליק נרות חנוכה בתוך הבית גם בזמננו, בארץ ישראל, ובפרט אצל חסידים. מהם שכתבו שאחר שנהגו בשעת הסכנה להדליק על השולחן בטלה התקנה המחייבת להדליק בפתח הפונה לחוץ ורשאי כל אחד להדליק לכתחילה על שולחנו ודיו‏[38]. ויש שהוסיפו שיש שכתבו שניתן לבאר המנהג להדליק בפנים גם לפי שיטות הראשונים שכל טורח ומניעה מלהדליק בחוץ מוגדרת כסכנה‏[39].

להרב יהושע מנחם אהרנברג ( בשו"ת דבר יהושע ח"א סי' מ, ח"ב סי' ק-קג, ובמאמרים שונים ), אב"ד בתל-אביב ומחשובי רבני חסידות בעלז' בדורנו, שיטה מחודשת וייחודית בנושא זה, ולדעתו מזמן שנקבעה תקנה חדשה לשעת הסכנה, מעתה בטלה התקנה הישנה, ואין כל סיבה להניח את נר החנוכה בחוץ (ויש בכך אף משום יוהרא), וייתכן שהמדליק נר חנוכה בפתח מבחוץ לא יצא ידי חובתו כלל. כמובן, שיטתו לא נתקבלה, ושאר פוסקי דורנו‏[40] דחו את דבריו בנחרצות, בנימוקים שונים. הנימוק המרכזי לדבריהם הוא שהשולחן ערוך ( שולחן ערוך או"ח תרעא, ב ) ושאר הפוסקים הביאו את הדין שיש להניח את נר החנוכה בפתח מבחוץ (לבד שעת הסכנה), ורואים שאף לאחר הסכנה נותרה החובה להדליק נר חנוכה בפתח מבחוץ.

מקום ההדלקה בבניינים משותפים[edit]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: לפרט את המחלוקות והדיונים מספרי חכמי זמנינו.

במאה השנים האחרונות נבנו בניינים משותפים, בהם קומות רבות הפתוחות לחדר-מדרגות, הפתוח לרשות הרבים או לחצר הפתוחה לרשות הרבים. הפוסקים בדורות אלו נחלקו מהו מקום ההדלקה המועדף, יש אומרים שיש להדליק בפתח החצר או בפתח חדר המדרגות, יש אומרים שיש להדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, ויש אומרים שיש להדליק בפתח הדירה לכיוון חדר המדרגות, ויש אומרים שיש להדליק בתוך הבית. נידון זה תלוי בגורמים נוספים (למשל, הגובה שיש מחלון הדירה לרשות הרבים; כמות העוברים בחדר-המדרגות; גובה הבניינים הסמוכים; כיווני החלונות; ועוד), וכל אדם צריך לשאול תלמיד חכם היכן עליו להדליק את הנרות.

גובה הנרות[edit]

אין להדליק נר חנוכה למעלה מעשרים אמה, ואין הדליק למעלה מעשרים אמה לא יצא ידי חובתו ( שולחן ערוך או"ח תרעא, ו ), וצריך לחזור ולהדליק נר חנוכה נמוך יותר (- פחות מעשרים אמה) בברכה ( מ"ב שם ס"ק כט בשם הפרי חדש ). ומסקנת הפוסקים שדין זה נוהג בין במדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים ובין במדליק (- בשעת הסכנה) בתוך ביתו על שולחנו ( מ"ב שם ס"ק כח ), אלא שהמדליק בחוץ עליו למדוד עשרים אמה מגובה רשות הרבים, ואילו המדליק בבית עליו למדוד מרִצפת הבית.

צריך להניח את נר חנוכה למעלה משלושה טפחים מהקרקע ( שולחן ערוך שם ), כי אחרת אין ניכר שבעל הבית הניחו שם, אך בדיעבד אם הדליק מתחת לשלושה טפחים יצא ( מ"ב שם ס"ק כו ) ואינו צריך להדליק נר אחר.

מצוה להניח את נר חנוכה בגובה הנמוך מעשרה טפחים מהקרקע, ואם הניחו למעלה מעשרה טפחים (ומתחת לעשרים אמה) יצא ידי חובתו ( שולחן ערוך שם ). דין זה (להדליק נמוך מעשרה טפחים) הוא רק למצווה, אך ישנם מצבים שאין צריך להקפיד עליו. למשל, הדר בעלייה מדליק בחלון הפונה לרשות הרבים, אף אם החלון גבוה יותר מעשרה טפחים מרִצפת העלייה ( מ"ב שם ס"ק כז ע"ש ).

