עדים בצד אסתן ותאסר: הבדלים בין גרסאות בדף
(דף חדש: '''שני שבילין''' הוא פרדוקס הלכתי בדיני ספקות. דוגמה למקרה זה הוא כאשר דבר טמא (כגון מת) נ...) |
(יצרתי בויקיפדיה) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
''' | '''עדים בצד אסתן ותאסר''' הוא כלל האומר שאם לדבר מסוים יש [[חזקת כשרות]], אין צריך לחשוש שקיימים [[עדות (הלכה)|עדים]] היודעים שהוא אסור. | ||
דין זה אמור רק בחפץ או אדם שיש לו [[חזקת כשרות]], האומרת שהוא מותר כל עוד לא יתברר אחרת, אבל [[בשר]] [[בהמה]] או [[עופות|עוף]] שאין לו חזקת כשרות, אלא הוא ב[[חזקה (הלכה)|חזקת]] איסור [[אבר מן החי]], אין לאכלו עד שיתברר ש[[שחיטה|נשחט]] כראוי. | |||
==הכלל== | |||
אמרה זו שנאמרה על ידי [[רבי חנינא]]{{הערה|כתובות כג א}} נאמרה ב[[שבויה]], שבאה לפניו, והוא התירה מכח [[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]]. למרות שהדין אומר שאם אשה נשבתה בידי אויבים קיים חשש שמא [[ביאה|באו]] עליה ב[[אונס]] ומכאן שהיא פסולה מלהנשא לכוהן, ניתן להתיר את נישואיה מכח הדין "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" האומר כי אם מסתמכים על עדותה שלה עצמה לגבי העובדה שנשבתה, יש להסתמך גם על עדותה האומרת שהיא טהורה ולא נאנסה מעולם, ומכאן שיש להתיר את נישואיה. אמרו לפניו, שיש עדי טומאה בעיר ששמא "אסתן" שיודעים שהיא אסורה מכיוון שהיא נאנסה, על כך התבטא רב חסדא: "עדים בצד אסתן ותאסר", וכי אשה נאסרת על סמך עדים שעדיין לא באו לבית דין להעיד שהיא טמאה? | |||
במקרה אחר, המוזכר ב[[מסכת קידושין]]{{הערה|קידושין יב א}} אדם קידש אשה בדבר ששוויו פחות מ[[פרוטה (מטבע עתיק)|פרוטה]], כך שעל פי ההלכה היא לא מקודשת. אמרה לפניו שיש עדים היודעים, כי הדבר היה שווה פרוטה באותו יום שקידשה, ב[[מדי]], ולכן היא מקודשת. אמר רב חסדא: עדים בצד אסתן ותאסר? | |||
הגמרא מספרת, על [[יהודית (אשת רבי חייא)|יהודית]], אשתו של [[רבי חייא]], שילדה [[תאומים]] וסבלה מכך, לכן ביקשה לאסור את עצמה על בעלה. היא אמרה לרבי חייא, שאמה אמרה לה, שאביה קיבל עבורה מעות קידושין בהיותה [[קטנה (הלכה)|קטנה]], ולכן היא נחשבת ל[[אשת איש]] ואסורה על רבי חייא. על כך אמר רבי חייא: אין לאמך נאמנות להעיד בדבר, שכן היא פסולה להעיד, שהרי היא [[אשה]] הפסולה להעיד, וכן [[קרוב]]ה הפסולה לעדות. אמרו לפניו: והלא יש עדים שאביה אכן קיבל עבורה קידושין, הגיב רבי חייא: עדים בצד אסתן, כלומר: כל עוד לא יתברר הדבר, אין לי לחשוש לכך. | |||
אמוראים אחרים ב[[מסכת קידושין]]{{הערה|קידושין יב ב}} חלוקים על רב חסדא, וטענו שהדין "עדים בצד אסתן ותאסר" אמור רק ב[[שבויה]], המותרת מהתורה, וגם בגלל שיש סברא נוספת להתירה, שכן היא מנוולת ומכערת את עצמה על השובים אותה כדי שלא יחשקו בה, ולכן יש לנו להניח שהיא טהורה{{הערה|שתי הסיבות מובאות בתוספות שם בשם י"מ}}, ומה שאסרוה לכוהן היא רק חומרא [[מדרבנן]], אך באיסור [[אשת איש]] שהוא מהתורה אין לנו להקל אם נודע לנו שיש עדים במקום אחר. | |||
==התייחסויות אקטואליות== | |||
בסערה שהתחוללה בשנת [[תשס"ד]] אודות [[פאה נכרית|הפאות הנכריות]], לאחר שהתעורר חשש שמייבאים אותן ממרכזים ב[[הודו]] שם נחתכו לשם [[עבודה זרה]] ונאסרו מדין [[אביזרייהו]] של [[עבודה זרה]] האסורים בהנאה, פסק הרב [[מנחם מנדל שפרן]] כי כל עוד אין עדות ברורה שהפיאות אסורות אין סיבה לאסור אותן ויש להעמידן על חזקת כשרות, וזאת על פי הכלל עדים בצד אסתן ותאסר. | |||
==הערות שוליים== | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:כללי חזקות]] | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:עדויות]] | ||
גרסה אחרונה מ־04:05, 8 באוגוסט 2012
|
|
עדים בצד אסתן ותאסר הוא כלל האומר שאם לדבר מסוים יש חזקת כשרות, אין צריך לחשוש שקיימים עדים היודעים שהוא אסור.
