עני המהפך בחררה

עני המהפך בחררה הוא עקרון מנחה בהלכה הקובע כי משהתחיל אדם לזכות בחפץ כלשהו ("מהפך בחררה"), אף על פי שעדיין לא ביצע בו קניין פורמלי, אסור לאדם אחר לזכות בחפץ עד שהראשון יוותר עליו.

מקור

הדין של "עני המהפך בחררה" מופיע בקדושין, דף נט. שם מסופר על האמורא, רבי אבא, שהקדים את רב גידל בקניית קרקע שרב גידל כבר התעסק בקנייתה. המקרה הגיע לידיעתו של רבי יצחק נפחא, והוא שאל את רבי אבא: אם עני מהפך בחררה (עוגת קמח צלויה על גחלים), ובא אחר ולוקחה ממנו, מה הדין ? רבי אבא ענה: הוא נקרא רשע. רבי אבא הסביר לרבי יצחק שהוא לא ידע שרב גידל כבר התחיל להתעסק בקניית קרקע זו, ועכשיו שהוא יודע את הרקע הוא מסכים לתת לו אותה במתנה אך לא למכרה לו, משום שמכירת הקרקע הראשונה נחשבת לסימן רע. רב גידל סירב לקבלה במתנה, על פי הפסוק במשלי ^[1] "שונא מתנות יחיה". בגלל ששניהם סירבו להשתמש בקרקע, היא נשארה הפקר, והייתה מכונה "ארעא דרבנן" (קרקע המיועדת לתלמידים).

מהות האיסור

יש שתי דעות לגבי מידת ההתפשטות של האיסור. רש"י ^[2] סובר שהאיסור חל בין על חפץ שנקנה ובין על הפקר (מציאה). לעומתו, רבנו תם ^[3] מגביל את האיסור רק למסחר כי לשני קיימת האפשרות לרכוש את המוצר במקום אחר. לעומת זאת בקבלת מתנה או במציאה, אי אפשר לטעון טענה זאת, כי לא ניתן להשיג את החפץ במקום אחר. בדרך זו רבינו תם מסביר את כל המקומות בש"ס בהם משתמע שהדין הוא שהראשון שמבצע מעשה קניין פורמאלי, הוא הזוכה.

כמו כן, ישנה מחלוקת בין הראשונים לגבי חפץ הנמכר במחיר נמוך ממחיר השוק. לפי הרמב"ן ^[4], כמו במכירה במחיר רגיל, גם כאן אין איסור של עני המהפך בחררה (על פי סברתו של רבינו תם). מאידך, הרד"ך ^[5]ה סובר שבמקרה זה חל הדין של עני המהפך החררה, כי במקרה זה לא ניתן להשיג את הפריט באותו מחיר נמוך במקום אחר.