אופן ההדלקה בפתח ופרטי דיניה[edit]

מצוה להניח את נר חנוכה בטפח הסמוך לפתח ( שבת כב. ). אם יש בדלת מזוזה מצד ימין יש להניח את נר החנוכה מצד שמאל, כדי שיהיה מוקף במצוות, ואם אין בפתח מזוזה יש להעדיף להדליק את נר חנוכה מצד ימין ( שם ).

לקריאה נוספת[edit]

וכן בספרי חכמי זמנינו:

  • הרב ח.א. טורצ'ין, קונטרס חנוכה ומגילה
  • הרב אשר וייס, מנחת אשר - בראשית, ירושלים תשס"ג, סימן נה, עמ' שס-שסד
  • הרב אשר וייס, מנחת אשר - חנוכה, תשע"ד,
  • ערוגות הבושם - קובץ תורני, ישיבת הר המור, גיליון ח - שבת, ירושלים תשע"א, עמ' 257-258,332-338

הערות שוליים

  1. דברי רש"י הוסברו בפנים לפי פשוטם, שהסביר את המילים "על פתח ביתו מבחוץ" בבתים הפתוחים לחצר, ויש להניח את נר החנוכה סמוך לפתח כלפי חוץ, "לא ברשות הרבים, אלא בחצר". כך הבינו את דבריו הבית יוסף ( או"ח סי' תרעא), הב"ח ( שם) ורוב ככל האחרונים. הרב יחיאל פאוסט במאמרו 'נרות חנוכה בבתים משותפים' (תחו"מין יז, תשנ"ז, עמ' 49-50) מציע הסבר אחר בדברי רש"י, לדבריו רש"י לא בא לשלול הדלקה בפתח החצר, אלא הדלקה ברשות הרבים (וכוונתו איננה ברורה לי די הצורך).
  2. ראה ביאור הלכה ( תרעא, ה, ד"ה פתח החצר ) שהביא שהר"ן והאור זרוע העתיקו את פירוש רש"י. ובספר הלכות חג בחג ( לרבי משה מרדכי קארפ, הלכות חנוכה פרק ה סעיף א והערות 1-2 ) הביא שכך דעת רוב הראשונים, וציין שבספר ערוך השולחן ( או"ח תרעא, כ ) תמה על הטור והשולחן ערוך שפסקו כדעת התוספות, שהרי רוב הראשונים סוברים כרש"י. אכן ראה חידושי הריטב"א החדשים ( שבת כא: ד"ה מצוה להניחה ) וחכמת מנוח ( שם, נדפס בסוף הגמרא, הובאו בספר מועדך קודשך, לרבי אליהו שלזינגר, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ב, סי' לא, עמ' קמח-קמט ) שביארו דברי רש"י שיוצא אף בפתח ביתו (אך עדיף להדליק בפתח הפונה לרשות הרבים). [ונראה שהרב קארפ לא פירש כן בדעת רש"י, מפני שלדעתו שיטת רש"י שעיקר פרסום הנס הוא לבני הבית, רק ש"מצוה" לפרסם גם לבני רשות הרבים].
  3. בכמה מקומות בש"ס(דרוש מקור) מבואר שלשון 'מצוה' מורה שהדבר איננו מעכב, והוא רק מצוה מן המובחר(דרוש מקור), אך ישנם מקומות שבהם נראה שהלשון 'מצוה' משמשת גם לדברים שהם חובה גמורה. למשל, לגבי ספירת העומר נאמר: "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי" ( ר"ה ה. ועוד ), וכן הלל נאמר "לפניו מצוה לברך" ( סוכה לט. ), ובכולם הכוונה: חובה. (יש מי שציין(דרוש מקור), שלגבי נר חנוכה עצמו מופיע בגמרא ( שבת כא: ) הביטוי "מצות חנוכה נר איש וביתו", ומשמעותו שהדבר חובה, וגם הביטוי המופיע שם - "מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", לרבים מהראשונים הכוונה שהדבר חובה, אך מסתבר שמשמעות ביטויים אלו שונה ממשמעות הביטוי "מצוה ל...").
  4. וראה בתשובות והנהגות שם שתמה על דבריו, ויש לציין שרבנו ירוחם ( תולדות אדם נתיב ט ח"א, עמ סא טור ב ) שכתב: "ויש שנוהגים להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גוים וגנבים. ועוד שאין רגילים לקבוע מזוזה לפתח הפתוח לרשות הרבים משום גוים שיטלו אותה ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה לימין ונר חנוכה בשמאל". ועולה מדבריו בטעם השני שאין להדליק בפתח שאין בו מזוזה, ואדם שאין לו 'פתח' ידליק בפנים.