דין זה אמור רק בחפץ או אדם שיש לו חזקת כשרות, האומרת שהוא מותר כל עוד לא יתברר אחרת, אבל בשר בהמה או עוף שאין לו חזקת כשרות, אלא הוא בחזקת איסור אבר מן החי, אין לאכלו עד שיתברר שנשחט כראוי.
הכלל[עריכה]
אמרה זו שנאמרה על ידי רבי חנינא[1] נאמרה בשבויה, שבאה לפניו, והוא התירה מכח הפה שאסר הוא הפה שהתיר. למרות שהדין אומר שאם אשה נשבתה בידי אויבים קיים חשש שמא באו עליה באונס ומכאן שהיא פסולה מלהנשא לכוהן, ניתן להתיר את נישואיה מכח הדין "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" האומר כי אם מסתמכים על עדותה שלה עצמה לגבי העובדה שנשבתה, יש להסתמך גם על עדותה האומרת שהיא טהורה ולא נאנסה מעולם, ומכאן שיש להתיר את נישואיה. אמרו לפניו, שיש עדי טומאה בעיר ששמא "אסתן" שיודעים שהיא אסורה מכיוון שהיא נאנסה, על כך התבטא רב חסדא: "עדים בצד אסתן ותאסר", וכי אשה נאסרת על סמך עדים שעדיין לא באו לבית דין להעיד שהיא טמאה?
במקרה אחר, המוזכר במסכת קידושין[2] אדם קידש אשה בדבר ששוויו פחות מפרוטה, כך שעל פי ההלכה היא לא מקודשת. אמרה לפניו שיש עדים היודעים, כי הדבר היה שווה פרוטה באותו יום שקידשה, במדי, ולכן היא מקודשת. אמר רב חסדא: עדים בצד אסתן ותאסר?
הגמרא מספרת, על יהודית, אשתו של רבי חייא, שילדה תאומים וסבלה מכך, לכן ביקשה לאסור את עצמה על בעלה. היא אמרה לרבי חייא, שאמה אמרה לה, שאביה קיבל עבורה מעות קידושין בהיותה קטנה, ולכן היא נחשבת לאשת איש ואסורה על רבי חייא. על כך אמר רבי חייא: אין לאמך נאמנות להעיד בדבר, שכן היא פסולה להעיד, שהרי היא אשה הפסולה להעיד, וכן קרובה הפסולה לעדות. אמרו לפניו: והלא יש עדים שאביה אכן קיבל עבורה קידושין, הגיב רבי חייא: עדים בצד אסתן, כלומר: כל עוד לא יתברר הדבר, אין לי לחשוש לכך.
אמוראים אחרים במסכת קידושין[3] חלוקים על רב חסדא, וטענו שהדין "עדים בצד אסתן ותאסר" אמור רק בשבויה, המותרת מהתורה, וגם בגלל שיש סברא נוספת להתירה, שכן היא מנוולת ומכערת את עצמה על השובים אותה כדי שלא יחשקו בה, ולכן יש לנו להניח שהיא טהורה[4], ומה שאסרוה לכוהן היא רק חומרא מדרבנן, אך באיסור אשת איש שהוא מהתורה אין לנו להקל אם נודע לנו שיש עדים במקום אחר.
התייחסויות אקטואליות[עריכה]
בסערה שהתחוללה בשנת תשס"ד אודות הפאות הנכריות, לאחר שהתעורר חשש שמייבאים אותן ממרכזים בהודו שם נחתכו לשם עבודה זרה ונאסרו מדין אביזרייהו של עבודה זרה האסורים בהנאה, פסק הרב מנחם מנדל שפרן כי כל עוד אין עדות ברורה שהפיאות אסורות אין סיבה לאסור אותן ויש להעמידן על חזקת כשרות, וזאת על פי הכלל עדים בצד אסתן ותאסר.