עם סגולה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "ביהדות מציין המושג '''סגולה''' אוצר רוחני וייחודי מן הגדולות שנתן הקב"ה לעמו ישראל כשכר על ...")
 
מ (Wikiboss העביר את הדף סגולה לשם עם סגולה)
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ביהדות מציין המושג '''סגולה''' אוצר רוחני וייחודי מן הגדולות שנתן הקב"ה לעמו ישראל כשכר על קבלת התורה{{הערה|"'''סגולה''' במקרא ובתלמוד: אוצר יקר". ראו, ד"ר [[יום טוב לוינסקי]], 'אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות', כרך ב', עמוד 469}}{{הערה|"מצינו במדרש [במדבר רבה פרק יד כב]: ג' מיני קורבנות השלמים הם כנגד כוהנים, לוויים וישראלים וכנגד ג' גדולות שנתן להם הקב"ה בשכר שקיבלו את התורה: סגולה, ממלכת כוהנים ועם קדוש. סגולה - לוויים, ממלכת כוהנים - כוהני צדק, עם קדוש - ישראלים." ראו, ד"ר [[יום טוב לוינסקי]], 'אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות', כרך ב', עמוד 469}}. בלשון העם, סגולה היא כינוי לחפץ או מעשה טקסי הפועלים על פי [[אמונה]] להתגשמות שאיפות או רצונות שונים.
הערך עוסק בישראל, עם סגולה.
אם חפשתם סגולות ניתן לעבור ל[[סגולה (תכונה לא-מובנת)]].
 
 
ביהדות מציין המושג '''סגולה''' אוצר רוחני וייחודי מן הגדולות שנתן הקב"ה לעמו ישראל כשכר על קבלת התורה{{הערה|"'''סגולה''' במקרא ובתלמוד: אוצר יקר". ראו, ד"ר [[יום טוב לוינסקי]], 'אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות', כרך ב', עמוד 469}}{{הערה|"מצינו במדרש [במדבר רבה פרק יד כב]: ג' מיני קורבנות השלמים הם כנגד כוהנים, לוויים וישראלים וכנגד ג' גדולות שנתן להם הקב"ה בשכר שקיבלו את התורה: סגולה, ממלכת כוהנים ועם קדוש. סגולה - לוויים, ממלכת כוהנים - כוהני צדק, עם קדוש - ישראלים."  


==מקור הביטוי==
==מקור הביטוי==
שורה 12: שורה 16:
על פי רוב ה[[פרשני המקרא|פרשנים]], פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ויקר. במקומות אחרים החלו להשתמש במילה כביטוי לתכונות או ליכולות מיוחדות שיש לאדם או לחפץ מסוים, ולעתים השתמשו במילה ככינוי לדבר הנוגד את דרך הטבע. רק ב[[ימי הביניים]] החלו להשתמש בביטוי לציון חפץ או פעולה מסוימים המשמשים לשמירה או תועלת כלשהי לאדם המאמין בהם.
על פי רוב ה[[פרשני המקרא|פרשנים]], פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ויקר. במקומות אחרים החלו להשתמש במילה כביטוי לתכונות או ליכולות מיוחדות שיש לאדם או לחפץ מסוים, ולעתים השתמשו במילה ככינוי לדבר הנוגד את דרך הטבע. רק ב[[ימי הביניים]] החלו להשתמש בביטוי לציון חפץ או פעולה מסוימים המשמשים לשמירה או תועלת כלשהי לאדם המאמין בהם.


==סגולות יהודיות נפוצות==
סגולות נפוצות ביהדות הן [[קמע]]ות מ[[רב]]נים [[מקובל]]ים אשר עוסקים בתורת ה[[קבלה]]. יש הנוהגים להגיד פסוקים מסוימים המסוגלים לישועה, או [[פולחן קברי צדיקים ביהדות|ללכת לקברי צדיקים]] מ[[תקופת התנאים]] או תקופות מאוחרות יותר כגון [[תנועת החסידות|תקופת החסידות]], כדי להינצל משעת צרה או לבקש ישועה.