    אולם יש לזכור שהכרעת ההלכה איננה כן, שהרי כתבו הפוסקים שבפתח שאין בו מזוזה ילדיק נר חנוכה בימין ( ראבי"ה, ח"ג הל' חנוכה, סי' תתמג ובתשובותיו סוף סי' תתקעב; הגהות מיימוני פ"ד מהל' חנוכה ה"ז אות ח; טור או"ח סי' תרעא ב"י שם אות ז; שולחן ערוך שם סעיף ז ומ"ב שם ס"ק לד), ואם כן רואים שאף פתח שאין בו מזוזה - מדליקים בו נרות חנוכה, אך דבר זה איננו סותר את דברי הרב מבריסק (שאין להדליק בפתח שאיננו חייב במזוזה), שכן יתכן שמדובר בפתח שחייב במזוזה (אלא שאין בו כעת, או שפטור ממזוזה כי הוא פתח לחצר ולא לבית, אך מצד הפתח עצמו חייב במזוזה, כי יש בו צורת הפתח).
  5. ראה גם תשובות והנהגות ( ח"ה סי' רכו ) שכתב: "...ומעידים מגדולי ירושלים עיה"ק שנהגו להדליק בפתח החצר..." (וכעין המובא בפנים מדבריו בח"ב סי' שמב), וכן כתב הרב משה א. רוזינטאל (במאמרו 'בבירור מדליק על פתח הסמוך לרשות הרבים', בקובץ מוריה, שנה שנייה גיליון יא-יב עמ' מז, סוף אות ג): "וכן שמעתי מזקני ירושלים שכן היה המנהג בחצר שטרויס, שגרו כמה מגדולי ירושלים והדליקו כולם נרותיהם על פתח החצר זה על גבי זה".
    וראה הר צבי או"ח ב קיד
  6. דברים אלו הינם לשיטת התוספות וסיעתם (המובאת בפרק ההדלקה בפתח), שיש להדליק בפתח החצר (ולא בפתח הבית כשיש לו חצר), אך לשיטת רש"י (המובאת בפרק הנ"ל) יש להדליק בפתח העלייה לכיוון רשות הרבים.
  7. וראה בהרחבה בערך נר חנוכה.
  8. ראה ביאור הלכה ( שם ד"ה וצריך נר ) בשם המאירי, וכן במשנה ברורה ( סי' תרעח ס"ק ב ושער הציון שם אות ה-ו).
  9. סקירה נאה לדברים הביא הרב יואל כהן (מישיבת מיר בירושלים), במאמרו 'בביאור מנהג ישראל להדליק נר חנוכה בתוך הבית', בקובץ אור ישראל (מאנסי) כו, תשס"ב, עמ' קעח-קעט (והמובא בפסקה זו לקוח משם, מבלי לציין). דברים דומים הובאו גם בילקוט יוסף חנוכה(דרוש מקור) ( וכן בילקוט יוסף קצוש"ע או"ח סי' תרעא - סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו, אות כב ). כמו כן, סקירה נאה של הדברים נמצאת באנציקלופדיה תלמודית ערך חנוכה ( חט"ז עמ' רצג ).
  10. דברים דומים כתבו כמה מהגאונים (ראה סדר רב עמרם גאון, מהד' הרפנס, סדר חנוכה, לקראת סופו: "ואם נשבה הרוח או פחד מפני הליסטים מניחו על שולחנו ודי לו", וכן כתב ב ספר הלכות קצובות, הלכות חנוכה, אות ב; ודברי דומים הביא רבנו פרחיה, מובא בשיטת הקדמונים, שבת כא: בשם רב האי גאון, וזה לשונו בתרגום לעברית: "דע שאם יש רוח או גשם ויודע הוא שאם מניחה שהיא נכבית לאלתר, והניחה וכבתה - לא יצא ידי חובתו, אלא מניחה על שולחנו ודיו, שדומה כשעת הסכנה"). [יש לציין, שלא ברור בדברי הגאונים שפירשו כך בביאור "שעת הסכנה" שעליה דברו חז"ל, אלא אפשר שלדעתם אף בלא סכנה אפשר להדליק בפנים, וראה להלן.]
    וראה להלן בסוף הפסקה המנהג בזמננו להדליק בפנים, שהובא בשם כמה מהאחרונים ומחכמי זמננו, שביארו את המנהג להדליק בפנים מטעם זה.
