עכן בן זרח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
(ערעור על פרשנות למשנה)
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 9: שורה 9:


עכן נשרף באש ונסקל באבנים והוקם מעליו גל אבנים גדול ומרשים שהיה מפורסם אפילו בתקופת ה[[משנה]]<ref>מוזכר במסכת {{מקור|משנה:אהלות טו ז$אהלות פרק טו משנה ז|כן}}: "וכן כרי של תבואה, או גל של צרורות, '''אפילו כגלו של עכן''', אפילו טומאה בצד הכלים -- [[טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת]] ".</ref>.
עכן נשרף באש ונסקל באבנים והוקם מעליו גל אבנים גדול ומרשים שהיה מפורסם אפילו בתקופת ה[[משנה]]<ref>מוזכר במסכת {{מקור|משנה:אהלות טו ז$אהלות פרק טו משנה ז|כן}}: "וכן כרי של תבואה, או גל של צרורות, '''אפילו כגלו של עכן''', אפילו טומאה בצד הכלים -- [[טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת]] ".</ref>.




שורה 15: שורה 14:


<references/>
<references/>
'גלו של עכן' עשוי בהחלט להתפרש כדימוי ציורי, המוכר לאנשי תקופת המשנה מן הכתובים. אין יסוד של ממש להרחיק עד כדי הסקה מביטוי זה שגלו של עכן עמד על מכונו עד ימי המשנה.

גרסה מ־20:04, 30 באוגוסט 2018

איש מצאצאי זרח בן יהודה, מדור המדבר. נכנס לארץ יחד עם יהושע בן נון.

התפרסם בעקבות מעילתו בחרם, כאשר נטל לעצמו משלל העיר יריחו.


כאשר נפלה חומת יריחו והעם פרצו אל העיר, השביע יהושע את העם שאיש לא יעז ליטול מאומה לעצמו משלל העיר. "והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה' ". יהושע הזהיר את בני ישראל ואמר שאם מישהו יקח לעצמו מהשלל - הוא עלול לעכור ולפגוע בכל העם. עכן בן כרמי בן זבדי[1] בן זרח בן יהודה שמע את האיסור החמור ואף על פי כן לקח לעצמו אדרת שנער, 200 שקלים כסף ולשון זהב. עכן החביא את אוצרותיו הגנובים בתוך האוהל.

כאשר יצאו בני ישראל למלחמה נגד העי, נחלו מפלה קשה בקרב הראשון, ונהרגו כשלושים וששה חיילים. ה' אמר ליהושע שהמפלה נגרמה בעקבות המעילה בחרם, ובעזרת גורל נתפס עכן והודה במעשהו.

עכן נשרף באש ונסקל באבנים והוקם מעליו גל אבנים גדול ומרשים שהיה מפורסם אפילו בתקופת המשנה[2].



  1. לא ידוע לנו על בן בשם 'זבדי' לזרח בן יהודה
  2. מוזכר במסכת (אהלות פרק טו משנה ז): "וכן כרי של תבואה, או גל של צרורות, אפילו כגלו של עכן, אפילו טומאה בצד הכלים -- טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ".

'גלו של עכן' עשוי בהחלט להתפרש כדימוי ציורי, המוכר לאנשי תקופת המשנה מן הכתובים. אין יסוד של ממש להרחיק עד כדי הסקה מביטוי זה שגלו של עכן עמד על מכונו עד ימי המשנה.