Difference between revisions of "עישון"

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search
(פרטי דינים)
m (קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית)
Line 566: Line 566:
  
 
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
 
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
 +
[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

Revision as of 09:34, 2 July 2013

בערך זה יידונו ההיבטים הרפואיים וההלכתיים הנוגעים לעישון טבק בצורת סיגריות, סיגרים, או מקטרות.

רקע היסטורי

הידיעות הראשונות על הטבק בספרות הרפואית של העולם המערבי הן משנת 1561 למניינם. אכן, בקרב ילידי יבשת אמריקה האינדיאנים היה עישון הטבק מנהג נפוץ כבר הרבה מאות שנים לפני בוא הספרדים לאמריקה.

החוקרים סבורים, שמקורו של הצמח ממנו מפיקים את הטבק הוא מהאי טובאגו[1] שבים הקאריבי. משם הובא הצמח לפורטוגל, ושגריר צרפת בפורטוגל, ששמו היה ניקוט[2], שלח כמה דגמים למלכת צרפת קתרינה די מדיצ'י. שגריר זה כינה את הצמח ניקוטינה על שמו, וכך נתקבל שמו של הצמח במינוח המדעי - ניקוטינה טבקום[3], היינו שילוב שם האי, שהוא מוצאו של הצמח, עם שמו של השגריר.

במקורות העבריים מאותם ימים הוא נקרא דאבאקו; העישון נקרא 'שתית הטוטון', שמקורו מהשפה הטורקית; מקטרת העישון, בעיקר של אדמורי"ם, נקראה לולקי-ציבוק, שאף זה מקורו בשפה הטורקית. אגב, יש לציין כי המושג "סגריות" מופיע במשנה[4] בתור מין ירק שזהותו לא ברורה, ואף יש גרסאות שונות בכתבי יד לצמח זה[5].

גישות רפואיות בעבר במשך כמאתיים שנה מאז חדר הטבק למדינות אירופה סברו הרופאים שחומר זה טוב לבריאות, ובעיקר שימש למחלות עור, מחלות מערכת העיכול, ומחלות מערכת הנשימה. כל זאת ללא כל הוכחות מדעיות, וללא כל הסברים על יעילות החומר ועל מנגנון הפעולה שלו. בספרות הרפואית-יהודית מוזכר הטבק כחומר רפואי יעיל למחלות נשימה בספר מעשה טוביה[6]. במשך הזמן התפשט הנוהג להשתמש בטבק לתענוג בצורות שונות של עישון, לעיסה, או הרחה[7]. העישון הפך להיות נוהג מקובל בחברה, אם כי הנשים החלו לעשן סיגריות הרבה יותר מאוחר מהגברים. סבורים שהאשה הראשונה שהחלה לעשן היתה הברונית דה-דודוואנט, פילגשו של המוזיקאי שופן, בערך בשנת 1840[8].

גישות הפוסקים בעבר לאור הידיעות הרפואיות הללו מצינו גם בין הפוסקים באותם ימים שסברו שהעישון טוב ומועיל לבריאות, בכך שהוא מסייע לעיכול המזון, מגביר את התיאבון, ועוזר בתנועות הגוף החיוניות[9]. בין החסידים וגדולי האדמורי"ם רווח השימוש בטבק, הן בצורת עישון, והן בצורת הרחה, והם ייחסו חשיבות רבה לעשן הטבק. מסופר שהבעל שם טוב היה רגיל לשכב ולנוח במוצאי שבת, ובעת שעישן את המקטרת היה מספר לתלמידיו מה שראה בשבת, וכן כתוב עליו שבעת שביקש לילך לעולמות העליונים היה שואף טאבאקי[10], ולעומתם המתנגדים גינו את הצדיקים על נוהג זה[11].

ראשית ההתנגדות הרפואית לשימוש בטבק זו החלה רק במאה הי"ח למניינם, עם פרסום השערות ראשונות על קשר בין עשן הסיגריות לבין סרטן בשנת 1761[12].

בשנת 1854 יצא לאור ספר על מחלות הטבק, ובו ניסיון ראשון להוכיח את הרעילות של חומר זה[13]. מחקרים בשנת 1950 העלו את החשד לקשר בין סרטן הריאות לבין עישון לדרגה מדעית גבוהה יותר[14], ובשנת 1958 פורסם לראשונה סקר מקיף, אשר הוכיח תמותה גבוהה בהרבה בקרב אוכלוסית המעשנים לעומת אנשים שאינם מעשנים[15]. בשנים 1964 ו-1968 פורסמו דוח"ות של וועדה מיוחדת שמונתה על ידי המדען הראשי של משרד הבריאות האמריקאי[16], אשר קבעו שאכן קיים קשר משמעותי בין עישון סיגריות לבין נזקי בריאות. באופן דומה פורסמו בשנים 1962 ו-1971 שני דוח"ות על הקשר החד-משמעי בין עישון לבין נזקי בריאות על ידי הקולג' המלכותי הרפואי של אנגליה[17].

רקע מדעי

הרכב ומנגנון רעילות עשן הסיגריות מכיל כארבעת אלפים חומרים שונים, חלקם בצורת חלקיקים מוצקים, וחלקם בצורת גזים[18]. חלק מחומרים אלו, ובעיקר החלקיקים הגזיים, הם רעילים למערכות גוף שונות, ולגבי יותר מ-40 מהם יש הוכחות שהם חומרים גורמי סרטן[19].

עשן הסיגריות נספג מהר דרך רירית דרכי הנשימה, וגורם לתופעות מיידיות, כגון כיווץ כלי דם, וירידה בטמפרטורת העור, ולהשפעות רחוקות-טווח. אחד החומרים הרעילים שנחקר רבות הוא חד-תחמוצת הפחמן, אשר נקשר להמוגלובין שבכדוריות האדומות. דבר זה מונע את התקשרות ההמוגלובין לחמצן, ובכך נמנעת העברת חמצן בכמויות מספיקות לרקמות השונות. עובדה זו מסבירה את ההשפעה השלילית של העישון על מערכת העצבים המרכזית, על שריר הלב, ועל כלי הדם. חומר מסוכן נוסף בעשן הטבק הוא הניקוטין, אשר נחשב כגורם מסרטן בדרגת ממאירות גבוהה, וכן גורם לכיווץ כלי דם, ובכך גורם להשפעה שלילית על כלי הדם הכליליים בלב, ועל כלי הדם שבמוח. חומר זה גורם להתמכרות, ולכן יש קושי להיגמל מעישון[20].

עישון סביל חלקיקי עשן הטבק יכולים לחדור לגוף על ידי עישון ישיר, או על ידי עישון סביל, היינו שאיפת העשן העולה מהקצה הבוער של הסיגריה על ידי מי שאינו מעשן, אך נמצא בסביבה של מעשנים. יש הסבורים, שהעישון הסביל יכול להיות מסוכן יותר מהעישון הפעיל, כי העשן מהקצה הבוער של הסיגריה מכיל ריכוז גבוה יותר של מרכיבים מסוכנים מאשר העשן הנשאף[21].

העישון הסביל גורם לאנשים שונים תופעות אלרגיות בדרכי הנשימה ובעינים, ומעלה את שכיחות המחלות הממאירות. נמצא כי סרטן הריאות שכיח יותר באופן משמעותי לא רק אצל מעשנים פעילים, אלא גם אצל המעשנים הסבילים[22]. העישון הסביל הוא גורם משמעותי למחלות לב קטלניות, הן במבוגרים והן בילדים. רעילות העישון הסביל למערכת הלב וכלי הדם היא מגוונת, ונובעת ממרכיבים שונים בעשן הסיגריה[23].

העישון הסביל חמור במיוחד ביחס לילדים השוהים במחיצת הורים מעשנים. נמצא כי הסיכוי לילד לאם מעשנת להתאשפז עקב בעיות ריאה, כגון קצרת או דלקת סימפונות חריפה או כרונית, גבוה ב-70% מהסיכוי של ילד לאשה שאיננה מעשנת[24]. כמו כן נמצא שבילדים להורים מעשנים יש פגיעה משמעותית בתיפקודי הריאות[25], וכן נמצאו מחלות זיהומיות שונות בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים להורים מעשנים[26].

גורמי סיכון מוגברים הסיכון הנובע מעישון גדול יותר בתנאים הבאים: עישון סיגריות מסוכן יותר מאשר סיגרים או מקטרות[27]; ככל שתכולת הניקוטין גבוהה יותר, הסיכון גדול יותר. לפיכך, שימוש בפילטרים מקטין במידה מסויימת את ההשפעה המסרטנת; ככל שמספר הסיגריות גדול יותר, הסיכון גדול יותר; ככל שמעשנים זמן רב יותר, הסיכון גדול יותר[28].

תמותה לפי סקרים שונים אחוז התמותה בגברים מעשנים מעל גיל 45 שנה הוא גבוה ב-80% בהשוואה לגברים בגיל זה שאינם מעשנים; ובגיל 60 שנה השיעור גבוה ב 125%. בין נשים מעשנות נמצאה מחלות לב וכלי דם פי שלושה יותר בהשוואה לנשים שלא עשנו[29].

הערכת ארגון הבריאות העולמי היא שבכל העולם מתים כ-2.5 מיליון אנשים כל שנה בגין ההשפעות השליליות של העישון[30]. ההערכה היא, שבשנת 1985 מתו ביבשת אמריקה כחצי מיליון אנשים בגלל סיבות הקשורות לעישון[31], ובארה"ב מתים בכל שנה כ-400,000 איש כתוצאה מעישון, וכ-50,000 איש בארה"ב מתים בכל שנה כתוצאה מעישון סביל[32]. באנגליה מתים כ-110,000 אנשים מידי שנה בגין העישון, דבר המהווה כ-17% מכלל הסיבות לתמותה[33]. לפי הערכות תואמות לנתונים הללו שיעור הגברים המעשנים שיגיעו לגיל 73 שנה הוא 42%; לעומת זאת שיעור הגברים שאינם מעשנים שיגיעו לגיל 73 שנה הוא 78%[34].

לפי מחקרים שונים עולה, כי עישון 10 סיגריות ביום מקטין את תוחלת החיים ב-3-2 שנים; עישון 20 סיגריות ליום מקטין את תוחלת החיים ב-7-5 שנים; עישון 40 סיגריות ליום מקטין את תוחלת החיים ב-10-8 שנים. מאידך, הפסקת עישון מגדיל את תוחלת החיים באופן משמעותי אחרי חמש שנים, וכעבור עשר שנים אין עוד הבדל בתוחלת החיים בין אלו שעישנו בעבר, לבין אלו שמעולם לא עישנו[35].

מחלות ממאירות במחקרים שונים נמצא, כי כ-85% מכלל חולי סרטן הריאות[36], הפה, הלוע, והוושט העליון קשורים בעישון[37], וכן נמצא קשר לעישון בכ-30% מכלל חולי סרטן הלבלב, הכליות ודרכי השתן[38]. יש גם עדויות על שכיחות יתר של סרטן הדם[39] במעשנים[40]. כמו כן נמצאה שכיחות יתר משמעותית של סרטן השד בנשים שעישנו יותר מ-30 שנה[41].

עישון הוא הגורם הבודד השכיח ביותר ליצירת מחלות ממאירות, והוא עולה בשכיחותו באופן משמעותי על כל יתר הגורמים הידועים.

מחלות ריאה עישון גורם לשתי מחלות ריאה חסימתיות, כרוניות: דלקת כרונית של הסימפונות[42], שהיא מחלה אופיינית למעשנים; ונפחת הריאות[43]. מחלות אלו מתבטאות בהרס מתקדם של ריריות הציפוי הפנימי, ושל רקמת הריאה. עקב כך נגרמת ירידה בתיפקוד הריאות, והפרעות משניות בחמצון רקמות הגוף.