  11. גם להלכה ולמעשה ישנו הבדל בין שני טעמים אלו, שכן אם עיקר הטעם שהמדליק בפנים בזמן שאין סכנה לא יצא בגלל שזו תקנה חדשה, אם הדליק נר חנוכה בחלון (אף שאיננו דר בעלייה) יתכן שבדיעבד יצא ידי חובתו; אך אם חייב אדם לפרסם ככל יכולתו, ואם לא עשה כן לא יצא ידי חובתו כלל, אזי אם בפתח יש פרסום יותר ולא הדליק שם - לא יצא ידי חובה כלל.
  12. והביא ראיה לדבריו מכך שהמדליק נר חנוכה עשר דקות לאחר תחילת זמן ההדלקה, די שישים שמן כשיעור ההדלקה לעשרים דקות ( מ"ב סי' עתרב ס"ק ה ), אך אם מדליק בתחילת זמן ההדלקה, ושָׂם שמן כשיעור ההדלקה לעשרים דקות - לא יצא ידי חובתו, ולכן אם אין לו שמן לחצי שעה לא יברך על הדלקתו ( ביאור הלכה שם ד"ה כזה השיעור ), ורואים שאף ששני האנשים הנ"ל הדליקו בכדי לפרסם במשך עשרים דקות, מ"מ מי שבהדלקתו יכול היה לפרסם יותר ולא עשה זאת, לא יצא ידי חובתו ( הרב מרדכי שטרנברג, בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 336 ).
    דוגמא נוספת הביא – הרב מרדכי שטרנברג – לדבריו מדין נוסף בהלכות חנוכה: אדם הדר בעיר שכולה גויים והדלקתו איננה מפרסמת את הנס, בכל זאת מדליק בברכה ( שולחן ערוך או"ח תרעז, ג ); לעומת זאת, אדם שבא לביתו מאוחר ובני ביתו ישנים ישנים, דעת המגן אברהם ( סי' תערב ס"ק ו ), שאיננו יכול לברך על הדלקתו (ודבריו הובאו להלכה ב מ"ב שם ס"ק יא, וע"ש ב שער הציון אות יז , מה שהביא לתמוה על זה בשם ה'חמד משה', ולפי מה שיתבאר מיושב), כיוון שיש ביכולתו לפרסם את הנס לבני ביתו ( אל מול פני המנורה, ח"א עמ' כט ). [ויש שפירשו טעמו באופנים אחרים, ודלהלן].
    [ראה מה שכתבו בזה הרב משה שטרנבוך ( תשובות והנהגות ח"ג סי' רטו אות ה ) ובקובץ אור ישראל (מאנסי) ל, תשס"ג, עמ' עד-פח (ובפרט עמ' פג, וראה גם שם גיליון לח, תשס"ה, עמ' קח-קטז), ובקובץ מוריה רצט-ש, תשס"ד, עמ' נט, וכן במקורות המוזכרים בהמשך ההערה. וע"ע שו"ת התעוררות תשובה ( ח"א סי' קנג וקנז ), ושם דן ג"כ אם שייך פרסום הנס לנוכרים, וע"ע בשאלה זו במקורות שצוינו בקובץ אור ישראל (מאנסי) גיליון ד, עמ' קפח, וגיליון כו, תשס"ב, עמ' קפ, ובמועדים וזמנים ח"ב סי' קמא.]
  13. ראה מאמרו של של הרב בנימין זילבר, בעניין הדלקת נר חנוכה מבחוץ דווקא בזמן הזה, בקובץ אוצרות ירושלים, גיליון ערד, סי' תצב, עמ' תתשעג-תתשעט; הרב שמעון וייזר, הדליק נר חנוכה בפנים לא יצא ידי חובתו, מתוך: ניב המדרשיה יג, תשל"ח, עמ' 45 ואילך; הרב ח. א. טורצ'ין, קונטרס חנוכה, סי' ד (וכן במקורות המוזכרים להלן). וכבר קדמם בשפת אמת ( שבת כא: בסוף ).
  14. ראה מה שציין הרב צבי שיינברגר במאמרו 'נרות חנוכה בחדר מדרגות' (אות ד), בקובץ בית אהרן וישראל, גיליון קי, תשס"ד, עמ' פב. [יש לציין, שדבריו שם לא דק, ומה שנזכר בשם הב"ח איננו מוכרח, ומה שנזכר בשם המהר"ל - הרי הוא חולק מכוח זה על התוספות.]
  15. ויש שהוסיפו לדייק כן מלשון הגמרא "לא עשה כלום", לעומת המדליק נר חנוכה בידו, עליו נאמר "לא עשה ולא כלום" (ולשון זו נאמרה גם לגבי חרש, שוטה וקטן שהדליקו נר חנוכה), ולשון זו מורה שלא יצא ידי חובתו כלל ( ורמז לזה במנחת אשר, בראשית, סי' נה אות ב, עמ' שסב, ד"ה ואולי י"ל ).