באגרות משה ^[6] הסביר שהמחלוקת בין הרמב"ן לרד"ך מבוססת על שתי הבנות שונות במהות האיסור של עני המהפך בחררה. יש לשאול, איך אפשר לקפח את הזכות של השני לזכות בחפץ? הלא, גם לו יש אותה זכות לקנות את החפץ כמו הראשון?
הרד"ך סובר שאנחנו שוקלים את הפסד של שני האנשים שטוענים לקנות את החפץ. אם נותנים את החפץ לראשון ("המהפך"), השני סובל רק הפסד קטן – הוא אמנם מפסיד את יכולתו לזכות בחפץ, אבל, היות שהוא יכול למצוא אותו חפץ במקום אחר, ההפסד הוא קטן. אם נעניק את החפץ לשני, הראשון יסבול הפסד גדול , כי הוא מפסיד את כל ההשקעה והמאמץ שהוא כבר השקיע בניסיונו לזכות בחפץ. כששוקלים את ההפסד הגדול של הראשון מול ההפסד הקטן של השני, אנו פוסקים לטובת הראשון . סברה זו לא תופסת במקרה של חפץ שנמכר במחיר מוזל, כי במקרה זה גם השני עומד לסבול הפסד גדול, כי הוא לא יכול להשיג חפץ דומה באותו מחיר.
הרמב"ן מבין את האיסור של עני המהפך בחררה בצורה אחרת. במקרה של מכר, המוכר מוכן ורוצה להקנות את החפץ לכל מי שמוכן לשלם עבורו, חסר רק שיבוא מישהו ויקח את החפץ. היות שהראשון כבר הביע עניין בחפץ והמוכר כבר מוכן להקנות לו את החפץ, התעניינות זו מספיקה כדי להחשיב את השני כרשע. במקרה של מציאה או מתנה המצב שונה - במציאה אין בעלים להקנות את החפץ, והוא לא נכנס לרשות המוצא עד שהוא מבצע בו קניין. במתנה, אמנם יש בעלים שמקנים אבל הבעלים לא מקנים את החפץ לכל מי שפושט את ידו. לכן, עד שמישהו לא יבצע קניין פורמאלי, אין לראות את הקניין כעסק סגור ואין לקנוס או לגנות מי שתופס יוזמה ומבצע קניין. על פי סברה זו, האיסור של עני המהפך החררה מבוטל רק במקרים של הפקר או מתנה ולא במכירה, אפילו במחיר מוזל, כי שם המקנה כבר הקנה את החפץ וחסר רק שמישהו יבוא לקחת אותו.

סנקציות

הרמב"ן ^[7] אומר "ושמענו שדעתו של ר"ת ז"ל לומר שמכל מקום שנקרא רשע, בית דין מחייבים אותו להחזיר את הכסף" אבל הרבה ראשונים חולקים על דין זה וקובעים שהסנקציות הן מוסריות בלבד ולא כלכליות. בספר הגהות מיימניות ^[8] כתוב שבית הדין מכריזים עליו ברבים שהוא רשע וכתוצאה מכך הוא הופך להיות פסול לעדות (כמו כל העובר על עבירת בצע כסף) והוא פסול להישבע: "שפוסקים דינו כן, לקרותו רשע ופסול לעדות (כמו כל רשע של חמס), ושכנגדו נשבע ונוטל, עד שישוב מרשעו ויקבל דין, ...יש לחזן הכנסת להכריז עליו בבית הכנסת ברבים. וכן היה מורה ובא מורי רבינו מאיר"

מגבלות

המרדכי ^[9] מביא שהדין של עני המהפך בחררה קיים רק אם המוכר והקונה כבר סיכמו את כל פרטי העסקה, כולל המחיר ולא נותר אלא לבצע מעשה הקניין. "אבל אם לא גמר ראובן את המקח ..., ודוחק אותו שיוזיל לו ...וקדם שמעון וקנאו, לא מקרי "עני המהפך בחררה".

פסיקתו של השולחן ערוך

בשולחן ערוך חושן משפט סימן רל"ז המחבר מביא קודם את שיטת רש"י ואחר כך את שיטת רבינו תם: "המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו בין קרקע בין מטלטלים ובא אחר וקנאו נקרא רשע...וי"א שאם בא לזכות בהפקר או מקבל מתנה מאחר ובא אחר וקדמו אינו נקרא רשע כיון שאינו דבר המצוי לו במקום אחר וי"א דלא שנא". ועל דבריו כתב הרמ"א: " וסברא הראשונה נראה עיקר" – זאת אומרת, על פי הרמ"א, הדין עם רבינו תם, והאיסור מוגבל למקרים של מכר, ולא למקרים של זכייה מן ההפקר (מציאה) או מתנה.