טרשת העורקים הכליליים של הלב [44] - שכיחות הפרעה זו גבוהה במיוחד במעשנים, וההערכה היא ששיעור התחלואה והתמותה ממחלות לב אלו גבוה ב-70% במעשנים בהשוואה ללא-מעשנים. העישון גורם גם לשכיחות מוגברת של יתר לחץ-דם, ולעליה מוגברת ברמות הכולסטרול בדם. שני גורמים אלו מוסיפים לשכיחות מחלת כלי הדם הכליליים. שכיחות מחלות לב אלו עולה ככל שמעשנים יותר סיגריות, היא גבוהה יותר בשואפי העשן, וגבוהה יותר במעשני סיגריות לעומת סיגרים ומקטורות. הסיכון למחלה זו אצל אנשים שהפסיקו לעשן הולך ופוחת, וכעבור עשר שנים מהפסקת העישון, אין הבדל בסיכון למחלה זו בין אלו שעישנו בעבר לאלו שלא עישנו כלל. בסקרים אחרים נמצא, שהימנעות מעישון מפחיתה את התמותה ממחלת לב כלילית בגילאים שבין 64-35 בשיעור של 25% בגברים, ו-20% בנשים[45].

מחלות מוחיות עישון הוא גורם סיכון מוכר לשבץ מוחי[46] ודימום תת-עכבישי[47], והפסקת העישון מפחית באופן משמעותי סיכון זה כבר בזמן הסמוך להפסקה, ללא תלות בגיל ובכמות העישון עד להפסקה[48].

עישון הוא, איפוא, הגורם המוגדר השכיח ביותר למוות בעולם המערבי, ובעצם יש להסתכל על מצב העישון בעולם והתמותה המלווה אותו כמצב של מגיפה קטלנית כלל-עולמית[49]. במשך השנים 1992-1990 היתה הערכה כי כ-3 מיליון בני אדם מתו בגין עישון[50].

מחלות נוספות בנוסף למחלות קטלניות הנגרמות באופן ישיר או באופן עקיף על ידי עישון, יש עוד מחלות והפרעות הקשורות בעישון:

כיב עיכולי[51] קורה בשכיחות גבוהה יותר במעשנים, ושיעור הריפוי העצמוני והטיפולי של כיבים במערכת העיכול באנשים אלו קטן יותר[52].

עישון נמצא גורם עצמאי ומשמעותי להתפתחות סוכרת[53].

עישון משפיע לרעה על תיפקוד בלוטת התריס בנשים[54].

מחלות חניכיים שכיחות יותר במעשנים, וחומרתן גדולה יותר באוכלוסיה זו[55].

עישון גורם לירידה בצפיפות העצם בנשים לאחר הבלות, ועקב כך לשכיחות גבוהה יותר של שברים בצוואר הירך בנשים אלו[56].

עישון גורם לפגיעה בכתם הצהוב[57] בגיל הזיקנה של גברים ושל נשים. מאחר וזו אחת הסיבות השכיחות לירידה משמעותית בראיה בזיקנה, חשוב להימנע מעישון כדי להפחית מצב זה[58]. כמו כן נמצא שעישון הוא גורם משמעותי לעיוורון[59].

עישון גורם להפרעה בפוריות של נשים, ולבלות מוקדמת[60]. כמו כן גורם העישון להפרעה בפוריות הגבר, עקב פגיעות שונות בתאי הזרע[61], ולאין אונות[62] בשכיחות גבוהה יותר במעשנים לעומת לא-מעשנים[63].

נשים בהריון כרבע מכלל הנשים בהריון בארה"ב מעשנות סיגריות, מתוכן כחמישית מפסיקות לעשן בהריון, וכשליש מפחיתות את כמות הסיגריות[64].

נשים המעשנות בהריון גורמות ליילודים להיוולד במשקל לידה נמוך מהממוצע[65], להפלות עצמוניות, לתמותת עוברים[66], לנזקים מולדים במבנה הגפיים של היילודים[67], ולהפרעות בהתפתחות השכלית ובתיפקוד השכלי של ילדיהם[68]. יש אף דיווחים על השפעות שליליות מאוחרות ביחס לערכים בלתי תקינים של לחץ דם בילדים שנולדו לאמהות שעשנו בהריון[69]. כמו כן נמצאה עליה בשכיחות תיסמונת דום-נשימה חסימתי בשינה ביילודים לאמהות שעישנו בהריון[70], ועליה בשכיחות דלקות אוזניים וניתוחי אוזניים בילדים לאמהות שעישנו בהריון[71].

המלחמה בעישון מבחינה ציבורית ואישית מתרכזת במספר מישורים:

חינוך והסברה למניעת ההתחלה וההתרגלות לעישון; טיפולי גמילה במכורים לעישון; הגנה על לא-מעשנים מחשיפה לעשן טבק; הגבלה או מניעה של פרסומת מסחרית לסיגריות; העלאת מחיר הטבק והסיגריות; פיקוח על ייצור מוצרי טבק.

שיטות גמילה קיימות מספר שיטות לגמילה מעישון. על בסיס אישי- אינדיבידואלי יש שיטות פסיכולוגיות שונות, יש שיטות מתחום הרפואה האלטרנטיבית, ויש שיטות כימיות[72]. יש לציין כי הניסיונות לייצר סיגריות עם ריכוז נמוך יותר של זפת וניקוטין לא הביא לשיפור משמעותי בתחלואה הקשורה בעישון[73].

חינוך והסברה הדרך היעילה ביותר מבחינה ציבורית לגמילה מעישון היא הדרך החינוכית, באמצעות הסברה רחבה במוסדות חינוך, בצבא, ובקבוצות מפגש שונות. דרך זו יכולה להיעשות בעזרת אמצעי התקשורת ההמונית, חלוקת חומר הסברה, שיחות וכיו"ב. במערכת הרפואית מומלץ לכלול את ההיבטים של סיכוני העישון ודרכי המניעה בהוראה של סטודנטים לרפואה[74]. כמו כן מומלץ להחדיר את המודעות להימנעות מעישון ולגמילה ממנו בכל ביקור במרפאה רפואית, גם ללא קשר ישיר למחלה הנוגעת לעישון[75]. הרופאים, כדמויות חינוכיות בתחום הרפואה והבריאות, בוודאי חייבים להימנע מעישון, כדי לא לשמש דוגמא שלילית בנידון[76]. הדגש העיקרי מבחינה חינוכית צריך להיות במניעת ההרגל לעישון, יותר מאשר בהפסקת עישון באלו המכורים לו. גם לחקיקת חוקים מתאימים להגבלת העישון, כגון מניעת עישון במקומות ציבוריים, או הגבלה של פרסומות לעישון על ידי חברות לייצור סיגריות, יש מרכיב חשוב במניעת עישון[77].

כמו כן נמצא שהעלאת מחיר הסיגריות מפחית את מספר המעשנים ואת כמות הסיגריות שבהם משתמשים המעשנים, שכן רבים מהמעשנים משתייכים לקבוצות חברתיות עניות[78], ובעיקר יכול להיות למהלך כזה השפעה על הרגלי העישון של קטינים[79].

מספר מעשנים לפי הערכות שונות היו בשלהי המאה ה-20 כ-1.1 מיליארד מעשנים, כלומר כשליש מאוכלוסית העולם מעל גיל 15 שנה. רוב המעשנים מצויים בארצות מתפתחות. סין נחשבת למדינה היצרנית והצרכנית הגדולה ביותר בעולם של מוצרי טבק[80].

בארה"ב, בין השנים 1985-1965, ירדה בהתמדה שכיחות המעשנים המבוגרים בקצב ממוצע של 0.5% לשנה[81]. בשנת 1990 היו בארה"ב 25.5% מעשנים, ומתוכם - 28.4% גברים ו-22.8% נשים. כחמישית מכל המעשנים הללו עישנו יותר מ-25 סיגריות ליום[82]. יש לציין, כי בין הרופאים בארה"ב חלה ירידה מרשימה בהרבה בשיעור המעשנים. במחקר שהשווה את מספר הרופאים המעשנים בשנות השבעים לעומת תחילת שנות התשעים נמצאה ירידה מ-18.8% ל-3.3%, שהוא שיעור שנתי של 1.15%. בין האחיות המוסמכות היתה ירידה מתונה יותר - משיעור של 31.7% ל-18.3%[83]. אכן בשנים 1993-1990 לא המשיכה המגמה של הפחתת מספר המעשנים בארה"ב, והיא עומדת בשנים אלו על כ-25%[84]. כמו כן מספר המעשנים בארה"ב בקרב צעירים עדיין עומד על אחוזים גבוהים - כ-17% מכלל הבנים וכ-17% מכלל הבנות הלומדים בבתי ספר תיכוניים מעשנים יום-יום. מספרים אלו לא השתנו במשך עשור שנים בין השנים 1991-1981. כל זאת למרות העובדה שמכירת מוצרי טבק לקטינים בארה"ב היא בלתי חוקית[85]. עוד יש לציין את העליה המשמעותית בשכיחות העישון של נשים במאה הנוכחית, כאשר עד תקופת מלחמת העולם השניה היו המעשנות בשיעור של 25% מכלל הנשים, ולאחר מכן עלתה השכיחות עד ל-40%. מגמת הירידה הכללית בשכיחות המעשנים בשנים האחרונות הביאה לירידה יחסית קטנה יותר אצל הנשים בהשוואה לגברים - בגברים היתה הירידה מ-52% בשנת 1965 ל-28.1% בשנת 1991, ובנשים בתקופה המגבילה היתה הירידה מ-40% ל-23.5%[86].

באנגליה ירד אחוז הגברים המעשנים מ-65% בשנת 1948 ל-29% בשנת 1992, ובין הנשים ירד האחוז בשנים אלו מ-41% ל-28%. ההערכה היא שבשנת 1994 היו כ-14 מיליון מעשנים באנגליה[87].

בסקר בין הרופאים בישראל נצפתה ירידה משמעותית במספר המעשנים: בשנת 1970 עישנו 64% מהרופאים בישראל; בשנת 1975 - 33%; ובשנת 1980 - 16%[88].

באוכלוסיה הכללית בישראל ירד אחוז המעשנים מכ-40% בשנת 1983 לכ-30% בשנת 1986[89]. בסקר מדגמי שנערך בישראל בשנת 1995 נמצא כי אחוז המעשנים הוא 25.8%; רוב המעשנים הם בגילאים 34-25 שנים; אחוז החילונים והמסורתיים בין המעשנים גבוה באופן משמעותי מהדתיים (7%.56 לעומת 10.3%); אחוז המעשנים קטן באופן לא משמעותי בין בעלי הכנסה גבוהה ובעלי השכלה גבוהה[90].

מספר גורמים בישראל השפיעו על מגמות העישון: החוק להגבלת עישון במקומות ציבוריים משנת 1985; תשדירי שירות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית בשנת 1987; העלאת המס על הסיגריות בשנת 1991; והחוק להגבלת עישון במקומות עבודה משנת 1994, כל אלו גרמו לירידה ניכרת באחוז המעשנים. לעומת זאת הוזלת הסיגריות המיובאות בשנת 1989 גרמה לעליה תלולה באחוז המעשנים[91].

בישראל קיימים מספר גופים הפעילים בדרכים שונות למניעת עישון: האגודה הישראלית למניעת עישון, האגודה למלחמה בסרטן בישראל, והפורום הישראלי למניעת עישון.

תועלת בעישון לעומת כל הנזקים שנימנו לעיל, והצורך המוכח להימנע מעישון, יש לציין כי העישון נמצא מועיל למניעת שתי מחלות קשות - מחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר. במחקרים רבים נמצא קשר בין עישון לבין הגנה מפני מחלות אלו[92].