  16. ראה במנחת אשר, הנ"ל בסוף ההערה הקודמת.
  17. ראה מאמרו של הרב שמעון וייזר, הדליק נר חנוכה בפנים לא יצא ידי חובתו, מתוך: ניב המדרשיה יג, תשל"ח, עמ' 45-48; הרב ח. א. טורצ'ין, קונטרס חנוכה, סי' ד (וכן במקורות המוזכרים בהערות הבאות).
  18. ראה בהערה הבאה.
  19. ונוסיף ביאור לדברים, שכן רבים מהראשונים, ובכללם הרי"ף ( י. ), הרא"ש ( סי' ז ), הטור והשולחן ערוך ( או"ח תערה, א ), הביאו את הטעם שהרואה אומר שלצורכו הדליקה, ותמהו האחרונים שהרי להלכה הדלקה עושה מצוה, וא"כ מדוע אין צורך בטעם שהרואה אומר שלצורכו הדליקה. [ואכן הרמב"ם ( פ"ד מהל' חנוכה ה"ט ) כתב: "הדליקו מבפנים והוציאו דלוק והניחו על פתח ביתו לא עשה כלום עד שידליקנו במקומו".]
    ויש שתי דרכי יישוב לקושיה זו, יש שלמדו שטעם זה מלמד שאפילו בזמן שמדליקים בפנים ( מפני הסכנה ), אם הדליק בפנים והוציאה לחוץ, לא עשה כלום מפני הרואה שיאמר לצורכו הדליקה ( מגן אברהם שם ס"ק ג ועוד ); ויש שלמדו שפוסקים אלו סברו שלמסקנת הגמרא נדחה הטעם ש"הדלקה במקומה בעינן" ( ב"ח שם ס"ק א ועוד ).
    לפי שני הסברים אלו (שהובאו באחרונים), אם הדליק נר חנוכה בפנים והשאיר אותו בפנים, שלא בשעת הסכנה, לא עשה כלום ( ראה מאמרו הנ"ל של הרב שמעון וייזר, ושם כתב ביאור נוסף בדברי הראשונים, אך הסיק שלכל ההסביר המדליק נר חנוכה בפנים לא יצא ידי חובתו. וע"ע בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 333 ).
    ויש שפירשו שלדעת המקשה, שלא ידע את הטעם שהרואה אומר לצורכו הדליקה, אכן לא היה ביאור אחר בדברי רבא, והיה הכרח לומר שאם הדליק בפנים לא עשה כלום, אך למסקנת הגמרא שיש חשש שהרואה אומר לצורכו הדליקה, א"כ אין צורך כלל להגיד שהמדליק בפנים לא עשה כלום ( שפת אמת שבת כב: ד"ה שם בגמ' ת"ש כו' הדלקה במקומו ). ויש שהוסיפו לבאר שאף המקשה ידע שהמדליק נר חנוכה בפנים יצא ידי חובתו, אף שלא בשעת הסכנה, אלא שאם הדליק בפנים מן הסתם התכוון שלא לצאת ידי חובתו, מאחר שסתם אדם מתכוון לעשות המצוות באופן הראוי לצאת לכתחילה (ובפרט כשאין בדבר טורח או הוצאה ממונית), אך אם באמת ידליק בפנים ויכוון לצאת ידי חובתו - יצא, ולא גרע משעת הסכנה ( הרב אשר וייס, מנחת אשר, בראשית, סי' נה ענף ב, עמ' שסב ). ויש שביארו שאף המקשה שאמר שנדרשת "הדלקה במקומה", הוא רק מחמת שהרואה אומר שלצורכו הדליקה, אלא שסבר שאין לומר כן אלא לדעה שהדלקה עושה מצוה, אך לדעה שהנחה עושה מצוה - אפילו אם הרואה יאמר שלצורכו הדליקה, סוף-סוף ההנחה היא לצורך מצוה; ותירצה הגמרא שאף אם נאמר הנחה עושה מצוה, מ"מ יש חשש שמפני הרואה הדליקה ( מנחת אשר שם, בשם חידושי ר"מ קזיס ).
  20. בפסקה זו ציינו כמה פעמים לדברי התוספות כדוגמא, אף שדברים דומים מופיעים ברבים מהראשונים, כגון הרא"ש ( סי' ג ), חידושי הר"ן החדשים ( ד"ה לא דאי לא ), ר' יחזקיהו ממגדיבורג (בשיטת הקדמונים) שם בשם רבנו פרץ, תוס' הרא"ש ( שם ד"ה דאי לא ) ועוד.