שימוש בדין זה בספרות השו"ת

בספרות השו"ת החכמים הרחיבו את יישומו של העיקרון של עני המהפך בחררה מדיני ממונות לדינים אחרים. להלן כבה דוגמאות מתשובות מהמאה ה-20:

• שו"ת אגרות משה^[10] חלק אבן העזר חלק א סימן צ"א:

תשובה זאת דנה במקרה של אדם שאירס בחורה (בצורה לא פורמאלית מצד ההלכה) ואחר כך בא אדם שני וגנב את לב הבחורה. השאלה היתה, האם במקרה זה חל איסור של עני המהפך בחררה? ר' משה קובע שבעיקרון, הנושא תלוי במחלוקת רש"י ור"ת- זאת אומרת, לפי רש"י האיסור של עני המהפך בחררה רלוונטי גם במקרה זה. אמנם, לפי רבינו תם, היות שזה גם מקרה של חפץ מיוחד, שאי אפשר להשיגו במקום אחר, אזי אין איסור של עני המהפך בחררה.

• שו"ת שרידי אש^[11], חלק ג, סימן ע':

תשובה זאת דנה במקרה שקרה בעיר קניגסברג. שתי הקהילות יהודיות בעיר - הייקים והרוסים - החליטו להתאחד כדי לחסך עלויות משותפות. כתוצאה מן האיחוד, היו מוכרחים לפטר אחד משתי החזנים. כל קהילה רצתה להגן על החזן שלהם, אבל היה טבעי לפטר את האיש ששימש רק כחזן ולהשאיר את האיש ששימש גם כשוחט ובודק. כדי להציל את משרתו, החזן הראשון מיהר ולמד שחיטה ואף קיבל תעודת שוחט ובודק מוסמך. אחד מן הנושאים שדנים עליו בתשובה הוא, האם האיש הזה היפר את הדין של עני המהפך בחררה? בעל השרידי אש פוסק שהוא פעל כשורה, היות שהחוזה של הקהילה עם הראשון נגמר, ואין נוהגים לחדשו בצורה אוטומטית. במקרה כזה, לשני האנשים יש בדיוק אותה זכות להתחרות על המשרה.

• שו"ת אגרות משה חושן משפט סימן ס':

תשובה זאת דנה במקרה של שני מורים, שאחד "חטף" את המשרה מן השני בלי כוונה. תשובתו של רבי משה פיינשטיין דן סביב השאלה: האם הדין של עני המהפך החררה חל גם במקרה שהשני פעל בלי בכוונה רעה (הוא לא ידע שהראשון "מהפך") או האם הדין חל רק אם השני פעל בזדון? ר' משה פוסק שהדין קיים גם במקרה שהשני לא ידע כלל על מעמציו של הראשון.^[12]

שונות

הרמב"ם לא מזכיר את הדין של עני המהפך בחררה כפשוטו. בהלכות מכירה פרק ז הלכות י הוא כותב: "הנותן מעות לחברו לקנות לו קרקע או מיטלטלין, והניח מעות חברו אצלו, והלך וקנה לעצמו במעותיו--מה שעשה עשוי, והרי הוא מכלל הרמאין. היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו, ומוכר לו, ואינו מוכר למשלחו--הרי זה מותר לקנות לעצמו, והוא שיחזור ויודיעו. ואם פחד שמא יבוא אחר ויקדמנו לקנות הרי זה קונה לעצמו, ואחר כך מודיעו." הרמב"ם לא מזכיר את המושג של "עני המהפך בחררה" וגם לא את המסקנה "נקרא רשע", אלא רק "נקרא רמאי". החת"ם סופר ^[13] מקשה עליו, שמשמע משאר הפוסקים שיש הבדל בין הרי זה בכלל רמאי ובין נקרא רשע.

קישורים חיצוניים

• הרב בנימין תבורי, שיעור בישיבת הר עציון בנושא: עני המהפך בחררה
• הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שיעור בישיבת ברכת משה בנושא: עני המהפך בחררה
• פרופ' שמואל שילה, עידוד המסחר והכלכלה בפסיקת רבינו תם
• שמואל חגי, יסודות מוסריים בהלכות והליכות המסחר

הערות שוליים