האם מותר לעשן?

היסטוריה הילכתית

כללי בדורות קודמים, כשלא ידעו את הסכנה שבעישון, ואדרבה סברו שיש תועלת בעישון[93], לא אסרו זאת. אמנם יצאו קדמונים נגד העישון מסיבות מוסריות[94].

הראשון שיצא באיסור כלשהו על העישון היה החפץ חיים זצוק"ל, אשר בספרו ליקוטי אמרים כתב שמאחר שכמה רופאים כתבו שהעישון מזיק לחלשים, לכן הם עוברים בעישון על מצוות "ונשמרתם מאד לנפשותיכם"[95]. הגאון רבי אהרון קוטלר זצוק"ל הורה איסור דאורייתא על העישון מיד כשהתפרסם הסכנות הכרוכות בה[96].

מצד שני הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל כתב שאין לאסור את העישון ממש מאחר ששייך בו מה שאמרו חז"ל על קצת דברים מסוכנים "כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'" מאחר "שאלו הרגילין בזה נהנין מזה מאד ומצטערין כשאין להם סיגריות עוד יותר מחסרון מיני אוכלין טובים, ואף יותר מחסרון אוכלין לגמרי לזמן קצר, והקלקול לחלות מזה הוא עכ"פ רק מיעוט קטן וכל שכן להחלות מזה בסרטן ובעוד מחלות מסוכנות הוא קטן ביותר ... ובחשש כזה אמרינן שומר פתאים ה'"[97]. אבל היום מאחר שהוכח שרוב המעשנים מתים עקב תוצאת הרגלם[98] ברור שלא שייך מה שכתב האגרות משה להתיר את העישון[99], וכן דעת בנו הגאון רבי דוד פיינשטיין שלדעת אביו אביו לא שייך עוד היתר עישון, לפי דעת רופאי זמנינו על הסבירות גבוהה לתמותה[100] .

ברוח דומה כתב הרב יוסף שלום אלישיב (בשנת תשמ"א) בזה"ל, "על אף שהרופאים בזמנינו קבעו שלריח עשן סיגריות יש תוצאות בלתי רצויות על בריאות האדם ואף יכול להיות גורם רציני למחלות מסוימות רח"ל מ"מ התודעה הזאת עדיין לא יצאה טבעה בעולם ולא פשטה בקרב הארץ. ורבים וכן שלמים גדולים וטובים מעשנים ומנעוריהם ועד זקנה ושיבה והבריאות שלהם במצב טוב ויפה כנראה שגם דבר זה כלול במ"ש חז"ל כיון דדשו בה רבים שומר פתאים ד'"[101], אבל לאחר מכן בשנת תש"ס אסר את העישון. שוב בשנת תשס"ו יצא במכתב גלוי לחזק את דבריו שנית[102]. וכן בספר וישמע משה (פסקים מהגרי"ש אלישיב שליט"א, ח"א עמ' תל"ו) כתוב בזה"ל, "שאלתי אם מותר מצד הדין לעשן סיגרי' בזמנינו שכבר יודעים בבירור שמזיק. והשיב דאסור".

ואכן, לאחר שנזקי העישון התבררו היטב במחקרים ונקבעו בתודעה הציבורית, הדבר השפיע אף על דעת הפוסקים בתחום. דעת רוב ככל הפוסקים שהעישון אסור משום סכנת נפשות[103]. מחברים אלו נימקו את האיסור במקורות ובנימוקים הבאים: מדין 'השמר לך ושמור נפשך מאד'[104], 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'[105], ומדין איסור בל תשחית של הגוף[106], ומשום חילול השם, שכן אומות העולם אוסרים בתוקף את העישון, ואם יראו תלמידי חכמים מעשנים יש בזה חילול השם, ומשום חשש התאבדות וגרם רציחה עצמית[107]. אמנם, יש מי שכתב שהגם שמן הראוי להיזהר ולהימנע מעישון אבל "צריך עיון" אם יש בזה גדר איסור[108]. ויש מי שכתב ש"ודאי מי שאינו מעשן אסור לו להתחיל לעשן" אמנם מי שכבר התרגל הרבה ויזיק לו ל"הנערוין" (עצבים) אם יפסיק לכאורה כבר אין לאסור לו את העישון מכיון דהוה ליה בזה רפואה ומניעת היזק[109]. אבל היום הוכח שאדרבה, גם מעשנים כבדים מעריכים ימיהם ע"י גמילה מעישון[110], ושלאחר תקופה של חודש ימים רוב הנגמלים מדווחים על שיפור בריכוז, על פחות מתח ויותר רוגע, מאשר בזמן שהיו עדיין מעשנים[111].

הובא בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך דאם מעשן יודע שהעישון מקצר את החיים, ושקיצור חיים הוא איסור דאורייתא של מאבד עצמו לדעת, ושעל עון זה חייבים מיתה בידי שמים, אסור לו להעיד לכתחילה ועדותו פסולה בדיעבד[112].

יש ששקלו ודחו נימוקים שונים להתיר את העישון: ביחס לטעם שלא להוציא לעז על הראשונים - מה שצדיקים רבים בדורות קודמים עישנו ולא הזיק להם, היינו בגלל שהאוויר אז היה יותר נקי, אבל בימינו בגלל זיהום האוויר ממכוניות, בתי חרושת וכיו"ב - אסור; התברר היום על פי הרפואה שיש סכנה ברורה וחמורה בעישון, מה שלא היה ידוע אז, ואדרבה אז חשבו שהעישון מועיל לבריאות[113]; הסיגריות בימינו מכילים יותר חומר רעלי מהסיגריות בזמנם; החשש ללעז על הראשונים הוא דווקא שלא להחמיר חומרות שלא מן הדין, אבל במקום שכך הוא עיקר הדין, אין לחוש ללעז הראשונים[114]. ביחס לטעם שדשו בה רבים ו'שומר פתאים ה' - על פי הנתונים הסטטיסטיים בימינו[115] רק מיעוט בני האדם מעשנים, ולכן לא שייך לומר שדשו בה רבים; במצב של סכנה וודאית לא שייך לומר 'שומר פתאים ה'[116], או שלא שייך לומר 'שומר פתאים ה' בדבר שאנו עדים שאין רצונו יתברך לשמור[117]; וביחס לאין גוזרין גזירה אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה - אין זה אלא כשבאים לחדש גזירה ולא בדבר האסור כבר מצד הדין, מעשנים נגמלים מהעישון בשבת ומהכי תיתי שלא ישמעו לדין תורה עקב הרגלם, רוב הציבור כבר נבדלים מהעישון, הוכח כיום בעמים שונים מהעולם שאפשר לצמצם את ממדי העישון, ובפרט שמדובר בחשש פיקוח נפש[118].

לאור הסכמת רבים מהפוסקים שהעישון אסור, דנו הפוסקים בשאלות הלכתיות המסתעפות מכך:

  • עזרה לעישון לשיטת הסוברים שיש איסור בעישון, דנו האחרונים אם אחר נותן לו סיגריה או גפרור, אם יש בזה משום 'לפני עיוור לא תתן מכשול', על כל פנים מדרבנן[119]; ולשיטת הסוברים שאין איסור בעישון אלא רק עצה טובה להימנע מזה, בוודאי אין איסור לפני עיוור בהושטת האש והגפרורים לאלו שמעשנים[120].
  • מוכרים ומייצרים לשיטת האוסרים עישון יש מי שכתב, שהאיסור חל גם על המייצרים. אכן, אין איסור על מוכרים פרטיים בחנויותיהם למכור סיגריות, ואין בזה משום 'לפני עיור', ומשום מסייע בידי עוברי עבירה[121].
  • פסול לעדות - יש מי שכתב שאין לקחת אדם מעשן לעדות קידושין, משום שיש לחשוש שהוא פסול לעדות‏[122].
  • כיבוד אב אב המבקש מבנו שיקנה לו סיגריות, אין הבן חייב לשמוע לו, כי הדבר מסכן את בריאותו של האב, ואדרבה על הבן להוכיח את אביו כשרואהו מעשן[123].
  • בחופה - לאור הנתונים הרפואיים על הסכנה בעישון - יש שכתבו למנוע את המנהג שבחור המתארס או המתחתן מחלק סיגריות לחבריו[124].

פגיעה בזולת ע"י עישון

עישון סביל מי שטוען שיכול להיגרם לו נזק ממשי משהייה במקום שמעשנים, עקב "עישון סביל"[125], ואפילו מי שרק מצטער מחמת עשן הסיגריות, דעת רוב ככל רבני דורנו, שיש לו כוח וזכות למחות במעשנים, ולדרוש מהם שיפסיקו לעשן באותו מקום; ואפילו אם המעשנים נמצאים בבית המדרש, וטוענים שייגרם להם ביטול תורה אם יצטרכו להפסיק לעשן, מכל מקום אסור להם לעשן שם[126], ועל המעשן, שהוא המזיק, להרחיק עצמו מהמקום הציבורי[127]. אמנם יש מי שכתב, שמשורת הדין אי אפשר למנוע את המעשנים מלעשן, אפילו יש קצת סיכון לאחרים והם מקפידים על כך, מטעם 'שומר פתאים ה'[128]. כמו כן יכול שכן למחות נגד מעשנים בבית משותף, כאשר עשן הסיגריה עובר מדירה לדירה[129]. גם מי שהסכים לסבול את העישון, יכול לחזור בו ולמחות נגד המעשנים שיפסיקו את העישון[130].

שיעור ההרחקה של המעשן במקום ציבורי או פרטי הוא בכדי שלא יזיק לפי ראות הבקיאים, או כדי שיעור שלא יגיע העשן אל הזולת[131].

בנזיקין מי שעישן ונפלו ניצוצות מהמקטרת או מהסיגריה שלו על סחורת חברו, ונשרפה הסחורה, חייב בתשלום הנזק מדין נזקי אש[132].

עישון בזמנים מיוחדים

שבת עישון בשבת אסור מן התורה מדין מבעיר ומכבה.

עישון ביום-טוב בעניין זה נחלקו הפוסקים:

יש מי שכתבו, שמותר לעשן ביום טוב[133], ופשט ההיתר בימינו כדבר פשוט[134]. מספר טעמים להיתר נאמרו על ידי הפוסקים: עישון נחשב כדבר שווה לכל נפש, והעישון נחשב כדבר טוב לבריאות, שגורר תאוות המזון, ומועיל לעיכול המזון.

לשיטת המתירים עישון ביום-טוב יש להיזהר בדרך ההדלקה והכיבוי של הסיגריות, שלא לעבור על איסורי כיבוי ביום-טוב[135]. ובעניין שריפת האותיות שעל הסיגריות מדין מוחק, דעת רוב הפוסקים שאין בזה איסור מטעמים שונים[136]. גם לשיטת המתירים - מי שאינו נהנה מעצם העישון, אסור לו לעשן ביום-טוב[137], ומי שנהג שלא לעשן ביום-טוב, הרי זה נדר שאי אפשר להתירו[138]. ועוד יש מי שכתב, שדווקא מי שרגיל לעשן כל השנה, מותר לו לעשן גם ביום-טוב, אבל מי שאינו רגיל לעשן, אסור לו לעשן ביום-טוב[139].

יש מי שכתבו, שאסור לעשן ביום טוב[140]. מספר טעמים לאיסור נאמרו על ידי הפוסקים: העישון הוא בגדר הבערה שלא לצורך[141]; יש חשש איסור כיבוי במהלך העישון; עישון אינו נחשב כשווה לכל נפש, ודבר זה נכון במיוחד בימינו, כאשר ירד מאד מספר המעשנים, שאז קשה להחשיב את העישון כדבר השווה לכל נפש[142]; גם לדעת המתירים, הרי זה דווקא לפי תפיסתם אז, שיש מרכיבים של רפואה ותועלת בעישון, אבל בימינו שהתברר שיש סכנה בעישון, אין להחשיב זה לדבר השווה לכל נפש[143].