  21. וראה בספר נר מצוה למהר"ל מפראג ( עמ' כו-כח ) שהאריך להשיג על דברי התוספות, ונקט שאף בבית יש להדליק רק על שתכלה רגל מן השוק.
  22. וראה מה שתמה בזה המהר"ל מפראג בספרו נר מצוה ( עמ' כז ), על דברי התוספות שכתבו שכשמדליק בפנים יכול להדליק אפילו אחר שתכלה רגל מן השוק.
  23. וראה להלן בשם הרב קארפ, שרש"י חולק על הלכה זו ועל נימוק זה.
  24. שכן גם שבחידושי הריטב"א החדשים מבואר בפירוש שאם הדליק בפנים יצא ידי חובתו אף שלא בשעת הסכנה (כמובא במדברי הריטב"א לעיל, וכן בהערות להלן), אך עיקר הדיון האם התוספות, הרמב"ם וראשונים נוספים, חולקים על דעות אלו, ועיקר ההלכה כמותם.
  25. הרב שמעון וייזר במאמרו 'הדליק נר חנוכה בפנים לא יצא ידי חובתו', בקובץ ניב המדרשיה יג, תשל"ח, עמ' 45-48, על בסיס חלק מראיות אלו. (וכן נקט הרב מרדכי שטרנברג, במאמרו הנ"ל, וכן שיעור הנדפס בספר 'אל מול פני המנורה' ח"א עמ' כח-כט).
    ראה ב'קונטרס חנוכה' ( מאת הרב טורצין, סי' ג-ד ) שהאריך לבאר שבשאלה זו נחלקו הראשונים, דעת התוס' ( שבת כא: ד"ה דאי לא ), הרא"ש ( פרק במה מדליקין סי' ג ), הרמב"ם ( פ"ד מהל' חנוכה ה"ט ), המגן אברהם ( סי' תרעח ס"ק ב ) ועוד, שאם הדליק בתוך הבית שלא בשעת הסכנה לא יצא ידי חובתו [וראה בהערות לעיל בשם ראשונים נוספים], ואילו הריטב"א וכן הגר"א, סוברים שבדיעבד יצא ידי חובתו אף אם הדליק על שולחנו. [וראה במקורות המובאים בהערה הבאה].
  26. הרב צבי שיינברגר במאמרו 'נרות חנוכה בחדר מדרגות' (אות ד), בקובץ בית אהרן וישראל, גיליון קי, תשס"ד, עמ' פב (אות ג-ד, וכן בסיכום, עמ' פה, אות ה), וכן הובא בהערות לעיל בשם השפת אמת ( שבת כב: הנ"ל ), הרב אשר וייס ועוד (וכן בהמשך ההערה). וראה מה שהאריך בזה הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף ( חנוכה, ירושלים תשע"ג, עמ' קסז-קע, קעב-קעה, קעט-קפב, קפז-קצ ).
  27. המובאת לעיל בפרק הדלקה בפתח.
  28. הרב בנימין הירשמן במאמרו 'במצות הדלקת נר חנוכה', בקובץ בית אהרן וישראל נ, תשנ"ד, עמ' נז-ס; וכן כתב בספר ילקוט יוסף, חנוכה(דרוש מקור); וכ"כ עוד מחכמי זמננו, וראה לעיל בסוף פרק הדלקה בפתח (שיש שכתבו דקדוק זה רק לעומת הדלקה בחלון, ולא לעומת הדלקה בפנים, ודו"ק).
  29. ונזכיר כמה מהראשונים שכתבו כן: ר"י המובא בתוס' שבת כא: ד"ה דאי לא אדליק (הובא בשמם בחי' הרשב"א והר"ן החדשים שם, וכן בחי' ר' יחזקיהו ממגדיבורג (בשיטת הקדמונים) שם ובר"ן על הרי"ף שם (ט.), וכן בבית הבחירה למאירי שם בשם 'גדולי הדורות שלפנינו' ו'גדולי הצרפתים', ועי' אגודה שבת פ"ב סי' לא); ריטב"א החדשים שם בשם בעל התרומות; רא"ש שבת שם פ"ב סי' ג; תוס' הרא"ש שם ד"ה דאי לא אדליק; וכן הראשונים המוזכרים (או מובאים) בהערות להלן.
  30. למשל, רבנו מנחם המאירי ( שבת כא: ), שחי בפרובנס, וראה בראשונים שהזכיר הרב אשר וייס, בדבריו המובאים בהערה להלן בסמוך.