חוקרים כגון [[גרשם שלום]] ו[[משה אידל]] הראו כי הרבה מן הסגולות המופיעות בספרות היהודית אינן ממקור יהודי.
[[שאול טשרניחובסקי]] תיאר סגולה שניתנה לו בילדותו:
:במשך זמן ידוע הייתי בן יחיד במלוא מובן המלה: אחותי הבכירה מתה, הצעירה מתה, ואני ילד ויחידי. לשם שמירה יתרה רצעו את תנוך אוזני הימנית והכניסו בה עגיל כסף, עשוי ממטבעות שקיבלו מאת ארבעה זוגות, שאבותיהם, בין מצד האשה, בין מצד הגבר, חיים ובריאים.{{הערה|שאול טשרניחובסקי, "מעין אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), '''שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות''', [[מוסד ביאליק]], 1994, עמ' 47.}}
==סגולות בגמרא==
כבר בתקופת ה[[תנאים]] מוצאים את השימוש בסגולות. ב[[תלמוד]] מובאים סיפורים שונים על שימוש בסגולות.
סגולה לשמירה מכל רע הוא הביטחון בה', כפי שמובא ב[[מסכת מנחות]]: "בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. אמר ליה: כל התולה ביטחונו בהקב"ה, הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא"{{מקור|בבלי:מנחות כט $בבלי מנחות כט|"כן"}}.
סגולה לשמירת הדרך היא לוויה. מובא ב[[מסכת סוטה]]: "כל שאינו מלוה ואינו מתלווה כאילו שופך דמים". ועוד (שם): "כל המלווה את חברו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק" (האדם שיצא לדרך אינו ניזוק).{{הערה|מסכת סוטה, מ"ו ע"ב.}}
סגולה להצלה מפחד מובאת ב[[מסכת מגילה]]: "מאן דמבעת, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי. ותקנתו, ידלג מדוכתיה ארבע גרמידי, או ליקרי קריאת שמע, או יאמר עזי דבי טבחא שמינא מינאי".{{הערה|מסכת מגילה ג.}}
סגולה לשעת צרה היא להגיד ל[[עילוי נשמה|עילוי נשמת]] ר' [[מאיר בעל הנס]]: "אלהא דמאיר ענני". הסגולה מקורה במעשה המובא במסכת {{מקור|עבודה זרה, י"ח}}. מסופר שרבי מאיר הבטיח לסוהר שישחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, אם יאמר כדי להינצל "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה. בשל סיפורים אלו התפתחה אמונה עממית רווחת כי רבי מאיר הבטיח ישועות לכל מי שינדב צדקה לעילוי נשמתו לעניי ארץ ישראל. על כן, ישנם רבים שהולכים להתפלל ליד מה שנחשב לקברו, ותורמים כסף לצדקה. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים "אלהא דמאיר עננו" פעם אחת או שלש או שבע פעמים.
==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* [[צפניה דרורי]], אמונת שכל ואמונת סגולה אצל הרמב"ם, בתוך: '''דרכים לאמונה ביהדות''', תשמ"א, עמ' 103-111.  
* הרב [[צפניה דרורי]], אמונת שכל ואמונת סגולה אצל הרמב"ם, בתוך: '''דרכים לאמונה ביהדות''', תשמ"א, עמ' 103-111.  
* [[חיים פוקס]], '''אמת מארץ תצמח'''  
* [[חיים פוקס]], '''אמת מארץ תצמח'''  
* ליפשיץ, '''סגולות ישראל'''
* ליפשיץ, '''סגולות ישראל'''


 
==הערות שוליים==
--[[משתמש:אלחנן אליהו|אלחנן אליהו]] ([[שיחת משתמש:אלחנן אליהו|שיחה]]) 21:49, 16 באפריל 2015 (IDT)
<references/>
מתוך "ויקיפדיה"

גרסה אחרונה מ־14:23, 25 באוקטובר 2019

הערך עוסק בישראל, עם סגולה. אם חפשתם סגולות ניתן לעבור לסגולה (תכונה לא-מובנת).


ביהדות מציין המושג סגולה אוצר רוחני וייחודי מן הגדולות שנתן הקב"ה לעמו ישראל כשכר על קבלת התורה‏[1]{{הערה|"מצינו במדרש [במדבר רבה פרק יד כב]: ג' מיני קורבנות השלמים הם כנגד כוהנים, לוויים וישראלים וכנגד ג' גדולות שנתן להם הקב"ה בשכר שקיבלו את התורה: סגולה, ממלכת כוהנים ועם קדוש. סגולה - לוויים, ממלכת כוהנים - כוהני צדק, עם קדוש - ישראלים."

מקור הביטוי[עריכה]

המילה סגולה מופיעה בתנ"ך שש פעמים ככינוי לעם ישראל ולציון אחת מגדולות האל אשר נתן לעמו. לדוגמה:

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" שמות, יט', ה'.

בדברי הימים א' כט', ג' המושג "סגולה" מתאר את האוצרות אותם אגר דוד לבנית בית המקדש.

בקהלת ב' 8 "סגולת מלכים" מדבר על אוצרות המלכים.

על פי רוב הפרשנים, פירוש המילה הוא אוצר ייחודי ויקר. במקומות אחרים החלו להשתמש במילה כביטוי לתכונות או ליכולות מיוחדות שיש לאדם או לחפץ מסוים, ולעתים השתמשו במילה ככינוי לדבר הנוגד את דרך הטבע. רק בימי הביניים החלו להשתמש בביטוי לציון חפץ או פעולה מסוימים המשמשים לשמירה או תועלת כלשהי לאדם המאמין בהם.


לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב צפניה דרורי, אמונת שכל ואמונת סגולה אצל הרמב"ם, בתוך: דרכים לאמונה ביהדות, תשמ"א, עמ' 103-111.
  • חיים פוקס, אמת מארץ תצמח
  • ליפשיץ, סגולות ישראל

הערות שוליים[עריכה]

  1. "סגולה במקרא ובתלמוד: אוצר יקר". ראו, ד"ר יום טוב לוינסקי, 'אנציקלופדיה של הווי ומסורת ביהדות', כרך ב', עמוד 469