לשיטת האוסרים - יש הסוברים, שאף טלטול הסיגריות אסור ביום-טוב משום מוקצה[144]; יש שהחמירו ביום-טוב ראשון, והתירו ביום-טוב שני[145]; ויש שהחמירו בראש השנה מחמת אימת הדין[146].

עישון סיגריות בפסח יש שאסרו עישון טבק בפסח מחשש חמץ המעורב בו, שכן בכמה מקומות היה הנוהג לשרות את הטבק בשכר של חמץ, או שהיה בדבק קמח של חמץ[147]; יש מי שהתיר לעשן בפסח סיגריות שקנו קודם הפסח, אבל החמיר שלא להשתמש בסיגריות שנקנו בפסח[148]. אכן רוב הפוסקים התירו שימוש בסיגריות בפסח, כי כיום אין מעורב בהם חמץ כלל, וגם אילו היה בהם תערובת חמץ הרי הן נפסלות מאכילת כלב, ואין העשן נחשב כאכילה כלל[149]. וכל זה הוא לדעת הסוברים שאין איסור עקרוני בעישון.

יש מן הפוסקים שהעירו לאסור עישון בליל הפסח אחרי הסדר, כדי שלא להפיג את טעם המצה מפיו[150]; ויש מי שכתב, שמן הראוי שלא לעשן באמצע ההגדה[151].

עישון בתעניות בעניין זה נחלקו הפוסקים: יש מי שאסרו זאת בין בתענית יחיד ובין בתענית ציבור, וכל שכן בתשעה באב[152]. טעמי האיסור: יש בזה איסור הנאה, ואין זה גרוע מסיכה ורחיצה של תענוג; יש בזה חילול השם, שהגויים אוסרים עישון בימי תעניתם; ויש מי שהתירו עישון בכל התעניות, אלא שהמליצו להימנע מעישון בתשעה באב[153]. טעם ההיתר: העישון אין בו ממש, ואינו כלול בחמשת העינויים; ויש מי שהתיר דווקא אדם שדחוק ומורגל ביותר, ודווקא לאחר חצות ובצינעא בביתו[154].

פרטי דינים נוספים

עישון נשים יש מי שכתבו, שיש איסור מיוחד על נשים לעשן, כי העישון הוא דבר של שחץ וגאווה, והוא היפך הצניעות שנשים מחוייבות בה[155], ויש בזה משום איסור 'לא ילבש'[156].

לפני נטילת ידיים שחרית יש מי שכתב, שאין לעשן סיגריות קודם שנטל ידיו שחרית[157]; ויש מי שכתב, שמותר לעשן סיגריות לפני נטילת ידים בשחרית[158]. והיינו דווקא לשיטת הסוברים שאין איסור עקרוני בעצם העישון.

ברכה על העישון יש מי שהסתפקו בעניין ברכה ראשונה[159], ובעניין ברכה אחרונה[160]; יש שהציעו לשתות תחילה מים ולברך עליהם, כדי לצאת מידי ספק[161]; אך רוב הפוסקים הכריעו, שאין לברך ברכת הנהנין כלל, וכן המנהג הנפוץ[162], וכן אין לברך ברכת הריח[163], אפילו אם מערבבים בסיגריה חומר לריח טוב[164].

עישון בבית הכנסת יש מי שכתב, שאין איסור עישון בבית הכנסת, כי אין זה בגדר אכילה ושתיה[165]; יש מי שכתב, שמותר רק לצורך גדול, כשלא יכולים להתאפק[166]; אך רוב הפוסקים אסרו עישון בבית הכנסת[167], ובפרט אסור העישון בעת התפילה[168], והיינו אף לשיטת הסוברים שאין איסור עקרוני בעישון. טעמם: עישון הוא כמו אכילה ושתיה; יש בזה חילול השם, כי העישון אסור בבתי התיפלה של הגויים; יש בזה קלות ראש רבה. אמנם יש מי שכתב, שאם יש שם שיעור קבוע, והוא רגיל לעשן, מותר לעשן, בתנאי שאין הדבר מפריע לאחרים[169]; ויש מי שהתירו לעשן בבית המדרש דווקא ולא בבית כנסת, וללומדים הקבועים דווקא, ולא לכל אדם[170]; ויש מי שאסר אף לתלמידי חכמים לעשן בבית הכנסת, ומי שצריך לכך שיצא החוצה[171].

עישון בהר הבית וליד הכותל המערבי יש מי שכתבו שהעישון במקומות אלו, אף בזמן הזה, אסור משום מורא מקדש[172].

עישון בבית קברות יש מי שכתב, שאין לעשן בבית קברות[173].

עם טלית ותפילין מעיקר הדין אין איסור לעשן כשהוא עטור בטלית ותפילין, אם הדבר נעשה בבית פרטי, ולא בבית הכנסת[174].

גידולי טבק של שביעית יש מי שכתב, שנוהג בהם דין שביעית[175], אבל בוודאי לא נוהג בהם איסור ספיחים[176].

באבלות מותר לאבל לעשן סיגריות בשבעת ימי אבלו[177]. והיינו לשיטת מי שלא אוסרים עישון באופן עקרוני.

בחופה הנאספים ליד החופה לא יעשנו סיגריות בכל שעת החופה[178].

רקע אתי

חברות טבק החברות המייצרות סיגריות ומוצרי טבק אחרים מתעלמות מהסיכונים הכרוכים בשימוש בטבק, מפרסמות דעות ומחקרים בלתי אמינים המטילים ספקות בנתוני הסיכון שבעישון[179], ואף מעסיקות מדענים שאמורים לעורר ספקות בציבור ביחס לסיכונים הכרוכים בסיגריות[180]. בשנת 1995 פורסמה סדרת מחקרים סודיים של חברות לייצור סיגריות, המוכיחות כי הנזק הבריאותי העצום של עישון היה ידוע לחברות זה מכבר, והן העלימו מידע זה באופן מכוון, ואף ניסו בדרכים שונות, כולל דרכים משפטיות, למנוע את פרסום המחקרים הללו[180].

יתר על כן חברות אלו משקיעות סכומי-עתק בפרסומת לטובת הסיגריות ומכירתן, אשר גורם להתמכרות לעישון סיגריות בקרב אוכלוסיות שונות, ובעיקר בקרב נשים וקטינים[181]. כמו כן משפיעות חברות אלו על המחוקקים למתן את ההגבלות הנחוצות, ולפקח על השימוש בטבק[182]. דבר זה מהווה בעיה מוסרית כבדת משקל. אכן, אפילו המדענים המועסקים על ידי חברות אלו סבורים כשלעצמם שיש סיכונים משמעותיים בעישון[183].

בארה"ב היו תביעות-ענק נגד חברות טבק[184], ואף נעשו הסכמים ביחס לאיסור פרסום העישון לקבוצות גיל מתחת ל-18 שנה, שלא השפיעו באופן משמעותי על החשיפה של הצעירים הללו לפרסומות לסיגריות[185].

ארגונים שונים , כולל ההסתדרות הרפואית האמריקאית, יצאו בקריאה להגביל ביותר את צורת הפרסומת של סיגריות, ולחייב את חברות הייצור להדפיס על חפיסות הסיגריות אזהרות שונות על הסיכון הכרוך בעישון[186].

חקיקה המגמה בעולם המערבי היא לאסור בחוק את העישון במקומות ציבוריים, ובכך להגן על הלא-מעשנים מפני נזקי עישון פסיבי; למנוע או להגביל את הפרסומת לעישון בצורות שונות; ולחייב את חברות הייצור של סיגריות לציין על חפיסות הסיגריות כי העישון מזיק לבריאות[187]. כמו כן יש מגמה ליצור אווירה חברתית המגנה ודוחה את העישון, ובכך לגרום להפחתה של מספר המעשנים, ולבטל את התחלת העישון על ידי צעירים[188].

נצרות כיתות נוצריות שונות מתנגדות לעישון לא רק מטעמים רפואיים, אלא גם בגלל תפיסה דתית שעישון מהווה פגיעה בכבוד הגוף כמשכן הנשמה[189].

שיקולים אתיים מבחינה אתית-חילונית נידון המאזן בין זכויות וחובות שונות. ביחס לעישון פעיל עומדת הזכות לחיות על פי הרצון והנוחיות האישיים, ומימוש האוטונומיה של צורת החיים וסגנונם, לעומת מחיר הפגיעה עצמית בבריאות; ביחס לעישון סביל עומדת הזכות של הזולת להימנע מנזק, מול זכות הפרט להתנהג לפי אורח חיים הרצוי לו; ביחס לחברות ייצור עומדת הזכות לחופש מסחר ולחופש פרסומת, מול הזכות למנוע נזק מהזולת ומהחברה[190].

נספח א: אגרות מחכמי ישראל בדבר עישון הסגריות

איגרת מהרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב, ירושלים[191]:

ב"ה ב' דסליחות התשל"ז

אל כל אחינו ורעינו בבית המדרש ובספריה

הבקשה והדרישה המרובה והנמרצת בעצם ימי קודש הסליחות והתשובות האלה, בחוסן שלימותם שבבין-אדם-למקום ושבבין-אדם-לחברו, בהחלט להיגמל ולהימנע מההרגל של העישון והמיצוץ של חתיכות העשבים של טבק בתוך הפה והשפתיים, המקודשות באשרינו לעמל תפארתה של תורה, ולדבקות חברותותיה.

אשרי אשר יזדרז ויתגבר לעשות זאת, להגביר תוקף שקידתה של תורה וטהרתה וריבוי נחת-רוח לחברים וחוסן שקידתם ונעימותם, ותלמידי חכמים שבארץ ישראל נקראים נועם, שמנעימים זה לזה בהלכות ובהליכות, ונועם בדרכים ושלום בנתיבות, ומתוך כך ריבוי ההתחזקות וההצלחה ההדדית לאוקמי גירסא ואברויי, בהופעת סייעתא דמן שמיא לקידוש השם ולזכות הרבים.