  31. שו"ת הריב"ש ( סי' קיא ): "וכיוון שעתה, שיד האומות תקיפה עלינו, ואין אנו יכולים לקיים המצווה כתקנה, ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק ב בית הכנסת לקיים פרסומי ניסא". וראה אורחות חיים ( ח"א הל' חנוכה אות ג ): "ועכשיו בגלות שאין אנו יכולים לקיים המצוות בשלמות מניחה על פתח ביתו מבפנים בטפח הסמוך לדלת... ואפי' הניחה על שלחנו דיו".
    רבנו ירוחם ( תולדות אדם נתיב ט ח"א, עמ סא טור ב ) כתב: "ויש שנוהגים להדליקה מבפנים לפתח הסמוך לחצר משום דשכיחי גוים וגנבים. ועוד שאין רגילים לקבוע מזוזה לפתח הפתוח לרשות הרבים משום גוים שיטלו אותה ויש מזוזה לפתח הפתוח לחצר ויהיה מזוזה לימין ונר חנוכה בשמאל". מבואר שהטעם הראשון הוא חשש סכנה (אלא שהרחיב את גדרי הסכנה לגנבים וכד'), והטעם השני הוא מחודש מאד, ועולה מדבריו שאין להדליק בפתח שאין בו מזוזה (וראה לעיל בפרק דיני הפתח שהפוסקים לא נקטו כדבריו), ואדם שאין לו 'פתח' ידליק בפנים.
  32. כן הביא בספר ילקוט יוסף(דרוש מקור) בשם שו"ת ישכיל עבדי ( חלק ו/ז סי' מב ומו ), וכ"כ בשו"ת שבט הלוי ( ח"ז סי' פד ): "...ובאמת בזמן הרמ"א שעדיין היו תקופות פעם של סכנה ופעם שבאו אל המנוחה, אפשר להבין קצת שלא שינו דרכי ההלכה מפעם לפעם..." ודברים דומים הביאו(דרוש מקור) בשם הרב יוסף שלום אלישיב; וראה בספר תשובות והנהגות ( ח"ה ריש סי' רכז ) לרבי משה שטרנבוך.
  33. ראה מאמרו של הרב חיים דוד הלוי, בקובץ הליכות גיליון 108-109, עמ' 4-6 שכתב בקצרה סקירה נאה של המקורות (מרבותינו הראשונים), הן אלו שנראה מדבריהם שטעם המנהג רק מפני הסכנה ( שו"ת הריב"ש קיא ) והן אלו שנראה מדבריהם שנהגו אף במקום שאין סכנה או שכתבו שהמנהג להדליק בפנים אף שאנו יודעים (לדבריו) שלא הייתה סכנה בדבר במקומותיהם.
    גם הרב אשר וייס ( בספרו מנחת אשר, בראשית, סי' נח אות א, עמ' שס ) כתב: "ברור מכל הראשונים והפוסקים, שבמשך דורות רבים נהגו להדליק בפנים, אף שלא הייתה סכנה כלל, שהלא כל רבותינו הראשונים – התוס', הרא"ש, הרשב"א, הריטב"א, הר"ן, המרדכי, המאירי ועוד – כתבו שנהגו במקומם ובשעתם להדליק בפנים, וכי נאמר שבכל המקומות ובכל הזמנים הייתה סכנה???". (יש לציין, שהנחה זו של הרב וייס, ועוד מרבני החסידים בארץ הקודש, איננה פשוטה כלל, שכן האנטישמיות הייתה – ועודנה – נפוצה מאד בכל פינות אירופה בפרט, והעולם בכלל, וסביר שחשש סכנה ואיבה היה בכל המקומות, וראה בנימוקי או"ח סי' תרעא ס"ק א (הובא ב שו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' נו ס"ק א, ד"ה וענין ההדלקה בפנים)) בקובץ ערוגות הבושם ח, עמ' 337). "ועוד שרבים מהראשונים כותבים בפירוש שאף שאין סכנה בזמננו, כיוון שנהגו להדליק בפנים נהגו..." (וכאן מונה את הראשונים שמובאים בפנים בסמוך). כדבריו כתבו גם הרב משה טוביה וייסברגר (במאמרו 'מנהגי הדלקת נר חנוכה בזמן הזה בפנים, ומנהג ירושלים וחכמיה שמדליקין בחוץ', בקובץ אורייתא י, תשנ"א, מהד' ב, עמ' קלז), הרב צבי שמעיה (במאמרו 'נר חנוכה בבית', בקובץ בית אהרן וישראל מד, תשנ"ג, עמ' פב) ועוד תלמידי-חכמים רבים מחוגים אלו.
  34. וראה בערה לעיל מדברי רבנו ירוחם.
  35. דהיינו, הטור והשולחן-ערוך ונושאי-כליהם (וכן הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש ומפרשיהם).
  36. לעומת זאת, לגבי המנהג שלא לישון בסוכה בלילות חג הסוכות הביא הרמ"א ( או"ח תרלט, ב ) שנוהגים כך אף בזמן שאין קור גדול, והביאו – הוא ומפרשיו – נימוקים שונים בטעם הדבר.
  37. לעמת זאת, ראה בספר ילקוט יוסף לחנוכה(דרוש מקור) בשם שו"ת ישכיל עבדי ( חלק ו/ז סי' מב ומו ), שלדבריו גם בזמנינו בארץ הקודש הדברים עלולים להפוך לסכנה, ואין חיוב להדליק על הפתח מבחוץ. [וראה המובא להלן משו"ת להורות נתן, שחילק בין הדרים בין יהודים לדרים בין הנכרים, ופשוט].
  38. הרב אשר וייס בספרו מנחת אשר ( בראשית, סי' נח, עמ' שס-שסד; נדפס מחדש במנחת אשר לחנוכה ), וכן דעת רבים מרבני החסידים בארץ, וכן כתבו ב'ילקוט יוסף' ועוד מחכמי זמננו (מקצתם הוזכרו בהערות לעיל). דברים דומים הביא הרב צבי שיינברגר במאמרו 'נרות חנוכה בחדר מדרגות' (בסיכום, אות ו), בקובץ בית אהרן וישראל, גיליון קי, תשס"ד, עמ' פה, בשם הרב משה פיינשטיין, הרב שלמה זלמן אוירבך(דרוש מקור) והרב יעקב ישראל קניבסקי(דרוש מקור). כך הייתה גם עמדת הרב אברהם שפירא (ראש ישיבת מרכז הרב, והרב הראשי לישראל, דבריו הובאו בנספח לספר 'מקראי קודש', מאת הרב משה הררי). [וראה דברי הרב בנימין זילבר בכמה מקומות (ובהם במאמרו 'הדלקת נר חנוכה מבחוץ דווקא בזמן הזה', בקובץ אוצרות ירושלים, גיליון רעד עמ' תתשעג-תתשעט) שהשיב על המקורות הנ"ל, עליהם ביססו הרב אשר וייס ואחרים, את דבריהם]. וראה בשו"ת ציץ אליעזר ( חי"ט סי' נו סוף ס"ק א, ד"ה וענין ההדלקה בפנים ).
  39. כך כתבו ב ערוך השולחן (או"ח תרעא, כד), נימוקי או"ח(דרוש מקור) ומנחת יצחק ( ח"ו סי' סו ) ובפסקי תשובות סי' תרעא(דרוש מקור). וכן כתב בהרחבה הרב יואל כהן מישיבת מיר בירושלים, במאמרו בביאור מנהג ישראל להדליק נר חנוכה בתוך הבית, בקובץ אור ישראל (מאנסי) כו, תשס"ב, עמ' קעח-קעט.וראה עוד מה שכתב בשו"ת להורות נתן ( ח"ד סי' סג ) בביאור המנהג.
  40. בכללם הרב יוסף שלום אלישיב בקובץ תשובות(דרוש מקור), הרב משה א. רוזינטאל (במאמרו 'בבירור מדליק על פתח הסמוך לר"ה', בקובץ מוריה שניה שנייה, גיליון יא-יב, עמ' מט-נב); הרב בנימין זילבר במקומות רבים (ומהם: במאמרו 'בעניין הדלקת נר חנוכה מבחוץ דווקא, בזמן הזה', בקובץ אוצרות ירושלים, גיליון ערד, סי' תצב, עמ' תתשעג-תתשעט; בקובץ בית אהרן וישראל מו, תשנ"ג, עמ' קיד; וכן בקובץ המועדים - מוריה(דרוש מקור)); הרב שריה דבליצקי (בקובץ המועדים - מוריה(דרוש מקור); הרב משה טוביה וייסברגר (במאמרו 'מנהגי הדלקת נר חנוכה בזמן הזה בפנים, ומנהג ירושלים וחכמיה שמדליקין בחוץ', בקובץ אורייתא, גיליון י, תשנ"א, מהד' ב, עמ' קמ-קמא); ועוד רבים ( למשל, ראה בקובץ מוריה שנה ג גיליון ג, בקובץ נועם טו, ובספר זיכרון לרבי יחזקאל אברמסקי, ירושלים תשל"ח ).
    ויש לציין שאף התומכים והמצדדים במנהג זה (להדליק בזמנינו בפנים), לא הזכירו את דבריו המפורסמים של הרב אהרנברג, וכפי הנראה אף הם סברו שמדובר בשיטה יחידאית ומחודשת.