נאמנכם באה"ר ובאה"ע, צבי יהודה הכהן קוק

הרב שמואל הלוי ואזנר פירסם בשנת תש"ס את פסק ההלכה הבא:

"אשר נשאלתי לחוות דעתי העניה דעת תורה בעניין מנהג העישון סיגרים וסיגריות וכו', אשר כידוע הם המזיקים הגדולים לבריאות הגוף, הריני לרצונכם בקיצור אמרים. א. לשון הרמב"ם פי"א מהל' רוצח ושמירת הנפש ה"ה, הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי, או איני מקפיד על כך, מכים אותו מכת מרדות. ב. ובכלל הדברים מיני מאכל ושתיה שאסרו חכמים מפני ספק סכנת נפשות שחשבם שם הרמב"ם, ובריטב"א בבלי שבועות כז ב המאכלים המזיקים הגוף הם בכלל איסור תורה לאוכלו משום השמר לך ושמור נפשך מאד. ג. ובחי' חת"ס ע"ז ל, אחרי שהעתיק לשון הרמב"ם הנ"ל כתב ומוטל על החכמים להשגיח על זה מקרא דברים יט והיה עליך דמים על פי ש"ס מו"ק ה, דאם לא השגיחו חכמים על זה וכיו"ב שאז כל הדמים שנשפכו על ידי שלא עשו או שלא הזהירו על זה מעלה הכתוב עליהם כאילו הם שפכו ח"ו. ד. ולעניינינו, למדנו דעל חכמי הזמן להריע ולעורר על הסכנה העצומה המונחת בעישון סיגריות וכו' דבר שנתברר בחקירה ודרישה למעלה כל ספק שמאות אלפים מתים טרם זמנם בעישון סיגריות, וכן ידוע מאד שגורם גדול למחלה החמורה בריאות וגם בלב, ועוד הרבה כיו"ב, כאשר יוצא מדו"ח הרופאים מכל מדינות העולם. ה. על כן ברור להלכה דאיסור גמור להתחיל בעישון בימי הבחרות וגיל צעיר, ועל ההורים ומורים ומחנכים מוטל חוב גמור על פי התורה למנעם מזה. ו. כל מי שכבר הרגיל עצמו למנהג לא טוב זה, ישתדל מאד למען עתידו לרדת מזה בהדרגה ואז טוב לו. ז. חלילה לעשן במקומות ציבוריים שגם הריח בעצמו הוא מזיק גמור כאשר נתברר בחקירה. ח. היות שכאמור המנהג הרע הזה הוא מזיק עצום, לכן מוטלת אחריות גדולה על המפרסמים מודעות בעיתונים וכו' שמסייעים לדבר המזיק הנ"ל. ט. לאור הדברים החמורים האמורים למעלה, כל היכול למנוע עצמו שלא לעזור למעשנים, מחוייב לעשות כן על פי התורה. כל השומע לדברינו ישכון שאנן ובוטח, ויזכה להאריך ימים בשמרו על נפשו ונפש משפחתו וביתו על פי התורה, ויזכה להבטחת התורה הקדושה "כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", ולמען ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים".

קול קורא שהתפרסם על ידי גדולי התורה הליטאים‏[192] באדר א' תש"ס:

"הננו פונים בזה להיקרים והחביבים צעירי עמנו שעדיין אינם קשורים להרגל הרע הזה, שסופו יכול להיות גרוע מאד, והוא הרגל עישון הסיגריות. אנא אחי, אל תרעו לעצמכם ולסביבתכם, ואל תרגילו עצמכם בזה, כי תורתנו הקדושה היא תורת חיים "וחי בהם". וחפץ השם שכל אחד ישמור בריאותו כדי שנוכל לעבוד אותו. וח"ו מלהקל ראש בעניין שמירת הבריאות, ובפרט ועל אחת כמה וכמה בדבר שלדעת הרופאים הוא מזיק ממש. וכל מי שיכול למנוע מעצמו ומאחרים מלעשן מחוייב למנוע. ולמי שכבר הורגל בזה, חובה עליו להשתדל בכל האפשרות להיגמל מזה, ובוודאי שעליו להימנע מלעשן במקום ציבורי, במקום שאחרים שואפים את העשן."

רקע משפטי - עישון במקומות ציבוריים

חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983

1.

  • לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן - מקום ציבורי).
  • לא יחזיק אדם במקום ציבורי סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דולקים.
  • שר הבריאות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת רשאי לשנות בצו את התוספת.

2.

  • המחזיק למעשה של מקום ציבורי, למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין.
  • יצרן או יבואן של מעלית המיועדת לנשיאת בני אדם בבית מגורים יקבע בה, לפני הכנסתה לשימוש, שלט המורה על איסור העישון במעלית.
  • שר הבריאות יקבע בתקנות הוראות בדבר צורתם של השלטים, מספרם, גודלם, תוכנם, דרכי קביעתם, המקומות שבהם יותקנו והחובה להאירם.

3.

  • בתחומה של רשות מקומית, להוציא מועצה אזורית, שיש בה יותר מחמישה בתי קולנוע, יכול שיהיה בית קולנוע אחד שבחלק ממנו שהוקצה לכך לא יחולו הוראות איסור העישון בעת הקרנת סרטי קולנוע.
  • מועצת הרשות המקומית תקבע את בית הקולנוע כאמור בסעיף קטן *, מבין המחזיקים של בתי הקולנוע, לפי כללים ולתקופה שיקבע שר הבריאות.
  • המחזיק למעשה של בית קולנוע שנקבע כאמור בסעיף קטן * יקבע בפתח בית הקולנוע הודעה על היתר העישון בחלק ממנו שהוקצה לכך.
  • העובר על הוראות סעיף 1, דינו - קנס 230 שקלים חדשים.
  • העובר על הוראות סעיף 2, דינו - קנס 470 שקלים חדשים.

8.

  • עישן אדם במקום ציבורי, או החזיק שם סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים, לעיניו של מפקח או סדרן, רשאי המפקח או הסדרן לדרוש ממנו לזהות עצמו, ואם סירב לעשות כן, רשאי הוא לעכב אותו באותו מקום עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שעה אחת.
  • לעניין סעיף זה "סדרן" - מי שהבעל או המחזיק למעשה של מקום המפורט בפסקאות 1, 2, 4 ו-5 של התוספת מינהו להיות סדרן באותו מקום והוא עונד תג בולט המעיד על תפקידו ומציג תעודה על מינויו כסדרן.

9.

  • נהג של כלי רכב שהעישון בו אסור לפי הוראות חוק זה רשאי לאסור כניסת אדם המעשן או המחזיק סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים, לכלי הרכב.
  • עישן אדם בכלי רכב כאמור, או החזיק סיגריה, סיגרילה, סיגר או מקטרת כשהם דלוקים, לעיניו של הנהג, רשאי הנהג לדרוש ממנו לזהות עצמו, ואם סירב לעשות כן, רשאי הוא לעכב אותו בכלי הרכב עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שעה אחת וכן רשאי הוא להסיע אותו בכלי הרכב לתחנת המשטרה הקרובה.

14.

תחילתו של חוק זה ביום כ"ח בשבט התשמ"ד (1 בפברואר 1984).


צו הגבלת העישון במקומות ציבוריים (שינוי התוספת לחוק) (הוראת שעה), התשנ"ד-1994

15.

מקום עבודה, למעט חלק ממנו שהוא חדר או אולם שהעישון הותר בו במפורש בידי האחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים (להלן - אזור עישון), ובלבד שבאזור העישון אין עובדים אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים; באזור העישון יותר העישון אם יש סידורי איוורור תקינים, ואם העישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של מקום העבודה; חדר או אולם שעובדים בו רק עובדים שהם מעשנים יראו כאזור עישון מבלי שיהיה צורך בהיתר מפורש של האחראי במקום; לעניין זה "מקום עבודה" - כל מקום בבנין שעובדים בו אנשים ושאינו משמש למגורים. אין בהוראות פרט זה כדי לפגוע באיסור עישון מכוח כל דין ואין בו כדי למנוע ממעביד לאסור את העישון במקום העבודה.


צו הגבלת העישון במקומות ציבוריים (שינוי התוספת לחוק) התשס"א-2001

חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים התשנ"ג-1983 אוסר את העישון במקומות ציבוריים המפורטים בתוספת לחוק.

צו הגבלת העישון, הנכנס לתוקף ב-1.8.01, מעדכן את התוספת לחוק, ובין היתר אוסר על העישון בבניין של בית חולים או מרפאה. להבדיל מן המצב הקודם, האחראים במוסדות אינם רשאים לקבוע פינות עישון בתוך בניין בית החולים או המרפאה.


חוק הגבלת הפרסומים למוצרי טבק לעישון (תיקון 2), התשס"א-2001

בתיקון חוק זה הורחבו ההגבלות על פרסומת למוצרי טבק על אלו המנויים כיום בחוק גם במסגרת אירועים כגון הצגה, פסטיבל ואירוע פומבי.

כן הורחבו הגבלות הפרסום למוצרי טבק מסחרי של מוצר טבק באמצעות שימוש בשמם או בדמותם של בני אדם, של איבר מאיבריהם, או של בעלי חיים לרבות דמויות מצויירות או מונפשות.

שר הבריאות הוסמך, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, לקבוע מקומות בהם אין להציב מכונה למכירת מוצרי טבק.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Tobago. ואגב, טאבאגו בשפה האינדיאנית פירושו מקטרת.
  2. Jean Nicot.
  3. Nicotiana tabacum.
  4. משנה שביעית ט ה.
  5. ראה הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 197.
  6. מעשה טוביה בדף קיא עמ' א בהוצאה ראשונה, ויניציאה 1707.
  7. ראה סיכום נתונים היסטוריים אלו במאמרו של י. לייבוביץ, הרפואה, עט:459, 1970.
  8. ראה Kaufman NJ, JAMA 271:629, 1994. וראה שם על הסיבות וההתפתחויות ביחס לעישון נשים.
  9. פני יהושע, בבלי שבת לט ב, על תוד"ה וב"ה; מור וקציעה או"ח סי' תקיא; קרבן נתנאל בבלי ביצה פ"ב סי' כב אות י; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו.
  10. ס' שבחי הבעש"ט. וראה בקונטרס מעלה עשן, עמ' 27-25, מה שהביא על בעל הדברי חיים מצאנז, שייחד יחודים גדולים בעת שעישן, עיי"ש.
  11. ראה אנציקלופדיה עברית, כרך יח, ע' טבק, עמ' 323-322.
  12. ראה - Redmond DE, N Engl J Med 282:18, 1970. אמנם כבר בשנת 1609 פירסם ג'יימס הראשון מלך אנגליה כתב פולמוס בשם Counterblast to Tobacco, שבו תקף את העישון כמנהג מגונה, פראי ולא-נוצרי. אכן הוא לא הכיר עדיין את הבעיות הרפואיות הכרוכות בעישון.
  13. Shew J, Tobacco Diseases with a Remedy for the Habit , 1854.
  14. Doll R and Hill AB, BMJ 2:739, 1950; Wyder EI and Graham EA, JAMA 143:329, 1950.
  15. Hammond EC and Horn D, JAMA 166:1294, 1958.
  16. Smoking and health: Report of the Advisory Committee to the Surgeon General of the Public Health Service , Washington, US Government Printing Office, 1964; The health consequences of smoking: A Public Health Service Review , Washington, US Government Printing Office, 1968.
  17. Royal College of Physicians, Smoking and Health . London, Pitman Medical Publishing 1962; Smoking and health now , A report of the Royal College of Physicians, London, Pitman Medical Publishing, 1971.
  18. Reynolds YR and Merrill WW, Med Clin N Am 65:667, 1981; Wanner A, Am Rev Resp Dis 116:73, 1977.
  19. carcinogenes.
  20. וראה על הקשר בין רמות ניקוטין והתמכרות במאמר - Benowitz NC and Henningfield JE, N Engl J Med 331:123, 1994.
  21. Sterling TD, et al, J Air Pollut Control Assoc 23:250, 1982.
  22. Hirayama T, BMJ 282:183, 1981; Trichopoulos D, et al, Int J Cancer 27:1, 1981; Hecht SS, et al, N Engl J Med 329:1543, 1993; Boyle P, N Engl J Med 328:1708, 1993.
  23. Glanz SA and Parmley WW, Circulation 83:1, 1991; Steenland K, JAMA 267:94, 1992; Wells AJ, J Am Coll Cardiol 24:546, 1994; Gidding SS, et al, Circulation 90:2582, 1994; Glanz SA and Parmley WW, JAMA 273:1047, 1995. וראה עוד - Celermajer DS, et al, N Engl J Med 334:150, 1996.
  24. Charlton A, BMJ 288:1647, 1984. וראה גם - Bakoula CG, et al, Lancet 346:280, 1995.
  25. Tashkin DP, et al, Am Rev Resp Dis 129:891, 1984. וראה עוד במאמר - DiFranza JR and Lew RA, Pediatrics 97:560, 1996.
  26. Aligne CA, et al, Arch Pediatr Adolesc Med 151:648, 1997.
  27. Wald NJ and Watt HC, BMJ 314:1860, 1996.
  28. Austoker J, et al, BMJ 308:1478 1994.
  29. Perlman JA, et al, Am J Obstet Gynecol 158:188, 1988.
  30. ראה - Ile M and Kroll LA, JAMA 264:1593, 1990.
  31. JAMA 267:1896, 1992.
  32. על פי הערכת משרד הבריאות האמריקאי - ראה Ile M and Kroll LA, JAMA 264:1593, 1990; CDC, MMWR 42:645, 1993.
  33. Austoker J, et al, BMJ 308:1478, 1994. וראה עוד על נתוני תמותה הקשורים בעישון במדינות שונות בעולם - Boyle P, N Engl J Med 328:1708, 1993.
  34. Phillips AN, et al, BMJ 313:907, 1996.
  35. Austoker J, et al, BMJ 308:1478, 1994.
  36. בעיקר מסוג oat bronchogenic carcinoma, או מסוג squamous cell carcinoma.
  37. על שכיחות מחלות ממאירות בפה ובלוע ראה - Choi SY and Kahyo H, Int J Epidemiol 20:878, 1991; Mashberg A, et al, Cancer 72:1369, 1993; Brennan JA, et al, N Engl J Med 332:712, 1995.
  38. ראה ב. הרשקוביץ, ר. קטן, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 234 ואילך.
  39. leukemia.
  40. Austin H and Cole P, J Chron Dis 39:417, 1986.
  41. Bennicke K, et al, BMJ 310:1431, 1995.
  42. chronic bronchitis.
  43. emphysema.
  44. coronary heart disease. מצב זה גורם לאוטם שריר הלב ("התקף לב").
  45. ראה א. מלצר, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 222 ואילך.
  46. stroke או cerebrovascular accident = CVA.
  47. subarachnoid hemorrhage.
  48. Kawachi I, et al, JAMA 269:232, 1993.
  49. McGinnis JM and Foege WH, JAMA 270:2207, 1993; Satcher D and Eriksen M, JAMA 271:627, 1994.
  50. BMJ 313:97, 1996.
  51. peptic ulcer.
  52. McCarthy DM, N Engl J Med 311:726, 1984.
  53. היינו non-insulin dependent diabetes mellitus - ראה Rimm EB, et al, BMJ 310:555, 1995.
  54. Utiger RD, N Engl J Med 333:1001, 1995.
  55. Ismail AI, et al, J Am Dent Assoc 106:617, 1983.
  56. Law MR and Hachshaw AK, BMJ 315:841, 1997.
  57. macula.
  58. Seddon JM, et al, JAMA 276:1141, 1996; Christen WG, et al, JAMA 276:1147, 1996; Klein R and Klein BEK, JAMA 276:1178, 1996.
  59. Kelly SP, BMJ 328:537, 2004.
  60. Baron JA, et al, Am J Obstet Gynecol 162:502, 1990; Rosevear SK, et al, Lancet 340:1195, 1992.
  61. Kulikauskas V, et al, Fertil Steril 44:526, 1985; Evans HJ, et al, Lancet 1:527, 1981.
  62. impotence.
  63. Bornman MS and Du Plessis DJ, S Afr Med J 70:329, 1986.
  64. Li CQ, et al, JAMA 269:1519, 1993.
  65. Li CQ, et al, idid. אכן יש לציין כי במחקרים אחרים נמצא כי בעיה זו בדרך כלל נפתרת בתוך חצי שנה - ראה Conter V, et al, BMJ 310:768, 1995.
  66. Himmelberger DU, et al, Am J Epidemiol 108:470, 1978; Meyer MB and Tonascia JA, Am J Obstet Gynecol 128:494, 1977; Kline J, et al, N Engl J Med 297:793, 1977; Blair PS, et al, BMJ 313:195, 1996; Rantakallio P, et al, BMJ 311:477, 1995.
  67. Czeizel A, et al, BMJ 308:1473, 1994.
  68. Olds DL, et al, Pediatrics 93:221, 1994; Butler NR and Goldstein H, Br J Obstet Gynecol 4:573, 1973.
  69. Morley R, et al, Arch Dis Child 72:120, 1995. נמצא גם כי עישון בהריון גורם ליתר לחץ-דם ביילוד, אך מצב זה הוא בדרך כלל הפיך - ראה Beratis NG, et al, J Pediatr 128:806, 1996. וראה עוד Drews CD, et al, Pediatrics 97:547, 1996 על קשר בין פיגור שכלי לבין עישון בהריון.
  70. Kahn A, et al, Pediatrics 93:778, 1994.
  71. Stathis SL, et al, Pediatrics 104:e16, 1999.
  72. כגון nicotine patch - ראה Fiore MC, et al, JAMA 271:1940, 1994; Imperial Cancer Research Group, BMJ 308:1476, 1994; Kenford SL, et al, JAMA 271:589, 1944; או nicotine gum - ראה Austoker J, et al, BMJ 308:1478, 1994. וראה עוד - Silagy C, et al, Lancet 343:139, 1994. וראה שיטות נוספות במאמר - Jorenby DE, et al, N Engl J Med 340:685, 1999. וראה סיכום השיטות התרופתיות-כימיות השונות במאמר - Henningfield JE, N Engl J Med 333:1196, 1995.
  73. Parish S, et al, BMJ 311:471, 1995; Fielding JE, N Engl J Med 313:555, 1993.
  74. Fiore MC, et al, JAMA 271:624, 1994.
  75. ראה - Kottke T, et al, JAMA 259:2883, 1988; AMA, JAMA 266:3183, 1991; Kaufman NJ, JAMA 271:629, 1994; Austoker J, et al, BMJ 308:1478, 1994. וראה עוד מאמרו של שר הבריאות האמריקאי דאז - Sullivan L, JAMA 264:1581, 1990. וראה עוד הנחיות עקרוניות ומעשיות לרופאים ולמנהלים בתחומי הבריאות ביחס לחינוך וטיפול למניעת עישון במאמר - The Smoking Cessation Clinical Practice Guideline Panel and Staff, JAMA 275:1270, 1996.
  76. ראה - Chapman S, BMJ 311:142, 1995.
  77. ראה - Klonoff EA, et al, JAMA 271:618, 1994; Austoker J, BMJ 308:1478, 1994. וראה במאמר - Satcher D and Eriksen M, JAMA 271:627, 1994, על המאמצים הממשלתיים בארה"ב הנעשים בתחום החינוך והאכיפה למניעת נזקי העישון. יש המציעים שיטות פרסום נגדיות להשנאת העישון, ויש אף המציעים חקיקת חוקים לאיסור מכירת סיגריות לקטינים - ראה CDC, MMWR 44:102, 1995.
  78. ראה - Townsend J, et al, BMJ 309:923, 1994.
  79. Grossman M, et al, J Econ Perspect 7:211, 1993.
  80. Yang G, et al, JAMA 282:1247, 1999.
  81. JAMA 267:3133, 1992.
  82. JAMA 267:3133, 1992.
  83. Nelson DE, et al, JAMA 271:1273, 1994.
  84. CDC, JAMA 273:369, 1995.
  85. MMWR 48:993, 1999.
  86. Satcher D and Eriksen M, JAMA 271:627, 1994; Kaufman NJ, JAMA 271:629, 1994. וראה שם, ניתוח הסיבות להתגברות העישון אצל נשים במאה הנוכחית.
  87. Austoker J, et al, BMJ 308:1478, 1994.
  88. ראה מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 243, הע' 43.
  89. מ. אלדר, י. שיינפלד, הרפואה קטז: 283, 1989.
  90. נתונים של האגודה הישראלית למניעת עישון, באדיבות עו"ד עמוס האוזנר.
  91. נתונים של הפורום הישראלי למניעת עישון, 1995.
  92. ראה סיכום מאמרים רבים בנידון - Morens DM, et al, Neurology 45:1041, 1995.
  93. ראה לעיל ברקע ההיסטורי.
  94. שו"ת דבר שמואל סי' קנו; צוואה מחיים אות טו;
  95. סי' י"ג
  96. http://www.haviv.org/daat/?file=kop2.php
  97. אגרות משה ח"מ ח"ב סי' ע"ו, וראה עוד מאמרו של מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 244, הע' 53, שהביא בשם הרב א. נבנצאל, שמסרו לו כי הגר"מ פיינשטיין חזר בו מהטעם של שומר פתאים ה'
  98. Mortality in relation to smoking: 50 years’ observations on male British doctors. BMJ, doi:10.1136/bmj.38142.554479.AE American journal of Public Health; September 1995, Vol. 85, No. 9 page 1227
  99. קובץ בית הלל, שנה י' גליון ג' (ל"ט) עמ' כ"ב http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50572&st=&pgnum=22&hilite=
  100. קובץ לתורה והוראה, תשע"ב, עמ' ס"ז, קובץ חצי גבורים תשע"ג עמ' רס"ד
  101. קובץ תשובות (להגרי"ש אלישיב) ח"א סי' רי"ט
  102. המכתבים התפרסמו ביתד ועוד עתונות חרדיות ונשמרו בספר חיים ללא עישון ע"פ התורה ובאינטרנט
  103. הג"ר אהרון קוטלר זצ"ל (ע"פ מכתב הג"ר יחיאל פאר שליט"א, ראש ישיבת פאר ראקאוויי ותלמיד מובהק של הגר"א קוטלר זצ"ל הובא ע"י כ' בשמו שיש בהעישון איסור דאורייתא). הג"ר יעקב קמנצקי זצ"ל: "...ואף שהעישון אסור לכל אדם" (דרשתו שנדפס בספר "במחיצת רבינו" עמ' רס"ח. בספר דברי חכמים (תשמ"ו) עמ' רפ"ב, אשר בריש הספר כתוב "כל מה שהבאתי בשם הגר"י קמנצקי עבר ושנה על כל דבר ודבר", איתא "ידוע בשם הגר"י קמנצקי שלעשן סגרי' הוי ספק איסור דאורייתא"); שו"ת באר משה (ח"ו סי' ק"ס אות ט') "ואסור לבני אדם להעלות עשן סיגארעט משום ונשמרתם את נפשותיכם אם לא שהרופא מתיר לו ביחוד ויכול לשמור עצמו שלא ירבה מסכום שהתיר לו הרופא"; שו"ת ציץ אליעזר (חי"ז סי' כ"א וע"ע שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט): "סברינן למעשה שגם בחול אסור העישון". הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל: "ומודיע אני בזה שמעולם לא הצטרפתי לדעת המתירים את העישון גם בזמננו" (בהסכמה לספר פאר תחת אפר שנדפס בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות ו בהכחשה למש"כ בשמו להתיר את העישון). הג"ר בן ציון אבא שאול זצ"ל: "צריך שידע שגם אם אין איסור ודאי בעישון, מכל מקום ספיקא דאורייתא ודאי איכא" (אור לציון חכמה ומוסר עמ' רכ"א); הג"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א: "וכל מי שיכול למנוע מעצמו ומאחרים מלעשן מחויב למנוע, ולמי שכבר הורגל בזה חובה עליו להשתדל בכל האפשרות להיגמל מזה" (קול קורא משנת תש"ס וע"ע קובץ תשובות ח"א סי' רי"ט); הג"ר עובדיה יוסף שליט"א: "... הרבה מגדולי דורינו שאסרו בכל תוקף את העישון הסיגריות על פי ממצאים רפואיים שקבעו גדולי הרופאים בזמנינו, וחובה קדושה לציית להם" (הליכות עולם ח"א עמ' רס"ו). הג"ר משה שטרנבוך שליט"א: "קבלתי מכתבו שמבקש ממני לחתום על איסור עישון ביום טוב... גם בחול יש איסור גמור שעובר על לאוין ומסכן עצמו משום תאותו וכמ"ש, ואין להגביל האיסור ליום טוב" (תשובות והנהגות ח"ד סי' קט"ו); הג"ר ניסים קרליץ שליט"א: "עד ששואלים על יו"ט עדיין איני יודע היתר לעשן בחול אחרי שהרופאים קבעו שזה סכנה" (הובא ריש ספר חיים ללא עישון ע"פ התורה); שו"ת רבבות אפרים שליט"א: "ובודאי אסור לעשן ואין שום היתר" (ח"ח סי' תקפ"ו); הג"ר אשר וייס שליט"א: "דלענ"ד אסור לעשן כל השנה כולה" (מנחת אשר- הגדה של פסח , תשובה כ"ג). הגר"ח קניבסקי שליט"א: "שאלה: האם אלו שמעשנים שבע סיגריות ביום מותרים לעשן ביו"ט? תשובה: גם בחול אסור. (שאילת רב עמ' צ"ב); וע"ע במכתב מהחזון איש, הובא במעשה איש ח"א עמ' קע"ח שכתב "הנני חושב כי עישון הטאבק קשה לנשימה ומעבה את מקום הריאות, ולכן יש לפרוש מזה ולהתחזק בזה". הג"ר אהרון סאלובייציק הורה שאין מקום להתיר את העישון בין מחמת החשש למחלות שיש בהם סכנה ובין מחמת החשש למחלות שאין בהם סכנה (h Council of America A Ruling by the Va’ad Halacha http://www.rabbis.org/pdfs/Prohibition_Smoking.pdf )The Rabbinical The Prohibition of Smoking in Halacha בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' מדמה שם את העישון למש"כ הריטב"א שמאכלים הרעים אסורים משום השמר לך ושמור נפשך מאד;וכן עשה לך רב, ח"א סי' מב, וח"ב סי' א, וח"ג סי' יח, וח"ז סי' סז, וח"ט סי' כח; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רנא; דיני ממונות ח"ד פרקי מוסר פ"ב; שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' צז; שו"ת בית אבי ח"ד סי' ט אות ג; הרב ש. וולבה, הובאו דבריו בס' פאר תחת אפר, עמ' מט; הגרז"נ גולדברג, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' נב; קונטרס מעלה עשן מאת פלוני, תשל"ג; הרב מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 238 ואילך; הרב י. וינר, הרפואה קכז:554, 1994. וראה שם, שהביא מקור נוסף לאיסור מדין 'לא תתורו אחרי לבבכם'. אלא שכתב שלא ראוי להוציא כרוז מטעם הרבנים מחשש שלא ישמעו להם וייגרם על ידי כך חילול השם (וראה עוד מה שכתב בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שטז). וראה עוד - Rosner F, Modern Medicine and Jewish Ethics , 1986:363 ff. וראה באריכות בס' פאר תחת אפר. וראה עוד בנועם, כג, תשמ"א, שער ההלכה עמ' רכג, שהעורך סיכם שלאור המחקרים הרפואיים האחרונים יש סיכון רב בעישון, ולכן יצאו רבנים וגדולי תורה באזהרה להקפיד בזה משום מצות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. וכן ראה - Rabbi S. Berman, et al, Jewish Medical Ethics 5#:56, 2005.
  104. דברים ד ט.
  105. דברים ד טו. וראה בע' בריאות הע' 68 ואילך.
  106. וראה בע' בריאות שם, אם איסור בל תשחית דגופו הוא מן התורה או מדרבנן.
  107. וראה בס' איסורי העישון בהלכה, עמ' 38-33, שמנה 36 מ"ע ול"ת שיכולים להיות קשורים באיסור העישון, ואף שיש לפלפל בדבריו על השייכות של חלק מהמצוות לנידוננו, מכל מקום מוכח שיש בעישון חששות לאיסורים רבים. וראה עוד מקורות לאיסור העישון במאמרו של ד. סטון, בית יצחק, כ, עמ' 294 ואילך.
  108. שו"ת אז נדברו ח"ט סי' סה הניח בצ"ע.
  109. משנה הלכות ח"ט סי' קנ"א
  110. Mortality in relation to smoking: 50 years’ observations on male British doctors. BMJ, doi:10.1136/bmj.38142.554479.AE
  111. Addiction 1998;93(1)27- 39
  112. קובץ בית הלל גליון ל"ט עמ' כ"א הובא גם במשפט הכתובה ח"ו עמ' שכ"ו-שכ"ח http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50572&st=&pgnum=21
  113. ראה לעיל ברקע ההיסטורי.
  114. על פי שו"ת תרומת הדשן סי' רלב.
  115. ראה לעיל ברקע המדעי.
  116. ראה בנספח לע' סכון עצמי.
  117. הרב א. נבנצאל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 261. וראה עוד מאמרו של מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 244, הע' 53, שהביא בשם הרב א. נבנצאל, שמסרו לו כי הגר"מ פיינשטיין חזר בו מהטעם של שומר פתאים ה'. וראה עוד בנידון - הרב י.מ. בוימל, ס' עמק הלכה, אסיא, ח"א, תשמ"ו, עמ' 301-295; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ט; שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט; הרב ד"ר מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 247-238. ובבן איש חי, שנה ב' פר' פינחס כתב: הן אמת תמצא בכמה דברים שומר פתאים ה', אל יסמוך האדם על הנס, דאם עושין לו נס מנכין מזכויותיו, והאדם ישתדל לעשות שמירה כל מה שבידו לעשות, והשי"ת לא ימנע טוב. וראה עוד בחילופי הדעות בין הרבנים בלייך, הנדל וויס - Tradition 16:121 1977; ibid, 17:137, 1978. וראה עוד בס' מכתב מאליהו ח"א עמ' 79, ובקונטרס הבחירה (א.א. דסלר) ח"א עמ' 111, על היצר הקשור בעישון, עיי"ש.
  118. http://www.rabbis.org/pdfs/Prohibition_Smoking.pdf וראה - Aberbach M, Tradition 10:49, 1969.
  119. ראה ברית משה על הסמ"ג לאווין קסח; קהילות יעקב, שבת, סי' כב. וראה באריכות בס' פאר תחת אפר, עמ' קמח ואילך.
  120. שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' מט.
  121. שו"ת ציץ אליעזר חכ"א סי' יד.
  122. הרב אליהו בר-שלום, מחבר ספר 'משפט הכתובה'.
  123. עשה לך רב ח"ו סי' נח.
  124. הגר"ע יוסף, בהסכמה לס' פאר תחת אפר, עמ' כג-כד.
  125. ראה לעיל בחלק המדעי.
  126. שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' יח; הגרא"מ שך (ראה אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 262-261); שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט; שם חי"ז סי' כב; הרב בן-ציון אבא-שאול, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' כה; שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קנט; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות' י-יא; הרב י.מ. בוימל, עמק הלכה-אסיא, עמ' 295 ואילך; הרב י. גרובנר, עם התורה מהד' ב חוב' ג, עמ' צב, תשמ"ב.
  127. שו"ת שבט הקהתי ח"א סי' שלב; הרב בוימל, שם.
  128. הגרי"ש אלישיב, בקובץ עם התורה מהדורה ב חוב' ג, הובאו דבריו בעמק הלכה, אסיא, שם, וראה מאמרו של הרב בוימל שם שדחה זאת. וראה לעיל הע' 107 ואילך, בעניין שומר פתאים ה'.
  129. מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 238 ואילך.
  130. שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לט.
  131. שו"ת ציץ אליעזר שם.
  132. שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קלו. וראה שם, שלדעתו דנים נזקי אש גם בזמן הזה, ודלא כהיש"ש ב"ק פ' החובל סי' ה.
  133. [[פני יהושע]] שבת לט ב על תוד"ה וב"ה (וראה באמרי בינה דיני יו"ט סי' ב); פרמ"ג או"ח סי' תקיא במשב"ז סק"ב, ובא"א שם סק"ט; ברכ"י ומחזיק ברכה או"ח סי' תקיא אות ב (אמנם ראה במחזיק ברכה או"ח סי' רי סקי"ג, ובספרו מורה באצבע סי' ז אות' ריב ריג, שזקנו שאל בחלום מה אומרים בשמים על עישון, ואמר לו שהמעשן ביו"ט משמתים אותו, וצ"ע); מור וקציעה או"ח סי' תקיא (ומעיד שם, שאביו החכ"צ אסר על עצמו העישון ביו"ט, ואח"כ חזר לנהוג בו היתר); בינה לעתים הל' יו"ט פ"ד ה"ו; שו"ת דרכי נועם חאו"ח סי' ט; שו"ת זכר יהוסף סי' קצח; שו"ת זרע אמת ח"א סי' עג; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו; שע"ת או"ח סי' תקיא סק"ה; שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' סג; שו"ת לבושי מרדכי מהד' בתרא סי' קה; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קנח; שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' כ; שו"ת תרשיש שהם חאו"ח סי' כ; ביאור הלכה סי' תקיא ס"ד ד"ה אין עושין (אמנם כתב שההיתר הוא דווקא במקומות שרגילים בזה ביותר, אבל בלאו הכי אסור מדינא); שו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סי' נח, וח"ד חאו"ח סי' כב; שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' כד; שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לט; שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' כא (לאותם המעשנים ביום חול); שו"ת מים חיים (משאש) חאו"ח סי' רג.
  134. המועדים בהלכה, עמ' ח-ט. וראה בהערה הבאה, מדברי הגר"מ פיינשטיין.
  135. ראה - מחזיק ברכה סי' תקיא; שו"ת מצודת יששכר סי' ה; שו"ת רב פעלים שם; שו"ת כתב סופר שם; שו"ת עמודי אש סי' כט; שו"ת שאילת שלום מהדו"ת סי' ח.
  136. ראה - פרמ"ג או"ח סי' תקיא במשב"ז סק"א; מאורי אור, חלק עוד למועד דע"ט ע"ב; שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' ז; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' קיז; שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לט; שמירת שבת כהלכתה פי"ג הע' ל*, בשם הגרש"ז אויערבאך; שו"ת אז נדברו ח"ז סי' סב סק"ב; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות' א-ז. הפוסקים דנו גם בעניין דרך פתיחת חפיסת הסיגריות - ראה בס' שמירת שבת כהלכתה פי"ג ס"ז בהערה; ובעניין הכנת הסיגריה בזמנים שכל אחד גלגל והכין בעצמו - ראה בשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' שלח.
  137. שד"ח מע' יו"ט סי' אות ב.
  138. שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רמט, והסכים עמו רבו החת"ס.
  139. שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' שטז.
  140. כנה"ג או"ח סי' תיח, ושיירי כנה"ג שם סי' תקסז; מג"א רסי' תקיא, וסי' תקיד סק"ד; קרבן נתנאל על הרא"ש, בבלי ביצה פ"ב סי' כב אות י; נחלת יעקב (לבעל החוות דעת), ריש הספר סי' י; שו"ת עמודי אור סי' כט; שו"ת ציץ הקודש סי' לח; חיי אדם צה יג; הרב ח.ז. חרל"פ, קול סיני, ז' סיוון תשכ"ב, מדור הלכה, אות י; הגרש"ז אויערבאך, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר; הגרי"ש אלישיב, מוריה אלול תשנ"ח, גליון א-ב (רנג-רנד), ובשו"ת קובץ תשובות ח"ב סי' לב; הגרא"י וולדינברג, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' כז; הרב שלמה פישר, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' מא; הגרז"נ גולדברג, בהסכמתו לס' פאר תחת אפר, עמ' נב; הרב י. גליקמן, נועם, כב, עמ' קמז; שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' כ אות ח; הרב י.ד. בלייך, אור המזרח, קיב, עמ' 15 ואילך.
  141. אמנם יש מחלוקת אם גם בהבערה צריך שיהיה לצורך - ראה מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 241 הע' 34.
  142. וכן כתב הגר"מ פיינשטיין, הובאו דבריו בס' פאר תחת אפר, עמ' יט: "למעשה: נתפשט היום, שרוב המעשנים בחול, מקילים גם ביו"ט. ולדינא, גם שיש טענה גדולה לטעון, שמאחר שיש הרבה שלא מעשנים מחמת שמחזיקים זה לסכנה, וכדהזכרתי בכמה מתשובותי, שממילא היום באמת אינו שווה לכל נפש, מ"מ קשה להכריע כנגד מה שנהוג, וכנגד הטענה שמעשה שמאות מיליון אנשים עושים נחשב כמספיק שווה לכל נפש, ולפיכך גם שבטח ראוי לבעל נפש להחמיר, לדינא קשה לאוסרו" (תשובה זו הודפסה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ה סי' לד). וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סוסי' י, וסי' נח אות ו.
  143. ראה בקרבן נתנאל בבלי ביצה פ"ב אות י, שאדרבה מטעם רפואה היה מקום לאיסור נוסף על העישון ביו"ט. אכן לאור ידיעותינו כיום שלא רק שאין העישון מועיל לבריאות אלא שהוא מזיק בצורה חמורה, ממילא נפל טעם היתר זה לחלוטין. וראה שערים המצויינים בהלכה סי' צח סקי"ט. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' לט, מה שכתב לתרץ איסורים אלו לשיטת המתירים עישון ביו"ט. וראה עוד בנידון במאמר - Meerkin D, Or Hadarom 6:54, 5749 (1989).
  144. ראה שער המלך הל' לולב ז כה; שע"ת סי' תקיא סק"ה; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ב סי' ח; שד"ח מע' יו"ט סי' א אות ד. וראה באריכות בנידון בקהילות יעקב, שבת, סי' כב.
  145. שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קנח, בשם בעל ההפלאה; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' סו; מחזיק ברכה סי' רי סקי"ד; וראה שע"ת סי' רי סק"ט, וסי' תקיא סק"ה, בשם הפוסקים.
  146. שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סי' סג, בשם אביו הכת"ס; מחזיק ברכה, שם; שו"ת מחנה חיים ח"ג חאו"ח סי' מא. וראה עוד סיכום דעות הפוסקים בעד ונגד עישון ביו"ט - שד"ח מע' יו"ט סי' א; שע"ת סי' תקיא סק"ה; כף החיים או"ח סי' תקיא סקל"ה; יסודי ישורון ח"ו עמ' רד-רה; שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' לג סקי"ב; Bleich JD, Tradition 21, summer 1983, pp. 167-178.
  147. מג"א סי' תסז סק"י; חוק יעקב שם סקכ"ב; שו"ע הרב או"ח תסז כד; מ"ב שם סקל"ג; שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חאו"ח סי' קנ; שו"ת זכרון משה סי' רי; שו"ת לב חיים ח"ב סוסי' ק. וראה לקט הקמח הל' ט"ב ושאר תעניות; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רמב.
  148. בית מאיר סי' תסז ס"ח.
  149. מור וקציעה סוסי' תמב (והביא שם, שאביו החכ"צ הורה להקל, והיה שוחק על המתחסדים לחזר אחרי טבק כשר לפסח); שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות פג; בגדי יו"ט (מהרש"ק) סוף הספר סי' א, ובשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' רד-רה; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"א סי' קלא; שו"ת דברי חיים חיו"ד סוסי' כ; שו"ת השמים החדשים חאו"ח סי' כא; שו"ת תפארת יוסף חאו"ח סי' כז; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) מהדו"ק סי' לז; שד"ח מערכת חו"מ סי' א אות' ג; שו"ת מלמד להועיל סי' קו; שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' סא; אוצר המכתבים (משאש) ח"א סי' רסג. וראה באוצר ישראל, ע' טאבאק, שהביא מנהג החרדים המדקדקים לקנות סיגריות שעבר עליהן משעת עשייתם י"ב חודש.
    וראה עוד באורחות חיים סי' תסז אות כא; בספר יסודי ישורון ח"ו עמ' רד-רה; במאמר מאת הרב דוב לנדו; ובפורום 'אוצר החכמה'.
  150. באה"ט או"ח סי' תפא סק"א, בשם כנה"ג; שע"ת או"ח סי' תקיא סק"ה.
  151. סידור עץ חיים די"א ע"א; חזון עובדיה ח"ב עמ' קנב.
  152. שיירי כנה"ג או"ח סי' תקסז (וכתב שם, שאין בו הכוח לאסור בשאר תעניות, אבל קילל את מי שמעשן בתשעה באב, עיי"ש. וראה שם סי' תקנא סקכ"א, שנידה אחד שעישן בתשעה באב. וראה במחזיק ברכה או"ח סי' רי סקי"ג, שזקנו שאל בחלום מה אומרים בשמים על עישון בתשעה באב, ואמרו לו שמקללים אותו); שו"ת שערי רחמים ח"ב סי' לא. וראה שו"ת מלמד להועיל חאו"ח סי' קיב.
  153. שו"ת דרכי נועם חאו"ח סי' ט (והמליץ להימנע מלעשן בפרהסיא משום חילול השם כלפי הגויים); שו"ת בית דוד ח"א הל' תעניות סוסי' שמג (ומעיד שם, שנקיי הדעת בירושלים לא היו מעשנים בתשעה באב משום אם אשכחך ירושלים); שו"ת הר הכרמל סי' יט; לקט הקמח הל' תעניות וט"ב; מור וקציעה סוסי' רי; ברכ"י או"ח סי' תקסז; אשל אברהם (בוטשאטש) סי' תקסז; סידור בית יעקב; שו"ת זכר יהוסף סי' קצח; שו"ת פעולת צדיק ח"ב סי' כג; שו"ת מחנה חיים ח"ג חאו"ח סי' מא; שע"ת סי' תקיא סק"ה; הגה' מהרש"ם שו"ע או"ח סי' תקנט, בשם בעל מקור חיים; שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סי' לג, ויחוה דעת ח"ה סי' לט.
  154. מ"ב סי' תקנה סק"ח.
  155. שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' א, שאלה שניה.
  156. שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תנו. וראה עוד בענין עישון נשים בס' שולחן הטהור או"ח סי' רי, בזר הזהב.
  157. ארצות החיים סי' ד סק"ל; מ"ב סי' ד סק"ה.
  158. שו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' א אות יא. וראה בשו"ת יביע אומר שם, שהביא מחלוקת ביחס להרחת טבק לפני נטילת ידים שחרית.
  159. מג"א סי' רי סק"ט.
  160. שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כד.
  161. ראה שו"ת כתב סופר שם.
  162. מור וקציעה או"ח סי' רי; מחזיק ברכה או"ח סי' רי אות ד; שע"ת או"ח סי' רי סק"ט; מ"ב שם סקי"ז; זכור לאברהם ח"א הל' ברכות אות ט; מטה יהודה סי' רי סק"ב; שו"ת מים חיים (יוסף משאש) סי' סה; ילקוט יוסף ח"ג סי' רטז סי"ב.
  163. באה"ט או"ח סי' רי סק"ט; ילקוט יוסף, שם.
  164. ערוה"ש או"ח רטז ד.
  165. שו"ת מים חיים סי' סה.
  166. כף החיים או"ח סי' קנא סקי"ד.
  167. שע"ת או"ח סי' קנד סק"כ; שו"ת מלמד להועיל חאו"ח סי' טו; בן איש חי, שנה א, פר' ויקרא ס"ה; ס' החיים (ר' חיים פאלאג'י) סי' מה ס"ה; ערוה"ש או"ח קנא ה; שו"ת ישכיל עבדי ח"ד חאו"ח סי' ז ס"ב, וח"ח חאו"ח סי' כד אות ז; יחוה דעת ח"ב סי' יז, וילקוט יוסף ח"ב סי' קנא ס"ה. וראה עוד בשו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' צז; שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' קכא.
  168. שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' ט.
  169. ילקוט יוסף, שם.
  170. ערוה"ש או"ח קנא ה; שו"ת אור לציון ח"ב פמ"ה סנ"ו.
  171. שו"ת ישכיל עבדי שם.
  172. הגר"ע יוסף, קול סיני, גיליון ע"א, תשכ"ח; הרב ש. רפאל, מוריה, ד, עמ' נג.
  173. ילקוט יוסף ח"ז סי' כב ס"ח.
  174. שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' צז. אך ראה שם, שלדעתו העישון אסור באופן כללי. וראה בספר פאר יעקב סי' ד, שבפני ההמון ראוי להחמיר, אך בהיותו בביתו לבדו - מותר, אם הוא רגיל בכך. וראה עוד בשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' ל אות ג. וראה לעיל הע' 131 ואילך.
  175. שו"ת גדולת מרדכי סוסי' ט, הובא בשו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' סט סק"ב. אמנם ראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' לז אות ו, שפקפק בדין זה.
  176. שו"ת ציץ אליעזר חי"א שם.
  177. חינא וחסדא ח"א דק"ג ס"ד; טהרת המים בשיורי טהרה מערכת א אות סד; שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סוסי' לג.
  178. שולחן העזר ח"ב דל"ב ע"ד, בשם הרבה ספרים. וראה במחזיק ברכה או"ח סי' רי סקי"ג, שזקנו שאל בחלום מה אומרים בשמים על עישון תחת חופת חתנים, ואמרו לו שמקללים אותו. וראה עוד בנידון בזכור לאברהם ח"א חאו"ח ע' יו"ט; חינא וחסדא ח"א בהשמטות אות טו; שד"ח מע' חתן וכלה אות ג.
  179. ראה - Bero LA, et al, JAMA 271:612, 1994.
  180. 180.0 180.1 ראה - ;Warner KE, Am J Public Health 81:839 1991 [172]ראה סדרת מחקרים זו - JAMA 274:219-225, 1995, וראה מאמר מערכת בנידון - JAMA 274:256, 1995.
  181. ראה - Pierce JP, et al, JAMA 271:608 1994; Kaufman NJ, JAMA 271:629, 1994.
  182. ראה - Glantz SA, et al, JAMA 272:1176, 1994; Moore S, et al, JAMA 272:1171, 1994. וראה סיכום מאבקים אלו ושיטות של החברות להתנגדות חקיקתית נגד עישון במאמר - Arno PS, et al, JAMA 275:1258, 1996.
  183. ראה - Cummings KM, et al, Am J Public Health 81:894, 1991. על הקשרים הבלתי-כשרים בין חברות לביטוח רפואי בארה"ב לבין שותפותם במניות של חברות לייצור סיגריות - ראה Boyd JW, et al, Lancet 346:64, 1995.
  184. ראה - Annas GJ, N Engl J Med 336:304, 1997.
  185. King C and Siegel M, N Engl J Med 345:504, 2001.
  186. ראה - Ile M & Kroll LA, JAMA 264:1593, 1990.
  187. ראה - Rosner F, Modern Medicine and Jewish Ethics , 1986:363ff.
  188. ראה - Byrd JC, Med Clin N Am 76#:377, 1992.
  189. Weber LJ. In: Encyclopedia of Bioethics , 1978, pp. 1596.
  190. ראה - Weber LJ, In: Encyclopedia of Bioethics , 1978, pp 1596-7.
  191. הודפס בספר אוצרות הראי"ה, ח"ד, עמ' 213.
  192. הרב יוסף שלום אלישיב, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן הרב משה שמואל שפירא, הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב ש.י. נסים קרליץ והרב שמואל אויערבאך.